מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העדר מעקה בטיחות באתר בניה: מבוא 1. תביעה בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע במהלך עבודתו באתר בנייה. רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית 2. התובע יליד שנת 1977, עבד בתקופה הרלוונטית לתובענה זו בשירות הנתבעת מס' 1, אשר הינה חברה המספקת שירותי כח אדם, בין היתר, בתחום הבנין. 3. הנתבעת 1 סיפקה שירותי כח אדם לנתבעת 2, שהינה חברה ציבורית העוסקת בתחום הבנין והפיתוח, לאתר העבודה בנתניה. 4. לטענת התובע, ביום 6.1.05, במהלך עבודתו בעת שהוא "טפס/עלה" במדרגות שבחדר המדרגות בבנין שבבניה, החליק הוא במדרגות מסיבה בלתי ידועה ובהעדרו של מעקה בטיחות, מעד מגובה של למעלה מ- 2 מ' אל רצפת המרתף ורגלו נשברה (להלן: "התאונה") (ר' סעיף 6 לכתב התביעה). לטענת התובע, אין לו ידיעה מהן הנסיבות שגרמו לתאונה, הנזק נגרם על ידי נכס של שלנתבעים שליטה מלאה עליו ונסיבות המקרה מתיישבות עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה. לדברי התובע, יש להחיל על המקרה את הכלל של "הדבר מדבר על עצמו" ומכוחו הנטל על הנתבעים להוכיח שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שהם יחובו בגינה. עוד טוען התובע, כי הנזק אירע עקב הפרת חובות חקוקות נגד הנתבעים (ר' סעיפים 7-10 לכתב התביעה). כטענה חלופית טוען התובע, כי התאונה אירעה עקב רשלנות בלעדית של הנתבעים אשר באה לידי ביטוי בכך שהורו לו לעבוד בגבהים מבלי להדאוג לקיומו של משטח עבודה תקין ובטיחותי ומבלי להבטיח נקודת אחיזה מספקת וטובה לרגליו וכן מן הטעם שלא התקינו מעקה בטיחות של ממש ולא קם אמצעי גידור במקום ממנו עלול אדם ליפול מגובה רב (ר' בהרחבה סעיף 11 לכתב התביעה). 5. לטענת התובע, אובחן אצלו שבר בשוק ימין, רגלו גובסה ואף קובעו מסמרים תוך לשדיים בגופו ובעקבות התאונה הוא נאלץ להמשיך בחופשת מחלה ומנוחה לתקופה של 6-12 חודשים. לדבריו, בעקבות התאונה ולאחר כל הטיפולים השיקומיים שהוא עבר, הוא סובל מהגבלות קשות ונותרה לו נכות צמיתה (ר' בהרחבה סעיפים 13-21 לכתב התביעה). 6. הנתבעות 2 ו- 3 בכתב הגנתן ציינו, בין היתר, כי הנתבעת 2 היתה מבוטחת אצל הנתבעת 3 בפוליסת ביטוח על כלל תנאיה. לדברי הנתבעות, התובע היה עובד של הנתבעת 1 ולא התקיימו כל יחסי עובד מעביד בינו ובין הנתבעות. הנתבעות טוענות כי מדובר בנפילה עצמית של התובע בנסיבות שהנתבעות אינן יכולות לצפות אותן או למנוע אותן ולחלופין כי הקשר הסיבתי נותק עקב התערבות גורם זר. כן נטען בכתב ההגנה, כי נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה כי התובע נהג באירוע בפזיזות או בחוסר זהירות או ברשלנות רבתי תוך סטיה מנורמת התנהגות המצופה ממנו כעובד סביר או כמשתמש במדרגות. לטענת הנתבעת אין תחולה לכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" מאחר והתובע הינו היחיד אשר יודע את עובדות התאונה המוכחשת לאשורן וכיצד אירעה (ר' סעיפים 3-8 לכתב ההגנה). 7. לטענת הנתבעות, הנתבעת 2 מילאה אחר כל חובותיה החוקיים הנדרשים ממנה כחברה סבירה או כמעבידה סבירה וסיפקה לעובדיה סביבת עבודה בטוחה ואחראית וכן ציוד מתאים ותקין לביצוע העבודה וכן ביצעה הדרכות לעובדיה, לרבות בענין בטיחות. לטענת הנתבעות, יש לייחס לתובע אחריות מכרעת לאירוע התאונה כמפורט בסעיף 9 לכתב ההגנה. 8. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, הגם שבוצעה לה מסירה כדין. בין התובע והנתבעות 2-3 גובשה הסכמה אשר קיבלה ביטוי בהודעה משותפת מיום 9.7.12 בה נאמר בין היתר: א. מאחר והנתבעת 1 לא התגוננה רשאי התובע ליטול פסק דין כנגדה בהעדר הגנה וזאת יעשה בתום שמיעת הראיות, כאשר סכום הנזק יתבסס על הראיות שיובאו במסגרת ההוכחות בתיק. ב. פסק הדין שינתן כנגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה, לא יחייב את הנתבעת 3. ג. ככל שיוכח פוזיטיבית במשפט (ולא בשל מתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1), כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובע וגרמה לתאונה ואחראית בשיעור כזה או אחר לנזקיו, או שהיא אחראית לנזקי התובע כתוצאה מהאחריות של נתבעת 2, תשא הנתבעת 3 בנזק זה (ר' גם בקשת התובע למתן פס"ד בהעדר הגנה מיום 9.7.12). בהחלטתי מיום 22.7.12 נקבע, בין היתר, כי פסה"ד נגד הנתבעת 1 ינתן במסגרת פסה"ד שינתן אף כנגד הנתבעת 2-3. נכותו של התובע 9. התובע תמך תביעתו על חוו"ד רפואית מיום 9.7.06 של ד"ר יונס עאסם בהתאם לה, נכותו הרפואית הצמיתה עפ"י סעיף 35(1)(ג), החל מיום 1.7.05 הינה בשיעור של 20%. הנתבעות מצידן הגישו חוו"ד רפואית של ד"ר יפה דיויד מיום 5.7.09 בהתאם לה לא נמצא כי יש מקום לקבוע נכות לתובע בגין התאונה מיום 6.1.05. 