תביעה להפרש שעות כוננות

בפני בית הדין תביעת התובע להפרש פיצויי פיטורים, בגין תוספות שכר שלטענתו לא הותנו בדיווחים בפועל עבור עבודה בשעות נוספות ושעות כוננות והן כלולות בשכר הקובע, להשלמת הפרשות פנסיוניות והפרשות לקרן השתלמות בגין 11 חודשי עבודתו הראשונים של התובע, ולפיצויי הלנה. הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעת התובע. לטענתה, על שכרו הקובע של התובע נוספו תוספות תשלום בגין שעות נוספות ושעות כוננות ואין המדובר ברכיבים פיקטיביים וכי הפרישה משכרו לקרן פנסיה ולקרן השתלמות כדין. העובדות התובע עבד בנתבעת, תחילה כרכז ביטחון שוטף צבאי ולאחר מכן כממלא מקום מנהל מחלקת ביטחון במועצה המקומית קריית ארבע מיום 1/1/05 ועד ליום 14/3/09. התובע פוטר מעבודתו ביום 15.2.09 (נספח ת/2 לכתב התביעה). הוצגו בפנינו הסכמי העסקה בין הצדדים ששונו מעת לעת (נספחים 1-5 לתצהיר הנתבעת). התובע קיבל תלושי שכר והם משקפים את התשלומים ששולמו לו בפועל. עבור התובע הופרשו הפרשות לגמל החל מחודש דצמבר 2005. התובע קיבל פיצויי פיטורים בסך 17,040 ₪. פיצויי הפיטורין חושבו על בסיס שכר קובע בסך 4,143 ₪. עבור התובע הופרש לקרן השתלמות מיום 1/9/06 ומאותו מועד בוצעו הפרשות בסך 5% עובד ו- 5% מעביד לקופת גמל בגין רכיבים שהוגדרו כלא פנסיוניים. במסגרת עבודתו נדרש התובע להיות בכוננות.    המחלוקת מהו שכרו הקובע של התובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים. האם שולמו לתובע תוספות שלא הותנו בדיווחים בפועל בגין עבודה בשעות נוספות ובגין כוננות ולכן יש לכלול סכומים אלו במסגרת שכר היסוד שלו כטענתו. כפועל יוצא, האם זכאי התובע להפרש פיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור. האם זכאי התובע להשלמת הפרשות פנסיוניות והפרשות לקרן השתלמות בגין 11 חודשי עבודתו הראשונים וככל שכן, האם הוא זכאי לפיצוי בשל כך ובאיזה שיעור. מהו שכרו הקובע לעניין הפרשות לגמל ולקרן השתלמות והאם זכאי התובע לפיצוי בגין הפרשות כאמור בחסר וככל שכן, באיזה שיעור. ככל שיפסק, כי התובע זכאי להפרשי שכר או לפיצויי פיטורים, האם עומדת לו זכות להלנה בגינם, או שמא לנתבעת טענת הגנה טובה. הכרעת הדין אין מחלוקת כי התובע במהלך עבודתו, נדרש להיות בכוננות ועבד שעות נוספות רבות. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם שכרו של התובע היה מושפע משעות הכוננות ומהשעות הנוספות אותן ביצע והאם היה עליו לדווח על כך, או שמא רכיבים אלו בשכרו היו פיקטיביים ולכן יש להחשיבם כחלק משכרו הקובע. לטענת התובע, במשך כל תקופת עבודתו, קיבל שכר גלובלי ולא נדרש כלל לדווח על ביצוע שעות נוספות או על שעות כוננות ומשכך, שכרו חולק בתלוש באופן פיקטיבי. הנתבעת טענה כי שכרו של התובע לא היה קבוע אלא התבסס על דיווחי המועצה בנוגע לשעות הנוספות ולשעות הכוננות אותן ביצע ולכן אין המדובר ברכיבים פיקטיביים. התובע טען כי סיכם את תנאי עבודתו ושכרו בסך של 12,000 ₪ ברוטו עם ראש העיר דאז, מר צבי קצובר. עוד טען כי שכרו נקבע על פי שכרו של קב"ט אפרת (סעיף 13 לתצהירו), מר יהודה שווינגר. מר שווינגר במהלך עדותו הציג בפנינו את תלוש השכר שלו (ת/1) ממנו עולה כי שכרו עמד על 14,120 ₪ ברוטו. מר שווינגר קיבל את שכרו מהמועצה המקומית אפרת ולא מהנתבעת כמו במקרה של התובע, ולכן אין להקיש משכרו על שכרו של התובע. עם זאת, ניתן ללמוד מעדותו על אופי תפקידו, תפקיד הדומה לתפקידו של התובע, במסגרתו נדרש לבצע שעות נוספות ושעות כוננות, אך לא קיבל כל תוספת בגין כך (עמ' 5 ש' 22 ואילך).דהיינו ניתן לשלם גם למי שנושא בתפקיד בטחוני ונדרש לכוננות שכר גלובלי. האם נחתם עם התובע הסכם העסקה חוזה העסקה בין הצדדים קובע כי על התובע לעבוד חמישה ימים בשבוע וכי הוא יקבל שכר בגין שעות נוספות ושעות כוננות על פי דיווח (נספח 1 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת טוענת כי הסכם העסקה של התובע קובע במפורש מהו שכרו החודשי ומהן התוספות להן הוא זכאי, לרבות תוספת כוננות ותשלום בגין שעות נוספות. לטענת הנתבעת, תנאים אלו הובאו לידיעתו של התובע והוא ידע כי שכר היסוד שלו עומד על סך 4,143 ₪ לחודש. הגב' זהבה שאולי, מנהלת הכספים בנתבעת, הודתה