מינוי מזכיר עירייה לתפקיד מנכ"ל עירייה המערער מספר 2, מר אהרן אזולאי, מונה על ידי מועצת העירייה של קריית אתא כמזכיר העירייה ומנכ"ל. המשיב, חבר מועצה, עתר לביטול מינויו של מר אזולאי כמנכ"ל באשר הוא לא נבחר בדרך של מכרז. תביעתו התקבלה ועל כך הערעור. העובדות בקצרה ביום 27.4.1989 מונה מר יצחק מיכאלי לתפקיד מזכיר ומנכ"ל עיריית קריית אתא. מר מיכאלי שימש בתפקיד זה עד היבחרו של ראש עיר חדש ביום 18.9.1996. ביום 23.10.1996 מונה מר אזולאי, המערער מספר 2, למזכיר ומנכ"ל העירייה במקומו של מר מיכאלי. זאת בהצבעה במועצת העירייה ברוב של 15 חברי מועצה כאשר המשיב נמנע. בהחלטה נקבע כי למר אזולאי תהיינה אותן סמכויות שהיו קודם לכן למר מיכאלי. השופט הראשי ד' מייבלום ונציגי הציבור מר מידן ומר דוידי בתב"ע נז/510-3 פסקו כי יש לבטל את מינויו של מר אזולאי כמנכ"ל ולהותיר את מינויו כמזכיר. זאת מאחר ופקודת העיריות פוטרת מחובת מכרז מזכיר אך אינה פוטרת מחובה זו את מנכ"ל העיריה. החובה לקיים מכרז לקבלת עובדים לעירייה סעיף 167(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] המצוי בסימן א', שכותרתו: מינוי עובדים ופיטוריהם, קובע: מינוי פקידים מועצה רשאית - ולפי דרישת הממונה חייבת - למנות לעירייה, אנשים ראויים למשרות הנקובות להלן, לכולן או למקצתן, והן: מזכיר, גזבר, מהנדס, מפקח-תברואה, רופא ורופא וטרינרי; אך אפשר למנות אדם אחד ליותר ממשרה אחת מן המשרות הנקובות בזה. תקנה 2(א) לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), ה'תש"ם - 1979 קובעת חובת עריכת מכרז למשרות שהתפנו בדרגה 7 ומעלה של הדירוג המינהלי. בית הדין האזורי פסק כי מכוח סעיף 167 לפקודת העיריות [נוסח חדש] רשאית היתה העירייה למנות את מר אזולאי למזכיר העירייה ללא מכרז אך היא לא היתה רשאית למנותו למנכ"ל ללא מכרז. בית הדין עמד על כך שאין לתת פטור ממכרז אלא בתקנות. בפוסקו כך סמך בית הדין האזורי על פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק בעניין אריה צוקר נ. עיריית תל אביב יפו (בג"צ 1086/94, פ"ד מט(1), 139). באותו עניין עמד השופט י' זמיר על חשיבותו של קיום מכרז בקבלה לעבודה לעיריות. הוא עמד על התכלית הכפולה שבקבלת עובדים בדרך של מכרז. האחת, להבטיח שהטוב מבין המועמדים יתקבל לעבודה למשרה הפנויה, והשנייה, לתת הזדמנות שווה לכל המועמדים להתמודד על המשרה. (ראה מאמרי בעניין "יחודם של דיני מכרזים לקבלה לעבודה", שנתון משפט העבודה ו', תשנ"ו-1996, עמוד 145; ע"ע 106/99 סלמאן סאלח סעב - מדינת ישראל, תק-אר 2000(1), 127, 128). השופט שמגר מציין בעניין גוזלן (בג"צ 368/76 אליהו גזלן נ. המועצה המקומית בית שמש ואחר, בג"צ 376/76 צוות מא"י לבנין ולפיתוח נ. המועצה המקומית בית-שמש וועדת המכרזים של המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לא(1) : (511-512 ,505): שניים הרעיונות העיקריים המונחים ביסודו של המכרז: א) האינטרס הציבורי - היינו הבטחת ממשל תקין על ידי ניהול ענייניה של הרשות בדרך שיש בה משום מתן סיכוי שווה ויחס זהה והוגן לכל איש מתוך הציבור. בשל אינטרס זה על הרשות לכלכל מעשיה באופן כזה שלא תעניק זכויות במתן אספקה או שירותים, אלא על פי כללים, שנועדו להבטיח שוויון והעדר משוא פנים וליצור אמון בשיקוליהם והוראותיהם של המופקדים על המנהל הציבורי. למותר להוסיף, כי האינטרס האמור של הציבור בכללותו משתלב גם באינטרס של הקבלן או הספק, המבקש ליטול חלק בתחרות, כי המכרז פותח בפניו 'אפשרות לזכות בעבודה המוצעת על יסוד תחרות הוגנת בתנאים של שוויון' (ראה בג"צ 187/71, 'רמט' נ' החברה לשיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה, כ"ו(122 ,118 (1)). ב) האינטרס העסקי - משמע, המטרה להשיג מן הקבלן או הספק, המציע שירותים או אספקה, את האיכות המעולה ביותר האפשרית, של השירות או המוצר, תמורת מחיר נמוך ככל האפשר ותוך המועד התואם דרישותיה של הרשות. הווה אומר, ענינה של הרשות הציבורית כעניינו של כל בעל עסקים הוא לנהל משק יעיל, דבר המתבטא בין היתר בשימוש מושכל בכספי הציבור כדי שתצמח לציבור מירב התועלת תמורת מחיר זול ככל האפשר. שני יסודות אלה אינם מנותקים האחד מרעהו, אלא יש להם השלכה והשפעה זה על זה. מחד גיסא, לא כל האמצעים כשרים לשם השגת מירב התועלת הכלכלית, כמתואר, כפי שגם אין לומר כי שיקולי תמחיר ועלות פוסקים להיות רלבנטיים וישימים כאשר שולט בכיפה השיקול הציבורי. שיטת המכרז נוצרה כדי ליצור שילוב נאות בין שני האינטרסים האמורים ולקבוע עקרונות פעולה, אשר על -פיהם תנסה הרשות הציבורית להפיק תועלת כלכלית, תוך שמירה על כללי אתיקה ומנהל תקין היונקים מן היסוד הציבורי ומשקפים אותו. מדובר אם כן בהליך שהוא ביסודו תחרותי ושתכליתו להביא לשוויון בין מועמדים פוטנציאליים ולאפשר למעביד ציבורי לבחור את המועמד המתאים ביותר. אמת חשיבות רבה יש לתת לקבלת עובדים בדרך של מכרז. על כן כדין פסק בין הדין האזורי כי אין לפטור ממכרז אלא על פי חוק או חקיקת משנה. השאלה בענייננו היא האם מנכ"ל של עירייה חייב במכרז או שהוא כלול באותם תפקידים הפטורים מחובת עריכת מכרז. האם פטור המינוי למנכ"ל עירייה מחובת עריכת מכרז טענתם העיקרית של המערערים היא כי תפקיד של מזכיר עירייה הוא למעשה תפקיד של מנכ"ל. מבדיקת חומר הראיות וטיעוני הצדדים בבית הדין האזורי ובפנינו עולה כי אכן כך הדבר. אראה זאת גם מפקודת העיריות ומההיסטוריה החקיקתית שלה. מרכז השלטון המקומי ציין בפנינו כי - אין ולא היתה בעירייה משרה עצמאית ונפרדת למנכ"ל העירייה, ומשרה עצמאית ונפרדת לתפקיד מזכיר העירייה אלא מדובר במשרה אחת של מזכיר ומנכ"ל העירייה. העובדה הבסיסית הינה כי בהענקת תואר מנכ"ל בנוסף לתואר מזכיר אין בה כדי לבסס או למסד משרה חדשה אחרת נפרדת ונוספת בעירייה, על המשרה של מזכיר העירייה. על כך אנו למדים גם מעדותו הראשית של מר אשר גלר שנמסרה לבית הדין האזורי בדרך של תצהיר. באותו תצהיר העיד: משנת 1966 ועד 30.4.1989 (היינו, עד מינויו של מר מיכאלי - א.