זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. כנגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז בתוכו ארבעה אישומים שונים. באישום הראשון ובאישום השני מיוחסים למשיב עבירות איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון. כאמור בעובדות האישום הראשון, ביום 25.7.11 ביקשה המתלוננת מהמשיב שייקח את התינוק שלהם לצורך קבלת טיפול רפואי וזה בתגובה משך אותה בשערות ראשה. בסמוך לכך, איים בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה כי אם תסע לנתיבות ותבזבז את הדלק ותחזור לבית בלי תרופות, הוא ייקח לה את האף ויעביר לה אותו מאחורי הראש. הנאשם זרק מספר כלים מתוך ארונות המטבח ואף ניתץ את מכשיר הטלפון שהיה ברשות המתלוננת. המשיב התקדם לעברה של המתלוננת בעת שזו החזיקה את התינוקת בידיה והכה אותה בעורפה. בהמשך, הורה למתלוננת להניח את התינוקת בתוך עגלת התינוק, אשר בהמשכם של דברים הוא תוקף על ידי כך שמשך אותה בשערות ראשה, הכניסה לחדר השינה, שם המשיך וטלטל אותה מסביב למיטה, תוך שהוא מושך אותה בשערות ראשה וכשגופה פוגע במיטה. הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר שזו צרחה. בהמשכם של דברים, איים המשיב על התלוננת באומרו: "את צריכה לראות את הפחד שיש לך בעיניים כשאת יודעת שאת הולכת לחטוף מכות, את נראית כמו חתול מפוחד מכלב". בהמשכם של דברים, יצאה המתלוננת ועזבה את הבית לבית שכנתה. כתב אישום זה מציין אירועים נוספים, בהם איים המשיב על המתלוננת, כך זה מציין כי עובר לאירועים המתוארים עד כה, במועדים שונים ולעיתים קרובות, אמר המשיב למתלוננת כי אם תתלונן עליו במשטרה עוד לפני שהניידת מגיעה הוא ירצח אותה ויתאבד עם הילדים וכן במידה ותתלונן עליו במשטרה, יעצרו אותו, אבל יום יבוא והוא ישתחרר והפנים שלה יפגשו חומצה, כל זאת אמר במטרה להפחידה. האישום השני מפרט איומים נוספים שהופנו כלפי המתלוננת בתאריך 29.7.11, לפיהם איים המשיב על המתלוננת בפגיעה בגופה בכך שאמר לה כי "אם תפני אליי החל מעכשיו מאיזה סיבה, את תחטפי מכות וזה מבחינתי תמות נפשי עם פלשתים, אני ארצח אותך". האישום השלישי, מייחס למשיב עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בפזיזות, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא תעודת ביטוח. על פי המתואר ביום 1.8.11, הורה השוטר אורי אזולאי למשיב לעצור. המשיב עצר את רכבו בצד הדרך ובשעה שהשוטר ירד מרכבו, המשיב הסתובב חזרה עם רכבו וברח מהמקום. במהלך נסיעתו גרם המשיב לרכב שהגיע ממולו לסטות מנתיבו, זאת על מנת למנוע התנגשות, המשיב המשיך תוך חציית קו הפרדה וגרם לרכב אחר לבלום וכן גרם לנאשים שבצד הדרך להימלט מפניו על מנת למנוע פגיעה בהם, כל זאת עשה כשאין ברשותו רישיון נהיגה בתוקף או תעודת ביטוח ברת תוקף. כאמור באישום זה, המשיב הצליח להימלט מהשוטרים. האישום הרביעי, מייחס למשיב עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד ציבור ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח. על פי המתואר באישום זה, ביום 4.8.11 הורה השוטר יהודה סויסה למשיב לעצור בצד הדרך. המשיב עצר בצד הדרך וכאשר השוטר סויסה בא לכיוונו, זה המשיך לנסוע ברכבו, הסתובב במקום תוך שהוא מתעלם מקריאות השוטרים שיעצור בצד. המשיב עצר ברכבו בצד הדרך, וכאשר השוטר סויסה ירד מניידת והתקרב אליו, או אז איים זה עליו בכך שנטל אבן ואמר לשוטר כי אם יתקרב אליו הוא יזרוק עליו את האבן. השוטר יהודה סויסה ניסה להרגיע את המשיב, אשר הוציא מכיסו מפתח ברגים והמשיך לאיים על השוטר באומרו כי אם הוא יתקרב אליו הוא ידקור אותו. בסמוך למתואר לעיל, השתמש השוטר באקדח טייזר ועצר את המשיב. במעמד ובמועד המתואר לעיל, החזיק המשיב סכין מחוץ לתחום ביתו ולא הוכיח כי זו למטרה כשרה. כתב אישום זה ממשיך ומפרט כי ביום 5.8.11 בשעה שהמשיב היה מאושפז בבי"ח סורוקה, שב המשיב ואיים כלפי השוטר אורי אזולאי וכלפי המתלוננת בכך שאמר כי לאחר שישתחרר ממעצרו הוא ירצח את המתלוננת והילדים ויפגע בשוטר, אשר עשה נגדו שימוש באקדח טייזר. המשיב התנגד לקבלת טיפול רפואי ובשעה שהשוטר ניסה להרגיעו, שב ואיים המשיב כלפיו, הרים כסא והתקדם לעברו ובהמשך אף ליוו תוך שהוא הטיח בו כי הוא בן זונה, כלב מסריח. בפתח הדיון שבפניי, שב ב"כ המשיב על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים השלישי והרביעי, ואילו ביחס לאישומים הראשון והשני טען לכרסום ולחולשה בראיות. זה מוסיף ומציין כי הואיל ומדובר בחולשה ניכרת, יש בכך להשליך על כל גורל בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ב"כ המשיב מצביע בראש ובראשונה על העובדה כי בעוד שהמתלוננת בשיחת הטלפון מספרת על כך כי המשיב תוקף ומכה אותה באופן קבוע, הרי לשוטר שמגיע למקום תוך פרק זמן קצר זו מכחישה את האירועים, לרבות הפרטים אותם מסרה בשיחה הטלפונית. כל שציינה היא שהם רבו והיא מבקשת לעזוב את הבית. נקודה נוספת עליה מצביע ב"כ המשיב, נוגעת לכך שבעדותה הנוספת בה היא מוסרת פרטים מפלילים, היא מצביעה על חלקי גוף שונים אשר בהם אמורות להימצא החבלות כתוצאה ממעשי המשיב. חבלות אלו לא נצפו על ידי החוקר שהגיע למקום שלא ציין שהוא מבחין בסימני חבלה, דבר אשר יש בו גם כן כדי ללמד על חוסר המהימנות שיש לרכוש למתלוננת. נקודה שלישית עליה מצביע ב"כ המשיב ככזו שיש בה לכרסם ראיות התביעה, נוגעת לעדותם של זוג חברי המשפחה – סיון ודורון דהן, אשר אינם נכללים ברשימת עדי התביעה, ופגשו את המתלוננת בסמוך לאחר אירוע האלימות הנטען שבגינו הזמינה את המשטרה. ב"כ המשיב מצביע על כך כי אלו לא מצביעים על סימני אלימות שהבחינו אצל המתלוננת. כמו כן, אלו מצביעים על כך שהמתלוננת הייתה מחויכת וכי זו הכחישה בפניהם שפגעו בה. אשר לתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב – הביע ב"כ המשיב תהייה על השוני המהותי לשיטתו בין דברי שירות המבחן