1. התביעה תביעה בגין ליקויי בנייה. ביום 03/07/01 הודיע ב"כ התובעים כי התובעים מושכים תביעתם בעניין הרטיבות ומסתור הכביסה, וכי נותר "לדון כמוסכם לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט בנושאי:שכר דירה, הובלה, ירידת ערך, עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד"(ע' 13 ש' 5-1). ב"כ הצדדים הודיעו כי אין בדעתם להביא עדים או ראיות נוספות וביקשו כי פסק הדין יינתן לפי החומר המצוי בתיק. ביום 29/09/94 נחתם הסכם מכר בין התובעים והנתבעת לפיו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בת חמישה (05) חדרים בגילה, ירושלים.מועד מסירת החזקה נקבע ליום 28/02/96 ואולם בפועל נמסרה הדירה לתובעים בחודש 12/96 (כטענת הנתבעת) או ביום 02/03/97 (כטענת התובעים) . התובעים הגישו תביעה על סך של 97,748 ₪ בגין ליקויי בנייה (14,893 ₪), איחור במסירה (21,605 ₪),הובלת ציוד התובעים לדירה אחרת בשל האיחור במסירה(1050 ₪), ירידת ערך (25,200 ₪) ועגמת נפש (35,000 ₪). ביום 18/12/97 שלחו הנתבעים הודעה לצד ג', הקבלן המבצע, על מלוא סכום התביעה. ביום 11/02/98 הגיש צד ג' הודעת צד ד' כנגד מבצעי עבודות האינסטלציה, הביוב וההסקה בדירת התובעים(צד ד' 3).סכום ההודעה על סך 72,548 ₪. ביום 14/06/98 הגיש צד ג' הודעת צד ד' כנגד קבלן המשנה (צד ד' 2-1). סכום ההודעה על מלוא סכום התביעה. 2. טענות הצדדים שכר דירה-איחור במסירה. לטענת התובעים יש לפצותם ע"פ הקבוע בהסכם בגין האיחור במסירה (2,100 ₪ בגין כל חודש), סך של 25,200 ₪. לפיכך תובעים התובעים את הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובניכוי פיצוי שקיבלו מהנתבעת (10,077 ₪) בגין "התארכות משך הבנייה מעל המתוכנן", דהיינו סך של 21,605 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. הנתבעת טוענת כי החזקה נמסרה לתובעים בחודש 12/96 וכי התובעים נכנסו לדירה רק בחודש 03/97 מסיבות השמורות עימם. כמו כן טוענת הנתבעת כי על פי ההסכם איחור בשל מחסור בפועלים מהווה איחור מוצדק בגינו אין צורך לפצות התובעים. עוד טוענת הנתבעת כי האיחור במסירה היה חודשיים וכי הפיצוי שניתן בגין האיחור במסירה כולל את כל הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהאיחור. צד ג' טוען כי היה עליו להשלים את בניית דירת התובעים עד ליום 10/06/96. עוד טוען צד ג' כי הנתבעת הגישה ביום 09/11/95 בקשה להיתר בנייה לשם הגדלת קומת חנייה ומחסנים, תוספת מסתורי כביסה ויצירת מרפסות גג. ההיתר ניתן ביום 05/03/96 ומכאן שהנתבעת היא שגרמה במודע לאיחור במסירה. ביום 13/01/99 הגישו התובעים, הנתבעת וצד ג' הודעה בדבר רשימת מוסכמות ופלוגתאות. ביום 03/02/00 הודיע ב"כ התובעים כי "יש הסכמה לפסיקה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט..."(ע' 5 ש' 15-13). ביום 03/07/01 הודיעו ב"כ התובעים,הנתבעת וצד ג' כי הם מבקשים לפסוק על פי החומר המצוי בתיק. צד ד' לא היה שותף להסדר הדיוני שבין הצדדים. לאור זאת פסק הדין אינו מתייחס למישור היחסים שבין צד ג' וצד ד'. הובלה לטענת התובעים בשל האיחור הרב במסירת הדירה הם נאלצו להעביר דירתם למושכר אחר. לפיכך תובעים התובעים את עלות הובלת תכולת הדירה בסך של 300$ נכון ליום הגשת התביעה- 1050 ₪. לטענת הנתבעת הפיצוי עבור האיחור במסירה הוא מוסכם וכולל את הנזקים אשר נגרמו לתובעים כתוצאה מהאיחור.