1. בין חודש אוקטובר 2000 לבין חודש ספטמבר 2001, עבד התובע במקומות עבודה שונים ופוטר. בחודש אוקטובר 2001, החל התובע להתייצב כמובטל בלשכת התעסוקה וביום 13/11/01 הוא הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה. 2. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 18/12/01, בטענה שהתובעת לא צבר תקופת אכשרה מספקת לפי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). 3. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד החלטתו האמורה של הנתבע. 4. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת היא משפטית בלבד. לפיכך, לא שמענו עדויות בתובענה זו. הצדדים הגישו סיכומים וכעת ניתן פסק דין זה. אלה העובדות המוסכמות 4. התובע עבד כעובד חודשי, בקיבוץ דליה, מיום 15/10/00 ועד ליום 13/2/01. מספר ימי עבודתו בפועל של התובע, באותם חודשים, היה 104, לפי הפירוט הבא: א. בחודש אוקטובר 2000 - 15 ימים. ב. בחודש נובמבר 2000 - 26 ימים. ג. בחודש דצמבר 2000 - 26 ימים. ד. בחודש ינואר 2001 - 27 ימים. ה. בחודש פברואר 2001 - 10 ימים. 5. בתקופה שבין יום 20/2/01 ועד ליום 25/2/01, עבד התובע 3 ימים בחברת סהרה בגליל בע"מ, במעמד של עובד יומי. 6. מיום 1/3/01 ועד ליום 9/4/01, עבד התובע, כעובד יומי, 22 ימי עבודה ב"הום סנטר". 7. בתקופה שמיום 20/8/01 ועד יום 7/9/01, עבד התובע, כעובד יומי בחברת "השמירה", במשך 16 ימי עבודה. 8. לאחר מכן, בין יום 12/9/01 ליום 20/9/01, עבד התובע 6 ימי עבודה, כעובד יומי, ב"יונה כרמל". 9. כאמור לעיל, בחודש אוקטובר 2001 החל התובע להתייצב כמובטל בלשכת התעסוקה. האם התובע צבר תקופת אכשרה מספקת ? 10. על פי המצב המשפטי שהיה בתוקף בעת הרלוונטית לתובענה, היה על התובע לצבור 150 ימי אכשרה, בתקופת השנה שטרם התאריך הקובע בעניינו, כדי להיות זכאי לדמי אבטלה. 11. אין חולק כי בתקופה שבה התובע עבד כעובד יומי, כלומר - מיום 20/2/01 ואילך - עבד התובע 47 ימים. מכאן, שהוא יוכל להיות זכאי לדמי אבטלה אם נראה אותו כמי שצבר לפחות 103 ימי אכשרה בעת שעבד, כעובד חודשי, בקיבוץ דליה. 12. כדי לבחון את מספר ימי האכשרה שנצברו לתובע בעת עבודתו בקיבוץ דליה, יש להביא בחשבון מספר עניינים העולים מהחוק ומתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972 (שתיקראנה להלן: "התקנות"). נפרט זאת בסעיפים שלהלן. 13. תקופת האכשרה נקבעה בסעיף 161 לחוק (כפי שהיה בעת הרלוונטית לתובענה), באופן שלגבי עובד ששכרו מבוסס על בסיס יומי ("שכיר יום") יש צורך בצבירת 150 ימי אכשרה (כלומר - ימים שבהם המבוטח עבד ושולמו בעדו דמי ביטוח אבטלה) בתוך 360 הימים שלפני התאריך הקובע. עובד שאיננו "שכיר יום" אמור היה לצבור 180 ימי אכשרה בתוך 360 הימים שלפני התאריך הקובע. (במאמר מוסגר נסביר כי התאריך הקובע, הוגדר בסעיף 158 לחוק כ-1 בחודש שבו התחילה תקופה האבטלה. בעניינו של התובע - מדובר על יום 1/10/01). 14. עם זאת, יש הבדל בין מהותם של ימי האכשרה של "שכיר יום" לבין מהותם של ימי האכשרה של מי שאיננו "שכיר יום". בגין "שכיר יום" נדרש שימי האכשרה הנמנים יהיו "ימי עבודה" ועוד בגין מי שאיננו שכיר יום נדרש שימי האכשרה יהיו "ימים", ולאו דווקא ימי עבודה. 