1. התובעים רכשו דירה מהנתבעים ברמה"ש עפ"י הסכם מכר מיום 17.6.98. לטענת התובעים, הבית לא נרשם כבית משותף על אף ההתחייבויות בהסכם המכר עד עצם היום הזה. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים לפיצוי מוסכם עפ"י סעיף 8.2 להסכם המכר. 2. הנתבעים טוענים כי הם המחו לתובעים את זכויותיהם כלפי הקבלן בכל הקשור לאחריות ורישום הזכויות עפ"י הסכם המכר, וכל התחייבותם החוזית היתה לגרום לרישום הבניין כבית משותף ולא לרשום אותו בפועל. לטענת הנתבעים, רישום זה איננו בשליטתם אלא בשליטת הקבלן עמו התקשרו בהסכם קומבינציה כבעלי הקרקע. 3. הנתבעים שלחו הודעת צד ג' כנגד הקבלן אשר לטענתם הוא האחראי הבלעדי לרישום הבית המשותף, וכל איחור או עיכוב נעשה מחמת רשלנותו הבלעדית בלבד. 4. הקבלן שלח הודעת צד ד' כנגד עורכי הדין שייצגו את הקבלן בעת הסכם הקומבינציה, ואשר קיבלו ייפוי כח בלתי חוזר מכל הצדדים ושכ"ט עבור רישום הבית המשותף. לטענת הקבלן, אם קיימת התרשלות כלשהי באי רישום הבית עד היום, הרי היא רובצת לפתחם של עורכי הדין שהיו אמורים לבצע פעולה זו מייד עם קבלת החזקה בבניין. 5. שמעתי את טענות באי כח הצדדים מסכמים בפניי בע"פ לאחר שכל הצדדים ויתרו הדדית על חקירת העדים, ובטיעוניהם הסתמכו על כל האמור בתצהירים ובכתבי בי דין. מסקנתי כי יש לקבל התביעה העיקרית ולדחות את הודעות צד ג' והודעות צד ד' כפי שאבהיר להלן. 6. תביעת התובעים כאמור מתבססת על הסכם הרכישה. בהואיל השני של הסכם הרכישה, קובע הסעיף כי המוכר מתחייב להעביר על שם הקונה את כל זכויות הבעלות בדירה כשהיא נקייה מכל חוב, שעבוד, משכנתא...מכאן אתה למד, כי המוכרים מתחייבים להעביר על שם הקונים את כל זכויות הבעלות בדירה, היינו עד תום רישום הבית המשותף ורישום הבעלות במלואה. התחייבות זו היא התחייבות כללית של המוכרים כלפי הקונים מבלי לקבוע מועד. 7. בסעיף 4.4 להסכם בפרק התמורה, נקבע כי: "המוכר מתחייב לגרום לרישום הבניין כבית משותף בתוך 36 חודשים מיום מסירת החזקה בדירה לידי הקונה". אחת הטענות המרכזיות של הנתבעים, היא כי לא התחייבו בפועל לרשום את הבניין כבית משותף, אלא אך ורק לגרום לרישום הבניין. משכך, טוענים הנתבעים כי לא הבשילה עילת התביעה, שכן כל התקופה שחלפה מיום כריתת ההסכם, ניסו הנתבעים בכל דרך אפשרית לרבות ניהול הליך בוררות יקר וארוך על מנת לגרום לקבלן לרשום את הבניין כבית משותף. לטענת ב"כ הנתבעים, הנתבעים הסכימו להתחייב אך ורק לגרימת רישום הבניין ולא לרישומו בפועל. 