פיצויי פיטורים לעובדת חולת סרטן 1. ביום 27.5.99 הגישה התובעת כתב תביעה בלתי מפורט כנגד החלטת הנתבע מ-29.4.99 ולפיה נקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור 75% המזכה בקצבת נכות מלאה (על החלטה זו הערעור תוך 30 יום לועדת נכות לעררים) והדוחה תביעתה לנכות עקב אי צמצום בהכנסותיה. 2. בהבהרה שהגיש המל"ל בעקבות דיון שהתקיים ב-12.10.99, הובהר כי התובעת הגישה תביעה לקצבת זקנה ב-5.11.98 ותביעה לקצבת נכות ב- 17.12.98. בתביעת הנכות - נבדקה ע"י רופא מוסמך שקבע 48% רפואיים, נבדקה על אובדן כושר השתכרות ומאחר וחל צמצום ברציפות מ-2/98 נקבעה ושולמה קצבת נכות (וכך גם ל-1/97). בנכות אין בודקים קיום יחסי עובד-מעביד, אלא בסתירות בנתונים. בתביעת הזקנה ? מאחר ועבדה אצל בנה 5 שנים רצופות לפני גיל 60 נבדק התיק בגביה ומשלא היה אימות מעובדי המאפיה, כולל בתביעת בעלה בגין פ.ע. ובחקירתה מול נתוני המעביד - החליטה מחלקת הגבייה כי התובעת אינה עונה להגדרת "עובדת". לאור קביעת מחלקת הגביה - יש לשלול קצבת הנכות, משהתובעת אינה עונה להגדרת "נכה", כאמור בתקנה 3 (א) לתקנות הבטל"א - הוראות מיוחדות לענין עקרת בית (משלא נקבעו לה לפחות 50% רפואיים), ניתנה לתובעת (בהבהרה זו) הזכות לערער על קביעת הרופא, ואם תקבע לה נכות רפואית מעל 50% יבדוק המל"ל אובדן כושרה כעקרת בית מ-12/97 ועד 9/98 (12 חדשים לפני הגשת התביעה, ועד גיל 60) וזכאות תהיה לאחר 90 יום. תקופת זכאות זו, אם תקבע, כ"נכה" אינה מזכה באכשרה לקצבת זקנה. כן הובהר כי יש לבדוק אם הוחזרו דמי הביטוח. 3. ביום 9.2.00 נמחקה התביעה מחוסר מעש, ועם חידושה, הגישה התובעת ביום 7.6.00 תצהירי עדות ראשית מטעמה {שלה, של בנה (להלן: "המעסיק") ושל הקונדיטור אצל המעסיק (להלן: "הקונדיטור")}. ביום 15.6.00 הגישה התובעת כתב תביעה באמצעות ב"כ, בו טוענת היא כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה למעסיק למעלה מ-9 שנים, מה גם שהמל"ל קיבל דמי ביטוח ומשכך, מנוע מלטעון עתה כי לא נתקיימו יחסי עבודה. לחלופין, טענה כי זכאית היא לקצבת זקנה מגיל 60 שכן היתה זכאית לקצבת נכות מלאה מ-1.1.97 ועד 30.9.98. 4. בכתב הגנה מ-5.7.00 נטענה טענת התיישנות ביחס לתביעת הזקנה (שנדחתה ב-30.5.99 ותביעה זו הוגשה כאמור רק ב-15.6.00). נטען כי הוצאת תלושי שכר או תשלומי ד"ב אין בהם כדי להוכיח יחסי עובד-מעביד, אם בפועל לא עבדה התובעת. נטען כי התובעת לא עבדה אצל המעסיק ולא נוצרו בינה לבינו יחסי עובד-מעביד, וכי לא צברה תק' אכשרה בקצבת הנכות, כדי זכאות לקצבת זקנה. נטענה התיישנות באשר להליכים בקצבת הנכות. ביום 21.8.00 הודיע הנתבע כי מוותר הוא על טענת ההתיישנות בתביעת הזיקנה. 