עקב התדרדרות מצבו הרפואי של המערער, ביקש לעמוד שוב בפני ועדה מכח תקנה 36לתקנות הביטוח הלאומי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התדרדרות במצב הרפואי - ביטוח לאומי: .1לפני ערעור על פי סעיף 123לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995(להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 25.1.95, אשר קבעה כי במצבו של המערער לא חלה החמרה. .2טענות ב"כ התובע הן: א. המערער נפגע בשלוש תאונות עבודה שונות אשר בגין כל אחת מהן נקבעו לו אחוזי נכות: תאונת עבודה מיום 14.10.69- %.5 תאונת עבודה מיום 12.12.75- %.19 תאונת עבודה מיום 18.6.77- %.70 אחוזי הנכות בגין התאונה האחרונה נקבעו החל מיום .1.3.82 ב. בעקבות בקשה לצירוף נכויות, נקבעה למערער נכות כוללת של .%56, ע"י ועדה רפואית ביום .9.11.86 על החלטת ועדה זו ערערו הן המערער והן המשיב - ושני הערעורים נדחו על ידי הועדה הרפואית לעררים, ביום .12.3.87 ג. עקב התדרדרות מצבו הרפואי של המערער, ביקש לעמוד שוב בפני ועדה מכח תקנה 36לתקנות הביטוח הלאומי. ד. הועדות הרפואיות מהדרג הראשון והשני קבעו כי אין החמרה במצב המערער הנובעת מהפגיעה, וכי מצבו היום נובע מהתפתחות מחלת טרשתית שהתקדמה באיטיות במשך 17שנה. ה. הועדה טעתה בכך שלא ייחסה את ההחמרה במצבו של המערער לתאונה מיום 18.6.77, לגביה נקבעה לו נכות בשיעור % 70לענין הלב בלבד. ו. לא היה מקום להפחית את אחוזי הנכות של המערער ל- % 56כפי שעשתה הועדה מיום 12.3.87אשר חרגה מסמכותה. ז. יש לקבוע כי קביעת הועדה משנת 82' ניתנה כדין, ולקבוע על פיה שיעור נכותו של המערער ולהגדיל את אחוזי נכותו בגין ההחמרה אף מעבר לאחוזי נכות אלה. .3טענות המשיב הן: א. הועדה הרפואית לעררים מיום 12.3.87, קבעה למערער נכות של % 50לצמיתות בגין הפגיעה משנת 77'. אותה ועדה צירפה את כל נכויותיו של המערער וקבעה לו אחוז נכות כולל בשיעור %.56 על החלטת הועדה הוגש ערעור לבית הדין בתיק מז/660-01, אשר נמחק על ידי כב' השופט מורל ז"ל ביום .15.1.89 ב. ביום 26.6.94הגיש המערער בקשה לדון בהחמרת מצבו. ג. הועדה ישבה בהרכב מתאים, בדקה את המערער וקבעה כי מצבו הנוכחי הוא תוצאה של הידרדרות מחלתו היסודית שאינה קשורה לאירוע תאונתי. הועדה נימקה היטב את החלטתה. ד. אין כל טעות משפטית בהחלטת הועדה. לאחר קריאת טיעוני הצדדים, דו"ח הועדה, הפרוטוקול והמוצגים אני קובעת כדלקמן: .1הערעור נשוא דיון זה, הוא על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 25.1.95, אשר דנה בעניינו של המערער בהליך של החמרה, מכח תקנה 36לתקנות הביטוח הלאומי. .2כעולה מטענות ב"כ המשיב - הועדה הרפואית לעררים מיום 12.3.87, קבעה למערער נכות של % 50לצמיתות בגין הפגיעה משנת 77'. אותה ועדה צירפה את כל נכויותיו של המערער וקבעה לו אחוז נכות כולל בשיעור %.56 .3על החלטת הועדה הוגש ערעור לבית הדין בתיק מז/660-01, אשר נמחק על ידי כב' השופט מורל ז"ל ביום .15.1.89 מאחר שהערעור לא חודש במועדים הקבועים בתקנות, הפכה החלטת הועדה הנ"ל להיות חלוטה, ואין לערער עליה עוד. .4ביום 26.6.94הגיש המערער בקשה לדון בהחמרת מצבו. בעת הדיון בפני הועדה, כעולה מהפרוטוקול, היה המערער מיוצג על ידי פרקליטו. .5הועדה הרפואית לעררים שמעה את תלונות המערער, עיינה בכל המסמכים הרפואיים. הועדה בדקה את המערער ביסודיות, ועיינה בחוות הדעת של פרופ' שטרסברג אשר צורפה מטעמו. .6על פי ממצאי הצינתור קבעה הועדה כי חלה התקדמות נוספת משמעותית בתהליך הטרשת בעורקים הכליליים, שהיא מפושטת ותופסת את כל העורקים הכליליים הגדולים. (מחלה דיפוזית של שלושת העורקים הכליליים). .7הועדה קובעת לסיכום: "מכל האמור ברור שיש פה גבר עם סכון אישי גבוה לחלות במחלת העורקים הכליליים ומאז הארוע התפתח גם יתר לחץ המהווה גורם סכון. האוטם שהוכר כתאונת עבודה היה מוגדר, לא גדול לעורק אחד ויתכן אפילו ענף שלו. אך בינתיים התפשטה המחלה לכל שלושת העורקים, דהיינו: ללא כל קשר לארוע התאונתי אלא תהליך טבעי של המחלה שלעיתים מתפתחת אפילו בגברים בלי שיש גורם סכון נראה לעין ואלו כאן היה גם יתר לחץ דם. .8אבחנת הועדה היתה: "מצב לאחר אוטם צדדי גבוה בשנת 1977, מחלה טרשתית שהתפתחה והתקדמה איטית במשך 17שנה והביאה למצבו כיום שתרומת האוטם היא קטנה ביותר. הועדה דוחה את הערעור, עיינה בחוות דעתו של פרופ' שטרסברג ואינה מקבלת את דעתו באשר לקשר בין האוטם שהוכר לבין התקדמות המחלה כשהם שהיא היום". .9הועדה ישבה בהרכב מתאים של קרדיולוג, נוירולוג, ופלסטיקאי. הועדה בדקה את המערער (שהיה מיוצג) באריכות, ונימקה את קביעתה בצורה מפורטת. הועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' שטרסברג ונימקה דחייתה. .10קביעתה של הועדה היא קביעה רפואית מובהקת שאיני מוסמכת להתערב בה. תפקידה של הועדה היה לקבוע אם חלה החמרה במצבו של המערער לעומת הקביעה שנקבעה בועדה משנת 87' - אשר כאמור לעיל הפכה חלוטה ואין לערער עליה עוד. הועדה קיימה את תפקידה כראוי - וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. .11לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הועדה. הערעור - נדחה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת תוך 30יום מקבלת פסק הדין.רפואהביטוח לאומי