10. לאור הפערים שבחוות הדעת ובהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 6.7.09, מונה ד"ר משה לוינקופף כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה"). המומחה בחוות דעתו מיום 14.1.10 העריך את דרגת נכותו של התובע בגין הפגיעה בתאונה הנדונה בשיעור של 10%. ב"כ הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש. 11. מטעם התובע העידו מר מוחסן חסן עבד אלהאדי מחמיד אשר היה אחראי על התובע בזמן עבודתו (ר' עמ' 5-9 לפר'), כן העיד התובע בעצמו (ר' עמ' 10-18 לפר'). מטעם הנתבעות 2-3 העיד מר משה נידאם, מנהל עבודה בנתבעת 2 ומי שהיה אחראי על עבודות השלד בבנין בו אירעה התאונה (ר' עמ' 19-22 לפר'). כמו כן העיד החוקר מר אפי מרמלשטיין (ר' עמ' 22 לפר'). 12. עם גמר שמיעת הראיות, סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל פה. הוסכם על ב"כ הצדדים כי טרם מתן פסק דין תשלח אליהם הצעת ביהמ"ש לסיום התיק בפשרה. הצעת ביהמ"ש נשלחה לצדדים. ביום 10.12.12 נתקבלה הודעת הנתבעות 2-3 לפיה המו"מ בין הצדדים לא צלח ומשכך בשלה העת ליתן פסק דין מנומק בתיק. מעמדו של התובע ואחריות הנתבעות 1-2 13. התובע בתצהיר עדותו ציין, כי במועד קרות התאונה הוא היה במהלך עבודתו באתר העבודה של הנתבעת 2 בנתניה (ר' גם סעיף 5 לכתב התביעה). הנתבעות טענו בענין זה, כזכור, כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינן ובין התובע (ר' סעיף 4 לכתב ההגנה). 14. בתצהיר עובד הנתבעת 2, מר משה נידאם, אין כל התייחסות למעמדו של התובע ואין כל איזכור לעובדה שלא נתקיימו יחסי עובד-מעבד בינו ובין הנתבעת 2. כן לא פורט הקשר העסקי בין הנתבעת 2 לנתבעת 1, שהינה חב' כח אדם. 15. עד התביעה מס' 1, מר מוחסן מחמיד, ציין בין היתר בעדותו, כי הוא היה אחראי על 12 פועלים, לרבות התובע, הוא ציין כי עבד 4 שנים בנתבעת 2 "הייתי אחראי על מח' הפועלים, הייתי משגיח עליהם" (עמ' 6 ש' 1-10). העד נשאל האם הוא יודע טרם קרות התאונה האם התובע עלה במדרגות או ירד בהן, תשובתו "כשאני קראתי לו מלמטה לעשות עבודה קטנה הוא בא אלי מקומה ראשונה, דהיינו הוא ירד במדרגות. אני הייתי בצד השני, בלובי והוא בא ושמעתי בום... הוא עלה, אני העלתי אותו לקומה הראשונה וקראתי לו בחזרה" (עמ' 8 ש' 1-6 לפר'). 16. מהראיות שבאו בפני על ידי התובע, ואשר לא נסתרו בראיות של ממש על ידי הנתבעת 2, עולה אם כן כי במועד קרות התאונה הועסק התובע, אשר במקור היה עובד של חב' כח אדם - הנתבעת 1, בבנין שבנתה הנתבעת 2 בנתניה, תחת פיקוחה ותחת אחריותה של הנתבעת 2. גם אם נרצה לומר כי התובע קיבל שכרו מהנתבעת 1, הרי שעדיין הוא עבד באתר בנתניה, במקום שהיה בשליטת הנתבעת 2 ותחת פיקוחה ואחריותה של זו. אף מנהל העבודה עליו, מר מחמיד, היה לדבריו, עובד הנתבעת 2. 17. אף העד נידאם מטעם הנתבעות ציין, כי היה הוא מנהל עבודה מטעם הנתבעת 2 ואחראי על עבודות השלד בבנין שבנתניה. לדבריו "אני עבדתי בשלד, בשלד עבדו כ- 15,16 עובדים והיו עובדי גמר" (עמ' 20 ש' 2 לפר'). העד ציין כי הוא לא ראה את התובע נופל, אם כי ראה אותו שוכב על המדרגות והוא היה זה שהזמין את האמבולנס (עמ' 21 ש' 3-8). עוד ציין העד כי עזרא היה מנהל עבודה גמר ואילו הוא היה מנהל עבודה שלד (עמ' 21 ש' 25 לפר'). מר נידאם נשאל מי היה אחראי על צוות העובדים עליו נמנה התובע והשיב "עזרא, הוא היה אחראי, אבל אני בעקרון מנהל עבודה שלד הוא זה שאחראי על הבטיחות באתר". לדבריו הוא היה אחראי על התקנת המעקה (עמ' 21 ש' 24-33 לפר'). 18. לאחר שנתתי דעתי לראיות שבאו בפני, נחה דעתי כי בעת קרות התאונה דנן היה התובע עובד של הנתבעת 2. אין חולק, כי הנתבעת 2 שהינה חב' קבלנית לבניה, ניהלה והפעילה את אתר הבניה בנתניה. כפי שנפסק, המושג "עובד" הינו מושג מורכב ואין הגדרה אחת אשר יכולה לשמש אמת מידה לקביעת יחסי עובד מעביד אלא קיימות הגדרות מגוונות והכל בהתאם להקשר הדברים בו מתעוררת השאלה (ר' דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי פ"ד נב(4) 817). זאת ועוד, סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נ"ח] קובע מיהו מעביד לצורך הפקודה, כדלקמן: "מי שיש לו ביחסים עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו"עובד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור..." 19. כפי שעלה מעדות מוחסן מחמיד ואף מעדותו של מר נידאם, נציגי הנתבעת 2 נכחו בשטח, פיקחו על תהליך הבניה והתקדמותו, היתה להם שליטה על המתרחש באתר הבניה והם אף פיקחו על עבודתו של התובע במסגרת קבוצת העובדים אליה השתייך. בהנתן האמור מצאתי כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת 2 במובן זה שהנתבעת 2 חבה כלפי התובע בחובות של מעביד, ככל שהדבר נוגע, בין היתר, לאחריותה לסביבת העבודה בה עבד (ר' סע' 25-26 להלן). אופן קרות התאונה 20. בכתב התביעה נטען כי במהלך העבודה, בעת שהתובע "טפס/עלה במדרגות שבחדר המדרגות של הבנין ומסיבות בלתי ידועות לו החליק במדרגות" (ר' סעיף 6) (ר' גם תשובה 11 בנ/7). בתצהיר הנסיבות מיום 7.9.09 ציין התובע "אני זוכר שרציתי לרדת קומה בבנין שהועסקתי בו על ידי הנתבעים. אני זוכר שמשטח המדרגות היה רטוב. אני זוכר שהיה גשם... בעת שהשתמשתי בגרם המדרגות לכיוון מטה וממש בהתחלת הגרם היורד מקומה ראשונה לקומת קרקע, החלקתי, מעדתי ונפלתי מהקומה הראשונה ישר עד קומת הקרקע/מרתף" (ר' סעיף 2). בתצהיר עדותו מיום 4.8.10 ציין התובע לענין נסיבות נפילתו כי הוא זוכר שביום התאונה "השתמשתי בחדר המדרגות ורציתי לרדת או לעלות קומה בבנין שהועסקתי בו" (ר' סעיף 3). בהמשך, ציין הוא בסעיף 5 לתצהיר כי "בעת שהשתמשתי בגרם המדרגות לכיוון מטה וממש בהתחלת הגרם היורד מקומה ראשונה לקומת קרקע, החלקתי, מעדתי ונפלתי מהקומה הראשונה ישר עד קומת הקרקע/מרתף". 