התנגדות לביצוע שטר סמכות מקומית | עו"ד רונן פרידמן

מה הדין בסוגיית סמכות מקומית בהתנגדות לביצוע שטר ? מה הדין בסוגיית סמכות מקומית בבקשה לביצוע שטר ? ##(1) סמכות מקומית בהתנגדות לביצוע שטר ?## בהתאם להוראת תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, מוטלת על הזוכה בהוצאה לפועל החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, על החייב (הנתבע) להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר (להלן: "לשכת ההגשה"), בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה לפי תקנה 109 ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומי - לבית המשפט שליד לשכת ההגשה או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למגיש התנגדות לביצוע שטר אין בחירה כאמור ( ראן: רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (12.07.2010)). ודוק, אין בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר, כשלעצמה, הסכמה לסמכות מקומית של בית-משפט שבאיזור שיפוטו הוגשה הבקשה לביצוע, מאחר ואין כאמור למגיש ההתנגדות לביצוע שטר בחירה אחרת. ##(2) העברת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר לבית משפט אחר:## כאמור, בקשת הביצוע צריכה לכלול פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". אולם, פשיטא כי הצבעה על בית משפט מסוים בבקשה לביצוע שטר (לפי תקנה 103(7) לתקנות ההוצאה לפועל) אינה בחינת כזה ראה וקדש, כזו שאין אחריה כלום. לבית המשפט צריך שתהא סמכות מקומית לדון בהתנגדות, לפי תקנות סדר הדין האזרחי. ככל שסבור רשם ההוצאה לפועל, כי יש להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט אחר מזה שצוין בבקשה לביצוע שטר, עליו לברר שאלה זו ולהכריע בעניין. ככל שסבור החייב (מגיש ההתנגדות), כי בית המשפט בו נקב הזוכה בבקשת הביצוע נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות לפי כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על העברת הדיון בהתנגדות לאותו בית משפט, או לטעון להיעדר סמכות מקומית בפני בית המשפט אליו הועבר הדיון בהתנגדות ##(3) פסיקה בנושא הסמכות המקומית:## בה"פ ( ת"א) 4452-03-12 ישראל בודה נ' פז חברת נפט בע"מ (24.06.2012) נפסק, כי: "שעה שלא נטען בכתב התביעה כי הסמכות המקומית היא לאור מקום ביצוע ההתחייבות, בהבדל מהמקום של יצירת ההתחייבות, מנוע המבקש לטעון בדיעבד כי מקום השיפוט הוא לפי מקום ביצוע ההתחייבות. אוסיף כי גם אין בכתב התביעה כל טענה לפיה מקום ביצוע ההתחייבות הוא במשרדו של כונס הנכסים הנמצא ברמת גן. סבורני כי לא ניתן להכשיר את החסר בדיעבד, באמצעות העלאת הטענות לראשונה רק במסגרת הבקשה, גם אם נתמכות בתצהיר של המבקש, לא כל שכן, לא התבקש תיקון התובענה". ראו גם: בש"א (י-ם) 5584/04 שלמה גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (10.05.2001 ); ובש"א (י-ם) 4131/05 סוירי דניאל נ' אסוס ז'קלין (17.08.2005), שם נפסק, כי "בחינת נושא הסמכות המקומית נעשית אך ורק על יסוד העובדות שנטענו בעניין זה בכתב התביעה". ##(4) סמכות מקומית - בקשה לביצוע שטר:## על-פי רוב, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה כמו הסמכות העניינית. עם זאת, ישנם רציונליים הקבועים בכללי הסמכות המקומית שאין להמעיט בערכם. כללי הסמכות המקומית בהוצאה לפועל משתנים לאחר הגשת התנגדות לביצוע שטר / התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. בעניין השטרות - קובע סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, כי "החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין". בקשה לביצוע שטר, בדומה לבקשה לביצוע פסק דין, אינה כפופה בעת הגשתה להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר מסדירה את נושא הסמכות המקומית, והזוכה (התובע) רשאי להגיש את בקשת הביצוע לכל לשכת הוצאה לפועל, לפי בחירתו. על הזוכה בהוצאה לפועל מוטלת החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות", וזאת מכוח תקנה 103(7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979. כמו כן, לפי טופס הבקשה לביצוע שטר (טופס 1ד), על הזוכה לנמק מדוע הסמכות לדון בהתנגדות נתונה לבית משפט מסוים. זוכה, אשר לא ציין בבקשת הביצוע את העובדות אשר מקימות סמכות מקומית לבית משפט, עלול להסתכן בדחיית טענותיו בשאלת הסמכות המקומית (ראו: ת"ט (עכו) 22466-08-16 אופיר גוטמן נ' א.ג.ס אורות הגליל בע"מ (12.09.2016) והאסמכתאות המצוטטות שם) . ##(5) תקנות ההוצאה לפועל בנוסחן החדש:## תקנות ההוצאה לפועל בנוסחן החדש והמתוקן משנת 2018 (תקנות ההוצאה לפועל (תיקון) התשע"ח-2018, ק"ת 8055, כ"ד באב התשע"ח, 5.8.2018) קובעות כי "... ההתנגדות תוגש ללשכה שבה הוגשה הבקשה לביצוע או ללשכה שליד בית המשפט שלו הסמכות המקומית לדון בתביעה על פי השטר ..." (תקנה 106) . ##(6) תיקון תשע"ח – 2018 לתקנות ההוצאה לפועל:## עיון בפרוטוקול מס' 620 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 04.06.2018 שבסופה אושרו התקנות החדשות, מלמד כי התקנות החדשות לא התיימרו לקבוע כללי סמכות מקומית, מאחר וכללים אלו נקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי. על-פי הדין הקודם: על החייב (הנתבע) בתיק שטרות היה להגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר ורשם ההוצאה לפועל היה מעביר את הבקשה לביצוע השטר, את ההתנגדות ואת כל המסמכים המצורפים לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות; בעוד שלמגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ניתנת הבחירה לפי תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט, שהוא סבור שיש לו את הסמכות המקומית: לבית המשפט שליד לשכת ההגשה, או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ורשם ההוצאה לפועל היה מעביר את ההתנגדות לבית המשפט הסמוך ללשכה אליה הוגשה ההתנגדות (תקנה 109ט(א)). ##(7) זכות בחירה במקום הגשת התנגדות לביצוע שטר:## מגיש התנגדות לביצוע שטר לא הייתה זכות בחירה במקום הגשת ההתנגדות. ככל שחייב, המגיש התנגדות לביצוע שטר, סבר כי בית המשפט, שבו נקב הזוכה בבקשת הביצוע, נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות לפי כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי היה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על העברת הדיון בהתנגדות לאותו בית משפט, או לטעון להיעדר סמכות מקומית בפני בית המשפט שאליו הועבר הדיון בהתנגדות (להרחבה בעניין הדין הקודם בהוצאה לפועל ראו: ראמי נאסר "הסמכות המקומית כנקודת ממשק בין סדרי הדין האזרחי לדיני ההוצאה לפועל" (אסופת מאמרים – סיכום פעילות רשות האכיפה והגביה ומבט על אתגרי העתיד, אוניברסיטת תל אביב, אפריל 2018). ##(8) הדין החדש:## על-פי הדין החדש: הושוו הדינים לגבי מקום הגשת התנגדות לביצוע שטר והתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. בשני המקרים, ניתן להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה הוגשה בקשת הביצוע או ללשכה שאליה ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע לפי תקנות