בפני תביעה במסגרתה מבקשת התובעת כי בית המשפט יחייב את הנתבע בסך: 30,304 ₪. רקע: התובעת הינה עמותה בה חברים בעלי מגרשים לבניה במתחם הר שמואל . העמותה דואגת להסדרת בניית הבתים במגרשים, תכנון המגרשים פיתוחם וכיו"ב. במתחם הר שמואל נמצאים הן מגרשים, חד משפחתיים והן מגרשים דו משפחתיים. ביום 19.12.82 רכש הנתבע מגרש באיזור הנקרא נביא שמואל שיקרא לימים מתחם הר שמואל. מגרשו של הנתבע סומן כמגרש 304א' . רכישת המגרש ע"י הנתבע התבצעה קודם כינונה של התובעת. ביום 29.8.95 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם המסדיר את היחסים בין הצדדים. במרוצת השנים שילם הנתבע לתובעת תשלומים שונים הנוגעים להסדרת הבניה במגרשו ולפיתוחו. בין היתר שולם סך: 30,000$ עבור פיתוח המגרש. ביום 30.5.96 מסרה התובעת לנתבע את מסמך ת/2 - מסמך אישור והפניה לחתימה על חוזה פיתוח עם המינהל. במסמך ת/2 נכתב כי הנתבע עמד בכל התחייבויותיו כלפי התובעת והתובעת מפנה אותו לחתימה על חוזה פיתוח וחכירה. ביום 17.6.96 קיבל ועד התובעת החלטה לפיה , בעלי הזכויות במגרשים הדו משפחתיים יחוייבו בתשלום נוסף של 47% מעלות פיתוח מגרש ממוצע (להלן:"החלטת ועד העמותה"). עלות פתוח זאת הגיעה לסך- 30,000$, ולפיכך בעלי המגרשים הדו משפחתיים נדרשו לשלם כל אחד עוד 7,050$ עבור פיתוח המגרשים. הנתבע סירב לשלם את התשלום הנוסף ומכאן התביעה שלפנינו. טענות הצדדים התובעת טוענת כי הנתבע מחוייב לשלם את הסכום האמור. ועד התובעת הוא שהחליט כי בעלי המגרשים הדו משפחתיים ישלמו את התשלום הנוסף והנתבע כחבר התובעת וכמי שחתם על הסכם ההתקשרות עימה מחוייב הוא לכל החלטה שתתקבל במוסדות התובעת . לטענת התובעת הנתבע מפר את ההסכם שנכרת עימו. כמו כן, בהתחמקו מתשלום 47% הנוספים עבור פיתוח, פועל הוא בחוסר תום לב, ואף עושה עושר ולא במשפט, שכן, מחד הוא נהנה משירותי התובעת , ומאידך הוא נמנע מלסיים את תשלום התמורה עבורם. כנגד טענות אלה של התובעת , טוען הנתבע בהגנתו כי כל סכום ששולם עבור המגרש שולם תחת מחאה מצידו. הנתבע טוען כי אינו יודע מה נעשה בכל הכספים הנ"ל וטוען כי הסכומים שנגבו ממנו כדמי פיתוח מוגזמים ומופרזים ביחס לסכומים המשולמים עבור פיתוח מגרשים אחרים בסביבה. בנוסף, מבקש הנתבע ללמוד ממסמך ת/2 שנמסר לו ביום 30.5.96 כי הוא סיים לשלם את כל התשלומים עבור פיתוח המגרש ולכן הוא פטור מלשלם כל סכום שהתובעת מבקשת לגבות ממנו ובכלל זה הסכום הנתבע. עד כאן טענות הצדדים. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וביום 3.7.03 התקיים דיון בו נחקרו המצהירים על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. מטענות הצדדים עולה כי השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם מוטלת על הנתבע החובה לשלם עבור הפיתוח 47% נוספים מעבר לסכומים שכבר שלם, כפי שהוחלט ע"י ועד התובעת. ההסכם בין הנתבע לתובעת אליבא דכולי עלמא ביום 29.8.95 חתם הנתבע על הסכם המסדיר את היחסים בינו כחבר העמותה לבין העמותה - התובעת (להלן : "ההסכם"). סעיף 3א' להסכם קובע לאמור: ..." החבר