מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לאישור עיקול זמני: .1א. בפנינו בקשה לאישור עיקול זמני שהוטל אצל המשיב (להלן "הבנק") ביום 2.9.84, על כספים שיגיעו או מגיעים לנתבעת מס' 4בתיק העיקרי. המבקשת שבפנינו (להלן - "השותפות") כרתה הסכם עם הנתבעת מס' 3, שהיא חברה לסחר בינלאומי. חברה זו פעלה בשמה או בשם הנתבעת מס' 4, שהיא חברה הרשומה בסינגפור. נשוא ההסכם היה יבוא מטען של שקי קפה, וכמקובל בעסקאות כאלה, נקבע בו כי התשלום יבוצע באשראי דוקומנטרי בלתי חוזר. ואכן, ביום 2.5.84פתח הבנק, לבקשת השותפות, אצל בנק בסינגפור, (להלן - "הבנק בסינגפור") אשראי דוקומנטרי בלתי חוזר לטובת הנתבעת מס' 4(ת/4). הבנק בסינגפור נותר במעמד של בנק מודיע בלבד (advising bank), והוא לא נתבקש לקיים ולא קיים את האשראי בעצמו (פרטיכל, עמ' 2). ביום 22.6.84הודיע הבנק לשותפות, כי המסמכים הנדרשים במכתב האשראי מצויים בידיו, וכי חשבונם יחוייב ב-7.9.84, לפרעון האשראי לפי המוסכם, בסכום של 000, 39דולר. לאחר מכן, ביום 16.7.84, הודיע הבנק לבנק בסינגפור, שהוא מיפה את כוחו, בהתאם לתנאי מכתב האשראי, לשלם את הכספים לנתבעת מס' 4, ולחייב את חשבונו של הבנק שמתנהל אצלו, בסכום האשראי. ב. בינתיים, הגיע המטען לארץ, ולטענת המבקשת נתגלו בו פגמים ואי התאמות. בשל כך, הוגשה התביעה בתיק העיקרי, נגד הנתבעות מס' 3ו- 4שנזכרו לעיל, וכן נגד מבטחת המטען ונגד מובילתו. כדי להבטיח את גבייתם של כספי התביעה, ניתן ביום 2.9.84, לבקשת השותפות, צו עיקול זמני, בסכום של 000, 39דולר, על כספים שמגיעים או שיגיעו לנתבעת מס' 4צל שלושת מחזיקים, ובהם הבנק המשיב. העיקול הוטל, בין היתר, גם על הכספים שמגיעים לנתבעת מס' 4לפי מכתב האשראי. ההודעה למחזיק על הטלת העיקול נמסרה לבנק עוד באותו יום על ידי בא-כוחה של השותפות. ג. ביום 13.9.84, כמצוות תקנה 367לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[6], שלח הבנק הודעה, לבית-המשפט ולשותפות, כי "נכסי התובע או כספיו נשוא צו העיקול הזמני... אינם מצויים בידי הבנק". יש עוד לציין, שהסכום של 000, 39דולר שולם לנתבעת מס' 4על ידי הבנק בסינגפור, במועד שנקבע, היינו ב-7.9.84, חמישה ימים לאחר מתן צו העיקול. .2שני עניינים עיקריים שנויים במחלוקת משפטית בין הצדדים: א. האם בעת שניתן צו העיקול הזמני, ביום 2.9.85, היה בידי הבנק נכס של הנתבעת מס' 4? ב. בהנחה שהיה בידי הבנק נכס כאמור, בשעה שנתקבלה אצלו ההודעה למחזיק על הטלת עיקול, האם ניתן להשיג באמצעות צו לעיקול הכספים המגיעים לפי מכתב האשראי, את הסעד של עצירת האשראי הדוקומנטרי, סעד שהפסיקה נמנעה עד כה להעניק אלא במקרים מסויימים מאוד? לדעתי, יש להשיב בשלילה על השאלה השניה, שהיא העקרונית שבין השתיים. על-כן, יש לדחות את הבקשה שבפנינו. .3בין בעלי הדין לא נתגלעה מחלוקת בדבר מהותו של האשראי הדוקומנטרי כאמצעי תשלום, ובדבר העקרון של עצמאותו וניתוקו של התשלום הזה מטענות חוזיות שנוגעות לעיסקה שבין הקונה ובין המוכר. (ראה: בר"ע 646/84 שוראב אינדסטרי קומפני נ' רמונד סבה [1]; ע"א 182/82 