מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות במשק עזר: רקע המבקשים הינם יורשיו של המנוח X עטייה ת.ז. X , שנפטר ביום 22.8.10 (להלן: "המנוח"), בהתאם לצו ירושה מיום 15.3.2011. המנוח יליד 1934 עלה לארץ בשנת 1950 מטריפולי שבלוב והתגורר במשך כ- 60 שנה, עד יום מותו במושב בן זכאי - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "המושב") במגרש מס' 98 במושב (להלן גם: "המגרש"). הורי המנוח והורי רעייתו המנוחה היו בעלי זכויות במשקים חקלאיים במושב מיום הווסדו. המושב הינו מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ, השוכן בתחומי המועצה האזורית חבל יבנה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר לטיב זכויות המנוח במגרש: לגישת המבקשים, מדובר בזכויות של "משק עזר". לעומתם, סבורים המשיב 1 (להלן: "המינהל") והמושב, כי למנוח ניתנה רשות להתגורר במגרש כ"בעל מקצוע". כללי בתובענה שהגיש המנוח (כשהיה עוד בין החיים), כנגד המינהל מבוקש לצוות כדלקמן: על המינהל להכין הסכם חכירה עם המנוח (שכונה "המבקש" בעת הגשת התובענה) לגבי משק מס' 98 במושב בן זכאי ולהחכיר את משק 98 כמשק עזר למנוח בתנאים המקובלים. יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר עוד משנת 1956. בסיכומים ביקשו המבקשים (יורשי המנוח) לצוות כדלקמן: יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר במשק 98 הנמצא בשטחי המושב עוד משנת 1956. יש לראות במנוח כמי שהיה זכאי לחתום על הסכם חכירה למשק עזר עוד משנת 1956 בתנאים שהיו מקובלים בהתאם להחלטה מס' 46 בהתאם להחלטה מס' 339. על המינהל להעביר את זכויות המנוח במשק עזר מס' 98 ליורשי המנוח או לאחד מהם. ביום 25.3.2010 הגיש המנוח המרצת פתיחה מתוקנת, לה נוספו כמשיבים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") והמושב. ביום 24.3.2011 נעניתי לבקשה לתיקון המרצת הפתיחה, כך ששמות המבקשים יהיו יורשי המנוח. רקע עובדתי המקרקעין עליהם הוקם המושב נמצאים בתחום משבצת הקרקע (להלן: "המשבצת") עליה חל הסכם שכירות תלת צדדי (להלן: "חוזה המשבצת") בין המינהל, שוכרת הקרקע - המשיבה 2 (להלן: "הסוכנות") ובת רשות - האגודה השיתופית בן זכאי (להלן: "האגודה"). חוזה המשבצת האחרון עם המושב נחתם על ידי כל הצדדים ביום 28.1.2000 לתקופת שכירות המתחילה ביום 1.10.1999 ומסתיימת ביום 30.9.02. לטענת המינהל, לאגודה נשלחו חוזי משבצת עדכניים לחתימה, אולם אלו טרם הושבו לו. מגרש של בעל מקצוע נועד לאפשר להקים במושב בתים לבעלי מקצוע כדוגמת רב, מורה, רופא, מנהלי חשבונות וכו' שלא עסקו בחקלאות אך נוכחותם בישובים היתה דרושה בעבר. למגרש כזה לא צורפה חלקה חקלאית ומי שהתגורר בו ברשות האגודה והסוכנות קיבל את האפשרות להתגורר במגרש בלבד. מגרש לבעל מקצוע אינו נחלה חקלאית ואף לא משק עזר. בית לבעל מקצוע הוא מקרקעין בשטח קטן יחסית, עליהם נבנה בית על ידי הסוכנות או המושב. רשות השימוש בבית זה היא אישית ואינה ניתנת להעברה או להורשה. הזכויות בבית המקצועי הן של המושב ולא של בעל המקצוע. מטבע הדברים, תקופת השכירות או השאלת הבית מוגבלת לתקופת פעילותו של בעל המקצוע (ראה: גדעון ויתקון, דיני מקרקעי ישראל, (תש"ע - 2009) (להלן: "ויתקון"), עמ' 1180 - 1183). לעומת זאת, משק עזר הוא קרקע שהוחכרה, או שנמסרה למטרת סידור משק עזר חקלאי הכולל מגורים, אף אם הקרקע אינה מהווה שטח אחד רצוף, ובלבד שקרקע זו אינה מהווה נחלה. משק עזר נועד עבור תושבים שאינם מחזיקים במשק חקלאי. משקי העזר נועדו לשמש כשלב מעבר עד להשלמת רכישת הקרקע על ידי הקרן הקיימת לישראל. בשלב המעבר, התפרנסו בעלי משקי העזר מעבודות מזדמנות מחוץ ליישובם והשלימו את פרנסתם מהפעלת משק העזר. תחילתם של משקי העזר היה בתכנון מושבים אשר חלקת הקרקע החקלאית הצמודה לבית המגורים שימשה לייצור מזון לאספקה עצמית, בעיקר ירקות ופירות (ראה: ויתקון, עמ' 1179). תנאי ההתיישבות ובעיקר התנאים של זכות ההורשה של משק העזר הם כשל בעל נחלה חקלאית (ויתקון, עמ' 1180). הסכם המשבצת מגדיר "משק עזר" כ"קרקע שנמסרה למטרת סידור משק עזר חקלאי, הכולל יחידת מגורים אחת, בתנאי שקרקע זו אינה מהווה נחלה". "בית מקצועי" לא מוזכר בהסכם המשבצת. סקירת התכתובות בין הצדדים מטבעו של תיק זה וביחוד מפאת חלוף הזמן הרב, מאז ארעו חלק מהארועים הרלבנטיים, נזקקו הצדדים למסמכים הסטוריים שונים ובכללם התכתבויות, החל משנת 1983 ועד היום, המתייחסים לזכויות המנוח במגרש נשוא הבקשה. התמונה העולה מן המסמכים אינה אחידה, בין היתר עקב שינויים באמירות ובעמדת הצדדים בשאלת מעמדו של המנוח במגרש ולפיכך אסקור להלן את המסמכים ברצף כרונולוגי; ביום 16.1.83 הודיעה האגודה לסוכנות כי: "הננו להודיע לכם בזאת שהחבר עטייה X גר בבית מקצועי מס 98 מתאריך 1956 הנו מבקשים להחתים אותו על הסכם בעל מקצוע כנהוג". ביום 23.1.83 ציין נציג הסוכנות על גבי מכתב האגודה (מיום 16.1.83) כי: "מתישב בבית מקצועי ותיק מ 1956, להחתים בלי אישור קבלה". באותו יום החתים נציג תא חוזים בסוכנות (מר רונן ברילה) את המנוח ורעייתו על הסכם שכותרתו "הסכם שכירות בעל מקצוע במושב" (להלן: "ההסכם"). ביום 11.8.83 ציינה הלשכה לשירותים חברתיים מועצה אזורית חבל יבנה במכתבה לועד המושב בעניין סיוע לבניית בית מקצועי מס' 98 כי: "כפי שודאי ידוע לכם מהנדס משרד השיכון קבע שבית מס' 98, אינו ראוי למגורים ויש להרוס את הבית... לפי האמור במכתב התשובה ובהסתמך על שיחות טלפוניות האפשרות היחידה היא; שועד המושב יקבל את ההלואה עבור מר עטיה X, בכל מהלך הדיונים בנושא היה שותף חבר הועד מר ארביב ניסים. אני מציע שועד המושב ידון בישיבתן הקרובה בנושא, כמו כן הייתי מעונין להשתתף בדיון." ביום 3.11.83 הודיע הממונה המחוזי לאכלוס במשרד הבינוי והשיכון למזכיר המושב כי: "במידה ואכן הבית רשום ע"ש המתישב בסוכנות... קיימת אפשרות שההלואות תהיינה ע"ש המתישב. כדי לממש את הסיוע עליו להכין תוכנית בניה מאושרת ולמלא טופס בקשה ושאר מסמכים כמקובל במושבים, כולל אישור מר מירון מרחובות שאכן הבית רשום ע"ש עטיה X". ביום 20.6.1986 פנה המושב לועדת בן הרוש - הועדה הבין מוסדית לבניה חריגה במושבים (להלן: "הועדה") וציין בעניין המנוח כי הוא: "גר במושב בן זכאי משנת 1956 בבית מקצועי מס' 98. בבית הנ"ל גרים סה"כ - 5 נפשות... אנו מבקשים כי הבית הנ"ל ירשם במינהל מקרקעי ישראל ויהפך למשק עזר הרשום על שם "עטיה X ואשתו - חביקה". כמו כן אנו מבקשים לאפשר