החזרת עניין לוועדה רפואית באותו הרכב 1. זהו ערעור על החלטת הועדה לעררים לניידות מיום 07.12.10 (להלן:"הוועדה") שקבעה בהחלטתה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים. 2. רקע המערערת ילידת 1966, סובלת בין היתר מבעיות רפואיות ברגליים, ביקשה לקבוע את נכותה בעניין הניידות. וועדה לניידות, מדרג ראשון קבעה בהחלטתה מיום 04.07.10 כי ממצאי המערערת מתאימים לסעיף א-4 ברשימת הליקויים, דו צדדי חלקי בשיעור של 60%. ביום 19.09.10 הגישה המערערת למשיב תביעה לקבלת הטבות על פי הסכם הניידות. ביום 08.11.10 הגיש המשיב ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה לעררים לניידות דנה בו ביום 07.12.10, קיבלה אותו, תוך שקבעה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים. 3. ביום 04.01.11 הגיש ב"כ המערערת "הודעת ערעור" על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בגדרה ביקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה רפואית בהרכב אחר, תוך שהפנה לטעויות משפטיות אשר לדעתו נפלו בדרך פעולות הועדה וביניהם, טענות ביחס לדרך הבדיקה שבוצעה למערערת, חוסר נימוק ביחס לסטייה ממצאי הוועדה מדרג ראשון, אי מתן אזהרה למערערת כמתחייב מקום שוועדה מוצאת חוסר שיתוף פעולה ואי התייחסות למסמכים רפואיים. כן ביקש ב"כ המערערת במסגרת הודעת הערעור הנ"ל, להוסיף נימוקי ערעור מפורטים, וביום 18.04.10 הוגשו מטעמו "נימוקי ערעור", בגדרם חזר על טיעוניו שבהודעת הערעור, אולם הוסיף טענה מקדמית ביחס להתיישנות מצד המשיב בהגשת עררו כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון כאמור,התיישנות אשר בשלה הופכת החלטת הוועדה לבטלה מעיקרה ואת החלטת הועדה מדרג ראשון לחלוטה. 4. בשים לב להסכמות הצדדים ולאחר שהמשיב טען לפניי את עיקרי טיעוניו, וזאת במסגרת דיון שהתקיים ביום 23.05.11, דיון אליו לא התייצבה המערערת ו/או מי מטעמה, וכן לאחר שב"כ המערערת התייחס לטיעוני המשיב, במסגרת תגובה שהגיש ביום 24/5/11, ניתן בזאת פסק הדין. 5. במסגרת טענותיו הודיע ב"כ המשיב כי מוסכם עליו להשיב את עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שתתייחס למסמך הרפואי של ד"ר רשף מיום 24.11.10, ותקבע האם יש בקביעות שבאותו מסמך כדי לשנות ממסקנותיה. בכל הקשור לשאר טענות המערערת, טען ב"כ המשיב שיש לדחותן, כאשר ביחס לטענה המקדמית בדבר ההתיישנות, טען כי מעבר לכך שטענה זו לא נטענה בהזדמנות הראשונה בפני הועדה לעררים, הרי הערר הוגש במועדו, וזאת בשים לב להוראות סעיף 12 לתוספת ב' שבהסכם הניידות אשר קובע כי המוסד רשאי לערור על החלטת הועדה הרפואית תוך 60 יום מהיום שבו מגיש המוגבל לניידות תביעה להטבות. 6. במסגרת תגובת ב"כ המערערת לטיעוני המשיב הוא חזר על טיעוניו דלעיל, תוך שהתנגד להצעת ב"כ המשיב הנ"ל ועמד על דעתו בעניין החזרת עניינה של המערערת לדיון בפני ועדה רפואית בהרכב חדש. לחילופין, ביקש, שככל שבית הדין יורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב, תינתן למערערת אפשרות להגיש חוות דעת עדכנית. 7. טענת ההתיישנות בכל הנוגע לעניין טענת ההתיישנות, כבר עתה יצויין כי חרף האמור בבקשת ב"כ המערערת ובהתחשב באמור בתגובת ב"כ המשיב, הריני דוחה את הבקשה לסילוק הערעור על הסף מחמת התיישנות. סעיף 12(א) שבתוספת ב' להסכם בדבר גמלת ניידות קובע כי "המוסד רשאי לערור כאמור תוך ששים יום מהיום בו הגיש המוגבל בניידות למוסד תביעה להטבות על סמך החלטת הועדה". תביעת המערערת לקבלת הטבות על פי הסכם הניידות הוגשה כאמור ביום 19.09.10, וביום 08.11.10 הגיש המשיב ערר על קביעת הדרג הראשון, היינו במסגרת המועדים הקבועים בסעיף 12(א). 