מאשר כי ידוע לו שחברותו בעמותה מותנית בקיום כל הוראות תקנון העמותה ותיקוניו כפי שיהיו מעת לעת והחלטות מוסדות העמותה שהתקבלו ו/או יתקבלו בהתאם לתקנון העמותה." סעיף 3י' מוסיף וקובע: "החבר מצהיר, מסכים, מאשר ומתחייב למלא בקפידה אחרי כל התחייבויותיו כלפי העמותה ובמיוחד לעמוד במועדם בכל התשלומים להם יתחייב." ולעניין תשלום דמי פיתוח קובע סעיף 6א' ספציפית: "החבר מאשר ומצהיר כי ידוע לו, ששיעור השתתפותו בכספים הדרושים לעמותה לשם ביצוע הפרויקט , פיתוח כללי של האתר , פיתוח המגרש , ביצוע עבודות התשתית וכיסוי הוצאות מינהלה... יקבע ע"י מוסדות העמותה בהתאם לעלויות, לצרכים ולתוכניות כפי שיהיו מעת לעת , ולפיכך הוא מתחייב לשאת ולשלם אותם סכומים שיחוייב בהם בהתאם להחלטות מוסדות העמותה." סעיפים אלה המופיעים בהסכם ההתקשרות, מבהירים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי הנתבע כחבר העמותה מחויב , מעצם חתימתו על ההסכם, למלא אחר החלטות מוסדות התובעת ובהם ועד התובעת ובאופן פרטני מחויב הנתבע אף לשלם את דמי הפיתוח הנוספים אשר ועד התובעת החליט שעל בעלי המגרשים הדו משפחתיים לשלם. גם הטענה לפיה הנתבע פעל תחת מחאה ולכן כמי שמחה הוא משוחרר מתשלום הכספים, דינה להדחות. מחאתו זו של הנתבע אין בה כדי להעלות או להוריד , כל שניתן ללמוד ממנה הוא כי הנתבע לא היה שבע רצון מהתשלומים שנדרש לשלם כחבר בתובעת. עצם הצטרפותו של הנתבע כחבר לתובעת , משמעה, כי הוא יהנה מחד מפעולות התובעת ומהגשמת מטרותיה, ומאידך ,ידרש לשלם עבור פעולות אלה. מבלי לפגוע באמור אוסיף, שלמעשה עולה מהשאלות כפי שהופנו ע"י הנתבע לנציג התובעת שעם קבלת מסמך ת/2 וקבלת המגרש בעקבותיו, הסתיימה מחאתו של הנתבע (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 3.7.03 שורות 4-9 ). אבחן עתה את השאלה אם הנפקת מסמך ת/2 ע"י התובעת ביום 30.5.1996, אינה משחררת את הנתבע מתשלום 47% הנוספים, שנקבעו לתשלום בהחלטת ועד העמותה, מיום 17.6.1996. משמעות מסמך ת/2 ביום 30.5.96 קיבל הנתבע מהתובעת את מסמך ת/2 ובו נאמר כהאי לישנא: " מסמך אישור והפניה לחתימה על חוזה פיתוח ועד עמותת מתיישבי הר שמואל מאשר בזאת כי בעלי הזכות למגרש מר מקמילן דן הזכאי למגרש מס' 304 בשטח העמותה עמד בכל התחייבויותיו כלפי העמותה , לרבות תשלום הוצאות פיתוח וחתימה על כל מסמכי העמותה כדין, והינם מופנים ע"י העמותה לחתום על חוזי פיתוח וחכירה." הנתבע , כאמור, מבקש ללמוד ממסמך ת/2 כי השלים את התחייבויותיו הכספיות כלפי התובעת, ואילו התובעת טוענת כי הנתבע סיים את התחייבויותיו הכספיות רק עד למועד הוצאת המסמך. דיון: אין חולק כי מסמך ת/2 נמסר לנתבע ביום 30.5.96. מסמך ת/2 ,עפ"י כותרתו, נועד לאפשר לנתבע לפנות אל מינהל מקרקעי ישראל , כדי שהללו יעבירו לו חוזה פיתוח על שמו. לגבי משמעותו המדוייקת של מסמך ת/2 העיד מר מרק יו"ר העמותה: ש: ..." אתם נתתם לו ביום 30.5.96 מכתב ובמכתב הזה כתבתם שהוא עמד בכל התחייבויותיו ... ת: זה נכון היה לאותו תאריך 30.5.96 . המכתב הזה לא משחרר אף חבר עמותה מהתחייבויות עתידיות, לא אותי וגם לא את מר מקמילן". (ראה עמ' 7 לפרוטוקול מיום 3.7.03 (להלן:"הפרוטוקול")). עוד ניתן ללמוד מעדות יו"ר העמותה שמסמך ת/2 נועד בעצם להקל על חברי העמותה לקבל את המגרש מהמנהל לידיהם, הא ותו לא: ת. אני. אני רוצה לסבר את האוזן לגבי המסמך הזה...