להלן החלטה בנושא זיוף בנסיבות מחמירות - מעצר עד תום ההליכים: החלטה פתח דבר וטענות הצדדים בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996. [להלן:"החוק"]. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס לו 3 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977, עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות - לפי סעיף סיפא 418 לחוק, ושימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 418 סיפא + 420 לחוק. בהתאם לכתב האישום, הנאשם מואשם בשלושה אישומים: האישום הראשון - באישום הראשון מצוין כי רכבו של הנאשם נגרר לחניון גרר זאב בבאר-שבע (להלן: "החניון") והשימוש בו נאסר ל - 30 יום. בסמוך ליום 9.9.07 זייף הנאשם אישור קודם לשחרור הרכב שהיה בידו בכך ששינה את תאריך השחרור מיום 4.4.07 ליום 9.9.07 באופן שאישור השחרור נחתם על ידי רס"מ פרדי ברמי, כך שהנאשם עשה שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, וקיבל במרמה את שחרור הרכב, וכל זאת במטרה לשחרר רכב שהשימוש בו נאסר. האישום השני - באישום השני מואשם הנאשם בכך כי רכב שהיה בחזקתו של נאיל אלמסאלמה והשימוש בו נאסר ביום 15.11.07 והוא הועבר לחניון. המשיב במועד שאינו ידוע למבקשת קיבל מנאיל סכום של 1,500 ₪ כדי לשחרר את הרכב מהחניון. לצורך כך השתמש במסמך מזוייף הנחזה להיות אישור לשחרור הרכב ביום 19.11.07, גם הוא חתום על ידי השוטר פרדי ברמי. המשיב במעשיו הציג מצג שווא בפני עובדי החניון, לפיו כביכול המשטרה אישרה את שחרור הרכב. מכאן מואשם המשיב בזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש בו וקבלת הרכב במרמה ובנסיבות מחמירות, כאשר הנסיבות המחמירות מתבטאות בזיוף מסמך רשמי של משטרת ישראל כדי לשחרר רכב שהשימוש בו נאסר. האישום השלישי - באישום השלישי מואשם הנאשם בכך שרכב שהיה בחזקתו של סאלח אלקיסיה נאסר השימוש בו ביום 31.10.07 והוא הועבר לחניון. במקרה זה המשיב קיבל מסאלח חלונות אלומיניום בשווי 1,000 ₪ על מנת לשחרר את הרכב מהחניון ולצורך כך, שוב, זייף המשיב מסמך הנחזה להיות אישור לשחרור הרכב הנחזה להיות חתום על ידי השוטר פרדי ברמי, בעוד בפועל המסמך בחתימת השוטר שונה באופן שנרשמו בו פרטי הרכב הנ"ל והתאריך הנ"ל. ב"כ המבקשת בטיעוניה הפנתה לחומר המגבש את הראיות לכאורה וציינה כי מדובר במספר ראיות המשתלבות זו בזו. לענין זה הפנתה להודעתו של נאיל ולהודעת אחר בשם אנואר אשר מהודעותיהם עולה שאנואר קישר בין נאיל לבין המשיב וכי המשיב בתמורה לתשלום העביר לכאורה אישורים משטרתיים למגרש המכוניות מגרש זאב, כאשר מדובר היה באישורים מזוייפים. בענין זה הפנתה לדו"ח הפעולה של רכז המודיעין שמציין את הדברים שמסר לו נאיל. עוד הפנתה לשיחות בין נאיל לאנואר ולמשיב ובהמשך ציינה כי אדם נוסף בשם סאלח הופיע במגרש זאב אף הוא מצוייד באישור מזוייף ובסופו של דבר אותו סאלח מספר על הקשר למשיב כאשר אף הוא מספר שתמורת תשלום למשיב קיבל אישור. בנוסף הפנתה לכך שהמשיב עצמו מודה כי עסק בשחרור כלי רכב תמורת תשלום באישורים מזוייפים. באשר לעילת המעצר ציינה כי אף העבירות מלמדות על מסוכנות וקיימת עילת מעצר של התחמקות מהליכי שפיטה בשים לב לעברו הפלילי. ב"כ המשיב מנגד ציינה שהמשיב מסר גירסה מלאה כאשר ביחס לאישום הראשון הודה בשימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במירמה כאשר ביחס ליתר האישומים הודה בתיווך בלבד באמצעות אחר ששמו פאתח. בענין זה ציינה כי המשיב מסביר שפגש את אותו פאתח ופאתח הוא שיזם את שחרור הרכבים. עוד טענה ב"כ המשיב כי לא נעשתה כל השוואה של כתבי היד על המסמכים המזוייפים, לכתב ידו של המשיב. באשר לאישום השני טענה שעולה מהודעתו של נאיל שלאנואר חלק דומננטי באישום השני ולמרות זאת לא נעצר אלא רק נחקר ושוחרר. עוד טענה להפליה ביחס לבנו של מנהל המגרש כאשר לגביו עולה מהודעתו של נאיל כי הוא דרש ממנו כסף תמורת שחרור הרכב ומכאן ברור שאף הוא ידע שמדובר במסמך מזוייף ולכן סחט את אותו נאיל. עוד ציינה כי כל העדים מעורבים במעשה העבירה, שוהים בלתי חוקיים ועל כן יש לשקול עדויותיהם בזהירות. ביחס לעילת המעצר ציינה כי מדובר בעבירת מירמה לא בהיקף רחב שאינה מקימה עילת מעצר. לענין התחמקות מהליכי שפיטה הטעימה כי אי התייצבות המשיב לחקירה נגרמה מאי הבנה וכי אין כל בעיה למשטרת ישראל להביא את המשיב לחקירה, ומכאן ביקשה להורות על שחרורו לביתו. דיון אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי. ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י). באשר לראיות לכאורה הרי ב"כ המשיב לא חלקה למעשה על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה של שימוש במסמך מזויף באישום הראשון ותיווך באישומים השני והשלישי באמצעות אותו פאתח. מעיון בתיק החקירה עולה כי הראיות בתיק זה מורכבות מפסיפס של ראיות, כאשר למעשה ניתן ראשית להתחיל מהודעת המשיב עצמו. כתב האישום עוסק במקרים בהם שוחררו רכבים אשר הושבתו על ידי המשטרה ונמצאו במגרש ששמו "גרר זאב", טרם מועד השחרור ותוך הצגת אישורים מזויפים. ראשית אציין כי מעיון בהודעות השוטר ברמי אשר נחזה להיות חתום על האישורים המזויפים עולה כי השוטר מעיד בפירוש כי לא חתם על האישורים וכי מדובר באישורים ישנים, כאשר שונה על גביו מספר הרכב , התאריך וכיו"ב. ביחס לאישום הראשון, המתייחס לרכב של המשיב עצמו, הרי המשיב למעשה מודה כי השתמש באותו אישור מזויף על מנת לשחרר את רכבו ומכאן מודה למעשה בכל העבירות המיוחסות לו באישום זה - שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, למעט זיוף המסמך עצמו. המשיב מספר בעדותו במפורש כי הוא השתמש באותו מסמך מזויף, כאשר לטענות את הזיוף עצמו ביצע אחר בשם פתחי. המשיב מספר גם כי תמורת תשלום, בו התחלקו הוא ואותו פתחי, הוא נהג לשחרר רכבים מזויפים על ידי כך שאנשים פנו אליו הוא דרש מהם סך של 1,500 ש"ח אשר בהם היה מתחלק עם אותו פתחי. המשיב בהודעתו מסביר עוד איך מבוצעת פעולת שחרור הרכבים . התמונה המצטיירת מדבריו עצמו הינה כי המדובר היה "במנגנון" שפעל, ולא באופן חד פעמי, לשחרור רכבים באמצעות מסמכים מזויפים, תמורת תשלום שקיבל המשיב. אציין כבר עתה כי טענת ב"כ המשיב שאחר הוא שזייף המסמכים, לא באה לא שום ראיה פרט לדבריו עצמו. עם זאת העיקר הוא בכך שגם לשיטת המשיב עצמו, היר הוא מעיד כי הוא עסק, גם עם ביחד עם אחרים, בשחרור רכבים באמצעות מסמכים מזויפים, תמורת בצע כסף. אציין בעניין זה כי בכל מקרה אין בידי לקבל כי חלקו של המשיב היה רק בתיווך מינורי, כאשר יוצא אף מדברי המשיב כי המשיב הוא שהיה בקשר עם אותם אנשים וכך גם עולה מעדויות נאיל ואנואר, אליהם אתייחס בהמשך אשר הם היו בקשר