סדר הדין. בשני המקרים, על החייב לציין במסגרת ההתנגדות מה הטעמים שלפיהם בית המשפט מוסמך לדון בהתנגדות, ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בהתאם לטעמים המפורטים בבקשת ההתנגדות. בשני המקרים אם החייב לא ציין את הטעמים שלפיהם מוסמך בית המשפט לדון בהתנגדות, תועבר ההתנגדות, לבית המשפט הסמוך ללשכה שאליה הוגשה ההתנגדות. יוער, כי תקנות ההוצאה לפועל בנוסחן כיום, ביטלו את הפסיקה המנחה בעניין טכנוקריט (בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ), שם נקבע כי במקרה בו חייב הגיש התנגדות לביצוע תביעה ללשכת ההוצאה לפועל בה נפתח ההליך, אך כפר בסמכות המקומית של בית המשפט שלידה, אליו הועברה ההתנגדות לאחר שהחייב הגיש התנגדותו ללשכה אליה הגיש התובע את בקשת הביצוע, הוא מושתק לכפור בסמכות המקומית של בית המשפט שליד אותה לשכה. ##(9) להלן החלטה בנושא התנגדות לביצוע שטר סמכות מקומית:## 1. ערעור על החלטתו של כב' הרשם, השופט י. שפירא, אשר דחה את בקשתו של המערער להעביר את הדיון בהתנגדות שהגיש לביצוע שטרות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מחמת העדר סמכות מקומית לבית-משפט זה. כב' הרשם סבר, כי מאחר והמערער לא טען כי קיום הדיון בירושלים יכביד עליו או יגרום לו אי נוחות, אין הצדקה להעביר את הדיון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. 2. לאחר שנתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להתקבל. להלן אבאר עמדתי. 3. המשיב טען, כי יש לדון בהתנגדות לביצוע השטרות בבית-המשפט המחוזי בירושלים לנוכח קיומה של תניית שיפוט יחודית בהסכמי ההלוואה שמכוחם נמסרו השטרות. אינני מקבלת טענה זו, ואף נראה כי כב' הרשם לא קיבלה. לתגובת המשיב לבקשה להעברת מקום דיון צורף הסכם הלוואה אחד, הכולל תניית שיפוט יחודית לבית-המשפט בירושלים "בכל סכסוך בקשר להסכם זה". ב"כ המשיב טען, כי השטרות שהוגשו לביצוע נמסרו "במסגרת" הסכמי ההלוואה, ואולם הוא לא הצביע על תנאי בהסכם ההלוואה שמכוחו נמסרו השטרות. עיון בהסכם ההלוואה היחיד שצורף אינו מעלה קיומו של תנאי בדבר מסירת שטר חוב למשיב בסכום ההלוואה, דוגמת שטרי החוב שהוגשו לביצוע. לפיכך יש לקבוע, כי תניית השיפוט שבהסכם ההלוואה אינה פורשת מצודתה על מקום השיפוט בהתנגדות שהוגשה לביצוע השטרות. יש לפנות, איפא, להוראות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לשם איתור בית-המשפט שלו הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לביצוע השטרות. 4. המערער טוען, כי חלה על ענייננו הוראת תקנה 3(א1) לתקנות, לפיה: "על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית-המשפט באותו תחום שיפוט". לפי האמור בתצהירו, מתגורר המערער בבני- ברק, ומאחר שלמשיב סניף בבני-ברק, יש לדון בהתנגדות בבית-המשפט המחוזי בתל אביב. המשיב טוען, כי לא עלה בידי המערער להוכיח, כי הוא מתגורר בבני- ברק, שכן בהליכים שונים המתנהלים בעניינו טען המערער כי אין לו כתובת קבועה וכי הוא נוהג להתארח בבתי ילדיו. בעניין זה הגיש המשיב בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור (בש"א 7369/04) שתכליתה לבסס את הטענה, כי מקום מגוריו של המערער עלום. המערער מתנגד להגשת הראיות הנוספות וטוען, כי ניתן היה להגישן במסגרת התגובה לבקשה להעברת מקום הדיון, דבר שלא נעשה. 5. נראה, כי ניתן להסכים עם ב"כ המשיב, כי שאלת חלותה של תקנה 3 (א1) לתקנות לא התחדדה במסגרת הבקשה המקורית להעברת מקום הדיון, אשר נסמכה על החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות