להלן גזר דין בנושא הכשלת שוטר: ג ז ר - ד י ן הנאשם יליד 1958, הורשע על פי הודאתו בהכשלת שוטר והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. בניגוד לסעיפים 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ו-7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973. הנאשם הורשע שביום- 10.02.04 בשעה 11:49 לערך, בצומת הרחובות ברקוביץ'- וייצמן בתל אביב, ליד פתח הכנסת העצורים לבית המשפט, החזיק 10.56 גרם הירואין מחולקים ל-10 מנות. וכששוטר ניגש אליו על מנת לעוצרו ניסה לבלוע את הסמים. בטרם טיעונים לעונש, הוזמן בעניינו של הנאשם תסקיר משירות המבחן וזאת לבקשת הנאשם וסנגורו, עו"ד רגב מהסנגוריה, וחרף התנגדות התביעה (עמ' 5 לפרוטוקול). שירות המבחן הגיש בפניי שני תסקירים, בהם נדרש כמקובל לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא כיום כבן 50, נשוי, אב שלוש בנות בגילאים 17-27, משתמש בסמים שנים רבות ומכור להירואין מגיל 18. בעבר ביצע הנאשם עבירות פליליות רבות ואף ריצה עונשי מאסר. לפני כחמש שנים החל לקבל טיפול במתדון. להערכת שירות המבחן הנאשם עושה מאמצים רבים להיגמל ומתקדם לקראת שיקום. הוא נקי מסמי רחוב, מתמיד בשיתוף פעולה עם מטפליו ובעבודתו בתחום הניקיון. שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשם עונש מרתיע, שיאפשר לו להמשיך בתהליך השיקום, מבלי להמליץ על העמדתו במבחן לנוכח מעורבותם של גורמים טיפוליים אחרים. התובעת, עו"ד בראון, ביקשה מבית המשפט לדחות המלצת שירות המבחן, לנוכח חומרתה המפליגה של העבירה נשוא ההרשעה- החזקתם של למעלה מ-10.5 גרם הירואין והכשלת שוטר. היא הדגישה את עברו המכביד של הנאשם בעבירות סמים מסוג פשע, אלימות, רכוש, משחקים אסורים, כשמשתקף מהגיליון במ/1. לטענת התובעת הנאשם לא הפנים את החובה לציית לחוק למרות שבית המשפט הטיל עליו מאסרים לריצוי בפועל. התובעת לא התעלמה מהטיפול שמקבל הנאשם, כיום, לטענתה העובדה שהנאשם עבר את העבירה החמורה שבדיון תוך כדי תהליך הטיפול, מעידה שהוא ממשיך להיות מסוכן לציבור. התובעת ביקשה לגזור על הנאשם מאסר מתוכו שנה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. לדעתה אין בתסקיר נתונים המצדיקים החלטה אחרת. הסנגור -באופן טבעי ביקש הסנגור להתחשב לקולא בהודאת הנאשם מיד בהזדמנות הראשונה, ולאחריות שנטל לעבירה שביצע. לדעת הסנגור למרות החומרה, ראוי במקרה זה, ליתן משקל בכורה לשיקומו של הנאשם. לדעתו, עיון בתסקיר ובגיליון במ/1 מבססים מסקנה שהנאשם עשה מהפך בחייו ומזה כחמש שנים לא נפתחו נגדו תיקים חדשים והוא מתפקד באורח נורמטיבי, עובד בעבודה לגיטימית ומנהל חיי משפחה תקינים. האירוע שבסיס ההרשעה הוא אירוע בודד במהלך התקופה הזאת כמו כן ביקש הסנגור להתחשב בהתדרדרות מצבו הבריאותי של הנאשם, שהחליט להפסיק השימוש בסמים. הסנגור ביקש להימנע מהטלת מאסר בפועל, ולו על דרך עבודות שירות, שכן הוא איננו כשיר לרצות עונש כזה, ושליחתו לכלא תחבל בהליך השיקומי. אף אחד מב"כ הצדדים לא הביא בפניי גזר דין, שיצא מלפני בתי המשפט על כל ערכאותיהם בנסיבות דומות, ובאופן שיהיה בו לשמש קנה מידה לתוצאה הראויה הצודקת במקרה זה. גזר הדין לא ניתן מיד לאחר תום הטיעונים לעונש, לב"כ הצדדים הותר להשלים טיעונים ולהציג תקדימים. קודם לישיבה הנדחית ביקש הסנגור להשמיע כעד מטעמו את הקרמינולוג הקליני שמטפל בנאשם. בהתאם לכך העיד מר אברהם משולם בתאריך 6.12.05 (עמ' 12-15 לפרוטוקול). מר משולם העיד על הקשר הקבוע שהוא מקיים עם הנאשם ועם קצין המבחן. הוא ביקש לקבל שמזה כשנתיים