1. א) התובע עוסק במכירת צרכי חשמל והנתבע הזמין וקיבל מהתובע צרכי חשמל (להלן: "הסחורה"). ב) לטענת התובע, לא שילם לו הנתבע עבור רכישת הסחורה שנרכשה בין התאריכים 31/8/91 - 28/2/92, כפי שעולה מ- 4 החשבוניות שצורפו לכתב התביעה. (ראה החשבוניות ברורות יותר לקריאה - נספחים 44-47 לתצהיר התובע - ת/1). יתרת החוב על פי חשבוניות אלה מגיעה לסך 30,319.86 ₪. ג) בתאריך 15/6/92 שילם הנתבע ע"ח החוב סך 5,151.82 ₪ ונותרה יתרה בלתי מסולקת בסך -. 25,168 ₪. ד) ב"כ התובע הגיע לסכום תביעה של -. 33,063 ₪ לאחר שצירף סך -. 7,895 ₪ כהפרשי הצמדה ליתרת החוב של -.25,168 ₪, ברם במהלך הדיון - לאור הערת ב"כ הנתבע, הסכים ב"כ התובע לצמצם סכום הריבית והפרשי הצמדה לסך -.3,154 ₪. ב"כ הנתבע הסכים לכך (עמ' 26 לפי ש' 24-28), אם כי בתצהירו של הנתבע צוין כי סכום הפרשי הצמדה אינו עולה ע"ס -.2,000 ₪ (סעיף 7 לתצהיר הנתבע - נ/1). אם כן, גם אליבא דדברי ב"כ התובע, יש להקטין את סכום התביעה לסך -.28,322 ₪. ה) התובע דרש מהנתבע את סכום החוב (ראה נספח ה' לתביעה) ומשלא נענה הנתבע לדרישת התשלום (הנתבע מכחיש קבלת הדרישה - ראה סעיף 8 לתצהירו - נ/1) - הוגשה תביעה זו בסדר דין מקוצר. 2. א. בהסכמת ב"כ הצדדים נמחקה הכותרת ב"סדר דין מקוצר" ותצהיר הנתבע הפך להיות כתב הגנה. (ראה התצהיר ב-בש"א 1374/98). ב. לתצהיר הגנה זה אתייחס בהמשך. 3. א. בפרק "נטל ההוכחה" מציין ב"כ הנתבע כי נטל הוכחת התביעה מוטל על התובע וכי התובע לא הרים נטל זה. אינני מקבל טענה זו. כאשר הנתבע טוען בתצהיר ההגנה כי שילם לתובע כל הכספים שהיה חייב לו בגין אספקת מוצרי חשמל שרכש אצל התובע בין השנים 1990 - 1991 וכאשר הנתבע טוען כי בעקבות תשלומים אלה אין הוא חייב לתובע סכום כלשהו, הרי שיש לראות בטענות אלה "טענת פרעתי". הנתבע מודה באספקת מוצרי החשמל, אך יחד עם זאת טוען כי שילם את כל הכספים בשל אספקה זו. לפיכך, לאור טענות אלה, על הנתבע להוכיח כי אכן פרע את חובו ושאין הוא חייב עוד. במקרה כזה, אם הנתבע לא הצליח להוכיח הפרעון - נוטל התובע פסק דין. ב. אין בדעתי להכנס לאמירה המצומצמת כפי שהובאה בתצהיר ההגנה בדבר הטענה "שילמתי לתובע את כל הכספים שהייתי חייב..." (סעיף 4 לתצהיר ההגנה), שכן ממילא נמחקה הכותרת "סדר דין מקוצר" בהסכמת ב"כ הצדדים, ברם משהפך התצהיר להיות כתב הגנה, יש להתייחס לאמור בו כאילו הוגש כתב הגנה ולכן לא אוכל שלא לציין את העובדה שהנתבע לא פרט בתצהירו מה סכום פרע, מתי וכיצד פרע את כל הכספים שהיה חייב. גם אם נתבע הוכיח פרעון, אבל לא הוכיח מה סכום פרע - לא יצא ידי חובתו. ע"א 537 סמי גואטה נ' ישביהו ואח', פד"י טו' 1653, 1655. אם הנתבע טוען כי שילם בשיקים ולא קיבל חשבונית, יכל היה הנתבע להמציא צילומי השיקים - כשם שהמציא צילומים של שני שיקים אחרים. הנתבע טוען כי שילם לעובדי התובע (עמ' 38 שורות 23-24), אך לא ציין שמו של אותו עובד, קל וחומר שלא דאג