כפי שמצאו ביטויים בגזר הדין בעניינו של המשיב שניתן על ידי כב' השופט אבו טהה ביום 4.3.10. תסקיר זה אינו מונח בפני בית משפט, אולם מן השיקוף של האמור בו שמוצא ביטויו בדברי כב' השופט אבו טהה, עולה כי המשיב גילה יכולת טובה לקחת אלימות על האחריות המילולית והפיזית שלו וכי זה מתרשם כי המשיב עשה שינוי משמעותי בתפישתו, כאשר קיימת היום הכרה בחלקים מכשילים בהתנהגותו האלימה ובאחריותו לה. בסופו של דבר, שירות מבחן מצביע על הטיפול המשמעותי שערך המשיב וממליץ להטיל עליו עונש שיאפשר את המשך ההליך השיקומי. כשאלו הם פני הדברים כאמור לעיל בתסקיר עובר לגזירת עונשו בחודש מרץ 2010, לא ברור לבא כוחו המלומד הכיצד כיום מונח בפני בימ"ש תסקיר אשר כפי שיפורט בהמשך מצביע על טשטוש העדר טיפול בבעיות אלימות, חוסר יציבות לאורך זמן בהתמדה במסגרת טיפולית וכיוצ"ב. מנגד, ב"כ המבקשת שב ומפנה לעדות המתלוננת המפרטת את כל האירועים. לדבריו, העובדה כי זו הכחישה בתחילה את האלימות אותה מפנה המשיב כלפיה נעוצה בחשש הרב והפחד של המתלוננת מהמשיב. זה אף הפנה לדברים מעדותו של המשיב בחקירת המשטרה, אשר מחזקים את עדות המתלוננת, כך זה מודה כי ניתץ את מכשיר הפלאפון, כי הינו מכור לסמים ומעשן ארבעים ג'וינטים ביום, וכן אמירות נוספות הקושרות אותו לביצוע המעשים, לרבות הודאתו כי תפס אותה מהשערות ודחף אותה. בהמשכם של דברים, עתר ב"כ המבקשת להורות על מעצרו של המשיב בשים לב לעברו הכולל אלימות כלפי אותה מתלוננת, לאישומים הנוספים התלויים ועומדים נגדו וכן ביחס לעובדה כי מדובר במי שעושה שימוש בסמים – דבר שגם בו יש להגביר המסוכנות הנשקפת מן המשיב. בפתח דבריי אציין כי למקרא כתב האישום האוחז בתוכו ארבעה אישומים שונים ובשים לב לאמור באישום השלישי והרביעי, וכן לחומר החקירה שהובא בפניי המלמד על האופן בו המשיב נמנע מלהגיע לחקירה, חרף פעולות רבות שערכה המשיבה, ניתן היה בהסתמך על אישומים אלו בלבד – היינו האישומים השלישי והרביעי, להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו ואתייחס לכך בהמשך החלטתי. אשר לאישומים הראשון והשלישי – לא אצא חובתי ואתייחס גם לשאלת קיומן של ראיות לכאורה וגם למסוכנות הנשקפת מן המשיב באישומים אלו. כאמור, תחילתו של התיק בפנייה טלפונית של המתלוננת למשטרה. בהודעה זו, המודיעה מדווחת על המשיב כמי שמכה אותה באופן קבוע, לפני מס' שעות הכה אותה, העיף אותה מהבית, שבר לה את הטלפון ולא הסכים שתיקח איתה את הילדים. זו נמצאת כעת אצל חברתה בשדה צבי 67. בהודעה זו, מצוין כי המתלוננת מפוחדת ומבקשת שניידת תגיע למקום. אכן בגרסתה הראשונה מיום 25.7.11 כלפי השוטר שהגיע, הכחישה המתלוננת את האלימות שהפנה כלפיה המשיב. בהודעתה מיום 29.7.11 שעה 16:38, זו מסבירה היטב מדוע לא סיפרה את כל שארע באותו מקרה, אשר לדבריה ניסתה לפתור זאת מבלי לערב את המשטרה, כאשר האופציה הראשונה מבחינתה הייתה לפנות לעו"ס בטרם תפנה למשטרה ולאחר