5. ביום 4.2.01 החלה התובעת להעיד וב"כ ביקש לאחר שהוזהרה, לדחות הדיון כדי לעיין בהודעות שניתנו למל"ל. ביום 30.9.01 נשמעה עדות המעסיק, הקונדיטור והתובעת, עדות החוקר מטעם הנתבע (להלן: "החוקר) וביום 6.1.02 נשמעה עדות החוקרת מטעם הנתבע (להלן: "החוקרת"). סיכומי תובעת הוגשו לאחר הארכת מועד ב-29.4.02. סיכומי נתבע הוגשו לאחר הארכת מועד ב-4.3.03. 6. לאחר עיון בכל החומר שבפניי- להלן הכרעתי: א. העדויות - התובעת בתצהירה טוענת כי עבדה במאפייה מתחילת שנות ה-80' אך לא שמרה את התלושים, בערך ב-92' עברה המאפיה להיות חברה בע"מ ולכן מועד תחילת העבודה שצויין בתלושיה הוא 3/92. במשך למעלה מ-60 חודש, ב-9 השנים האחרונות, שולמו עבורה ד"ב (הוגשו טופסי 106 לשנים 92'-98'), בעבודתה עזרה לקונדיטור וגם הכינה בעצמה דברי מאפה מיוחדים לעדה הסורית, יום עבודה שלה הוא כל יום מ-8:00 עד 15:00. לדבריה, היא חולת סרטן השד ובלוטות הלימפה מ-1991, עברה במשך השנים טיפולים קשים, (כימוטרפיה והקרנות) בסדרות של חצי שנה, ומ-91' קיבלה סה"כ 12 סדרות. גם בתקופה בה קיבלה טיפולים קשים המשיכה בעבודתה ככל שיכלה עד שב-1/98 הפסיקה לעבוד ולהשתכר בשל מחלתה. בעדותה טענה כי זכרונה נפגע בשל הטיפולים שקיבלה, וכי ב-98' זכרה טוב יותר משב-99' ומשבעת עדותה (9/01), עד שהפכה המאפייה לחברה בע"מ, לא קיבלה תלושי שכר, לפני 92' ואחרי 92' קיבלה תמיד שכר במזומן. עזרה לקונדיטור, מעולם לא מכרה, כי אינה יודעת חשבון, עבדה בימי א'-ו', מ-08:00 עד 15:00, כשהרגישה לא טוב יצאה באמצע, כי זה עסק משפחתי. לא החתימה כרטיס נוכחות, כשקיבלה טיפולים היו ימים שנעדרה, ליומיים, וכשקיבלה הקרנות ויכלה, היתה באה אח"כ לעבוד. לא היו תקופות שלא עבדה חדשים, חוץ מהאשפוז שאחר שהניתוח (10 ימים), ולאחריו לא הגיעה כחדשיים. גם כשהבנות התחתנו לא נעדרה, אינה זוכרת מתי יסמין התחתנה ואף לא אם היתה תקופה של חצי שנה שנעדרה מהעבודה, אינה זוכרת שהיה אצלה מישהו מבטל"א, ואם לא חתמה ? היא מאמינה שלא היה. כשהופנתה לתשובות שרשם החוקר השיבה כי זהו שקר וכזב, לא שאלו אותה שאלות, היא חולת סרטן ולא קיבלה גרוש מבטל"א. עבדה בקונדיטוריה ולפעמים ירדה לראות אם חסרים מוצרים, דיברה עם הבת, אך לא מכרה. שקר וכזב שעבדה רק שנתיים מ-9:00 עד 14:00. אם היה לה חום היתה מתאשפזת; אחרי 2-3 ימים מטיפול כימוטרפי היתה באה לעבודה. בהודעתה (שלא נחתמה) נאמר כי עבדה בחנות המעסיק (החנות שמעל הסופר) כשנתיים-שלוש, מ-09:00-14:00, כמוכרת, 