בעדותה שלנוכח המצב הביטחוני הקשה ששרר אז באזור, לא החתימו באופן אישי את העובדים אלא באמצעות פקסים. עוד אמרה שלא נמצא עותק חתום של חוזה העסקה של התובע בנתבעת: "ש. מכתב חוזה נחתם בין הצדדים. ת. זה לא חוזה עבודה, אלא חוזה התקשרות. בינינו לבין התובע נחתם חוזה עבודה. בוודאי. אחד מ 1.1.05. והמסמכים שיש מס' שינויים שעשינו בהמשך, ב 18.5. ש. נספח 1, לתצהירך בפני מי התובע חתם. ת. כיון שהמצב הבטחוני לא אפשר לנציגת באותה תקופה מיכל רביבו להגיע למקום כדי להחתים את העובדים על תנאי שכר הכל נעשה באמצעות פקסים וטלפונים בסופו של דבר כמו שאבינועם ציין זה נחתם מול המזכיר. לא מצאתי עותק חתום של נספח 1." (עמ' 15 ש' 1-7). התובע בעדותו ציין כי אינו זוכר שראה את נספח 1 לתצהיר הנתבעת וחזר על טענתו כי כל תנאי העסקתו סוכמו עם המועצה ועם ראש העיר דאז (עמ' 9 ש' 6-10). בפנינו הוצגו נספחים 3-5 לתצהיר הנתבעת המודיעים על שינויים בשכרו של התובע וחתומים על ידו. לטענת הנתבעת, הדבר מוכיח כי התובע היה מודע לתנאי העסקתו. התובע התייחס לכך בעדותו: "... סוכם בעל פה ביני לבין ראש המועצה על שכר ברוטו של 12,000 ₪, מתוקף תפקידי והמעמסה שהיתה עלי לא התעמקתי בתלושים מעולם, ראיתי בבנק את השכר שנכנס לי כל חודש מחב' נתיב 2, העניין התאים לסיכום שהיה עם ראש המועצה" (עמ' 10 ש' 18-20). מעדות התובע עולה כי למרות ששולם לו בגין שעות נוספות ובגין שעות כוננות, סכום השכר ששולם לו בכל חודש, היה דומה והתאים לסיכום שלו עם ראש העיר. עם זאת, לא הוכח בפנינו כי התובע חתם על הסכם העסקה המקורי בתחילת עבודתו. לפיכך תוקפם של נספחים אלו מוטל בספק וטענת הנתבעת כי התובע ידע את גובה ומרכיבי שכרו, אין לה על מה לסמוך שכן הסכם העסקה בין התובע לנתבעת, אינו חתום על ידי התובע ולא הוכח כלל כי ההסכם הובא לידיעתו. תוקפם של הדיווחים שהוגשו על ידי המועצה הנתבעת טענה שהסכם ההעסקה של התובע מיום 5.1.05 (נספח 1 לתצהיר הנתבעת) קובע כי עבור ביצוע שעות כוננות יקבל תשלום "לפי דיווח לעובדי המועצה קרית ארבע" ועבור שעות נוספות יקבל תשלום "עפ"י דיווח ובשיעורים הקבועים בחוק. (באישור מקבל השירות וחתימתו בלבד". בעדותה של הגב' שאולי חזרה על הדברים: "ש. מהם שעות עבודת התובע. ת. שעות עבודתו קבלנו אותם מהמועצה המקומית קרית ארבע ודווח כל חודש ממועצה מקומית קרית ארבע. ש. נספח 7 לתצהירך. ת. כן. ש. אצלי מתחיל מינואר 2007. ... ש.ת. זה הפירוט שקבלנו אין לנו פירוט יומי. אין כרטיס נוכחות. קבלנו זאת במייל או בפקס. דווח באופן שוטף כל חודש בחודשו. ש. לא ראיתי חתימה של המעסיקה ת. אם שלחו במייל זה המסמך. ש. מה היה גובה השכר של התובע. ת. כמו שרשום בתנאי העסקתו, אם כתוב שכר בסיס סוכם שכר בסיס, ש.נ. כמו שכתוב בתנאי העסקתו. הם נקבעו יחד עם מועצה מקומית קרית ארבע, זה נעשה בתיאום אתם, לגבי כל אחד מרכיבי השכר, בסופו של יום מי שנושא בעלות זה המועצה המקומית קרית ארבע." (עמ' 14 ש' 31 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). מעדותה של הגב' שאולי מסתבר כי נספח 7 עליו התבססה הנתבעת ועל פיו חישבה את שעות הכוננות ומספר השעות הנוספות אותן ביצע התובע, כלל אינו חתום על ידי הנתבעת או על ידי התובע וזאת בניגוד גמור להסכם העסקה שהנתבעת טוענת כי קיים בין הנתבעת לבין התובע. על נספח 7 אין כל אזכור או לוגו של המועצה. יתר על כן, הנתבעת לא הביאה נציג מטעם המועצה שיעיד על טיבם של הדיווחים בנספח 7. כידוע, אם נמנע צד מהבאת ראיה או עדות רלבנטית, חזקה היא שלו הובאה, היתה פועלת כנגדו. התובע בעדותו אמר כי לא נדרש כלל לדווח את שעות עבודתו, שעות נוספות אותן ביצע, או שעות כוננות: "ש. לאור דבריך נכון לומר שמעבר למסגרת עבודה של 186 עבדת גם שעות נוספות ת. כן. עבדתי ש.נ. לא היה דרך שבה דיווחתי או עקבתי אחרי ש.נ. הללו. אם הייתי נדרש לדווח את מספר השעות הייתי מחזיק איתי פנקס באוטו או עלי בכיס כדי לרשום את השעות..." (עמ' 3 ש' 10, דגש שלי - ש.