21. העד מוחסן מחמיד מטעם התובע התייחס לסוגיה האם התובע עלה או ירד במדרגות טרם נפילתו כאמור בעמ' 8 לפר' ש' 1-6 (ר' גם סעיף 15 לעיל). התובע בעדותו נשאל באשר לאמור בסעיף 3 לתצהירו שם כתב כי רצה לרדת או לעלות והוא השיב "לרדת". הוא נשאל מדוע כתב בתצהיר לרדת או לעלות והשיב "אני בזמן שנפלתי הייתי יורד". הוא נשאל מדוע ירד והשיב "בגלל שהייתי עובד ומוחמד היה עובד למטה, היינו עובדים ביחד, הוא היה גם מנהל העבודה עלי, הייתי עובד איתו, בזמן שהייתי עובד בקומה הראשונה אני יורד אליו, בזמן שירדתי..." (עמ' 10 ש' 10-24 לפר'). 22. המצהיר מטעם הנתבעת 2, מר נידאם ציין בסעיף 4 לתצהירו כי בזמן המקרה הוא היה באחת מקומות הבנין, כי לפתע קרא לו מוחמד, אחד העובדים, לרדת למטה, הוא ירד במדרגות עד למטה וראה את התובע שוכב על צידו על שתי המדרגות האחרונות "שאלתי את התובע מה קרה והוא סיפר לי שבמהלך העבודה מוחמד קרא לו לרדת אליו למטה, ואז הוא ירד אליו בריצה ועקב כך החליק". כנספח א' לתצהירו של נידאם צורף דו"ח על האירוע בו נאמר, בין היתר, כי "העובד מוחמד עביד אל פאדי קרא לעובד (שנפצע) אשר היה בקומה א' והעובד ירד למטה בריצה ובמהלך האחרון הוא החליק ושבר את הרגל" (ר' סעיף א'). 23. בעדותו של מר נידאם ציין הוא, בין היתר, כי אין מחלוקת שהתובע נפל בבנין (עמ' 20 ש' 32 לפר'). לדבריו, הוא הגיע אליו ממש לאחר נפילתו. הוא נשאל באשר לאמור בסעיף א' לנספח א' (הדו"ח) והשיב "אמרו לי את זה, הבחור היה למטה כי נפל או משהו ואז קראו לי שאיזה פועל נפל במדרגות, ירדתי לראות ואז שאלתי מה קרה, איך קרה ואמרו לי הוא ירד בריצה והחליק... מישהו אמר לי שהוא רץ ונפל... תראה אחד העובדים אמר לי, אני לא סתם כתבתי את זה שהוא ירד במדרגות בריצה והחליק... מישהו אמר לי הוא ירד מהר למטה בריצה והחליק..." (עמ' 21 ש' 11-21 לפר'). 24. מן המקובץ עולה, כי הוכח על ידי התובע ברמת ההוכחה הנדרשת והדברים אף מקבלים חיזוק מעדות נציג הנתבעת, כי נפילתו של התובע אירעה בזמן ירידתו במדרגות (ר' גם נ/2 שם נרשם בפרטי תלונה עקרית "... לדבריו היום בזמן עבודתו נפל במדרגות". זאת להבדיל מהאמור בטופס סיכום אישפוז של בית חולים הלל יפה מיום 13.4.05, שם נרשם "לדבריו נפל מהסולם בזמן עבודתו, כחודשיים טרם קבלתו...") (ר' נספח 4 לתצהיר התובע). טענה באשר לנפילה מסולם לא נטענה על ידי הנתבעות, לא הובאו ראיות על כך שהיה סולם בקרבת מקום נפילתו של התובע ואף העד מטעם הנתבעת 2 לא התייחס לסולם כלשהו בעדותו או בתצהירו או בדו"ח שהוציא בעקבות האירוע. אחריות מעביד - המסגרת הנורמטיבית 25. הלכה היא כי מעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו (ר' ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון פ"ד מז(3) 225). במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, ושיטות עבודה נאותות לספק, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ר' ע"א 1958/97 בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות (נבו-21.3.99); ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה(2) 593; ע"א (ת"א) 7636/10 חזן נ' עירית תל אביב (נבו-19.11.12); ת.א. (י-ם) 11198/07 אג'לוני נ' י' את א' ברמן (נבו-22.4.12)). 26. כפי שנפסק בע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים נ' שרף (נבו-14.6.11), במסגרת עוולת הרשלנות נדרשים למבחן הצפיות. היכולת לצפות בהקשר של קשר סיבתי לאירוע הנזק עניינו בצפיות הממשית. לא נדרשת צפיות מדוייקת של כל פרטי תהליך הגרימה, אלא צפיות של סוג התהליך ודי לחזות את ההתרחשות בקווים כלליים (ר' ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה פ"ד לח(3) 1, 8-9). בהמשך פסה"ד בעניין אסותא נקבע , כי ה"צורך" לצפות הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את ביהמ"ש בשיקולי המדיניות המשפטית אם ראוי להטיל אחריות. הכלל שטבע השופט ברק (כתוארו אז) ואשר צוטט לא אחת בפסיקה הוא "מקום שניתן לצפות, כענין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את החובה" (ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט(1) 113, 123... בענין גורדון נקבעה אפוא "חזקת חובה", מעין נקודת מוצא לפיה בכל מקרה שניתן לצפות פיסית את הנזק יש להטיל אחריות, אלא אם יש שיקולים מיוחדים המצדיקים את שלילתה (שם, סעיף 14 לפסה"ד). המעקה באזור הנפילה 27. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאיזה מעקה היה מותקן בשולי המדרגות בזמן נפילת התובע והאם היה זה מעקה תיקני ובטיחותי. לטענת התובע, בתמצית, המעקה לא היה בטיחותי ולא היווה אמצעי גידור הולם. המדובר היה במעקה בטיחות מאולתר העשוי מלוח עץ אחד בלבד בגובה של 70-80 ס"מ מהרצפה ואשר היה תקוע באמצעות בלנקות ומסמרים לגדר המדרגות, מעקה שלא מנע את נפילתו בעת שהחליק ונפל מתחתיו (ר' סעיף 6 לתצהיר עדותו). 28. העד מטעם התובע מר מוחמד מחמיד ציין, בין היתר, כי הוא הגיע לתובע ומצאו שכוב על רצפת חדר המדרגות. לדבריו, הוא עיין בתצלומים שצורפו על ידי הנתבעות ולדבריו המצב שהיה בשטח בעת נפילת התובע אינו תואם למצב המדרגות המופיע בתמונות. המצהיר ציין כי כאשר התובע נפל, משטח המדרגות לא היה מרוצף והמעקה היה מעקה מאולתר עשוי מלוח עץ אחד בלבד כאמור בסעיף 7 לתצהירו (ר' גם סעיף 8). 29. העד מטעם הנתבעות מר נידאם ציין בתצהירו, בין היתר, כי בניגוד לטענת התובע המעקה נבנה תחת פיקוחו ולפי התקן שעקרו גובה מינימלי של 90 סמ' מהמדרגה וכי את המעקה הספציפי הזה וכל המעקים בבניינים שבונה הנתבעת 2 נבנים בגובה של 92 סמ' משני לוחות עץ כנדרש (ר' סעיף 5 לתצהירו). 30. העד מוחסן מחמיד בעדותו ציין, בין היתר, שהמעקה שנראה בתמונה השניה (שהוגשה על ידי הנתבעות) "לא היה אותו מעקה ביום הנפילה. היה רק קרש עליון, 2X10 סמ', קרש תחתון לא היה בכלל" (ראה נ/1). 31. בהמשך עדותו נשאל העד האם הוא תיקן את המעקות או החליף אותן תשובתו: "לא, לא היה לי זמן, לקחתי אותו לבית חולים, מאוחר יותר אני והפועלים שלי תיקנו את המעקה, הוספנו עוד קרש למטה, היה קרש אחד עליון, הוספנו עוד קרש על 6 קומות, אנחנו מצייתים למנהל העבודה". הוא נשאל האם הוא אומר שהוסיפו עוד קרש למעלה כפי שנראה בתמונה מוצג נ/1, תשובתו "כן. העליון הוא רחב 5X10, זה חזק יעני, והתחתון זה 2X10. 10 זה הרוחב, 2 זה העובי. בזמני, בהתחלה, היה אחד עליון 2X10 ואני הרכבתי את התחתון 2X10. מה שרואים בתמונה העליון זה 15X5 וזה בכלל לא היה מה שהיה אצלנו... המעקה שרואים בתמונה נ/1 אינו מעקה שאנו עשינו וגם חדר המדרגות לא זוהה לחדר המדרגות שבו נפל התובע" (עמ' 9 ש' 1-18). 32. התובע בעדותו ציין כי המעקה שנראה בתמונה נ/1 "לא היה מעקה בזמן שנפלתי, כשנפלתי לא היה המוט התחתון של המעקה, העליון היה" (עמ' 10 ש' 5-6). כן נשאל התובע האם הוא החליק ועבר מתחת למוט העליון תשובתו: "נכון, מתחת למעקה העליון, בגלל שהמעקה העליון שרואים בתמונה לא היה בכלל" (עמ' 12 ש' 8). הוא נשאל כיצד אם הוא אומר שגובה המעקה היה 70-80 סמ', תשובתו "זה הגובה של המעקה בגלל שאנחנו היינו עושים את המעקה (עמ' 12 ש' 20). 33. אין חולק, כי התמונה שצורפה לתצהיר חוקר הביטוח מטעם הנתבעות, לא צולמה במועד קרות התאונה. העד נידאם מטעם הנתבעות ציין, כי חוקר הביטוח הגיע כחודשיים לאחר התאונה והוא אישר כי התמונה אינה משקפת את מצב המדרגות ביום הנפילה (ר' עמ' 20 ש' 20-29). 34. כחוט השני מופיע בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון שמו של מנהל העבודה באתר, מר עזרא. לדברי העד נידאם, המדובר במנהל עבודה גמר, אשר היה אף הוא אחראי על צוות העובדים עליו נמנה התובע (ר' עמ' 21 ש' 22-28). אף התובע לאחר שסיים עדותו וטרם חקירת העד נידאם ציין "העד שהביאה הנתבעת להעיד הוא לא היה מנהל העבודה שלי, מנהל העבודה היה עזרא" (עמ' 18 ש' 21). התובע בתצהיר הנסיבות ציין בסעיף 4, כי ראשון הגיע אליו חברו מוחסן מחמיד אשר אף קרא למנהל העבודה, שהיה באתר, מר עזרא. באופן דומה אף נטענו הדברים בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית. העד מוחסן מחמיד אף הוא מציין בתצהירו כי היה הראשון שהגיע לזירת האירוע, הוא מייד הזעיק את מנהל העבודה שהיה בבנין ששמו עזרא (ר' סעיף 5 לתצהירו). בעדותו ציין עד זה, כי הוא שלח פועלים לשנות את המעקה באופן שהוסף לו לוח "לפי ההוראות של מנהל העבודה עזרא ששון, מנשה היה גם, האיש שראיתי באולם משה לא היה בכלל בבנין, אני מכיר אותו מעבודה בתל אביב" (עמ' 9 ש' 12-15). 35. בנסיבות תובענה זו, סבורני כי היה מקום ואף הכרח לזמן כעד מטעם הנתבעות 2-3 את מנהל העבודה מה עזרא ששון למתן עדות מטעמן. כפי שמתבהרת התמונה העובדתית מנהל העבודה עזרא היה נוכח בזמן האירוע בבנין, הוא אף היה אחראי על צוות העובדים שעליו נמנה התובע והגיע למקום האירוע בסמוך לאחריו. ככל הנראה, מנהל עבודה זה היה מי שאף נתן את ההוראה לתקן את המעקה ולשפרו. אי העדת מנהל העבודה עזרא, מיוחסת לחובת הנתבעות 2-3 ופועלת כנגדן (ר' ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד (4) 602; ע"א 2275/90 חימה נ' רוזנברג פ"ד מז (2) 605, 614; ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (נבו-27.7.2008)). 36. עד ההגנה מס' 2, החוקר מטעם חב' הביטוח, ציין כי ביקר באתר הבניה רק בסיום 10.3.05, לפני כן לא ביקר שם והוא לא ידע לומר מה היה מצב חדר המדרגות לפני מועד ביקורו (עמ' 22 ש' 18-23 לפר'). 