העדר כיסוי מספיק לצ'ק

מ ב ו א בפניי שתי תובענות שטריות שהחלו בבקשה לביצוע שטר. הנתבעים הגישו התנגדות והתנגדותם התקבלה. התובע אוחז בשני שיקים, האחד בסך 20,000 ₪ (להלן: "שיק א'") שהוגש לביצוע בתיק הוצל"פ 2610823998, והשני ע"ס 160,000 ₪ (להלן: "שיק ב'") שהוגש לביצוע בתיק הוצל"פ 2610898992. כל אחד מהנתבעים הגיש התנגדות נפרדת לכל שיק ולפיכך בפנינו ארבעה תיקים אזרחים הדנים כולם באותה מסכת עובדתית ובאותה מערכת נסיבות. לכל אחד מהנתבעים טענות הגנה חופפות וגם שונות. הנתבעת 1 (להלן: "איריס"), הינה רעייתו של נתבע 2 (להלן: "ציון"). ועיקר טענותיה הן ביחס לחתימה על השיקים. לטענת איריס, היא מעולם לא חתמה על השיקים ולא התירה לאף אחד לחתום בשמה. בנוסף לטענת היעדר תמורה, טוענים הנתבעים כי הוספו שלא כדין ושלא בהרשאה פרטים מהותיים על גבי השיקים. כמו כן נטען ע"י הנתבעים כי המסמכים הנחזים להיות שיקים אינם ממלאים אחר הדין הרלבנטי. מאחר וכאמור חלק מטענות הצדדים חופפות וחלק נפרדות, יש לבחון טענות הנתבעים בנפרד לגבי כל שיק ושיק. בטרם אבחן את טענות הצדדים, יש להכריע בין גירסאות הצדדים, שכן הצדדים חלוקים ביניהם בכל הקשור לעיסקת היסוד בגינה נמשכו השיקים. גירסאות הצדדים רחוקות אחת מרעותה ולכל אחד מהצדדים גירסה אשר יש לה השלכה ישירה לענין התמורה שניתנה בגין השיקים. להלן אפרט גירסאות הצדדים. ב. גירסת התביעה לטענתו של התובע (להלן: "מרגוליס") היתה לו היכרות רבת שנים עם ציון , במהלך היכרות זו פנה אליו ציון בסוף שנת 98, וביקש להלוות ממנו סכום של 20,000 ₪. לטענת מרגוליס, הוא נאות להלוות לו סכום זה תמורת מסירת שיק שיבטיח את פרעון ההלוואה. ואכן לגירסת מרגוליס, בעיקבות בקשה זו מסר לו ציון שיק שנחזה להיות חתום על ידי איריס רעייתו של ציון, וכבטחון נוסף חתם ציון כערב על גבי שיק זה. בין הצדדים הוסכם כי השיק יישאר עם תאריך פרעון פתוח, עד אשר תיפרע ההלוואה. עוד לגירסתו של מרגוליס, לאחר זמן מה שב ופנה אליו ציון וביקש הלוואות נוספות אותם התעתד להשקיע בעיסקו ולפיכך הסכים להלוות לו סכומים נוספים עד אשר אלה הגיעו לסכומים של 160,000 ₪. בתחילת 99 משחשש מרגוליס כי ההלוואות לא יוחזרו אליו, פנה אל ציון וביום 17.3.99 ערכו מסמך (ת1) אשר גיבש לגירסתו של מרגוליס את יתרת החוב של ציון אליו. במקום ארבעת השיקים כמפורט בת/1, טוען מרגוליס כי ציון ביקש ממנו למסור לו שיק אחד של רעייתו ולצורך כך התייצב מרגוליס בבית הנתבעים, ובמעמד זה נמסר לידיו על ידי ציון שיק ב'. מרגוליס טוען, כי איריס היא הנתבעת 1 חתמה אישית על שיק ב' בנוכחותו. לגירסת מרגוליס, משחלף זמן רב והנתבע ציון לא פרע את חובותיו, השלים מרגוליס את תאריכי הפרעון על גבי השיקים והציג אותם לפרעון. השיקים חוללו בציון "אין כיסוי מספיק" ו"חתימת מושך אינה זהה". ג. גירסת ההגנה הנתבעת איריס טוענת, כי לא חתמה על השיקים ולא הרשתה לאף אחד לחתום בשמה. כמו כן, טוענת איריס כי אין לה יד ורגל בעסקיו של בעלה מר ציון, וכי איננה מעורה בעסקי הביטוח שלו