קלנועית אינה "רכב מנועי"

עניינה של התובענה בדרישה של התובע כי הנתבעות ישפו אותו, בהתאם להוראות ההסכם רב השנים, בגין פגיעה של פלוני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.11.00. בתאונה זו נהג הנפגע בקלנועית, ונפגע מרכב פרטי שהיה מבוטח ע"י הנתבעות. תביעתו של הנפגע כנגד המבטחות ואחרות סולקה בפשרה, לאחר שמיעת חלק ניכר מהראיות, אלא שבאותו הליך הגיעו הצדדים להסדר שייתר את הצורך בדיון בשאלה אם קלנועית באה בשערי "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אם לאו. בתובענה שבפני התעוררה שאלה זו במלוא עוזה, כאשר הנתבעות טוענות שהקלנועית היא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק, וממילא לא היה הנפגע (משולל הביטוח והרשיון) זכאי להיפרע מהנתבעות, ואף התובע משולל זכות תביעה במצב דברים זה. בדיון שהתקיים ביום 18.12.06 בפני המותב שדן באותה עת בתובענה הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה יפוצל הדיון כך שבשלב ראשון תידון שאלת חבותן של הנתבעות לפצות את התובע, ורק לאחר מכן תידון שאלת הקשר הסיבתי בין גמלת הסיעוד ששולמה ומשולמת לנפגע ובין התאונה. הצדדים הגישו ראיותיהם בשאלת מהותה של הקלנועית, העדים נחקרו באריכות בעניין זה (למעט הנפגע, שהלך לבית עולמו זמן קצר בטרם החלה שמיעת הראיות), והצדדים הגישו סיכומיהם. הדיון בתובענה נקבע בפני ביום 1.5.11. בעקבות ההחלטה שניתנה בו ביום הודיעו הצדדים שאין מניעה מתחולת הוראת תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וממתן פסק-הדין ללא שמיעה חוזרת של הראיות. עם זאת, ועל אף שנדרשו לעשות כן בהחלטות מיום 1.5.11 ומיום 17.5.11, נמנעו הנתבעות מלהודיע אם הן עומדות על טענותיהן גם לאחר פסק-דינו המנחה של בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 1640/08 בן-ישי נ' שלמה אברהם, מיום 22.12.09 (להלן: עניין בן-ישי). מטעמים שלא הובהרו כל צרכם לא הועבר התיק לעיוני במועד שנקבע, תקלה שנתגלתה רק היום. לאחר עיון בראיות, בפרוטוקולים ובסיכומים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות הנתבעות. לאור ההנמקות שבפסק-דינו המנחה של בית-המשפט המחוזי בעניין בן-ישי, המבהיר באריכות מדוע הוחרגה הקלנועית מהגדרת "רכב מנועי" בשל הכללתה במיעוט שעניינו "כסא גלגלים ועגלת נכים", אין עוד צורך להרחיב בסוגיה זו. דומה שכל המוסיף גורע. לא נעלמה מעיני העובדה שהתאונה מושא הדיון בעניין בן-ישי התרחשה לאחר התיקון בתקנות התעבורה, ואילו התאונה מושא תובענה זו אירעה זמן רב קודם לכן. דא עקא שלעניין זה לא נודעת חשיבות לנוכח טיב ההנמקות שהובאו בפסקאות 15 - 16 לפסק-דינו של כבוד השופט ורדי, וההנמקות שהוסיפה כבוד השופטת לבהר-שרון בעניין בן-ישי. הנמקות אלה יפות למצב החוקי שחל ערב התיקון, ומבהירות מדוע אין לחלק בין קלנועית ל"כסא גלגלים" או "עגלת נכים", מהטעמים שפורטו בפסק-הדין, וכי אין גם "הבדל ממשי בין 'כסא גלגלים' לבין 'עגלת נכים' שבחוק הפלת"ד ולדעתי, עניין לנו בשני ביטויים שונים המתארים את אותו דבר, ומושגים אלה משמשים בערבוביה בחקיקה" (פסקה 15 לפסק-דינו של כבוד השופט ורדי בעניין בן-דוד, וההפנייה שם). די באמור לעיל כדי להביא למסקנה לפיה קלנועית אינה "רכב מנועי" כמשמעו בחוק, ולפיכך היה על הנתבעות לפצות את הנפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים, וקמה לתובע זכות