1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 7/4/97. לאחר התאונה נבדקה בחדר מיון בבי"ח ביילינסון, שם התלוננה על כאבים בצוואר ובגב. בבדיקתה ע"י אורטופד נרשם: בהכרה מלאה, מתהלכת חופשי, ללא סימני חבלה, ספזם של שרירי הגב לכל אורכו, ללא חסר נוירווסקולרי, ללא רגישות מעל חוליות, בצילום ע"ש צווארי + גבי אין לראות שבר. בהמשך, היתה התובעת במעקב רפואי במסגרת קופ"ח, וטופלה בפיזיותרפיה, בתרופות, ובמסגרת מרפאת כאב. 2. פרופ' א' גנאל מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי בתיק זה. בחוות דעתו מיום 29/8/99 מציין פרופ' גנאל בפרק הדיון והמסקנות כי: התובעת מתלוננת על כאבים במותניים, המקרינים לרגל ימין, ועל הפרעה בתיפקודה. בבדיקתה מוסרת על תחושה ירודה בקידמת ירך ימין, על רגישות לניקוש אזור המעבר בין ע"ש גבי לע"ש מותני, וכן על רגישות למישוש מפרקי הסאקרו-איליאק והגב התחתון. פרט לכך - בדיקתה הגופנית תקינה. כלומר, טווח התנועה בעמוד השידרה לכל אורכו - תקין. כח השרירים תקין וההחזרים הגידיים בידיים וברגליים תקינים. בדיקת CT ע"ש מותני הדגימה בלט דיסק בגובה L4-5, אשר אין כל וודאות כי הינו קשור לתאונה. לבלט דיסק זה אין ביטוי בבדיקה הקלינית וגם מבחינה "מעבדתית" אין לו כל ביטוי. בדיקת CT עדכנית של ע"ש צווארי הדגימה שינויים ניווניים, שאינם קשורים לתאונה. צילומי רנטגן משנת 1994 הדגימו שינויים ניווניים קלים בע"ש מותני. בסיכומו של דבר קובע פרופ' גנאל כי לא נגרמה לתובעת כל נכות לצמיתות בעקבות התאונה. הוא מציין, עם זאת, כי הוא מאמין שכאביה מפריעים לה לתפקד. 3. בשלב מאוחר יותר הוצגו בפני פרופ' גנאל ממצאי בדיקת EMG שנעשתה לתובעת בתאריך 25/11/01, ואשר מצביעה על נזק עצבי שורשי בגובה L5-S1 גובה שאינו תואם את גובה בלט הדיסק שנצפה בבדיקת CT משנת 1997. פרופ' גנאל מציין בתשובתו מיום 12/2/02 כי אין קשר ישיר בין ממצאי בדיקת דימות לבין סימנים קליניים של הגבלות בטווח תנועה/סימני קיפוח עיצבי, שלפיהם נקבעים אחוזי נכות, ולכן, מעצם בדיקת EMG הנ"ל, אין הוא יכול לקבוע כי היא מצביעה על נכות בכלל, או על נכות כתוצאה מהתאונה בפרט. בסיכום הוא מציין כי לאור הזמן שחלף מהתאונה, קשה לו להניח כי יש קשר בין ממצאי בדיקת EMG הנ"ל לבין התאונה. במכתב נוסף מיום 24/2/02 כותב פרופ' גנאל, שוב, כי הנזק שנצפה בבדיקת EMG מ- 25/11/01 אינו תואם את גובה בלט הדיסק שנצפה בעבר (בלט דיסק בגובה L4-5), וכן כי קשה לו להניח שיש קשר בין ממצאי בדיקת ה- EMG לבין התאונה, וכי ממצאים אלה כשלעצמם אינם מצדיקים קביעת אחוזי נכות. 4. לבקשת ב"כ התובעת, נבדקה התובעת ע"י פרופ' גנאל בשנית. בחוות דעתו המעודכנת, מיום 6/10/02, כותב פרופ' גנאל כי: לדברי התובעת חלה החמרה במצבה הכללי. הנקודה הנראית לו כמשמעותית ביותר היא תלונתה על "בריחת שתן", תופעה שעלולה לנבוע מלחץ עצבי על עמוד השידרה, אך יכולה גם לנבוע מהפרעות אחרות. בבדיקתה הגופנית נמצאה הפעם הגבלה קלה בכיפוף הגו לפנים, תנועה