עימו. עדות נוספת הקיימת בתיק החקירה הינה עדותו של נאיל. נאיל מספר בעדותו הראשונה כי רכבו הושבת ונלקח לגרר זאב. נאיל מספר כי בדרך חזרה לביתו פגש אחר בשם אנואר ואותו אנואר אמר לו שהוא מכיר מישהו שיכול לשחרר את רכבו. בהמשך מספר נאיל כי אנואר התקשר אליו ואמר לו שאותו בן אדם רוצה 1,500 ₪. נאיל מספר שדאג להעביר את הכסף לאנואר דרך אדם אחר ואז הגיע למגרש "גרר זאב" בהתאם להנחייתו של אנואר, כאשר אנואר אמר לו שיגיע פקס מהמשטרה לשחרר את הרכב. לאחר שהמתין זמן רב, התקשר לאנואר, ואנואר אמר לו שיתקשר לאותו טלפון של מי שאמור לשחרר את הרכב, כאשר בהמשך - בהודעתו השנייה הוא מציין את מספר הטלפון של אותו אדם אליו התקשר שזהו מספר הטלפון של המשיב. נאיל מספר בהודעתו השנייה שדיבר עם אותו אדם - היינו המשיב, שקרא לעצמו חאג', אך הוא אמר שהוא לא יכול לדבר איתו וזהו אותו אדם שאנואר אמר לו שיכול לשחרר את הרכב. עוד יצויין שנאיל בעדותו מספר שפנה לאחר שהרכב הושבת ונלקח למגרש לרכז מודיעין בשם דותן, ושאל אותו אם יוכל לעזור לו ובהמשך סיפר לאותו שוטר דותן, כי הוא מתכוון לשלם כסף למישהו על מנת שישחרר את רכבו, ודותן אמר לו להיזהר. לתמיכת עדותו של נאיל בעניין זה קיים דו"ח הפעולה של דותן, המספר על אותה שיחה עם נאיל, כאשר למעשה בעקבות אותה שיחה, ולאחר שנאיל מסר לדותן את טופס השחרור, החלה למעשה החקירה מול השוטר ברמי. בתיק החקירה קיימת גם חקירתו של אנואר, המספר אף על כך שנאיל פנה אליו לאחר שרכבו נתפס על ידי המשטרה ונלקח לגרר זאב, כאשר נאיל ניסה לברר אם יוכל לעזור לו. אנואר מציין בעדותו, כי יש לו בחור בשם אבו עאקף העוסק בעניין זה ועל כן הוא התקשר לאותו אבו עאקף ושאל אם יוכל לשחרר את הרכב ואבו עאקף ציין שזה עולה 2,000 ₪ ונאיל אמר שיש לו רק 1,400 ₪. עוד הוא מציין בעדותו, כי לאחר מכן נאיל חזר לבאר-שבע, פגש שם את אבו עאקף ולאחר מכן שוחרר הרכב, כאשר הוא אסף את הכסף ומסר אותו לאותו אבו עאקף. העד מציין שהוא רק תיווך בין נאיל לבין אותו אבו עאקף. עוד הוא מציין, כי כל העולם יודע שאבו עאקף - כך מכונה המשיב, משחרר רכבים, כאשר הוא מציין שאבו עאקף אמר לו שהוא עושה את זה דרך עורך דין. עוד מצוי בתיק החקירה תמליל של שיחה שביצע נאיל דרך אנואר אל המשיב, וכן תמלילי שיחות שנערכו בין המשיב לסאלח, בעל הרכב באישום השלישי. באשר לאישום השלישי, קיימת עדותו של סאלח אלקסייה אשר מספר שיש לו חבר בשם מוחמד, תושב רמדין, אשר היה לו פעם רכב אצל גרר זאב והוא ביקש ממנו עזרה לשחרור הרכב. אז אמר לו אותו מוחמד שיש עורך-דין שמשחרר את הרכבים ושייסע לגרר זאב והוא נסע והרכב שוחרר. העד נותן את מספר הפלאפון השייך למשיב ומציין שאותו מוחמד - שזהו שמו של המשיב, הוא תושב רמדין ויש לו רכב טנדר טויוטה. בהמשך אותו סאלח אף מתקשר למספר הפלפון של המשיב ומצויים תמלילי שיחות. בשים לב לכל האמור לעיל הרי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באשר לעבירות המיוחסות לו, כאשר אף מעדותו הוא ומעדות האחרים, אשר מציינים כי יודעים לפנות אליו כיוון שהוא משחרר רכבים, עולה מעורבותו העמוקה בכל מסכת הזיופים האמורה. באשר לטענת ב"כ המשיב כי אין כל ראיה לכך שהמשיב עצמו הוא שזייף את המסמכים הרי מעיון בהודעת המשיב עצמו - מיום 23.1.08, עולה כי אף לשיטת המשיב הוא ואותו פתחי תכננו יחד לזייף