ולא על ההוראה המיוחדת שנקבעה בתקנה 3(א1), ומטעם זה לא העלה המשיב את הסתייגותו לעניין מקום מגוריו של המערער. עם זאת, אין די בראיות הנוספות שבאמתחתו של המשיב כדי לבסס כדבעי את הטענה שהמערער איננו מתגורר בבני-ברק. ראשית, בתעודת הזהות של המבקש (שצילומה צורף כנספח להתנגדות לביצוע השטרות) נרשם כי המערער מתגורר בבני-ברק. שנית, בתצהיר התומך בבקשה להעברת מקום הדיון בהתנגדות הצהיר המערער כי הוא מתגורר בבני-ברק, וב"כ המשיב לא ביקש לחקור אותו על תצהירו. שלישית, בהסכם ההלוואה שצורף לתגובה לבקשה לעברת מקום הדיון וכן בשטרות החוב נרשם כי המערער מתגורר בבני-ברק. המשיב קיבל נתונים אלה בשעתם, ולא חלק עליהם. לנוכח האמור לעיל, ובהעדר בקשה לחקור את המערער על תצהירו, נראה כי אין די בראיות הנוספות שהובאו כדי להטות את הכף לכיוון המסקנה, כי המערער איננו מתגורר בבני-ברק. לכן, לא ניתן לשלול את טענתו של המערער כי הוא מתגורר בבני-ברק ולכן חלות בעניינו הוראות תקנה 3(א1) לתקנות, מכוחן מוקנית הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. 6. יתרה מכך. אף אם נאמר כי תקנה 3(א1) לתקנות איננה חלה בענייננו בשל כך שהמערער לא הוכיח כי הוא מתגורר בבני-ברק, עדיין לא ניתן לדון בהתנגדות לביצוע השטרות בירושלים, שכן בית-המשפט המחוזי בירושלים נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות על-פי החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות. בהקשר זה יש להזכיר, כי מקום בו מוגשת התנגדות לביצוע שטר, על ראש ההוצאה לפועל להעביר את כתב ההתנגדות לדיון "לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על-פי השטר" (תקנה 108(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). מיהו, איפא, בית-המשפט המוסמך לדון בתביעה על-פי השטרות? נבחן את החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות כסידרן: מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע- המערער, בוודאי איננו בירושלים (תקנה 3(א)(1) לתקנות); המערער טוען, כי מקום יצירת ההתחייבות הוא בבני-ברק, והמשיב אינו חולק על כך (תקנה 3(א) (2) לתקנות). בהקשר זה אעיר, כי על אף שנכתב בשטרות החוב כי הללו נעשו בירושלים, לא טען זאת המשיב. כמו כן, מקום שעילת התביעה מקורה בשטר, כבענייננו, המקום בו נמסר השטר הוא המקום בו נעשתה ההתחייבות ולא מקום החתימה על השטר (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 75, ה"ש 204). בענייננו, אף אם השטרות נחתמו בירושלים, נראה כי נמסרו בבני-ברק; אשר למקום שנועד לקיום ההתחייבות, אכן הכלל הוא כי על החייב לפרוע את השטר במקום מושבו של הנושה (ראה: רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט (2) 731, 733), ואולם בענייננו, מקום מושבו של הנושה-המשיב איננו דווקא בירושלים, אלא בכל אחד מסניפיו של המשיב, לרבות הסניף בבני-ברק, שם נמסרו השטרות; מקום המסירה של השטרות היה בני-ברק (תקנה 3(א)(4) לתקנות); והוא הדין במקום המחדל שבשלו תובעים (תקנה 3(א)(5) לתקנות). אם נאמר, כי על המערער היה לפרוע את השטרות בבני-ברק, כי אז בבני-ברק הוא חדל. יש לציין, כי המשיב לא טען שהיה על המערער לפרוע את השטרות בירושלים דווקא. 