הלנת כספי פיצויים

1. התביעה שלפנינו הינה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים לתובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת. 2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. הנתבעת היא חברה הרשומה כדין בישראל ומהווה סניף ו/או סוכנות של תאגיד רשום בארה"ב המפעיל חנויות כל בו. ב. התובע היה עובד שכיר של חברת .R.H. Macys & co Inc אשר השליטה בה עברה בתאריך 31/12/95 לחברת Federate Department Stores Inc.. רישום העברת השליטה בישראל בוצע בחודש יולי 1995, כאשר הנתבעת נוטלת על עצמה כל התחייבויות חברת מייסיס כלפי עובדי החברה. ג. התובע הועסק אצל הנתבעת משנת 1988 ועד תאריך 31/12/98. ד. בתאריך 31/10/98 הודיעה התובע לנתבעת כי הוא מתפטר, וכי התפטרותו תחל מיום 31/12/98. ה. התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח מנהלים אצל חברת כלל לביטוח בע"מ (להלן: הפוליסה). במסגרת פוליסה זו, הנתבעת הפרישה כספי פיצויים לחברת הביטוח, והסכום שהצטבר הוא כ-158,000 ₪. להלן תמצית טענות התובע - א. הנתבעת נהגה בכל המקרים (ללא יוצא מן הכלל) בהם עובדים התפטרו בעבר, לשלם לידיהם את סך הסכומים שהצטברו לזכותם בקרן הפיצויים, כך שנוצר נוהג מחייב ליחסי העבודה בנתבעת. ב. התובע סמך ידו על נוהג זה, לפיו עם עזיבתו וסיום עבודתו אצל הנתבעת, תשלם לו זו את סך הכספים המגיעים לו מכספי הפיצויים שנצטברו לזכותו. הסתמכותו על נוהג זה נבעה מכך שמנהלת החברה דאז הגב' גילי ברזם אמרה לו כי "מי שעוזב ביוזמתו מקבל תמיד את פיצויי הפיטורים ושזה חלק מתנאי העבודה הנהוגים בחברה שלנו" (ר' תצהיר עדות ראשית של מרדכי דה לה פונטה עמ' 1 ס' 6). ג. התובע פנה אל הנתבעת וביקש לאפשר לחברת הביטוח להעביר לידיו את כספי הפיצויים, אולם הנתבעת (נציגות החברה בניו יורק) סירבה בטענה כי מאחר שהתובע התפטר מיוזמתו, אין הוא זכאי לכספי הפיטורים על פי החוק הישראלי (ר' נספח ד2 לכתב התביעה של התובע). ד. בתאריך 10/7/95 הוחלפה הבעלות בארץ בשל רכישת חברת מייסיס על ידי הנתבעת. לאחר שהתחלפה הבעלות הנתבעת נמנעה מלשלם לתובע פיצויי פיטורים כחוק, ואילו הוא מצידו נמנע מלתבוע פיצויי פיטורים המגיעים לו כחוק עקב החלפת הבעלות מתוך הכרתו את הנוהג, ומתוך ידיעה ברורה כי פיצויי הפיטורים ישולמו לו עם סיום עבודתו ובהתאם להתחייבותה המפורשת לשמור על מלוא זכויות העובדים. ה. לטענת התובע הפרה הנתבעת את התחייבויותיה על פי חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני. ו. התובע זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין הפרת התחיבויותיה של הנתבעת ופגיעה בזכותו כעובד. להלן תמצית טענות הנתבעת - א. לא הוסכם מעולם להעביר את כספי פוליסת הביטוח לידי התובע עם סיום עבודתו אצלה ו/או שהפוליסה תהווה תחליף לקרן הפנסיה. הנתבעת מעולם לא התחייבה כי ישוחררו לתובע כספים שהצטברו בפוליסה בגין פיצויי פיטורים אם יתפטר ועל כן אין בסיס לטענתו כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה. ב. התובע אינו זכאי לקבל את הסכומים שנצטברו על חשבון מרכיב פיצויי הפיטורים בפוליסה וזאת מאחר שהתובע התפטר מיוזמתו מעבודתו אצל הנתבעת. ג. אם למי מבין עובדיה של הנתבעת שהתפטרו שוחררו כספים בגין מרכיב פיצויי הפיטורים שהצטברו בפוליסה שנוהלה עבורם, הרי ששחרור זה נעשה ו/או נבחן לאחר שיקול דעת ובהתאם לנסיבות התפטרותו של אותו עובד, לגופו של עניין, ובודאי שלא עקב קיומו של נוהג מחייב בעניין זה. ד. אין לתובע זכות לפיצויים מכוח החלפת בעלי השליטה של הנתבעת. ה. הסתמכותו של התובע על כך שישוחררו לו כספים שהצטברו בפוליסה