סעיפים מעורפלים בהסכם

סעיפים מעורפלים בהסכם 1. זוהי תביעה אשר למעשה הוגשה בשל חילוקי דעות שיש בין הצדדים לגבי פירוש סעיף מסעיפי חוזה אשר נערך ונחתם בין התובעים ובין הנתבעים, על פיו הסבו התובעים את זכויותיהם בשכונת הבנים במושב סתריה לנתבעים. 2. הסעיפים הרלוונטיים בחוזה והעומדים לדיון בין הצדדים הם: א) לטענת התובעים, התחייבו הנתבעים - על פי סעיף 8 לחוזה - לשלם את כל המיסים מכל מין וסוג שהוא החלים על העסקה, שכן סעיף 8 הנ"ל קובע: "הובא לידיעת הקונים, כי כל ההוצאות הכספיות מכל מין וסוג שהוא מבלי יוצא מן הכלל לעניין פיתוח המגרש בשכונת הבנים, פיתוח סביבתי והוצאות בהתאם לתקנות האגודה השיתופית הקהילתית שיחייב באותה עת, הוצאות חוזה חכירה עם המנהל, ו/או תשלום מיסים מכל מין וסוג שהוא הנובעים מרכישת הזכויות והשימוש במגרש יחולו על הקונים. למען הסר כל ספק, לאחר חתימת הצדדים על הסכם זה וקבלת הקונים כמועמדים מתאימים על ידי ועדת הקבלה של האגודה יחולו על הקונים כל החיובים הכספיים מבלי יוצא מן הכלל והמוכרים יהיו פטורים מכל תשלום שהוא הנובעים מהעברת זכויותיהם של המוכרים בשכונת הבנים". ב) סעיף 8 הנ"ל כולל בחובו מספר סוגי מיסים אשר יחולו על פי ההסכם על הקונים כאשר לשון הסעיף מצביע על אומד דעתם של הצדדים בקשר לשאלת חיוב הקונים במיסוי ובכל התשלומים הנובעים מהעברת הזכויות. 3. א) התובעים טוענים כי פרשנות הסעיף הנ"ל אינה משתמעת לשתי פנים לאור ההדגשים בסעיף המדברים על תשלום מיסים מכל סוג שהוא הנובעים מרכישת הזכויות וכאשר מדובר בתשלום כל החיובים מכל תשלום שהוא הנובע מהעברת זכויותיהם של המוכרים לקונים. בסיפת הסעיף הנ"ל נקבע כי החיובים הכספיים ללא יוצא מהכלל יחולו על הקונים והמוכרים יהיו פטורים מכל תשלום הנובע מהעברת הזכויות של המוכרים. ב) עוד טוענים התובעים כי סעיף 8 הנ"ל הינו תנאי עיקרי והפרתו מזכה את הצד הנפגע בפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 10 להסכם. ג) מאחר וסכום הפיצוי שנקבע בסעיף 10 הנ"ל הינו בסך 4,000 דולר ומשנטען על ידי התובעים כי הנתבעים הפרו את תנאי החוזה, על הנתבעים לפצות התובעים בסכום הנ"ל השווה לסכום בש"ח לסך 29,260 ₪. 4. א. א) התובעים מציינים בתביעתם כי אף צד מהצדדים לחוזה לא דיווח על העיסקה לרשויות ועקב חוסר בהירות ששרר בקשר למהות החוזה, הגיעה הדרישה לתשלום בפעם הראשונה רק ביום 5/6/96 - דרישה לתשלום מס שבח (להלן: "המס") על העיסקה שנשלחה לתובעים. במועד זה אף ניתנה הזדמנות לשלם המס ללא קנסות כלשהם. ב) התובעים טוענים כי המס הינו מסוג החיובים אשר על פי ההסכם חל על הנתבעים - דבר שנקבע אף בשורה של פסקי דין שדנו במשמעות סעיף זהה בחוזים אחרים מאותו סוג. ב. א) עם קבלת ההודעה לתשלום, פנו התובעים לנתבעים ודרשו מהם, מספר פעמים, לשלם סכום המס כמתחייב מסעיף 8 לחוזה. ב) הנתבעים סרבו לשלם התשלום ולכן על מנת להקטין הנזק ועל מנת לא לשלם קנס, שילמו התובעים ביום 30/9/96 את הסכום שנדרש מהם בסך 27,055 ₪. סכום זה ערכו ביום הגשת התביעה סך 40,150 ₪. ג. מאחר והתובעים ראו בנתבעים כמפרי החוזה, על ידי אי תשלום המס, הרי שהפרה זו לא רק שמקנה לתובעים לקבל סכום הפיצוי אלא גם לחייב הנתבעים להשיב להם הסכום ששילמו ובסה"כ להשיב להם סך 69,410 ₪ - זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, הוצאות משפט ושכ"ט. 5. א. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ומחיקת כותרת (בתיק בש"א 1977/02) וכן בקשה לדחיה על הסף (בתיק בש"א 1978/02). התצהיר שצורף לבקשה לדחיה על הסף הוא תצהיר משותף לבקשה זו ולבקשת רשות להתגונן ומחיקת כותרת. הבקשה לדחיה על הסף הסתמכה על טענת ההתיישנות. ב. טענת ההתיישנות שנטענה בבש"א 1978/02 נדחתה, ברם בד בבד ניתנה לנתבעים רשות להתגונן - בהסכמת ב"כ התובעים - והתצהיר שימש ככתב הגנה. (ראה החלטה משותפת לשתי הבקשות הנ"ל בתיק בש"א 1978/02). 6. א. בתצהיר הרשות להתגונן נטען על ידי הנתבעים: א) היה ברור מלכתחילה כי המס חל על פי דין על התובעים (המוכרים), אלא שהתובעים ניסו לטעון כי עיסקה זו אינה חייבת במס או ניסו להתחמק מתשלומו. אי דיווח על העיסקה מצד התובעים מדברת בעד עצמה. ב) סעיף 8 להסכם אינו מעביר חובה חוקית מהותית כמס שבח לחובת הקונה מבלי שהדבר יאמר במפורש וסעיף זה איננו תנאי עיקרי ולא יסודי ואין עילה לדרוש פיצויים. לא היה בכוונת הצדדים להסכם לקבוע כך - כגרסת התובעים - ואם היו הנתבעים יודעים שעליהם לשלם המס - לא היו מתקשרים בעיסקה. ג) טענה נוספת בפי הנתבעים היא, שהם הוטעו על ידי התובעים ו/או עורך הדין שטיפל בעיסקה ובגין כך הגישו הנתבעים גם הודעת צד ג' נגד עו"ד וינוגרד יצחק אשר טיפל בעיסקה (להלן: "עו"ד וינוגרד"). ד) הנתבעים מאשרים כי בשנת 1996 פנו אליהם התובעים וציינו שקיימת דרישה לתשלום מס, אך הנתבעים טענו שמס זה חל על התובעים. התובעים ביררו העניין עם עוה"ד ולאחר הבירור חזרו התובעים אל הנתבעים והתנצלו על ההטרדה המיותרת. ה) התובעים לא הציגו בפני הנתבעים אישורי תשלום, אף כי נתבקשו לעשות כן. שתיקת התובעים במשך שנים מדברת בעד עצמה ומוכיחה כי אכן הסכימו כי עליהם לשאת בתשלום. התובעים גם מסרו לנתבעים אישור מיום 24/5/92 שאין להם כל דרישות כספיות וכי הנתבעים שלמו המגיע מהם על פי ההסכם. ב. מהטעמים הנ"ל ביקשו הנתבעים לדחות התביעה. 7. א. א) הנתבעים הגישו הודעה לצד ג' המופנה אל עו"ד וינוגרד ובהודעה זו נטען כי ההסכם נערך על ידי עו"ד וינוגרד כמייצג את שני הצדדים. במהלך המו"מ וחתימת ההסכם ולשאלת הנתבעים מסר עו"ד וינוגרד כי מדובר בהסכם סטנדרטי לפיו המיסים משולמים על פי מי שחב בהם לפי חוק. טענותיהם כלפי עו"ד וינוגרד הן, שהוא לא ציין ולו ברמז באוזני הנתבעים, שהם עלולים להידרש לשלם המס ולכן הוטעו הם על ידי עו"ד וינוגרד ו/או התרשל כלפיהם בכך שלא נהג כבעל מקצוע סביר בנסיבות העניין ולא הסביר להם דבר בעניין תחולת המס והאפשרות לדרוש מהם תשלום זה, לא הסביר חובת הדיווח והכניס להסכם סעיפים מעורפלים. ב) משלא נתן עו"ד וינוגרד לנתבעים שירות מקצועי ומהימן כנדרש והפר את חובתו כלפי הנתבעים - דבר שעלול לגרום להם נזק - על עו"ד וינוגרד לשלם לנתבעים הסכום בו יחוייבו. ב. גם עו"ד וינוגרד הגיש בקשה לדחית התביעה על הסף מחמת התיישנות (תיק בש"א 1150/03), ברם בדיון שנערך ביום 11/6/03 נדחתה הטענה. ג. א) משנדחתה הבקשה הנ"ל הגיש עו"ד וינוגרד כתב הגנה בו טען, בין היתר, כי על פי נוהלי מס שבח, בתקופה הרלוונטית, מכירת משקים חקלאיים שמוכריהם הינם ברי רשות - כבמקרה זה - אינה חייבת במס שבח. ב) בהסכם הוסכם במפורש כי אחריות הצד ג' מוגבלת ומסויגת במפורש לעריכת ההסכם בלבד ולא לדיווח לרשויות כלשהן. לטענתו, נערך ההסכם באופן ברור וחד משמעי והובהר היטב לנתבעים בטרם חתימת ההסכם כי מס השבח, ככל מס אחר - אם יחול - יחול על הנתבעים. הנתבעים הסכימו לאמור, קרי הסכימו כי כל הסיכון בדבר מיסוי שעלול לחול על העסקה - יחול עליהם בלעדית. כך גם נוסח סעיף 8 להסכם. ד. לכן, לאור ההסבר שנתן עו"ד וינוגרד לנתבעים ולאור צמצום והגבלת אחריותו לנושא עריכת ההסכם בלבד - אין מקום לקבל ההודעה לצד ג' וביקש לדחותה. 