ו/או בהלוואות שהוא נתן לאנשים שונים. למעשה טוענת איריס, כי לא ידעה כלל מהשיקים נשוא התביעה, עד אשר אלה הוגשו לביצוע בהוצל"פ. הנתבע ציון טוען כי אכן הוא מכיר את מרגוליס כבר שנים רבות, ושררו ביניהם יחסי אמון מלאים. מרגוליס התעניין בענף ההלוואות והיה מעונין לתת הלוואות פרטיות ללקוחות של ציון. מרגוליס ביקש מציון להיות המלווה הפורמלי ללא כל רווח, ומשסרב ציון הסכים מרגוליס כי הלווה יעמוד מול ציון ויקבל את ההלוואה מציון, מבלי שמרגוליס יהיה מעורב פורמלית ובתמורה יתחלקו מרגוליס וציון 50% ברווחי ההלוואה. לגירסת ציון, (כפי שעולה מסעיף 8 לתצהיר) אכן הלווה שבמקרה זה היה מר דוידסון, הגיע למשרדיו של ציון, חתם על תנאי ההלוואה ונתן שיקים ושטר חוב לפרעון ההלוואה וקיבל את הכסף. מסמכי ההלוואה ושטר החוב נשארו בידי ציון והשיקים אצל מרגוליס. ההסדר לגירסת ציון היה כזה, שכל פרעון שנפרע היה מעביר הוא למרגוליס 50% מהתמורה, ואם השיק לא כובד הוא היה חוזר למרגוליס שימשיך להחזיק בו. לימים התפתח נוהל זה לגבי לווים נוספים, עד אשר הגיעה מצבת החובות לסכום כולל של 160,000 ₪. לגירסת ציון, שיק א' ע"ס 20,000 ₪ ניתן למרגוליס בשנת 97 במסגרת הבטחת הכספים שיתקבלו מהלווה דוידסון. אולם לימים, משמערכת ההלוואות הסתעפה, שיק ב' היה אמור להחליף את שיק א'. וכפי שפרט ציון בסעיף 12 לתצהירו, שיק א' נועד לבטחון בלבד, משקיבל מרגוליס שיק ב' היה אמור להחזיר את שיק א' לידיו ולא עשה כן. לגירסת ציון, משביקש ממנו מרגוליס שיק בטחון נוסף, הוא מסר לו שיק מחשבון הבנק של איריס ללא חתימה וללא פרטים. לגירסת ציון, מרגוליס ביקש ממנו שיחתום בחתימה דומה לחתימת אשתו. עוד הוסכם כי השיק יוותר פתוח לבטחון בלבד, תוך הבטחה שמרגוליס ישיב את שיק א' שלא הוחזר בפועל. בהתייחס לת/1, מסמך הסיכום מיום 17.3.99, טוען ציון כי אחת לחודש היה נפגש עם מרגוליס ומסכם את יתרות החוב שנותרו מעסקי ההלוואות. מאחר ושלטונות מס הכנסה ומע"מ פשטו בחודש אוק' 98 או בסמוך לכך למשרדיו והחרימו את כל הניירת, טוען ציון כי נאלץ לסגור את עסקו ולא נמצא בידו התיעוד לגבי אותן עסקאות להם הוא טוען שהיה שותף עם מרגוליס. לגירסת ציון, ת/1 איננו מסמך המצביע כי נותר חוב של ציון למרגוליס, אלא מסמך המתעד מהי מצבת החובות של הלווים, וסוכם כי הסכום שישולם למרגוליס ישולם כתוצאה מהליכי גבייה שינוהל על ידי ציון. הסכומים והמועדים שפורטו בת/1, משקפים בעצם את היעדים לגבייה שהציבו הצדדים לעצמם ולא משקפים חוב פרטי של ציון כלפי מרגוליס. לטענת ציון, כל שיתוף הפעולה ביניהם, נעשה לצורך התחמקות ממס מצידו של מרגוליס. ד. דיון בגרסאות הצדדים עיינתי בתצהירי בעלי הדין וכן בחקירת הנתבעים בבקשת הרשות להגן ובחקירה בהליך העיקרי. אוכל לומר באופן וודאי, כי שלושת העדים לא הרשימו אותי כי האמת שגורה בפיהם מתחילת החקירה ועד סופה. כל אחד מהעדים גילה טפח והסתיר טפחיים, והאמת לא היתה שגורה בפיהם באופן רציף, לא אצל התובע ובודאי שלא אצל הנתבעים. יחד עם זאת, מתוך שלל העדויות ומתוך