בפני תביעה כספית על סך 1,094 ₪. פרשת התביעה הנתבעת חתמה על טופס הצטרפות להסכם בית עסק, עם חב' אלפא קארד בע"מ אשר המחתה לתובעת את כל זכויותיה וחובותיה כלפי הנתבעת. חוב התובעת נובע מכך, שהנתבעת דרשה מהתובעת זיכוי בגין עסקה שנעשתה ביום 30.5.01, אשר כביכול בוצעה בבית העסק שלה בסך 900 ₪ והתובעת זיכתה את חשבון הנתבעת בגין העסקה. העסקה הוכחשה ע"י מחזיקת הכרטיס והתובעת לא זוכתה ע"י מנפיק הכרטיס בגין עסקה זו. כרטיס החיוב הונפק על שם גב' דנה הר ציון, אשר הודיע ביום 30.5.01, כי הכרטיס נגנב ולאור זאת בוטל הכרטיס. בנוסף, משובר העסקה, עולה כי מי שחתם על השובר הוא גבר בשם איציק אסרף (נספח ו'). לאור האמור לעיל עולה, לטענת התובעת, כי הנתבעת לא השוותה את החתימה המופיעה על גב כרטיס החיוב, לחתימה שבשובר העסקה ולא בדקה את תעודת הזהות, שאם הייתה עושה כן, הייתה רואה כי מדובר בגבר שביצע את החיוב בכרטיס של אישה. בחקירה נגדית של עד התובעת, מר אבי פרי, הוא אישר שבעלת הכרטיס אמרה שהכרטיס אבד לה ועל כך צורף תצהירה מיום 17.10.02. כן השיב, כי מכשיר הסליקה נותן אישור שיש כרטיס תקף וקרדיט. ב"כ התובעת בסיכומיו, מפרט כי ע"פ סעיף 24(6) להסכם בית העסק, לקוח רשאי לבטל עסקה עם מסירת הודעת ביטול. במקרה, מושא תיק זה, בוצעה עסקה בכרטיס השייך לאישה, דנה הר ציון, ומבצע העסקה היה גבר. לכן, לו הייתה הנתבעת בודקת את הכרטיס ורואה שעל גבו מוטבע שם אישה, הייתה יודעת כי מבצע העסקה אינו המחזיק החוקי של הכרטיס. ב"כ התובעת, מפנה את ביהמ"ש לסתירות בעדות הנתבעת, לעניין השאלה אם בדקה את תעודת זהות, זאת נוכח הקביעה כי, במשולש הצדדים: תובעת, נתבעת ולקוח, הרי שלנתבעת, הספק, האפשרות לוודא שמבצע העסקה הוא המחזיק החוקי של הכרטיס וזאת בעזרת בדיקת הכרטיס ותעודת זהות. פרשת ההגנה הנתבעת, בתצהירה שתמך בבר"ל, פירטה, כי ב- 30.5.01 בשעה 10:49, ביצע אצלה לקוח רכישת ביגוד בסך 900 ₪, כשבידו היה כרטיס אשראי מסוג ויזה. בתצהירה איננה מציינת, כי בדקה את תעודת זהות של הלקוח, אלא מציינת כי ביקשה ממנו שיחתום על השובר וירשום את מספר הטלפון שלו, ולאחר שעשה זאת הושלמה הרכישה, כך מפרטת בסעיפים 6,7 ו-10 לתצהירה. אין שום אזכור לכך שהוצגה בפניה תעודת זהות. את הפנייה מהתובעת, בדבר הכחשת העסקה, קיבלה לאחר חצי שנה. בחקירתה הנגדית בבר"ל, השיבה כי איננה מכירה את הלקוח, אך לפי השם שרשום בשובר, "איציק" זה לקוח. כן השיבה, כי איננה יכולה לזכור לאחר שנה שעברה מאז העסקה, אם זיהתה את הלקוח ע"פ תעודת זהות. כך בע"מ 2 לפרוטוקול מיום 22.11.03. לשאלה אחרת ענתה, כי היא מבקשת תעודת זהות, רק כדי לראות אם מס' תעודת זהות תואם ולא את השם. בהמשך לשאלה, שלאחר מכן ענתה, כי "אני לא מזהה לפי תעודת זהות, אלא לפי השם". כלומר, אם קוראים לה סימונה, אזי, מאחורי הכרטיס כתוב סימונה". בהמשך ענתה, כי אם היא רואה שהשם בתעודת זהות ובכרטיס זהה, אז זה בסדר. הנתבעת אישרה בחקירה נגדית, כי בין מועד העסקה 30.5.01, לבין 22.12.02, המועד בו נתבקשה להחזיר את הכסף, קיבלה פעמיים פניות מהתובעת, להעביר את שובר העסקה. בתצהיר עדות ראשית מטעמה, הוסיפה מה שלא נטען בבר"ל, כי בדקה את כרטיס האשראי באמצעות תעודת זהות של הלקוח. כן טענה, כי תצהירה של הלקוחה, בדבר