מבוא 1. עניינה של התביעה פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 2. תובע 1 הוא קטין, יליד 04.07.00. תובעים 2 ו- 3 הם הוריו של תובע 1. הנתבעת הינה רשות מקומית. צד ג' הינו קבלן לביצוע עבודות גינון אשר נתן שירותי גינון לנתבעת. 3. בכתב התביעה נטען כי ביום 11.05.07, בשעות הצהריים, רכב תובע 1 להנאתו על אופניים באחת ממדרכות שכונת מגוריו כשלפתע הסתבך הגלגל הקדמי של אופניו בצינור השקיה. כתוצאה מכך, התהפך תובע 1 עם אופניו ונחבל קשות בכל גופו ובעיקר במרפק שמאל. (סעיף 4 לכתב התביעה). לטענת התובעים, התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבעת אשר הניחה את צינור ההשקיה באופן רשלני ולא מקצועי. 4. הנתבעת הכחישה את עצם קרות התאונה ואת נסיבותיה. (סעיף 4 לכתב ההגנה). 5. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד התובעים 2 ו- 3, הם הורי תובע 1 וכן כנגד מר אלי סיאהו ומגדל חברה לביטוח בע"מ (צדדי ג' 3 ו-4). בהודעת צד ג' טענה הנתבעת כי ככל שבית המשפט יקבל את טענות התובעים כלפי הנתבעת, הנתבעת זכאית לשיפוי מצדדי ג' 1  ו- 2 לאור רשלנותם בכך, בין השאר, שלא השגיחו על תובע 1 ואפשרו לו לרכב ללא השגחה וללא אמצעי מיגון. כן טענה הנתבעת כי צד ג' 3 הינו קבלן לביצוע עבודות גינון וכי ביום 14.03.04 נחתם בין הנתבעת לבינו הסכם התקשרות לביצוע עבודות אחזקה ו/או גינון, לרבות אחזקת מערכת ההשקיה, בין היתר, במקום בו ארעה התאונה נשוא התביעה. הנתבעת טענה כי ככל שבית המשפט יראה לנכון לקבל את התביעה, הנתבעת זכאית לשיפוי מצד ג' 3. 6. לעניין הנזק, התקבלה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רון למדן. ד"ר למדן ציין בחוות דעתו כי תובע 1 נפל מאופניו ונחבל במרפק שמאל הדומיננטי, סבל משבר קונדיל לטרלי של הזרוע הרחיקנית ועבר החזרה פתוחה וקיבוע עם שני מסמרים (KW). המומחה קבע כי לתובע 1 נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 40(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 מותאם, ובנוסף 5% בשל צלקת. דיון העדויות 7. בכל המתייחס לנסיבות התאונה ולקיומו של המפגע הנטען, התביעה מבוססת על עדותו היחידה של תובע 1. במועד התאונה תובע 1 היה כבן 7, תלמיד כיתה א'. את עדותו בבית המשפט מסר ב- 22.06.11, כארבע שנים לאחר מכן, בהיותו כבן 11. 8. תובע 1 הצהיר כי ביום שישי נסע לבד באופניים מביתו ברחוב רוטשילד 30 לכיוון קניון סיטי. לדבריו: "נסעתי על המדרכה צינור השקיה נתפס לי בפדל ונפלתי על הצד על יד שמאל". הוא קם, כאבה לו היד ובגלל זה חזר הביתה, הלך לבית סבתו, סבתו שמה לו קרח והתקשרה לאמו. ההורים הגיעו ויחד עם תובע 1 נסעו ל"ביקור רופא". (סעיפים א'-ה' לתצהיר). 9. בעדותו אמר תובע 1 כי אחר הצהריים יצא לנסיעה באופניו לבדו. לדבריו, הייתה זו הפעם הראשונה בה יצא לרכב על אופניו מחוץ למתחם השכונה. לדבריו, נסע כחצי שעה, נסע על המדרכה ואז האופניים נפלו והוא איתם. לדבריו, כשבא להרים את האופניים, הצינור היה תפוס בפדל האופניים. אחרי שנפל, רכב על האופניים עם יד אחת עד לבית סבו וסבתו. כשהגיע, סבתו הייתה בבית, הוא סיפר לסבתו שנפל בזמן שרכב על האופניים. הסבתא התקשרה להוריו, הוריו הגיעו מיד. גם להוריו סיפר שרכב על האופניים ונתקל בצינור. 10. עוד הוגשו מטעם התביעה תצהירי עדות ראשית של אבי תובע 1, מר שמעון גדז', ושל סבו של תובע 1, מר ניסים זרד. 11. לדברי מר ניסים זרד בתצהירו, בערב שבת, תאריך 11.05.07, יצא נכדו, תובע 1, לרכב על אופניו וחזר לאחר שנפל מהאופניים. תובע 1 הגיע ישירות לבית סבו וסבתו ותאר את אשר קרה לו. לדברי מר זרד, תובע 1 סיפר כי בזמן שרכב על אופניו הסתבך הגלגל עם צינור ההשקיה וגרם לכך שתובע 1 נפל מאופניו. לדברי מר זרד, מיד כשהוא ואשתו ראו את תובע 1, הבינו שהנפילה רצינית והמכה עוד יותר והתקשרו להורי תובע 1 שמיד לקחו אותו ל"ביקור רופא". (סעיפים א'-ד' לתצהיר). 