15. מההלכה הפסוקה, וגם מן ההגיון הפשוט, עולה שההבדל בין מספר ימי האכשרה הנדרש ממי שהוא "שכיר יום" לבין מספר ימי האכשרה הנדרש ממי שאיננו כזה, נובע מכך שהשכר המשולם ל"שכיר יום" ואשר בעדו משולמים דמי ביטוח - משולם בעבור ימי העבודה בפועל בלבד - בלא מנוחה שבועית ובלא חגים. לעומת זאת, מי ששכרו איננו משולם לפי בסיס יומי, זכאי לשכר בגין תקופה מסויימת כולל מנוחה שבועית וחגים. ראו בענין זה את שאמר בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נז/254-02 המוסד לביטוח לאומי - טלקר (לא פורסם): "על פי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי די שישולמו עבור 'שכיר יום' דמי ביטוח אבטלה בעד 150 יום בשנה או בעד 225 יום בשנה וחצי כדי לצבור 'תקופת אכשרה'; ודוק הדרישה לגבי 'שכיר יום' היא לתשלום דמי ביטוח אבטלה עבור 'ימי עבודה' בעוד שלגבי מי שאינו 'שכיר יום' הדרישה היא לתשלום בעד 'ימים' שהרי התשלום לעובד חודשי הוא גם עבור ימי מנוחה ומועדים.". באופן דומה נפסק גם בעב"ל 20027/98 לדרפיין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 651: "לענין אורך תקופת האכשרה הנדרשת, מאבחן החוק בין מי ששכרו מבוסס על בסיס יומי, דהיינו - שכיר יום, לבין מי ששכרו אינו מבוסס על בסיס יומי; וישנה העדפה בחוק של שכיר היום לגביו נדרשת תקופת אכשרה מקוצרת על פני מי שאינו שכיר יום. הטעם לאותה העדפה נעוץ בכך, שלגבי עובד חודשי משולמים דמי ביטוח עבור חודש שלם ואילו לגבי שכיר יום, כיוון שאין הוא עובד בשבתות ובדרך כלל הוא עובד פחות ימים בחודש מהעובד החודשי - נכון וצודק היה לקצר לגביו את תקופת האכשרה הנדרשת בהשוואה לזו הנדרשת מהעובד החודשי (הסעיף הוחק עוד בטרם קוצר שבוע העבודה ל-5 ימי עבודה בשבוע)". מהאמור לעיל מתברר כי קיצור תקופת האכשרה הנדרשת מעובד שהוא "שכיר יום" לעומת עובד שאיננו כזה - הוא בשל כך של"שכיר יום" קשה יותר לצבור תקופת אכשרה, שכן דמי הביטוח המשולמים בעבור תקופת עבודה של "שכיר יום" משולמים, ככלל, בעד פחות ימים מאשר הימים שבעבורם משולמים דמי ביטוח בעד תקופת עבודה של עובד חודשי. 16. תקנה 5 לתקנות, קובעת כיצד יש לנהוג לגבי מבוטח שהיה בחלק מהזמן בגדר "שכיר יום", ובחלקו האחר בגדר מי שאינו "שכיר יום". כך קובעת התקנה: "תקופת האכשרה לפי סעיף 127ד(ב) לחוק לגבי מבוטח שהיה בחלק הזמן שכיר-יום ובחלק הזמן עובד שאינו שכיר-יום, תחושב כאילו היה כל הזמן שכיר-יום, ולענין זה ייחשב חודש עבודה מלא שבו עבד כעובד שאינו שכיר-יום ל-25 ימי עבודה.". 