8. אינני יכולה לקבל פרשנות זו של הנתבעים לסעיף בהסכם המכר, מדובר בניסוח שהינו עניין סמנטי בלבד. מחלופת הטיוטות של הצדדים עולה כפי שטוען ב"כ התובעים, כי סעיף זה היה מעיקרי ההסכם, והתובעים לא הסכימו לרכוש את הדירה אם לא יובטח להם מועד רישום סופי. יתרה מכך, אם אכן התחייבות המוכרים היתה לגרום לרישום בלבד ולא לרישום בפועל, הרי מדוע נתחמה התקופה ל-36 חודשים? האם לאחר מועד זה יהיו המוכרים פטורים "מגרימת הרישום"? זאת ועוד, הצדדים הסכימו כי אי מילוי התחייבות זו במועד לא תיחשב להפרה יסודית של ההסכם, אלא אם כן העניקו הקונים למוכרים ארכה של 12 חודשים נוספים. אם כך, ממה נפשך? האם יש לתת ארכה "לגרימה"? אין ספק כי נוסח הסעיף בהסכם יחד עם ההצהרה "בהואיל" השני בהסכם, מלמדת על התחייבות הקונים לתחום את רישום הבית כבית משותף בזמן. 9. אני סבורה כי הצדק עם ב"כ התובעים בטענתו, כי אי רישום הבית כבית משותף לאורך שנים יכול ויפגע בערך הדירות הנמכרות. לא בכדי ביקשו התובעים לתחום מועד זה בזמן, בייחוד לאור העובדה שאין בהסכם הקומבינציה שבין הנתבעים לקבלן כל תאריך יעד לרישום הבית המשותף. 10. סעיף 4.4 להסכם עוד קובע, כי: "בתביעה לעניין אי רישום הזכויות יהא הקבלן וערביו נתבעים נוספים". כמו כן, בכתב הערבות שנספח להסכם המכר נאמר כי הערבים לקיום ההתחייבויות של המוכר הם בתנאי שכל חיוב המותנה להתחייבות הקבלן עפ"י הסכם הקומבינציה, ייתבע גם כנגד הקבלן עצמו וכנגד הערבים לו. לטענת הנתבעים, התובעים התרשלו ולא הגישו תביעתם כנגד הקבלן והערבים לו, ולפיכך מנועים מלהגיש תביעתם כנגד הנתבעים בלבד, זאת בייחוד לאור סעיף 2.2 להסכם הקובע כי המוכרים ממחים לקונים את זכויותיהם כלפי הקבלן בכל הקשור לאחריות ברישום הזכויות עפ"י ההסכם. לשיטת הנתבעים, משהומחו זכויות אלה לקונים, על הקונים לתבוע גם את הקבלן ולא רק את הנתבעים. 11. אינני יכולה לקבל טענה זו של הנתבעים. ראשית, סעיף 4.4 קובע במפורש כי "בתביעה לעניין אי רישום הזכויות", על הקונים לתבוע גם את הקבלן. ואכן, התובעים הגישו לראשונה תביעה בהמרצת פתיחה בינואר 2003, לצורך רישום הבית המשותף וכן פיצוי מוסכם. תביעה זו הוגשה לראשונה לביהמ"ש המחוזי בת"א גם כנגד הקבלן והערבים וגם כנגד הנתבעים והערבים. תובענה זו הועברה לביהמ"ש המחוזי בפ"ת, ולימים קבעה כב' הנשיאה השופטת גרסטל כי יש לפצל את הדיון בשאלת הפיצוי המוסכם מהדיון בשאלת רישום הבית המשותף, ולפיכך הוגשה תביעה כספית זו שבפניי בדצמבר 2008. משכך, אני סבורה כי התובעים עמדו בהתחייבותם על פי סייפת סעיף 4.4 להסכם המכר, ומשהוגשה התביעה לעניין אי רישום הבית בביהמ"ש המחוזי בת"א ולאחר מכן במחוז מרכז כנגד הקבלן, מולאו הדרישות בסעיף זה. סייפת סעיף 4.4 איננה דנה בתביעה לפיצוי מוסכם, אלא בתביעה לעניין אי רישום הזכויות בלבד. גם טענת נתבעים 2 ו-3 כי ערבותם מותנית בתביעה כנגד הקבלן עצמו והערבים לו, התניה זו מתייחסת לכל חיוב של התחייבויות הקבלן עפ"י הסכם הקומבינציה. לא הובא בפניי ולו סעיף אחד בהסכם הקומבינציה המורה על התחייבות הקבלן לרשום את הבית כבית משותף עד מועד מסוים. מאחר וסעיף 4.4 להסכם המכר איננו מופיע כהתחייבות הקבלן בהסכם הקומבינציה, אין מקום להתנות את ערבות הערבים. 12. גם המחאת הזכות שנרשמה בסעיף 2.2 להסכם, יכולה להקנות לתובעים אפשרות תביעה על פי חוק המכר לעניין ליקויי בנייה, אי התאמות וכד', וכן לעניין אי רישום הזכויות כפי שאכן נעשה בפועל. לא ניתן להמחות זכות כלפי הקבלן בכל הקשור לפיצוי המוסכם! צודק ב"כ הקבלן עו"ד פינצי, כי אין כל אפשרות לשני צדדים לערוך הסכם לחובת צד ג', אלא לכל היותר לזכותו. אין הקבלן קשור בצורה ואופן כלשהו לסעיף הפיצוי המוסכם עליו הסכימו התובעים הנתבעים בלבד. אין הקבלן אף קשור בצורה ואופן כלשהו למועדים שנקבעו בסעיף 4.4 להסכם המכר, אשר הוסכמו גם הם בין התובעים לנתבעים בלבד. בדין תבע ב"כ התובעים את הנתבעים בלבד לפיצוי מוסכם, שכן אלה היריבים החוזיים על פי הסכם המכר אשר מכוחו תובעים הקונים את הפיצוי המוסכם. 13. לא מצאתי אם כן כל טענת הגנה מצד הנתבעים אשר יש לקבל אותה כנגד התביעה לפיצוי מוסכם. עובדה מוכחת היא, כי הרישום טרם נעשה עד היום לאחר כ-12 שנה מרכישת הדירה. אין מחלוקת כי מדובר בסעיף של הפרה יסודית המקנה את הזכות לתבוע פיצוי מוסכם. הנתבעים העלו טענה כי לתובעים יש חלק באי רישום הבית המשותף במועד, לאור העובדה כי היו חריגות בנייה בביתם של התובעים. למרבה הצער אין כל התייחסות לנושא זה בתצהיר עדות ראשית של התובעים, ואולם גם אין פירוט בעניין טענה זו בתצהירי הנתבעים ובתצהירי צדדי ג' למעט אמירה כללית וסתמית כי חריגות הבנייה היו בדירת התובעים. לא ברור האם חריגה זו נעשתה ע"י תוספת בנייה של התובעים עצמם, או שמא מדובר בחריגה של בנייה שבנה הקבלן במקור. כך או כך, לאחר ששקלתי ביני לביני את תוצאות חריגה זו ולאחר שלא מצאתי התייחסות מספקת לא מצד הנתבעים ו/או צדדי ג' ו/או צדדי ד', לא בתצהירי עדות ראשית ואף לא בסיכום טענותיהם, ואף לא התייחסות מספקת מצד התובעים, אינני מוצאת מקום לקבוע כי האחריות לאי הרישום רובצת בין היתר על כתפי התובעים. קביעה זו שלי היא בין היתר תוך שימת לב כי הפרת ההסכם היסודית היא משנת 2002, בעוד שהחריגה נדונה לראשונה בשנת 2007. 14. צד ג' בלבד טען בפניי כי על ביהמ"ש להתערב בגובה הפיצוי המוסכם ולהקטינו לאור העדר נזק. לגרסת הקבלן, התובעים לא הרימו את נטל הראיה המונח על כתפיהם, ולא המציאו כל ראיה בדבר אי ביצוע עסקת מקרקעין לאור העדר הרישום. גם טענה זו שקלתי לאור הפסיקה הענפה בדבר סמכות ביהמ"ש להתערב בשיעור הפיצוי המוסכם. אינני סבורה כי שיעור הפיצוי במקרה זה הינו חסר פרופורציה. מחיר הדירה נקבע ל- 278,000 דולר, ולפיכך סכום הפיצוי הינו כ-10% מסכום הרכישה, זהו סכום סביר ביחס לתמורה וביחס להפרה הנטענת. אי רישום הבניין כבית משותף לאחר כ-12 שנה, אכן יכול להרתיע קונים פוטנציאלים מלרכוש דירה זו, ואינני סבורה שיש צורך להוכיח נושא זה באמצעות חוו"ד מקצועית דווקא. אין צורך להוכיח כי הנזק בפועל מגיע עד לכדי גובה הפיצוי המוסכם, משמעות הפיצוי המוסכם היא אי הוכחת נזק. ביהמ"ש צריך לעמוד על סבירות גובה הפיצוי ביחס לשאלת גובה הנזק במועד כריתת ההסכם. אם אכן תנאי זה של רישום הבית המשותף בתוך 4 שנים היווה תנאי משמעותי ומכריע בשיקולי התובעים לרכוש את הדירה, הרי פיצוי של 10% ממחיר הנכס הינו פיצוי סביר בנסיבות העניין, ואין מקום לביהמ"ש להתערב בו. 15. לטענת הנתבעים, על צדדי ג' לשפותם בכל הנזק של הפיצוי המוסכם,שכן ההתחייבות לרשום את הבית כבית משותף רובצת לפתחו של הקבלן. בין הצדדים התנהלה בוררות בפני הבורר עו"ד משה פת, הליך הבוררות החל בשנת 1998 והסתיים בסוף שנת 2001. על פי טענת הנתבעים קבע הבורר קביעה מחייבת שהינה בבחינת השתק פלוגתא בסעיף 15.4 לפסק הבורר, וכך כתב הבורר בפסק דינו: "כפי שהוכח בפניי רישום הבית המשותף מתעכב בשל כך שדווקא ימין טרם הציג התשריט, למרות ההתחייבות שלקח על עצמו (התחייבות שאינה מופיעה בחוזה, אך הוא הודה בה בעדותו)". אכן, פסק הבורר מהווה השתק פלוגתא ומעשה בי דין ביחסים שבין הנתבעים לקבלן. מסעיף 15.4 לפסק הבורר, אינני סבורה שניתן להיוושע ולמצוא בה את התחייבות הקבלן לרשום את הבית כבית משותף תוך המועד שננקב בהסכם המכר שבין התובעים לנתבעים. הסכם קומבינציה שבין הנתבעים לקבלן איננו נוקב במועד כלשהו, ואף איננו נוקב בהתחייבות הקבלן מפורשת לרשום את הבית כבית משותף. זאת ועוד, צודק ב"כ הקבלן צד ג' כי מעולם לא נשלחה הודעה המודיעה לקבלן על המחאת הזכות לקונה בכל הקשור לרישום הבית המשותף. על מנת שהמחאה זו תהיה תקפה, מן הראוי היה לשלוח הודעה מתאימה. בפסק הבורר יש לכל היותר קביעה בדבר התחייבות לספק תשריט עד מועד פסק הבורר. 16. לטעמי, יש מקום לדחות על הסף את הודעת צד ג' ולא מפאת ההתיישנות. בעניין זה אף אומר בקצרה, כי מועד ההתיישנות ביחסים שבין התובעים לבין הנתבעים הינו מיום 7.12.02 ואילך. מועד זה הינו המועד המאוחר ביותר לרישום הבית המשותף עפ"י הסכם המכר. מועד ההתיישנות כלפי צד ג' הינו החל מיום הגשת התביעה כנגד הנתבעים, ולמצער המוקדם ביותר הוא מועד 7.12.02 שאז ידעו הנתבעים לראשונה כי הם נמצאים בהפרה יסודית כלפי התובעים מכוח הסכם המכר. ממועד זה, לא חלפה תקופת ההתיישנות. 17. ואולם כאמור לעיל, אני סבורה שיש לדחות על הסף את הודעת צד ג' מחמת מעשה בי דין. צודק הקבלן, כי בהסכם הקומבינציה (סעיף 26.1 שבו), הסכימו הצדדים לדון בכל סכסוך שהתעורר ביניהם במסגרת הליך בוררות. גם אם היה נותר נושא "פתוח" בין צדדים אלה, היה מקום להביאו בפני הליך בוררות, אלא שבענייננו הנושא מוצה עד תום במסגרת הליך הבוררות שניהלו הצדדים. אם נעיין בהסכם הבוררות, עולה כי טענות התובעת (הנתבעת 1 בענייננו), מפורטים בסעיף 1.3 לפסק הבורר ובס"ק ד' נכתב כי אחת מהטענות של התובעת היא כי הנתבעת (הקבלן בענייננו), לא שילם מס רכוש ולא הכין את המסמכים הדרושים לצורך רישום בית משותף ולא רשם בית משותף. נושא זה כאמור הוגדר כאחת המחלוקות שבין הצדדים בהליך הבוררות, ואכן הבורר נתן לנושא זה משקל ובסעיף 15 לפסק הבורר על כל סעיפי המשנה שבו, מתייחס הבורר לנושא אי רישום בטאבו. בסופו של יום, דחה הבורר את תביעת הקבלן לתשלום פיצוי מוסכם בגין הרישום המאוחר בטאבו. 18. הודעת צד ג' של הנתבעים איננה נשענת על הסכם המכר שבין התובעים לבין הנתבעת, שכן כאמור לעיל הקבלן איננו צד להסכם זה ואיננו חלק מהסכמות הצדדים. אלא שהנתבעים סבורים כי יש להשליך על הקבלן את הנזקים בדמות הפיצוי המוסכם בגין הפרת התחייבויותיו של הסכם הקומבינציה. ואולם, התחייבויות אלה בדיוק התבררו אצל כב' הבורר,ומוצו עד תום בפסק הבורר. אין הנתבעים יכולים לחדש טענתם בדבר אי רישום הבית פעם נוספת במסגרת תובענה זו. בנושא זה של איחור ברישום ואי רישום, ניתן פסק הבורר בסעיף 15 שבו על כל סעיפי המשנה שבו. מסיבה זו יש לטעמי לדחות על הסף את הודעת צד ג'. 19. משדחיתי את הודעת צד ג' , יש מקום לדחות אף את הודעת צד ד' כפועל יוצא מכך, ואולם במאמר מוסגר מבלי שיידרש הדבר אוסיף ואומר כי לא מצאתי כל רשלנות בהתנהלות צדדי ד' באי כוח הקבלן שייצגו אותו בהסכם הקומבינציה, ואף לא מצאתי רשלנות בלעדית של הקבלן עצמו. לאחר שעיינתי בכל החומר, עולה כי אי רישום הבית נובע משילוב של מספר גורמים, הן מחמת קצר תקשורתי בין הקבלן לבין צדדי ד', הן יריבות קשה ומחלוקות רבות בין הנתבעים לקבלן שנבעו מהסכם הקומבינציה, והן אירועים נוספים כמו חריגות בנייה ומכירה מאוחרת של אחת הדירות שגרמו להתמשכות ההליכים והכנת תשריטים חדשים חדשות לבקרים. 20. סוף דבר: אני מקבלת את התביעה העיקרית כנגד הנתבעים, ומחייבת את הנתבעים בסכום התביעה בסך של 120,000 ₪, בתוספת החזר האגרה ע"ס 1,500 ₪. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן מחייבת את הנתבעים בהוצאות ובשכ"ט בסכום כולל של 12,000 ₪. אני דוחה את הודעת צד ג' והודעת צד ד', בנסיבות אלה אינני מוצאת מקום לחייב בהוצאות בגין דחיית ההודעות, ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה. ניתן היום, כ"ה שבט תשע"א, 30 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. רישום בית משותףבתים משותפים