את המסמכים, להשתמש בהם במרמה והכל בצוותא ותוך תכנון משותף. יתרה מזאת, לדברי המשיב עצמו, לצורך כל מסר המשיב לפתחי, וזה לשיטתו הוא, את טופס השחרור שלו, על מנת שיהווה בסיס לזיוף. מכאן, אף אם נקבל גרסת המשיב ואף אם לא הוא זייף המסמכים בעצמו, הרי ניתן לטעון כי המדובר במבצעים בצותא, כאשר המשיב מתכנן האמור עם אחר, מוסר לו את המסמך שמהוה בסיס לזיוף על מנת שיזייף וכיו"ב. בכל מקרה ובכך העיקר, מכל העדויות עולה מעורבותו הברור וחלקו הדומיננטי של המשיב בעבירות נשוא כתב האישום, עולה כי המשיב עסק בשחרור אותם רכבים באמצעות אישורים מזויפים תמורת תשלום וכי לא מדובר במקרה בודד אחד. באשר לטענות ב"כ המשיב לאפליה מול אותו אנואר ונאיל, הרי לא מצאתי שיש מקום לקבל הטענה. הן ביחס לנאיל והן ביחס לאותו אנואר, המדובר במקרה אחד בלבד, כאשר הם לשיטתם סברו כי לא מדובר בדבר לא חוקי. בכל מקרה , אף אם ניתן להטיל ספק בגרסתם ולומר כי אולי היה במעשיהם משום עצימת עיניים, עדיין אין הדבר דומה למצב הראיתי ולתמונה המצטיירת ביחס למשיב עצמו. המשיב ראשית מודה במעורבותו ובחלקו ביחס לשני אישומים לפחות, ומכאן אין המדובר כלל באפליה בין שוים. באשר לטענת האפליה כלפי בעלי המגרש, הרי אכן מעדותו של נאיל עולה לכאורה חשדות למעשים פליליים וזאת באשר לדבריו כי נדרש ממנו כסף על ידם. בעניין זה ב"כ המדינה הצהירה כי בשלב זה החקירה נמשכת ובודאי שיש מקום למצות החקירה הן כלפי בנו של הבעלים של המגרש ואף כלפי אביו ויש מקום שהמשטרה תמצה החקירה בעניין זה. באשר לעילת המעצר, הרי המדובר במשיב אשר שוהה שלא כדין בישראל, תושב רמדין ומכאן קיים חשש של התחמקות מהליכי שפיטה או משפט. באשר לטענת ב"כ המשיב שמדובר בשטח C הרי גם אם כך, בכל מקרה המדובר בתושב הרשות הפלסטינית. במקרה כגון זה הרי קיים חשש של הימלטות מן הדין ועל כן שחרורו ללא הטלת תנאים מתאימים להבטחת התייצבותו לדיון, עלול להביא להימלטותו אל תוך השטחים ולאי התייצבות למשפטו. ביחס לעילת המעצר, הרי יש ליתן משקל לעובדה שהמשיב היה דרוש חקירה מזה מספר פעמים והיה אמור להתייצב במשטרה ולא עשה כן ונעצר רק באופן מקרי כיוון שהיה דרוש לחקירה ונעצר על ידי יחידת האכיפה של משרד החקלאות משנכנס לישראל שלא כדין שהוא מוביל תוצרת חקלאי ללא היתר. עוד יש ליתן משקל לעובדה כי המשיב מואשם לכאורה בעבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף ואף לכך יש ליתן משקל ביחס לחשש התחמקות מהליכי שפיטה. ב"כ המשיב לא הציגה לביהמ"ש כל חלופת מעצר אלא ביקשה להורות על שחרורו לביתו וברור שבשים לב לאמור לעיל שחרור מסוג זה לו היא עותרת אין בו כדי לאיין את החשש של הימלטות מהליכי שפיטה. אכן עילת המעצר המרכזית בתיק זה הינה המלטות מהליכי שפיטה, אך עדיין קיימת מסוכנות מסוימת במעשיו של המשיב, שאינו בוחל בשימוש במסמכים מזויפים תוך העלאתם לכביש של רכבים, שנאסר עליהם השימוש, גם אם לפרק זמן מסוים, וכל זאת אף בשים לב לעברו הפלילי. בשים לב לאמור לעיל ומשלא הוצגה בפני כל חלופת מעצר או ערב שיוכל להבטיח את התייצבותו של המשיב לדיון ואף לפקח עליו, אין מקום להורות על שחרורו, ומכאן הנני מורה על מעצרו עד תום ההליכים. באם יהיה בידי ב"כ המשיב חלופת מעצר להציע בדמות מעצר בית או ערב מתאים, תוכל לשוב ולפנות לביהמ"ש בבקשה מתאימה. זיוףמעצרמעצר עד תום ההליכים