37. מקובלות עליו עדויות התובע והעד מטעמו, מר מוחסן מחמיד, לפיהן במועד התאונה המעקה אשר היה מותקן בגרם המדרגות בו נפל התובע וממנו החליק, לא היה מעקה המופיע בתמונה נ/1 אלא היה מותקן מעקה אחר בלתי בטיחותי, כפי שתואר על ידי הנ"ל בתצהיריהם ובעדותם. 38. זאת ועוד, תמוה בעיני מדוע לא מצאה הנתבעת 2, לצלם את המעקה ביום התאונה או למחרת בטרם בוצעו בו תיקונים ושיפורים. ככל שהמעקה אכן לא צולם על ידי הנתבעת 2 במועד הסמוך לתאונה וזאת לצורך הוכחת תקינותו ובעמידתו בתקן טרם התאונה, הרי שעובדה זו אף היא תומכת בגרסת התובע. 39. אשר על כן, מצאתי בנסיבות הענין, כי עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח כי במועד קרות התאונה (6.1.05), המעקה בבנין בו עבד לא היה מעקה בטיחותי ותיקני וכי הנתבעת 2 התרשלה במעשה או במחדל בהתקנת המעקה הבלתי בטיחותי/תיקני. 40. אין חולק, כי הנתבעת 2 היתה מבצעת הבניה של הבנין וקבלן ראשי כמשמעותו בסעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח - 1988. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) מטילות חובות על מי ש"מבצע בניה" (ר' ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נ' מרציאנו פ"ד לו(2) 592, 599). תכלית תקנות הבטיחות הינה, בין היתר, לצמצם את הסיכונים הבטיחותיים הנובעים ממלאכת הבניה, להטיל את האחריות למילויים אצל גורם אחד ולהקטין את החשש ליצירת סיכונים בטיחותיים כתוצאה מחוסר תיאום בין פעולות הבניה השונות. תכלית נוספת היא מציאת כתובת ברורה אשר תהא אחראית כלפי הנפגע לנזקים שנגרמו לו וכדי למנוע מצב בו יעמוד הנפגע מול "שוקת שבורה" (ר' ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי פ"ד נז(3) 682; ע"א 3479/06 הוראי נ' ארבע (נבו-29.3.09)). 41. לאור המפורט לעיל ובשים לב לעובדה כי התאונה אירעה באתר בניה פעיל, נחה דעתי כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח, כי פגיעתו היתה כתוצאה מאי קיום מעקה בטיחותי באתר העבודה - בשולי גרם המדרגות, דבר שאפשר את נפילתו מגובה במהלך ביצוע העבודה. מהראיות שבאו בפני, נראה כי אכן נתגלה כשל מצד הנתבעת 2 בקיום הוראות הבטיחות, כמו למשל הוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל - 1970, הקובעת כי "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר". 42. כמו כן, בנסיבות הענין, נמצא כי הנתבעת 2 לא קיימה את חובותיה כמעסיק סביר, לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה. לא הוכח על ידה כי תדרכה את התובע והזהירה אותו מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתו (ר' למשל סע' 2 ו- 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשנ"ט - 1999) וכי פקחה באופן נאות על נקיטת אמצעי זהירות נדרשים. פגיעתו של התובע על דרך החלקתו ונפילתו תחת למעקה הבלתי בטיחותי היתה ניתנת לצפיה. בסופו של יום מצאתי לקבוע, כי הוכח על ידי התובע כי הנתבעת 2 התרשלה בנקיטת אמצעי בטיחות נאותים באתר הבניה כמפורט לעיל ומשכך, היא חבה בנזקיו של התובע כמפורט להלן. אשם תורם 43. ככלל, קביעת אשם תורם נעשית תוך פניה למבחן "האשם המוסרי" בין הצדדים. בקביעת קיומו של אשם תורם, יש לבחון ראשית האם בנסיבות הענין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך נקיטת זהירות סבירה. באם ימצא כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרי. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק האחד מול השני על מנת להשוותם ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשי כל צד ומחדליו (ר' ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 21-22). 44. כן ראוי לזכור, כי קביעת אשם תורם לחובת עובד, שעה שזה נפגע במהלך עבודתו עבור מעבידו, הינה בגדר חריג (ר' פרשת מפעלי קירור לעיל; ע"א 449/81 בן לב נ' מגד פ"ד לח(4) 70, 74; ע"א 435/85 מחמור נ' אטדגי פ"ד מא(4) 524, 527). יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ולבחון שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש שצריכה להלקח בחשבון במישור האחריות (ר' ע"א 110/80 גבאי נ' וליס פ"ד לו(1) 449, 456-457; ע"א 9721/07 איסכור נ' גוזלן (12.9.10)). על מנת שיקבע קיומו של אשם תורם מצד העובד, על המעביד להקים תשתית עובדתית מתאימה למסקנה כי התקיימו אותם תנאים מכוחם ניתן לזקוף אשם תורם לחובת העובד. דברים אלה יתקיימו אם למשל יוכח שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי במהלך העבודה (ר' ע"א 417/81 מלון רמדה נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72) או כאשר פעל העובד בדרך מסוכנת ומתוך אילתור (ר' ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' דרעי פ"ד נ(3) 433). 