הנאשם נקי מסמי רחוב (כמוכח מדגימות שתן שהנאשם מוסר לבדיקה), משתף פעולה באופן מלא ואף למעלה מהנדרש ממנו בקבוצות תמיכה, משולל נורמות עברייניות ומתמיד מזה שנתיים בעבדה מסודרת. לדעת המומחה, אדם שהצליח להיגמל מסמים חייב לגזור על עצמו ניתוק מוחלט מהם. (עמ' 12 ש' 16 ואילך ועמ' 13 ש' 5), ולכן לא סביר לדעתו שהנאשם סחר בסמים. מר משולם ביקש לראות את העבירה נשוא הרשעת הנאשם כתופעה אופיינית לתהליך הגמילה, שהוא תהליך המתאפיין בעליות ומורדות. על סמך ניסיונו המקצועי הדגיש שהחזרת הנאשם לכלא תדרדר אותו חזרה לשימוש בסמים וביצוע עבירות. לדעתו האיזון בין האינטרסים המנוגדים יושג בהטלת עונש מרתיע. גם דבריו של המומחה לא שינו את עמדת התביעה, שהדגישה את העובדה שהטיפול לא מנע מהנאשם לבצע את העבירה החמורה, שבנסיבותיה גמדים את משקל של הגמילה והשיקום יש פחות משקל, אם בכלל. לאחר ששמעתי הטיעונים ועדותו של הקרימינולוג, עיינתי בתסקירים ובגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, שקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן: יש מקרים בהם מלאכת גזירת הדין קשה בהרבה ממלאכת הכרעת הדין, כזה הוא המקרה דנן. כל צד העלה טיעונים נכונים, לכשעצמם, ובעלי משקל ערכי רב. קשה מאוד היא המשימה למצוא את הנקודה, שבה מתאזנים האינטרסים הציבוריים והאישיים, מבלי שמי מהם יפגע. לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרתה היתרה של העבירה נשוא הרשעת הנאשם, המקבלת משנה חומרה לנוכח העובדה, שאין זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בעבירות בכלל, ובעבירות סמים מסוג פשע בפרט. מאידך לא יכולה להיות מחלוקת שהחזרתו של עבריין למוטב היא בעצם תכליתו של המשפט הפלילי במשמעותו הרחבה, כפי שאני רואה, דהיינו- הקניית הנורמות והפנמתן, גם על ידי אלו שבעבר הפרו אותן. יחד עם זאת, שיקומו של נאשם, הגם שהוא שיקולי מהותי, שלכלל הציבור עניין בו, הוא רק אחד משיקולי הענישה. מתווספים אליו שיקולים אחרים, הנובעים מאופיין של העבירות נשוא ההרשעה, מדיניות הענישה, התחשבות בקורבנות, הצורך למנוע הישנות העבירות, הרתעת הנאשם הספציפי והרתעת עבריינים אחרים בכוח. יש והצורך בענישה מתחייב על ממנת למנוע מצב שבו יהפך החוק לגב רובד שלם של עבריינים, למילה חסרת תוכן, שזו תוצאה שלילית שיש בה כדי לפגוע באמון הציבור באשר לאכיפה שוויונית. גם נאשמים מסוגו של הנאשם חייבים לדעת שהם כפופים לחוק ואם יפרו אותו יהיה עליהם להיענש על פי חומרת מעשיהם. הנאשם הורשע בהחזקת 10.56 גרם הירואין בנסיבות שאינן מתיישבות עם מעידה חד פעמית שהיא ביטוי לקשיי הגמילה. העובדה שהנאשם ניסה לבלוע את הסם שהחזיק על מנת שלא ייתפס מביאה למסקנה שהוא החזיק את הסם במודע, ולא היה זה סם, שריד מן העבר שנשכח ונזנח. על רקע זה, למרות עדותו של הקרימינולוג, מר משולם, אין לי אלא להפנות לפסק הדין שיצאו מלפני כב' השופט חשין בע"פ 6029/03, מדינת ישראל נ' גולן שמאי, פ"ד נח(2), 734, בעמ' 738-739 מפי כב' השופט חשין: "נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהענשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא-לשימוש-עצמי-קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים... כך, למשל, מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... הדגשנו, לא אחת, כי במציאות המצערת שנוצרה אצלנו צריכים העונשים בעניין הסחר בהירואין להיות חמורים ולשאוף, במידה רבה יותר מן המקובל בעבר, אל העונש המקסימלי שנקבע בחוק. כן קבעה ההלכה, כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו." 