התפרצות סוכרת עקב לחץ בשירות הצבאי

.1בפסק דינה קיבלה ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב], להלן: "הוועדה", באופן חלקי ערר שהגישה לה ללום עליזה (להלן: "המערערת") על החלטת קצין התגמולים (להלן: "המשיב"), וקבעה כי מחלת הסוכרת (מטיפוס 2) בה לקתה המערערת, הוחמרה, בשיעור %25, עקב שירותה הצבאי. הוועדה דחתה את הערר בענין בעיות גב תחתון. עובדות .2המערערת, ילידת 1951, התגייסה לצה"ל עם פרופיל 97, ביום .1.6.69 לאחר טירונות וקורסים הוצבה המערערת בחיל התותחנים, בו עברה תפקידים רבים. לקראת מלחמת המפרץ, בשנת 1991, עקב תנאי השירות, המערערת היתה שרויה במתח ובצעה עבודה פיזית מאומצת. בעיצומה של הפעילות הנ"ל, החלו להופיע גידולים על העיניים והצוואר. לאחר בדיקות אובחנה רמת סוכר גבוהה בדם. בשנת 1992אובחנה סוכרת. בתאריך 6.3.92, תוך כדי נסיעה, במסגרת תפקידה, היתה המערערת מעורבת בתאונת דרכים. המערערת לקתה בהלם ונחבלה בחלקי גופה השונים- בעיקר בגב ובעמוד השדרה העליון. לאחר תקופת החלמה, חזרה המערערת ליחידתה. משחזרו הלחצים והמערערת נוכחה לדעת כי מצבה מחמיר, היא השתחררה מהשירות בשנת .1994 פסק-דין הוועדה .3המערערת נבדקה על-ידי פרופ' זהר, מומחה מטעם המשיב. הוא קבע שהרקע למחלתה של המערערת תורשתי, וכי אין גורמים חיצוניים שניתן לייחס להם גרימת המחלה, פרט להשמנה. המערערת הגישה מטעמה חוות דעת רפואית של פרופ' ברוק, הקושר בין תנאי השירות-קרי, המתח הנפשי- לבין מחלת הסוכרת שאובחנה אצלה. הוועדה קיבלה את הערר חלקית. בעשותה כן, הסתמכה הוועדה על חוות דעת של "הוועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי- סיכום והמלצות", מיום 28.7.96(להלן: "ועדת הסוכרת"). פסק הדין של הוועדה מפרט בהרחבה את מסקנות ועדת הסוכרת. .4עיקר חוות הדעת של ועדת הסוכרת מוקדש לדיון בסוכרת מטיפוס 1(מחוייבת אינסולין). לגבי הקשר בין לחץ נפשי לבין הופעת סוכרת מסוג 2נכתב (בסעיף 7): "לגבי "מצב לחץ" של התפתחות סוכרת מסוג 2, אין הוכחה לתפקיד "מצב לחץ" (סטרס) כגורם de novoשל סוכרת מסוג 2, אך סביר ש"מצב לחץ" קיצוני עשוי לחשוף את המחלה אצל אנשים בעלי רקע גנטי". סעיף 8ממשיך ואומר: "מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף 7לעיל, במידה ויתפתח מצב של סוכרת חריפה מסוג 2תוך 3חודשים מהתרחשות "מצב לחץ" קשה יש לקבוע כי התפרצות הסוכרת הינה כתוצאה מהאירוע". .5הוועדה קבעה, כי מסמך ועדת הסוכרת נותן ביטוי לאסכולה רפואית שונה מהגישה שפרופ' זהר מאמין בה (עמ' 10שורות 23- 25לפסק הדין). עוד קבעה הוועדה בפסק הדין כי חוות דעתה של ועדת הסוכרת עדיפה בעיניה על פני חוות הדעת של פרופ' זהר. הוועדה בחנה את הראיות וקבעה כי לטענות המערערת בדבר קשר של גרימה בין מצבי דחק ולחץ נפשי לבין התפרצות מחלתה של המערערת, אין בסיס. נימוקי הוועדה היו: א. המערערת לא הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה. ב. לא אירע אירוע חריג מיוחד או חריף, בוודאי לא אירוע קשה, סמוך לפרוץ המחלה. ג. התפתחות המחלה אצל המערערת, אם בכלל, היתה איטית ועל רקע גנטי ולא על רקע של דחק נפשי מיוחד, חריף או חריג. עם זאת , קבעה הוועדה, שאין לשלול את התרומה הנוספת של מתח נפשי ותנאי סטרס מתמשכים. הוועדה קבעה, כי מחלת הסוכרת בה לקתה המערערת הוחמרה, בשיעור %25, עקב שירותה הצבאי. הוועדה ציינה כי בקביעה זו היא נוהגת עם המערערת ברוחב לב ומתוך התחשבות בשירותה רב השנים. .6באשר לתביעה בענין כאבי גב תחתון דחתה הוועדה את הערעור. היא העדיפה את חוות דעתו של ד"ר וולפין על פני חוות דעתו של ד"ר גורדון. הוועדה ציינה, כי בתביעתה ביקשה המערערת להכיר בנכותה בענין כאבי גב תחתון בעקבות תאונת הדרכים שעברה ב- .6.3.92אך משתביעתה נדחתה, שינתה המערערת את טעמיה ויחסה את נכותה בגין עמוד שדרה מותני לתנאי השירות בכללם (עמ' 15שורות 3- 10לפסק דין). טענות המערערת .7המערערת טוענת כי הוועדה שגתה בקבעה, כי מחלת הסוכרת הוחמרה בשיעור % 25בעקבות השירות הצבאי. לטענתה, מדובר בגרימה ולא בהחמרה בלבד. ב"כ המערערת טען בדיון מתאריך 00.6.6, שניתן לדבר על החמרה רק אם סבלה המערערת מהמחלה לפני השירות. מכיוון שהמערערת לא סבלה ממחלת הסוכרת לפני שהתגייסה, הרי מדובר, לפי הטענה, בגרימה ולא בהחמרה. אם סברה הוועדה שמדובר, במקרה זה, בהחמרה, מן הדין היה, לפי בא כוח המערערת, לקבוע החמרה בשיעור מלא. הוועדה שגתה, לטענת המערערת, בהעדיפה את חוות דעתו של ד"ר וולפין על פני זו של ד"ר גורדון, תוך התעלמות מהפגמים המהותיים שנפלו בחוות דעתו של ד"ר וולפין. בית המשפט לערעורים .8המערערת הגישה ערעור מכוח סעיף 34לחוק הנכים, שזו לשונו: "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד". בע"א (חיפה) 4001/97 פישר תמיר נ' קצין התגמולים, תקדין-מחוזי 97(2) 381, נאמר: "על קביעות עובדתיות של ועדת הערעורים שנקבעו על סמך העדפת חוות דעת הרפואית אי אפשר לערער לפני בית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיף 34(א) לחוק, המתיר ערעור לבית משפט זה בנקודה משפטית בלבד (ראה רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד, פס"ד מז (2) עמ' 471וע"א 550/70 זלץ נ' קצין התגמולים, פ"ד לג (3) עמ' 74)". ראו גם: ע"א 8001/98 קצין התגמולים נ' משה ז'בטני, פ"ד נ"ד (1) .711 אינני רואה מקום להתערב בהחלטת הוועדה הדוחה את התביעה בענין בעיות גב תחתון. .9לגבי מחלת הסוכרת, השאלה, שעמדה להכרעה בפני הוועדה ועומדת להכרעה בפנינו, היא, האם הוכח קיומו של הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי של המערערת, לבין התפרצות המחלה הנ"ל שפקדה אותה. "בשאלה המסובכת יותר אימתי נחשבת מחלה כמחלה שבאה עקב השירות לא מפי הרופאים אנו חיים. השאלה איננה שאלה רפואית, כי אם שאלה משפטית