להזמינו להעיד במשפט. ג. א) ב"כ הנתבע מציין בסיכומיו טענת הגנה נוספת - שלא הופיעה בתצהיר ההגנה - והיא היות חשבוניות המס וכרטיס הלקוח אשר הינם מסמכים שהוכנו על-ידי התובע וכמובן אינם חתומים על-ידי הנתבע ושהינם מזוייפים וחשבון פיקטיבי (סעיף 1.9 לסיכומיו). עוד טוען ב"כ הנתבע כי קיימות תעודות משלוח לא חתומות, תעודות משלוח מזויפות (סעיף 4.3.1 לסיכומיו). טענות אלו, עם כל הכבוד, לא היו חלק מטענות ההגנה של הנתבע וטענות אלו הובאו לראשונה בסיכומים. אמנם בתצהיר ההגנה טען הנתבע כי דפי המחשב בהם צויינו סכומים כספיים כלשהם ושאינם חתומים על-ידי הנתבע, אך אין טענת זיוף מפורשת לגביהם. ב) כידוע, גם לב"כ הנתבע, כי טענת זיוף יש להעלות במפורש בכתב ההגנה, אך במקרה שבפנינו לא רק שלא הועלתה טענה כזאת בתצהיר ההגנה, אלא גם בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע - לא מצינו טענה כזאת. ג) ב"כ הנתבע טען כי בשל סתירות מהותיות בעילות התביעה, ראוי היה כי התובע לפחות יתקן כתב התביעה על-מנת להתאימה לעילת התביעה כפי שבאה לביטוי בתצהיר עדותו המתוקנת של התובע. (סעיף 7.2 לסיכומיו). התובע, אמנם, לא תיקן את כתב התביעה, אך גם הנתבע לא תיקן הגנתו - גם לאחר שהומצאו לו חשבוניות ותעודות משלוח בגילוי מסמכים. 4. א. אני מסכים לטענת ב"כ הנתבע כי בתצהירו של התובע חלה תפנית והרחבה מהעובדות שהובאו בכתב התביעה, ברם יעין נא ב"כ הנתבע בתצהירו של הנתבע ובוודאי ימצא שגם בו חלה תפנית והרחבה מאותן טענות שהעלה הנתבע בתצהיר ההגנה. יחד עם זאת, משכך המשיכו ב"כ הצדדים לנהל את הדיון - ללא התנגדות לתפנית מכאן ומכאן ומשנחקרו הצדדים על האמור בתצהירי העדות הראשית - כפי שהוגשו - אות וסימן הוא כי היתה הסכמה לניווט המשפט בצורה רחבה יותר מהעובדות שהובאו בתביעה או בתצהיר ההגנה. ב. א) ב"כ התובע מציין בסיכומיו כי בחשבוניות 2675 ו- 2676 (נספח ו', ז' לתצהיר - ת/1 - ראה גם סעיף 8 בתצהיר) לא חסרה אף תעודת משלוח. חשבוניות אלו על תעודות המשלוח שלהן אינן מעילות התביעה ולכן אין נפקא מינה לעובדה זו. ב) לגבי החשבוניות נשוא כתב התביעה, מאשר ב"כ התובע כי בחשבונית 2830 חסרה תעודת משלוח 6727 ע"ס 192.50 ₪ ובאשר לתעודת משלוח 7090 מציין ב"כ התובע כי נפלה טעות וצריך להיות חשבונית מס' 7089. (סעיף 2.3 לסיכומיו). טעות זו, לא עלתה במהלך הדיון, אלא שצוינה רק בסיכומים ולכן אין אנכי מקבל הטענה, שמדובר בטעות ואני קובע כי תעודת משלוח 7090 ע"ס 115.50 ₪ - חסרה. מחשבונית 3175 חסרה תעודת משלוח 8801 ע"ס 461.80 ₪. 