ש.). עוד אמר כי לא הנתבעת ולא המועצה דרשו ממנו לקבל דיווחים אלה (עמ' 14 ש' 8-9). לא הוכח, איפא, על מה התבססו הדיווחים אותם העבירה המועצה בנוגע לשעות הנוספות ולשעות הכוננות של התובע ועל כן, התוספות ששולמו לתובע, בכותרת נפרדת בתלוש, אין להן כל בסיס הפרדה בפועל משכר היסוד. מעיון בדיווחים אותם לכאורה העבירה המועצה לנתבעת, עולה כי במרבית החודשים, שעות הכוננות ומספר השעות הנוספות היו במספר זהה. כך למשל, על פי הדוחות אותם העבירה המועצה, התובע ביצע 266 שעות כוננות, 19 שעות נוספות בשיעור של 125% ו-41 שעות נוספות בשיעור 150% החל מחודש מרץ 2008 ועד לחודש נובמבר 2008 ברציפות.הדיווחים אינם חתומים. כלומר, הדיווחים אותם העבירה המועצה לנתבעת היו בעצם קבועים בכל חודש וחודש, וכך גם התשלום אותו קיבל התובע בגין רכיבים אלו (תלושי השכר של התובע מצורפים כנספח 6 לתצהיר התובע). גם מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי התשלום בגין רכיבים אלו היה קבוע. התובע קיבל את אותם הסכומים בגין שעות נוספות ושעות כוננות מחודשים יולי 2006 ועד לחודש מרץ 2007. על כן, שיעורם הקבוע של השעות והסכומים היה ידוע לנתבעת. חוזה העסקה הנטען מצידה כמחייב עם התובע קבע, לטענתה, כי שעות נוספות ושעות כוננות ישולמו באישור המועצה ובחתימה.גב' שאולי אישרה כי המסמך שהועבר ע"י המועצה שעל פיו שילמה לא עמד בתנאים אלה. הנתבעת לא עשתה כל בירור או בדיקה בעניין. תוספת ע.ג. ומילוי מקום בנספח ת/2 נמצא כי התובע החל לקבל תוספת שכר בגין "ע.ג." בסך של 1,000 ₪ החל מחודש 4/05. זאת, ללא כל שינוי בתנאי העסקתו או תפקידו וללא החתמת התובע על טופס שינוי. החל מחודש 1/06 סכום התוספת עלה לסך של 2,000 ₪. מחודש 4/07, תשלום תוספת זו הופסק. גם זאת נעשה ללא החתמת התובע וללא כל שינוי בתפקיד התובע. הגב' שאולי נשאלה בעניין זה: "ש. בתלוש 4/05 , שם התחילה להופיע תוספת ע.ג. ת. תוספת, בנספח 2, מ 18.5.05 - קבל תוספת מילוי מקום 1,000 ₪ ברוטו לחודש. ש. זו תוספת קבועה לתפקידו. ת. כן. ש. תפקידו מ"מ לכל אורך תקופת עבודתו. ת. לא יודעת. ש. אם הייתם רוצים לבטל את התוספת הייתם צריכים להחתים אותו על מסמך נוסף. ת. זה חלק מתנאי העסקה שלו, אי אפשר לקחת זאת ממנו. אלא אם כן שונו תנאי העסקתו ויש מסמך חדש שמחליף אותו. ש. מבחינת התפקיד, הוא קבל את התוספת היתה שינוי בהגדרת תפקידו. היה צריך להוסיף פעולה אחרת. ת. אין לי מושג. ש. מפנה לתלוש נוסף של חודש 1/2006, יש שם תוספת של 2,000 ₪. ת. יש מסמך נספח 3, שם רשום שיש שינוי. זה שינוי במקום ה1,000 רשום 2,000. תוספת שינוי 2,000 ₪.  לשאלת בית הדין : איפה כתוב שתוספת ניהול באה במקום תוספת מילוי מקום. ת. לא יודעת. אני לא הנציג הישיר המתנהל מול העובדים, לכל קבוצת עובדים נמנה אדם שתפקידו להיות בקשר עם העובד. אני לא הייתי בקשר ישיר עם התובע, גם לא מול המועצה. מי שהיה בקשר ישיר עם התובע, זו היתה מיכל רביבו שלא עובדת היום בנתבעת. היא הכירה את הלקוח. מכל הכיוונים. ש. תאשרי שתוספת נספח 2 זה עבור מילוי מקום, והשני עבור ניהול. ת. כן. מה שרשום. ש. מדוע תלוש 1/2006 הפסיקו תשלום של 1,000 ₪. ת. האם הוא שינה את התפקיד שלו בינואר 2006 ? איני יודעת. אם הייתי מעורה בכל התהליכים... ש. מבחינת 2,000 ₪ את לא יודעת איזה תפקיד ביצע. ת. לא." (עמ' 16 ש' 9 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). הגב' שאולי אינה יודעת מדוע הנתבעת הוסיפה לשכרו של התובע רכיבים אלו, העלתה את שיעורם ואחר כך הפסיקה לשלמם, ללא כל שינוי בהגדרת התפקיד של התובע ומבלי שהתובע חתם על שינויים אלו. משכך, הוכיח התובע כי נעשו באופן בלתי תלוי להיקף השעות הנוספות או הכוננות וכי השינויים נעשו שרירותית ע"פ הסכמות עם ראש העיר. עדותה של הגב' שאולי לא סתרה גרסתו,אלא תמכה בגרסתו. בנוסף, למרות ידיעתה של הנתבעת בדבר חובתה להחתים את התובע על כל שינוי בתנאי העסקתו, כאשר הופסק תשלום תוספות אלו לתובע, לא הוחתם על כל מסמך, ובכך חדלה הנתבעת. תלושי השכר של התובע מצביעים כי החל מחודש 6/07 בו הופסק התשלום בגין תוספת זו, גדלו מספר שעות הכוננות באופן משמעותי מ-103.18 שעות ל-266 שעות בחודש. זאת, מבלי שבוצע כל שינוי במסגרת תפקידו ובחובות שהוטלו עליו ומבלי שהנתבעת סיפקה הסביר מניח את הדעת לכך: ש. מן הסתם בתלוש 4/07, נספח 7 לפירוט של תלוש 6/07, מחודש זה, תסבירי איך שעות כוננות קפצו ל 266 שעות. ת. אני לא יודעת. עניתי לפי הדווח שלהם. ש. תסבירי מדוע מאותו חודש הפסיקו לשלם לו את תוספת ע"ג. ת. לא יכולה להסביר." (עמ' 18 ש' 13-18, דגש שלי - ש.