6 ימים בשבוע, קרוב ל-3 שנים, אחרי הניתוח לא עבדה בערך שנה, חזרה לעבוד למס' חדשים, פחות משנה, אולי בערך שנה, אפילו יותר, אבל פחות משנתיים. לא עובדת כלל משנת 95', עובדת לא קבוע מדי פעם. משהתבקשה להבהיר הסתירות השיבה כי היא תחת תרופות. המעסיק בתצהירו טען כי התובעת (אמו) הועסקה במאפיה מתחילת שנות ה-80' עד סוף 1/98, ובכל התקופה שולמו עבורה ד"ב. לא נשמרו טופסי 106 לתקופה שלפני 3/90. היתה אחראית על אפיית מוצרים מיוחדים לעֵדה, ועזרה לקונדיטור. נעדרה מעת לעת בשל הטיפולים שעברה, הגיעה לעבודה ועבדה יום מלא גם כשהרגישה לא טוב. בעדותו טען כי התובעת עברה הניתוח לקראת סוף 1991, נכון שהמאפיה היתה של אחיו יצחק מ-92', אלא שהתובעת עבדה אצלו רצוף מ-81'/80', ולמעט חדשיים-חודש וחצי לאחר הניתוח, עבדה ולא נעדרה. כל השנים, גם לפני תיאגוד העסק, קיבלה תלושי שכר. לקראת הסוף שכרה היה 4,000 ₪ או 6,000 ₪ נטו. קיבלה כל חודש את השכר בשיק לפקודתה. כל המשפחה עובדת בעסק (בגבעתיים ובת"א). ב-5/98 התובעת כבר לא עבדה, שכן היה לה כבר קשה והפסיקה בתחילת 98'. מי שעובד במאפיה יכול שלא יכיר מי שעובד בקונדיטוריה או בחנות. האם עבדה בקונדיטוריה עם הקונדיטור. אישר כי חתימתו מופיעה על חלק מטופסי 106, ובחלק מופיעה חתימתו של אחיו, כשהופנה לטופס לשנת 94' לפיו לא עבדה התובעת ממאי עד דצמבר ? משיב הוא כי עד כמה שזכור לו עבדה מ-91', גם אם עבדה פחות שעות, ולא יכול להיות שלא שילמו לה. אם כך כתוב, אז ככה זה. יתכן שזה היה כשיסמין התחתנה. התובעת עבדה בימים א-ה, מעל 6 שעות, לא עבדה שעות קבועות, באה בבוקר עד הצהריים. היה לה כרטיס נוכחות שהעבירה במחשב מ-92' ואולי מקודם; מוכן להמציא תלושי שכר ודוח"ות נוכחות. התלוש לא משקף השעות, אבל אם עבדה יומיים לא ישלם לה עבור חודש, וכאשר נעדרה יומיים-שלושה - יראו זאת בתלוש. לשאלה אם קיבלה חופשה/הבראה השיב כי הכל נעשה כדין. להערכתו כבר מ-98' היו לה בעיות זכרון, לכן לא נתן לה לעבוד ופעם שכחה לשים מלח. לא מכרה בחנות, אבל יכלה לסדר דברים או לתת טעימות ללקוחות. הקונדיטור בתצהירו טען כי החל לעבוד אצל המעסיק ב-11/92 והתובעת כבר עבדה בקונדיטוריה, אופה בעצמה, עזרה לו בהכנת הבצק, בתקופות שנעדרה עזרו לו עובדים אחרים. בממוצע בתקופתו עבדו בקונדיטוריה 7-5 עובדים. בהודעתו (נ/1) (שניתנה ב-5/98 בקשר לתביעה שהגיש בעל התובעת בגין פ.