או שאלה מעורבת של חוק ועובדה", ע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים, פ"ד יח (2) 510, .519 לגופה של ההבחנה בין שאלה משפטית לבין שאלה עובדתית כתב המשנה לנשיא ש. לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט- 1999), בעמ' 193: "נראה לנו, שכמו בסוגיות אחרות של פרשנות אין לדיבור "שאלה שבדין" או "שאלה משפטית" משמעות אחידה לכל המצבים ויכול שלענין דבר חקיקה אחד יכולה סוגיה אחת להיחשב כ"שאלה משפטית" אך לא כן הוא באשר לדבר חקיקה אחר. כך, למשל, אפשר לפרש דבר חקיקה פלוני, בעניני מסים, המגביל את הערעור ל"שאלה משפטית" שבעניינו אך ורק בקביעה מושגית הנוגעת לדיני מסים, מן הטעם שענינו של הציבור בקביעת פרשנותו הנתונה של הדין בעניני מסים ורק למטרה זו ניתנה לבעל הדין הנפגע זכות ערעור ולא לכל מטרה אחרת הנוגעת לאינטרסים הפרטיים שלו. לפי פרשנות אפשרית זו, גם אם טעה בית המשפט טעות נורמטיבית בענין צדדי, כמו קבילות ראייה, אין מדובר ב"טעות משפטית" לענין נימוקי הערעור במקרה דנן, אלא על בית המשפט להניח שנקודת המוצא לדיון בערעור היא ה"נתון" שנקבע, מבלי להכנס לדיון אם חלה טעות בקביעתו אם לאו; מאידך גיסא, ניתנים דברי חקיקה אחרים להתפרש בדרך שונה, המביאה בחשבון גם את אינטרסי הפרט ברמות שונות, לפי הענין: ברמת ישום הדין על העובדות, ואף בדרך שבה נקבעו הנתונים הרלבנטיים או באחת מהן. הפרשנות בענין זה יכולה להשתנות ממקרה למקרה לפי תכלית החוק, המתפרש על ידי בית המשפט. לענין זה יכול בית המשפט להיעזר בכמה סימנים חיצוניים: האם המדובר בערעור שהוא בחינה חוזרת משפטית בנושא שבו הוכרע על ידי מספר ערכאות קודמות או רק ערכאה קודמת אחת? מה ההרכב המקצועי של הערכאות הקודמות והאם הוא כולל משפטנים או מורכב רק מהם? ככל שבחינת הנושא תעלה שמדובר יותר בבדיקה ערעורית שלישית (או במספר גדול יותר) וככל שההחלטות בערכאות הקודמות ניתנו על ידי יותר הרכבים של משפטנים, קל יהיה לפרש את ה"שאלה המשפטית" הדרושה לדיון בדרך המצמצמת את היקף הערעור". מחלת הסוכרת .10בבסיסה של מחלת הסוכרת עומדת נטייה גנטית להופעתה. עם זאת, בכדי שהפוטנציאל הגנטי יתממש ותתפתח המחלה, יש צורך בפעולת גורם חיצוני-סביבתי. בכללם של גורמים סביבתיים פוטנציאליים לענייננו ניתן למנות, לדעת מומחי הרפואה, וירוסים, תזונה, תרופות וחומרים כימיים מסוימים. על אף היות הסוכרת מחלה קונסטיטוציונאלית, אשר שורשיה הגנטיים נעוצים בתקופה הקודמת לשירותה של המערערת, אין ספק כי ביטויה החיצוני של מחלת הסוכרת הופיע, אם בכלל, במהלך שירותה. בע"א 460/73 שאול קרויטורו נ' קצין התגמולים, פ"ד כט (1) 288, 290פסק השופט י. זוסמן, שעצם העובדה שהמחלה קיננה בחולה קודם לשירותו, וכי עשויה היתה להתפרץ בכל מקרה, גם ללא קשר לתנאי השירות, אינה פוגמת בקביעה כי נגרמה עקב השירות, בהתמלא התנאים הנדרשים לכך. בע"א 4037/99 