ש.). העלאת שיעור רכיב "מילוי מקום" ו"תוספת ניהול" ולאחר מכן, הפסקת התשלום בגין רכיבים אלו, מבלי שהוכח בפנינו כי תפקידו של התובע שונה, מבלי שהוצגה חתימתו או הסכמתו של התובע לשינויים אלה בשכרו ומבלי שהוצג בפנינו כל מסמך או ראיה אחרת היכול להסביר שינוי זה,או לקשור אותו לעבודה נוספת או כוננות, מטה את הכף לעבר הקביעה כי התשלום בוצע על סמך השיעור הכולל שסוכם עם ראש המועצה כגרסת התובע והחלוקה בדיווח או בתלוש בגין רכיבים אלו היו פיקטיביים. רכיב שעות נוספות בין הצדדים אין כל מחלוקת כי התובע נדרש במסגרת עבודתו לבצע שעות נוספות רבות. אולם בעוד שהתובע טוען כי לא נדרש כלל לדווח על השעות הנוספות, הנתבעת טוענת כי התשלום בגין רכיב זה התבסס על הדיווחים אותם קיבלה מהמועצה. החל מחודש 1/05 עד לחודש 6/05 בתלוש השכר של התובע צויין כי הוא קיבל תשלום עבור שעות נוספות בערכים של 125%, 150%, 175%, ו-200%. החל מחודש 7/05 התובע קיבל תשלום עבור שעות נוספות בשיעור של 125% ו-150% בלבד. זאת מבלי שנעשה כל שינוי בתפקידו: "ש. במסגרת עבודתו התובע עבד בשבתות. ת. לפי מה שהוא הצהיר כן, אם קבל שכר, זה לפי הדווח של מועצה מקומית קריית ארבע. ש. איך את מסבירה שבכל התלושי שכר התובע קבל שכר ש.נ. 200% ומ 6/2005 אין יותר תוספת של 200% עבור ש.נ. ת. פעלתי לפי הדיווח שקבלתי מהמועצה. ש. התוספת של 200 אחוז המופיעים ב 1/2005 עבור מה היו. ת. על פי הדיווח של המועצה." (עמ' 17 ש' 19-23). הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע היה 24 שעות ביממה בכוננות במשך כל השבוע. למרות זאת, בעדותה של הנתבעת, אמרה הגב' שאולי כי התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות ושעות כוננות על פי דיווחי המועצה: "ש. בכתב ההגנה ראיתי בסעיף 4 את כותבת שהוא עבד 24 שעות שבעה ימים בשבוע. (מקריא). ת. גם התובע אמר את אותו דבר. ש. איך זה מתיישב שעובד הנמצא בכוננות 24 שעות ביממה שבעה ימים עם השעות המופיעות בתלוש. ת. זה הדווח שקבלתי . ש. איך יש שוני בשעות הכוננות. אם היה בכוננות 24 שעות בשבוע 7 ימים. ת. אני חושבת שהתובע הצהיר שהיה לו שינוי בתפקידו במהלך התקופות אז היה לו שינוי בכוננות. אני לא יודעת לענות." (עמ' 17 ש' 26 ואילך). לטענת התובע, שכרו לא השתנה גם כאשר נעדר עקב מחלה או חופשה. הגב' שאולי התייחסה לכך בעדותה: "ש. בזמן חופשה או מחלה היתה הפחתה בשכר התובע. ת. למה שתהיה הפחתה בשכר התובע אם הוא עובד חודשי. ש. מבחינת שעות נוספות וכוננות. ת. צריך להיות שינוי. ש. מפנה לתלוש של פברואר 2008, שם כתוב בפירוט שדווח שלשה ימי חופשה, שעות כוננות .. מצטט. אין שום שינוי חודשים לפני ואחרי ללא קשר לחופשה. ת. מהם השעות הנוספות? ש. בדיווחי המועצה 2/08, כתוב בפירוט 266 ש. כוננות. 16 שעות של 125 אחוז ו 41 שעות תחת כותרת 150 אחוז. חודש 3/08 יש יום אחד חופשה. ...  ש. מראה לך שיש שלשה חודשים, באחד מס' ימי חופשה אך יש אותו מס' שעות כוננות. ת. אני פעלתי לפי הדיווחים של המועצה המקומית קריית ארבע. ש. המועצה הביאה דיווחים של ימי מחלה. מדוע שכרו לא הופחת ת. מצד שני היא אמרה שזה מה שמגיע לו ש.נ. פעלתי לפי הדווח. ש. בסעיף מס' 16 לתצהירך, שם את טוענת ששכרו משתנה לפי הדווח שקבלתם מהמועצה. ת. נכון. ש. ברצוני להבין את סעיף 14 שם את טוענת שתשלומו היה גלובלי. האם זה היה גלובלי או לא. ת. תשלום גלובלי מתייחס פה רק לכוננות ולא לשעות נוספות. ש. את מתקנת את מה שכתבת בתצהיר. ת. כן. אני מתקנת. ש. שעות כוננות שלו היו כביכול גלובליות למרות שהיו שינויים בשעות כוננות. איך היו שינויים בלי שום שינוי בחוזה העסקה. אין חוזה חתום שזה גלובלי. ת. אני לא יודעת. אני אומרת את האמת." (עמ' 18 ש' 13 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). מדבריה אלו עולה כי למרות שהיה צריך להיות שינוי בשכרו של התובע, אף לגירסת הנתבעת, בזמן חופשה או מחלה, שכרו בגין רכיבים אלו לא השתנה כלל. השאלה העומדת לדיון בפנינו היא האם יש לכלול את הסכומים ששולמו לתובע בגין שעות נוספות במסגרת שכר היסוד ששולם לו, או שמא רכיב זה היווה "תוספת" לשכרו. ההבחנה בין "שכר רגיל" לבין "תוספת" אינה תמיד ברורה, ובעניין זה מקובלת ההגדרה שנקבעה בפסיקת בית הדין הארצי, לפיה בודקים את טיבו של רכיב השכר העומד לדיון. כך, אם רכיב השכר "מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם" - הרי מדובר ב"תוספת" לשכר, להבדיל מ"שכר רגיל" (דב"ע לד/ 3-7 מדינת ישראל - מרדכי ביטמן, פד"ע ה' 421, 427 ; בג"צ 5572/92 זכאי ואח' נגד בית הדין הארצי ואח', פ"ד מ"ז(3) 602, 608). עוד נקבע כי "הנטל להוכחת הטענה כי התשלום המכונה תוספת הינו חלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצוי פיטורים מוטל על כתפי הטוען כך" (דב"ע מא 3-78 אמנון ברזילי נ' אולבני ישראל פרייט, בע"מ פד"ע יג' 21). הוכחה גרסתו של התובע לפיה לא נדרש כלל במשך כל תקופת עבודתו לדווח על מספר השעות הנוספות אותן ביצע, לנוכח העובדה כי דיווחי המועצה בגין רכיב זה היו זהים מדי חודש בחודשו ומאחר והנתבעת לא הקפידה ליישם את חוזה העסקה עם התובע, הנטען על ידה, לפיו השעות הנוספות ישולמו לו באישור המועצה ובחתימתה, ומאחר ולא היה כל שינוי בתשלום רכיבים אלו גם כשהתובע היה בחופש או בימי מחלה, אנו רואים את תשלום רכיב השעות הנוספות כפיקטיבי שכן לא היה לו על מה להסתמך ואין לדיווחים אלו כל בסיס. אשר על כן, יש לראות את רכיב השעות הנוספות, כחלק משכרו הקובע של התובע ולא כתוספת התלויה או המושפעת בתנאי כלשהו. משכך עליה להוות בסיס לפיצויי פיטורים. שעות כוננות המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה על התובע לדווח על שעות כוננות והאם התשלום שקיבל בגין רכיב זה תאם את שעות הכוננות בהן שהה בפועל. כאמור, הנתבעת טענה כי שכרו של התובע לא היה קבוע אלא השתנה בהתאם לדיווחים שהועברו אליה על ידי המועצה, אף בנוגע לשעות הכוננות אותן עבד: "ש. מפנה לנספח 1 לתצהירך, בסעיף 6,7 את אומרת ששעות כוננות הוא מקבל לפי דווח גם שעות נוספות. ת. כן. לפי הדיווח שקבלתי. ש. בחוזה כתוב שתעשו זאת באישור וחתימתו בלבד. ת. היום אנו עושים זאת במיילים, בקובץ אקסל מבחינתי זה חתימת לקוח. ש. אבל הראיתי לך שהמסמכים שצרפת לא נושאי לוגו ולא בחתימת קרית ארבע. ת. זה מגיע בקובץ אקסל באימייל. ש. את הכוננות הוא קבל מהחודש הראשון. ת. כן. לפי התלוש כן. ש. מי קבע במסגרת העבודה כמה שעות יעבוד בעבודה, כמה שעות כוננות. איפה זה סוכם. ת. הממונה הישיר שלו שהיה אתו במועצה המקומית בקרית ארבע, במקרה כאן אני מבינה שזה היה בכפוף לקב"ט. ש. מן הסתם בתלוש 4/07, נספח 7 לפירוט של תלוש 6/07, מחודש זה, תסבירי איך שעות כוננות קפצו ל 266 שעות. ת. אני לא יודעת. עניתי לפי הדיווח שלהם." (עמ' 18 ש' 1-13, דגש שלי - ש.ש.). הנתבעת לא סיפקה כל הסבר באשר לאופן תשלום שעות הכוננות של התובע. בתחילה, גירסת הנתבעת היתה כי לתובע שולם בגין שעות כוננות על פי דיווחי המועצה שכפי שקבענו לעיל, אין להם על בסיס מאחר והתובע לא נדרש לדווח כלל על שעות אלו. בהמשך, טענה כי התובע קיבל עבור שעות כוננות תשלום גלובלי ולבסוף טענה כי אין היא יודעת כלל. במרבית התלושים, מספר שעות הכוננות אותן ביצע היה קבוע. התובע הסביר כי אכן נמצא בכוננות במסגרת תפקידו זה: "ש. אמרנו לגבי הכוננות מי היה מפעיל אותך. המזכיר? ת. המוקד קרא לי או החטיבה. ש. זה היה מדובר בתקופה עמוסה באירועים? ת. שלהי האינתיפאדה השנייה בחברון תמיד יש אירועים מורכבים מאד, יומיומי. ש. כל אירוע כזה כמה זמן טפול. ת. היה אירוע של מס' דקות או של יותר מיממה. ש. ממוצע בערך. כשאתה נקרא לאירוע. פעם ביום. כמה שעות. ת. יש תאונות דרכים, יש פיגועים יש חילוץ משלג, שעבדנו יום לילה, יש חיפוש אחר מטיילים שלשה ימים לא מפסיקים לעבוד." (עמ' 11 ש' 1-10). התובע, העיד כי היה מודע והסכים לעובדה שבמסגרת תפקידו היה צריך לעמוד לשירות המועצה גם לאחר שעות עבודתו, ואכן כך היה. הפסיקה קבעה שכוננות הינה חלק משכר היסוד כאשר היא משולמת ללא התנאה הקשורה בתנאי עבודה (דב"ע מד/6-7 מדינת ישראל - דב חביון ז"ל, פד"ע טז 29; דב"ע מז/7-5 הממונה על תשלום הגמלאות - אביגדור שוהם (לא פורסם) וכן ע"ע 249/03 מיכל קהאן - מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה ואח', פד"ע מ 34 ) לעומת זאת, כוננות היא תוספת