5. א. א) הנתבע לא הוכיח קיום תעודות משלוח מפוברקות. התובע העיד כי ממלא כרטיס לקוח לפי אסמכתאות (עמ' 13 לפ' שורות 18-19). ב"כ הנתבע העלה בפני התובע הנחה של רישום לקוחות אחרים בכרטיס, אך התובע הכחיש ביצוע פעולות כאלה ועדותו לא נסתרה. (עמ' 15 לפ' שורות 7-10 ושורות 19-21). ב) הנתבע טען באופן כללי שישנן תעודות משלוח שאינן חתומות ובחלקן מופיעה חתימה שאינה חתימתו. (סעיף 3 לתצהירו נ/1). ועוד טען הנתבע, כי טענת התובע על כי הסחורה נמסרה - חסרת כל שחר. (סעיף 2 לתצהירו - נ/1). ב. א) אני מסכים לטענת ב"כ התובע כי באמירה כללית זו ניסה הנתבע להציג מצג כאילו תעודת משלוח שאינה חתומה על ידו באופן אישי - לא נתקבלה הסחורה, ברם טענה כללית זו הופרכה על-ידי הנתבע עצמו, לאחר שבהמשך הדברים מודה הנתבע שבאותו חלק מתעודת משלוח שהוא לא חתם - חתם עובדו. ב) מ קרני מתתיהו - עובדו של הנתבע (להלן:"מר קרני") שהוזמן להעיד דווקא על- ידי התובע, העיד על כך שהוא חתם על תעודות משלוח. (ראה עמ' 31 ואילך לפ'). הנתבע מאשר בהמשך כי גם מר קרני חתם (עמ' 34 לפ', שורות 11-12). ג) הנתבע גם ניסה להתכחש לתעודות משלוח, שבהן מופיעות חתימתו, אך כאשר נתבקש, למשל, לזהות חתימתו על נספחים ו/16, ו/17 השיב הנתבע "יכול להיות", "גם דומה" (עמ' 34 לפ', שורות 23-24). ואכן, מבט על השוואת החתימות הללו עם החתימה המופיעה על תצהירו של הנתבע מלמד - מבלי להיות מומחה לדבר - כי קיימת זהות בין החתימות - גם אם אלו נחתמו בזוית שונה. כך גם לגבי תעודות משלוח ו/22, ו/23, שהנבתע מכחיש חתימתו - ניתן לראות את הזהות בין חתימות אלו ובין החתימות על תצהירו. ד) גם לאחר שכבר "נתגלה" לנתבע שהיה לו עובד בשם קרני וגם לאחר שהוצגה בפניו העובדה שמר קרני חתם על תעודות משלוח, גם אז אין הוא משיב אלא בספקנות מה באומרו: "אם הוא חתום עליה אז סביר להניח שכן" (עמ' 35 לפ', שורה 15). 6. א. א) אכן, 4 החשבוניות נשוא כתב התבעיה אינן חתומות על-ידי מי מהצדדים, ברם בחשבוניות אלו מרוכזות תעודות המשלוח המרכיבות סכומי החשבוניות ואשר ברובן צורפו לתצהיר התובע (ת/1) וגם לתצהיר הנתבע (נ/1) לכן, היות והחשבוניות סומכות על תעודות משלוח - אין לומר כי חשובניות אלו הן פרי יצירתו של התובע בלבד - כפי שטוען ב"כ הנתבע. ב) ב"כ הנתבע טוען, כי הנתבע מכחיש כל חבות כספית לתובע בגין רכישת הסחורה על פי החשבוניות הנ"ל ובכלל, אך אין אפשרות להפריד החשבוניות מתעודות המשלוח, שעליהן הן מסתמכות ומאחר וגם הנתבע מודה שחתם לפחות על חלק הארי מתעודות המשלוח - נדחית הכחשתו של כל חבות כספית. ג) הנתבע טוען כי גם על שיקים שמסר לא קיבל קבלות. (עמ' 36 לפ', שורות 22-24). טענה זו יכל היה הנתבע להוכיח עם הצגת אותם שיקים או צילומי שיקים - כדוגמת צילומי השיקים שצירף לתצהירו - שמסר לתובע ולא קיבל בגינם קבלה או שחשבונו לא זוכה בתשלומים אלה. הנתבע לא הוכיח טענה זו. ב. א) החשבוניות הנ"ל הוצאו בימים 31/8/91, 30/9/91, 31/10/91, 28/2/92, קרי בסוף כל חודש. על עצם העובדה שהתובע הוציא לנתבע חשבוניות בכל סוף חודש - אין חולק. התובע בתשובה לשאלה בחקירה נגדית, מאשר כי החוב הוא כפי שעולה מסיכום חשבוניות אלה (עמ' 16 לפ', שורות 13-25). אם התובע מאשר קבלת סך 5,151.82 ₪, מדוע יש לראות בכך טענה נגד התובע? התובע בהודאה זו הרי מקטין לנתבע סכום