7. באומרו כך, חזר למעשה כב' השופט חשין על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון בע"פ 329 ,332/87, אורי בר און נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1), 382 ,עמ' 387-388., שבו נפסק: "עם התגברותה של הפשיעה בתחום עבריינות זה והפיכתו למכת מדינה, נדחקים שיקולי קולא אלה לקרן זוית, וכל עוד לא הודברה מכה זו עלינו להעמיד בראש שיקולי הענישה על עבירות אלה שיקולי תגמול והרתעה, למען ישמעו וייראו ולא יוסיפו עוד. מתוך כך נקבע לאחרונה בפסיקתו של בית משפט זה לענין סוג זה של עבריינות סמים "כי העונשים אשר הוטלו עד כה כנראה לא היה די בהם להרתעת העבריינים בפועל ובכוח. במצב כזה בהכרח הנסיבות האישיות של השולח ידו בעבריינות מסוג זה חייבות לסגת מפני האינטרס הציבורי... כי החמרת המצב בעבריינות הנידונה מחייבת את בית המשפט לתת דעתו למצב שהוחמר" (ע.פ. 346,368/87, לא פורסם)" 8. בית המשפט המחוזי בע"פ 72231/04+70061/05 מדינת ישראל נ' קסטוריאנו וערעור שכנגד (פורסם באתר המשפטי נבו) מיום 24.01.05 מפי כב' השופטת ברלינר, חזר וציטט מע"פ 329/87 דלעיל, והוסיף "הרבה סמים נמכרו ונצרכו מאז נאמרו הדברים הללו". 9. במקרה שבפניי- מוצאת אני להדגיש את העובדה שהנאשם החזיק כמות מסחרית גדולה של הירואין, מחולקת למנות, ונלכד בקרבת בית המשפט, מבלי לספק הסבר מהיכן השיג את הסם, לשם מה החזיק בו במקום שנלכד, ובניסיון להעלימו מהשוטר. ויודגש- שאין בפניי טענה שההחזקה נועדה לשימושו העצמי של הנאשם. 10. נסיבות אלה בהצטברן יחד מביאות אותי למסקנה שאין לאבחן לקולא את המקרה הזה מהמקרים שהובאו בפני הערכאות הגבוהות יותר, שהדגישו את הצורך בהעדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס השיקומי, ולו במחיר פגיעה בהישגיו של הנאשם, תוך סטייה מעמדתם של הגורמים המטפלים. 11. למעלה מהדרוש אוסיף שכידוע המלצת שירות המבחן, המתמקדת באינטרס הפרטי ומעניקה לו את מרכז הכובד, לא מחייבת את בית המשפט והיא בגדר המלצה בלבד. ראו פסק דינו של כב' השופט טירקל ברע"פ 6915/03, עימאד אלדין גומייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 971 ,עמ' 973 כדלקמן: "יוער כי גם המלצתו של שירות המבחן...אינה אלא המלצה, שיש לה, כמובן, משקל נכבד, אך לא משקל מכריע. עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועלינו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל בית המשפט את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה". 12. יחד עם זאת מוצאת אני להדגיש שלאור מאמציו של הנאשם להתמיד בהתנזרות מסמים, הודאתו מיד בהזדמנות הראשונה, והעובדה שמזה כחמש שנים לא נפתח נגדו תיק פלילי והוא מתפקד באופן חיובי, לא אמצה עימו את מלוא חומרת הדין. 13. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: א. 24 חודשי מאסר מתוכם 9 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו לא יעבור עבירת סמים מסוג פשע. ב. 4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנה מיום שחרורו לא יעבור עבירת סמים מסוג עוון. ג. המוצג- הסמים להשמדה. בשולי גזר הדין - אבקש להדגיש בפני שלטונות הכלא את ניקיונו העכשווי של הנאשם מסמים, המחייב לדעתי, במידת האפשר, שילובו באגף נקי מסמים ובתוכניות גמילה, וזאת על מנת לאפשר לנאשם להמשיך במאמצי הגמילה והשיקום וביהמ"ש סמוך ובטוח כי אם אכן הנאשם הגיע לתובנה שאין רצונו לכלות את שארית חייו בכלא, הוא ימשיך בטיפול גם בתקופת המאסר. הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.משטרהשוטר