ששוטר הגיע, ביקשה לבטל את התלונה עקב הפחד שלה מן המשיב. זו מוסיפה כי האמינה בעבר כי הכל יסתדר ושהמשיב ישנה דרכיו. בהודעה מוקדמת מאותו יום, המשיב מפרטת בפרטי פירוט את כל האירועים המתוארים בכתב האישום וגם כן מציינת את העובדה שלא סיפרה לחוקר אריה לב את כל האירועים בשל הפחד הרב שלה מן המשיב וכן נוכח איומים שהפנה כלפיה בעבר על כך שירצח אותה ויתאבד עם הילדים במידה ותתלונן במשטרה. אין מחלוקת שהמתלוננת עזבה את הבית באותו יום והלכה לבית שכנתה. עובדה אשר אף היא מלמדת על קרות האירוע וחששה מן המשיב, כמו כן יש להפנות לעדותה של מוריה רוזני אשר מתארת את הדברים אותם מסרה לה המתלוננת בזמן אמת, לרבות העובדה שהמשיב תקף אותה, משך לה בחוזקה בשערות ואף הראתה לה קצוות של שערות שלדבריה נגרמו לה כתוצאה מן התקיפה. חיזוק לפחד הרב אותו חשה המתלוננת מן המשיב ניתן לקבל מן התיאור אותו מוסרת מוריה בדבר תגובתה של המתלוננת, שעה שהמשיב התקשר וניסה לאתרה. אכן גם מוריה לא מציינת כי ראתה סימני אלימות על המתלוננת, יחד עם זאת לעניין זה, אין בכך לשלול היווצרותן של אמטומות בין אם מייד לאחר קרות האירוע ובין אם מס' שעות לאחר מכן. אמטומות שכאלה אכן נצפו על ידי השוטרים וזאת ניתן לראות בלוח הצילומים מיום 29.7.11 וכן להפנות לדו"ח בדיקת סימני אלימות של השוטר אוחנה ראומה, כאשר לדבריו הבחין: "מתחת לבית השחי בצד שמאל סימן כחול אחד מתחת לשני ובירך שמאל סימן כחול ממש, כחול וגדול ואחרי הכתף הימנית סימן ושריטה בצבע אדום". בשים לב למיקומם של האמטומות כפי המתואר לעיל, לא מצאתי רבותא בכך שהשוטר לא הבחין בכך וכך גם לא שני השכנים אליהם אתייחס כעת (כל זאת בהנחה שהסימנים הכחולים הצליחו להיווצר בפרק הזמן הקצר מרגע התקיפה עד להגעת השוטר). אשר לעדותם של סיון ודורון דהן. המדובר בשני שכנים אשר לא היו נוכחים יחד עם המתלוננת בעת קרות המעשים המיוחסים ובוודאי אין ביכולתם להצביע על אופן השתלשלות דברים שונה מזו לו טוענת המתלוננת. אכן, אלו מספרים על האופן זו התנהגה לאחר שעזבה את הבית באופן שלכאורה אינו מתיישב עם אותה תקיפה לה טוענת המתלוננת, אולם בעניין זה יש להזכיר כי גם המתלוננת עזבה את ביתה תוך שהיא מותירה את התינוק ללא השגחה, עובדה המתיישבת היטב עם גרסתה. זאת ועוד, העד דורון דהן מתאר כי שמע את המשיב אומר למתלוננת לארוז את הדברים על מנת שתעזוב את הבית ותלך לבית הוריה וכי הוא והיא גמרו, דבר שמלמד אף הוא על האירוע שקדם לכך. חיזוק נוסף לראיות התביעה, אני מוצא בדברי המשיב עצמו אשר בהודעתו מודה כי ניתץ את הפלאפון (אייפון) שלה, וכי ברגע "שהיא אמרה לי שהיא הולכת לתחנת המשטרה ואני תפסתי אותה מהשערות, ככה מאחורה, ודחפתי אותה כלפי היציאה מהבית ואמרתי לה שאם הגורל שלי להיות עצור על אלימות במשפחה בפעם האחרונה אז ככה יהיה וזהו". מכל מקום, אזכיר כי עסקינן בשלב המעצר ובראיות לכאורה אשר על בית משפט בשלב זה לבחון פוטנציאל ראייתי, היינו