ג'ינג'ט בע"מ נ' ברקליס בנק [2]; ת"א (ת"א) 1765/83 סעדון נ' בנק המזרחי [5]). השותפות ערה להלכות שנקבעו בארץ, על יסוד הדין שנוהג באנגליה ובארצות-הברית, בדבר הנסיבות המצומצמות שבהן יוציא בית-משפט צו שימנע או יעכב את ביצוע התשלום על ידי הבנק שהוציא את האשראי. אולם, טענתה היא שהלכות אלו אינן חלות על הטלת עיקול על הכספים שמגיעים לפי מכתב אשראי, ושנמצאים בידי הבנק המוציא לפני העברתם למוכר. לטענתו, כספים אלה הם בחזקת חוב שמגיע למוטב, ובתור שכאלה, כמותם ככספים שהם כבר שלו. כשם שאלה ניתנים לעיקול כך ניתנים לעיקול גם כספי האשראי. לדעתי, יש לדחות גישה זו. .4א. מקורו של האשראי הדוקומנטרי הוא במנהג הסוחרים בעיסקאות בינלאומיות. בעיסקאות אלה התעורר קושי, שלפיו אם ישלם הקונה את התמורה לפני שהסחורה תגיע לידיו, הוא יסתכן באובדן גמור של כספו, ואילו המוכר שמייצג את סחורתו לארץ זרה ורחוקה יסתכן באובדנה, כך שכל שישאר בידיו הוא זכות תביעה באותה מדינה. לעומת זאת, גלגלי הסחר הבין לאומי יעצרו אם המוכר יסכים להיפרד מסחורתו רק במעמד התשלום ואם הקונה לא ישלם אלא במעמד קבלתה של הסחורה. האשראי הדוקומנטרי נועד לחלץ את הסוחרים ממבוי סתום זה, ועם השנים הוא הפך ליסוד עיקרי בעיסקאות בין לאומיות. אולם, כל יעילותו של האשראי הדוקומנטרי נמדדת במידת הבטחון המסחרי שהוא מקנה למוכר, שבהתקיים התנאים המוסכמים בו, הוא יקבל את תמורת הסחורה לידיו, והכל - בניתוק מוחלט מטענות חוזיות שעלולות להיטען מפי הקונה. ליצירת אותו בטחון, מקבל המוכר התחייבות בלתי חוזרת של הבנק המוציא, לבקשת הקונה, לפיה, בהתקיים תנאי האשראי לשביעות רצונו המלאה של הבנק, הוא ישלם את התמורה למוכר. תנאי האשראי הם, לרוב, הצגת מסמכים שונים בפני הבנק, כך שנהוג לומר, שהבנק אינו עוסק בסחורה אלא במסמכים ופועל רק על פיהם. האוטונומיה של התשלום וניתוקה מעיסקת היסוד נתגבשה היטב בפסיקה, תוך שימת דגש, שהיא עיקרו ותמצית חיותו של האשראי הדוקומנטרי. ב. רק במקרים מצומצמים מאוד, הכיר בית-המשפט בהצדקה ליתן צו שיאסור על הבנק את התשלום למוכר שבחוץ לארץ. מקרים אלה הם מקרים מיוחדים של מרמה, וזאת במטרה למנוע ממוכר, שמנצל את האופי האוטונומי של האשראי הדוקומנטרי, לקבל לידיו את התמורה שלא כדין. (ראה בר"ע 646/84 [1] הנ"ל). איני רואה צורך להאריך בנקודה זו, שכן בענייננו לא נטענה טענה זו. ג. המעט שנאמר למעלה נועד רק להצביע על הדווקנות וההקפדה היתרה על עצמאותו של מסלול התשלום "הקלה בדרישות המחמירות... עלולה להביא למצב, בו יוכל הקונה להשתמש בתובענה לעצירת תשלום כאמצעי לחץ על המוכר... מצב זה עלול לשמוט את הבסיס המסחרי של מכתב האשראי, שמטרתו המרכזית היא הבטחת תשלום בלתי מותנה למוכר, שהוכיח על ידי מסמכים שהסחורה נשלחה לקונה" (שם, בעמ' 698[1]). היתכן כי ניתן יהיה, על ידי נקיטתו של הליך דיוני שונה, להגיע לאותה מטרה שנשללה מכל וכל עד כה? נכון הוא, שההלכות עד כה דנו כולן בנסיונות לעצירת התשלום באמצעות צווי מניעה, אך יסודה של ההלכה הוא במהותו של האשראי הדוקומנטרי, במבנהו הייחודי ובחשיבותו לסחר הבין