1. זוהי תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 29,310 ש"ח, בגין הפרשי נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים שארעה לתובע, מעבר לסכומים שקיבל מחברת הביטוח שלו בגין התאונה. הארוע 2. התובע טוען כי בתאריך 5.9.03, ברחוב דוד מרכוס בפ"ת, הוא נהג ברכבו בכיוון מערב, כאשר לפתע יצא הנתבע 1 מחניה בצד ימין של הכביש ופגע ברכבו של התובע בכנף ימני קדמי (להלן: "התאונה"). התובע טען כי מעוצמת המכה הסתובבו שני הרכבים וקיבלו שוב מכה זה בזה מאחור, הצד השמאלי אחורי של התובע עם הצד הימני האחורי של הרכב בו נהג הנתבע 1, ורכבו שלו הועף ופגע בחזית שלו בחלק אחורי של משאית שחנתה במקום. (פרוט', עמ' 5, שו' 14-16, 20-21) . 3. הנזק לרכבו של התובע הוגדר כ"אובדן להלכה", והתובע קיבל מחברת הביטוח שלו - ביטוח ישיר - סכום של 107,588.35 ש"ח, על פי דו"ח שמאי של חברת הביטוח של התובע. 4. התובענה דנן הוגשה על ידי התובע נגד הפוגע-הנתבע 1, ונגד חברת הביטוח של הפוגע-הנתבעת 2. 5. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. לדברי ב"כ הנתבעת 2, הנתבע 1 לא אותר על ידה, אולם יצויין כי ב"כ התובע אמר ששליח מטעמו ביצע מסירה לנתבע 1, ברהט. בידי ב"כ התובע לא היה תצהיר מהשליח בדבר המסירה, למעט פתק בכתב יד, שלא הוגש. יצויין עוד כי הנתבע 1 איננו מבוטח ישירות אצל הנתבעת 2, אלא מעבידו, הבעלים של המשאית שבה נהג הנתבע 2 (סעיף 1 בכתב ההגנה; פרוט', עמ' 5, שו' 29). האחריות 6. הנתבעת 2 טענה בכתב הגנתה, בשם שני הנתבעים, כי התובע הוא שפגע מאחור ברכב בו נהג הנתבע 1, והוא האחראי לתאונה. 7. גירסת התובע בכל הנוגע לארוע התאונה לא נסתרה. הנתבעת 1 לא הביאה כל עדים מטעמה. גם לא את הנתבע 1, שלא הופיע. הנתבע 1 אפילו לא הוזמן על ידה, באמצעות בית המשפט, להתייצב לדיון. בבית המשפט חזר התובע על גירסתו בדבר ארוע התאונה . גרסתו היתה אמינה, וסתירות שניסתה ב"כ הנתבעת 2 למצוא בה, לא היו סתירות. בנוסף, על פי גירסת הנתבעים, אם התובע הוא זה שפגע ברכב בו נהג הנתבע 1 מאחור, כי אז רק החזית ברכב של התובע היתה צריכה להיפגע. אין כל הסבר לפגיעה שישנה גם מאחור, בכנף השמאלית אחורית, ברכבו של התובע (ראו תמונות הנזק לרכב התובע שהוגשו על ידי התובע-ת/2). הפגיעה גם בצד השמאלי הימני אחורי ברכבו של התובע מתיישבת עם גירסת התובע ותומכת בה, שאכן הרכבים הסתובבו מעוצמת הפגיעה וקיבלו שוב מכה זה בזה מאחור. 8. אני קובע, על כן, כי הנתבע 1 הוא זה שפגע ברכב התובע והוא האחראי לתאונה. החבות 9. בנוגע לטענת הנתבעת 2, כי התובע לא המציא פרטי רשיון נהיגה תקף כדין של הנתבע 1 למועד התאונה - בתיק בית המשפט ישנה תעודת עובד ציבור מאת הגב' רונית צין, ממשרד התחבורה, אגף רישוי בקרה ועדכון, שהתבקשה על ידי הנתבעת 2 עצמה, ולפיה היה לנתבע 1 רשיון נהיגה זמני תקף בעת ארוע התאונה. ב"כ הנתבעת 2 לא טרחה לבדוק בתיק בית המשפט אם הגיעה תעודה כזו, למרות שהיא זו שביקשה מבית המשפט להוציא צו למשרד התחבורה שיורה לו להמציא המידע האמור. יצויין, כי המעביד של הנתבע 1 הוא המבוטח של הנתבעת 2, והנתבעת 2 היתה יכולה לדעת בנקל דרך מבוטחה אם לנהג היה רשיון נהיגה תקף במועד התאונה, שהרי מבוטחה הוא זה שהעמיד את המשאית שלו לרשות הנתבע 1. אפשרות הבאת הראיה היתה בידי הנתבעת 2 בענין זה, ולא בידי התובע שאינו יכול להמציא רשיון הנהיגה של האדם שפגע בו, כאשר הפוגע אינו תחת ידו ולא בשליטתו. 