ע.) בה פרט את בני המשפחה העובדים בעסק ושהוא מכיר ? לא הזכיר את התובעת. בעדותו טען כי עבד עם התובעת מאז שהחל לעבוד אצל המעסיק עד בערך 1/98, כי היו תקופות שנעדרה כשהיתה חולה. נעדרה ל-3-4 ימים, לא זכור לו שנעדרה לחודש, ולא היה מצב שנעדרה לחצי שנה, לא לטיפולים ולא לשמחות. לחתונת הילדים לקחה אולי כמה ימים אך לא חודש או חודשיים. לא זכור לו שב-94' נעדרה התובעת לחצי שנה. כל שאמר ב-נ/1 הוא אמת. לא שאלו אותו ולכן לא ציין את התובעת. בדר"כ עבדה מ-8:00 עד 15:00, כל יום, כולל שישי, עשתה רק עבודות אפיה. כשנחקר, התובעת כבר לא עבדה. החוקר בתצהירו טען כי ב-26.1.99 בשעה 14:00 ניגש לבית התובעת יחד עם החוקרת לצורך בדיקת זכאותה לקצבת זקנה. התובעת נענתה לשאלותיו אותם רשם עם התשובות תוך כדי שניתנו, לא הוסיף ולא גרע מדבריה. התובעת לא ביקשה להפסיק גביית ההודעה ולא טענה כי אינה יכולה להשיב. כשהופנתה לסתירות, טענה שאינה זוכרת. כשטענה שאינה חשה בטוב בשל מחלתה וכי יש לה חום, מצא לסיים חקירתו. הקריא לתובעת ההודעה כפי שנרשמה מפיה, ביקש חתימתה והיא סרבה, וכך ציין ע"ג ההודעה. בעדותו טען כי לוּ גרסת התובעת (לפיה לא נחקרה כלל) היתה נכונה - היה צריך לסגור אותו באבו כביר. בזמן גביית העדות, נכחה גם החוקרת, היתה לו אז הסמכה לפי חוק הבטל"א ופקודת הפרוצדורה הפלילית, לאחר קורסים שעבר. הציג תעודת חוקר של המשרד לבטחון פנים. אין מדובר בחקירה סמויה ולכן לא הקליטה. רשם השאלות והתשובות כפי שנאמרו, אינו זוכר אם החוקרת גם דיברה עם התובעת, ידע שהתובעת חולה ובהיותה אשה מבוגרת לא לחץ עליה אלא שאל באדיבות. לא ידע שמשתמשת בתרופות וגם לא אמרה כך, או שיש לה בעיות זכרון. המשיך בגביית העדות כיון שראה שהיא מגיבה במידה רבה ולא אמרה שאינה זוכרת. לא הכיר אותה קודם, מכיר את המעסיק ואת סביבת העסק. החוקרת בעדותה הסבירה כי משמשת היא 15 שנה כחוקרת, והסמכתה של המל"ל ועפ"י פקודת הפ"פ. כאן הגיעו לבית התובעת, הציגו עצמם, הורשו להכנס לבית וגבו העדות. כשנחקר אומר שאינו זוכר, רושמים תשובתו, כמו כל תשובה. היא והחוקר בערך 70% מהחקירות הולכים ביחד. בדר"כ, אין הקלטות. לא היו חשדות כלפי התובעת. הגיעו לחקירתה לבקשת פקיד התביעות. נדמה לה שכאן התבקשו לחקור לתביעת זקנה ונכות, או נכות רטרואקטיבית. שאלה שאלות את התובעת, אינה זוכרת אלו שאלות. את הדו"ח לא עורכים, אלא כותבים בו זמנית. החוקר כתב והוא חתום. אין בטופס מקום לציין מי נכח. בשביל זה יש דו"ח סיכום חקירה ובו מצויין מי נכח. אם היתה מתלוננת על בעיית זכרון, אז זה היה נרשם. לא בדקה אם החוקר רשם בדיוק השאלות והתשובות ששאלה. החוקר אחראי עליה. ב. התובעת ילידת 30.9.38 ולטענתה, עבדה אצל המעסיק מתחילת שנות ה-80', כשמ-92' העסק התאגד לחברה בע"מ. לדבריה, לא שמרה תלושי שכר. לדברי המעסיק, אצלו