ההליך ערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה - החלטה מיום 1.8.2002. עניינו של הערעור - סמכותו של הרשם לענייני ירושה למנות מנהל עיזבון זמני. בהחלטה מיום 6.2.2003 ראיתי לנכון שלא למחוק את הערעור על הסף, רק משום שניתן צו קיום צוואה ונתמנה מנהל עיזבון קבוע, מהטעם שהשאלה נושא הערעור עשויה לחזור על עצמה ואף חוזרת על עצמה בפועל, כך שמן הראוי שבית-המשפט ייתן את דעתו עליה - אף שייתכן וניתן יהיה להיזקק לה במקרה קונקרטי אחר (ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ [1]). המחלוקת המשפטית 4. (א) ענייננו בסתירה הקיימת, לכאורה, בין הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 להוראות תקנות הירושה, תשנ"ח-1998. (ב) ההוראות הרלוונטיות בחוק הירושה הן הוראות סעיפים 77 ו-78 לחוק וזו לשונן: "אמצעים   לשמירת העזבון 77. בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עזבון רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיוזמת עצמו, לנקוט באמצעים הנראים לו לשמירת העזבון או לשמירת זכויות בעזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעזבון ומינוי מנהל עזבון זמני". "מינוי מנהל עזבון 78. (א) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו מנהל עזבון.(ב) היתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה. הוגשה הבקשה כאמור, רשאי הרשם לענייני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, ויהיו לו, לענין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיף 89". (ג) ההוראות הרלוונטיות בתקנות הירושה הן הוראות תקנות 31 ו-37 לתקנות וזו לשונן: "בקשה למינוי  מנהל עזבון 31. (א) בקשה למינוי מנהל עזבון לרבות מנהל עזבון זמני, תוגש בידי מעוניין, אם כל הצדדים הנוגעים לענין הסכימו לבקשה, לרשם לענייני ירושה המוסמך...". "מינוי מנהל   עזבון 37. (א) ראה הרשם לענייני ירושה או בית המשפט כי יש צורך במינוי מנהל עזבון או מינוי מנהל עזבון זמני (להלן: מנהל עזבון) ימנה מנהל עזבון בצו ערוך...". דיון 5. (א)   לכאורה, בהתאם ללשון חוק הירושה, הרשם אינו מוסמך למנות מנהל עיזבון זמני. הדבר עולה מהוראות סעיפים 77 ו-78 לחוק הירושה. בעוד שסעיף 77 לחוק הירושה מעניק רק לבית-המשפט סמכות למנות מנהל עיזבון זמני ושותק לעניין הרשם, סעיף 78 לחוק הירושה, המתייחס רק למנהל עיזבון הקבוע - מעניק גם לרשם סמכות למנות, בתנאים הנקובים בו, מנהל עיזבון. תקנות הירושה לעומת זאת מעניקות לרשם לענייני ירושה סמכות מפורשת למנות מנהל עיזבון זמני, כמו גם קבוע, בהתקיים התנאים הנקובים בתקנות. (ב) על חוסר הבהירות באשר לסמכותו של הרשם למנות מנהל עיזבון זמני עומד פרופ' ש' שילה בספרו פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (כרך ג) [2], בעמ' 118: "לכאורה בית המשפט מוסמך למנות מנהל עזבון זמני ולא הרשם לענייני ירושה... כאשר סעיף 78 לחוק תוקן בשנת תשנ"ח-1998 והרשם הפך להיות כתובת למינוי מנהל עזבון בהסכמה, לא נעשה תיקון מקביל לגבי סעיף 77 הדן במנהל עזבון זמני. לא ברור אם הבדל זה נקבע בכוונה תחילה או שהמחוקק שכח לשנות גם את סעיף 77". 6. אין מחלוקת, גם על דעת באת-כוח המשיב, כי אבסורד הוא לכאורה לטעון שמי שמוסמך ליתן את הסעד הסופי אינו מוסמך ליתן את הסעד הזמני כחלק מהסמכות הטבועה המוקנית בידיו. מוסמך הרשם לענייני ירושה למנות מנהל עיזבון קבוע מדוע תיגרע סמכותו למנות מנהל עיזבון זמני? למרות זאת מוצאת לנכון באת-כוח המשיב לגרוע מסמכותו של הרשם לענייני ירושה וליתן בידיו אך ורק את הסמכות למנות מנהל עיזבון קבוע ולו כדין המצוי, על-אף ההבנה שייתכן ומן הראוי היה כן להסמיך את הרשם לענייני ירושה ליתן את הסעד הזמני הנדון. 