החזקה כי חתימת אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין את תוכנו

החזקה כי חתימת אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין את תוכנו המבקשים בהמרצת הפתיחה שלפני, בני הזוג ברנס (להלן: המבקשים), שיעבדו את דירתם להבטחת הלוואות ואשראים שקיבלו מהמשיב 1, בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: הבנק). לאחר שנצברו בחשבונות הבנק של המבקשים יתרות חובה שלא נפרעו ולאחר שניתן כנגד המבקשים פסק דין המחייב את המבקשים בפירעון מלוא החוב, נקט הבנק בהליכי מימוש משכנתא ובמסגרתם מונה המשיב 2, עו"ד שרגא בודה, ככונס נכסים על זכויות המבקשים בדירה. בהמרצת הפתיחה שלפני טוענים המבקשים, כי חתימתם על גבי שטר המשכנתא נעשתה מבלי שהבינו את משמעותה ותוך שסברו כי היא נעשית מטעמים פרוצדוראליים בלבד, לצרכים הפנימיים של הבנק ואין לה כל נפקות מעשית. המבקשים עותרים לקבלת סעד הצהרתי, לפיו שטר המשכנתא הנוגע לדירה הינו בטל ומבוטל. לחילופין, עותרים הם לסעד הצהרתי לפיו סעיפי הויתור שבשטר המשכנתא שעניינם ההגנות בחוק בדבר דיור חלופי הינם חסרי כל נפקות משפטית ומשכך - בטלים. כן עותרים הם לקבלת צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא. 1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת המבקשים, בני הזוג ברנס, הינם הבעלים של הדירה שברחוב נג'רה 39 ברחובות, הידועה גם כגוש 3698 חלקה 75/2, אותה הם נוהגים להשכיר לצדדים שלישיים (להלן: "הדירה"). המבקש 1, ויקטור ברנס, עוסק, בין היתר, בשיווק מוצרים רפואיים שונים למגזר הפרטי ולמגזר המוסדי. המבקשת 2, מלכה ברנס, רעייתו של המבקש, הינה עקרת בית, המטופלת בעשרה ילדים. לצורך עסקיו של המשיב ולצרכי בני הזוג האישיים, החזיקו המבקשים במספר חשבונות בנק בסניף אשקלון של הבנק. חלק מחשבונות הבנק הוגדרו כפרטיים וחלקם כעסקיים. במהלך השנים, ניתנו למבקשים אשראים והלוואות, בהתאם לצרכיהם. ביום 27.7.06 נרשמה לטובת הבנק משכנתא בסך 370,000 ש"ח על זכויות המבקשים בדירה, בגין הלוואות ואשראים שהבנק העניק למבקשים עד לאותה עת. המשכנתא נרשמה בהתאם לשטר משכנתא עליו חתמו המבקשים לפני רשם המקרקעין ובשוליו נרשם אישורו של רשם המקרקעין, כי הסביר למבקשים את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנע כי הדבר הובן להם כראוי. ביום 26.4.07 עודכן סכום המשכנתא באמצעות החלפתה במשכנתא בסך 640,000 ש"ח, בהתאם לשטר משכנתא מתוקן, אשר נחתם, גם הפעם, בפני רשם המקרקעין ותוך שבשוליו נרשם אישורו של רשם המקרקעין כאמור. לאחר שנצברו בחשבונות הבנק של המבקשים יתרות חובה שלא נפרעו, הגיש הבנק כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר. המבקשים לא התגוננו בפני התביעה וביום 15.7.08 ניתן פסק דין, המחייב את שני המבקשים, ביחד ולחוד, בפירעון מלוא חובם לבנק, הוא חוב אשר הובטח באמצעות המשכנתא (ת"א 11211/08 (ת"א)). לאחר קבלת פסק הדין, נקט הבנק בהליכי מימוש משכנתא אשר במסגרתם מונה המשיב 2, עו"ד שרגא בודה, ככונס נכסים (תיק הוצאה לפועל 01-36008-08-4). 2. גרסאות הצדדים וטענותיהם לגרסת המבקשים, במשך כל השנים, הבנק נתן למבקש אשראים שונים והלוואות בהתאם לנדרש ועל פי הסכמות והבנות שבעל פה ובין הצדדים שררו יחסי עבודה קרובים. אולם, בתחילת חודש ינואר 2007 זימנה מנהלת סניף הבנק את המבקש לפגישה, שבמהלכה הודיעה לו כי עליו לחתום, ביחד עם המבקשת, על שטר משכנתא לטובת הבנק וזאת בגין הלוואות ואשראים שהבנק העניק להם עד לאותה עת. לגרסת המבקשים, הובהר למבקש, כי לאחר החתימה על שטר המשכנתא, יעמיד הבנק למבקש קו אשראי נוסף, בהתאם לבקשתו. עוד הובהר למבקש, כי החתימה על שטר המשכנתא הינה לצרכים הפנימיים של הבנק בלבד, מטעמים פרוצדוראליים ואין לה כל נפקות מעשית. לגרסת המבקשים, הם חתמו על שטר המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין מבלי שהוסברה להם משמעות חתימתם ותוך שסברו כי המדובר בהליך פרוצדוראלי בלבד. לאחר כשבוע, התקבלו אצל המבקש טלפונים בהולים מהבנק, כי נפלה