לנ"ל לבנות או להרחיב את הבית הנ"ל. מאחר ותנאי המגורים במצב הנוכחי הם בלתי נסבלים." (ההדגשות שלי י' ש' להלן: "ההמלצה הראשונה"). ביום 28.10.86 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה") את החלטה מס' 339 בעניין "הסדר החכרת מגרשי מגורים בנויים במושבים (הוראת שעה)" (להלן: "החלטה 339"). בהתאם לסעיף 2ז' להחלטה 339: "החכרת מגרשים קיימים ומבונים כאשר המבנה שייך לאגודה, החל מתאריך 1.4.85, תעשה רק בהמלצת הועדה הבינמוסדית לבניה חריגה במושבים ואשור האגודה ו/או הסוכנות היהודית עפ"י הכללים הנהוגים". ביום 31.12.86 פנתה הועדה לועד המושב והודיעה כי: "הועדה הבין - מוסדית בישיבתה מיום 11.12.86 החליטה להמליץ בפני מינהל - מקרקעי - ישראל להקצות מגרש 98 למשפחת X בתנאים כפי שאושרו ע"י מועצת מקרקעי ישראל ביום 28.10.86." ביום 24.2.87 שלח ועד המושב מכתב לועדה ולסוכנות רחובות בעניין "ביטול מכתב מתאריך 20.6.86 בית מקצועי מס 98" (להלן: "מכתב הביטול"). במכתב זה צוין כי: "יש לראות במכתבי מיום 20-6-86 כהמלצה שלא קבלה אישור ועד ההנהלה והגופים המוסמכים ובשל היתנגדותם של אלה - בוטלה.". ביום 22.4.87 כתב המנוח במכתבו ליו"ר ועד המושב כי: "לאחר פניות רבות במשך שנים ובעל - פה, אני שוב פונה אליכם בכתב בבקשה לאשר לי לבנות את ביתנו. מיותר לציין את המצב הקשה והצפיפות הידועים לכם, בהם נמצאת משפחתי - 45 מ"ר ל - 5 נפשות. כמו כן, ידוע לכם שוועדת בן - הרוש אישרה לי בזמנו את החכרת המגרש כמו ליתר בעלי בית מקצוע במושב שכבר הספיקו לבנות. אי - אישורכם מכל סיבה שהיא, ייצור הפליה לרעה לגבי, משום שאם מגרש לבית מקצוע במושב שייך למושב ולא לבעל המגרש, אז מדוע רק עלי חל חוק זה? אני לא רוצה לבקש שכך תנהגו לגבי כל יתר בעלי בית מקצוע ומצד שני - אינכם יכולים לקפח אותי ולהרע את תנאי ככל היתר ו - אני מבקש שבהחלטתכם תקבעו לי כמו יתר בעלי בתי מקצוע ולא יותר. אינני חושב שזוהי בקשה מיותרת, אני מקווה שכל הויכוחים שהיו, יהיו מנת העבר ואינני רואה סיבה במצב הקיים במושב לגבי בעלי בית מקצוע שלא תאשרו דווקא לי לבנות. אודה לכם אם תדונו בבקשתי בהקדם ותגיעו להחלטה חיובית בנדון, ברוח חברית וטובה." בסיכום פגישה מיום 30.6.91 של סגן מהנדס המחוז לאיכלוס פרוגרמות ותקציב במשרד הבינוי והשיכון בנושא הלוואות לבתים במושב, צוין לגבי המנוח כי: "א. המתיישב יעביר הבית על שמו במנהל מקרקעי ישראל. ב. ינפיק תעודת זכאות ויבנה הבית בבניה עצמית." ביום 1.9.2000 פנה ב"כ המנוח ליו"ר ועד המושב וציין כי: "...2. בתאריך 11.12.1986 המליצה הוועדה הבין - מוסדית לבניה חריגה במושבים להמליץ על הקצאת מגרש 98 בשלמותו למשפחת X בהתאם להחלטת מינהל מקרקעי ישראל מיום 28.10.1986 כאשר החלטה זו ניתנה בהסכמת ועד המושב, אשר אף המליץ להפוך את מגרש 98 ל"משק עזר" על כל המשתמע מכך. 3. מסיבות שאינן ברורות למרשי כל פניותיו של מרשי אליכם בעבר, על מנת ליתן למרשי המלצה למינהל מקרקעי ישראל לשם חתימה על חוזה חכירה בקשר למגרש 98 הנ"ל, לא נענו. 4. הואיל ומרשי הינו בעל החזקה היחודית במגרש הנ"ל משנת 1956 ולא ידוע למרשי על כל מניעה כי בין מרשי ובין מינהל מקרקעי ישראל יחתם חוזה חכירה בקשר למגרש הנ"ל בתנאים כפי שאושרו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, אודה אם תמציאו למשרדי מכתב המלצה, המופנה למינהל מקרקעי ישראל, לשם חתימת מרשי על חוזה חכירה.". בחודש יולי 2006 פנתה הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" למנוח וציינה כי ביחס לבקשתו לתוספת לבית מגורים עליו לנקוט בפעולות שונות ולצרף מסמכים נדרשים, לרבות אישור זכויות מהמינהל. ביום 27.3.07 פנה ועד המושב למינהל במכתב וציין כי: "... 