8. דיון והכרעה א. החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. בית הדין מוסמך לבחון אם נפל פגם משפטי בנסיבות החלטת הועדה, או שההחלטה ניתנה שלא בדרך המקובלת ושלא בתום לב (סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995; דב"ע נב/0-84 שמעון הזנפרץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו 301). ב. ועדה רפואית לעררים רשאית לבטל או לשנות החלטת הועדה מדרג ראשון, בין שהתבקשה לעשות כן ובין שלא התבקשה, בין שהעורר הוא המוגבל בניידות ובין שהוא המוסד (סעיף 14 להסכם בדבר גמלת ניידות, דב"ע מה/01-293 אהרן לנגרמן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח 42). ג. אחד התנאים להכרה באדם כ"מוגבל בניידות" הוא קביעתה של ועדה רפואית, או ועדה רפואית לעררים, בדבר אחוזי מוגבלות בניידות על פי רשימת הליקויים שבנספח א' להסכם הניידות (סעיף 2 להסכם זה). זאת, כאשר נקבע כי הועדה הרפואית מוסמכת לקבוע אחוזי נכות אך ורק בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א' להסכם. עב"ל 389/99 המוסד לביטוח לאומי - מאיר כהן, לא פורסם) בנוסף נקבע בהלכה הפסוקה, שאין לקבוע לעניין גמלת ניידות, אחוז נכות מותאם ועל הועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, כאשר מקום שמצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה, אין לקבוע לו נכות חלקית ומותאמת (בג"צ 363/84 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי ונאוית חריף, פ"ד ל"ט (1), 724, דב"ע ). ד. מעיון בדו"ח הועדה עולה כי היא שמעה את תלונות המערערת ופרטה אותן בדו"ח: "סובלת מנוירופתיה של סיבי עצב דקות מסיבה לא ידועה. מוכחת בביופסיות עור. בנוסף בעיות נפשיות. סובלת מכאבים. בעיות תפקודיות רבות. הכאבים מהירכיים ומטה. נמצאת בטיפול במרפאת כאב. תלונות טיפוליים בתרופות רבות, הטיפולים פולשניים (אפידוראלי)". בפני הועדה היו מסמכים רפואיים שונים: מסמכים מתאריכים - 15.02.10 ו - 18.02.10 משירותי בריאות כללית, ומתאריכים - 13.12.09 ו - 25.10.09 מבית חולים שערי צדק. ה. הועדה תיארה את אופן התניידותה של המערערת כדלקמן: "נכנסת לחדר על רגליה. נועלת נעלי קרוקט פתוחים. 2 קביים קנדיות. לא ממש נתמכת בהם. הליכה זהירה. חששנות ללא תבנית ספציפית ואולי אנטלגית. מסוגלת להתהלך תבנית גם ללא קביים קנדיות". ו. הועדה ערכה למערערת בדיקה נוירולוגית - בדיקת שרירים שסיכום ממצאיה נרשמו: "אין שיתוף פעולה מלא בבדיקת שרירים פורמלית. אך מתנגדת בכוח מלא לתנועות פסיביות של הבודק בגלל האבחנה החזרים גידיים ערים וסימטריים. תגובה פלנורית פלקסורית. מדווחת שאינה חשה בבוהנות, אך לא אבחנו באטקסיה בהליכה". ז. הועדה סיכמה את החלטתה כדלקמן - "לנבדקת תסמונת נוירופתיה של סיבי עצב דקים הגורמים... לא הבחנו בחולשה או אטקסיה. אנחנו מציינים שיתוף פעולה לקוי בבדיקה שייתכן שאינו מרצונה (שלא בזדון) למרות שכאב גורם למגבלה בניידות, אינו נכלל בהסכם הניידות. ומשלא הבחנו באטקסיה לא ניתן ליישם הסכם הניידות במקרה זה". ח. לעניין טענות המערערת בדבר אופן הבדיקה, נקבע כי אופי וצורת הבדיקה הנדרשת, או משך הבדיקה המתאים לעניין ליקוי זה או אחר - הנם בגדר עניין רפואי המצוי בתחום שיקול דעתה המקצועי של הועדה, ובית הדין נטול הכלים והסמכות להתערב בו. (ראה דב"ע נא99-91 משה רוזנברג - המוסד לבטוח לאומי, פורסם בלקט ועדות 644). הואיל ולא עולה מפרוטוקול הועדה כי נפלה טעות משפטית בולטת בבדיקות שנערכו למערערת. על כן, דינה של טענה זו להידחות. ט. בכל הקשור להתייחסות להחלטה מדרג ראשון - ב"כ המערערת טוען כי על הועדה היה לנמק את השינוי שנעשה לעומת ההחלטה של ועדה מדרג ראשון. בהתאם להלכה פסוקה, ועדה לעררים הקובעת מצבו הרפואי של הנבדק, שלגביו נעשתה קביעה קודמת של ועדה רפואית או ועדה לעררים, חייבת לנמק את סטייתה ממצאי קודמותיה. אולם, חובה זו אינה מוטלת על הועדה לעררים שעה שהיא משנה, בעקבות ערר, החלטה ועדה מדרג ראשון (דב"ע מט/01-241 המוסד לביטוח לאומי נ. מתן יצהר פד"ע כ"א 420), לפיכך גם דינה של טענתה הזו של המערערת, להידחות. י. באשר לבדיקה