הראיות שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה כי ככל הנראה האמת היא כמו תמיד באיזה שהוא מקום באמצע הדרך והכל כפי שאפרט להלן. גירסתו של ציון בדבר פרשנותו של ת/1 , הוא המסמך היחיד המעיד על היחסים העסקיים שבין הצדדים, איננה מקובלת עלי ואיננה עולה בקנה אחד עם תוכן המסמך. מתוך עיון במסמך, עולה באופן ברור וחד משמעי כי מדובר על יתרת חוב של ציון למרגוליס, שאחרת לא ברור מדוע ציון צריך למסור למרגוליס בטחונות על סכום יתרת החוב. יתרה מכך, לא ברור מדוע נקבע כי ישולם למרגוליס סך של מינימום 30,000 ₪ עד דצמבר 99 אשר ישולמו החל מחודש מאי ועד סוף שנת 99. לגירסתו של ציון, מדובר בצפי של גביית חובות מהלווים. מילה וחצי מילה לא נאמר בענין זה, וכיצד יכול ציון לצפות את סך כל הגבייה ? מתוך האמור בת/1 עולה התחייבות מפורשת של ציון כלפי מרגוליס , לפחות עד סכום של 160,000 ₪ כפי שצויין בתחילת המסמך. יחד עם זאת, ברור מתוך המסמך כי אין מדובר בהלוואה אותה נטל ציון על עצמו. לו היה הדבר כך, לא היתה כל מניעה לרשום בתחילת ת/1 כי מדובר על יתרת חוב של הלוואה אותה נטל ציון. כמו כן, לא היה מקום לציין בסוף המסמך כי ההסכם איננו כולל את הזכויות של הצדדים לקבל סך של 50% כל אחד מהתביעה נגד דוידסון. תוספת זו מעידה כאלף עדים, כי בין הצדדים היתה מערכת עסקית כלשהי אשר ת/1 נוסח בזהירות על מנת שלא להסגיר את אותה מערכת יחסים כפי שהיתה באמת, ייתכן משיקולי מס וייתכן משיקולים אחרים. מסקנתי כאמור, כי בין הצדדים אכן היתה מערכת עסקית שאינני יודעת את טיבה ואינני מאמינה לגירסתו של ציון כי הוא שימש כגובה בלבד. אינני מאמינה לגירסתו כי היה צורך בהשארת שיקים לבטחון אך ורק לכיסוי גביית החובות. סבורני, כי במסגרת אותה מערכת יחסים גבה ציון בעודף מהלווים סך של 160,000 ₪, והיה צריך להחזיר למרגוליס סכום זה במסגרת ההתחשבנות ההדדית. לפיכך, הסכים באותו מסמך למסור לו ארבעה שיקים ע"ס 40,000 ₪ כ"א כבטחון. ייתכן ומרגוליס הסכים להמתין עד אשר ציון יוכל לגבות מהלווים את כספם, ואולם תחימת המועדים לחודש מאי עד דצמבר 99 מהווה תקופת יעד להחזר הסכום. לפיכך, הושארו אותם בטחונות עם מועד פרעון פתוח על מנת שאם הכספים לא יוחזרו מתוך כספי הגבייה יוכל מרגוליס לממש את הבטחונות. לו אכן גירסת ציון היתה נכונה, כי שימש אך ורק כגובה עבור העסק המשותף שלו ושל מרגוליס, לא היה צריך ציון להפקיד בטחונות בשעור יתרת החוב, שהרי מרגוליס לא מצפה כי ציון יהא אחראי על הצלחות הגבייה. כמו כן ברור מאליו כי אחוזי הצלחת הגבייה הם אף פעם לא מאה אחוז מיתרת החוב, הליכי הגבייה בהוצל"פ לוקחים זמן ומשאבים, ואין כל הגיון כי ציון יפקיד בטחונות עבור הצלחת הגבייה עוד בטרם הצליח לגבות שקל. לפיכך, האמת כפי שמצטיירת בעיניי היא באיזה שהוא מקום באמצע. היינו, היתה מערכת יחסים עסקית בין מרגוליס לציון שניהם עסקו במתן הלוואות ובגביית חובות, משיקולי מס כאמור עשו זאת בצורה בלתי מסודרת אשר לא קיבלה צורת הסכם כתוב. יחד עם זאת, במהלך עסקיהם יש