3. בתאריך: 11.12.86 המליצה הועדה המוסדית לבניה חריגה להקצות את מגרש 98 בשלמותו למשפחת עטיה X, וזאת בהמלצת אגודת מושב בן זכאי שאף המליצה להפכו כמשק עזר... 4. מר עטיה X מחזיק במגרש זה מעבדו והנוהג בו כבעלים ממש, המגרש מוכר כמשק עזר באגודה. 5. בשל חילוקי דעות עם ועד האגודה בזמנו, לא הומלץ מר X לקבלת הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל. 6. ועד האגודה רואה במר עטיה X כבעל מגרש 98 ומבקש ממינהל מקרקעי ישראל לאפשר לו להרחיב את ביתו, בתנאים כפי שאושרו בהחלטת המינהל מתאריך: 28.10.86. לאור העובדה כי בית זה לא ראוי למגורים. 7. מיותר לציין, את הצפיפות שבה חיה המשפחה 6 נפשות (כולל ילדים) בבית בגודל 45 מ"ר. 8. לאור המצוין לעיל נודה לכם אם תדונו בבקשתנו בהקדם בשל ההמתנה המרובה בבקשת המשפחה לקבלת היתר בניה כפי שנהגו עם יתר המתיישבים בעבר. 8. לאגודה אין התנגדות שהמגרש יירשם על שמו של עטיה X בכפוף לאישור מינהל מקרקעי ישראל וכל הגורמים המוסמכים, כן יחתום על הסכמי האגודה." (ההדגשה בסיפת סעיף 6 במקור, להלן: "ההמלצה השניה"). ביום 28.2.08 כתב מנהל תחום עסקאות ופרויקטים בסוכנות למנהלת המחלקה החקלאית במינהל בעניין מגרש 98 כי: "לבקשת משפ' כליפא ממגרש 98 במושב בן זכאי, הריני מתכבד להודיעכם כי הסוכנות היהודית לארץ ישראל אינה מתנגדת לכך שמגרש 98 שהינו מגרש של בית מקצועי יהפוך למשק עזר בכפוף לקבלת הסכמת האגודה והמינהל ובהתאם לקיום הליכי התכנון הנדרשים." (ההדגשה שלי י' ש'). ביום 30.12.08 השיבה המחלקה החקלאית במינהל למנוח, במסגרת מערכת פניות הציבור, כי תיקו נמצא בטיפול המחלקות המתאימות וכי הסחבת אליה נקלע לא היתה תלויה במינהל אלא באגודה עצמה. ביום 30.3.09 אושר "תקנון לתכנית שיכון ציבורי שהוכנה לפי "חוק רישום שיכונים ציבוריים" (הוראת שעה) תשכ"ד - 1964, והתקנות שהותקנו לפיו". לפי תקנון זה המגרשים הלא בנויים במושב, ביניהם מגרש 98 "אינם שיכון ציבורי הבניה על מגרשים אלו כפופה למילוי הוראות כל דין". ביום 20.1.2010 צוין במכתב המינהל (עסקות חקלאיות) למכתב מזכיר המושב בעניין "הקצאת מגרש מבונה - בן זכאי" כי: "מגרש 98 בגוש 5519 חלק החלקה 31 בבן זכאי בהמשך לבקשתכם להקצאתכם מגרש מבונה יש להגיש שינוי תבע נקודתית להגדרת המגרש המבונה כסטאטוטורי בשטח של 500 מ' בלבד. רק לאחר אישור התבע סופית נוכל לבחון את בקשתכם. יצוין, לא תטופל כל פניה באם ישנה הפרה בשטח, יש צורך להסדיר את הבניה הלא חוקית הפולשת למגרש הנ"ל. אין במכתבנו זה משום אישור או הסכמה להקצאה, דבר אשר בסמכותה הבלעדית של הנהלת המינהל.". תמצית טענות המבקשים בשנת 1956 הקצתה האגודה את המגרש למנוח ולרעייתו המנוחה לצורך מגורים ועיבוד חקלאי. על המגרש קיים בית בגודל