תביעה של חברה עירונית בגין נזקי רכוש

בפני תביעת התובעת לתשלום סך של 26,706 ₪ בגין נזקי רכוש שארעו למבוטחה – "יפה נוף תחבורה ותשתית בע"מ" שהינה חברה עירונית של עיריית חיפה. לטענת התובעת, מבוטחה יזמה בניית ארבע גשרי שילוט מפלדה במתחם גשר פז בחיפה, המזהירים את העוברים תחת הגשר על כך שהגשר נמוך. בתאריך 14/6/2000 הורכבו גשרי השילוט בסמוך לגשר פז בחיפה, בחסות המשטרה ונועדו להימסר לעירייה ב-18/6/2000. באותו יום עבר במקום מכיוון מערב למזרח, הרכב הפוגע, השייך לנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 3 אליו מחובר נגרר אשר מבוטח אצל נתבעת 2, כאשר הנגרר פגע בגשר המותקן ובהמשך, בגשר פז עצמו. כתוצאה מהתאונה פורק גשר השילוט, ובסופו של דבר, נמסרו לעיריית חיפה, רק שלושה גשרי שילוט מתוך הארבעה שהיו צריכים להימסר. לטענת נתבעת מס' 2 – מבטחת הנגרר, בכל העת הרלבנטית לקרות התאונה, היתה הנתבעת 3 מבטחת הגורר אשר פגע בגשר המותקן וכן בגשר פז עצמו. לכן, על האחרונה לשאת בתשלום הנזק. לפיכך, נתבעת מס' 2 שלחה הודעת צד ג', בין היתר, גם לסהר חברה לביטוח בע"מ. בדיון שהתקיים בפני ב-10/3/2002 הוסכם כי צד ג' – סהר חברה לביטוח בע"מ, תצורף כנתבעת מס' 3 לתביעה, ללא צורך בתיקון כתבי הטענות. לא זו בלבד, באותו דיון הוסכם בין הצדדים כי סלע המחלוקת הינו משפטי בלבד והוא מתייחס לשאלת חלוקת החבות בין הנתבעים. כלומר – השאלה שבמחלוקת הינה האם יש להטיל את מלוא החבות על נתבעת 1 ביחד עם נתבעת מס' 2 (מבטחת הנגרר), או על נתבעת 1 ביחד עם נתבעת מס' 3 (מבטחת הגורר), או לחלופין, על נתבעת 1 ביחד עם שתי המבטחות ובמקרה זה – יש לבחון מה החבות של כל אחת מהן. נתבעת מס' 2 טענה, כי יש להטיל את מלוא החבות על נתבעת מס' 3, שכן הנגרר "כרוך" אחרי הגורר ובלעדיו אין לו חיים. נהג הגורר מפקח ושולט על הנגרר, ואילו תנועותיו של הנגרר בכביש, תלויים אך ורק ברכב איליו הוא מחובר. לטענתה, נהג הגורר נהג ברשלנות ועליו או על חברת הביטוח, המבטחת הגורר לשאת בתשלום הנזק. הנגרר מאידך, לולא הובל ע"י הגורר לא היה גורם לנזק. כדי לחזק טענותיה הוסיפה נתבעת מס' 2 כי גובה דמי פרמיה על מבוטחה (הנגרר) עומד על סך של 1,851 ₪; לעומת זאת, דמי הפרמיה שגובה נתבעת מס' 3 ממבוטחה (הגורר) הינם בסך 7,194 ₪. השוני בשיעורי הפרמיה, לטענתה, מלמד על כוונת הצדדים בזמן כריתת פוליסות הביטוח. ההבדל בין שיעורי פרמיות הביטוח של הגורר והנגרר מלמדים, כך טענה, כי הכיסוי שנותנת נתבעת מס' 3 הינו גם למקרים בהם תחויב מבטחת הגורר בגין נזק שגרם הנגרר בהיותו מחובר אל הגורר ופועל מכוחו. מאידך, הכיסוי הביטוחי אותו מעניקה נתבעת מס' 2 למבוטחה, מתייחס אך ורק למקרים בהם הנגרר גורם נזק כאשר אינו מחובר לגורר, למשל: נגרר שניתק ממקומו ו/או הדרדר ופגע ברכוש אחר, נגרר שהוצב במקום באופן המהווה רשלנות וכו'... מנגד, טוענת נתבעת מס' 3 כי יש להטיל את האחריות לקרות התאונה על התובעת. לטענתה, במועד האירוע טרם ניתלו שלטים המזהירים את הנוסעים על גובהו של גשר פז ולא היה מי שיזהיר את הנהג הפוגע על כך שהגשר נמוך. מבוטחת התובעת התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי זהירות, כגון: הצבת מחסומים, שלטי אזהרה ונוכחות משטרה שתכוון את התנועה. משכך, רשלנות מבוטחת התובעת