שהיתה, לדברי התובעת, מלווה בכאב. גם תנועת יישור הגו לאחור נעשתה בצורה המצביעה על כאב. פרופ' גנאל מציין כי אינו יכול לקבוע בוודאות כי מדובר בהגבלה קבועה בטווח התנועה. כמו כן, דיווחה על הפרעה בתחושה ברגל שמאל, דבר שיכול להיות מוסבר בחלקו בממצאי ה- CT (בלט דיסק). בעייתה העיקרית בע"ש מותני היא היצרות תעלת השידרה, ושינויים ניווניים במפרקי הפצסט, שאותם, לדעתו, אין לקשור לתאונה. כן הוא מציין כי ממצאי ה- EMG מיום 25/11/01 קשורים אף הם בשינויים הניווניים הללו. בסיכומו של דבר קובע פרופ' גנאל כי הוא אמנם מאמין לתלונות התובעת, אך אינו חושב שאת ממצאי בדיקתה העדכנית יש לקשור לתאונה. התובעת לא ביקשה לחקור את פרופ' גנאל על חוות דעתו, והיא אינה "תוקפת" את מסקנותיו, אלא מסתמכת עליהן. המחלוקת בין הצדדים היא רק בשאלת הערכת גובה הנזק. הוצאות רפואיות ונלוות בעבר ובעתיד תרופות לשיכוך כאבים 5. בגין היזקקות לתרופות לשיכוך כאבים דורשת התובעת סכום גלובלי של 2,500₪, כמפורט בסע' 27 לתצהיר עדותה הראשית. מדובר בנזק מיוחד, הטעון הוכחה, והניתן להוכחה בנקל. דא עקא, על אף שלדברי התובעת יש בידה מרשמים עבור תרופות שהרופאים רשמו לה, היא לא טרחה לצרפם לתצהירה (פרו', עמ' 23, ש' 7-8). כמו כן, לא צירפה קבלות המוכיחות תשלומים שנשאה בהם לטענתה בגין תרופות, לבד מקבלה אחת ויחידה, מיום 30/7/98, בסך 46.50₪. יחד עם זאת, פרופ' גנאל אישר כי היא נזקקת לתרופות משככות כאבים ותיזקק להן גם בעתיד. אני פוסק לתובעת, בראש נזק זה, סך גלובלי לעבר ולעתיד של 300₪. חגורת גב 6. התובעת העידה כי רכשה חגורת גב על סמך המלצה של רופא (פרו', עמ' 23, ש' 1-3), אולם ההמלצה לא צורפה. היא צירפה קבלה בגין רכישת חגורת גב בסך 200₪ ביום 18/5/97. לטענתה, יש להחליף חגורה כזאת אחת לשלש שנים. טענה אחרונה זו לא הוכחה, ועובדה היא שעל אף שמאז רכישת החגורה ועד למועד תצהיר עדותה הראשית חלפו שש שנים, היא לא רכשה חגורת גב נוספת. כמו כן, אין כל עיגון רפואי לטענתה בדבר צורך בחגורת גב עד סוף תוחלת חייה, כטענתה. פרופ' גנאל אינו אומר זאת בחוות דעתו, וגם לא נשאל על כך בשאלות ההבהרה. בגין רכישת חגורת גב מגיע לתובעת הסכום שניקב לעיל, ומשוערך להיום - סך 321₪. דיקור סיני 7. גם כאן, על אף שיש בידי התובעת, לטענתה, הפניות של רופא לטיפול בדיקור סיני, היא לא מצאה לנכון להגישן כראיה (פרו', עמ' 22, ש' 26-27, עמ' 23, ש' 4-5), וזאת בנימוק (סע' 19 לסיכומיה) שעצם העובדה שהיא קיבלה טיפול כאמור, במסגרת קופ"ח, מצביעה על כך שהיתה בידיה הפניה, שכן, לא ניתן לקבל טיפול כזה במסגרת קופ"ח ללא הפניה מרופא. היא מוסיפה גם, כי לא סביר שחולה יבקש טיפול כזה על דעת עצמו ללא הפניה מרופא. גם אם נכונות טענות אלה, לא ברור לי מדוע נמנעה התובעת מלהגיש כראיה את ההפניה, שיש לה, לדבריה, לדיקור סיני, במקום לעסוק בטענות כאלה ואחרות שמטרתן לשכנע את ביהמ"ש מדוע לא היה צורך להגיש את ההפניה כראיה. מכל מקום, התובעת צירפה קבלות בגין דיקור סיני בסך של 