להניח כי התגלעו ביניהם סכסוכים בכל הקשור לחלוקת הרווחים. האמון ששרר ביניהם התערער, ולפיכך סוכמה יתרת החוב במסמך ת/1. ארבעת השורות הראשונות של המסמך ת/1, לא מותירות ספק כי מדובר ביתרת חוב שעל ציון להשיב למרגוליס. לא נאמר במסמך במילה או חצי מילה כי סכומים אלה ישולמו אך ורק מתוך גביית החובות. והרי משפט זה הוא לב ליבו של ההסכם לפי גירסתו של ציון, שהרי שיק הבטחון נועד לשמש להבטחת חלוקת הרווחים במידה ואלה ייגבו על ידי ציון. במידה ולא ייגבו, אין מה לחלוק ואולם כאמור, משפט מפתח זה לא נמצא בת/1. נהפוך הוא, עולה באופן חד משמעי כי הבטחונות נתחמו בזמן מסויים, מכאן ניתן להבין כי אם החוב לא יפרע לפי פרישת החוב המאוזכרת, ניתן יהיה למשש את הבטחונות שלצורך כך נמסרו. בענין הבטחונות שינה ציון גירסתו ובעדותו בחקירה נגדית טען, כי הבטחונות שדובר בהם בת/1 הם בעצם בטחונות של לקוחות ולא שלו. תשובה זו ענה במענה לשאלה המתבקשת, מדוע שיפקיד בטחונות על כל יתרת מצבת החובות אם אכן הנוהל היה כי יתחלק 50% ברווחים, כי אז לכאורה היה מקום להשאיר בטחונות אך ורק על החלק שלו לגבי 80,000 ₪. על כך כאמור השיב ציון בעמ' 27 לפרוטוקול מול השורות 21 ואילך, כי סוכם שהבטחונות יהיו של הלקוחות וישמרו אצל מרגוליס וההתחייבות של ציון באותו מסמך היה להביא למרגוליס בטחונות מהלקוחות. אינני יכולה לקבל הסבר זה שאיננו תואם את האמור בת/1. לא פורטו שמות הלווים שמהם יש לקבל בטחונות וההסבר של העד לגבי חלוקת הבטחונות ל- 40,000 ₪ X 4 שיקים דווקא אין בהם כל הגיון ותיאום עם האמור בת/1. באשר לגירסת ציון כי שיק ב' (ע"ס 160,000 ₪) נועד להחליף את שיק א' (ע"ס 20,000 ₪), גירסתו זו של ציון מקובלת עלי, סבורני שעצם העובדה כי מועד הפרעון נרשם במקביל על שני השיקים (בהפרש של יומיים) מצביעה על כך כי מדובר בחוב חופף. לו אכן היתה יתרת חוב שונה, מדוע לא אוזכר החוב הנוסף של 20,000 ₪ באותו מסמך ת/1? בתחילת המסמך נכתב מפורשות, כי סוכם כי סך כל יתרת החוב עומדת ע"ס 160,000 ₪ נכון לחודש מרץ 99. משהעיד מרגוליס כי ההלוואה הראשונה נעשתה בתחילת 98, יש להניח כי יתרת החוב שאוזכרה במסמך ת/1, כוללת מן הסתם גם את החוב של ה- 20,000 ₪. בענין זה אינני מקבלת את גירסתו של מרגוליס כפי שעולה מהחקירה הנגדית (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 13-20), על פיה נרשם בת/1 160,000 ₪ מאחר וכל מה שהיה חשוב למרגוליס הוא שיהיה לו בטחון "לחוב פתוח" כי הרי לגבי ה- 20,000 ₪ היה לו בטחון באמצעות שיק נוסף. "על 20,000 ₪ היה לי בטחון, ורציתי בטחון על מה שלא היה לי". הסבר זה איננו מניח את דעתי, למרגוליס לא היה אף כל הסבר מדוע התהלך עם השיק של ה- 20,000 ₪ ולא פרע אותו. לשאלת ביהמ"ש, השיב בעמ' 34 שורה 16, כי פרע את הכסף רק לאחר שראה כי ציון לא פורע את החוב באוק' 99. "שנה חיכיתי לו שיחזיר את הכסף. אני ביקשתי ממנו להביא שיקים על מה שנשאר". כאמור בענין זה אני מקבלת את גירסתו של ציון, כי שיק ב' היה אמור להחליף את שיק א' על יתרת