הכרטיס הגנוב הינו סתמי, לא מאומת ולא מציין את מועד גניבת הכרטיס ואין לתת לו משקל ראייתי. בחקירה נגדית, פירטה כי אם היה הלקוח אדם זר, הייתה בודקת גם את תעודת הזהות, והדגישה כי היא מקפידה לזהות לפי תעודת זהות וכרטיס אשראי. היא אישרה כי בשובר, מי שחתם הוא אדם בשם איציק אסרף, שאינה מכירה אותו ואינה זוכרת אם ביקשה תעודת זהות. ב"כ הנתבעת בסיכומיו, טוען כי, התובעת לא הוכיחה שהכרטיס שייך לגב' בשם דנה הר ציון וההודעה בגין הכרטיס הגנוב, שהוגשה לביהמ"ש, איננה ברורה ואיננה המסמך המקורי. בנוסף, לא הוגש תצהיר מאומת של בעלת הכרטיס, המאשר את העסקה שלא באמצעותה. דיון על פי הראיות שהוצגו בפני, ובפרט שובר העסקה, הרי שמי שביצע את העסקה אצל הנתבעת, הנו גבר בשם איציק אסרף. בעלת הכרטיס, הינה אישה בשם דנה הר ציון. הנתבעת, סתרה עצמה, במיוחד בחקירה הנגדית בבר"ל ,לעניין השאלה, האם הינה מבקשת תעודת זהות , כדי לזהות את מבצע העסקה. בתצהיר שתמך בבר"ל, כלל לא הזכירה הנתבעת את העובדה, שהיא מבקשת תעודת זהות, עת תיארה את פעולותיה, מול הלקוח, הבא לרכוש באמצעות כרטיס אשראי. היא הזכירה את כרטיס האשראי, את העובדה שמבקשת שירשום את שמו ויחתום, ומבחינתה קוימו כל התחייבויותיה כלפי התובעת והעסקה הושלמה. רק בתצהיר עדות ראשית, הוסיפה את נושא תעודת הזהות, אשר גם בחקירה נגדית בדיון ההוכחות, ענתה תשובות שונות, לגבי דרישתה להציג תעודת זהות. האמור לעיל, ביחד עם העובדה שאת העסקה ביצע גבר, בעוד שבכרטיס מוטבע שם אישה, מביא למסקנה אחת ויחידה והיא, שהנתבעת לא בדקה את השם המוטבע על כרטיס האשראי, ובוודאי לא את תעודת הזהות של מבצע העסקה. כל שעשתה, הוא המפורט בתצהירה התומך בבר"ל בסעיף 7, היא ביקשה מהלקוח שיחתום על השובר שיצא ממכונת הסליקה, לאחר שהועבר בה כרטיס האשראי, ושירשום את מספר הטלפון שלו. לדבריה באותו סעיף ,לאחר שהלקוח עשה כן, הושלמה הרכישה והלקוח עזב את החנות. חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986. המסמך בעסקה חתימה של לקוח על מסמך המעיד על העסקה בינו לבין ספק שבו צויינו פרטים אישיים של הלקוח ופרטים אחרים, כפי שנקבעו בתקנות, מהווה ראיה לכאורה לביצוע העסקה בידי הלקוח. עסקה במסמך חסר (א) בסעיף זה, "עסקה במסמך חסר" - עסקה בין לקוח לבין ספק, שבה לא הוצג כרטיס אשראי, או עסקה שבמסמך המעיד עליה לא צוינו פרטים כאמור בסעיף 8, או עסקה שהמסמך המעיד עליה לא נחתם בידי הלקוח. (ב) חויב לקוח לשלם את תמורתה של עסקה במסמך חסר, והודיע למנפיק, תוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעת המנפיק על החיוב שהוא לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, ישיב לו המנפיק את סכום החיוב בערכו ביום החיוב, או את ההפרש שבין סכום החיוב המוסכם על הלקוח לפי הודעתו, לבין הסכום הרשום במסמך, לפי הענין, תוך חמישה עשר ימים מיום מסירת הודעת הלקוח, והוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לסעיף 6א יחולו, בשינויים המחויבים. ולעניין הפרטים הדרושים לקיום מסמך בעסקה קובעות התקנות, תקנות כרטיסי חיוב, תשמ"ו- 1986 סעיף 5 מסמך בעסקה (א) מסמך המעיד על עסקה בין לקוח לבין ספק יכלול פרטים אלה: (1) שם הספק (2) שם הלקוח (3) המספר המוטבע על הכרטיס (4) סכום