כמרכיב פיצויי פיטורים כאשר הוא התפטר מיוזמתו, הנה נטילת סיכון כלכלי של התובע ואין לו להלין אלא על עצמו. ו. התובע קיבל מהנתבעת שכר מלא עבור כל עבודתו או השקעתו, ואין בתרומתו של התובע להצלחת פעילות הנתבעת בישראל ו/או לתחושות הרמייה של התובע כדי להעניק לתובע סעדים שאינם פיצויי ממון ולא הונחה כל תשתית עובדתית או משפטית לטענת פיצויים לנזק שאינו ממון. אין לתובע זכאות להלנת פיצויי פיטורים משום שאין לתובע זכאות לפיצויי הפיטורים. הכרעה קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניינו של נוהג לשחרור רכיב פיצויי הפיטורים מתוך פוליסת ביטוח המנהלים. אין מחלוקת כי התובע התפטר מיוזמתו וכי לא מתקיימות הנסיבות הקבועות בחוק ואשר מקימות לו זכאות לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963. התובע טוען להסתמכותו על נוהג מכוח הנורמות הקימות בחברה היוצר הסכם מכללא ומחייב את הנתבעת, וכן על הסתמכותו על הבטחתה של מנהלת הסניף הישראלי של החברה כי יקבל את רכיב פיצויי הפיטורים. מעובדות המקרה עולה כי: א. לא קיים הסכם או חוזה החל על הצדדים (בין אם בנהלי החברה ובין אם בחוזה האישי של התובע) בכל הנוגע למתן פיצויי פיטורים במקרים של התפטרות יזומה של העובד. ב. הנתבעת קיבלה על עצמה את כל הכללים והמדיניות וכנגזר מכך את כלל המנהגים של הבעלים הקודמים של החברה (ר מסמך מתאריך 10/7/95 מכתב התביעה). ג. מנסיבות המקרה עולות שתי טענות עיקריות של הנתבע. הראשונה, לקיומו של נוהג מחייב, והשניה כי נפגע אינטרס ההסתמכות בשל דבריה של מנהלת החברה בישראל, הגב' גילי ברזם. ראשית נבחן את טענתו הראשונה של התובע לקיומו של נוהג מחייב והאם הוא חל בנתבעת: 7. האם חל בענייננו נוהג? א. ההלכה הפסוקה לעניין נוהג היא: "התנהגות במשך תקופה ארוכה יוצרת תנאי מכללא או נוהג מחייב הנקלט לחוזה העבודה של הצדדים והוא משלים את ההסכמים הכתובים, או מפיץ אור על כוונת כותבים וממלא משליך על פרשנותם" (דב"ע נד/25-4 פלבם - מפעלי מתכת נ' הסתדרות הכללית ואח', עבודה ארצי, כרך כח(4) 109). כלל הוא כי הוכחת נוהג כמקור לזכות חייבת להיות "ודאית וחד משמעית" (דב"ע מח/30-4 דבורה חבקין-גחלת -גמול חסכון לחינוך בע"מ, פד"ע כ 169). ב. האם הוכח בענייניו נוהג בחברה באופן ודאי וחד משמעי? התובע הציג בפני בית המשפט מספר מסמכים המעידים על קיומו של נוהג בחברה: מכתבה של גב' רות פנחס (נספח ה לכתב התביעה) בו היא מצהירה כי קיבלה את רכיב פיצויי הפיטורים למרות התפטרותה. מכתבה של דבי גולד הדר (נספח ו' לכתב התביעה) בו היא מצהירה כי קיבלה את רכיב פיצויי הפיטורים למרות התפטרותה. מכתבה של ג'קי עטיה (נספח ז' לכתב התביעה) בו היא מצהירה כי קיבלה את רכיב פיצויי הפיטורים למרות התפטרותה. מכתבה של ג'ודי שרדר (ר' נספח ח' לכתב התביעה). בו היא מצהירה כי קיבלה את רכיב פיצויי הפיטורים למרות התפטרותה. כמו כן, ניתן לראות על פי העדויות שהוצגו בפני כי אכן היה קיים נוהג: העדה גילי ברזם שכאמור ניהלה את הסניף המקומי של הנתבעת, העידה כי - "תוכניות העסקה שהועברו לחברה בכתב וכללו את עלויות העסקת עובדים ומשכורות וכו', בתוכניות שהצגנו צויין בפירוש סעיף תשלום פיצויי פיטורים. ... עובדים מסורים שלא עזבו בגלל פיצוץ או משהו אחר היה נהוג לתת את כל הכסף שהצטבר בפוליסה ... זה היה נהוג גם לפני שאני הגעתי מהמנהלת הקודמת." (פרוטוקול מתאריך 29/10/2001 עמ' 3-4). מר שמעון שוהם סוכן הביטוח המנהל בחברת כלל, העיד - "היא (מנהלת החברה דאז - ו.ו.