חוב גבוהה יותר, היינו מדובר על חוב חופף ולא חוב מצטבר. משכך, אין לי כל ענין לדון ביתר טענות ההגנה לגבי שיק א' ע"ס 20,000 ₪, האם חתימתה של איריס היא אכן חתימתה על גבי שיק זה, האם ציון ערב על גבי השיק, והאם הוספו פרטים חסרים בהרשאה אם לאו. משקיבלתי את גירסת ההגנה כי השיק האחר ע"ס 160,000 ₪ נועד להחליף כאמור את השיק ע"ס 20,000 ₪, לא נותר לי אלא לדון בטענות ההגנה האחרות לגבי שיק ב'. ה. חתימתה של איריס כמושכת שיק ב' מרגוליס פירט בתצהירו (סעיף 13) את נסיבות מתן השיק . לגירסת מרגוליס, ציון היה אמור לתת לו ארבעה שיקים בסכום כולל של 160,000 ₪ כבטחון. ציון ביקש להמיר זאת בשיק אחד של אשתו ולפיכך ביקש ממרגוליס להתייצב בביתם. לגירסת מרגוליס, הוא התייצב בביתם סמוך לאחר חתימת ת/1, על פי עדותו (עמ' 39 לפרוטוקול שורה 11 ואילך), איריס הביאה את פנקס השיקים לסלון שם ישבו, חתמה על השיק נשוא התביעה ומסרה לו אותו. על פי עדותו, ביקש לקבל ארבעה שיקים כפי שסוכם בת/1 ואיריס התעקשה לתת רק שיק אחד בטענה כי זה מה שיש לה. גירסתו של מרגוליס בדבר מתן שיק אחד במקום ארבעה מעט תמוהה, שכן אם בחר לקבל שיק אחד במקום ארבעה מדוע לא טרחו הצדדים לרשום את הסכום של 160,000 ₪ על גביו, מדוע היה צורך במסירת שיק פתוח כשמרגוליס עצמו ימלא את הסכום בו בשעת הפקדון. לגירסתו של מרגוליס, איריס סרבה לתת שיקים נוספים בטענה שעליה להזמין פנקס מהבנק, היא הסכימה לרשום אך ורק סכום של 40,000 ₪ כפי שהוסכם בהסכם, משסרב מרגוליס לבקשה זו הוחלט להשאיר את הסכום ריק עד אשר היא תמציא לו שיקים נוספים. הסבר זה אמנם דחוק אך יש בו הגיון, שכן מחד סירב מרגוליס לצאת עם שיק אחד ע"ס 40,000 ₪ שנוגד את ההסכם ומאידך סרבה איריס לתת שיק אחד בסכום כה גבוה של 160,000 ₪. ולפיכך גירסה זו הגם שנשמעת דחוקה, יש בה הגיון מה להשאיר את הסכום פתוח עד אשר תצרף איריס שיקים נוספים כפי שהוסכם בת/1. באשר לחתימתה של איריס, טוענת איריס גירסה שונה לחלוטין. איריס טוענת כי מעולם לא חתמה על השיקים, מעולם לא הרשתה לאף אחד לחתום בשמה, וכאמור אף לא מסרה את השיק נשוא התביעה למרגוליס. איריס הצהירה חד משמעית בסעיף 7 לתצהירה, כי מרגוליס לא היה מעולם בביתה בנוכחותה, וממילא מעולם לא חתמה על שום שיק בנוכחותו. כמו כן, איריס לא הסבירה בתצהירה כיצד מרגוליס אוחז בשיק שנחזה להיות חתום על ידה, למעט ההסבר הקלוש, כי בעלה ציין בפניה כי מרגוליס היה אמור לבוא אליהם הביתה על מנת שהיא תחתום על השיק. לציון בעלה של איריס החתום כערב על אותו שיק, יש הסבר אחר לחתימה. לטענתו, משגדל היקף העסקים ביניהם סוכם כי יופקד בידי מרגוליס שיק בטחון שיחליף את שיק א' וסוכם כי אכן מרגוליס יגיע לביתו ויקבל שיק חתום על ידי איריס. מאחר ומרגוליס בושש מלהגיע, מסר לו ציון שיק מחשבונה של איריס ולטענת ציון ביקש מרגוליס ממנו כי יחתום על גבי שיק זה בחתימה דומה לחתימת אשתו ושיתן לו את השיק פתוח ללא סכום, וכך אכן עשה. הסבר זה נשמע תמוה ומופרך בלשון המעטה, מדוע שיבקש צד לעסקים שיק בטחון