17. כעת - נחזור לעניינו של התובע. התובע עבד בקיבוץ דליה, כעובד חודשי, מיום 15/10/00 ועד ליום 13/2/01. בגין כל התקופה האמורה שולמו בעדו דמי ביטוח. דהיינו, אילו היה מדובר במבוטח שבמשך כל התקופה הנבחנת לא היה בגדר "שכיר יום" , היתה נצברת לו תקופת אכשרה בת מלוא הימים שמיום תחילת העבודה ועד סיום העבודה - כלומר, 122 ימים. אולם, תקנה 5 לתקנות, קובעת - כמצוטט לעיל - שלגבי מבוטחים כמו התובע, שלא התמידו בהיותם עובדים שאינם שכירי יום, אלא בחלק מהתקופה הנבחנת היו גם שכירי יום, יש לראותם כמי שכל התקופה היו שכירי יום, וכי לגבי חודש עבודה מלא כמי שלא היו שכירי יום - יש לראותם כמי שעבדו 25 ימים. לאור זאת, טוען הנתבע כי יש לראות את התובע כמי שהיה עובד יומי גם בתקופת עבודתו בקיבוץ דליה, וכי לאור זאת יש לראותו כמי שעבד רק 100 ימי עבודה בקיבוץ דליה. 18. עמדה זו של הנתבע, אינה מקובלת עלינו וזאת בשל כל הנימוקים המפורטים להלן: א. בפועל, כפי שפירטנו לעיל, עבד התובע 151 ימי עבודה (104 בקיבוץ דליה ועוד 47 במקומות עבודה אחרים). אם - כמצוות תקנה 5 לתקנות - נראה את התובע כמי שהיה במשך כל התקופה בגדר "שכיר יום", הרי שאין כל הגיון בכך שלמרות שהוא עבד למעלה מ-150 ימי עבודה, נראה אותו כמי שעבד פחות מכך רק בשל כך שבמשך חלק מהתקופה הוא היה בגדר מי שאינו "שכיר יום", וזאת - בלי שהוא נזקק להשתמש ביתרונות שיש למי שאינו שכיר יום - כלומר - בלי שניקח בחשבון את כל הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח, כולל אלה שאינם ימי עבודה. ב. מטרתה של תקנה 5 לתקנות היא ליצור איזון בין הסוגים השונים של המבוטחים, כך שלא ייצא שמבוטח נהנה מהיתרונות שבכל אחד מהסוגים. נסביר זאת; לעובד שהוא שכיר יום יש יתרון מכח סעיף 161 לחוק, בכך שסך כל ימי האכשרה הנדרשים ממנו, הוא קטן יותר. לעובד שאינו שכיר יום יש יתרון מכח סעיף 161 לחוק בכך שמביאים בחשבון את כל הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח, לרבות אלה שאינם ימי עבודה. תקנה 5 לתקנות באה, מצד אחד, להורות כי סך כל ימי האכשרה הנדרשים ממי שבחלק מהזמן היה שכיר יום ובחלק אחר לא היה שכיר יום - יהיה המספר הנמוך יותר (כמו של מי שבמשך כל התקופה לא היה שכיר יום, ובענייננו - 150 ימים), אך כדי למנוע מצב שבו בתקופה שבה המבוטח היה עובד שאינו שכיר יום, יביאו בחשבון את כל הימים, כולל ימי מנוחה שבועית וחגים, קובעת התקנה כיצד יש לחשב את מספר ימי העבודה בתקופה שבה המבוטח היה שכיר יום ועבד חודש מלא. אלמלא הסיפא של התקנה, היה יוצא מצב שעובד שבמשך חלק מהתקופה המובאת בחשבון היה עובד חודשי, יזכה ביתרון שמובאים בחשבון גם ימי המנוחה השבועית (ובכך יוכל לצבור 30 או 31 ימים בכל חודש), ומאידך - ינהגו עמו כאילו במשך כל התקופה הוא היה עובד יומי (ואז ידרשו ממנו צבירה של 150 ימים בלבד). אולם, אין מקום להחיל את הסיפא של התקנה כלשונה במקום שבו המבוטח מגיע למספר ימי האכשרה הנדרש (בענייננו - 150 ימים), כאשר ממילא די לו שיביאו בחשבון רק את ימי העבודה, כמו מי שהיה במשך כל התקופה בגדר שכיר יום. פרשנות מעין זו של התקנה, תביא למצב אבסורדי שבו חלק מהימים שבהם המבוטח עבד בפועל לא ייחשב כימי אכשרה. לא ייתכן שזו היתה מטרתו של מחוקק המשנה. אמור מעתה, את הסיפא של תקנה 5 לתקנות יש לקרוא כאילו אחרי מה שנאמר בו נרשם: "אך לא פחות ממספר ימי העבודה שעבד בפועל", או מונח דומה. ג. אף אם ייטען כנגדנו שאנו טועים בפרשנות שאנו נותנים לתקנה 5 לתקנות, אין מקום לקבל את עמדתו של