45. בפרשת מפעלי קירור לעיל, נפסק בין היתר כי: "... במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות על התאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד ידע לבצע מלאכתו... עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה וענין על פי נסיבותיו שמא חטא העובד ברשלנות של ממש, שצריכה להלקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות בתאונת העבודה.." (שם, 603-604). 46. בנסיבות הענין בשים לב לעובדה כי אין המדובר בעובד ותיק ומנוסה בעבודות בנין (ר' עדות התובע בעמ' 13 ש' 18-26 ועמ' 14 ש' 1-2), כי לא הוכח שהתובע הודרך כמתחייב על ידי הנתבעת 2 או מי מטעמה, ובשים לב לעובדה כי אין מחלוקת כי המדרגות בבנין היו במועד קרות התאונה רטובות במידה זו או אחרת (ר' עדות מוחסן מחמיד עמ' 8 ש' 16-30; עדות התובע עמ' 11 ש' 10-11; עדות נידאם מטעם הנתבעת עמ' 20 ש' 16-19), כתוצאה מהגשם שחדר ובהנתן האמור, לא מצאתי לקבוע תרומת רשלנות של התובע בתיק זה. 47. גרסת הנתבעת לפיה יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי וזאת נוכח העובדה כי הוא רץ באתר הבניה טרם שנפגע, לא הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת. פרט לדו"ח של העד נידאם בו צויינה עובדה זאת, לא הובאה כל ראיה בתמיכה לטענה זו. הטענה הינה למעשה עדות יחידה ובגדר עדות שמיעה - דברים שהעד ציין כי נמסרו לו על ידי אחד העובדים (ר' עמ' 21 לפר' ש' 15-21). זאת ועוד, בסעיף 2 לתצהירו ציין נידאם כי התובע היה זה שאמר לו כי הוא ירד במדרגות בריצה וזאת בניגוד לעדותו במסגרתה טען כי היה זה אחד העובדים האחרים שאמר לו זאת. אף מטעם זה, של אי עקביות בגרסת העד לא מצאתי ליתן בה אמון. אחריות הנתבעת 1 - חב' כח האדם 48. סבורני כי לא ניתן לנכות את הנתבעת 1 - חב' כח האדם מאחריות מסויימת לאירוע וזאת מכח העובדה, כי היא לא בדקה האם אכן נשמרים כללי הבטיחות באתר העבודה, אליו שלחה את עובדיה ואשר העבודה בו נוהלה על ידי הנתבעת 2. לענין חובת חב' כח אדם כלפיה עובדיה, אף מקום שאלו הוזמנו והועסקו על ידי חברה אחרת, נפסק ברע"א 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום הצפון בע"מ נ' אריה שירותי כח אדם (נבו-19.7.07), בין היתר תוך אימוץ קביעת בימ"ש המחוזי בענין זה בע"א (חי') 2898/04 אריה שירותי כח אדם ואח' נ' צמנטכל הנדסה וייזום הצפון בע"מ ואח' (נבו-29.11.05) כי: "חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חב' כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חב' כוח אדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מוודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים (ראה ע"א (י-ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון נ' שרחה מוחמד .... ע"א 686/77 מרג'י משה נ' מקורות חב' מים לישראל בע"מ.... ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה .....). כך גם ברי שחברת כח אדם השולחת עובד שאינו מיומן ואינו מתאים לתפקיד אליו נשלח, מפרה בכך חובות זהירות הן כלפי העובד והן כלפי המזמין ואולי אפילו את חובת הזהירות כלפי שאר עובדיו של המזמין... מידת הפיקוח של חברת כוח האדם על תנאי העבודה של עובדיה המצויים בשליטתו של אחר משתנה בהתאם לנסיבות. חובתה של חברת כוח אדם השולחת עובד מקצועי בודד לשם ביצוע עבודה כלשהי, אינה זהה לחברת כוח אדם המספקת כלל עובדי המזמין. כמובן שטיבו של המזמין, נוהלי הפיקוח הנהוגים אצלו וכדומה, משפיעים גם הם על השאלה אם הפרה חברת כוח האדם את חובת הזהירות כלפי העובד" (ר' גם: ת.א. (ת"א) 1863/04 עזבון המנוח גולובין נ' יפרח משה (עמ' 12 לפסה"ד) (נבו-14.10.12); ת.א. (ת"א) 35557/05 המוסד לביטוח לאומי - ויצמן נ' סולל בונה (נבו-25.4.12)). 49. לאחר שנתתי דעתי לראיות שבאו בפני, ולמצב המשפטי נחה דעתי כי בנסיבות הענין יהא זה נכון להעמיד את אחריותה של הנתבעת 1 - מן באור בע"מ - על 15% וחלקה של הנתבעת 2 יעמוד על 85%. הנתבעת 2 הינה חברה ותיקה, מנוסה ועתירת נסיון וידע וניתן לומר כי הנתבעת 1 יכלה לסמוך במידת מה כי הנתבעת 2 תפעל בהתאם לחובותיה על פי כל דין להבטחת מקום עבודה בטוח. ברם, אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי לא הוכח בפני כי נציג של הנתבעת 1 ביקר באתר העבודה ווידא כי עובדי הנתבעת 1 קיבלו תדרוך בטיחות מתאים וכי ננקטו אמצעי בטיחות הולמים באתר עבודה. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי התובע העיד בעצמו שהוא חסר נסיון בעבודת בניה ולכן תמוה ומוזר מדוע מצאה הנתבעת 1 להפנותו לעבודת בניה. פיצוי התובע חוות דעת המומחה 50. המומחה בחוות דעתו מיום 14.1.10 סקר את מצבו הרפואי, הגופני ואת תלונותיו של התובע. המומחה מציין כי בבדיקת ברך-שוק-קרסול ימין, ציר הגפה תקין, אין עדות לדלדול שרירים אך קיימת הגבלה בטווח תנועות הקרסול ביישור ובכיפוף. בסיפת חוות דעתו העריך המומחה את נכותו של התובע בגין הפגיעה בשוק ימין בתאונה הנדונה (החלקה במהלך העבודה במורד מדרגות), בשיעור 10% לפי סעיף 48(3)א. שכרו של התובע לצרכי התחשיב 51. ב"כ התובע ציין בתחשיב הנזק, כי עובר לתאונה עבד התובע החל מיום 1.1.05 ברבעון האחרון השתכר סך של 3,400 ₪ לחודש (ר' נספח לתחשיב). סכום זה משוערך בתוספת הפרשי הצמדה מגיע לסך של 4,050 ₪ ולפי נתון זה ביקש הוא לחשב את הפסד השתכרותו של התובע (ר' סע' 41-42 לתחשיב; דבריו בעמ' 25 ש' 14-16 לפר' על פיהן אימץ הוא את תחשיב הנזק על כל נספחיו כחלק מסיכומי התובע לענין הנזק). 52. הנתבעת בתחשיב הנזק מטעמה מיקדה עיקר טיעונה בשאלת האחריות/החבות ולא מצאה לסתור את טענת התובע באשר לגובה שכרו, טרם התאונה. אף בא כוחה בסיכומיו התייחס לסך של 4,050 ₪ (ר' עמ' 28 ש' 30 לפר'). הפסד השתכרות בעבר 53. המומחה מציין בחוות דעתו, כי התאונה אירעה ביום 6.1.05, התובע טופל על ידי קיבוע שוק ימין בגבס ארוך, בתאריך 10.1.05 שוחרר לביתו. בשל היעדר חיבור של השבר הומלץ על טיפול ניתוחי, ביום 10.3.05 נותח לצורך שחזור סגור של השבר בטיביה וקיבועו באמצעות מסמר תוך לשדי, ביום 14.3.05 שוחרר לביתו וטופל על ידי טיפולי פיזיוטרפיה לשיקום גפה ימנית תחתונה. 54. התובע בעדותו ציין, בין היתר, כי ששה חודשים היה עם הגבס והוא תהה כיצד יוכל לחזור לעבודה לאחר 3 חודשים. לדבריו "יש אישורים, הייתי בבית חולים, גבס, ניתוח, פלטינות 4 חודשים הייתי בגבס, איך 3 חודשים נתנו לי אישור לעבוד? אתה רוצה שאני אלך לעבוד עם גבס?... באיזה תאריך עשיתי את הניתוח, יש לך נייר, תקרא מתי נפלתי, באיזה תאריך עשיתי את הניתוח של הרגל, אתה תדע אחרי שלושה חודשים ויותר גם, הוא אומר לי שלושה חודשים, אני ישבת עם גבס 4.5 חודשים" (עמ' 15 ש' 9-19 לפר'). 55. במוצגים ת/1 ו-ת/2א מפורטות, בין היתר, תקופות אי הכושר החלקי של התובע. בשים לב לטיעון ב"כ הנתבעת באשר לפיצוי התובע בגין תקופות אי הכושר המלא (עמ' 29 ש' 7-9) ולאור עדות התובע לעיל, מצאתי להכיר בנסיבות תובענה זו ואופי פגיעתו של התובע בתקופה של 6 חודשים כתקופת אי כושר מלא, דהיינו ממועד התאונה 6.1.05 ועד תחילת חודש יולי 2005. בהתאם למוצג ת/2(א) בתקופה שמיום 1.7.05 ועד 31.8.05 הנכות הזמנית הינה בשיעור 20% ומ- 1.9.05 ואילך נכותו של התובע הינה בשיעור של 10% (ר' גם מוצגים ת/2(ב) ו- נ/4). 56. מכאן שבתקופת אי הכושר המלא (6 חודשים) זכאי התובע לפיצוי בשיעור של: 6X4,050 ₪ = 24,300 ש"ח. בגין חודשיים נוספים 2X4,050X ₪ 20% = 1,620 ₪. בגין התקופה שמיום 1.9.05 ועד מועד מתן פסה"ד 20.3.13, בהתאם לנכות של 10%: 78.6 חודשים X 4,050 ₪ X 10% = 31,833 ₪. סה"כ 57,753 ₪. 57. לא מצאתי בנסיבות הענין, על רקע חוו"ד המומחה וטיעוני ב"כ הנתבעות 2-3, המקובלים עלי (עמ' 28 ש' 7-17 ועמ' 29 ש' 5-6 לפר') להכיר בנכות תפקודית החורגת מן הנכות הרפואית. התרשמותי הינה כי התובע מצא להאדיר את מוגבלותו ואת אי יכולתי לעבוד מעל ומעבר לפגיעתו ולמוגבלותו בפועל וכך אף פסק מללכת לקבל טיפולי פיזיוטרפיה. על כל פנים, נכותו כפי שתוארה על ידי המומחה אינה מצדיקה, לשיטתי, בנסיבות תיק זה, פסיקת נכות תפקודית החורגת מן הנכות הרפואית שנקבעה. הפסד השתכרות לעתיד 58. התובע יליד 21.11.77. גילו נכון למועד פסה"ד הינו 35 ו- 4 חודשים. עד גיל 67 נותרו לתובע 31 שנים ו- 8 חודשים ( = 452 חודשים). בחישוב אקטוארי מלא הפסד השכר לעתיד הינו: 4,050 ₪ X 10% X 270.6035 (מקדם היוון מותאם) = 109,594 ₪. 59. בנסיבות הענין ועל רקע הראיות שבאו בפני וטיעוני הנתבעת, כפי שפורטו בסעיף 57 לעיל, מצאתי לפסוק לתובע בראש נזק זה 66% מהפיצוי האקטוארי המלא, דהיינו פיצוי בסך 72,332 ₪. עזרה בבית בעבר ובעתיד 60. בגין עזרת צד ג' בעבר נתבע סך של 12,000 ₪ לפי חישוב של 500 ₪ לחודש במשך 24 חודשים (ר' סעיף 52 לתחשיב הנזק). באשר לעזרת צד ג' במשך 6 החודשים בהם היה התובע באי כושר מלא, מצאתי לפסוק לו על דרך האומדנה והגם שלא הוכח בפועל כי הוא נעזר בבני משפחה הגרים עימו, סך כולל של 5,000 ₪. מעבר לתקופה זו, ולפי שלא הובאה בפני כל ראיה ממשית לעזרה שניתנה על ידי צד ג', לא מצאתי לפסוק פיצוי. 61. באשר לעזרת צד ג' לעתיד, בראש נזק זה נקבע סך של 500 ₪ לחודש לשארית ימיו של התובע ובסך כולל של 80,000 ₪. לא מצאתי לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה וזאת נוכח שיעור נכותו של התובע ואופיה של פגיעתו ולפי שראש נזק מיוחד זה לא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת. אף לא הוכח על ידי התובע שנכותו גורמת או תגרום לכך שהוא יזדקק לעזרת הזולת בתפקודים היום-יומיים (ר' ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' עטרי פ"ד נא(5) 241, 255). 