טעות בשטר המשכנתא וכי יש לתקנה. המבקשים, אשר נזקקו נואשות להסדיר את האשראי, מיהרו לשוב ללשכת רישום המקרקעין וגם הפעם חתמו על שטר המשכנתא בפני רשם המקרקעין מבלי שהוסברה להם משמעות חתימתם. לגרסתם, על אף שחתמו על שטר המשכנתא כנדרש על ידי הבנק, סרב הבנק לאשר להם מסגרת אשראי גבוה יותר ולפיכך מצבם הלך והורע עד לקריסה מוחלטת. המבקשים טוענים, כי חתימתם על גבי שטר המשכנתא נעשתה מבלי שהבינו את משמעותה ותוך שסברו כי היא נעשית מטעמים פרוצדוראליים בלבד, לצרכים הפנימיים של הבנק ואין לה כל נפקות מעשית. לטענתם, בעת החתימה על שטר המשכנתא, הבנק ורשם המקרקעין כלל לא הסבירו להם על מה הם חותמים, מה משמעות חתימתם על שטר המשכנתא ומה ההשלכות והתוצאות הצפויות להם הנובעות מחתימתם. זאת, בניגוד להוראות החוק והפסיקה, לפיהן חלה חובה על הבנק להסביר למבקשים את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. לטענת המבקשים, במקרה דנן הייתה מוטלת על הבנק חובת גילוי מוגברת, לאור העובדה שהמבקשים, מעצם חתימתם על שטר המשכנתא, לא קיבלו דבר, אלא רק החמירו את מצבם. נטען לקיומה של חובת גילוי מוגברת גם משום שמדובר במקרה בו בן זוג נדרש למשכן את זכותו בנכס לטובת חובות בן הזוג וקיים חשש שבן הזוג לא יפרוש את מלוא התמונה בפני בן הזוג ומשום שהמבקשת, שהינה עקרת בית פשוטה שאינה מבינה בענייני כספים, בטוחות ומשכנתאות, כלל לא הייתה מעורבת או מעורה בצורה כלשהי בעסקי המבקש ובמצב חשבונות הבנק. המבקשים טוענים עוד, כי הבנק נהג בחוסר תום לב ואף הטעה אותם ביודעין, עת הבטיח להם כי לאחר החתימה על שטר המשכנתא תאושר מסגרת אשראי, זאת בשעה שהבנק רק רצה להיטיב את מצבו מבחינת בטוחות שהיו לו על אשראים שכבר ניתנו ועל יתרות חובה בחשבון המבקשים. נטען, כי באם המבקשים היו יודעים כי זהו המצב, כלל לא היו חותמים על שטר המשכנתא ומסכנים בכך את קורת הגג היחידה שלהם. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הבנק לא מסר להם את מלוא המידע הרלבנטי לצורך קבלת ההחלטה האם לחתום על שטר המשכנתא, אם לאו. כך, הבנק לא הבהיר מהו גובה החוב שלהבטחתו נדרשת המשכנתא, גובה הריבית שהוא גובה בעדה ולא פרט את מצב הבטוחות שהיו בידיו עובר לחתימה על מסמכי השעבוד. עוד טוענים המבקשים, כי הבנק ונציג רשם המקרקעין לא העמידו אותם במעמד חתימתם על שטר המשכנתא על הזכות המוקנית להם על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 ועל פי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 לקבלת דיור חלוף וכפועל יוצא מכך לא הסבירו להם כי הם מוותרים על זכות כאמור. נטען גם, כי סעיף הויתור בשטר המשכנתא נוסח באופן "טכני" בלבד. לגרסת הבנק, המבקש ידע היטב כי הוא ממשכן את דירתו כבטוחה לפירעון הלוואות ואשראים שקיבל מהבנק. הבנק מכחיש מכל וכל את גרסת המבקשים, לפיה הובהר להם כי שטר המשכנתא עליו חתמו הינו פורמאלי בלבד. לגרסת הבנק, למבקש הובהר כי מטרת המשכנתא הינה לשמש כבטוחה להתחייבויות המבקשים ולפירעון הלוואות ואשראים שנטלו מהבנק וכי במידה והמבקשים לא יעמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, יהא הבנק זכאי לממש את המשכנתא, לפנות את המבקשים מהדירה ולמוכרה כפנויה, מבלי שהמבקשים יהיו זכאים לפיצוי כלשהו בגין המימוש, כגון דיור חלופי. הבנק טוען, כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, תוך הסתרת פרטים מהותיים מבית המשפט; כך, המבקשים "שכחו" לציין כי חתמו על שטר משכנתא לטובת בנק "משכן" קודם לחתימתם על שטר המשכנתא הנוכחי וכי המשכנתא לטובת הבנק החליפה את המשכנתא הקודמת. זאת ועוד. המבקשים "שכחו" לציין, כי המשכנתא החליפה בטוחה קודמת וכי כנגד המשכנתא הועמדו למבקשים אשראים והלוואות נוספים. נטען, כי לאור האמור, ברי כי אין המדובר במבקשים שאינם מבינים את משמעות חתימתם על שטר משכנתא, כי אם במבקשים העושים בטענות אי ההבנה קרדום לחפור בו. זאת ועוד. מהאמור עולה, כי אין כל ממש בגרסת המבקשים, לפיה מנהלת סניף הבנק היא שיזמה ודרשה את הליך המשכנתא וברור