תביעה בגין הגמלאות ששולמו לו, ככל שאלה נבעו מתוצאות התאונה. מעבר לנדרש אעיר, בקליפת אגוז, שטענות הנתבעות דינן להידחות גם לגוף העניין: הטענה לפיה הקלנועית מושא התביעה יכולה היתה לנוע במהירות של למעלה מ- 10 קמ"ש לא הוכחה כלל (החקירה התמקדה כולה באפשרות תיאורטיות בנוגע למהירות נסיעתן של קלנועיות היפותטיות, ולא הובאה כל ראיה לפיה הקלנועית מושא התביעה יכולה היתה לנוע במהירות זו). מכל מקום, לא נודעת לכך חשיבות לגוף העניין, שעה שבחינה של הכשירות הנורמטיבית הקבועה, בהתאם להלכה שהותוותה ברע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי, פ"ד נג(4) 780 (1999), אינה דנה באפשרויות קיצוניות אלא במצב הרגיל. כל מכונה עשויה ועלולה לחרוג ממעטפת הביצוע המקובלת בנסיבות חריגות וקיצוניות, אלא שכשירותה הנורמטיבית הכללית לא תיקבע בהתאם לאפשרות תיאורטית (דוגמת האצה במדרון תלול במיוחד או נפילה חופשית), אלא על פי הביצועים המקובלים, בהתאם לנתוני היצרן ולבדיקה מוסמכת. גם הטענה לפיה הקלנועית מושא התביעה היא קלנועית זוגית ויש לחלק בין קלנועית יחידה לזוגית - טענה שאינה עומדת במבחן ההנמקה שבעניין בן-ישי - לא הוכחה. בקבלה שצורפה כנספח א' לתצהיר הנפגע (מוצג א' למוצגי התובע) נרשם אומנם שמדובר ב"קלנועית זוגית". דא עקא שעיון בדו"ח בוחן התנועה (מוצג ב' למוצגי התובע) מעלה כי בעניין רוחבה של הקלנועית נרשם תחילה רוחב של 0.6 מטרים ולאחר מכן תוקן הרישום ל- 0.7 מטרים. ממפרט הקלנועית (נ/12 בהליך בחיפה, שהוגש בהסכמה בהליך זה) עולה שרוחב קלנועית ליחיד הוא 64 ס"מ ואילו קלנועית זוגית רוחבה 94 ס"מ. כך העיד גם בהליך זה שבפני העד מטעם החברה מייצרת הקלנועית, כאשר לדבריו רוחב קלנועית ליחיד הוא 65 ס"מ וקלנועית זוגית רחבה כ- 90 ס"מ (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 1 - 4). מכאן שהקלנועית שמדד בוחן התנועה, שרוחבה בין 60 ל- 70 ס"מ, היא קלנועית ליחיד. גם מטעם זה אין מקום כלל לאבחנות שביקש ב"כ הנתבעות לאבחן (שכאמור - אינן תקיפות ממילא לנוכח הניתוח המשפטי בעניין בן-ישי). על רקע כל האמור לעיל אני קובע כי על הנתבעות הוטלה החבות לפיצוי הנפגע בגין נזקיו בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לפיכך מוטלת עליהן החובה לשפות את התובע בגין גמלאות הסיעוד ששילם לנפגע כתוצאה מפגיעתו בתאונה, על פי הוראות ההסכם. הנתבעות ישאו בשכ"ט עורכי-דינו של התובע בגין ניהול ההליך עד כה בסכום כולל של 20,000 ₪. התובע יודיע עד ליום 5.9.11 אם בכוונתו להגיש חוות-דעת מטעמו לצורך הוכחת טענותיו בנוגע לקשר הסיבתי בין פגיעתו של הנפגע בתאונה ובין גמלת הסיעוד, או אם הוא מבקש לסכם על בסיס המסמכים. שיטתי בעניין דרך ההוכחה של תובענות שעילתן בגמלת סיעוד - ידועה לצדדים. לחלופין מוצע לצדדים לשקול את סיום התביעה בתשלום מחצית מסכום הדרישה, תוך הפחתת סכום הדרישה בהתאם למועד הידוע של פטירת המנוח והפסקת תשלום גמלת הסיעוד. התיק יובא לעיוני ביום 12.9.11. אם עד לאותו מועד לא תוגש הודעה מתאימה אניח שהתובע אינו מעוניין להגיש חוות-דעת מטעמו, ויקבע לוח זמנים להגשת סיכומים בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בתאונה וקבלת גמלת הסיעוד. המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין החלקי לצדדים. ניתן היום, ח' תמוז תשע"א, 10 יולי 2011, בהעדר הצדדים. רכבקלנועיתרכב מנועי