עבדה התובעת רצוף משנת 1980 או 1981, הוצאו כל הזמן תלושי שכר. מעניין כי לא הוגשו תלושי שכר/טופסי 106 לתקופה שקדמה לתאגוד המעסיק, ודאי לאור העובדה כי בתלושים שהוגשו צויין מועד תחילת העבודה כ-11/92, כנראה, מועד התאגוד. עוד ראוי לציין כי דיווחי מעסיק למל"ל תוך פרוט העובדים בתקופות הרלוונטיות, גם הם לא הוגשו (ולוּ מספרית). התובעת כאמור טענה בעדותה כי עד 92' קיבלה משכורת, אך לא קיבלה תלושי שכר, ובנגוד לטענתה בתצהיר. בנגוד לטענתה לפיה קיבלה משכורת במזומן לפני 92' ואחרי 92' - טען המעסיק כי קיבלה שכר בשיק, וכי כל חודש נתן לה בשיק. לא הוצגה בפניי כל ראייה להוכחת תשלום שכר. אזכיר כי דיווחי שכר, ואף תשלום דמי ביטוח, אינם יוצרים, לכשעצמם, ראייה על תשלום שכר או על עבודה. ובהקשר זה - דיווחי השכר של התובעת אחידים הם. אין כל ראיה למועדים בהם נכחה ולאלה בהם נעדרה. ואף שכמתואר לעיל, היו תקופות שנעדרה התובעת מעבודתה - אין לכך כל ראייה כתובה ואין כל ראייה לשוני בשכר בתקופת העדרותה. ראוי להזכיר כי התובעת חלתה, נעדרה מעבודה בשל טיפולים שקיבלה בתקופות שונות, ואף שהמעסיק טען כי להעדרותה יהא ביטוי בתלושי השכר, ובסכום השכר - לא הוצגה ראייה לאמור. ראוי להזכיר בהקשר זה כי טענת התובעת היא, כי לא נעדרה מעבודתה, למעט לאחר טיפול כימותרפי, שאז נעדרה ליומיים; אח"כ אישרה גם כי לאחר הניתוח נעדרה כחדשיים. הקונדיטור אישר כי לפעמים נעדרה ל-3-4 ימים. כשנשאל מדוע לא איזכר את התובעת, עת מנה את בני המשפחה העובדים - הוא משיב שלא נשאל, וכי התובעת עבדה כל יום, כולל ימי ו' 7 שעות. אבהיר כי הודעת הקונדיטור (נ/1) ניתנה בקשר לפ"ע של אביו של המעסיק (בעלה של התובעת), שארעה כשנתיים לפני הודעתו (שניתנה ב-5/98) והוא מונה את בני המשפחה שבעסק המעסיק, האח איציק, האח אהרון, איריס האחות, האחות סופי, ושאר העובדים שאינם משפחה. לא בכדי הגיש הנתבע הודעה זו,שאף שמתייחסת היא לתקופת זמן בה לכאורה עבדה התובעת, ואף כעוזרת לו עצמו, משום מה אין היא מוזכרת כלל! תשובתו כי לא נשאל לגביה - אינה מקובלת עליי. עולה מההודעה כי לא נשאל על שם כזה או אחר. הודעתו ניתנה ביחס לאביו של המעסיק, אגב בדיקה אם הוא עובד אם לאו, וכשנשאל מי בעל העסק / מי עובד במקום - נתן תשובתו דלעיל. ראוי בהקשר זה להפנות לתשובתו "השאר במקום הם עובדים זרים שלא מהמשפחה. גם אני לא בן משפחה.... אלה בני המשפחה שאני מכיר" (ההדגשה הוספה). קרי: התרשמתי כי אין לומר שתשובתו מתייחסת לנקודת הזמן בה ניתנה (15/8), בה כבר לא עבדה התובעת, ואף לא למיקום מסויים בעסק (שכן מנה גם עובדים