10. הנתבעת 2 טענה כי הנתבע 1 לא שיתף עמה פעולה, לא הודיע על המקרה ולא ענה על מכתב ששלחה לו. יצויין כי הנתבע 1 איננו המבוטח, ועל כן איננו חייב, כשלעצמו, בשיתוף פעולה עם הנתבעת 2. מכל מקום, על פי הפסיקה, גם אם לא היה שיתוף פעולה מצד המבוטח עם חברת הביטוח לאחר ארוע התאונה, עדיין חייבת חברת הביטוח לשפות צד ג' בגין נזקי רכוש שגרם לו מבוטחה. ת.א. 53887/95 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' יואל שוקרון ואח'. 11. הנתבעת 2 טענה, כמו כן, כי אין יריבות בינה ובין התובע. ואולם על פי חוק חוזה ביטוח, ישנה יריבות ישירה בין חברת הביטוח לבין צד ג', אשר רשאי לתבוע את חברת הביטוח ישירות. ברע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בעמ נ' אברהם מצליח, פ"ד מ"ט (3) 265, 273 ב, נקבע: "...הכלל הוא שעם כניסתה לתוקף של פוליסת ביטוח לטובת ניזוק צד שלישי, שוב אין זכויותיו של הניזוק כלפי המבטח כפופות למערכות היחסים שבין האחרון לבין המבוטח; ויש לראותן כזכויות עצמאיות הנעוצות בחוזה הביטוח לבדו, כאילו הוקנו מלכתחילה במישרין לניזוק שלא באמצעות המבטח". בענין זה ישנן גם הוראות מפורשות מהמפקח על הביטוח המחייבות את חברות הביטוח לשלם לצד ג' את הנזק ישירות, אף אם לא קיבלו מבוטחן הודעה על מקרה הביטוח או נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצדו. טענותיה הנ"ל של ב"כ הנתבעת 2 בבית המשפט, שהועלו על ידה בסיכומיה, למרות שכבר נידונו והוכרעו בפסיקה מזה כבר והן ידועות לכל העוסק בתחום זה, מחייבות כשלעצמן פסיקת הוצאות לדוגמא כנגד הנתבעת 2. לפנים משורת הדין, איני עושה כן. הנזקים 12. הפסד פרמיה - 6,783 ש"ח, והפסד הנחת העדר תביעות - 1,167 ש"ח; להוכחת טענותיו בדבר הפסדים אלה, הגיש התובע מסמך אשר נוקב בשני ההפסדים הנ"ל וסכומיהם (נספח ב' לתצהיר התובע ת/1). ואולם המסמך הנ"ל שצירף התובע לתצהירו אינו יכול לתמוך בטענתו של התובע בדבר הפסדים אלה. לא ניתן לדעת מהמסמך מי כתב אותו. לא מופיעה על המסמך כל כותרת (לוגו). אין גם חתימה על המסמך. להפך, החתימה על המסמך אמורה להיות של התובע עצמו. מסמך כזה צריך להיות מוגש מטעם חברת הביטוח או סוכן הביטוח של התובע שיאשרו את ההפסדים הנטענים. אם החברה או הסוכן מסרבים לחתום על מסמך כזה, יכול התובע להזמין את נציגיהם למשפט, דבר שלא נעשה במקרה דנן. התובע אף לא צירף לתצהירו עותק מהפוליסה שלו במועד התאונה, על מנת שאפשר יהיה לראות מהו סכום הפרמיה ששילם לחברת הביטוח שלו, וכן לא צירף צילום של הפוליסה החדשה שלו על מנת שאפשר יהיה לראות ממנה את הפסד הנחת העדר התביעות, הלכה למעשה. לאור האמור, הפסד הפרמיה והפסד הנחת העדר תביעות הנטענים, לא הוכחו. 13. חלון גג הרכב - התובע טוען כי חלון גג הרכב שלו ניזוק בתאונה, ומאחר ולא היה לו כיסוי ביטוחי במסגרת פוליסת הביטוח שלו, הוא לא קיבל את תמורתו בסך 8,400 ש"ח . התובע הפנה בעניין זה לחוות הדעת של השמאי (נספח א' לתצהיר ת/1). בעמ' האחרון בחוות הדעת של השמאי, כותב השמאי: "לידיעתכם ברכב מותקן חלון גג אשר הינו תוספת לערך הרכב בסך 8,400 ש"ח. בבדיקה עם המבוטחים נמסר כי אין סכום ביטוח וכיסוי לנ"ל". 14. ב"כ הנתבעת 2 טוענת כי לא צויין בחוות הדעת של השמאי שנגרם נזק לחלון הגג. כמו כן, לטענתה היה על התובע להקטין את נזקיו ולבטח את חלון הגג, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. 