מכיוון שהעמותה שכל חבריה הם בעלי מגרשים, כולל הוועד שלה, חששה שהשומה החדשה תהיה גבוהה יותר, הרי שהוצאנו את המסמכים האלה למינהל בלי לעשות התחשבנות סופית עם כל בעל מגרש ומגרש, ובלי לחשב את גודל המגרש או את עלויות הפיתוח האמיתיות. קבענו 30 אלף דולר לכל מגרש. הסכומים האלה שולמו, גם על ידי מקמילן והוא קיבל שובר לתשלום דמי חכירה, כך שהעמותה פעלה לטובת חבריה על מנת להוזיל עלויות וכך היה. הרי ברור שמגרש של 750 מר' לא ישלם אותו פיתוח כמו 500 מר', כמו שברור שהטמנת מערכות כפולות ולא מדובר רק על ביוב, כמו שציין מר מקמילן, אלא מדובר על מערכות חשמל, תקשורת, תקשורת בכבלים, מערכות גינון ואורך המדרכה שלו, מערכת הכבישים מול הבית שלו, גדר בטיחות כמו שנאלצנו להתקין מול ביתו, כל הדברים האלה וודאי וודאי שמגיעים לעלויות כמו שמנהל הפרוייקט כתב והעמותה ביצעה לדעתי ולמיטב שיפוטי את העבודה הנ"ל בתום לב וללא שום הפליה לגבי מר מקמילן. (עמ' 7 לפרוטוקול). מכל המקובץ עולה כי מסמך ת/2 העלה על הכתב את ההתחשבנות של התובעת עם הנתבע עד ליום 30.5.96, לצורך הפניה למנהל לקבלת הדירה תוך התחשבות בחברים עצמם וע"מ לא לעכב קבלת המגרש על ידם, כאשר היה ברור לחברים כולם שההתחשבנות הסופית תתבצע מאוחר יותר בהתייחס לגודל המגרש ולמספר בעלי הזכויות במגרש והצורך במערכות כפולות במגרשים דו משפחתיים. אין לומר שמסמך ת/2 משחרר את הנתבע מתשלומים עתידיים שכן מסמך זה כפוף להחלטות ועד העמותה כפי שנתנו וינתנו בעתיד, ואין לראות בו ויתור על תשלומים כלשהם בהם הוא מחוייב לפי ההסכם. החלטת ועד התובעת על תשלום 47% הנוספים ע"י בעלי המגרשים הדו משפחתיים התקבלה במועד מאוחר ממועד הוצאת מסמך ת/2 (ביום 17.6.96) ולכן ברור כי מסמך ת/2 אין בו כדי לצפות פני עתיד והוא אינו יכול לשחרר מתשלום הנובע מהחלטה שנתקבלה במועד מאוחר למועד הוצאת המסמך. (ראה עדות מר עמית מרק נציג התובעת פרוטוקול מיום 3.7.03). עפ"י עדות יו"ר העמותה ההחלטה נתקבלה בפורום המתאים משיקולים ענייניים ולאחר קבלת חוות דעת מקצועית של מנהל הפרויקט. כל בעלי היחידות האלה שילמו את התוספת שנקבעה ע"י ועד העמותה במלואה, למעט הנתבע...ההחלטות שלנו הסתמכו על מנהל הפרויקט ולא קבלנו החלטה שרירותית... נתנו לו לקבוע את עלות הטמנת המערכות הכפולות במגרשים הדו משפחתיים וזה מה שעשינו... לא בקשנו שקל אחד יותר ממה שנדרש ... לא דרשנו יותר ממחירי העלות בפועל, אלא רק תוספת של 47%. (ראה עמ' 3-4 לפרוטוקול) ובהמשך: ת. העמותה היא לא גוף מקצועי מבחינה הנדסית ופנינו למנהל הפרוייקט שהתווה עבורינו את העלות הנוספת של מגרשים דו משפחתיים לפי עלות אמיתית וכך נעשה. ש. אתה לא יודע על זה. ת. אני לא מהנדס. זה בוצע על ידי מהנדס. (ראה עמ' 4 לפרוטוקול). בין מקבלי