קצין התגמולים נ' אריה גלר, תקדין-מחוזי 99(3) 2023, דנו בשאלת הקשר הסיבתי בין הדחק הנפשי לבין מחלת הסוכרת. "הסוגיה העומדת במחלוקת הינה, האם יכול דחק נפשי להפעיל את התהליך האוטו-אימיוני ("חיסון עצמי"), המוביל לסוכרת. בשאלה זו מתחבטת הפסיקה זה זמן רב. זו מול זו ניצבות שתי הדעות: האחת, לפיה לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין החשיפה לדחק לבין התפרצות מחלת הסוכרת; השניה, לפיה קיימות ראיות, המבוססות על מחקרים, כי חשיפה למצבי דחק נפשי ופיזי הינה "טריגר" פוטנציאלי להפעלת התהליך האוטו-אימיוני, באדם בעל נטייה גנטית לחלות במחלה". (סעיף 11.3לפסק דין). המומחים .11פרופ' ברוק, המומחה מטעם המערערת, כותב בחוות דעתו, כי הגורמים העשויים לגרום למחלת סוכרת הם: התורשה, עודף משקל ודחק נפשי. לביסוס עמדה זו הביא פרופ' ברוק מספר מאמרים. המאמר stress and diabetes" .surwit rs, schneider ms, feinglos mn 1992,1422-1413,10:. 15" ,mellitus diabetes careתומך במתח כגורם לסוכרת. המאמר "does psychological stress cause diabetes" .wales jk 1995,112-109: 12; 1995,diabetic medicineאומר שמתח פסיכולוגי גורם לעליה ברמת הסוכר בדם ועל ידי כך הסימפטומים והסימנים של סוכרת מופיעים ומאפשרים את אבחון המחלה. מאמר שפורסם ב"דיאבטון", מספר 13, אביב 1995, בעריכת פרופ' חנוך בראון. בסיומו נכתב: "לסיכום: לסטרס נפשי השפעה נכבדה להחמרת סוכרת קיימת, ותרומה מסוימת להתפרצותה של סוכרת חדשה". .12פרופ' זהר, מומחה מטעם המשיב, כותב בחוות דעתו, כי אין קשר של גרימה או החמרה בין המחלה לבין השירות הצבאי. לדעתו של פרופ' זהר, אין מאמצים פיזיים ומתח נפשי גורמים לסוכרת. פרופ' זהר מפנה לרשימה ארוכה של ספרי לימוד מרכזיים בתחום הסוכרת, שאינם מזכירים את האפשרות שדחק עשוי להביא להופעת סוכרת בבני אדם. פרופ' זהר מציין שהמרכיב הגנטי והשמנת היתר ממנה סובלת המערערת הם הגורמים לפרוץ הסוכרת. פרופ' זהר התייחס גם לחוות דעתו של פרופ' ברוק, וביקר את השימוש במקורות שעשה פרופ' ברוק. לדעתו של פרופ' זהר, מאמרם של סורביט וחבריו מ- 1992מתבסס על ניסויים שנעשו בחיות. יש להיזהר, לכן מהסקת מסקנות מחיות לבני אדם. זאת ועוד: המאמר אומר שדחק יכול לגרום לעליה בסוכר הדם. דבר הנכון לגבי חולי סוכרת, אך גם לגבי אנשים בריאים. במאמר של ,walesנאמר שדחק יכול לגרום לעליה בסוכר הדם ובכך לאפשר לאבחן את המחלה, אך אינו אומר, דעתו של פרופ' זהר, שדחק גורם לסוכרת. פרופ' זהר לא התייחס, למאמר שהופיע ב"דיאבטון", מכיוון שלטענתו, המאמר לא הופיע בכתב עת רפואי מבוקר. המשיב צירף את חוות דעתם העקרונית של פרופ' זהר, ד"ר גילון ופרופ' פרס.