15. לעניין הוכחת נזק, אין חובה על בית המשפט להסתמך אך ורק על חוות דעת שמאי. בית המשפט יכול גם להאמין לטענת התובע, במידה והיא לא נסתרת, ולקבל את גירסתו. חוות דעת השמאי יש בה אמנם כדי לסמוך את גירסת התובע, הן בדבר הנזקים שנגרמו לרכב והן בדבר שוויים של נזקים אלה, אולם אין היא מהווה ראיה שבלעדיה אין. במקרה דנן, התובע הצהיר על קרות הנזק לחלון הגג של רכבו בתאונה. טענתו זו לא נסתרה. אין כל חוות דעת נגדית מצד הנתבעת 2 ולא כל עדות אחרת בעניין זה. התובע אפילו לא נחקר בקשר לכך. בית המשפט התרשם מאמינותו של התובע, ומאמין לטענתו בדבר הנזק שנגרם לחלון גג הרכב . בנוסף, בחוות הדעת של השמאי מטעם חברת הביטוח אישי ישיר יש גם משום תמיכה לטענת התובע על הנזק שנגרם לחלון גג הרכב. העובדה שהשמאי מזכיר בחוות דעתו את חלון הגג, מראה כי לחלון הגג אכן נגרם נזק, שאם לא כן, לא היה הדבר מצויין בחוות הדעת. אין לתמוה מדוע לא נכלל הנזק לחלון הגג ברשימת הנזקים, שהרי השמאי פירט ברשימתו רק את הנזקים המכוסים בפוליסה שבגינם קיבל התובע פיצוי, ואילו לגבי חלון הגג כותב השמאי שאין לו כיסוי. הדבר תומך, כאמור, בגירסת התובע שאכן נגרם לחלון הגג נזק, ומסיבה זו הזכיר השמאי בחוות דעתו את חלון הגג וכתב שאין לו כיסוי. השמאי גם נוקב בחוות דעתו בשווי חלון הגג, בסך 8,400 ש"ח. אני מקבל את גירסת התובע בעניין הנזק שנגרם לחלון גג הרכב, ופוסק לו סכום של 8,400 ש"ח בגין נזק זה. 16. משבת (פאל) ומערכת איתוראן - התובע טוען להפסדים בגין המשבת ברכבו בסך של 1,522 ש"ח ומערכת איתוראן בסכום של 2,100 ש"ח. התובע צירף לתצהירו אישור מכתב מחברת איתוראן מיום 12.7.04, לפיו בתאריך 7.7.03 הועברה בעלות על מכשיר האיתוראן ברכבו של התובע, על שם התובע, והשירות נפסק בתאריך 9.9.03 בעקבות תאונה (4 ימים אחרי ארוע התאונה). במכתב נאמר עוד כי עלות מערכת איתוראן במועד כתיבת המכתב (12.7.04) הינה 2,083 ש"ח ועלות מערכת פאל היא 1,509 ש"ח (כולל מע"מ). המכתב מסיים בכך שאם מערכת האיתוראן היא פעילה ומוחזרת, ניתן להחליפה במחיר של 1,380 ש"ח. התובע צירף עוד לתצהירו חשבונית מס מיום 8.7.03 בגין מערכת פאל פעיל לאיתוראן, על סך 1,522 ש"ח . כמו כן, הצעת מחיר מיום 24.12.03 בגין איתוראן פעיל בסך 2,100 ש"ח ופאל לאיתוראן בסך 1,522 ש"ח, לאחר הנחה מצד אחד ומע"מ מצד שני, סה"כ 3,622 ש"ח (כולל מע"מ). 17. ב"כ הנתבעת 2 טוענת כי התובע לא הוכיח ששני הפריטים הנ"ל ניזוקו בתאונה. לטענתה, השמאי מציין אמנם בחוות דעתו כי ברכב היו קיימות ההגנות הבאות: אזעקה, משבת ואיתור, אולם השמאי לא מציין בחוות דעתו שהמשבת והאיתוראן ניזוקו בתאונה. אין הוכחה, על כן, שהתובע לא פירק את האיתוראן והמשבת והעביר אותם לרכב החדש שלו. 18. אכן אין ראיה לנזק שנגרם לאיתוראן ולמשבת בעקבות התאונה. התובע אינו אומר על כך דבר בתצהירו, למעט כתיבה סתמית בדבר שווי המשבת והאיתוראן. השמאי אף הוא לא מציין שהמערכות הנ"ל ניזוקו. אין גם קבלה או חשבונית על תשלום חדש שביצע התובע בגין המערכות הנ"ל אחרי התאונה, למעט הצעת מחיר בלבד וחשבונית מס על רכישת מערכת פאל לפני התאונה. סביר להניח שאילו היו המערכות הנטענות נפגעות בצורה כזו שלא היה ניתן עוד לעשות עימן כל שימוש, היה התובע קונה מערכות חדשות לרכבו. ואולם, כאמור, אין כל חשבונית או קבלה על