מהמשפחה בחנות בת"א ובחנות בויצמן), אלא והעיקר, הקונדיטור מתייחס לבני משפחה שהוא מכיר - ואף בהקשר זה אינו מזכיר את התובעת. ודאי וודאי אין להבין הכיצד לא הזכיר אותה כעובדת העוזרת לו יום יום שעה שעה. ראוי לזכור כי הקונדיטור נתן הודעתו - לא בהקשר לתובעת, ולא בהקשר לתביעתה. דווקא משום כך יש משקל רב יותר, לטעמי, להעדרה מאזכור בני המשפחה שבעסק. בנגוד לטענתו, ולטענת התובעת בסיכומיה - הוא לא נשאל לגבי האחיות דוקא, ואף כי התובעת כבר לא עבדה (ולו לטענתה) לא פרט את העובדים אלא את בני המשפחה שהוא מכיר. ג. עדות החוקרים - לא אבין טענת התובעת בסיכומיה בהקשר זה. מחד ? טוענת היא כי אינה זוכרת חקירתה, כי כזו לא נתקיימה מעולם (התובעת: "שקר וכזב") ומאידך ? טרחה לציין בעדויותיה כי נפגם זכרונה (ולזה לא הוצג כל מסמך רפואי, אף שהוגשו מסמכים רפואיים לאשש טענת המחלה). מאידך ? באה היא טרוניה עם החוקרים על שלא הקליטו חקירת התובעת, כשיכלו להקליטה. דא עקא, מעדות החוקרים עולה כי אף שהוכשרו להקלטות, אינם עושים כן אלא בנסיבות מיוחדות. "מחדלם" כטענתה בסיכומיה, בכל הכבוד, לאו "מחדל " הוא. איני רואה כל פגם בכך כי מהתובעת נגבתה הודעה, אף כי ידעו החוקרים כי היא חולה ואף שהשיבה שאינה זוכרת. אין חולק כי התובעת אינה חתומה על ההודעה. בכך אין כדי לפסול ההודעה. התובעת נחקרה בביה"ד, ועובר לכך נתנה עדותה (בחקירה ראשית) לבא- כוחה - האם יש לפסול אלה בגין העובדה כי על עדותה לא חתמה, ומשום זכרונה הלא תקין?! - האם הופסקה עדותה (הראשית או הנגדית) בהיותנו ערים לליקוי זה?! אכן, טענה החוקרת כי היא נכחה בחקירת התובעת, ואף הוסיפה וטענה כי הציגה לתובעת שאלות, שלא בדקה אם החוקר רשמן והתשובות להן בדיוק - אך ראוי לזכור כי החוקר הוא שגבה ההודעה, הוא שביצע החקירה, הכין התיק, הוא שהיה ער לבקשת פקיד התביעות, הוא שחתם כגובה הודעה. בכל הכבוד - אין בכל אלה כדי גורמים לפסילת ההודעה. העובדה כי חתימה אחת של החוקר אינה כאחרת - כיצד ניתן להסיג על כך - כשהחוקר מאשר כי שתיהן שלו?! ערה אני לכך כי אין מדובר במצב שגרתי, עת נותן ההודעה לא חתם עליה. יחד עם זאת, לא הוכח בפניי כי מדובר בהודעה שלא נגבתה מהתובעת. עדות החוקרים לא נסתרה, ועדות התובעת סלקטיבית משהו. הכיצד, בעדותה זכרה שלא היו אצלה, או שקר שהיא מוכרת וכו', כיצד יודעת היא כיום שלא שימשה כמוכרת אלא רק כעוזרת קונדיטור, או כי עבדה יום-יום או כי קיבלה שכר וכו'?! ומדוע יקבל ביה"ד דוקא את עדותה הנוכחית, עפ"נ גרסאותיה האחרות?! אין בפניי כל נתון שיביא למסקנה כי יש לאיין ההודעה וגבייתה, או שיהא בו