האורטופדית - בשים לב לכך שהמשיב הוא זה שהגיש את הערר על החלטת הועדה מהדרג הראשון המתייחסת לקביעה הנוירולוגית בלבד, הרי שלא נפלה טעות כלשהי שעה שהוועדה לא בדקה את המערערת בתחום האורטופדי, כל שכן מקום שגם הועדה מהדרג הראשון לא נדרשה לאותו תחום, ואף המסמכים הרפואיים אליהם הפנה ב"כ המערערת נעדרים ממצאים כלשהם ביחס להיבט האורטופדי שברשימת הליקויים שבהסכם בדבר גמלת ניידות. יא. לעניין חוסר שיתוף הפעולה מצד המערערת - בפרוטוקול הועדה נרשם כאמור כי היה ליקוי בשיתוף הפעולה מצד המערערת. אמנם, הועדה זכאית - במקרים המתאימים - להסתמך על חוסר שיתוף פעולה מצד המערערת, אלא שהיא רשאית לעשות זאת רק לאחר שהודיעה על כך למערערת ונתנה לו הזדמנות להגיב על כך (דב"ע נב/01-27 דוד ממן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו 334). בענייננו, לא ניתן לראות מפרוטוקול הועדה כי המערערת ידעה שהועדה מייחסת לה התנהגות בצורה שמסתירה את המצב לאשורו, ולא נראה מהפרוטוקול שניתנה לה האפשרות להגיב על כך, ועל כן, נפל פגם משפטי בדרך פעולת הועדה, בעניין זה. יב. התייחסות הועדה למסמכים הרפואיים - הכלל הוא שועדה רפואית הדנה בעניינו של נבדק, לציין את עיקר המסמכים שהיו בפניה ואשר הניעו אותה לקבוע את אשר קבעה, כאשר אינה מחויבת להיכנס לפרטי כל מסמך ומסמך. יחד עם זאת, מכלל המסמכים שהוצגו, מצאתי כי היה על הועדה להתייחס לבדיקה הנוירולוגית של ד"ר עמיקם רשף וממצאיו כפי שבוטאו במסמך הרפואי מיום 24.11.10. אמנם אין מדובר ב"חוות דעת מומחה", אך ללא ספק מדובר במסמך רפואי מהותי, הכולל התייחסות למצבה של המערערת המצדיק, לכאורה, הפעלת שיקול דעת, ומשכך מחייב הוא ולו התייחסות עניינית של הועדה לתוכנו, כל שכן מאחר ובמסגרתו הומלץ להתאים את עניינה של המערערת לסעיף א7ג2 חלקי 70% השונה הן מקביעת הועדה בדרג הראשון והן מקביעת הועדה מושא הדיון. בהתעלמותה של הועדה מהמסמך הרפואי האמור, מוצאת אני שנפל פגם משפטי המחייב החזרת עניינו של המערערת אליה, על מנת שתתייחס לאותו מסמך. ב"כ המשיב הסכים כאמור כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה על מנת שתתייחס לאותו מסמך. יג. באשר להרכב הועדה, בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא שבמידה ובית הדין מורה על החזרת עניין לועדה הרפואית, יוחזר העניין לועדה באותו הרכב וזאת מכיוון שחזקה על הועדה שתעשה את תפקידה נאמנה, כאשר החריג לכלל זה הוא החזרה לועדה בהרכב שונה. מאחר ולא שוכנעתי שעניינה של המערערת נופל בגדר חריג זה, הרי שלא מצאתי שיש מקום לסטות מדרך המלך בענין זה. 9. לסיכום לנוכח האמור לעיל ובשים לב גם להסכמות המשיב, הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כפי שיפורט להלן: א. תזמין את המערערת ותנסה לבצע לה מחדש בדיקה נוירולוגית - בדיקת שרירים. אם בכל זאת לא תצליח הועדה לבצע בדיקה זו ותסבור כי הדבר הוא בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערערת, תודיע לה כי היא רואה אותה כמי שאיננה משתפת עמה פעולה ותאפשר לה להגיב על כך. ב. תתייחס בצורה עניינית ומנומקת לבדיקה הנוירולוגית של ד"ר עמיקם רשף וממצאיו כפי שבוטאו במסמך הרפואי מיום 24.11.10. ג. תנמק את החלטתה כדבעי. במידה והמערערת מעוניינת להפנות את תשומת ליבה של הועדה למסמך ספציפי אחר ו/או להציג בפניה חוות דעת רפואית עדכנית, המבסס טענתה לעניין התחום הנ"ל, היא תוכל לעשות כן וזאת עוד בטרם תתכנס הוועדה. 10. הוצאות בנסיבות העניין - קבלת הערעור בחלקו והתקלה שנפלה אצל המערערת בכל הקשור להעדר ההתייצבות לדיון שהתקיים ביום 23/5/11, החלטתי להעמיד את סכום הוצאות המשפט ושכ"ט שישלם המשיב למערערת על סכום של 1,500 ₪, בלבד. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק אם לא ישולם בתוך 30 יום. 11. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. רפואההרכב ועדה רפואיתועדה רפואית