רכישה כזו, הגם שעברו למעלה משנה וחודשיים מאז אירוע התאונה. בהעדר כל הוכחה לנזקים האמורים לעיל, כאשר התובע עצמו לא מתייחס לעניין זה כמעט בתצהירו, ואינו אומר שהמערכות הנ"ל נפגעו בתאונה בצורה כלשהי, אני דוחה את התביעה בגין הפסדים אלה. 19. אגרת רישוי - התובע טוען כי לא הוחזרה לו אגרת רישוי בסך של 3,838 ש"ח, מאחר והרכב שוקם על ידי חברת הביטוח. ב"כ הנתבעת טוענת כי התובע לא הראה שהוא ביקש ממשרד הרישוי שיחזיר לו את אגרת הרישוי ולא הוכיח שהוא לא קיבל החזר זה. 20. התובע צירף לתצהירו צילום של רשיון הרכב, ממנו ניתן לראות כי שולמה על ידו אגרת רישוי בגין רכב התובע, בסך 3,838 ש"ח (נספח ד' לתצהיר התובע-ת/1). בעניין זה אני מאמין לתובע, אשר הצהיר כי לא קיבל חזרה את אגרת הרישוי. עדותו גם לא נסתרה ולא עורערה. אני פוסק, על כן, לתובע, סך של 3,838 ש"ח בגין ההפסד של אגרת הרישוי. 21. ימי עבודה - התובע טוען כי הפסיד 2 ימי עבודה וכי ההפסד הינו בסך של 2,500 ש"ח. התובע צירף לתצהירו אישור הסכם שכר על ניהול חברה בשם "תומאל בע"מ, ביליארד בר", בא.ת. רעננה צפון, בסכום כולל של 17,000 ש"ח, וכן תלוש משכורת מחב' "ביליארד בר בע"מ", לחודש 7/04, על סך 11,838 ש"ח (ברוטו), (נספח ה' לתצהיר ת/1). אינני מוצא צורך להכנס לשאלה האם התובע היה רשאי לצרף לתצהירו את המסמכים הנ"ל, לאחר שלא צירפם קודם לכן לכתב התביעה. כך או כך, האישורים שצירף התובע אינם מראים ואינם מוכיחים כי נגרם לתובע ההפסד הנטען על ידו בראש נזק זה. יחד עם זאת, אין חולק כי בעקבות תאונות דרכים מסוג זה נגרמות לנפגע טרחה וטרדה רבה ובזבוז זמן לשווא. אני פוסק, על כן, לתובע, באופן גלובאלי, פיצוי בגין האמור לעיל, בסך של 750 ש"ח. סיכום 22. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת 2 לתובע, את הסכומים הבאים: בגין חלון גג ברכב - 8,400 ש"ח, אגרת רישוי - 3,838 ש"ח, טרחה, טרדה ובזבוז זמן - 750 ש"ח. סה"כ - 12,988 ש"ח. לסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום התאונה - 5.9.03, ועד התשלום בפועל. 23. כמו כן, הנתבעת 2 תשלם לתובע החזר אגרת משפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד ליום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. 24. בסיום פסק הדין יוער, כי נכון היה מצד הנתבעת 2 לסיים התביעה בהסכמה עם התובע, ולא לבקש לנצל כל פירצה פורמלית אפשרית בהוכחת הנזקים על ידי התובע, על מנת להימנע מתשלום נזקים אשר נראה כי אכן נגרמו לתובע בעקבות התאונה. תפקידה של חברת הביטוח הוא לשלם את המגיע לצד הנפגע, ולהחזיר את מצבו לקדמותו כפי שהיה ערב התאונה, ולא להביאו למצב של הפסד וחסרון כיס בשל טענות פורמליות בלבד. במקרה דנן, יצא התובע ניזוק בכך שלא הוכרו לו ההפסדים בגין אובדן פרמיה והנחת העדר תביעות, אך ורק בשל כך שלא הוגש על ידו המסמך הנכון לבית המשפט. לא היתה כל מניעה מהנתבעת 2 לבקש מהתובע, בטרם המשפט, להמציא לה מסמך נכון מחברת הביטוח או מסוכן הביטוח שלו, אולם היא לא עשתה כן וניצלה לטובתה עובדה זו. לא נראה לבית המשפט כי זוהי דרך תקינה שחברות ביטוח צריכות לילך בה בתביעות צד ג'. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום. ניתן היום, ח' בכסלו, תשס"ה (21 בנובמבר 2004), בהעדר הצדדים. א. מקובר, שופט משפט תעבורהאגרת רישויאגרהאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב