המלומד פרופ' יהושוע ויסמן בספרו "דיני קניין" החזקה ושימוש, 2005, בעמוד 11 מציע הגדרה למונח חזקה, שכשלעצמו הינו מונח מורכב שעשוי להכיל הגדרות שונות ומגוונות בהתאם לנסיבות ולמכלול העניין, הגדרה זו אומצה במספר פסקי דין: "החזקה של נכס מבטאת מצב עובדתי של קרבה לנכס במידה כזו ובנסיבות כאלה המתקבלות על ידי הסביבה כמספיקות כדי לבטא שליטה בנכס על ידי מניעתו מאחרים." (ראו למשל: בג"ץ 6735/04 סוכובולסקי נ' השר לענייני ביטחון פנים פ"ד נט(1) 331) סעיף 15 חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי: "בסימן זה, "מחזיק" - בין שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו ובין שהשליטה הישירה בהם היא בידי אדם המחזיק." על מנת שפלוני יוכרז כבר רשות, בין שהגדרה זו הינה מגן ובין שהגדרה זו הינה חרב, עליו 'להחזיק' במקרקעין. "המבחן המרכזי לקביעה, האם נרכשה זכות להחזיק הינו מבחן השימוש הייחודי, ראו: ע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן חורין, פ"ד מה(3) 720 (להלן - אסטרחאן); פרופ' א. רייכמן, "הערות להגדרת זיקת הנאה", עיוני משפט א (תשל"א), 345, בעמ' 354. פרופ' מיגל דויטש סבר בספרו, קניין, כרך ב' (להלן - דויטש) (בעמ' 443), שההבחנה בין חזקה לשימוש בלבד, "תלויה בשאלה אם הזכות הנדונה היא תחומה במקום ובזמן, תוך סילוק שליטתם הנוגדת של זרים באותה עת. אם התשובה היא בחיוב, ניתן לומר שהוקנתה החזקה לזכאי". דויטש מפנה בענין זה לפסק הדין בבג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, שם נשללה הגדרת "החזקה" מן העותרת (לענין ארנונה), בנימוק הבא (עמ' 812): "העותרת לפנינו אכן משתמשת בשטח החניון ומקיימת "פעולה חיצונית המעידה על שימוש כנדרש", אך אין היא "מחזיקה" באותו שטח כנדרש, שכן כל דיכפין יכול לבוא ולהחנות את רכבו באותו מקום, אפילו אין הוא עובד של העותרת ואינו נמנה עם מוזמניה. לעותרת אין שליטה בשטח האמור, ואין לה הכוח לשלול שימוש בשטח ממאן דהוא". חשוב לציין, כי שני פסקי הדין הנזכרים וכן גם דבריו של דויטש, עסקו בחניה, ודויטש אכן מציין (שם) כי "ההבחנה לענין זכות החניה בין שימוש וחזקה היא קשה. " (ראו הסברו של כב' השופט יונה אטדגי, בעניין הפ (ת"א) 200382-08 יהודה אשד נ' שמואל סמי כהן). חזקה בנכס