החלטת ועד העמותה לענין התשלום הנוסף שהוטל על בעלי המגרשים הדו משפחתיים היה גם בעלים של מגרש דו משפחתי ד"ר דור (ראה עדות מרק בעמ' 4 לפרוטוקול). הנתבע יכול היה גם לפנות, כחבר עמותה, לגופים הרלבנטיים בעמותה לצורך בדיקת כל חומר רלבנטי, ובחינה ענינית של החלטת ועד העמותה ומשלא עשה כן אל לו להלין אלא על עצמו. ת. אתה מעולם לא פנית לווועד העמותה בענין הזה. אם היית בא אלינו היינו יושבים על זה. (עמ' 5 לפרוטוקול). לפיכך, אין לקבל את טענתו הבלתי מבוססת של הנתבע, לפיה הסכומים שנדרש לשלם עפ"י ההחלטה עבור הוצאות פתוח מוגזמים ומופרזים. בנוסף, העד מרק העיד בביהמ"ש כי כבר בשנת 95 ערכה התובעת חשבון לפיו שילמו את עלות הפיתוח הבסיסית של 30,000$ והיה ברור כבר אז כי בעלי המגרשים הדו משפחתיים ידרשו לשלם יותר עם עריכת ההתחשבנות הסופית(ראה עמ' 8 לפרוטוקול). הדעת אף נותנת כי בעל מגרש של בית דו משפחתי אשר בו יתגוררו שתי משפחות עם מערכות כפולות ועם עבודת פיתוח רחבה יותר ישלם יותר מבעל מגרש חד משפחתי, מה גם ששטח המגרש גדול יותר דבר המצדיק כשלעצמו תשלום גבוה יותר (עמ' 7 לפרוטוקול). הסכם ההתקשרות עליו, כאמור, חתם הנתבע, קבע כי החישוב של עלות הפיתוח יעשה בהתאם לשטח המגרש ובהתייחס לזכויות המגורים, וזה אמנם היה בסיס החשוב שעמד ברקע החלטת ועד העמותה. יו"ר העמותה אף העיד שאפילו אם היו נוהגים לפי שיטת חשוב הנתבע היו מגיעים לאותן תוצאות (ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול). אין ספק, איפוא, שההחלטה התקבלה באפן תקין בהתאם לסמכויות ועד העמותה ועפ"י הסכם ההתקשרות. אם לא די בכך, הנתבע עצמו מודה בעדותו כי הוא כבעל מגרש דו משפחתי, אמור לשלם הוצאות פיתוח בשיעור גבוה מזה שמוטל על בעל מגרש חד משפחתי . במה דברים אמורים? כשנשאל הנתבע ע"י בית המשפט האם הוא מצפה שמגרש חד משפחתי הקטן ממגרש דו משפחתי ישלם יותר הוצאות פיתוח, ענה הנתבע: "ודאי שלא וגם אמרתי את זה בהגינותי,.... ובהמשך כשנשאל : "כשאתה מדבר על שתי יחידות דיור צריך מערכות כפולות וזה תוספת שמתווספת להפרשי שטח"..., הביע הנתבע הסכמה אף להנחה זו באומרו: " בהחלט נכון, לכן משולם על מגרש גדול יותר שהוא דו משפחתי יותר כסף...." (ראה עמ' 9 לפרוטוקול) . יודגש שאחיו של הנתבע שהוא שותפו למגרש הדו משפחתי שילם סכום זה ללא מחאות כמו גם יתר בעלי המגרשים הדו משפחתיים. אין צריך לומר שגם עתה לאחר חיובו של הנתבע צפוי להערך חשבון סופי ע"י ועד העמותה ויתכן שעם בצוע התשלום הסופי יזכה הנתבע ככל חבר אחר בעמותה להחזר יחסי. סיכומו של דבר, הנני סבור כי דינה של התביעה להתקבל במלואה ולפיכך הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת את יתרת הוצאות הפיתוח, בסך: 30,304 ₪ בתוספת הצמדה וריבית החל מיום 2.7.00, ועד תשלומן המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ וישיב לתובעת את האגרה ששילמה. ניתן היום ט"ז בתמוז, תשס"ג (16 ביולי 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. מותר לפרסום מיום 16.7.03. ראובן שמיע, שופט אגרות והיטלי פיתוח