לאומי. העובדה, שההלכות נקבעו בקשר לנסיונות לעצירת התשלום באמצעות צווי מניעה, אינה מעלה ואינה מורידה, וההגיון שעומד ביסודן חל גם במקום שהנסיון לעצירת התשלום נעשה באמצעות בקשה לעיקול זמני או לאישורו. לענין זה ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בענין: [1981] power curber international ltd. V. National bank of kuwait וראוי להביא מאותו פסק-דין את הדברים האלה (שם בעמ' 613[4]): If the court of any country should interfere with the" by ordering it not to pay) obligations of one of its banks , It would strike at the very heart(would supply goods to that country on letters. Of credit of that country's international trade. No foreign seller under a letter of credit No .because he could no longer be confident of being paid That country if it might be ordered by its trader would accept a letter of credit issued by a bank of Trade that letters of credit should be honoured and not courts not to pay. So it is part of the law of international ...nullified by an attachment order at the suit of the buyer And practice by which he promises hat the bank will pay he has contracted under the terms of the uniform customs Off or counterclaim, and-without regard to any set I .implicitly that he will not seek an attachment order Provisional gather that, if the court in kuwait had lookded at the case" in this way, they would not have granted the . To my mind it is implicit in the uniform"attachment ".customs and practice that such an attachment is precluded .5בשל תוצאה זו אין עוד חשיבות, בענין הנדון, להכרעה במחלוקת הראשונה שבין בעלי הדין, לאמור, האם שעה שהוטל העיקול, היה בידי הבנק נכס של הנתבעת מס' .4יצויין רק, שעיקול מוטל על נכסים "שבידי" הנתבע או המחזיק (תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, סעיפים 360- 371[6]). בהודעה למחזיק על הטלת עיקול, נאמר בסעיף 4כי "אין למסור כספים אלה למשיב/לנתבע או למי שהוא אחר עד להוראה אחרת מבית משפט זה...". המשמעות היא, איפוא, שנכסים שעליהם אין לנתבע או למחזיק שליטה מכל סיבה שהיא - אינם ניתנים לעיקול אצלו. אין די בהמצאם הפיסי של הכספים אצל הנתבע או המחזיק. במקרה שלפנינו, נתן הבנק הרשאה בלתי חוזרת לבנק בסינגפור לשלם למוטב ולחייב את חשבונו, בהתאם לנדרש בתנאי האשראי הדוקומנטרי, וזאת לפני הטלת העיקול, ולא נותרה עוד בידו שליטה בכספים שעה שנתקבלה אצלו ההודעה למחזיק. זוהי מסקנה המתחייבת מאופיו העצמאי של מסלול התשלום באשראי הדוקומנטרי. עדותו של מר שילר, מנהל המחלקה לסחר חוץ של הבנק בסניף העיר בחיפה, לפיה, אילו היתה מוצגת בפניו אי התאמה בדוקומנטים היה פועל אצל הבנק בחו"ל למניעת התשלום (פרטיכל, עמ' 9) אינה מצביעה, כטענת השותפות, שהבנק בסינגפור אינו אלא שליח של הבנק מוציא האשראי, ושהבנק מסוגל היה לעצור את התשלום, אילו רצה בכך. המקרה של אי התאמת