984₪, וסכום זה, משוערך להיום, אפסוק לזכותה. התובעת טוענת כי תיזקק לדיקור סיני גם בעתיד, אולם אין כל עיגון רפואי לטענתה זו, ואינני מקבל אותה, גם בשים לב לכך שמזה מספר שנים חדלה התובעת לקבל טיפול בדיקור סיני. הסכום המגיע לתובעת הוא אפוא 984₪, ומשוערך להיום - 1,484₪. טפולי הקלה בשחייה 8. לטענת התובעת, הרופא המטפל המליץ לה וגם כיום הוא ממליץ לה על שחייה, לשם הקלת כאביה (פרו', עמ' 22, ש' 29 עד עמ' 23, ש'1). אין בידי התובעת כל מסמך על כך, וגם לא זימנה לעדות את הרופא המטפל, שלטענתה, המליץ לה על שחייה. פרופ' גנאל לא קבע בחוות דעתו כי התובעת נזקקה לשחייה, או תיזקק לכך בעתיד, וגם לא נשאל על כך בשאלות הבהרה. אינני פוסק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק נטען זה. תשלומי היטלים עפ"י החוק 9. בגין תשלומים שהתובעת, לטענתה, נושאת בהם בגין כל ביקור רופא מומחה וכל טיפול פיזיותרפיה אני פוסק לה סך של 150₪, לעבר ולעתיד. הוצאות שונות חניה ודלק בגין נסיעות לטיפולים רפואיים ופיזיותרפיה 10. הקבלות שצורפו לתצהיר התובעת מסתכמות לפי חשבוני בסך של 311₪. הקבלות האחרונות שצורפו הן מחודש פברואר 1999, ועל כן נראה כי אין בסיס לטענה בדבר הוצאות מסוג זה בעתיד. הסכום המגיע לתובעת הוא 311₪, ומשוערך להיום - 484₪. טיפול באמה החולה של התובעת 11. התובעת לא צירפה כל קבלות שהן בגין הוצאה נטענת זו. מלבד זאת, טענת התובעת היא, כי בעוד שלפני התאונה, היא ואחותה עזרו לאמן פיזית, הרי אחרי התאונה היא לא יכלה לעשות זאת יותר, ולכן השתתפה (עם אחותה) במימון עוזרת בית לאמן (פרו', עמ' 23, ש' 20-22). אלא שמסתבר מעדותה כי אמה יכולה היתה לקבל עזרה זו מהמל"ל, אך התנגדה לכך (עמ' 23, ש' 22). צודקת, לכן, ב"כ הנתבעות בטענתה כי הנתבעות אינן אחראיות לסירוב אמה של התובעת לקבל עזרה המגיעה לה מן המל"ל. ובאשר להשלמה הכספית שהתובעת היום, לטענתה, משלימה לצורך עזרה לאמה מעבר לשעות שנותן המל"ל, לא הוצגו, כאמור לעיל, כל קבלות בגין הוצאה נטענת זו. עזרת הזולת 12. התובעת העידה כי לפני התאונה לא היתה לה אף פעם עוזרת משק בית מלבד תקופה קצרה של פחות מחודש ימים (פרו', עמ' 22, ש' 3-5), וכי החל מיוני 1997, חודשיים אחרי התאונה, לקחה עוזרת בית. לדבריה, היו לה כמה וכמה עוזרות מאז. עדותה בענין זה (פרו', עמ' 22) נתמכה גם בתצהירו ועדותו של בעלה. כמו כן צירפה טפסי דיווח למל"ל בגין העסקת עוזרת, לתקופה מחודש 6/97 ועד 6/99. אני מניח כי, לו המשיכה להעסיק עוזרת, כטענתה, עד היום, מן הסתם היו ברשותה טופסי הדיווח למל"ל גם ביחס לתקופה שאחרי 6/99, ומהעדרם של אלה, אין לי אלא להסיק כי העסיקה עוזרת רק עד 6/99, ולא מעבר לכך. אשר לעלות העסקת העוזרת, לטענתה מדובר בסך 700₪ לחודש, אולם בטפסי הדיווח למל"ל (באחד מהם) צוין כי השכר החודשי של העוזרת הוא 500₪. הסכום שהוציאה התובעת בגין העסקת עוזרת משק בית בעבר הוא, אם כן, 12,500₪ (25 חודש X 500₪), ובשיערוך עד היום - 18,346₪. 