ב.) שמשתי בתפקיד מזכיר העיר קריית אתא. בתוקף תפקידי כמזכיר העיר הייתי בין היתר אחראי לכל נושא כוח אדם בעירייה, לרבות הוצאת מכרזים בנושא כוח אדם, ריכוז כל עבודת המטה, בהוצאת מכרזי עבודה כלליים והבאתם לדיון והחלטה בפני ועדת מכרזים ומועצת העיר, וכן לריכוז כל עבודת ניהול בעירייה לרבות זימון ישיבות מועצת העיר. כמובן, שהייתי רשאי לבצע כל תפקיד, שראש העירייה היה מאציל אלי מסמכותו, או שהטיל עלי בפועל. פקודת העיריות היא פקודה מנדטורית. בפקודה המקורית המנדטורית מוזכר התפקיד "מזכיר" ולא מוזכר תפקיד של מנהל כללי. בתקופת המנדט בעלי התפקידים המנהליים הראשיים נקראו "מזכיר". מורשת זו נשארה עם קום המדינה. כאלה הם לשם דוגמא מזכיר הממשלה ומזכיר הכנסת. בסוקרנו את התיקונים השונים לפקודה לא מצאנו בשום שלב בפקודת העיריות תפקיד נפרד של מנכ"ל. התפקיד לא הוזכר ולא הוגדר. בחנתי את המטלות השונות שהפקודה מטילה על מזכיר העירייה וגם מכך עולה שהתפקיד הוא למעשה תפקיד של מנכ"ל. סעיף 120א דן בפרוצדורה כאשר בית המשפט קובע שחבר מועצה עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון. סעיף 120א(ג) קובע: מזכירות בית המשפט תמציא עותק מפסק הדין או מהחלטת בית המשפט, לפי העניין, למזכיר הרשות המקומית ולשר הפנים. על פי סעיף 168 לפקודה יקבלו האנשים המתמנים על פי סעיף 167 משכורת כפי שתקבע המועצה. בהמשך קובע סעיף 169: 169. מינוי מזכיר על אף האמור בסעיפים 167 ו-168, רשאי השר למנות מזכיר לכל עירייה אשר יחיל עליה בצו את הוראות סעיף זה; מי שנתמנה כאמור יקבל מקופת העירייה משכורת שיקבע השר. סעיף 203 דן בשאלה מי מוסמך לחתום על מסמכים מסויימים בשם העירייה: חתימה על מסמכים מסויימים 203(א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר, ובאין גזבר - עובד אחר של העירייה הממלא את תפקיד הגזבר לפי החלטת המועצה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחוייבו את העירייה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העירייה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. על פי סעיף 340 לפקודה רשאי מזכיר העירייה או חבר מועצה שהורשה לכך בהחלטת מועצה לייצג את העירייה במשפט "והמצאת הזמנה או צו או כל מסמך אחר לראש העירייה או למזכיר יראו כהמצאה בת-פועל לעירייה". התוספת השנייה לפקודה מאזכרת את מזכיר העירייה מספר פעמים. אשר לנוהל זימון המועצה על פי סעיף 136 לפקודה נקבע בסעיף 6 לתוספת השנייה, כי כאשר המועצה לא זומנה במועד שנקבע ...