הדוקומנטים, הוא מקרה בו לא נתקיימו תנאי האשראי, ובו חייב הבנק, כמוציא האשראי, לקיים את העקרון של ההתאמה המוחלטת של הדוקומנטים לנדרש במכתב האשראי, ועל יסוד עקרון זה - לעצור את התשלום. (ראה לענין זה: ע"א 241/61 נורברט ואווה זיברט נ' בנק לאומי לישראל [3]); א. שנקר, "האשראי הדוקומנטרי והערבות הבנקאית - סוגיית המרמה", בעמ' 566[8]). אולם, במקום שנתקיימו הדרישות שנקבעו במכתב האשראי, והבנק ייפה את כוחו של הבנק בסינגפור לשלם את התמורה למוכר אין לו עוד שליטה בכספים. .6שלא כטענת ב"כ המבקשת, הבנק בחו"ל, בין אם כבנק מודיע ובין כבנק מאשר - אינו שליחו של הבנק מוציא האשראי. מכתב האשראי (ת/4) כפוף, כמצויין בו, לכללי לשכת הסחר הבינלאומי, uniform customs and practice for [7] . 290L.c.c. pob. No- ,documetary creditsהקובעים, בסעיף 12 שבהם, כי שעה שבנק מוציא, פועל באמצעות בנק בחוץ לארץ, הוא עושה זאת על חשבון ועל אחריותו של מבקש האשראי. נקבע כבר (ת"א (ת"א) 1765/83 [5] הנ"ל), שאין הבנק המוציא חב באחריות שילוחית לרשלנות הבנק בחוץ לארץ, בשלב כל שהוא של מימוש האשראי. על כן, גם מבחינה זו, של היחסים בין הבנק ובין הבנק בסינגפור - לא היתה בידו של הראשון שליטה, כגון זו שיש לשולח במעשי שלוחו. .7שני הצדדים הסתמכו בטיעוניהם על פסק-הדין שניתן בת"א (חי') 1027/75(לא פורסם), בו היו העובדות שונות מהמקרה הנדון רק בכך שהבנק בחוץ לארץ קיים את האשראי בעצמו, ובכך שהמוכר פנה לאותו בנק ומימש את האשראי באמצעותו בלבד. שם נאמר (בעמ' 4), ש"יוצא שבאופן מעשי לא נוצרו כל קשרים ישירים בין הבנק ובין הנתבעת, מאחר והנתבעת בחרה בצורת מימוש זכויותיה מהבנק הצרפתי אשר, כפי שראינו לעיל, היה חייב באופן נפרד ועצמאי כלפי הנתבעת לשלם לה את כל סכומי האשראי לפי תנאיו שהתמלאו ע"י הנתבעת... במצב דברים זה, נראה לי שבידי הבנק לא היה כל כסף שהחזיק לטובת הנתבעת ביום הטלת העיקול...". אין בדברים האלה כדי להסיק, כדעת השותפות, שדחיית אישור העיקול התבססה בפסק-דין זה על עובדת הקיום של הבנק הזר. נכון, שקיומו של בנק זר מפחית עוד יותר את השליטה שיש לבנק המוציא בכספים המיועדים לתשלום על-פי מכתב אשראי. שכן, מימוש האשראי נעשה על-ידי הבנק המקיים, שבפניו מוצגים הדוקומנטים, והוא זה שמבצע את התשלום למוכר מכספו, ומחייב, לאחר מכן, את חשבונו של הבנק המוציא. אולם, יסודה של ההרשאה הבלתי חוזרת שנותן הבנק המוציא למוכר או לבנק המקיים, לפיה יחוייב חשבונו עם קיום תנאי האשראי, קיים בשני סוגי האשראי, ויסוד זה, הוא שמוציא את השליטה בכספי האשראי מידי הבנק המוציא. כפי שכבר צויין, הסוגיה של השליטה בכספים היא משנית, מאחר שההלכה הפסוקה ששוללת את עצירת התשלום באמצעות צווי מניעה חלה גם על עצירתו באמצעות עיקול הכספים המיועדים לתשלום לפי מכתב האשראי הדוקומנטרי. אני דוחה, איפוא, את הבקשה, ומבטל בזה את העיקול הזמני שהוטל על הבנק בתיק המרצה 3845/84 ביום .2.9.84השותפות תשלם לבנק את הוצאותיו בסך כולל של 500, 1ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לפרעון המלא.עיקול זמניעיקול