כאשר היא משולמת עבור דריכות ונכונות מתמדת, שכן הלכה למעשה, קרה שהתובע נדרש על פי קריאת פתע להתייצב לעבודה והדבר התחייב מאופיו ומהותו של התפקיד. נפסק שאם התשלום הותנה בעצם המוכנות להיקרא בכל עת, התוספת היא אמיתית ולא פיקטיבית (דב"ע נה/ 6-5 שלמה זינו נ' הממונה על הגימלאות, עבודה ארצי כרך כט(1) 112 עמוד 117; דב"ע מז/7-9 פרנקל - הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע כ' 396, בע' 398; עע 1398/02 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר רוברט גולדשטיין, עבודה ארצי כרך לג, 44, ניתן ביום 3.3.04). שעות הכוננויות שולמו לתובע עבור הנכונות שלו להיות בכוננות, וכן עבור הנכונות לבצע עבודות מחוץ לשעות עבודתו הרגילות, שכן הדבר התחייב מאופי ומהות תפקידו. עם זאת, מתלושי השכר של התובע עולה כי בתחילת עבודתו, בגין רכיב זה שולם לו סכום פרופורציונאלי לסכום שכר היסוד שלו. כך למשל בחודש ינואר 2005 שולם לו סך של 963 ₪, בחודש4/05 שולם לו 1841 ₪ ובחודש 10/05 2,621 ₪. עד לחודש 3/07 לתובע שולם בגין רכיב זה לכל היותר סך של 2,121 ₪. החל מחודש 4/07, הסכום ששולם לתובע בגין שעות כוננות קפץ לסכום של 5,929 ₪ ועד לסיום עבודתו שולם לו בגין רכיב זה סך של 5,990 ₪. סכום זה אינו פרופורציונאלי לשכר היסוד של התובע העומד על סך 4,143 ₪ ולמעשה השכר ששולם לו בגין שעות הכוננות גבוה בכ-150% משכר היסוד שלו. זאת, מבלי שניתן על ידי הנתבעת כל הסבר מניח את הדעת מדוע הדבר נעשה וללא שהוצגו בפנינו כל ראיה או כל מסמך אחר המראה שהתובע הסכים לשינוי זה, והדבר מטה את הכף לכך שמדובר ברכיב פיקטיבי, מ-4/07 להבדיל מהשכר ששולם לתובע בגין שעות כוננות עד לחודש 4/07 אשר היה פרופורציונאלי לשכר היסוד של התובע. לא היה שינוי בשעות הכוננות או בזמינותו של התובע ממועד זה. הפסיקה קובעת כי כאשר שיעורה של התוספת אינו פרופורציונלי לשכר, הדבר מעורר את החשד כי התוספת הינה פיקטיבית: "... המבחן המעשי לסיווגה של תוספת הוא מבחן ה'תנאי או הגורם'. לפי מבחן זה, תשלום המותנה בתנאי או גורם ממשי יסווג כתוספת (ראה בג"ץ 5572/92 זכאי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מז(3) 602, ולאחרונה בג"ץ 6080/94 ניסן גפני נ' בית-הדין הארצי לעבודה, שטרם פורסם). אכן, יישומו של מבחן זה אינו פשוט כלל ועיקר, ולא אחת נתעוררו חילוקי דעות בדבר ממשיות התנאי או הגורם (ובעניין זה ראה בג"ץ 6080/94 הנ"ל). אולם קיומם של חילוקי דעות בנוגע ליישום המבחן אינם מצדיקים טשטוש קו הגבול הרעיוני המבחין בין משכורת יסודית לבין תוספת. עם זאת יש להטעים ולהבהיר, כי מבחן ממשיות התנאי או הגורם אינו בהכרח מספק. לא מן הנמנע שיש ממש בתנאי או בגורם מסוים, שבו הותנה התשלום, אלא ששיעור התשלום אינו פרופורציונלי לתנאי או לגורם. חוסר יחסיות זה מקים את החשד כי התוספת אינה אלא מסווה למשכורת. חשד זה עשוי להטות את הכף לסיווג התשלום כמשכורת, אף שיש ממש בתנאי או בגורם, שבו הותנה התשלום." (בג"ץ 5580/94 מירוז נ' בית-הדין הארצי לעבודה, עמ' 263-262, וכןן עע (ארצי) 300312/97 יעקב נחמני נ' עיריית באר-שבע (2000) , לו (2001) 251), דגש שלי - ש.ש.). יתר על כן, התובע הודה כאמור לעיל שלא דיווח כלל על שעות הכוננות אותן ביצע ולא הוכח בפנינו כל שינוי מהותי בתפקידו של התובע אשר הצדיק שינוי זה. חוסר הפרופורציה בין שכר היסוד של התובע לסכום שקיבל עבור שעות הכוננות, השינוי הפתאומי בגובה רכיב זה, ולנוכח העובדה כי התובע לא נדרש כלל לדווח על שעות הכוננות אותן ביצע, תוספת הכוננות ששולמה לתובע אינה תוספת אמיתית אלא פיקטיבית מהווה חלק משכרו הקובע של התובע, ויש להכלילה בבסיס פיצויי הפיטורים. תביעת התובע להכללת רכיב "שעות הכוננות" בשכר היסוד שלו, מתקבלת. שכרו הקובע של התובע לנוכח קביעתנו לעיל כי תוספת השעות הנוספות והתשלום בגין שעות כוננות ששולמו לתובע, לא הותנו בכל תנאי ולא שולמו לו על בסיס ביצוען על ידו, על פי הפסיקה, תשלום רכיבים אלו הינו פיקטיבי ואין לראותם כ"תוספת" אלא כחלק משכר היסוד של התובע. כך גם יש לכלול את תוספת ה"ע.ג" ותוספת מילוי מקום ששולמו לתובע. לאור האמור, שכר היסוד של התובע יכלול את רכיב השעות הנוספות, שעות כוננות, תוספת ע.