עוד טוענת הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו ראש נזק זה וכי האחריות ,כלל שישנה, היא של צד ג'. ירידת ערך התובעים טוענים כי לדירתם נגרמה ירידת ערך בסך 25,200 ₪ וזאת בהסתמך על חוות דעתו של השמאי יעקב פטל מיום 05/11/96 ומיום 07/10/97 וזאת בשל ניצול גרוע של שטח שירותי הורים שלא בהתאם לתוכנית עקב שינוי מיקום הכלים הלבנים, צנור ביוב בולט במטבח, חוסר שטח במחסן של 0.54 מ"ר, מתוך 6.80 מ"ר.טיח גלי בתקרת הסלון והמטבח. הפרשי גובה של 5 ס"מ בתקרת הסלון. מאידך הצהיר ב"כ התובעים "בדירה בוצעו תיקונים. נותרה בעיית רטיבות במסתור הכביסה"(ע' 8 ש' 3-2), ומכאן שחוות הדעת של פטל אינה עדכנית. לטענת הנתבעת הליקויים עליהם סומך המומחה מטעם התובעים תוקנו. אשר לשטח המחסן טוענת הנתבעת כי ירידת הערך היא בשווי של 1,200 ₪ וזאת על פי חוות דעת מטעמה של אלפרד אירני מיום 01/02/98. ואולם הנתבעת טוענת כי המדובר באי התאמה ביצועית והחיוב צריך לחול על צד ג'. אשר לשינוי הכלים הלבנים טוענת נתבעת כי השינוי נעשה לבקשת התובעים וכי אין בכך הפרעה ו/או ליקוי פונקציונלי. צד ג' הגיש חוות דעת של יורם ברק מיום 05/12/00 לפיה לא נגרמה ירידת ערך, לדירה. עגמת נפש התובעים טוענים כי נגרמה להם עגמת נפש כתוצאה מהליקויים ומנסיונות התיקונים.לפיכך מבקשים התובעים כי ייפסק להם פיצוי בסך של 35,000 ₪ בגין עגמת נפש. הנתבעת טוענת כי אין ליקויי רטיבות בדירת התובעים וכי מקור הרטיבות בדירת התובעים הוא שינוי שביצע השכן. לטענת הנתבעת אם ייקבע שיש לפצות התובעים בגין עגמת נפש -יש לקבוע פיצוי נמוך. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטענת הנתבעת יש לשלם לתובעים את החלק היחסי של אגרת התביעה , דהיינו סך של 250 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪. ואולם הנתבעת סבורה כי צד ג' צריך לשאת בפיצויים הנ"ל. 3. פסיקה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט 3.1 איחורים במסירה - שכר דירה יש לזכור כי התובעים קיבלו מהנתבעת פיצוי בסך 10,077 ₪ בגין התארכות משך הבנייה מעל המתוכנן. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת המצויות בתיק , אני קובע כי הוכח שהיה איחור במסירה של שנים עשר (12) חודשים ,אך לא הוכח מחסור בפועלים או מניעה מוצדקת אחרת לסיום הבנייה במועד שנקבע בהסכם. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הדירה נמסרה בחודש 12/96 ולא ב03/97 וזאת משום שבוצעו בדירה תיקוני ריצוף שלא איפשרו מגורים עד ל-03/97. על כן, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין איחור במסירת הדירה - 12 חודשים לפי 2,100 ₪ ובסה"כ 25,200 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסכום של 10,077 ששולם לתובעים ביום 02/03/97 כך שהיתרה לתשלום היא 15,123 ₪. 