ל.) אמרה לי שהיא לא רואה יתרון מיוחד כי בממילא העובד יקבל את הפיצויים בכל מקרה ... כי ממילא הם משלמים את הפיצויים" (פרוטוקול מתאריך 29/10/2001 עמ' 8). מנגד, לא הציגה החברה אף לא מקרה אחד של עובד, שעזב מיוזמתו את החברה ולא קיבל את אותו רכיב פיצויי פיטורים שבפוליסה. כמו כן, בחקירה הנגדית לא הוכח כי העובדים שקיבלו את אותו רכיב פיצויי פיטורים לאחר שיקול דעת ובהתאם לנסיבות התפטרותו הספציפיות של אותו עובד. על כן אין עוררין כי התובע הוכיח קיומו של נוהג בצורה ודאית וחד משמעית. 8. לאחר שקבענו כי קיים נוהג מחייב בנתבעת יש לבחון האם הופר אינטרס ההסתמכות של התובע. הטענה להפרת אינטרס הההסתמכות של התובע מהווה נימוק נוסף מעבר לטענת הנוהג המקובל בחברה. התובע טוען כי הסתמך על דברי מנהלת החברה דאז הגב' גילי ברזם: "נדהמתי, מכיוון שמנהלת החברה דאז, גילי ברזם, אמרה לי במפורש שכול עובד, גם מי שעוזב ביוזמתו מקבל תמיד את פיצויי הפיטורים ושזה חלק מתנאי העבודה הנהוגים בחברה שלנו." (תצהיר עדות ראשית של התובע ס' 6). מנהלת החברה אינה סותרת את טענתו של התובע ואף מחזקת אותה בעדותה: "עובדים מסורים שלא עזבו בגלל פיצוץ או משהו אחר היה נהוג לתת את כל הכסף שהצטבר בפוליסה ... זה היה נהוג גם לפני שאני הגעתי מהמנהלת הקודמת." (פרוטוקול מתאריך 29/10/2001 עמ' 4). 9. בנסיבות אלו ולאור העדויות שאנו נותנים בהם אמון חל הכלל לפיו: "דיני החוזים מגינים על יכולתו של האדם לסמוך על הבטחה שניתנה לו במסגרת חוזה תקף. הגנתם משתרעת על הסתמכות פוטנציאלית, היינו על הידיעה של מקבל ההבטחה כי הוא יכול לסמוך על כך שההבטחה תקויים, וכי אם לא תקויים יעמידו אותו דיני החוזים, עד כמה שהדבר ניתן, באותו מצב מבחינה כלכלית כאילו קויימה ההבטחה" (פרידמן וכהן "חוזים" (כרך א , תשנ"א) עמ' 103). ולענייננו, אין ספק כי יש לקבל את טענת התובע, זאת במיוחד לאור העובדה שאינה נסתרת על ידי המנהלת בפועל של החברה בארץ, כי הסתמך על הבטחתה לקבלת אותו רכיב פיצויי פיטורים וכי מחובתה של החברה להעמיד את התובע באותו מצב מבחינה כלכלית כאילו קויימה ההבטחה. פיצויי הלנה - בתביעתו מבקש התובע שיפסקו לו פיצויי הלנה ביחס לפיצויי הפיטורים על פי ס' 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. הנתבעת לא הכחישה את החובה לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אלא הכחישה את הזכאות לפיצויי פיטורים בכלל. הדרך הנכונה והמקובלת להכחשת החובה לשלם פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים היא בכתב ההגנה, אך במקרה זה לא עשתה כך הנתבעת.במאמרו "פיצוי הלנה חוק ופסיקה" שנתון עבודה ו' עמ' 3 מסכם הנשיא אדלר: "אף בהעדר בקשה מפורשת להפחית פיצויי הלנה, רשאי בית הדין להפחית אותו בנסיבות מסויימות, ודי בכך שהמעביד מכחיש את עצם החוב לתשלום שכר עבודה או פיצויי פיטורים, הכחשה זו מטבע הדברים כוללת בתוכה גם את הכחשת החבות לתשלום פיצויי הלנה". במקרה שלפנינו הוכח כי היו חלוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב ועל כן לסכום הנתבע יווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק בלבד. נפסק בזאת כי בחברה היה נוהג אשר על פיו עובד שהתפטר מיוזמתו, ברוח טובה וברצון טוב, זכאי לקבל את רכיב פיצויי הפיטורים. סוף דבר - תביעתו של התובע מתקבלת למעט רכיב פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. הנתבעת תשלם לתובע את פיצויי הפיטורים בשווי 158,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/99 ועד למועד התשלום בפועל .כמו כן הנתבעת תשא בהוצאות התביעה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.ניתן היום ח' בסיון, תשס"ב (19 במאי 2002) בהעדר הצדדים.ו. וירט-ליבנה, שופטתשופט ראשי פיצוייםהלנת פיצויי פיטורים