כשידוע לו מראש שהשיק נמשך בחתימה מזויפת, מה ערכו של שיק זה אצל מרגוליס אם יודע הוא כי השיק נחתם שלא על ידי בעל החשבון וכי במה יועיל לו שיק זה ? לציון אין כל הסבר לתמיהה זו, ציון השיב בחקירה נגדית כי היה ברור לו כי שיק של אשתו ללא חתימה איננו מהווה בטחון. אך הוסכם ביניהם כי הוא יסור לביתו להחתים את אשתו איריס (עמ' 20 שורות 18-23 לפרוטוקול). לשאלה מדוע הסתפק מרגוליס בחתימתו של ציון המזוייפת, השיב: "הוא לא הגיע ולא יצא לו להגיע וזה מה שסגרנו". (עמ' 21 שורה 12 ). כמובן שהסבר זה איננו מניח את דעתי, מדוע היה צריך לבוא מרגוליס להחתים את איריס, שהרי לו רצו להשאיר בידי מר מרגוליס שיק בטחון של איריס, היה אמור ציון להחתים את רעייתו להסביר לה במה המדובר ולהעביר את השיק חתום למרגוליס. גירסתו של ציון כי נתן שיק בטחון מפנקסה של אשתו ללא ידיעתה וללא הרשאתה כבטחון, איננה מניחה את דעתי ואינני מאמינה לגירסה זו. עוד אינני מאמינה כי מרגוליס הורה לו לציון לחתום בשם רעייתו, אין זה אלא מעשה איוולת שבעל חוב לא היה מסכים לכך בשום מקרה, גם לא כששוררים בין השניים יחסי ידידות ואמון. השאלה שנותרה בעינה, האם ציון חתם בשם איריס מבלי ליידע את מרגוליס או שמא גירסתו של מרגוליס נכונה ואיריס אכן חתמה בנוכחותו. בענין זה הסכימו הצדדים לבדיקת החתימות על ידי מומחה לכתבי יד, מבלי שהדבר יהווה ראיה מכרעת אלא ראיה נוספת. המומחה מר בצלאלי כתב בחוות דעתו, מיום 28.11.01 בסעיף ג',: "מצאתי התאמה בתכונות כתיבה בין חתימת המושך שבשיק ב' הנ"ל שבמחלוקת, לבין הדוגמאות על שם בראל איריס שקיבלתי לבדיקה, ולדעתי קיימת אפשרות שהחתימה נכתבה על ידה". המומחה המליץ להעביר לו מסמכים וחתימות נוספות לבדיקה ואכן הנתבעת עשתה כן. לאחר קבלת מסמכים נוספים לבדיקה ו-26 דוגמאות נוספות, קבע המומחה בחוות דעת משלימה מיום 25.2.02 כדלקמן: "הדוגמאות הנוספות הנ"ל שקיבלתי תומכות במסקנת חוות דעתי הקודמת ומחזקות אותה, ולדעתי קיימת אפשרות סבירה שהשיק שסימנתי ב' (מספרו 10205) נחתם בידי בראל איריס. יש לציין שהחתימה שבמחלוקת כתובה בצורה שוטפת ולא מופיעים בה סימנים האופיניים לחיקוי או זיוף. הסתייגותי מכלל מסקנה החלטית בהשוואה נובעת משיקולים מקצועיים , הקשורים לכמות תכונות הכתיבה שבחתימה". לאחר שעיינתי שנית בחוות הדעת של המומחה מר בצלאלי, עולה חד משמעית כי מסקנתו של המומחה כי קיימת אפשרות סבירה כי מדובר בחתימתה של איריס והסתייגותו לא נובעת אלא מכמות תכונות הכתיבה משיקולים מקצועיים. כמובן שעל סמך חוות דעת זו בלבד לא הייתי מבססת את מסקנתי לגבי חתימתה של איריס על גבי שיק ב', אלא שעדותו של ציון עוררה בי ספק רב במהימנותה, לא היו לו הסברים מניחים את הדעת לשאלות רבות ואין גם כל הגיון בגירסה זו. נוסף על כך וכנדבך נוסף, אוכל להוסיף ולומר כי אף עדותה של איריס עצמה לא הותירה בי רושם מהימן. העדה התחמקה משאלות ונמצאו בה סתירות. העדה לא ידעה להשיב באופן נחרץ האם לבעלה יש פנקס שיקים או אם היו לו אי פעם, התחמקותה מלהשיב על