חוות דעת זו ניתנה כתגובה לחוות דעתה של ועדת הסוכרת, ויש בה פירוט והרחבה לדעתו של פרופ' זהר. נטל ההוכחה בשאלת הקשר הסיבתי .13המבקש להכיר בו כ"נכה" לפי החוק חייב להוכיח, כי מחלתו נגרמה בעת שירותו הצבאי ועקב שירותו (הגדרת "נכות" בסעיף 1לחוק הנכים) כמי שמוציא מחברו, צריך התובע לשכנע את קצין התגמולים, אליו מוגשת התביעה (סעיף 30לחוק הנכים), כי נתקיימו היסודות המזכים את התובע בתגמול לפי החוק. חובת הבאת הראיה הועבר לכתפי קצין התגמולים מכוח חזקה שיצרה הפסיקה, ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה (5) 203, 210, אך חזקה זו הוחלה אך ורק במקרה של שירות קצר, כדוגמת שירות חובה או מילואים. כאשר מדובר בשירות קבע המהווה למעשה את עיסוקו הקבוע של התובע, כמו במקרה של המערערת בענייננו, אין להחיל חזקה זו. דרישת ההוכחה, המוטלת על כתפי התובע הכרה על פי חוק, הינה דרישה מקילה, כדברי השופט בך בע"א 187/83 דב רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לז 361, .368התובע הכרה לפי החוק אינו נדרש להוכיח כי אכן נגרמו פגימותיו עקב שירותו, אלא כי מתקבל מאוד על הדעת כי כך הדבר. בכדי לעמוד בנטל זה עליו להביא ראיות, לפיהן מקובל בעולם הרפואה דבר קיומו של קשר של סיבה ומסובב בין התנאים להם היה חשוף בעת שירותו לבין הפגימה בה לקה. כאשר יש מחלוקת רפואית בשאלת הקשר, על התובע להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת באפשרות של קשר זה. .14לשאלה מתי עולה דעה רפואית לכדי אסכולה, ניתנה תשובה ברע"א 2027/94 צביה קליג נ' קצין התגמולים, פ"ד נ (1) 529, 537ה-ז, השופט י. זמיר אמר: "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכול, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים... בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים." הקשר בין דחק נפשי למחלת הסוכרת .15בע"א 4037/99 הנ"ל, שניתן ב- 15.9.99, קבע השופט י. דר כי, הראיות התומכות בקיומו של קשר סיבתי אינן מגיעות, על פי מבחני הפסיקה, כדי אסכולה רפואית. כל שקיים כיום בעולם הרפואה כתמיכה בקיום קשר סיבתי הינם מאמרים ומחקרים אקראיים, שגם אם הם נתמכים על ידי חוקרים, הם אינם מייצגים את הדעה הרווחת בעולם הרפואי, ואין להעמידם בדרגה אחת עם הספרות הרפואית המבוססת. בקביעה זו הסתמך השופט י. דר על דבריו של השופט א. מצא בע"א 6274/92 רפאל רזי נ' קצין התגמולים לפי חוק הנכים, פ"ד מח (3) 328, 338א-ג: "נראה לי, כי באשר למחלה שאין לגביה מידע רפואי מבורר וחד משמעי, יש להבחין- הבחן היטב- בין מקרה שבו אסכולות רפואיות שונות חלוקות ביניהן בדבר סיבותיה ודרך עלילותה של המחלה, לבין מקרה שבו שום גורם רפואי בר-סמכא אינו טוען לדרך עלילות מסוימת. במקרה מן הסוג הראשון יזכה החייל הנכה, אם יראה, שעל-פי האסכולה המקלה מבין האחרות, כרוכה מחלתו בקשר סיבתי לשירותו... לא כן במקרה מן הסוג השני: כאשר אין שום גורם רפואי בר-סמכא המאשר את קיומו של קשר סיבתי בין מחלה מסוימת לבין חבלה מסוימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי), כי אז אין