כי גם טענת המבקשים, לפיה לא קיבלו דבר בתמורה לחתימת שטר המשכנתא, אינה אמת. הבנק טוען עוד, כי על שטר המשכנתא מתנוסס אישורו של נציג רשם המקרקעין, לפיו הוא הסביר למבקשים את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה וכי המבקשים חתמו על שטר המשכנתא לאחר ששוכנע כי הדברים הובנו על ידם. לטענת הבנק, אישורו של רשם המקרקעין עומד בניגוד גמור ובסתירה לגרסת המבקשים, מה גם שבלתי מתקבל על הדעת כי רשם המקרקעין כשל מלמלא את חובותיו על פי דין בשתי הזדמנויות שונות. הבנק מוסיף וטוען, כי טענת המבקשים ל"אי גילוי" מופרכת על פניה שעה שהיא נשמעת מבעל החשבון עצמו, שבנקל יכול היה לברר מה גובה החוב שלו לבנק באותה עת ובידיעתו המלאה טיב הבטוחה שהעמיד לטובת הבנק ושעה ששטר המשכנתא כלל את כל המידע כאמור. עוד טוען הבנק, כי טענת המבקשים לפיה סעיפי הויתור על הגנת בית המגורים לא היו מפורטים דיים אין לה על מה שתסמוך. מכל מקום, אין המדובר בנכס שהוא דירת המגורים של המבקשים ועל כן אין כל משמעות להגנות על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 ועל פי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. 3. החזקה שלפיה חתימתו של אדם על מסמך מעידה על כך שקרא אותו והבינו כאמור, טענתם המרכזית של המבקשים הינה כי חתימתם על גבי שטרות המשכנתא נעשתה מבלי שהבינו את משמעותה ותוך שסברו כי היא נעשית מטעמים פרוצדוראליים בלבד, לצרכים הפנימיים של הבנק ואין לה כל נפקות מעשית. בפסיקה עקבית נקבעה החזקה, כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו (ראו, בין רבים, ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד י"ט(2) 113, 117 (1965); ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי (ניתן ביום 11.11.04); ע"א 6055/04 לנדאו נ' בל"ל (ניתן ביום 12.7.06)). חזקה זו מתעצמת, שעה שמדובר במסמכים מהותיים, כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא (ראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002); ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (ניתן ביום 18.12.11)). על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה (ראו ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 91 (1983); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503 (1990); ע"א 1548/96 הנ"ל בעמ' 570; ע"א 9538/06 ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (ניתן ביום 10.6.08); ע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (ניתן ביום 5.8.08)). נראה כי בענייננו המדובר בנטל כבד במיוחד, שכן גרסתם העובדתית של המבקשים, שהינם בעל ואישה, מבוססת על עדויותיהם שלהם בלבד והינה בבחינת עדות יחידה. זאת ועוד. המבקשים כבר חתמו בעבר על שטר משכנתא לטובת בנק "משכן", כך שקשה לקבל את הטענה כי דווקא במקרה הנוכחי הם לא הבינו כי הם חותמים של שטר משכנתא. יתרה מכך, שטרי המשכנתא נשוא ענייננו נחתמו בפני רשם המקרקעין, בשתי הזדמנויות שונות, והשטר נושא את הצהרת רשם המקרקעין, בהתאם לתקנה 14 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל - 1970 (להלן: "תקנות המקרקעין"), כדלקמן: "אני מעיד כי היום התייצב(ו) לפני הממשכן(ים) הנ"ל, ולאחר שזיהיתי אותו/(תם) והסברתי לו(להם) את מהות העיסקה שהוא/(הם) עומד(ים) לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנעתי שהדבר הובן לו(להם) כראוי, חתם(מו) לפני מרצונו(נם). אני מאמת את החתימות על שטר זה..." כפי שנראה להלן, לא זו בלבד שהמבקשים לא סתרו במאומה את החזקה שלפיה חתימתו של אדם על מסמך מעידה על כך שקרא אותו והבינו, אלא שמהראיות שלפני עולה, כי המבקשים היו מודעים היטב לתוכן שטר המשכנתא, למשמעותו ולתוצאותיו האפשריות. 4. האם נסתרה החזקה בענייננו מהראיות שהובאו לפני עולה, כי ערב חתימתם של המבקשים על שטר המשכנתא הראשון, רבצה על הדירה משכנתא לטובת בנק "משכן", בסך 119,5000 ₪ בהתאם לשטר משכנתא אשר נחתם על ידי המבקשים בפני רשם המקרקעין ביום 8.8.96 (נסח רישום היסטורי צורף כנספח א' לכתב התשובה; שטר המשכנתא הרלבנטי צורף כנספח ג' 1). חובם של המבקשים לבנק עמד, באותה עת, על סך 522,851,28 ₪, זאת בעקבות הלוואה שנטלו המבקשים מהבנק בסך 420,000 ₪, בהתאם להסכם הלוואה מיום 8.11.05, עליו חתומים שני המבקשים. במועד זה, החזיק הבנק בתיק ניירות ערך של המבקש, בסך 400,000 ₪, כבטוחה (הסכם ההלוואה מיום 8.11.05 צורף כנספח א'1 לכתב התשובה). מהתכתובת שצירף הבנק לכתב התשובה עולה, כי המשכנתא נלקחה לבקשתו המפורשת של המבקש, אשר ביקש לשחרר באמצעותה את תיק ניירות הערך שלו שהחזיק הבנק כבטוחה וכן לצורך סילוק המשכנתא הקודמת שנרשמה לטובת בנק "משכן". וכך כתב המבקש לבנק ביום 24.4.06, במכתב הממוען למר אביגדור בן חיון, סגן מנהלת סניף הבנק (ראו נספח ג' לכתב התשובה): "בהמשך לשיחתנו מלפני הפסח: בוצעה שמאות לבית בבעלותי כמצ"ב. כפי שהודעתי, בכוונתי לבצע שעבוד מוחלט של הנכס לטובת בנק אוצה"ח/סניף אשקלון ולא ביצוע פרי-פאסו יחד עם בנק משכן. לשם כך ברצוני לבצע סילוק המשכנתא הנוכחית בסך כ-150,000 ₪ לטובת בנק משכן.." (ההדגשה במקור - מ' א' ג'). ושוב, ביום 14.6.06, במכתב הממוען לגב' חנה אזריהן, מנהלת סניף הבנק (נספח ד' לכתב התשובה): "לחנה בוקר טוב, לאור הטרטורים הבלתי פוסקים ותחושת חוסר הנוחות שאתם גורמים לי לגבי חריגות זמניות מהמסגרת (ואני מבין שלוחצים אתכם מלמעלה) ולאור (...) חד של העלויות של חשבונותיי בכוונתי לצמצם בהדרגה את הפעילות בבנק כדלהלן: מיד עם התאוששות שוק ני"ע בכוונתי לבצע מכירה של כל התיק למעט מניות בהפסד (טמבור וטאואר) ולבצע פרעון מירבי של ההלוואה בח-ן 250 שעומדת היום על 390,000 ₪. לשעבד את הדירה לטובת הסניף - אבקש לזרז את התהליך היות והעברתי לכם כבר הערכת שמאי!" ביום 16.11.06, לאחר שנרשמה המשכנתא, כתב המבקש למר בן חיון והודה לו: "ישר כוח על המאמצים והמקצועיות שהשקעת. הוכחת שאתה זן מיוחד: בנקאי מקצועי עם לב והבנה." הנה כי כן, המבקש הוא אשר העלה את הרעיון של שעבוד הדירה לאחר שנציגי הבנק הבהירו לו, כי בחשבונותיו יש חריגה משמעותית, ללא בטחונות. זאת, בניגוד לרושם שאותו ביקש המבקש ליצור במהלך חקירתו הנגדית, כאילו הבנק הניח סכין חדה על צווארו וכי כתוצאה מכך הוא נאלץ לשעבד את הדירה, ובמילותיו הוא (פרוטוקול מיום 17.10.10 בעמ' 2 ש' 20-21): "בפעם הראשונה היה לחץ פיזי מתון כמו שקוראים ביחידה שלנו, בפעם השניה זה היה טרור. באמצע, בין לבין, מכופפים לי את היד מאחור עם צבת." מעבר לעובדה שהתכתובת האמורה אינה מתיישבת עם הגרסה שהועלתה על ידי המבקשים באשר לנסיבות נטילת המשכנתא, הרי שיש בה כדי להצביע על כך שהמבקש הבין היטב את משמעות החתימה על שטר המשכנתא ויש בה כדי לאיין לחלוטין את טענתו של המבקש, לפיה סבר כי המשכנתא הינה בבחינת "הליך פורמאלי בלבד". ממכתביו של המבקש עולה, כי הוא ידע שהוא ממשכן את זכויותיו בדירה כבטוחה לאשראי שנתן לו הבנק ולצורך כך אף דאג להמציא לבנק הערכת שמאי של הדירה שאותה ביקש לשעבד. המבקש גם ידע, כי עליו לסלק, תחילה, את המשכנתא לטובת בנק משכן, אם אין ברצונו ב"ביצוע פארי - פאסו יחד עם בנק משכן" ולצורך כך המציא מכתב כוונות מבנק "משכן". המבקש גם הבין, כי כל עוד לא תינתן לבנק בטוחה אלטרנטיבית, תיוותר בידי הבנק הבטוחה הקיימת - היא תיק ניירות הערך. זאת ועוד. בניגוד לנטען בהמרצת הפתיחה, שטר המשכנתא השני לא נחתם כשבוע לאחר חתימת שטר המשכנתא הראשון, אלא ביום 26.4.07, היינו כשבעה חודשים לאחר חתימת שטר המשכנתא הראשון. חשוב מכך, שטר המשכנתא השני לא נחתם מפאת "טעות", אלא לאחר שהמבקש קיבל אשראי נוסף לפעילותו העסקית ובין היתר אשראי בסך 25,000 ₪ לטובת עסק חדש למסגור תמונות; אשראי בסך 50,000 ₪ לטובת סניף הפיצה וכן הלוואה בסך 230,000 ₪ מקרן קורת (כתבי ההתחייבות והערבות להחזרת ההלוואה צורפו כנספחים ו' 1-2 לכתב התשובה של הבנק). מכאן, שאף טענותיו של המבקש בכל הנוגע לכך שהמבקשים, מעצם חתימתם על שטר המשכנתא, לא קיבלו דבר וכי הבנק הטעה אותם ביודעין, כי לאחר