7. (א)   מוכן אני להודות, כי בחרתי להידרש לערעור זה שבפניי אף שהתייתר הוא כאמור לעיל מתוך מחשבה ראשונית כי יש לקבלו ולקבוע, כי הרשם לענייני ירושה אכן מוסמך למנות מנהל עיזבון זמני בתנאים הקבועים בתקנה 31 לתקנות הירושה. (ב) במחשבה שנייה ולאחר שבחנתי היטב את טענות באת-כוח המשיב לעניין זה סבור אני, כי יש להותיר עניין זה למחוקק - שאם סבור הוא שיש מקום להקנות סמכות זו לרשם לענייני ירושה יתכבד ויקבע זאת מפורשות על דרך תיקונו של סעיף 77 לחוק הירושה. 8. לא ניתן להתעלם מהסתירה שבין לשון החוק והתקנות. לא ניתן להתייחס לסתירה זו כחסר הזקוק להשלמה שכן ההסדר החקיקתי השלם - החוק והתקנות - נותן פתרון לצורך במינוי מנהל עיזבון זמני. בית-המשפט הוא שיימנה. לא מדובר בצורך שההסדר המשפטי הקיים אינו נותן לו תשובה. יש להבחין בין חסר לבין מדיניות משפטית ראויה. הנשיא א' ברק בספרו פרשנות במשפט, כרך א, תורת הפרשנות הכללית [3], בעמ' 46 קובע, כי: "חסר אינו מהווה ביקורת על המשפט המצוי או תיקון המשפט המצוי לשם הגשמת המשפט הרצוי. חסר מהווה אי שלמות בחוק המשפט המצוי עצמו". תהליך החקיקה, כתהליך קפדני ומבוקר, וסמיכות הוראות החוק בסעיפים עוקבים (סעיף 78-77 לחוק), שעסקו בהסדר מינויו של מנהל עיזבון, מעמידים את המחוקק בחזקת כשרות כמי שלא שכח או שגה אלא כמי שעל דרך של הסדר שלילי הותיר את המינוי הזמני בידי בית-המשפט בלבד. רוצה לומר - לא מדובר בהסדר חסר, בלתי מושלם, לא ברור, עניין בלתי מוסדר או כל מקרה אחר שבו החוק לוקה (כלשון באת-כוח המשיב בסיכומיה) שהרי החוק נותן מענה לצורך במינוי מנהל עיזבון זמני. זאת ועוד מקום והמחוקק ביקש להסמיך את הרשם לענייני ירושה לבצע פעולה כלשהי קבע הוא מפורשות את הסמכות. כך למשל סעיף 32 לחוק, העוסק בסמכות הרשם לתקן טעות סופר בצוואה, או סעיף 68(א) לחוק העוסק בסמכותו לקבוע מותו של אדם בדרך אחרת. לעומת זאת מקום ובחר המחוקק שלא להקנות לרשם את הסמכות לא איזכר אותו באותו עניין. כך למשל בסעיף 68(ב) העוסק בהוכחת צוואה שלא באמצעות המקור. ואם בלשון החוק עסקינן חיזוק למסקנתי זו אני מוצא דווקא בסעיף 155(ד) לחוק הירושה הקובע את סמכותו של בית-הדין הדתי להידרש לעניינים נלווים מקום ונתגבשה סמכותו להידרש לעניינים המפורטים בסעיף 155(א) לחוק. בסעיף קטן (ד) קובע החוק מפורשות את סמכותו של בית-הדין הדתי למנות מנהל עיזבון זמני בקובעו, כי "...יחולו סימנים א' עד ה' לפרק השישי...". סימן א' לפרק השישי הוא מקור הסמכות למינוי מנהל עיזבון זמני על-ידי בית-המשפט ומכוח סעיף קטן (ד) גם של בית-הדין הדתי. הסמכה כזו אין בנמצא בנוגע לרשם לענייני ירושה כך שספק אם עסקינן אכן בהשמטה מקרית ולא מכוונת. משכך, אין אני בן חורין לקבוע שהמחוקק טעה. קיימת סתירה בין הוראות המחוקק הראשי להוראות חקיקת המשנה ומן הראוי שסתירה זו תוסדר על-ידי המחוקק עצמו ואיני רואה לעשות זאת על דרך של פרשנות. 9. מטעם זה אני דוחה את הערעור. אין בדעתי להידרש כאן ועכשיו ליתר הטעמים שהעלתה באת-כוח המשיב בסיכומיה, אם יחליט המחוקק הראשי להידרש לשאלה נושא פסק-דיני זה, הוא שייתן את דעתו על תכלית הקמת המוסד של הרשם לענייני ירושה והאם הענקת הסמכות למנות מנהל עיזבון זמני למוסד זה תשרת את תכלית הקמתו. לטעמי התשובה היא חיובית שכן אותם תפקידים של מנהל עיזבון זמני יש גם למנהל עיזבון קבוע, המתמנה ישירות ללא צורך במינוי מנהל עיזבון זמני, ומאחר ופעולותיו של זה ושל זה נתונות לפיקוח בית-משפט לא צריך להיות הבדל. 10. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' באב תשס"ג (6.8.2003), בהיעדר הצדדים.ירושהמנהל עיזבוןעיזבון