7. העולה מן המקובץ, כי אף אם נאמר שהמערער איננו מתגורר בבני-ברק, אף אחת מן החלופות שבסעיף 3(א) לתקנות איננה מקנה סמכות מקומית לבית-המשפט בירושלים. המשיב טען בתגובה לבקשה להעברת מקום הדיון בהתנגדות, כי לבית-המשפט בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה על-פי תקנה 3(א)(3) בשל כך שזה המקום שנועד לביצוע ההתחייבות (ראה סעיפים 16 ו- 17 לתגובה), ואולם המשיב לא טען מדוע יש לראות בירושלים דווקא כמקום לביצוע ההתחייבות. שטרות החוב שהוגשו לביצוע שותקים בעניין זה ולא נאמר בהם מהו המקום שנועד לפרעון. אם הטענה היא כי מקום ביצוע ההתחייבות הוא מקום עסקיו של המשיב, על-פי ההלכה שנקבעה ב- רע"א 6920/94 הנ"ל, כי אז המדובר בבנק שלו סניפים רבים, ולא הובא נימוק מדוע יש לקבוע את הסמכות המקומית על-פי הסניף שבירושלים דווקא, כאשר אין חולק כי השטרות נעשו ונמסרו בבני-ברק. 8. על יסוד כל האמור לעיל, דינו של הערעור להתקבל הן בשל כך שהמערער זכאי ליהנות מן ההסדר הקבוע בתקנה 3(א1) לתקנות והן בשל כך שאין לבית-המשפט בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה על-פי השטרות. מקום שהמשיב-התובע לא ביסס מהו מקור הסמכות לבית-משפט בירושלים, אין לדרוש מן המערער לטעון ולהוכיח כי קיום הדיון בירושלים יכביד עליו (סעיף 11 להחלטת כב' הרשם). שאלת ההכבדה יכולה לעלות מקום שלבית-המשפט סמכות מקומית על-פי הדין או על-פי הסכם בין הצדדים. אלה אינם פני הדברים בענייננו. אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטת כב' הרשם מבוטלת. הדיון בהתנגדות יתקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שלו הסמכות המקומית לדון בתביעה על-פי תקנה 3(א1) לתקנות ועל-פי אחדות מן החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות. המשיב ישא בהוצאות המערער ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. ##(10) סמכות מקומית בבקשה לביצוע שטר -סיכום:## בתביעות שטריות, בית משפט בוחן את שאלת הסמכות המקומית, בין היתר, לפי הוראות הדין המהותי. כך למשל, לפי הוראות סעיף 3(ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש]: "באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פרעונו את המקום שניקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו". לעניין זה נפסק כדלקמן: "כשמדובר בשיק, המקום שנועד לביצועו הוא מקום עסקו או מקום מגוריו של הנמשך (סעיף 3(ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 59, בעמ' 76). במקרה דנן, מקום עסקו של הנמשך הוא סניף בנק דיסקונט בקריית גת ולא ניתן לומר שהמקום שנועד לביצוע התחייבות הוא בכל סניף של כל בנק, גם אם, טכנית, ניתן להפקיד את השיק בסניפים שונים של בנקים שונים" (בר"ע (י-ם) 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ). חייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע שטר או התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, בלשכת הוצאה לפועל לפי רצונו ולטעון במסגרת ההתנגדות, מיהו בית המשפט המוסמך. כאשר החייב לא מציין בית המשפט המוסמך, יחול הכלל של העברת ההתנגדות לדיון בבית המשפט הסמוך ללשכה אליה הוגשה ההתנגדות. במובן זה, התיקון נועד להקל על חייבים בעת הגשת התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל. משהוגשה התנגדות אין הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד, ובמקומן חלות תקנות סדר הדין האזרחי. במלים אחרות, הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות מסורה לערכאה אליה רשאי היה מגיש בקשת הביצוע להגיש תביעה בסדר דין מקוצר. זאת, בשונה מן הבקשה לביצוע עצמה, שאינה כפופה לכללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי ( להרחבה ראו: רע"א 8858/13 שרה צרפתי נ' אולמר אפאל תנורי חימום בע"מ (21.01.2014)) . שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטרסמכות מקומית