כדי להעדיף התצהיר ו/או העדות, עפ"נ גרסה אחרת של התובעת. לטעמי, משנטענת טענת קושי בזכרון (אף שלא בוססה, משום מה, כדבעי) שומה על ביה"ד לשקול בזהירות ולאחר שהזהיר עצמו לגבי איכותה של עדות זו. מנגד, אין בפניי ביסוס לפסילת החוקרים, עדותם או למסקנה כי מדובר בעדות שלא נגבתה או לא נגבתה על ידם. ד. מענין לציין כי אף שהתובעת טוענת כי עבדה אצל המעסיק משנת 80' או 81' (וחדלה מעבודה החל מ-2/98) טוענת היא לתקופת אכשרה של למעלה מ-60 חודש ב-10 השנים שטרם הַגיעה לגיל 60. אם טוענת התובעת לעבודה ככל עובד אצל המעסיק, משנת 80', 81' יום-יום, חודש-חודש - הכיצד אינה טוענת לתקופת אכשרה ארוכה יותר, לחלופה אחרת שעפ"י חוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (לעיל ולהלן "החוק"), (סעיף 246 (א) (2) )? ה. כאמור, לא הוכח בפניי כי המעסיק שילם לתובעת שכר, לא בחדשי עבודתה האחרונים ולא משנת 80'/81'. אף לא הוכח בפניי להנחת דעתי כי אכן עבדה התובעת באופן סדיר יומיומי, חודש בחודשו כנטען. יתכן אמנם שעזרה לקונדיטור (ובאחת הגרסאות - עזר הוא לה), אך כדי עבודה כעובד, שלו זכויות וחובות, העובד באופן סדיר, לכך, אין בפניי ראייה משכנעת. לא שמעתי כי התובעת קיבלה שכר (בשונה מדיווח על שכר), ואין בפניי כל ראיה כי קיבלה זכויות אחרות כעובד. ורק לצורך הדוגמא - אף שטופס 106 לשנת 98' הוגש - לא מצאתי בו כי שולמו לתובעת פצויי פיטורין לתקופת עבודה של 18-17 שנה, עבודה שהופסקה כנטען, עקב מחלתה. ו. כללי ? ראוי להפנות לנתוני טופס 106: שכר חדש 1/98, חודש העבודה האחרון הוא בשעור כפול מממוצע השתכרותה (החודשי) בשנת 1997. תנודות השכר בין השנים, בפער של כ-50% משנה לשנה (ראה 95' מול 96'), העובדה שלא נעדרה כדי חודש, מול הרישום בטופס 106 (01'/97', 2.95, 12.94-5.94) - לאלה לא ניתן הסבר, ודאי אל מול טענת עבודה מלאה וסדירה. כן אזכיר כי מסיכומי התובעת עולה כי התובעת "זנחה" כל טענה בענין גימלת הנכות הכללית וההליך עוסק, לטעמה, אך בזכאותה לקצבת זקנה. אוסיף ואציין כי אין בפניי כל מידע אם נקטה התובעת בפעולה כדי לערער על אחוז הנכות שנקבע לה, כפי שהוצע, וניתנה האפשרות, בהודעת הנתבע מ-30.11.99. ז. לאור כל האמור ? משלא הוכח בפניי כדבעי קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת למעסיק, משלא הוכח כי התובעת עבדה בפועל יומיום, כי קיבלה שכר באופן שוטף בגין עבודתה (נזכיר כי תשלום במזומן לחברה אינו מהמקובלות) משלא הוכחה תקופת אכשרה בפועל ? נדחית התביעה. אין צו להוצאות.רפואהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםסרטן