1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.8.2010, אשר קבעה כי למערער נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.4.2007 ועד ליום 25.6.2007 ונכות צמיתה בשיעור 5% מיום 26.6.2007. 2. המערער יליד 1975 נפגע בתאונת עבודה ביום 19.3.2006. 3. ביום 25.6.2007 נבדק המערער ע"י ועדה רפואית מדרג ראשון. הועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.4.2007 ועד ליום 25.6.2007 וכן נכות צמיתה בשיעור 24% החל מיום 26.6.2007 (נספח א' לכתב הערעור). 4. המשיב הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. ביום 16.9.2007 התכנסה הועדה הרפואית לעררים, בדקה את המערער וקבעה כי היא "דוחה את מסקנות הועדה מדרג I ומקבלת את ערר המוסד. וקובעת נכות בעבודה לתאונה הנדונה 0%" (נספח ב' לכתב הערעור). 5. המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לבית הדין. ביום 15.7.2009 קיבלה כב' השופטת ד"ר גילצר-כץ את הערעור והורתה על השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר, אשר בפניה לא יובאו הפרוטוקולים מישיבות הועדה לעררים הקודמת (נספח ג' לכתב הערעור). 6. בעקבות פסק הדין התקיים ביום 18.10.2009 דיון בעניינו של המערער בפני ועדה רפואית לערערים בהרכב אחר. הועדה שמעה את המערער, בדקה אותו וקבעה כי למערער נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 26.6.2007 (נספח ד' לערעור). 7. המערער הגיש לבית הדין ערעור על קביעת הוועדה הרפואית לעררים. ביום 6.6.2010 הורתה כב' השופטת מאירי על השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר אשר תדון בערעור שהוגש על החלטת הדרג הראשון, כאשר בפני אותה ועדה לא יונחו הפרוטוקולים של וועדות העררים הקודמות, וזאת לאחר שהתברר כי קיימים שני דו"חות של הועדה הרפואית לעררים בנוסח שונה (נספח ה' לכתב הערעור). 8. לאור פסק הדין התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, ביום 2.8.2010. הועדה הרפואית לעררים, שמעה את תלונות המערער ובדקה אותו. לגבי הצלקת מצאה הוועדה את הממצאים הבאים: לציין צלקת ניתוחית עדינה ביותר בהירה, בקושי נראית לעין הערומה.באורך 4 ס"מ... לא דביקה למעשה בלתי נראית ובלתי רגישה...". הוועדה סיכמה ממצאיה, בזו הלשון: "הועדה התרשמה בבדיקתה הקלינית שמדובר בחוסר יציבות קדמית בברכו הימנית. השאלה הנשאלת מהי תרומתם של ארועים קודמים החל משנת 2003 בברכו הימנית שגרמו לממצאים העדכנים. הועדה עיינה בתיק עברו הרפואי והתרשמה מהממצאים הבאים: 26.11.03 נבדק בגלל דיסטורפיה של ברך ימין שארעה חצי שנה קודם הבדיקה. ממצאי הרגישות קולטרלית מדיאלית מימין עם יציבה שמורה. 29.8.04 המשך תלונות על פגיעה בברך ימין ב-CT אובחן 'קרע ברצועה צולבת קדמית ובמיניסקוס'. ב 2.10.05 נאמר שיום קודם נפל מסולם בביתו ונחבל חבלה סיבובית בברך ימין כאשר הרגל נלכדה בשלבים. נצפתה נפיחות גדולה ונוזל בכמות גדולה. קושי בדריכה ותנועות הברך. סימן מגורה ולחמן חיובי עם מקומרי חיובי וסימנים למינסקוס מדיאלי. MRI 31.10.05 מדגים קרע מלא ACL ומינסקוס מדיאלי כבר אז הוצע לו נתוח. עקב הנפיחות הגדולה קשה היה להתרשם מהיציבות. כלומר ללא ספק טרם התאונה הנדונה 19.3.06 קיימם ממצאים ברורים הן קלניים והן הדמייתיים ב MRI של קרע בצולבת הקדמית ומניסקוס מדיאל. ולכן יש לבצע נוהל עובר ושב לפיכך הועדה מקבלת את ערר המוסד. נכותו כיום בגין מכלול בעיותיו בברך ימין עקב חוסר יציבות 10% לפי 48(2)(ז)I דומה ומזה יש לנכות 5% בגין עבר רפואי מוכח לפי 35(1)א-ב. סה"כ נכותו 5%. אין מקום להפעלת תקנה 15. מסוגל לחזור לעבודתו". 9. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות המערער: 10. בפני הוועדה עמדו החלטות קודמות של הוועדות הרפואיות. לטענת המערער בפתח ישיבת הועדה נשאלה מזכירת הועדה על יד בא כוחו אם התיק המונח בפני הוועדה הרפואית כולל את כל החלטות הועדות הקודמות והתשובה שניתנה הייתה חיובית אלא שמזכירת הוועדה הוסיפה ואמרה כי חברי הוועדה לא יעיינו במסמכי התיק למעט פסק הדין אשר ניתן ביום 6.6.2010 והחלטת הוועדה מדרג ראשון. 11. שגתה הוועדה עת קבעה כי "24.8.04 המשך תלונות על פגיעה בברך ימין ב-CT אובחן קרע ברצועה צולבת קדמית ובמיניסקוס", מכיוון שהמערער לא עבר כל בדיקת CT בשנים 2003 ו-2004 ומעולם לא אובחן קרע ברצועה בברך ימין. 12. אין התייחסות לקביעות הוועדה הרפואית לעררים מדרג ראשון. 