חתימתם על שטר המשכנתא, תאושר מסגרת אשראי, אין בהן ממש. כאמור לעיל, הן השטר הראשון והן השטר השני נחתמו לפני רשם המקרקעין ועל השטרות מתנוסס אישור רשם המקרקעין, בהתאם לתקנה 14 לתקנות המקרקעין. המבקשים לא ביקשו להעיד את נציג רשם המקרקעין אשר אימת את חתימתם ומחדל זה רובץ לפתחם. משכך, לא נסתרה החזקה, כי הרשם הסביר למבקשים את מהות העסקה ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, מה גם שאכן קשה להעלות על הדעת, כי רשם המקרקעין כשל ממתן הסבר כנדרש בשתי הזדמנויות שונות. בהינתן כל האמור, גרסת המבקש בדבר אי ידיעתו או אי הבנתו את מהות ומשמעות שטר המשכנתא שנחתם על ידו היא מוקשית ואיני מקבלת אותה. יש לזכור, כי המבקש החזיק באותה עת במספר עסקים, ובין היתר שימש כזכיין של חברת סנו, הפעיל סניף של "פיצה דומינו" ואף עסק בשיווק מוצרים רפואיים (ראו פרוטוקול מיום 17.10.10, עמ' 2 ש' 2-5). בנוסף, אין המדובר בענייננו באירוע יחיד של נטילת משכנתא מבנק למשכנתאות, כי אם במערכת יחסים מתמשכת, שבמסגרתה ניתנו למבקשים אשראים והלוואות מעת לעת, תוך התאמת הבטוחות בהתאם ליתרות החובה המשתנות, לעיתים בדיעבד. מנגד, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסת הבנק, לפיה עובר לחתימת שטר המשכנתא, העמיד הבנק את המבקש על משמעותה ותוצאותיה. זאת במיוחד בנסיבות בהן כל הגורמים הרלבנטיים מטעם הבנק, אשר באו במגע עם המבקש בקשר עם נטילת המשכנתא, הגישו תצהיר לתמיכה בתשובת הבנק והתייצבו לעדות; מנהלת סניף הבנק, הגב' חנה אזריהן, סגנה, מר אביגדור בן חיון ורכזת האשראי העסקי בבנק, הגב' אווה בן דיין, אשר טיפלה בהליך נטילת המשכנתא. מנהלת סניף הבנק, הגב' אזריהן, הצהירה, כי טענת המבקשים לפיה הבהירה למבקשים כי החתימה על שטרי המשכנתא הינה פורמאלית בלבד ונעשית לצרכים פנימיים של הבנק - אינה אמת (ראו סעיף 4 לתצהירה). הגב' אזריהן הצהירה, כי כלל לא שוחחה עם המבקש על שטר המשכנתא ומשמעותו וכלל לא טיפלה אישית במסירתו למבקש ומכיוון שכך כלל לא יכלה לומר את המיוחס לה על ידי המבקש (ראו סעיף 6 לתצהירה). הגב' אזריהן נחקרה בעניין זה, כך (ראו פרוטוקול מיום 4.1.12 עמ' 13 ש' 26 עד עמ' 14 ש' 5): "ש. מר ברנס טוען שאת הסברת לו שלמעשה את המשכנתא אתם צריכים רק לצורך פורמלי להראות להנהלה שלוחצת עלייך. ת. אין מושג כזה פורמלי בבנק. ואני לא אמרתי לו כזה דבר. כל ההתנהלות לא הייתה מולי, אני אישרתי את האשראי מכוח זה שהייתי מנהלת סניף אבל העניינים התנהלו מול צוות בסניף. אני לא זו שדרשתי ממנו את המשכנתא יותר מזה הייתה פניה של הלקוח וביקש לפרוע את הכספים ולתת את הנכס כבטוחה במקום הכספים שיש לו (נספח ג')". רכזת האשראי העסקי בבנק, הגב' בן דיין, אשר ליוותה את הליך קבלת המשכנתא, הצהירה, כי היא מסרה את שטרות המשכנתא למבקש, כל אחד במועדו, כאשר המסירה בוצעה במקרה אחד באמצעות פקידת הבנק, לאחר שיחה טלפונית עם המבקש, שבמסגרתה ניתן למבקש הסבר מפורט באשר למהות החתימה על שטר המשכנתא, ובמקרה שני ישירות על ידה (ראו סעיף 4 לתצהירה). הגב' בן דיין הצהירה, בהגינותה, כי לא שוחחה בעניין עם המבקשת, אולם הסתמכה על כך שמעבר להסבר שינתן לה בעניין על ידי המבקש, תקבל המבקשת הסבר נוסף ומפורט על ידי עורך הדין או רשם המקרקעין שבפניו תחתום על השטר (סעיף 5 לתצהירה). הגב' בן דיין הצהירה עוד, כי המבקש ידע היטב כי הוא ממשכן את דירתו כבטוחה לפירעון הלוואות ואשראי שקיבל מהבנק (סעיף 6 לתצהירה). הגב' בן דיין הכחישה מכל וכל את גרסת המבקשים, לפיה הבהירה למבקש כי שטר המשכנתא עליו יחתמו הינו פורמאלי בלבד (סעיף 8 לתצהירה). לגרסתה, היא הבהירה למבקש כי מטרת המשכנתא הינה לשמש כבטוחה להתחייבויות המבקשים ולפירעון הלוואות ואשראים שנטלו וכי במידה והמבקשים לא יעמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, יהא הבנק זכאי לממש את המשכנתא, לפנותם מהדירה ולמוכרה כפנויה, מבלי שהמבקשים יהיו זכאים לפיצוי כלשהו בגין המימוש, כגון דיור חלופי (סעיפים 9 ו-10 לתצהיר). במהלך חקירתה הנגדית נחקרה הגב' בן דיין בעניין זה, כך (ראו פרוטוקול מיום 17.10.10 עמ' 7 ש' 27 עד עמ' 8 ש' 2): ש. סעיף 4 לתצהירך - שאת טוענת שהבהרת לתובע על מה מדובר. מה בדיוק הבהרת לו. ת. שדיברנו בטלפון על שיעבוד נכס במקום תיק ני"ע הוא הבין ממני מה המשמעות של שעבוד נכס אני הסברתי לו מה המשמעות של שעבוד נכס. ש. מה אמרת לו. ת. בהנחה שלא ישלם החוב הנכס ימומש לבנק. הבהרתי לו את זה בטלפון, הוא ידע את זה. ש. את יודעת שנדרשת גם חתימה של גב' ברנס. ת. בוודאי. לה לא הבהרתי זאת. על שטרי טאבו לא מחתימים בבנק, מחתימים ברשם טאבו שם אמורים להסביר ללקוח על מה הוא חותם. אני לא שוחחתי עם גב' ברנס." ובהמשך (שם, בעמ' 9 ש' 21-31): "ש. בסעיף 9 את טוענת שהבהרת לברנס כי מטרת המשכנתא היא בטוחה להתחייבות ובמעמד נטילת המשכנתא נכח רק המבקש 1, בואי נאמר שזה אכן נכון, הרי את הצהרת פה שמדובר בחשבונות שהם חשבונות משותפים, לפחות שניים מהם לא חשבת שאת צריכה להזמין את גב' ברנס להסביר לה מה המשמעות של חתימה על משכנתא. ת. ההתנהלות לאורך השנים הייתה שנים מול ברנס, כמעט ולא הייתה בינינו אינטראקציה עם האישה, לעניין משכון הנכס, אני שוב אומרת הרישום בטאבו מבחינתי השלימה את התמונה, היו אמורים להבהיר לה בטאבו על מה היא חותמת. ש. את דאגת ליידע בדרך כזו או אחרת את גב' ברנס מה גובה החוב. ת. גובה החוב מפורט בשטר המשכנתא ועל זה היא חתמה. ש. משטר המשכנתא היא למדה מה יתרת החובה בחשבון. ת. לא, היא למדה מה האובליגו הכולל." באשר למבקשת, הרי שמעדותה עולה, כי היא הותירה את הטיפול בענייניים הכספיים למבקש, תוך הסתמכות מוחלטת על שיקול דעתו וציות עיוור להוראותיו. עם זאת, המדובר באישה אשר בוודאי מסוגלת להבין מהותה של הלוואה, מהותו של שטר משכנתא והשלכותיו (ראו חקירתה הנגדית בעת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, פרוטוקול מיום 5.10.08, עמ' 7 ש' 17 עד עמ' 8 ש' 2): "ש: נכון שאת לא עוסקת בנושאים הכספיים ואת סומכת על בעלך? ת. כן. ש. נכון שכאשר בעלך מבקש ממך לחתום על מסמכים את סומכת עליו? ת. אני סמכתי גם על בעלי וגם על הבנק שהמערכת יחסים ביניהם היתה מצוינת. ש. האם פנית פעם לבנק בקשר למסמך משכנתא כלשהו שחתמת בבקשה לקבל הבהרות או הסברים? ת. לא ידעתי בכלל שחתמתי על מסמך של משכנתא. בעלי לקח אותי למשרד ואמר שאני צריכה לחתום על מסמך שהבנק דורש כדי להגדיל את המסגרות. בעלי אמר לי שאנחנו הולכים לטאבו, אך לא ידעתי שאנחנו חותמים על שטר משכנתא. אני לא מבינה בזה כלום. לא שאלתי את בעלי. כל פעם שביקש ממני לחתום ידעתי שאני צריכה לחתום כי אנו שותפים בחשבון. היו פעמים שבאו אלי מהבנק והחתימו אותי בבית. הוא בעלי, אם לא אסמוך עליו על מי אסמוך? ש. קראת את המסמכים שחתמת עליהם? ת.לא." ובהמשך (שם, עמ' 8, ש' 25-26): "ש. מה הידיעה שלך לגבי מה קורה למישהו שחותם על משכנתא ולא מחזיר הלוואה? ת. אני יודעת שלוקחים את הבית." כך גם בחקירתה לפני (ראו פרוטוקול מיום 17.10.10 עמ' 5 ש' 20 עד עמ' 6 ש' 3): "ש: בעלך לקח אותך לטאבו 3 פעמים, פעם אחת לרשום משכנתא לטובת בנק משכן ופעמיים לטובת בנק אוצר החייל, שאלת בשביל מה הולכים לטאבו. ת. אני ידעתי, הוא אמר לי, הסביר שאנחנו הולכים לחתום על מסמך פרוצדוראלי שהבנק דורש ממנו כדי לאשר לו אשראי נוסף. ש. מפנה לסעיף 13 לתצהיר. את אומרת שבעלך אמר לך שאת צריכה ללכת עוד פעם לטאבו בגלל שנפלה טעות בשטר, שאלת איזה טעות. ת. לא. ש. בבית את עוסקת בענייני הבית ובעלך עוסק בעניינים כספיים מול הבנקים. ת. נכון. ש. את סומכת על בעלך שידע מה לעשות מול הבנקים ואת לא מסרבת למה שבעלך מבקש. ת. אני סומכת עליו. ש. כאשר חתמת על שטרי המשכנתא קראת מה כתוב בהם. ת. לא ידעתי שאלה שטרי משכנתא ולא קראתי את המסמכים רק חתמתי. ש. גם את השטר הראשון לטובת בנק משכן. ת. לא זוכרת. ש. פנית פעם לבנק בקשר למשכנתא לקבל הסברים. ת. לא. לא ידעתי שמדובר במשכנתא .." בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (1997), נדון מקרה דומה לענייננו ונפסק, כך (פסקה 13 לפסק