קיומן של ראיות אשר היה ובית משפט יתן להן אמון יש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב ויראה בעניין זה בש"פ זדה והלכות שנקבעו בעקבותיו. לא מצאתי בדברי ב"כ המשיב ככאלה שיש בהן כדי לכרסם בראיות והתנהגותה והתנהלותה של המתלוננת המונעת מפחד מאת המשיב, מוסברים בתוך חומר הראיות עצמו. משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר סטטוטורית נגד המשיב ובעניינו עילה זו מתחזקת נוכח שורה של נסיבות אותן אפרט כעת. ראשית, כתב האישום עצמו מלמד על רצף של איומים קשים אותם הפנה המשיב כלפי המתלוננת, הן נוכח מה שזה סבור כהתנהגות אימהית לא ראויה, היינו שאינה נוטלת חלק במטלות הנדרשות, והן נוכח רצונו למנוע ממנה להתלונן במשטרה. המשיב כאמור לא הסתפק באיומים, אלא אף תקף את המתלוננת על ידי כך שהכה אותה בעורפה. חומרה יתרה מצאתי בכך שזה עשה זאת בזמן שהמתלוננת מנסה למנוע פגיעה בתינוק שהחזיקה בידיה. בהמשכם של דברים, כאמור, המשיך ותקף אותה על ידי משיכה בשערות ראשה והאמירה בדבר הפחד בעיניה בשעה שזו יודעת שהולכת לחטוף מכות, מדברת בעד עצמה. כאמור זה הוא אינו המקרה הראשון בו תוקף המשיב את אותה מתלוננת. עיון בגזר הדין אליו הפנה בא כוחו מיום 4.3.10 מלמד על רצף של מכות ואלימות קשה אותה הפנה המשיב כלפי המתלוננת ומתיישב עם דבריה ביחס לאלימות ממושכת לאורך השנים. לא אצטט את כל האירועים המיוחסים למשיב בגין אותו כתב אישום, אלא רק אציין כי זה מתייחס למס' אירועים, כאשר גם שם תקף את המתלוננת וגרם לה לחבלות. באותו גזר דין, הפעיל בית המשפט מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב שגם הוא עסק בתקיפת בן זוג. הנה כי כן, למשיב זה רצף של אירועים אלימים כלפי אותה מתלוננת, כאשר גם עונשים שהוטלו בעבר ביחס לעבירות אלו לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע את המעשים המיוחסים לו בכתב אישום זה. התסקיר שהונח כיום בפני בית משפט, אינו מדבר בעדו של המשיב וזו בלשון המעטה. בטרם אכנס לפירוט של תסקיר זה, אתייחס בקצרה לתהייה אותה העלה ב"כ המשיב ואומר כי מאז אותו גז"ד ואותה התייחסות לתסקיר, חלפה למעלה משנה וחצי. מדובר בתקופה משמעותית, אשר במהלכה יכול ותשתננה הנסיבות מקצה לקצה, באופן שגם אם באותו שלב מצא לנכון שירות המבחן להצביע על נקודות כאלה ואחרות חיוביות בעניינו של משיב זה, אין בכך כדי למנוע ממנו בחלוף פרק זמן כדי לתאר המתואר בתסקיר האחרון. מעבר לנדרש, גם מהאמור בתסקיר כפי שעולה מגזה"ד, שירות המבחן מצביע על הצורך בהמשך טיפול והתמודדות עם הרכיבים האלימים בהתנהגותו של המשיב. גם אז שירות המבחן ציין כי המשיב מחזיק בעמדות נוקשות בנוגע להתנהגויות מסוימות ומתקשה לגלות גמישות לגבי עמדות אלו. כיום, שירות המבחן מציג תמונה קודרת ביחס ליכולת של המשיב לווסת דחפים תוקפניים. שירות המבחן מציין כי הבחין בנטייה בולטת לראות את מקור התנהגותו כנובעת מגורמים אחרים, בכללם