13. אין הסבר מדוע הוחלט להפחית 5% בגין "מצב קודם". 14. לא ברור כיצד ייתכן כי ארבע וועדות שונות הגיעו לארבע החלטות שונות. 15. יש לבטל את החלטת הוועדה רפואית לעררים ולהותיר על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון או לחלופין להורות על דיון חדש בעניינו של המערער בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. 16. ביום 17.2.2011 התקיים דיון בערעור במסגרתו הגיב המשיב לטענות המערער. טענות המשיב: 17. אין כל ממש בטענה כי פרוטוקולים של וועדות קודמות עמדו בפני הוועדה נשוא ערעור זה, שכן התיק המצוי בידי בא כוח המשיב אינו כולל פרוטוקולים של וועדות קודמות. 18. הוועדה הרפואית לעררים דנה בעניינו של המערער, כאשר בפרוטוקול מפורטים באופן ממצה כל הממצאים הקליניים וכן עברו הרפואי של המערער. הוועדה ציינה כי עיינה בתיקו הרפואי של המערער ופירטה את המסמכים שהיו רלוונטיים לקביעתה. 19. הרישום בדבר פגיעה קודמת בברך ימין של המערער ובדיקת CT משנת 2004 לערך, הינו רישום המבוסס על האמור בתיק הרפואי של המערער (מש/1). גם אם הייתה נכונה הטענה כי המערער לא עבר בדיקת CT הרי שלא על כך ביססה הוועדה הרפואית לעררים את קביעתה. 20. הוועדה הרפואית לעררים קבעה את שיעור הנכות הרפואית של המערער על בסיס ממצאיה ואת נכותו בגין מצב קודם על יסוד בדיקת ה-MRI (מש/2). מדובר בקביעות הנמצאות בתחום שיקול דעת הוועדה. 21. העובדה כי קיימות קביעות שונות של וועדות אחרות אינה רלוונטית הן מכיוון שהוועדה הנוכחית לא הייתה מודעת להן והן מכיוון שקביעת נכות היא בסמכות הוועדה על בסיס ממציאה ביום הבדיקה. 22. לעניין הצלקת - ברורה העובדה כי לא נקבעה נכות אסטטית לאור ממצאי הוועדה בעניין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה על כן דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן: 23. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). יצוין, כי כאשר מוחזר עניינו של נפגע לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע (ארצי) נא/29 - 01 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 8.1.2008)). 24. כעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים קיימה הוועדה דיון מקיף בעברו הרפואי של המערער. הוועדה בחנה את המסמכים הרפואיים בתיקו הרפואי של המערער, הפנתה למועדים שונים בהם התלונן המערער על כאבים בברך ימין ולבדיקות שונות שביצע בשל הכאבים במהלך השנים אשר קדמו לתאונת העבודה. לאחר שהוועדה קבעה, בהסתמך על הבדיקה הקלינית, את מצבו הרפואי של המערער, החליטה כי יש לנכות 5% בגין עברו הרפואי של המערער לפי סעיף ליקוי 35(1)(א)-(ב) לתקנות. קביעה זו הינה קביעה רפואית מובהקת הנמצאת בסמכות הוועדה הרפואית לעררים ואין מקום להתערב בה. בהקשר זה אציין כי ממוצג מש/1 עולה כי במהלך חודש 8/2004 התלונן המערער על פגיעה בברך ימין, כאשר נכתב באישור הרפואי כי "לפי CT אובחן קרע בצולבת קדמית ובמינסקוס". כך שאין לקבל טענת המערער כי נפלה שגיאה בקביעת הוועדה הרפואית לעררים בעניין זה. 25. לעניין טענת המערער כי בפני הוועדה הרפואית לעררים עמדו פרוטוקולי וועדות קודמות, אציין כי מעיון ברשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה, המפורטים בסעיף 12 לפרוטוקול הוועדה, עולה כי בפני הוועדה הרפואית לעררים לא עמדו פרוטוקולי וועדות קודמות אלא דו"ח הוועדה הרפואית מדרג ראשון, ערעור המשיב ופסק הדין מיום 06/06/10. זאת ועוד. העובדה כי הוועדה הרפואית לעררים הגיעה לקביעות שונות מהוועדות הקודמות, מחזקת את הטיעון כי בפני הוועדה לא עמדו פרוטוקולים של וועדות קודמות וכי עניינו של המערער נדון מבלי שהוועדה הייתה מושפעת מקביעות וועדות קודמות. עוד יצויין כי יתכן מצב בו וועדות שונות בהרכבים שונים יגיעו לקביעות שונות. (דב"ע (ארצי) מב/204 - 01 חיים כפיר - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם)). 26. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה הרפואית לעררים. סוף דבר: 27. דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. אחוזי נכותקרערצועה צולבתמיניסקוסנכות