גרמה לקרות התאונה ולכן יש לדחות את התביעה. לחלופין, טוענת נתבעת מס' 3 כי אם ייקבע כי האחריות רובצת על הנתבעים אזי, יש לחלק אותה בין הנתבעים. מוסיפה ואומרת נתבעת מס' 3, כי לא בכדי הוגשה התביעה כנגד נתבעת מס' 2 שכן, מבוטחה – הנגרר הוא זה שפגע בגשר השילוט. זאת ועוד, גם לנגרר עצמו קיים כיסוי ביטוחי וזאת למקרים בהם הנגרר פוגע ברכוש צד ג' וגורם לנזקים. תחילה אמר, כי תמוה בעיני ניסיונה של נתבעת מס' 3 להעביר את האחריות על כתפי התובעת. לנוכח ההסכמות בין הצדדים בדיון שהתקיים בפני ב-10/3/2002, נראה כי טענותיה של נתבעת מס' 3 הינם דברים בעלמא ואין לי אלא לדחותם על הסף. שם, בדיון, הסכימו הצדדים ברורות כי המחלוקת לקרות התאונה נותרה מחלוקת משפטית בלבד, והיא מתייחסת אך ורק לשאלה – על מי מהנתבעים לשאת בנזק – ואף יותר מכך, סיכומי הנתבעת 3, אין בהם התייחסות ממשית לשאלה המשפטית השנויה במחלוקת ויותר משהיה בהם לסייע לביהמ"ש היה בהם כדי לגרום לביהמ"ש לבצע מלאכתה של נתבעת 3. כדי לקבוע מי מחברות הביטוח חב, יש לברר תחילה מה תפקידו של כל אחד מחלקי הרכב המעורבים. אין ספק כי הגורר הינו בעל השליטה והכיוון. לכלי זה הכוח המכני לנסוע ולנווט בדרכים. לעומתו, הנגרר הינו כלי פסיבי וכל תפקידו להתחבר אל הגורר ולנסוע בעקבותיו, וכל זאת, תחת אחריותו של נהג הגורר. מסכים אני לטענת נתבעת מס 2 כי לולא היה נהג הגורר עובר תחת גשר השילוט, לא היה הנגרר גורם לנזקים. אולם, לא בכדי ביטחה נתבעת מס' 2 את מבוטחה – הנגרר; והשאלה שצריכה להישאל – האם ביטוח הנגרר מתייחס רק למקרים שהנגרר אינו מחובר או גם למקרים בהם הנגרר מחובר לגורר וגורם נזק. ד"ר ד. פרידמן בספרו, ביטוח רכב מנועי, תל-אביב, תשל"ב – 1972, בעמ' 131-130, מתייחס למצב בו לנגרר אין כיסוי ביטוחי. לדעתו, אם לא היה ברכב הנגרר אדם המכוון אותו ושולט במידת מה על תנועתו, הרי שרשלנות בדרך תנועתו (אם היתה) הינה, בדרך כלל, רשלנותו של נהג הרכב הגורר. במקרה זה, סובר ד"ר ד. פרידמן, תחול הפוליסה של הרכב הגורר ואין זה משנה אם ההתנגשות היתה בגורר (המבוטח) או בנגרר (שלא היה מבוטח). דברים דומים נאמרו ע"י כב' השופט הלוי בע"א 79/68 ירדניה חב' לביטוח נ' קלו, פ"ד כב(2) 971. שם, השופט הלוי סבר כי אין חשיבות לשאלה מהו חלקו של הנגרר בנזק שנגרם, ובין אם פגע הגורר ובין אם פגע הנגרר, ברור לדעתו, שהתאונה נגרמה ע"י השימוש ברכב הגורר המבוטח (שהוא רכב מנועי), ומשום כך היה מכוסה ע"י הביטוח. לא נעלמה מעיני פסיקה של בית משפט השלום, שצירפה נתבעת מס' 2: כב' השופטת נ. גרוסמן בת.א. 73712/99 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' גדנסו אברהם ואח' (לא פורסם), קובעת כי הגורר אחראי לנזק שגרם הנגרר עת היה מחובר איליו, וזאת בהסתמך על פסיקה המתייחסת לחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 תוך ראיית הגורר כחלק האקטיבי והנגרר כחלק הפסיבי. המחלוקת שעולה שם דומה לזו שבפנינו. גם שם, הצדדים לא חלקו על נסיבות האירוע והמחלוקת לא עסקה בזכותה של התובעת לקבל פיצוי על נזקה. גם שם, מדובר בתאונה שנגרמה ע"י רכב פוגע שהיה מורכב משתי יחידות: גורר ונגרר. הן הגורר והן הנגרר היו מבוטחים ע"י חברות ביטוח שונות. מבטחת הגורר שלחה הודעת צד שלישי למבטחת הנגרר בטענה כי עליה לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שיפסק נגדה. אולם, ב"כ צד ג', טענה כי נהג הנגרר הוא גם נהג הגורר ולכן, יש להטיל את החבות הבלעדית לנזק על הנתבעת בלבד. כב' השופטת גרוסמן הסכימה עם צד ג' וקבעה כי האחריות לתאונה מוטלת על הגורר בלבד. הביסוס לקביעתה נובע כאמור מכך שהנגרר הוא החלק הפסיבי בין שתי היחידות ואין לנגרר חיות משל עצמו. ולפיכך, משהנגרר פגע ברכב התובע משום שכוון באופן לא נכון ע"י נהג הגורר, האחריות לתאונה היא על הגורר שכיוון את הנגרר, ועל חברת הביטוח שביטחה אותו. למסקנה דומה הגיע גם כב' השופט אטדגי יונה בת.א. 93291/00 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מכלוף בלוואה ואח' (לא פורסם). גם לדעתו, אין ספק כי הנגרר הינו חלק פסיבי. כל כולו משטח המוצב על גלגלים, וכל תפקידו לנסוע לאשר הגורר יסיעו. הגורר מאידך, הינו כלי רכב בעל גלגלים אך גם בעל מנוע. הגורר הוא כלי הרכב שמאפשר לנהגו לנסוע, לכוון ולגרור את הנגרר שמאחוריו לכל מקום שיחפוץ, לפיכך, קבע, כי מאחר ויש ליחס האשם לנהג הגורר, יש גם לחייב את חברת הביטוח מטעמו. מסכים אני עם גישתם של שני השופטים המלומדים כי לולא נהג הגורר בחוסר זהירות, לא היתה נגרמת התאונה ובעניינו, אילו נהג הגורר היה שם ליבו לגשרי השילוט, לא היתה נגרמת התאונה והנגרר לא היה פוגע בגשר השילוט ובגשר פז עצמו, לפיכך, על פי מבחן "האשם" כאמור בסעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל פי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אין חולק, כי האחריות לנזק רובצת על נהג המשאית, הגוררת ועל מעסיקתו, הנתבעת 1 וזאת מכח סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. השאלה הנשאלת עתה הינה, האם יחד עם הנתבעת 1 קמה חבות גם למבטחתה, הנתבעת 3, שביטחה הגורר, או למבטחת הנגרר, הנתבעת 2, או לשתיהן גם יחד, שהרי אין חולק בנסיבות, כי הנגרר היה זה שגרם לנזק. לצורך הכרעה בשאלת חבות חברת הביטוח, יש לבחון פוליסות הביטוח שהוצאה על ידן. נתבעת מס' 2 טוענת כי הכיסוי הביטוחי לנגרר נעשה אך ורק למקרים בהם הנגרר אינו מחובר לגורר וגורם לנזק. האם כך הדבר ? עיון בפוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 2 לנגרר בסעיף ההשתתפות העצמית מלמד כי: "השתתפות העצמית לנזקי צד ג' הנקובה בפוליסה תחול במקרה של נזק שיגרם על ידי הנגרר שלא בעת היותו מחובר למשאית. בקרות נזק שיגרם לצד ג' על ידי הנגרר בהיותו מחובר למשאית תחול על המבוטח ההשתתפות העצמית כמפורט בפוליסה של המשאית". (ההדגשות שלי – א.בכר). נתבעת מס' 2, לא צרפה לסיכומיה את החלק המאמת טענותיה כי פוליסת הביטוח לנגרר מתייחסת רק למקרים בהם הנגרר אינו מחובר לגורר; אולם, מנוסח זה של סעיף ההשתתפות העצמית ניתן ללמוד כי נתבעת מס' 2 חייבה את נתבעת מס' 1 בהשתתפות עצמית גם במקרים בהם הנגרר יגרום נזק כאשר הוא מחובר לגורר. ההשתתפות העצמית במקרה זה, תהיה כמפורט בפוליסה של המשאית, דהיינו – הגורר. לסיכומה של נקודה זו, אני קובע, כי נתבעת מס' 2 כיסתה בפוליסת הביטוח את הנגרר גם במקרים בהם הוא גורם נזק לצד שלישי כשהוא מחובר לגורר. הנתבעת 3 כאמור ביטחה את הגורר. על פי תוספת 1 ותוספת 2 לפוליסה, צוין במפורש כך: "נוסף עבור גרירה. מו"מ במפורש כי ההרחבה לכיסוי זכות גרירה של גרר בלתי מסויים מוגבל לכיסוי נזקי צד שלישי בלבד לפי פרק ב' של הפוליסה". המשמעות המילולית הישירה כעולה מנוסח זה של הפוליסה, הינה כי הנתבעת 3 ביטחה הן את הגורר והן את הנגרר כנגד סיכוני צד שלישי, ובנסיבות, הכיסוי הביטוחי הינו גם למשאית (הגורר) וגם לנגרר ובתנאי שיש נזק לצד ג', דוגמת המקרה שלנו. הנתבעת 3 אינה מצרפת את פרק ב' לפוליסה ולפיכך אין אלא להניח, כי אין בו כדי להחריג הכיסוי הביטוחי. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי מקום שבו הנגרר גרם לנזק לצד ג', הן הנתבעת 2 והן הנתבעת 3 אחראיות בגין הנזקים שנגרמו לצד שלישי בהיות שתיהן למעשה מבטחות הנתבעת 1 ומכסות בפוליסות הביטוח נזק שנגרם על ידי נגרר שנגרר על ידי הגורר. השאלה עתה, הינה כיצד יש לחלק את תשלום הנזק בין הנתבעת 2 ו-3, שהרי בביטוח כפל עסקינן. סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 קובע כי ביטוח כפל הינו מצב ובו "בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות" (ר' סעיף 59(א) רישא). במקרה שלנו למעשה מבטחות שתי חברות הביטוח את הנגרר כשהוא מחובר לגורר וגורם נזק לצד ג' תוך כדי כך, באותה תקופת זמן. סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 קובע: "(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ד) המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". בנסיבות דנן סכומי הביטוח כלפי צד שלישי בשל נזק רכוש בפוליסת הנתבעת 3 עומדים על 368,862 ₪ ושל הנתבעת 2 כלפי צד שלישי הינו 150,000 ₪ ולפיכך, היחס ביניהם הינו 1:2.45 או במילים אחרות, לכל שקל שמשלמת הנתבעת 2 תשלם הנתבעת 3 2.45 ₪, עד למלא גובה הנזק. לעניין גובה נזקי התובעת, אלה הוכחו כאמור בחוו"ד שהגישה התובעת לתיק בסכום של 28,911 ₪ כאשר הסכום ששולם למבוטחתה עומד על הסך 24,572 ₪, מעבר לכך שילמה התובעת שכ"ט שמאי בסך 1,287 ₪ על פי חשבונית עסקה וסה"כ נזקיה עומדים כאמור על הסך של 25,859 ₪. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת1 לשלם לתובע הסך של 25,859 ₪ וזאת ביחד ולחוד עם הנתבעת 2 שתשלם לתובעת הסך של 7,496 ₪ ואת הנתבעת 3 הנני מחייב לשלם הסך של 18,363 ₪ כשהם צמודים מיום 14.8.00 ועד לתשלום בפועל. מעבר לאמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 ביחד ולחוד עם הנתבעות 2 ו-3, כפי חלקיהם כאמור לעיל, אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10% + מע"מ מסכום הנזק, בצירוף הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. הערה לסיום המקרה שבפני הינו אך דוגמא אחת למקרים נוספים אפשריים בכל הקשור עם ביטוחי גורר-נגרר. כך למשל, יתכן מקרה ובו הנגרר לא בוטח כלל, כשאז תבחן חבות חברת הביטוח של הגורר כלפי אותו נגרר על פי פוליסת הביטוח שביטחה את הגורר, או שהנגרר בוטח רק כלפי מקרים בהם אינו נגרר בפועל על ידי גורר, כאשר כל מקרה, והרשימה אינה סגורה, יבחן כאמור על סמך ההסכמות והפירוש שיש לתת להן בפוליסות הביטוח שביטחו הגורר והנגרר. בכל מקרה ברור הוא, כי החבות, בראש ובראשונה, מוטלת על נוהג הגורר עת ארע ארוע ביטוחי שגרם נזק בין לנגרר או לגורר ובין לצד ג', בין שהגורר גרם לנזק ובין שהנגרר גרם לו. זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום. נזקי רכושחברה עירונית