שאלה זו היתה בולטת ואין לי ספק כי בני זוג החיים ומנהלים חיי בית משותפים צריכים לדעת זה על זו פרטים כגון אלה. משנשאלה איריס, האם היא יודעת שבעלה חתם את חתימתה על גבי השיק הנדון? השיבה בחיוב. משהמשיך ב"כ התובע ושאל אותה האם התעניינה מדוע עשה זאת, היא השיבה : "לא שאלתי אותו". (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 5-6). האם לא היה צריך הדבר לעורר את סקרנותה, את כעסה ? העדה כאמור הצהירה נחרצות בתצהירה, כי מרגוליס לא היה מעולם בבית בנוכחותה. אף בחקירתה הנגדית השיבה בעמ' 15 מול שורות 21, כי מרגוליס לא היה אצלה בבית אף פעם, וחזרה על כך שנית באותו עמ' מול שורה 26. לעומת זאת, כשעימתו אותה עם האמור בתצהיר אחר, השיבה: "יכול להיות שהוא דפק בדלת, אני לא אירחתי אותו אצלי בבית, יכול להיות שדפק על הדלת ונכנס, ואני בדיוק יצאתי או הייתי בדרך לעבודה". משעומתה עם סתירה זו, השיבה: "אני מבחינתי מי שהיה בבית אז הוא בבית, לשנייה זה לא נחשב שהוא היה אצלי בבית". אחר כך הוסיפה: "על מנת להיות אמיתית יותר ממה שאני, אני חוזרת ואומרת שהוא היה אצלי לדקה או לשתיים כשאני לא נכחתי, יכול להיות כמו שאמרתי שאני נכנסתי לעבודה או שיצאתי לעבודה, היו ביננו חילופי מבטים אבל לא מעבר לזה". (עמ' 16 שורות 10-1). סתירה נוספת התגלתה בעדותה של העדה, שעה שנשאלה אם בעלה ערב לה אי פעם לחובותיה. העדה השיבה: "אף פעם, אני עצמאית אני מסתדרת לבד, אני עצמאית ומנהלת חשבון בנק שלי, מעולם בעלי לא ערב לי". משהמשיך ב"כ התובע ושאל האם בעלה ערב לה להלוואה בבנק אוצר לחייל, השיבה העדה: "כן, הוא היה ערב מתוקף דרישת הבנק , מאחר והוא בעלי ...(עמ' 17 שורות 20-14). מכל האמור לעיל, אינני מקבלת את גירסתה של איריס כי לא חתמה על השיק. לא נעלם מעיניי כי נטל ההוכחה על מרגוליס להוכיח כי החתימה היא של איריס, לענין זה הובאה עדותו של מרגוליס עצמו מול עדותם של איריס וציון. כל העדויות הן עדויות של בעלי דין ובענין זה אוכל לומר כי גירסתם של הנתבעים היתה רחוקה מלשכנע אותי, לא היה בה כל הגיון כי מרגוליס עצמו יבקש שיק שחתום שלא על ידי בעל החשבון. לא היה כל הגיון בעובדה שמרגוליס צריך באופן אישי לבוא ולהחתים את איריס, שעה שיכל ציון לעשות זאת ללא קושי בביתו מול אשתו. גירסתו של מרגוליס בענין זה ועדותו על דוכן העדים, הותירה בי רושם מהימן הרבה יותר. נוסף על כך גירסתו מקבלת חיזוק מה נוסף מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. יתר טענות ההגנה של הנתבעים באשר לשיק ב': הנתבעים טוענים כי השיק נשוא התביעה (שיק ב') הושלם על ידי מרגוליס בניגוד להרשאה. טוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי הרי מרגוליס עצמו מודה כי השיק ניתן ריק משום שאיריס לא הסכימה שיירשם סכום של 160,000 ₪ על גביו. אם כך, מדוע הרשה לעצמו מרגוליס למלא סכום זה? סבורני שטענה זו דינה להידחות. משמשך מושך השיק שיק פתוח ללא סכום, משמע יש בו הרשאה למלא כל סכום על פי התנאים אותם סיכמו הצדדים בעיסקת היסוד. אין מחלוקת