הנתבע. עמדתו של הנתבע שגויה גם אם נלך באופן דווקני על פי לשונה של התקנה. נסביר; הנתבע, כזכור, טוען כי יש לראות את התובע כמי שצבר רק 100 ימי אכשרה בתקופה שעבד בקיבוץ דליה, וזאת למרות שעבד 104 ימים, שכן לדעת הנתבע יש לראות את התובע כמי שעבד 25 ימי עבודה בכל חודש. אולם, התקנה אינה קובעת כך. התקנה קובעת כי יש לראות את המבוטח, בתקופה שבה לא היה שכיר יום, כמי שעבד 25 ימים בכל חודש עבודה מלא. התובע עבד בקיבוץ דליה "חודש עבודה מלא" רק בחודשים נובמבר ודצמבר 2000, וינואר 2001. לפיכך, גם אם נדקדק ללכת אחר מילות התקנה באופן דווקני, נראה את התובע כמי שעבד 75 ימים בתקופה שמיום 1/11/00 ועד ליום 31/1/01. לתקופה זו יהיה עלינו להוסיף את ימי האכשרה שהתובע צבר בחודשים אוקטובר 2000 ופברואר 2001. בחודשים אלה התובע לא עבד "חודש עבודה מלא", כך שלגבי חודשים אלה יש לבחון את תקופת האכשרה שהתובע צבר על פי הצבירה שצובר עובד חודשי, כלומר - כל הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח. בחודש אוקטובר 2000 מדובר ב-17 ימים ובחודש פברואר 2001 - ב-13 ימים. מכאן - שאם נדקדק ללכת לפי לשון התקנה, יהיה עלינו להוסיף ל-75 הימים של שלושת החודשים המלאים, עוד 30 ימים שנצברו בשני החודשים החלקיים, ובסך הכל - יהיה עלינו לראות את התובע כמי שצבר 105 ימי אכשרה בעבודתו בקיבוץ דליה. ד. נעיר כי אין אנו סבורים כי אכן יש לפרש את התקנה כפי שעשינו בס"ק ג' לעיל. דרך זו הובאה על ידינו רק כדי להראות שגם דווקנות מילולית אינה מביאה למסקנתו של הנתבע. הדרך הנכונה שבה יש - לדעתנו - לפרש את תקנה 5 לתקנות, היא זו שלאורה הלכנו באמור בס"ק א' ו-ב' לעיל, כלומר - הדרך של הפרשנות התכליתית של התקנה. ה. להנחת דעתו של הנתבע נעיר כי אף אם היינו רואים את התובע כמי שצבר רק 147 ימי עבודה, היה מקום לקבל את תביעתו של התובע, שכן בארבעת חודשי עבודתו בקיבוץ דליה הוא צבר זכאות ל-4 ימי חופשה שנתית, שאותם היה מקום לראות כמצטרפים לתקופת האכשרה (בהתאם לאמור בסעיף 17 בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, וראו בענין זה שוב את האמור בדב"ע נז/254-02 המוסד לביטוח לאומי - טלקר (לא פורסם), הנזכר כבר לעיל). לסיכום 19. התובע צבר 151 ימי אכשרה, בשל כך שהוא עבד 151 ימי עבודה בפועל בתקופה שמוהבאת בחשבון (בהתעלם מימי האכשרה שצבר כעובד חודשי מעבר לימי העבודה בפועל). על פי הפרשנות הנכונה של תקנה 5 לתקנות, אין לראות את התובע כמי שעבד פחות ימי עבודה מהימים שבהם עבד בפועל. 20. אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובע צבר תקופת אכשרה מספקת לתקופת האבטלה שהחלה בחודש אוקטובר 2001. 21. מאחר שהתובע היה מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ולאור הוראות סעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, אין אנו רואים טעם לפסוק לזכות התובע הוצאות משפט. 22. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, כ"ג בתשרי תשס"ד, 19 באוקטובר 2003, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) עובד יומידמי חופשה שנתית