12. לדברי מר שמעון גדז' בתצהירו, בערב שבת, בתאריך 11.05.11, יצא בנו, תובע 1, לרכב על אופניו בשעות אחר הצהריים. לאחר זמן לא רב, תובע 1 חזר עם חבלות במספר מקומות ועם מרפק שמאל נפוחה וכואבת מאוד. תובע 1 הצליח להגיע בכוחות עצמו אל בית סבתו, אשר גרה בשכנות להורים. לדברי מר גדז', הסבא והסבתא גרים בקומה ראשונה וההורים בקומה 7. תובע 1 הגיע לאן שהיה לו קרוב יותר. לדברי מר גדז', הסבא והסבתא הבינו שזו לא מכה שגרתית, התקשרו להורים, ההורים הגיעו במהרה ולאחר מכן נסעו ל"ביקור רופא. עוד לדברי מר גדז', תובע 1 אמר כי נסע במסלול כהרגלו, פתאום הסתבך גלגל האופניים עם צינור השקיה שהיה על המדרכה והוא נפל. (סעיפים א'-ה' לתצהיר). מר גדז' מסר בעדותו כי כחצי שעה לאחר שתובע 1 יצא לרכב על האופניים, התקשרה הסבתא אשר הודיעה כי תובע 1 חזר חבול. הורי תובע 1 באו לבית הסבא והסבתא ותובע 1 סיפר להם שאופניו נתפסו בצינור השקיה והוא נפל. 13. אבי התובע וסבו לא היו במקום בזמן התאונה ולא ראו כיצד התרחשה. עדויותיהם מבוססות על אשר סיפר להם תובע 1, כלומר מדובר בעדויות שמיעה שאין בהן כדי לתמוך בעדות תובע 1. לעובדה כי תובע 1 היה לבדו בעת אירוע הנפילה ר' גם עדות האב בעמ' 19 לפרוט' ש' 15. עדות יחידה 14. הסתפקות בעדות יחידה שאין לה סיוע וביסוס הפסיקה על עדות יחידה, כאשר העדות היא עדות של קטין למטה מגיל 14 או של בעל דין, דרושה הנמקה מיוחדת. ר' סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הקובע: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14; (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; (4) התובענה היא נגד עיזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; (5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור". 15. בכל אחד מחמשת המקרים הנ"ל, המנויים בסעיף 54 לפקודת הראיות, חייב בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות אחת. לעניין זה נאמר בע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 771: "לשם כך אין די בנוסחה חסרת המשמעות ששופטים סיגלו לעצמם, על-פי משקל האזהרה שהשופט באנגליה נוהג לתת לחבר המושבעים, כאשר אצלנו השופט כביכול "מזהיר את עצמו" שלפניו רק עדות אחת, כאילו שופט אינו מוזהר ממילא להקפיד בכל מעשה שפיטה שהוא עושה. פירושה של אותה "אזהרה עצמית" אינו יכול להיות אלא זה שבשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת. אולם עצם הצורך בזהירות מיוחדת כזאת עדיין אינו ממצה את החובה המוטלת על השופט לפי סעיף 54, לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה. לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו", כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה, אלא כאן דרוש טעם אמיתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר - שיש להעלותו על הכתב במצוות החוק". (בעמ' 771). על ביסוס ממצאים על עדות יחידה ר' גם ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא, פ"ד כז(1), 679. 16. במקרה דנן, הדרישה להנמקה מיוחדת היא כפולה. הן מכוח היותו של תובע 1, העד היחיד, קטין בן כ-11 שנים במועד עדותו, והן מכוח היותו בעל דין. הוכחת מקום התאונה 17. בסיכומי התובעים נטען כי הנפילה מהאופניים הייתה בשדרות בני ברית באשדוד. כתובת זו לא צוינה לא בכתב התביעה ולא בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים. בסעיף 4 לכתב התביעה נאמר כי תובע 2 רכב על האופניים "באחת ממדרכות שכונת מגוריו". על כן, העובדה כי הנפילה הייתה בשדרות בני ברית לא הוכחה. 