13. אינני מקבל את טענת התובעת כי בגין תאונה זו, שבה, כפי שהראיתי לעיל באריכות בחלק העוסק בנושאים הרפואיים, לא נגרמה לה כל נכות, ולא נותרו לה למעשה כל מגבלות של ממש, היא תיזקק לעזרה בשכר בעתיד. התאונה אירעה לפני כשבע שנים, ובמשך כל התקופה הזאת, נזקקה התובעת לעזרה בשכר רק משך השנתיים הסמוכות לתאונה, ומזה כחמש שנים (מאז (6/99), וגם נכון להיום, אינה נזקקת לעזרה כזאת. על כן, ובשים לב לכל האמור בחלק הרפואי לעיל, אין זה סביר להניח כי היא תיזקק לעזרה כזאת בעתיד. ייתכן מאד, ואף סביר ביותר, שהיא אכן תיזקק לעזרה בשכר בזמן מן הזמנים בעתיד, אולם לא מחמת מצבה בעקבות התאונה, אלא מחמת גורמים אחרים שאין להם כל קשר לתאונה (גיל וכד'). אובדן כושר השתכרות בעתיד 14. עובר לתאונה וגם לאחריה עבדה התובעת בעיריית אריאל בתפקיד ראש מדור מינהל וזכאות באגף הרווחה, ועוזרת למנהל האגף. היא המשיכה גם לאחר התאונה לעבוד באותה עבודה, וקיבלה משכורת מלאה, על חשבון ימי מחלה או ימי חופשה. לא נגרם לה הפסד שכר בעבר, ואין היא תובעת פיצוי בגין הפסד שכר בעבר. 15. טענת התובעת היא, כי אמנם חזרה לעבודתה, אולם בשל מצבה עקב התאונה היה לה קשה לתפקד. "אני עזבתי את מקום העבודה שלי מכיון שהרגשתי שקשה לי מאד, בגלל בעיות בריאות שלי, ומכיון שלא סיפקתי את הסחורה, לא יכולתי לתת לאותה אוכלוסיה שנתתי לה את השירות, את אותו שירות כמו שנתתי בעבר" (עמ' 21, ש' 1-3); "...זה היה בצורה כזו שקשה לי לבצע את העבודות, במקום העבודה שלי היו מודעים לזה, הרבה דברים הועברו לאנשים אחרים, לי היה קשה לתפקד, הם ראו שאני לא מתפקדת, הכאבים שלי היו בגלל התאונה, לא ממשהו אחר" (עמ' 23, ש' 24-27); "היה לי קשה לתפקד והם ראו את זה, הם העבירו הרבה מאד תפקידים שלי לאנשים אחרים, ולקחו ממני סמכויות" (עמ' 24, ש' 8-9). 16. בשל מצבה בעקבות התאונה טוענת התובעת (סע' 21 לתצהירה) כי לא יכולה היתה להמשיך בעבודה, והגיעה עם המעביד להבנה והסכמה בדבר הפסקת עבודתה בדרך של יציאה לפנסיה מוקדמת. ובעדותה בביהמ"ש: "זאת היתה הידברות בינינו לצאת לפנסיה מוקדמת. למעביד יש כל מיני דרכים לבוא ולהבהיר לעובד שהם לא כל כך מרוצים" (עמ' 23, ש' 28-29); "עובדים שהם לא מעוניינים שהם יהיו במערכת, הם מגיעים איתם להסדר להוציא אותם לפנסיה... אני נתבקשתי, על מנת שאוכל לצאת לפנסיה, שאני אגיש בקשה. אני בהתאם להסדר שלהם ביקשתי לצאת לפנסיה מוקדמת. מקום עבודה שרוצה להוציא עובד מן המערכת, לא אומר זאת בגלוי, אלא מסדר זאת באופן שהוא מראה לו את הדרך החוצה בצורה מנומסת" (עמ' 24, ש' 1-8). 17. מאידך גיסא, יש להביא בחשבון לענין זה את השיקולים הבאים. המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, שבדק את התובעת פעמיים, קבע כי לא נותרה לה כל נכות כתוצאה מן התאונה. בהתאם לפסיקה, "רק במקרים חריגים ביותר תיתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות": ע"א 5779/90 הפניקס נ' עבדול אחמד פד"י מה(4) 77, בעמ' 87. 