ג. ותוספת מילוי מקום וכך אנו קובעים. על פי תלושי השכר של התובע, שכרו הכולל רכיבים אלו בחודשו האחרון עמד על סך של 12,054 ₪ ושכר זה יהווה את הבסיס לחישובינו.הלכה למעשה ומכח המסמכים ועדויות הנתבעת הוכחה גרסת התובע ונמצאה נכונה, כך גם כשלעצמה. תשלום פיצויי פיטורין מוסכם בין הצדדים כי התובע בסיום עבודתו קיבל פיצויי פיטורין בסך 17,040 ₪. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורין בסך של 33,687 ₪. הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות התובע טוען כי על פי הסכם ההתקשרות שנחתם בין הנתבעת לבין המועצה (ת/2), על הנתבעת להפריש לקופת הפנסיה של התובע לאחר 11 חודשים ממועד תחילת עבודתו. הנתבעת טוענת כי הפרישה לתובע סכומים על פי הסכם ההתקשרות בינה לבין המועצה וכי התובע לא הצביע על כל מקור חוקי המחייב את הנתבעת להפריש לפני המועד הקבוע בחוזה ביניהן. כמו כן, טענה כי זכאותו של התובע להפרשות חלה רק על שכר היסוד שלו כפי שהיא חישבה. סעיף 10 ד. להסכם ההתקשרות בין הנתבעת למועצה קובע: "אם העובד ימשיך לעבוד מעבר ל-11 חודש, תחוייב המועצה המקומית קריית ארבע במכפיל של 1.308 (הכולל גם פיצויי פיטורים והפרשות מעביד לקרן פנסיה). המועצה המקומית קרית ארבע תשלים באופן חד פעמי את ההפרש בגין שני המכפילים מיום תחילת העסקת העובד." (ת/3). לטעמו של בית הדין מדובר בחוזה לטובת צד שלישי. עניינו של חוזה לטובת צד שלישי נידון בהרחבה בפסק הין עב 1927/05 מור מאיה ואח' נ' סער שמירה ושירותים, שם נקבע כלהלן: "סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973, קובע: "34 ... הקניית הזכות חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו. תנאי להיווצרות זכותו של המוטב לדרוש את קיום החיוב, היא שתשתמע מן החוזה "כוונת הקנייה", שמשמעה כוונה פוזיטיבית של הצדדים להקנות לו זכות זו (ג. שלו "דיני חוזים-החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי בעמ' 583). בקשר לכך נקבע עוד בפסיקה כדלקמן: תנאי הוא לתחולתו של סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כי על פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו (במפורש או מכללא) הכוונה להעניק לצד השלישי זכות, ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה (ראה ג' שלו, "חוזה לטובת צד שלישי", פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ז 29)..". (דגש שלי - ש.ש.). ברי אפוא כי הסכם ההתקשרות בין המועצה לבין הנתבעת שהוצג בפנינו, מהווה חוזה לטובת צד שלישי, כלומר לטובת התובע, נוכח סעיף 34 לחוק החוזים וכמפורט בפסק הדין מאיה מור לעיל. הנתבעת לא הכחישה קיומו של הסכם זה והגב' שאולי בעדותה הסבירה עניין זה: "ש. מתי הייתם אמורים להפריש את הכספים. לפי נספח 5. ת. נספח 5, זה המשך העסקה, לפי הרישומים שבדקתי בתלושי שכר עובד התחיל לעבוד ב 1.1.05. בדצמ' 2005 נפתח לעובד קרן פנסיה על שכר הברוטו שלו שהוגדר כשכר פנסיה שהוא במקרה זה 4,000 ומשהו. או בהתאם למה שהיה רשום בתלוש השכר. לאחר מכן בספט' 2006 הוחלט על רכיבים אחרים שלא מוגדרים לפנסיה, ויש מכתב שיצא נספח 4, אני מצטערת שאין לך אותו, מצוין שאנו שמחים להודיע לך שהחל מ 1.9.06 אתה זכאי על רכיבים לא פנסיוניים להפריש לקופת גמל וכך נעשה. בזמנו המועצה המקומית קרית ארבע החליטה שבמסגרת העסקת התובע שניתן לפתוח לו קופת גמל על רכיבים אלו. ש. האם ההפרשות שבצעתם הם בהתאם לנספח 8 לתצהיר. ת. כן. ש. תפני לסעיף ממנו החלטתם להפריש רק מ 1.9.06. ת. אין תאריך שאפשר להפנות לשם. זה סוכם עם מועצה מקומית קרית ארבע שאפשר לתת לו את ההטבה הזאת. אני לא כפופה להסכם זה. אני אדם פרטי. חברה פרטית. אם נתנו לו הטבה שהחליטו להפריש על שעות כוננות נסיעות וביגוד, לתת לו הטבה חמש וחמש אחוז וזה ביצענו. הכל נעשה בסופו של יום מי שנושא בעלויות זה המועצה המקומית. זה נעשה מולם. ש. זה תצהיר שלכם על פי זה החלטתם לא ברור למה לא עשיתם זאת מתחילת העבודה ת. הסברתי. ש. יש לך הסכם התקשרות בינך לבין קרית ארבע. ת. פה אין לי . ש. בהסכם התקשרות התחייבתם להפריש לו אחורה אחרי 11 חודשים את כל התשלומים. מציג לך מסמך. סעיף 10 ד'. ת. העדה מעיינת. התשלום החד פעמי מתייחס לפיצויי פטורין בלבד, צורת התקשרות שלנו מול מועצה מקומית קרית ארבע בשנה ראשונה 11 חודשים ראשונים אנו לא גובים פיצויי פטורין מהלקוח אלא רק בתום 11 חודש רטרוא'. ש. לי כתוב בסוגריים הכולל גם פיצויי פטורין והפרשת מעביד לקרן פנסיה. מצטט מהמסמך. תנאי התקשרות בין המועצה לנתבעת. מ 5.1.05. הוגש וסומן ת/3. ת. לא נגבה רק פיצויי פטורין בלבד. אין הגיון לפתוח לעובד שנה אחורה קרן פנסיה. אם את עוברת משנת מס לשנת מס אחרת העובד היה נפגע למעשה לא היה לו שכר והיה לו שווי מס אנו לא נוהגים לעשות כן." (עמ' 19 ש' 33 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). מדבריה של הגב' שאולי עולה כי למרות הסכם ההתקשרות של הנתבעת עם המועצה, היה עליה להפריש באופן חד פעמי לתובע לצורך פיצויי פיטורים ולקרן פנסיה מיום תחילת עבודתו של התובע. זאת לא נעשה, שכן לתובע הופרש רטרואקטיבית רק בגין פיצויי פיטורין. למרות טענתה של הנתבעת כי התובע לא הציג כל מקור חוקי לתשלום רכיבים אלו, מאחר והנתבעת פעלה על פי ההסכם שלה עם המועצה וגבתה סכום חד פעמי עבור פיצויי פיטורין, ניתן לראות זאת כהסכמה וכמחוייבות על פי ההסכם להפריש לתובע ,כצד ג' מוטב בחוזה, גם בגין קרן פנסיה עבור 11 חודשי עבודתו הראשונים, אולם דבר זה לא נעשה והנתבעת לא הסבירה מדוע גבתה מהמועצה תשלום חד פעמי רק עבור פיצויי הפיטורין. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בגין 11 חודשי עבודתו הראשונים. על פי הפסיקה, כאשר לא ניתן להעביר את התשלומים לקופת הגמל, על המעביד לשלמם ישירות לידי העובד (ר' דב"ע נו/125-3 מוניטין כ"א אבטחה ושירותים בע"מ נ' משה בוטח (לא פורסם ניתן ביום 23.7.1996). לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים אשר היה עליה להפריש עבורו לקרן פנסיה בגין 11 חודשי עבודתו הראשונים בסך של 5,045 ₪. התובע טוען כי לנוכח העובדה שיש לכלול את כלל רכיבי השכר ששולמו לו בשכר היסוד שלו, על הנתבעת לשלם הפרשות לקרן הפנסיה. הנתבעת טוענת כי זכאותו של התובע לקופת גמל חלה רק על שכר היסוד ולכן יש לדחות רכיב תביעה זה. התובע תבע בגין רכיב זה סך של 15,705 ₪. הנתבעת לא הציגה כל תחשיב מטעמה, שכן לטענתה זכאותו של התובע להפרשות לקרן גמל חלה רק על שכר היסוד. מאחר וקבענו כי שכר היסוד של התובע עומד על סך 12,054 ₪, וכי הנתבעת קיבלה דיווחים אותם לא תיקפבה על פי תנאי החוזה שסברה שחל ובכך חדלה,ולאחר קיזוז הסכומים ששולמו לו בגין רכיב זה, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,705 ₪ בגין הפרשי הפרשות לקרן פנסיה. לעניין תשלום הפרשות לקרן השתלמות, התובע בכתב התביעה תבע בגין רכיב זה סך של 30,232 ₪. בסיכומיו, טען התובע כי בכתב התביעה נפלה טעות סופר מאחר ונתבע בגין רכיב זה של 7.5% אולם הרכיב חושב על בסיס 5% ועל כן יש לקבל את התיקון. אין להיעתר לבקשה זו. זאת מאחר והועלתה רק בסיכומים ולפיכך מהווה הרחבת חזית אסורה. מאחר והנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי, ולאחר קיזוז הסכומים ששולמו לו בגין רכיב זה, על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשי הפרשות לקרן השתלמות סך של 30,232 ₪. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין השלמת פיצויי פיטורין סך של 33,687 ₪. ב. בגין קופת פנסיה עבור 11 חודשי עבודתו הראשונים סך של 5,045 ₪. ג. בגין השלמת הפרשות לקופת גמל סך של 15,705 ₪. ד. בגין השלמת הפרשות לקרן השתלמות סך של 30,232 ₪. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצויי הלנה. לנוכח חילוקי הדעות בין הצדדים בדבר שיעור השכר הקובע, נתקיימה מחלוקת משפטית של ממש ואין לפסוק פיצויי הלנה, אלא לצמצמם להפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד-מעביד (15/2/09 ). לאור האמור, כל הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/2/09 ועד ליום התשלום בפועל. מבלי לגרוע מהסכומים האמורים, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.סכום זה ישולם תוך 30 יום אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. ניתן היום, י' סיון תשע"ב, 31מאי 2012, בהעדר הצדדים. נציג ציבור, מר מישל גזי נציג ציבור, מר אילן לוי שרה שדיאור, שופטת כוננות