הדין): "והנה, בענייננו לא נמנע מן האישה לקרוא את שטרי המשכנתה. האישה היא בוגרת בית-ספר תיכון בישראל, ואף העידה על עצמה כי היא מודעת למשמעות חתימה על מסמך משפטי. הסברה לכך שלא קראה את המסמך שאותו הגיש לה בעלה לחתימה, שדי היה בהעפת-עין כדי לעמוד על תוכנו, מלמד על אחד משניים: כי חתמה מתוך אמון בבעלה ונכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול-דעתו, או שנהגה ברשלנות. שתי האפשרויות שוללות טענת אפסות". וברע"א 11519/04 לבקוביץ' נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 7.7.05): "חתימה על מסמך משכנתא תוך הסתמכות עיוורת על עצת פרקליט או בן זוג, אינה מהווה כשלעצמה סיבה מספקת בכדי לקבוע כי אין תוקף להסכם... זאת ועוד, על פי האמור בתקנה 16(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשל"ט-1969, עובר לאישור המשכנתא מחויב עורך הדין להסביר לבני הזוג את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. הבנק רשאי להניח בעת קבלת שטר המשכנתא החתום על ידי עורך דין, כי הסברים אלו אכן ניתנו לבני הזוג. יתרה מכך, מאחר שהמבקשת חתמה על שטר המשכנתא בפני עורך דין שלא ייצג את הבנק ולא בסניף של הבנק, לא ניתן אף לטעון כי היא הוטעתה על ידי הבנק בעת החתימה". דברים אלה יפים גם לענייננו. כאמור לעיל, המבקשת הינה אישה בוגרת, יודעת קרוא וכתוב, אשר חתמה, ולא בפעם הראשונה, על שטר משכנתא, ביודעה שלבעלה יש קשיים מסוימים עם הבנק, גם אם היא לא ידעה את כל הפרטים כולם. שטר המשכנתא כלל את פרטי העסקה הספציפית והוא נחתם לפני רשם המקרקעין ועל השטר מתנוסס אישור רשם המקרקעין, בהתאם לתקנה 14 לתקנות המקרקעין. יש לזכור גם, כי עובר לחתימת שטר המשכנתא, חתמה המבקשת ביחד עם המבקש על הסכם הלוואה בסך 420,000 ש"ח, שלגביו לא נשמעה כל טענה. בהסכם ההלוואה, התחייבה המבקשת, בין היתר, כך (סעיף 9 להסכם): "להבטחת הפירעון המלא והמדויק של ההלוואה כולה או מקצתה, תשמשנה כבטחון לכך כל הבטוחות שניתנו ו/או שתינתנה על ידינו ו/או עבורנו לבנק וכן כל השטרות כהגדרתם בסעיף 37 (ד) לכתב התחייבות זה שאנו ו/או ערבינו מסרנו ו/או נמסור ו/או מסרו ו/או ימסרו לבנק מעת לעת". בהמרצת הפתיחה שלפני לא נטען, כי המבקשת חתמה על הסכם ההלוואה מבלי שהבינה את תוכנו ומשכך הסכם זה שריר ותקף. מכל מקום, גם אם אצא מנקודת הנחה, כי המבקשת חתמה על הסכם ההלוואה על פי דרישת בעלה, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, תוקפה של התחייבות לא ייפגם גם כאשר המתחייב חותם על המסמך "..על פי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת היועץ האמור, ואימון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על פי שיקול דעתו של הלה - יהיה המסמך אשר יהיה" (דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 (1980)). בנסיבות אלה, שוכנעתי כי המבקשת ידעה מדוע התייצבה בלשכת רשם המקרקעין לחתימה על שטר המשכנתא ושוכנעתי שהוסברה לה מהות המסמך. המבקשים מקשים וטוענים, כי לא היה די בחתימתה של המבקשת על שטר המשכנתא בפני רשם המקרקעין, וכי חייב היה הבנק עצמו - באמצעות נציגיו - להעמידה עובר לחתימה על משמעותה ותוצאותיה. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (ניתן ביום 5.8.08). באותו עניין, המערערת ובעלה לשעבר שעבדו לטובת הבנק את זכויותיהם בדירת מגוריהם כבטוחה לאשראי שהעמיד הבנק לפרויקט בניה בבעלות בעלה של המערערת ושותפיו. שטר המשכנתא נחתם על ידי המערערת ובעלה בפני פרקליטם של השותפים לפרויקט, ובשוליו נרשם אישורו. המערערת טענה, כי לא היה די בחתימתה על שטר המשכנתא בפני עורך דין, וכי חייב היה הבנק עצמו - באמצעות נציגיו - להעמידה עובר לחתימה על משמעותה ותוצאותיה. בית המשפט העליון דחה את הטענה ופסק, כי הבנק היה זכאי להסתמך על אישור עורך הדין וכי הוא לא היה חייב להעמיד את המערערת עובר לחתימה על משמעותה ותוצאותיה. מכל מקום, עיון בתצהיר המבקשת מעלה, כי כל המצגים וההסברים בכל הנוגע לנסיבות חתימת המבקשים על שטר המשכנתא, מקורם