אשתו, מצבו הכלכלי וצריכת סמים. שירות המבחן מתייחס לשילוב של המשיב בעבר בטיפול שלא הוביל לתוצאות המיוחלות ובסופו של דבר אומר כי כל אלו מובילים להערכה בדבר קיומה של רמת סיכון גבוהה להישנות דומה. רכיב מגביר סיכון נוסף אשר נדמה כי נתווסף לנסיבות תיק זה, נוגע לכך שהמשיב משתמש בסמים, כאשר אפילו לדבריו הוא, נתון זה מביאו להתנהג באלימות כאשר הוא נתון תחת השפעת סמים. שירות המבחן מצביע על כך שהמשיב השתמש בסמים בה בעת שהיה מטופל במרכז יום לגברים אלימים וחרף העובדה שהיה בקשר עם גורמי טיפול. להדגיש כי שירות המבחן מצביע על כך שהמשיב נהג באלימות טרם השתמש בסמים והוא אינו תולה זאת אך ורק בכך. בסופו של תסקיר, שירות המבחן גם שולל הליך טיפול בגמילה, שכן זה יתקשה לעמוד בדרישותיו ולקבל גבולות שיוצבו בפניו. תסקיר זה נוקט בלשון כי "אין בנמצא בשלב זה חלופת מעצר שתהווה מענה לרמת הסיכון המתוארת". כל שציינתי עד כה התייחס אך ורק לשני האישומים הראשונים, אולם כפי שאמרתי בפתח דבריי, נגד המשיב תלויים ועומדים שני אישומים חמורים אשר מלמדים על חוסר יכולתו של בית המשפט ליתן אמון בכל דרך שהיא כי המשיב יקיים אחר תנאי החלופה וכן מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. ביחס לכך, כאמור באישום השלישי, המשיב אינו מהסס מלהימלט מהשוטר תוך כדי כך שהוא חוצה קו הפרדה, נוהג באופן שמחייב את משתמשי הדרך לסטות ממסלולם כדי להימנע מפגיעה בו, וזאת שהוא ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. התמונה באישום הרביעי חמורה אף יותר, אשר מעבר לאופן שבו נמלט מהשוטרים, אף הרים אבן ואיים לפגוע בה בשוטר וכן המשיך ועשה זאת באמצעות מפתח שהיה ברשותו. המשיב שב ומאיים בעודו מאושפז תחת פיקוח שוטרים הן על המתלוננת והן על השוטרים, דבר המלמד על משיב נטול מורא, בוודאי לא כזה שניתן לשחררו לחלופה. חיזוק להתנהלותו של המשיב מצאתי גם בעבירות בהן הורשע בעבר, כאשר גזה"ד מיום 4.3.10 כולל גם עבירות של הפרת הוראה חוקית, בכך שעזב את החלופה ועבר להתגורר עם המתלוננת וחמור מכך ע"י כך שניתץ את האזיק האלק' אשר בזמנו היה אמור לפקח עליו ועזב את בית הערבים. אלה כאלה שוללים כל אפשרות לחלופה בעניינו, ומכאן גם לא מצאתי סיבה לקבל את הדחייה הנוספת לה עותר שירות המבחן לצורך פגישה עם המתלוננת. בעניין זה אציין כי שירות המבחן שוחח עם המתלוננת אשר נמצאת במקלט לנשים מוכות ודי לביהמ"ש באינפורמציה שהובאה כעת לצורך החלטתו הסופית. עוד אציין ביחס לכך, כי נקבע בפסיקה כי עובדת היותה של המתלוננת במקלט לנשים מוכות, אין בה כדי לאיין את המסוכנות הקונקרטית הנשקפת מן המשיב לגבי המתלוננת, שכן איננו יודעים עד מתי זו תשהה שם. בשים לב לכל האמור לעיל ולנוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיב על פני ארבעת האישומים כאמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בקשת מעצראלימות במשפחהאלימותמעצרמעצר עד תום ההליכים