3.2 ירידת ערך כמו כן הוכח שנגרמה ירידת ערך עקב גריעת שטחו של המחסן לדירת התובעים (ראו חוות דעתו של א' אירני ס' 3.13) ואולם לא הוכחה ירידת ערך נוספת וזאת כיוון שתוקנו יתר הליקויים. השמאי מטעם התובעים (פטל) קבע בנדון ירידת ערך בסך 1,540 $ ואילו השמאי מטעם הנתבעת (אירני) קבע בנדון ירידת ערך בסך 1,200 ₪. בנסיבות הענין ולפי מיטב האומדנא אני פוסק פיצוי בגין ירידת ערך בסך 1,500 ₪. 3.3 עגמת נפש בנסיבות הענין אני פוסק לתובעים סך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש. 3.4 הוצאות הובלה התובעים לא הניחו תשתית ראייתית בנדון ועל כן אין בסיס לפיצוי בפריט זה. הודעת צד ג' אין לחייב את צד ג' בגין ירידת הערך וזאת לאור חוות דעתו של יורם ברק לפיה שטח המחסן גדול משטח המחסן שבתוכנית הביצוע שנמסרה לצד ג' ועל כן המדובר הוא בליקוי תכנוני שבאחריות הנתבעת ולא בליקוי ביצועי. טענותיו העיקריות של צד ג' הן בנוגע לאיחור במסירת הדירות. בנושא זה יש לזכור כי עפ"י החוזה שבין הנתבעת לצד ג' התחייב צד ג' לסיים הבניה לא יאוחר מ-14 חודשים מיום חתימת החוזה (10/04/95) (ס' 5.02 לחוזה מיום 06/12/93 וס' 2 לחוזה מיום 10/04/95) מועד מסירת הדירה לתובעים נקבע עפ"י החוזה שבינם לבין הנתבעת ליום 28/02/96 (ס' 6.1). משמע שברור היה מראש כי צד ג' לא יוכל להשלים את הדירות עד למועד שהובטח לתובעים (28/02/96). הנתבעת גם הגישה ב-09/11/95 תכנית שינויים להיתר הבניה אשר אושרה ב-08/01/96 והיתר ניתן ביום 05/03/96. ברור על כן כי נגרמו עיכובים למהלך הבניה ע"י הנתבעת, אך משך כל עיכוב לא הובהר במדוייק. בנסיבות אלה סבור אני כי יש לחלק שאר הנזקים בין הנתבעת לבין צד ג', בחלקים שווים. כתוצאה מכך ועל יסוד הוראת ס' 5.05 להסכם מיום 06/12/93 שבין הנתבעת לבין צד ג', אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת את מחצית הסכומים בהם חוייבה הנתבעת בענין איחור במסירה, עגמת נפש, הוצאות ושכ"ט עו"ד, (אך לא ירידת ערך), כמפורט לעיל. 4. סוף דבר 4.1 בנסיבות אלה, ולאחר ששקלתי כל האמור לעיל, מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן: סך של 1,500 ₪ בגין ירידת ערך. סך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש. סך של 15,123 ₪ בגין האיחור במסירה. אשר על כן מחייב הנתבעת לשלם לתובעים סך של 18,623 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (02/11/97) ועד התשלום המלא בפועל ממש. כמו כן מחייב הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן אגרת משפט מחושבת לפי 18,623 ₪ משוערך להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 4.2 מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת את הסכום של 9311.50 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת ההודעה לצד ג' (18/12/97) ועד התשלום המלא בפועל ממש. כמו כן, אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 5. אני מתנצל בפני בעלי הדין וב"כ על שלא עלה בידי ליתן פסק הדין במועד מוקדם יותר. 6. ניתן היום ח' בניסן, תשס"ב (21 במרץ 2002) בהעדר הצדדים וב"כ. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. יצחק מילנוב, שופט עוגמת נפש / נזק לא ממונימקרקעיןירידת ערך