בבעלה, ובו בלבד (ראו, לעניין זה, את סעיפים 8, 9 ו-13 לתצהירה של המבקשת, שם מצהירה המבקשת כי המידע המובא בכל סעיף וסעיף נמסר לה על ידי בעלה ובלשונה: "מבעלי נמסר לי.."). בנסיבות המתוארות לעיל, ונוכח התנהגותה של המבקשת, אשר לגרסתה, כלל לא טרחה לעיין בשטרי המשכנתא וממילא כלל לא טרחה לערוך בירור כלשהו למול הבנק, נראה כי אין זה המקרה בו יש לייחס לבנק הפרה של החובות המוטלות עליו, מה גם שמעדות המבקשת עולה, כי לא הסבר כזה או אחר שניתן או שלא ניתן על ידי פקיד הבנק הוא שגרם לה לחתום על מסמכי המשכנתא, אלא האמון שנתנה בבעלה כי כך יש לנהוג. לאור כל האמור אני קובעת, כי המבקשים היו מודעים היטב לתוכן שטר המשכנתא, למשמעותו ולתוצאותיו האפשריות. נותר להתייחס לטענתם החלופית של המבקשים, לפיה הם זכאים להגנות המוענקות בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 ובסעיפים 38 ו- 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. שטר המשכנתא נשוא ענייננו כולל סעיף ויתור שבו נקבע, כדלקמן: "ויתור על הזכויות 24. הממשכן מסכים ומצהיר, כי לא יהיה מוגן בכל הקשור בנכסים המשועבדים על-פי סעיף 33 של חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 ו/או על פי סעיפים 38 ו- 39 של חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 ו/או על פי סעיף 86 א' של פקודת פשיטת רגל (נוסח חדש), תש"ח - 1980 ו/או לפי הוראות של כל דין אחר שיבואו במקום אותן הוראות או בנוסף להן. הממשכן מוותר במפורש על כל הזכויות הקבועות בסעיפים האמורים של החוקים הנ"ל, או בכל הוראת דין שתבוא במקומם או בנוסף להם". בע"א 9120/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם פלקסר (ניתן ביום 15.9.11)), נדונה תנית ויתור בנוסח הדומה לסעיף הויתור נשוא ענייננו ונפסק, כי תנית הויתור האמורה תהייה תקפה רק אם הובהרה ללווה זכות זו ומשמעות הויתור עליה. כפי שכבר ציינתי, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסת הבנק, לפיה הובהר למבקש, כי במידה והמבקשים לא יעמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, יהא הבנק זכאי לממש את המשכנתא, לפנות את המבקשים מהדירה ולמוכרה כפנויה, מבלי שהמבקשים יהיו זכאים לפיצוי כלשהו בגין המימוש, כגון דיור חלופי. אולם, אין חולק כי המבקשת לא קיבלה מהבנק כל הסבר כאמור. עם זאת, וגם אם אניח לטובת המבקשת כי לא קיבלה הסבר כאמור מנציג רשם המקרקעין שבפניו נחתם השטר ואתעלם מהעובדה שהמבקשת כבר חתמה בעבר על שטר משכנתא אשר כלל ויתור על זכות הדיור החלוף, הרי שאין המבקשת זכאית לחסות תחת כנפיהן של ההגנות הנזכרות; סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל מעניק את הזכות לדיור חלוף רק למקרקעין המשמשים "בית מגורים לחייב". גם סעיף 33 לחוק הגנת הדייר הופך את החייב לדייר מוגן רק אם "החזיק בנכס" בעת מימוש המשכנתא. בענייננו, כאמור, המדובר בדירה המושכרת לצדדים שלישיים ובנסיבות שכאלה אין כל תחולה להגנות הנזכרות (ראו והשוו לרע"א 1642/12 עוזי בר נ' כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ (ניתן ביום 18.6.12)). לפני סיום אציין, כי המבקשים נמנעו מלהשיג על תוקף המסמכים עליהם חתמו, כלל לא התגוננו בפני התובענה שהגיש נגדם הבנק ורק כאשר "כלו כל הקיצים" מבחינתם והבנק החל בהליכי מימוש, העלו טענות בנוגע לשטר המשכנתא (ראו, לעניין זה, את פניית המבקש לבנק מיום 10.12.07, באמצעות פרקליט מטעמו, שבמסגרתה הודה בקיומו של החוב וביקש לפרוס את החוב באמצעות הלוואה נוספת, מבלי שהעלה כל טענה באשר לתוקף שטר המשכנתא, נספח ו-4 לכתב התשובה של הבנק). בנסיבות שכאלה נפסק, כי לא תשמע כעת טענה בדבר בטלות המסמכים עליהם חתמו (ראו והשוו לע"א 8089/03 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 19.1.06)). 5. סוף דבר התוצאה היא שהתובענה נדחית. הצו הזמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא - מבוטל. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. מסמכיםחזקה שאדם יודע על מה הוא חותם