. סמכותו של המפקח על הביטוח לקבוע כללים מנחים המחייבים את כל חברות הביטוח נקבעה בבג"צ 7721/96 איגוד שמאי הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פד"י נה' (3) 625, 640-642.  שתי הנחיות המפקח על הביטוח לעניין מכתבי דחיה הן: האחת: מיום 9.12.98, הקובעת כי כאשר נדחית תביעתו של מבוטח על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה אותה יכולה הייתה לטעון בהזדמנות הראשונה. עוד נקבע כי על המבטחת להעלות את כל נימוקי הדחייה על הכתב. השנייה: מיום 29.5.02 הקובעת כי המבטחת תהא רשאית להעלות נימוקי דחייה נוספים על אלה שפורטו בפני המבוטח בהזדמנות הראשונה רק במקום שבו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד, או באם לא היה ביכולתה של המבטחת לדעת עליהם במועד בו נדחתה התביעה. תוקפן המחייב של הנחיות אלה ביחסים שבין מבוטח למבטחת נקבע ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (להלן:"פרשת אסולין") שם נקבע: "הנחיות אלה משקפות את המדיניות שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת בנוגע לתביעתו יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט." עוד נקבע בפס"ד כי רק במקרים חריגים ניתן יהא לאפשר למבטחת להעלות בכתב הגנתה טענות אשר לא הועלו בהזדמנות הראשונה. עוד קבע בימ"ש כי אותם מקרים חריגים הינם מצומצמים ביותר שאם לא כן ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח:  ".. יתכנו נסיבות - אם גם חריגות - שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית משפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה בסופו של יום יהיו כאלה שהצדק זעק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח - התובע, כבפרשת מנורה הנזכרת, ואין מקום לקבוע רשימה סגורה. זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02 כאמור. מכל מקום, ראוי שנסיבות אלו יפורשו בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח".  כאמור כעולה מהפסיקה קיימים מקרים בהם תוכל מבטחת להעלות נימוקי דחייה בכתב הגנתה וזאת על אף שטענות אלה לא הועלו במכתב הדחייה.  בבש"א (ת"א) 163633/08 אלברט אלבז נ' הראל חברה לביטוח מיום 13.8.08 צוין כי "על אף כל האמור לעיל נראה כי יהא זה מרחיק לכת לקבוע כי מבטחת שלא מסרה מכתב דחייה דוגמת הנתבעת בעניינו לא תורשה להתגונן בכל טענה שהיא. סבורה אני כי ניתן לעמוד על שני סוגי טענות בהן מבטחת שלא מסרה מכתב דחייה תורשה להתגונן. הסוג הראשון הינן טענות ביחס לגובה הנזק וזאת מכח הכלל על פיו דמי נזק בתביעה אזרחית יראו בכל מקרה כמוכחשים וראה לעניין זה תקנה 84 לתקנות סדר הדיון האזרחי - התשמ"ד - 1984. סוג השני של טענות עניינו בכל אותם מקרים ונסיבות מיוחדות בהן יותר למבטחת אשר מסרה מכתב דחייה להוסיף ולהתגונן בטענות נוספות שלא נטענו במכתב הדחייה. מבלי לנסות לקבוע רשימה סגורה של טענות בהן יותר למבטחת להתגונן, הגם שלא מסרה מכתב דחייה, ניתן לעמוד על מספר חריגים שהוכרו בעניין זה. על פי ההנחיה המשלימה, שיצאה מלפני המפקח על הביטוח, ביום 29.5.02, מבטחת תורשה להעלות טענות נוספות, מעבר לאלה שפורטו במכתב הדחייה, מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו מאוחר יותר ואשר לא היה ביכולת המבטחת לדעת עליהם, במועד דחיית התביעה. בענייננו, ניתן לגזור גזירה שווה ולומר כי מבטחת שלא שלחה מכתב דחייה, תורשה להתגונן בטענות שעיקרן בעובדות ו/או נסיבות שלא היה ביכולתה לדעת עליהן.... מן המקובץ עולה כי מבטחת אשר לא מסרה מכתב דחייה, לא תורשה להתגונן בטענות אותן היה עליה להעלות, במסגרת מכתב דחייה אלא בטענות הנוגעות לגובה הנזק ובנסיבות חריגות ומיוחדות - ויודגש, הנטל להוכיח כי מדובר בנסיבות חריגות שלא היה בידי המבטחת, לדעת עליהן, עובר להגשת כתב ההגנה, מוטל על המבטחת, בכל מקרה לגופו.פוליסהמסמכיםהמפקח על הביטוחמכתב דחיה (חברת ביטוח)