העסקה (5) תאריך ביצוע העסקה (6) חתימת הלקוח (ב) בעסקה עם תשלום נדחה יכלול המסמך שבעסקה גם פרטים אלה: מספר התשלומים מועדי החיוב או שיטה לקביעתם סכום כל תשלום כממצא עובדתי, אני קובעת כי הנתבעת לא מילאה את המפורט לעיל. כיוון שהחותם הנו גבר, ובתצהיר התומך בבר"ל ובחקירה, הצהירה מפורשות, מהם הפרטים אותם דרשה מלקוח אשר חתם על שובר כרטיס האשראי, ולא ציינה שתעודת הזהות הנה אחד מהם. משכך, העסקה הינה עסקה במסמך חסר. מדריך ההנחיות לבית עסק, המצורף להסכם שבין הצדדים, מפרט בעמוד 15, כי יש לבדוק האם חתימה על השובר, זהה לחתימה על הכרטיס, יש לזהות את בעל הכרטיס, ויש לוודא ששם בעל הכרטיס, תואם את מינו של מציג הכרטיס. את כל אלה לא ביצעה הנתבעת. התובעת אכן לא הביאה בפני תצהיר מטעם בעלת כרטיס האשראי, בו מוכחשת העסקה. כל שהוצג בפני הוא צילום מסמך, שהוא הודעה בעניין כרטיס גנוב, הנחזה להיות חתום על ידי בעלת הכרטיס, ובו מודיעה בעלת הכרטיס ביום 17.10.02, כי הכרטיס אבד לה. בהסכם בית העסק שבין הצדדים, מצוין בסעיף 24, כי התובעת, שבאה בנעליה של אלפא, רשאית לסרב לשלם לבית העסק עבור שובר כלשהו, או, אם כבר שילמה לבית העסק, לחייב את חשבונו, אם , בין השאר, בית העסק לא קיים את הוראות הנוגעות לאופן ביצוע העסקה, או שהלקוח, הרשאי על פי כל דין לבטל את העסקה אם בית עסק, הודיע לתובעת על ביטול העסקה. תכלית החוק הינה הגנה על בעל הכרטיס, ולא בית העסק, או סולק הכרטיס. אך בפני גם ההסכם שבין הצדדים, שממנו עולה כי די בכך שבוצעה עסקה ללא זיהוי המשתמש בכרטיס חסר בכדי להקנות לתובעת את הזכות לחייב את בית העסק בעסקה זו ודי בכך שהלקוח הודיע על ביטול העסקה. הנתבעת אשר חתמה על הסכם בית העסק התחייבה למפורט בו. הלכה פסוקה היא כי טענה שתוכן מסמך לא הובן לא תעמוד למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאות החתימה. ת.א. (רמלה) 2752/96 לביא נ. המגן חב' לביטוח בע"מ דינים שלום יב' 505. ע"א 780/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מד (3) 304. בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פד"י יט(113 (2. קבע כב' השופט זוסמן כי "בדרך כלל הדין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא", בע"א 413/79 אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנסור פד"י לד(129 (4 קבע כב' השופט שמגר "אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה" כנ"ל בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופי פד"י נד' (559 (2). ההסכם שבפנינו נוקט בלשון ברורה כאשר הנתבעת לא הניחה כל תשתית ראייתית לטענה כי הונעה לחשוב שההסכם הוא בעל מהות שונה ממה שהוא (לענין זה ראה ע"א 413/79 הנ"ל). אשר על כן, לאור הסכמת הצדדים בהסכם בית העסק, די לי כי בוצעה עסקה, מבלי שבעל העסק מילא את המוטל עליו ואינני דורשת מעבר לכך, בכדי שתקום לתובעת הזכות לחייב את בית העסק בסכום העסקה. אין מנוס מלהזכיר את הרציונאלים העומדים מאחורי עסקה כזו, המלומדים ברק ופרידמן בספרם "כרטיסי חיוב" הביעו דעתם כי: "במקרה שבו נערכה עסקה בבית עסק, ולספק ישנה אפשרות לוודא שהכרטיס שייך לאדם שמציג אותו על ידי בדיקת השם בתעודת הזהות שלו ועל גבי הכרטיס וכן על ידי השוואת חתימתו של האדם העומד