החוב. ב"כ הנתבע העמיד לתובע שאלה, כאילו לא הוזכר סכום זה בתצהירו, אך התובע מסביר בתצהירו מדוע הפחית סכום זה מסכום החוב (ראה סעיף 10 לתצהירו - ת/1 וראה גם עמ' 18 לפ', שורות 25-29). ב) (1) ב"כ הנתבע טוען כי הנתבע הציג קבלות וראיות על תשלומים ששילם לתובע לאחר הוצאת החשבוניות. עם כל הכבוד לטענה זו, לא מצאתי שהנתבע הציג קבלות וראיות על תשלומים ששילם לתובע לאחר הוצאת החשבוניות. הוצגו קבלה מס' 1222 מיום 10/4/91 ע"ס 4,139.57 ₪, וקבלה מס' 2379 מיום 24.9.91 ע"ס 25,000 ₪, צילום שיק ע"ס 10,000 ₪ ז.פ. 27/11/91. כל התשלומים הנ"ל שולמו תוך כדי תקופת הוצאת החשבוניות ולא לאחר הוצאתן וכל הסכומים הנ"ל מופיעים בדף הלקוח כזיכוי כרטיס הלקוח. ודוק. (2) אין זה נכון כי היה בתשלומים אלה ובזיכויים אלה, משום תשלום כל התביעה כולה. זאת ועוד, הנתבע מאשר כי בסוף כל חודש היה מקבל חשבונית מרוכזת ונותן שיק דחוי (עמ' 38 לפ', שורות 3-7). אם כן, יכל היה הנתבע להוכיח טענה זו על ידי הצגת כל שיק מול אותה חשבונית ולהוכיח כי אכן כל חשבונית של כל סוף חודש סולקה על-ידי אותו שיק דחוי. גם זאת לא הוכיח הנתבע. 7. א. העולה מן האמור לעיל הוא, כי התובע הוכיח קיום חוב של הנתבע כלפיו - אם כי לא בסכום חוב הנתבע בכתב התביעה. ב. מסכום קרן החוב של -.25,168 ₪ הוכיח הנתבע, שיש לנכות הסכומים הבאים: א) הנתבע הוכיח כי שילם סך -.1,239 ₪. התובע מאשר כי קיבל סכום זה, אך אין לגביו זיכוי בדף הלקוח. (ראה צילום השיק נספח ד' לתצהיר הנתבע - נ/1 וראה חשבונית 00437 מיום 27/11/91 - נספח 48 לתצהיר ת/1. ב) יש להפחית סכומים בגין תעודות משלוח שלא הוצגו, כגון: תעודת משלוח 6727 ע"ס 192.50 ₪, תעודת משלוח 8801 ע"ס 461.80 ₪, תעודת משלוח 7090 ע"ס 114.50 ש"ח ג) כמו כן, יש לנכות סכום תעודת המשלוח מס' 8083 ע"ס 500.40 ₪, משום שצויין עליה "נפרע". ד) כמו כן, לאור הודעת ב"כ התובע יש לזכות כרטיס הלקוח בסכום 7.497.60 ₪ (סעיף 1 סיפא לסיכומים - תחת הכותרת "טענות הצדדים"). מעיון בכרטיס הלקוח לא מצאתי שהנתבע זוכה בסכום זה. 8. סוף דבר ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב הנתבע לשלם לתובע את הסך של 15,162 ₪ (הסך של -.25,168 פחות כל הסכומים המפורטים בסעיף 7 לעיל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, 7/12/92 - ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע אגרת משפט באופן יחסי לסך 15,162 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך -.1,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה על הסכומים הנ"ל מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן היום 29 בנובמבר, 2000 (ב' בכסלו תשס"א) במעמד הצדדים המזכירות תמציא העתק פסק הדין לכל אחד מ"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 29/11/2000 גדעון ברק, שופט אספקהמוצרחשמלמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)