18. נכון אמנם שבחוות דעתו הראשונה קבע פרופ' גנאל כי הוא מאמין שכאביה של התובעת מפריעים לה לתפקד. אולם כאן יש לציין את העובדה שתלונותיה של התובעת בפני פרופ' גנאל בבדיקתה השניה על ידו, ב-4/9/02, הינן שונות בתכלית מתלונותיה בבדיקתה הראשונה, שלש וחצי שנים קודם לכן, ב-3/2/99. אין בכוונתי לצטט כאן את כל פרק ה"תלונות" משתי חוות הדעת, אולם אציין את העובדה כי אף לא אחת מן התלונות, הנזכרת באחת, אינה נזכרת בשניה, ולהיפך. אכן, פרופ' גנאל אישר, בחווה"ד הראשונה, כי כאביה של התובעת, אותם כאבים עליהם התלוננה בפניו אז, מפריעים לה לתפקד. אולם, כאמור, תלונותיה שלש וחצי שנים מאוחר יותר הן שונות בתכלית ולגבי תלונות אלה, שהן הן המשקפות את מצבה בסמוך למועד סיום עבודתה (היא סיימה עבודתה ב-30/6/02, נבדקה ע"י המומחה ב-4/9/02), הוא קובע כי אין לקשור אותן לתאונה. 19. ואכן, קשה למצוא קשר סיבתי בין התאונה הקלה שאירעה לתובעת ביום 7/4/97, ואשר לא הותירה כל נכות שהיא, לבין סיום עבודתה, לא פחות מחמש שנים לאחר מכן, ביום 30/6/02 (סעיף 15 לתצהירה). התובעת לא מצאה לנכון להציג ראיות כלשהן או לזמן לעדות את מעבידה אשר יאשר טענתה כי אכן פוטרה (אמנם בהסכמה ובדרך "אלגנטית") מעבודתה, בשל מצבה הרפואי שמאז התאונה. 20. ומעבר לכל אמור לעיל יש להוסיף, כי התובעת דורשת בראש נזק זה סכום גלובלי של 40,000₪, אולם היא אישרה בעדותה כי בעקבות סיום עבודתה קיבלה פיצויי פיטורין בסך 70,000-75,000₪ (פרו', עמ' 23, ש' 25-27), על כן, בהנחה שאילו היתה עובדת עד גיל 65, היתה זכאית לתשלומי פנסיה בלבד, ולא היתה זכאית, בנוסף לכך, גם לפיצויי פיטורין, ועתה זכתה בפיצויי פיטורין רק "תודות" לתאונה (לפי טענתה שלה, שהפיטורין קשורים לתאונה), הרי יש לנכות מסכום הפיצוי, שהיא דורשת בראש נזק זה, את סכום פיצויי הפיטורין שקיבלה. התוצאה היא, על כן, כי תביעה זו, בכל מקרה, "נבלעת". כאב וסבל 21. כאמור, התובעת מתלוננת על כאבים שונים, כמפורט בחוות דעתו העדכנית של פרופ' גנאל, אולם, לפי קביעת המומחה, שלא נסתרה, אין קשר בין ממצאי בדיקתה העדכנית לבין התאונה. התובעת מציינת בהקשר זה כי בדיקת EMG הראתה כי הינה סובלת מפגיעה עצבית שורשית, הנובעת מ- L5, נשוא התאונה. אלא שבענין זה כתב פרופ' גנאל שלש פעמים (הן בשני מכתבי ההבהרה, והן בחווה"ד העדכנית) כי אין קשר בין ממצאי בדיקת EMG מיום 25/11/01 לבין התאונה, וזאת לבד מן העובדה כי ממצאי ה- EMG כשלעצמם אינם מצדיקים קביעת אחוזי נכות. לאחר ששקלתי בדבר היטב, החלטתי לפסוק לתובעת, בהתחשב בטענותיה בהקשר זה, סך של 8,500₪, בגין כאב וסבל. סיכום 22. לסיכום, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים כלהלן: הוצאות רפואיות ונלוות בעבר ובעתיד - 2,255 ₪ הוצאות שונות - 484 ₪ עזרת הזולת - 18,346 ₪ כאב וסבל - 8,500 ₪ סה"כ - 29,585 ₪ וזאת בניכוי שכר טרחתו של פרופ' גנאל בגין חוות הדעת הראשונה, ובתוספת אגרת המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בדיקת סי.טי (CT)עמוד השדרהבלט דיסקרפואהתאונת דרכים