לפניו לחתימה המופיעה בגב הכרטיס ניתן לומר שאם הספק לא פעל כנדרש הוא אחראי להתרחשות הנזק, הגם שקיבל אישור מטעם חב' האשראי לביצוע העסקה. עם זאת, כאשר הספק פעל בהתאם להנחיות שהכתיבה או הנהיגה חב' האשראי ובדק את הזהות בין החתימה על שובר כרטיס האשראי לחתימה המופיעה בגב הכרטיס, מן הראוי שחברת האשראי תהיה מנועה מלגלג את האחריות על הספק בקרות "שימוש לרעה". א. ברק וע. פרידמן בספרם "כרטיסי חיוב", היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק, עמ' 327. ע"א (באר שבע) 51/91 ארגון מושבי הנגב נגד דקל תק-מח 92(2) 704. הספק מבצע העסקה, בידיו כל הכלים והיתרון הברור בהשוואה למנפיק, למנוע זיוף ושימוש בכרטיסי אשראי גנובים או במספרי כרטיס אשראי הלקוחים מהעתקי שוברי תשלום. על הספק להקפיד על הוראות הבדיקה והזיהוי כלשונן אחרת לוקח על עצמו סיכון. בתי-המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין נתנו תוקף לסעיפים שהטילו על הספק את מלוא הסיכון לגבי עסקאות שבוצעו. הטלת הנטל והסיכון על כתבי המנפיק תביא למצב בלתי אפשרי מבחינת המנפיק. בתיק אזרחי ירושלים 15368/01 נויבאור נ' הפועלים אמריקן אקספרס תק - של 2002 (1) עמ' 5139 נקבע כי - "חוק כרטיסי חיוב תשמ"ו 1986 אינו מסדיר את מערכת היחסים בין המנפיק חב' האשראי, לבין הספק אלא הוא בא בעיקרון להסדיר את מערכת היחסים בין הלקוח למנפיק. מערכת היחסים בין המנפיק לספק נקבעת בעיקר בחוזה בין הצדדים... הספק נוטל על עצמו את מלוא הסיכון לגבי עסקאות שנעשו על פי תנאים אלו.... בתי המשפט נתנו תוקף לסעיפים שהטילו על הספק את מלוא הסיכון לגבי עסקאות שבוצעו... הטלת הנטל והסיכון על כתפיו של המנפיק תביא למצב בלתי אפשרי בו כל אימת שמתעוררת בעיה הצטרך המנפיק לשאת בנטל... על פי סעיף 10 לחוק, אם מודיע הלקוח בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופקה לו ושהוא ביטל את העסקה על המנפיק להפסיק בהקדם האפשרי לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה". וכן בתיק אזרחי 9799/01 כ.א.ל כרטיסי אשראי בע"מ נגד טוויטו נקבע כי: "אין זה מתפקיד חב' האשראי להכריע בין ספק ללקוח, או להעמיק לצורך למידת העובדות ולאישורן... די בהודעת הלקוח כי לא קיבל מוצרים ששילם בעבורם וביטל את החוזה, כדי לאפשר לחברה המנפיקה להפסיק לגבות מהלקוח את יתרת התשלומים ולחייב את חשבון הספק". נראה שיש איזון בין האחריות המוטלת על המנפיק לזו המוטלת על הספק. המנפיק פטור מאחריות במקרים שעל פי דין יהיה מנוע מלחייב את הלקוח או שיחויב להחזיר ללקוח סכומים שישולמו לספק ולעומת זאת אם יהיה שימוש לרעה בכרטיסי הלקוח או חדלות פירעון המנפיק לא רשאי למנוע תשלום מהספק. ת.א. (בת ים) 2520/99 אפנת מתיו 1990 בע"מ' ישראכרט בע"מ (פס"ד מיום 06/05/01 ע"י כב' השופטת מני גור). ת.א. (תל אביב) 90432 ארז ביטון נ' ישראכרט בע"מ (פס"ד מיום 24/07/01 ע"י כב' השופת גרוסמן). לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, צמוד ונושא ריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 2000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום כ' בסיון, תשס"ד (9 ביוני 2004) בלשכתי. פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת עסקת אשראיאשראי