18. בסעיף 5 לכתב התביעה נאמר: "כעולה מתצלומי המכשול, הצינור שהיה מונח על המדרכה - חרג ממתחם הצמחייה שאותו אמור היה להשקות והיווה מכשול בפני על המדרכה". לכתב התביעה צורפו שתי תמונות דומות זו לזו. בתמונות נראית גינה עם דשא, צמודה למדרכה, וצינור דק אשר אינו מונח במקומו בגינה וחלק ממנו מונח על קטע מדרכה. בתמונות מצולמים קטע מהגינה וקטע מהמדרכה הגובלת עם הגינה. לא ניתן לראות בתמונות את הרחוב, לא צורפו תמונות בהן ניתן לראות את הרחוב או פרספקטיבה של הרחוב או מבנים או שילוט כלשהם, שהינם סמוכים למיקומו של המפגע הנטען. לכן, לא ניתן להסיק מהתמונות את המיקום המדויק של המצולם בהן. 19. התמונות הנ"ל, אשר צורפו כאמור על ידי התובעים לכתב תביעתם, לא הוגשו לבית המשפט כראיה. התובעים גם לא סיפקו הסבר, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת, לאי הגשת התמונות כראיה, במיוחד בשים לב לכך שהתביעה מבוססת על עדותו היחידה של קטין שהוא גם בעל דין. היה מצופה ואף היה נדרש מהתובעים לזמן לעדות את צלם התמונות על מנת שיפרט את מקום הצילומים, המועד בו צולמו התמונות, האם התמונות משקפות את מצב המדרכה במועד התאונה, הנסיבות בהן צולמו התמונות כגון מי הנחה את הצלם למקום ואילו פרטים מסר לו אודות המיקום ואודות התאונה. עוד יש לציין כי עדי התביעה או מי מהם, לא התייחסו בעדויותיהם לקיומן של התמונות, הגם שמדובר בראיה רלבנטית ומהותית. הזמנת צלם התמונות למתן עדות עשויה הייתה לתרום לגילוי האמת והצפייה ההגיונית המתבקשת בנסיבות המקרה היא שהתובעים היו משמיעים את צלם התמונות לשם חקר העובדות להן הם טענו. 20. עוד יש להוסיף כי בתמונות אשר צורפו לכתב התביעה, הצינור מונח בסמוך לגינה ובשולי המדרכה. סביר יותר שתובע 1 רכב על אופניו בטווח מרכז המדרכה. סביר פחות שירכב על אופניו בשוליים הקיצוניים של המדרכה ובצמוד לגינה. על כל פנים, תובע 1 לא פרט בתצהירו או בעדותו אם אותו צינור היה מונח באמצע המדרכה או בשוליה. תובע 1 גם לא פירט אם רכב בשולי המדרכה ואם כן, מדוע רכב בשולי המדרכה. בנוסף לאמור, בתמונות מצולם רק קטע מהמדרכה. לא ניתן לראות מראה כללי של המדרכה ובהתאם את רוחבה ואם אפשרה די מרחב פנוי לרכיבה. אם היה מרחב פנוי לרכיבה במדרכה, קטנה עוד יותר הסבירות שתובע 1 רכב על האופניים בשוליים הקיצוניים של המדרכה. 21. לאור המקובץ, התובעים לא הוכיחו כנדרש את מקום התאונה ואת קיומו של המפגע הנטען. אי דיווח 22. התובעים לא מסרו לנתבעת כל דיווח אודות אירוע התאונה וקיומו של המפגע. תובע 2 אמר בעדותו כי לא פנה קודם להגשת התביעה לבית המשפט, לעירית אשדוד בתלונה על האירוע נשוא התביעה. תובע 2 נשאל אודות העדר הפניה לנתבעת והשיב כדלקמן: "ש. עד שהגשתם את התביעה כאן לא פנית לעירית אשדוד במכתב תלונה על המקרה ת. לא פניתי. ש. מדוע לא פנית, יש מוקד 106 ומחלקת פניות ציבור ת. הייתה השתלשלות של רופאים ומי אומר מה ובסוף הגענו לפרופ' שהגענו לניתוח ואז הגשתי את התביעה אצל עורך דין, הבנתי שיש עילה מול בית ספר, ביטוח תלמידים, ואז התחיל להתגלגל העניין. זה לא שזה משהו שלמחרת בבוקר עולים ומתחילים לפעול". (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 27-32). וכן: "ש. לא דיווחת למוקד העירייה על המקרה ת. מהניסיון שיש לי מדיווח לעירייה עד כמה הם יענו, אני לא דיווחתי לעירייה". (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 16-17). 23. אילו היו תובעים 2 ו-3 מדווחים לאחר האירוע או בסמוך אליו לנתבעת, היה בדיווח לאשש את קיומו של האירוע. אז גם הייתה ניתנת לנתבעת, בסמיכות לאירוע, הזדמנות לברר את הטענות ואת המפגע הנטען. דברי תובע 2 לפיהם לא ראה תועלת בדיווח אינם מניחים את הדעת. התובעים הלא טוענים כי מדובר במפגע רשלני אשר גרם לנכות לתובע 1. דווקא היה מצופה מהם לדווח לנתבעת אודות המפגע והאירוע על מנת שזו תטפל במפגע למניעת פגיעתם של אחרים. היעדר אחידות בגרסה 24. בעדויות נמצא חוסר אחידות ביחס לנוכחותו של מר זרד בביתו לאחר שתובע 1 חזר. לדברי מר זרד, הוא ואשתו, שניהם היה בביתם כאשר תובע 1 חזר לאחר שנפגע (ר' סעיף ב' וג' לתצהיר מר זרד וכן בעדותו עמ' 19 לפרוט' ש' 25-26, 29-31 ועמ' 20 ש' 1-2). לדברי מר זרד בעדותו, תובע 1 הגיע בוכה, סיפר שנפל מהאופניים והיה לו פצע על היד. לעומת זאת לדברי תובע 1, כאשר הוא בא לבית סבו וסבתו, הסבתא הייתה בבית אך הסבא לא היה בבית. (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 6-7). תובע 2, אבי התובע, אמר בעדותו כי כאשר ההורים באו לבית הסבא והסבתא, שניהם היו בבית. (עמ' 19 לפרוט' ש' 1-3). 25. סתירה אחרת מתייחסת לזמן בו רכב תובע 1 על אופניו. לדברי תובע 1, התאונה ארעה לאחר שרכב על אופניו כחצי שעה. לאחר שנפגע, חזר לבית סבו וסבתו תוך שהוא רוכב על האופניים ביד אחת. (בפרוט' עמ' 13 ש' 27-29, עמ' 14 ש' 4-5). בשונה מכך, לדברי האב, הסבתא התקשרה להודיע אודות נפילתו של תובע 1 כחצי שעה אחרי שתובע 1 יצא מהבית והלך לרכב על האופניים. (עמ' 17 לפרוט' ש' 5-7). יוצא שלפי עדות תובע 1 מאז יצא לרכיבה ועד ששב לאחר התאונה לבית סבו וסבתו, חלפה כשעה ואילו לדברי האב, חלפה כחצי שעה. לכאורה יש להעדיף את הערכת הזמן של האב. תובע 1 היה בן 7 בלבד בעת התאונה וסביר שלא ידע להעריך זמנים במדויק. 26. נקודה נוספת נוגעת לטענה כי יומיים לאחר התאונה, תובע 1 הלך יחד עם אביו למקום התאונה. תובע 1 אמר בעדותו כי ביום א', אחרי התאונה, הלך עם אביו למקום בו נפל מהאופניים על מנת להראות לו את המקום. (עמ' 14 לפרוט ש' 20-22). האב לא הזכיר עובדה זו לא בתצהירו ולא בעדותו. נקודה אחרת נגעה לשאלה אם תובע 1 יצא לרכיבה במקום שהוא רגיל לרכב בו אם לאו. תובע 1 מסר בעדותו כי זו הייתה הפעם הראשונה שבה יצא לרכב מחוץ למתחם השכונה (עמ' 13 לפרוט' ש' 4), ולדברי תובע 2, הבן אמר לו שהוא "נסע במסלול כהרגלו". (סעיף ד' לתצהיר). 27. מאחר שהתביעה נסמכת על עדותו היחידה של תובע 1, קיום של בקיעים כאמור באחידות הגרסה, מהווה משקל נוסף בכף הנוטה לדחיית התביעה. סוף דבר 28. התביעה מבוססת על עדותו של תובע 1, אשר היה כבן 7 במועד התאונה וכבן 11 במועד עדותו. לעדותו אין חיזוק או סיוע בראיות והיא אינה מספיקה להוכחת נסיבות התאונה. לא ניתן להתעלם מגילו הצעיר מאוד בעת מתן עדותו, מגילו הצעיר עוד יותר במועד האירוע וממשך הזמן שחלף ממועד התאונה ועד למועד מתן העדות, כארבע שנים. תובעים 2 ו-3 לא דיווחו לנתבעת על האירוע ועל המפגע, בהתאם אין כל תיעוד אודות האירוע. לא הובאו ראיות כנדרש להוכחת מקום התאונה והמפגע. התמונות אשר צורפו לכתב התביעה היו טעונות בירור ואלה אף לא הוגשו כראיה על ידי התובעים. כפי שפורט לעיל, במספר נקודות עדויות עדי התביעה לא היו אחידות ולאור המקובץ, נסיבות התאונה לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת. 29. אשר על האמור, התביעה נדחית. כמו כן, נדחית ההודעה לצד שלישי. 30. בנסיבות, אין צו להוצאות. המזכירות תמציא לב"כ הצדדים את פסק הדין. ניתן היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים. קטיניםעדותדיוןעדות יחידהנזיקין