לחייל התובע במה להיאחז, ודין תביעתו להידחות. חשוב להטעים, כי היעדר היכולת לשלול את קיומו של קשר סיבתי אפשרי (שהוא עצמו פועל יוצא מחוסר ידיעת סיבותיה ודרך עלילותה של המחלה) אין בו כדי להקים הנחה בדבר קיומו של קשר סיבתי." בנוסף, צויינו שם דברי הנשיא נ. קליינברגר בע"א (חיפה) 4310/98 קצין התגמולים נ' ליאור שניידרמן, תקדין-מחוזי 99(1) 651, שדעתו של קצין התגמולים שחוות דעתה של ועדת הסוכרת אינה בגדר אסכולה, נראית לו. בהתייחסותו לוועדת הסוכרת אמר השופט דר כי, "תחילה קובעת הועדה העדר הוכחה לתפקיד לחץ נפשי על גרימת המחלה. לאחר מכן קובעים חבריה כי המחלה יכולה "להחשף" עקב "מצב לחץ קיצוני" והיא מסיימת בתחימת תחום זמנים, שבו "יש לקבוע" קשר בין "מצב לחץ קשה" לבין התפרצות המחלה". (סעיף 6.2לפסק דין). .16השופטים ש. ברלינר ו- ב. גילאור בדעה, כי ניתן להכיר בקשר של גרימה או החמרה בין השירות לבין מחלת הסוכרת עקב דחק נפשי חריף ואירועים חריגים במהלך השירות הצבאי. הם מסתמכים על מספר פסקי דין שהכירו בכך. החל מע"א 137/64הנ"ל; ע"א (חיפה) 4310/98הנ"ל; ע"א 188/75 גיורא ביבר נ' קצין התגמולים, פ"ד ל (3) 172; ע"א 418/73 יוסף לייט נ' קצין התגמולים, פ"ד כט (1) 136; ע"א 4684/90 קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מה (5) .374 בע"א 519/71 יצחק מוסקוביץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כו (2) 612, 615ג-ד, נקבע כי "אם לקה החייל במחלת הסוכרת- היא הנכות עליה נתבע תגמול- עקב אירוע הקשור בשירותו, כי אז קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין השירות, על-אף המגמה למחלה שהיתה כבר מקודם סמויה בגופו. העובדה שהמחלה יכלה, בגלל המגמה או דיספוזיציה של האדם, להתלקח גם שלא עקב שירותו של החייל, אינה שוללת את הקשר הסיבתי. מה שמקשר את השירות לנכות הוא, שבפועל ממש פרצה המחלה, אפילו על יסוד הנטיה שהיתה רדומה בגוף החייל, עקב השירות". לדעתם, השאלה הקונקרטית, בכל מקרה ומקרה, היא האם, בנתונים הספציפיים, הנוגעים לשירותו של פלוני בצבא, נתוניו ואישיותו, ניתן אכן לקשור, במידה המתקבלת על הדעת, בין השירות, תנאיו ואירועים שאירעו במהלכו, לבין פרוץ המחלה או החמרתה. בע"א (חיפה) 4318/98 מרב בן שושן נ' קצין התגמולים, תקדין-מחוזי 99(3) 1714, מציינת השופטת גילאור כי בע"א 4310/98 הנ"ל, לא נקבע שאין אסכולה רפואית המכירה בקיום קשר סיבתי בין לחץ נפשי לבין התפרצות מחלת הסכרת מטיפוס .1 ברע"א 7135/99 גלר אריה נ' משרד הביטחון קצין התגמולים, תקדין-עליון 99(4) 230, אמרה הרשמת ח. מאק-קלמנוביץ: "נראה לי כי עצם ריבוי הדעות בשאלה שבמחלוקת, הן בנוגע לשאלה העקרונית של הקשר הסיבתי בין מחלה סוכרת מהסוג האמור לבין גרמי לחץ שונים, הן בנוגע ליישומה בעניינו של המבקש, וכן גם שאלת מעמדן של חוות הדעת השונות ושל דו"ח "הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי- סיכום והמלצות"- כל אלו עשויים להצדיק מתן זכות ערעור נוספת למבקש". גם אם המחלה התגלתה לראשונה בשירות ניתן לדבר על החמרה, ראו: ע"א 188/75 הנ"ל; ע"א 4715/97 (חיפה) אביטל כהן נ' קצין התגמולים, תקדין- מחוזי 98(1) .29 .17על רקע האמור לעיל נראה לי בשלב הנוכחי כי ניתן להכיר בקשר של גרימה או החמרה בין השירות לבין מחלת הסוכרת עקב דחק נפשי חריף ואירועים חריגים במהלך השירות הצבאי. קיומו של הקשר וההכרה בו תלויים בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. .18הקשר בין השירות לבין מחלת הסוכרת הוכר בתקדימים הבאים: שעה שחייל שירת ביחידה מובחרת בתנאים קשים ביותר שהביאוהו אל סף שבירה ונסיון התאבדות (ע"א (חיפה) 4310/98 הנ"ל); שירות ביחידה קרבית תוך השתתפות בקרבות במבצעים ומארבים בתנאים קשים, לעיתים מעבר לגבול, הכרוכים במאמץ פיזי ונפשי רב (ע"א 418/73 הנ"ל); מדריך בבסיס הדרכה שסבל מחיכוכים עם מפקדו, הסתכסך עם הרס"ר שהיה פוגע בו קשות ומעליב אותו לעיני שאר המדריכים ואשר הוצא בסופו של דבר מן ההדרכה, סבל מנדודי שינה ולקה בסוכרת (ע"א 137/64 הנ"ל); חייל, בן יחיד לאימו ויתום מאביו, שנשלח על ידי הצבא לארה"ב, שהה שם חודשים אחדים והפרידה מאימו היתה הקשה עליו עד מאוד (ע"א 188/75 הנ"ל). .19במקרים אחרים, לא הוכר הקשר. בתיק בר"ע 234/86 שמעון אוחנה נ' קצין התגמולים, תקדין-עליון 86(2) 1060, נדון חייל שחלה בסוכרת ובעת שירותו עבד כטרקטוריסט ומלגזן. נפסק כי "אופי עיסוקו של המבקש בשרותו הצבאי לא הצביע על טעם או עילה בהם ניתן היה לראות את הגורם המפעיל אשר שרשיו בשירות הצבאי. המבקש עבד כטרקטוריסט ומלגזן וכריכתו של העיסוק שלו במבצעי יחידתו אין בו כדי לשנות מן המסקנה- המעוגנת אף היא בפסיקה- לפיה לא די בכגון דא כדי ליצור תשתית לקביעת מסקנה בדבר קשר סיבתי בין אירועי השירות לפרוץ המחלה". בע"א (ירושלים) 1038/96 לימור לביא נ' קצין התגמולים, תקדין-מחוזי 96(3) 2313, נדון ענינה של חיילת שלקתה בסוכרת נעורים לאחר שבעת שירותה שובצה בבסיס "שנלר" בירושלים כאחראית לארכיון שחלק ממנו שוכן בקומת המרתף. לפי תיאורה, הארכיון היה חשוך, מבודד ומפחיד והיא פחדה לרדת אליו לצורכי עבודה לבדה ונזקקה לליווי. היא טענה כי הדחק הנפשי בו שהתה עקב כך הביא לפרוץ המחלה. נפסק כי "אין לומר בנסיבות המיוחדות לענין זה כי העובדות המתוארות על ידי המערערת כמצב של דחק הגיעו אכן למצב נפשי שעוצמתו וחומרתו היא במידה כזו העלולה להביא לפרוץ המחלה. שהרי סביר להניח כי נדרש מצב נפשי של דחק ניכר וקיצוני עד כדי להביא לפרוץ מחלה קשה, והרושם המתקבל מהדברים כאן אינו תומך בקיום מצב כזה". בע"א 73/74 נץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם), בו היה מדובר על סוכרת שנתגלתה אצל מי ששימש מפקדו של כלי שיט צבאי וגם ראש ענף מבצעים באחד מחילות צה"ל. נאמר: "לשם הוכחתו של הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי למחלת הסוכרת על הועדה להשתכנע כי אירע ארוע חריף ומיוחד בשירות של חייל שגרם להתפרצותה של המחלה, וכי בהיעדר סיבה קונקרטית ומהותית אין להסיק על קיום זיקה בין המחלה או החמרתה לבין השירות". מן הכלל אל הפרט .20יש לציין, שקיים ספק רציני בשאלה אם אכן אובחנה המערערת כסובלת באופן ברור מסכרת. עפ"י בדיקת פרופ' זהר, מסרה לו הנבדקת כי כך אובחנה בבי"ח רמב"ם, אך בדיקתו את התיק העלתה ממצאים אחרים. ישנן כעשר בדיקות דם, ובאף אחת מבדיקות הסוכר אין ערכי סוכר בדם (בצום) העולים על 125מ"ג ורובם מגיעים לערכים של 110- 120מ"ג, בעוד שאבחנת סוכרת מחייבת רמת של 140מ"ג בשתי בדיקות עוקבות בצום. פרופ' זהר מציין כי, באפריל 1992אובחנה אצלה אי סבילות לגלוקוזה- וכי זו אינה סוכרת. נכון הוא ש- % 15מהחולים שאובחנה אצלם אי-סבילות לגלוקוזה, מפתחים עם הזמן גם סוכרת מטיפוס 2, אך רובם אינם מפתחים סוכרת. פרופ' זהר מבהיר שאי סבילות לגלוקוזה הינו אנומליה תורשתית ולא מחלה. משלא המציאה המערערת תיעוד הקובע שהיא סובלת מסכרת ניתן היה לדחות את ערעורה. זאת ועוד: יש לקבל את סברתו של פרופ' זהר, כי הרקע להתפתחות האיטית של המחלה במקרה דנן, הוא תורשתי, ומצב של השמנה. נכון גם, שלפי מסקנות ועדת הסוכרת, הרי שבחולים בסוכרת מסוג 2, ניתן להבחין בין חולים עם עודף משקל לכאלה שאינם שמנים וכי אצל "השמנים" מרכיב הסבירות של השמנה על רקע גנטי, הוא בעל תפקיד מרכזי. על פי תצהיר עדותה הראשית של המערערת שהוגש לוועדה, מתקבל הרושם שכל שירותה במשך השנים היה קשה ורווי מתח. היא מייחסת מצב מתח כבר למלחמת "יום הכיפורים" (1973) בשעה שהבסיס ששהתה בו הופגז. היא חוזרת לענין המתח במלחמת "שלום הגליל" (1982), שנים רבות לאחר מכן. היא מציינת את "מלחמת המפרץ" כאירוע דחק מיוחד או חריג. גם אם נראה במלחמת המפרץ כאירוע מיוחד, הרי שמאז חלפו כמעט שנתיים עד שהועלה החשד לסוכרת. המערערת לא הצביעה על אירוע חריג מיוחד או חריף, שאירע סמוך לפרוץ המחלה. .21אי לכך ולמרות עמדתי דלעיל בדבר קיומו של קשר סיבתי אפשרי בין השירות לבין מחלת הסוכרת, במקרה של דחק נפשי חריף, או אירועים חריגים במהלך השירות, הרי משלא מצאתי טעות משפטית בפסק הדין של הוועדה, אני סבור שיש לדחות את הערעור לגבי מחלת הסוכרת ולגבי בעיות בגב התחתון. נראה לי, שיש לשייך את המקרה דנן לאותו סוג של מקרים שבהם לא הוכח דחק נפשי כזה או אירועים חריגים כאלה העשויים ליצור קשר בין השירות לבין התפרצות הסוכרת. הייתי דוחה את הערעור ללא צו בדבר הוצאות בשים-לב לכך שב"כ המשיב בעיקרי טיעונו לא עתר לפסיקת הוצאות. השופט סלים ג'ובראן אני מסכים. השופט מנחם נאמן אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גינת. ניתן היום י"א בתשרי תשס"א, 10.10.2000 בהעדר הצדדים.פריצהסוכרתצבאשירות צבאי