כי שיק זה ניתן לבטחון כפי שהכתוב מעיד עליו. המחלוקת בין הצדדים היא בין היתר, מה נועד השיק להבטיח, וכמפורט לעיל בענין זה העדפתי את גירסתו של מרגוליס כי השיק ניתן לאחר שנחתם ת/1 ונמשך במסגרתו. הגם שמרגוליס העיד כי השיק נותר פתוח לאור סירובה של איריס למלא את הסכום, הרי גירסתו של מרגוליס היתה כי איריס התחייבה למסור לו שלושה נוספים כמפורט בהסכם, משהדבר לא נעשה רשם את מלוא הסכום כמפורט בהסכם ת/1. בענין זה אינני רואה כל חריגה מהרשאה. משהוסכם בין הצדדים כי השיק נועד להבטיח את הבטחונות המאוזכרים בת/1, הסכום שיש למלא בו הוא עד גבול הבטחון שהוסכם עליו, וכך אכן נעשה על ידי מרגוליס ולא מעבר, ולפיכך אינני רואה בכך חריגה מהרשאה באופן שמבטלת את תוקפו של השיק. עוד טוענת איריס, כי מרגוליס לא הוכיח כל תמורה שנתן לה בעד השיק. בענין זה, תמורה שניתנה לבעלה היא תמורה שדי בה על מנת לשמש תמורה בגין השיק. התמורה לא צריכה להיות אישית דווקא לאיריס, ודי שאיריס הסכימה לערוב באמצעות הפקדת שיק לבטחון עבור עסקי בעלה. איריס לא פרטה דבר וחצי דבר מדוע התנאי לא מומש, או במילים אחרות מדוע לא יכול מרגוליס לממש את שטר הבטחון, אלא טענה בהבל פה כי לא קיבלה כל תמורה. גם לענין טענת היעדר הודעת חילול, אין בטענה זו כדי לשמש הגנה לאיריס מושכת השיק או לציון הערב בשיק, שכן השיק נשוא התביעה חזר בציון "אכ"מ" ובמקרה זה בו השיק מוחזר בגלל היעדר כיסוי מספיק, כמוהו כשיק שניתנה לו הוראת ביטול , במקרה זה פטור האוחז ממשלוח הודעת חילול. לענין זה ראה סעיף 49 (ב') (3) (ד) , לפקודת השטרות נוסח חדש, הקובע מתי חל פטור מהודעת חילול , כדלקמן: " כשאין בין הנמשך או הקבל לבין המושך כל חיוב לקבל עליו את השטר או לפרעו". משאין בחשבון המושך כיסוי מספיק לפרוע את סכום השיק כפי שאירע במקרה דנן, הרי אין בין הבנק הנמשך לבין המושך כל חיוב לפרוע את השיק. ומשכך, חל פטור מלהודיע על חילול השיק. ס ו ף ד ב ר : אני מקבלת את גירסת התביעה באשר לעיסקת היסוד באופן שהנתבע ציון היה חייב למרגוליס, סך של 160,000 ₪. אני מקבלת את גירסת ציון באשר לעובדה כי החוב חופף ולא מצטבר ולפיכך יש לפרוע אך ורק את שיק ב' ע"ס 160,000 ₪. אני מקבלת את גירסת התביעה כי איריס חתומה כמושכת השיק וציון כערב. לפיכך, אני מורה על המשך הליכי הוצל"פ כנגד שני הנתבעים בתיק 2610898992 ככל שהוא מתייחס לשיק ע"ס 160,000 ₪, ועל סגירת תיק הוצל"פ שמספרו 2610823998 כנגד שני הנתבעים ככל שהוא מתייחס לשיק ע"ס 20,000 ₪. לאחר ששקלתי את ענין ההוצאות, ולאור העובדה כי תובענה אחת נדחתה והאחרת נתקבלה, אני מורה כי הנתבעים ישאו אך ורק בהחזר האגרה של התובענה שהתקבלה, ואינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות לאף צד, ההוצאות בתביעה שנדחתה יתקזזו עם ההוצאות של התביעה שהתקבלה, וכל צד ישא בהוצאותיו. המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה. ניתן היום ג' באב, תשס"ד (21 ביולי 2004) בהעדר הצדדים. מני-גור אירית, שופטת שיקיםשיקים ללא כיסוי