יכנס מזכיר העירייה את המועצה לישיבה על פי דרישה בכתב של שליש לפחות מחברי המועצה .... מזכיר המועצה ממונה על הזמנת לישיבות מלבד ישיבות ששר הפנים עצמו מזמן. אם נבצר מיושב ראש המועצה למלא את תפקידיו בדבר זימון המועצה וקביעת סדר יומה ימלא תפקידים אלה מזכיר המועצה. הצעות לשינוי סדר היום של ישיבות המועצה יעשו באמצעות מזכיר העירייה. הוא הדין בהסרת הצעה של אחד מחברי המועצה. מזכיר העירייה אחראי לכך שבישיבות המועצה ינוהל פרוטוקול. אישור הפרוטוקול נעשה על ידי יושב ראש הישיבה ומזכיר העירייה או מי שהוא הסמיך לכך. הוא הדין בתיקון פרוטוקול על ידי חבר מועצה. האחראי והמחליט הוא מזכיר העירייה. התוספת השנייה אף מגדירה "מזכיר". מכל האמור עולה כי "מזכיר" העירייה, תפקיד הפטור מחובת מכרז, הוא למעשה מנהלה הכללי של העירייה. ברי על כן שכאשר פקודת העיריות פטרה "מזכיר" עירייה מחובת מכרז הרי שהכוונה היא למי שמכונה כיום בפי הכלל מנכ"ל העירייה, משרה שאינה מוגדרת בפקודה. בשולי הדברים בשולי הדברים ברצוני לציין, כי מנכ"ל של משרד ממשלתי פטור ממכרז על פי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959. סעיף 12 לאותו חוק קובע כי הממשלה ממנה מנכ"ל לכל משרד ממשלתי בהמלצת השר הממונה על אותו משרד ובתנאים שתקבע הממשלה. על מינוי זה לא חלה חובת המכרז. הממשלה החליטה למנות ועדת מינויים מיוחדת אשר תבחן את כישוריו של המועמד למשרת מנכ"ל. זוהי ועדת מינויים שליד נציבות שירות המדינה המחווה את דעתה על כישורי המועמד. הועדה הוזכרה והיתה גם משיבה בעניין אייזנברג הדן במינויו של מר גינוסר למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון (בג"צ 6163/92, בג"צ 6177/92 יואל אייזנברג ואחר נ. שר הבינוי והשיכון, ועדת המינויים שליד נציבות שירות המדינה, נציב שירות המדינה, ממשלת ישראל, ראש הממשלה, יוסף גנוסר, טארק עבד אל חי, ראש עירית הטירה וזידאן מוחמד, ראש המועצה המקומית כפר מנדא פ"ד מז(2), 229). וכך נאמר בפסק הדין בעניין אייזנברג: בתוקף סמכותה לפי סעיף 12 לחוק המינויים קבעה הממשלה תנאים למינוי מנהלים כלליים. תנאים אלה קובעים, בין השאר, כי ראש הממשלה ימנה את נציב שירות המדינה וחמישה אנשים שאינם עובדי המדינה, שמתוכם תורכב ועדת מינויים אשר תחווה דעתה על כל המועמדים למשרת המנהל הכללי. ועדת המינויים תהיה של שלושה, והם: נציב שירות המדינה שישמש יושב ראש, ושני חברים שיוזמנו על-ידיו, לכל מקרה לפי תור מתוך רשימת החמישה, שתהיה לפי סדר אלף-בית של שם משפחתם. הצעה למינוי אדם למשרת מנהל כללי תוגש לממשלה על-ידי השר הממונה על המשרד שבו מצויה המשרה הנדונה, בצירוף חוות דעת ועדת המינויים (ראה יצחק זמיר, "הסמכות המנהלית" ירושלים, 1996, כרך שני, עמוד 859). נראה לי ראוי שגם הרשויות המקומיות תמנה ועדה דומה על מנת שהבחינה תהייה מעמיקה ועניינית. הערעור מתקבל. המשיב ישלם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה 17,000 ₪ עבור הוצאות הדיון בשתי הערכאות.עירייה