8. א. לאחר הבאת עיקרי העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ברצוני להודות לב"כ הצדדים כי למרות שהתיק נקבע להוכחות - לאחר מיצוי הליכים מקדמיים רבים - הסכימו הם כבר בישיבת ההוכחות הראשונה לקבל הצעת בית המשפט, כפי שזו באה לידי ביטוי בפרטיכל (עמ' 8-9) ואין ספק כי בהסכמה זו חסכו הצדדים ובאי כוחם לחסכון זמן מבית המשפט ומעצמם ועל ידי כך גם קידמו את סיומו של התיק בדרך הקצרה וללא שהות מיותרת. ב. הצדדים השאירו את ההכרעה בדבר הסכום שעל בית המשפט לקבוע - זאת לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, ברם בטרם תינתן הכרעה בנדון דנן ביקשו הצדדים להגיש סיכומים קצרים על מנת להדגיש ולהבליט בפני בית המשפט את הנקודות העיקריות לצורך קביעת הסכום. ואכן, סיכומים אלה הוגשו. 9. א. לצורך מתן פסק הדין לפי הסמכות שהוענקה לי על ידי ב"כ הצדדים לסיים ההליך לפי סעיף 79א הנ"ל, עיינתי בכתב התביעה, כתבי ההגנה, כפי שהוגשו לתיק בית המשפט ועיינתי גם בתצהירי העדות הראשית ובסיכומיהם של ב"כ הצדדים, אשר על אף היותם קצרים היו מעניינים ומיצו את עיקרי הדברים. ב. בטרם אתייחס לסכום שיש לקבוע בנדון דנן, אביא להלן מספרי נקודות, בקצרה, המועלות על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם: א) כפי שעולה מהסיכומים, הרי שמצינו כי עדיין פירושו של סעיף 8 לחוזה שנוי במחלוקת וכל אחד מהצדדים המעורבים לאותו הסכם מפרש ומבין בצורה שונה את האמור בו. ב) יש משהו בדברי ב"כ הנתבעים, בסיכומיו, כי תביעה זו הוגשה רק לאחר שהעניין נלמד מפסקי דין קודמים, שכן עובדה היא שהתשלום אשר שולם על ידי התובעים כדי להקטין הנזק, שולם ביום 30/9/96 ואילו התביעה הוגשה רק ביום 5/5/02. ג) ב"כ הנתבעים מסתמך על האישור מיום 24/5/92 (שצורף לכתב ההגנה) לפיו אישרו התובעים על סיום וביצוע כל המוטל עליהם. לעניין זה, אציין כי כשם שסעיף 8 לחוזה אינו ברור לצדדים, כך גם אישור זה איננו ברור, שכן אין בו מאומה לגבי תשלום מיסים כלשהם. מה שנאמר באותו אישור מיוחס לתמורה "עבור מכירת הזכות למגרש...ואין לי (למה "לי" - כשיש שני מוכרים?) כלפיהם דרישות כספיות נוספות". אישור זה ניתן כמובן עוד לפני שהגיעה דרישת התשלום בגין המס. ד) לא היה מקום להעלות שוב טענת ההתיישנות משני טעמים: (1) היא נדונה ונדחתה; (2) גם אם טוען ב"כ הנתבעים, בסיכומיו, כי טרם נסתם הגולל על זכות להוכיח טענת התיישנות בראיות - הרי שבמקרה זה הסכימו ב"כ הצדדים לסיים ההליך מבלי לשמוע ראיות וב"כ הצדדים הסכימו כבר כיצד לסיים ההליך העיקרי. ג. לאור הנסיבות המיוחדות אשר נבעו כתוצאה מכך שכל צד נתן פירוש אחר לחוזה ולאור האיחור בהגשת התביעה - לא מצאתי שיהיה זה צודק לחייב הנתבעים מעבר לסך 30,000 ₪. סכום זה נקבע על ידי לאחר ששקלתי את כל הנסיבות (לא רק אלו שצוינו לעיל) - גם אלו שהועלו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם וגם לאחר ששקלתי את העובדות כפי שהובאו בכתבי הטענות. 10. א. לפיכך, אני מחליט לחייב הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד, לשלם לתובעים - באופן סולידרי את הסך של 30,000 ₪ כאשר סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. ב. על פי ההסכמות אליהן הגיעו ב"כ הנתבעים וצד ג', אני מחייב את עו"ד וינוגרד יצחק לשפות ולשלם לנתבעים את הסך של 3,000 ₪, הכולל בחובו סך 2,000 ₪ - הוצאות שנקבעו לזכות הנתבעים, בתיק בש"א 1150/03. סכום זה אף הוא ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהפרשנות חוזה