62. בשולי הדברים אף יצויין, כי פסיקת פיצוי בראש נזק של עזרת הזולת אינה נעשית באופן אוטומטי, אלא זהו נזק הטעון הוכחה ככל נזק אחר ופיצוי בשל עזרה יפסק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש (ר' ע"א 619/86 חב' שחר זר נ' אטג'די; ע"א 5012/90 טרכטנברג נ' שמיר חב' לביטוח). כך אף נפסק כי לא אחת נקבע כי אם העזרה ניתנת כ"עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינים" לא יהיה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ר' ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 580, 588). הוצאות נסיעה ורפואיות בעבר ובעתיד 63. בראש נזק זה נטען כי נגרמו לתובע הוצאות כבדות בגין נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים, מעקבים רפואיים וטיפולי פיזיוטרפיה, כאשר התובע מתגורר בישוב ערערה נאלץ לנסוע 3 פעמים בשבוע, במשך 24 חודשים לטפולי פיזיוטרפיה ועקב כך נגרמו לו הוצאות נסיעה רבות (ר' סעיף 49 לתחשיב הנזק). בראש נזק זה, נתבע לפיכך סך גלובלי של 80,000 ₪. 64. בעדותו ציין התובע, בין היתר, כי הוא הלך פעמיים לטיפולי פיזיוטרפיה באום אל פאחם ולא יותר מאחר ולא היה לו כסף להגיע לשם (עמ' 17 ש' 21 ו- 32 לפר). הוא נשאל מדוע ציין בתצהיר עדותו כי הוא נאלץ לנסוע 3 פעמים בשבוע במשך תקופה של כ- 24 חודשים לטיפולי פיזיוטרפיה ועקב כך נגרמו לו הוצאות נסיעה רבות (ר' סעיף 45 לתצהיר), תשובתו: "אני אמרתי? אני אמרתי להלל יפה זה הכוונה שלי שהלכתי 24 חודשים להלל יפה, למקומות לניתוח, לרופא של מרפאות חוץ בהלל יפה, זה היה 24 חודשים טיפולים, על זה אני אומר לך. לא על הפיזיוטרפיה, אני אמרתי לך, אני לא משקר, אני אמרתי לך שהלכתי לפיזיוטרפיה פעמיים ואני לא משקר, אני בבית המשפט קודם כל". התובע נשאל האם יש לו קבלות על הנסיעה והשיב "אין לי, במוניות לא נותנים קבלות" (עמ' 18 ש' 2-9 לפר'). 65. ראש הנזק דלעיל הוגדר כראש נזק "מעורב" הן ביחס להוצאות נסיעה והן ביחס להוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. שני ראשי נזק אלו הינם ראשי נזק מיוחדים שיש להוכיחם בראיות של ממש. באשר להוצאות נסיעה, הרי שלא הוצגו בפני ביהמ"ש קבלות כלשהן ואף הסתירה בין הנטען בתצהיר התובע כאילו המדובר בתקופה של 24 חודשי טיפול פיזיוטרפיה לבין תשובתו דלעיל, אינה נוסכת אמינות כלשהי בגרסתו. כמו כן, אין זה מידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש, כי "במוניות לא נותנים קבלות". לא הובהר על ידי התובע ולא הובאו על ידו ראיות של ממש באשר לאלו טיפולים רפואיים הוא נזקק בעבר אשר הוא שילם וממן אותם מכיסו וכך אף באשר למהות הטיפולים אותם הוא עתיד לקבל (אם בכלל) כאשר עלות המימון תהא עליו. בהיות התאונה בענייננו תאונת עבודה, הרי שכעקרון מכוסות ההוצאות הרפואיות לפי חוק בריאות ממלכתי התשנ"ד-1999 (ר' גם ע"א 5557/95 סער נ' אלחדד פ"ד נא(2) 724). 66. בנסיבות הענין והגם שהתרשמותי הינה שראש נזק זה לא הוכח, מצאתי לפסוק לתובע על דרך האומדנה ולפנים משורת הדין, פיצוי גלובלי בסך כולל של 5,000 ₪. כאב וסבל 67. מצאתי לאמץ את תביעת התובע בראש נזק זה, בשים לב למהות פגיעתו, העובדה שסבל משבר והיה נתון בגבס משך תקופה ארוכה ובשים לב אף לעובדה כי ב"כ נתבעות 2-3 בסיכומיו לא מצא לכפור בראש נזק זה ולא טען כלפיו דבר (ר' עמ' 28-29 לפר'). לפיכך נפסק לתובע הסך של 34,300 ₪ נכון למועד פסה"ד. ניכויים 68. לטענת התובע בתצהירו, בעקבות התאונה, שולם לו על ידי המל"ל סך של 50,407 ₪ נכון ליום 16.12.07, כולל דמי הפגיעה והנכות שנקבעו לו (סע' 32 ו- 48 לתצהירו). יצויין, כי בתחשיב הנזק מטעמו ציין התובע כי שולם לו על ידי המל"ל סך של 40,171 ₪. 69. ב"כ הנתבעת בסיכומיו ציין, כי התובע קיבל תקבולי מל"ל שערכם המשוערך מגיע לסך של כ- 81,000 ₪ וזאת לפי החישוב של קרן בסך 57,233 ₪ המורכבת מסך של 51,455 ₪ בגין דמי נכות כולל נכויות זמניות, וסך של 5,814 ₪ בגין דמי פגיעה (ר' מוצגים נ/1 ו- נ/2 בתיק מוצגי הנתבעת). בהתאם לאמור במוצגים הנ"ל, הסך של 5,814 ₪ שולם לתובע ביום 30.8.05. סך כולל של 1,048 ₪ שולם לתובע ב- 4 תשלומים במהלך החודשים ספטמבר-דצמבר 2006 וסך נוסף של 50,407 ₪ שולם לתובע במס' תשלומים במהלך החודשים יוני וספטמבר 2006 וינואר ודצמבר 2007. 70. סכומים אלה, כערכם למועד מתן פסה"ד יש לנכות מהפיצוי לו זכאי התובע כאמור בפס"ד זה. סוף דבר 71. אשר על כן ובהינתן האמור, תשלמנה הנתבעות 2-3 לתובע את הסכומים שנפסקו כמפורט בסעיפים 56, 58, 61, 66 ו- 67 לעיל, וכאמור להלן. 72. מהסכומים דלעיל ינוכה סכום הניכויים משוערך למועד פסה"ד (ר' סע' 68, 69 לעיל). 73. מסכום הפיצוי כאמור בסעיף 71 , בניכוי כאמור בסעיף 72 לעיל, יגזר סך השווה ל- 85% והוא יהא הפיצוי אשר הנתבעות 2-3 תשלמנה ביחד ולחוד לתובע. 74. כמו כן, תשלמנה הנתבעות 2-3 את אגרת ביהמ"ש וכן תשאנה הן בנוסף, בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור של 20% מהפיצוי כאמור בסעיף 73 ( לאחר הניכוי ). 75. ב"כ התובע ימציא לחתימת ביהמ"ש עד ליום 15.4.13 פסיקתה, תוך שבפסיקתה זו יכללו כל הסכומים המתאימים כמפורט בפסה"ד כשהם משוערכים למועד הינתנו. כמו כן תכלול הפסיקתה התייחסות לנתבעת 1 בהתאם להסכמות שגובשו בעניינה (ר' סע' 8 לעיל). הפסיקתה תועבר, 7 ימים טרם המצאתה לביהמ"ש, לעיון ב"כ הנתבעים 2-3. זכות ערעור כחוק. בניהמעקה בטיחות (תאונות)אתר בניה