של כ - 45 מ"ר משנת 1956. השינוי היחיד שהמנוח עשה במקרקעין הינו בניית חדר נוסף בבית בשל צפיפות רבה, שנעשה על חשבונו. משנת 1956, לא נחתם עם המנוח הסכם שכירות או חכירה והוא חשש לגורל זכותו להתגורר במקרקעין. בתחילת שנת 1982 פנה המנוח ללשכה לשירותים חברתיים במועצה אזורית חבל יבנה (להלן: "הלשכה") על מנת שיסייעו לו לבנות בית חדש במקום הנוכחי בשל מצב הבית וגודלו המצומצם. ביום 7.3.82 פנתה הלשכה למנוח והודיעה לו כי ביום 4.3.82 התקבל מכתב ממשרד השיכון בעניין הבית, לפיו האחרון מוכן לסייע בבניית בית חדש עבורו, אולם היות ומדובר בבית מקצועי, משרד השיכון הורה לו לפנות לוועד המושב. המנוח לא רצה שהסיוע לבניית הבית יתקבל אצל וועד המושב, ולפיכך הציע לו הוועד לחתום על "הסכם שכירות בית מקצועי" כדי שהבית יירשם בסוכנות וההלוואה לבנייה תהיה על שמו. המנוח חתם על ההסכם בסוכנות בעקבות הבטחות המושב כי רק אם יחתום על ההסכם, הוא יוכל להגדיל את ביתו ומתברר שהמנוח הוטעה, הולך שולל וכמעט נושל מזכויותיו במשק. אמנם ההסכם הינו "הסכם שכירות בעל מקצוע", אולם ההסכם מוטעה ולא מדוייק. המנוח ידע שזכותו במשק הינה למשק עזר בלבד ולא ידע להבחין בין משק עזר לבית מקצועי. המנוח לא היה בקיא בשפה העברית ויכולתו לקרוא חוזים מורכבים אינה גבוהה. רעייתו של המנוח חתמה על ההסכם בטביעת אצבע. המנוח הופלה יחסית לשוכרים של משקי עזר / בתים מקצועיים אחרים במושב - על פי ההסכם המנוח לא יכול לבצע שינוי במקרקעין ולא יכול להוריש לצאצאיו זכויות במקרקעין. המנוח התרעם לנוכח תשובת הלשכה לפיה האפשרות היחידה היא שועד המושב יקבל הלוואה עבורו וחזר וביקש שההלוואה תהיה על שמו. ביום 3.11.83 הודיע הממונה המחוזי לאכלוס במשרד הבינוי והשיכון למזכיר המושב כי במידה והבית רשום על שם המנוח בסוכנות, קיימת אפשרות שההלוואה תהיה על שמו. מסיבה שאינה ידועה למנוח, טרם התקבלה ההלוואה עבורו. פניית הועדה למושב (מיום 31.12.86) משמעותה שהועדה החליטה להמליץ למינהל להקצות למנוח את המגרש כ"משק עזר" בהתאם להחלטה 339. דחיית בקשת המנוח להיתר לתוספת בניה על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבנית "שורקות" (בשנת 2006) נעשתה, בין היתר, מכיוון שאין בידיו אישור זכויות מהמינהל, למרות שהמינהל היה אמור לרשום אותו כבעל זכויות במשק עזר עוד משנת 1956. למרות פניית ועד המושב למינהל בהמלצה השנייה, המינהל לא החתים את המנוח על הסכם חכירה ולא הכיר במקרקעין כמשק עזר. בישיבתה מיום 5.1.09 החליטה המועצה על הכללים לטיפול במשקי עזר במסגרת החלטה מס' 1178 (להלן: "החלטה 1178"). לפי סעיף 1 להחלטה זו, ההחלטה תחול רק על מי שמחזיק או "זכאי להחזיק" חוזה תקף למשק עזר. לפיכך, יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר. בעקבות החלטה 1178, יצאה הוראת אגף חקלאי מס' 109 בנוגע למשקי עזר (להלן: "הוראה 109"). מטרת ההוראה היא לקבוע את כללי הטיפול בבעל זכויות במשק עזר או מי שזכאי לחתום על חוזה כזה (סעיף 1.1 להוראה) והמינהל לא פעל ביחס למנוח בהתאם להוראה זו. תמצית טענות המשיב 1 בחוזה המשבצת נקבע כי הסוכנות או האגודה מתחייבות לשלם למינהל דמי שכירות עבור, בין היתר, משק עזר אחד. מבדיקת מחלקת המיפוי והמדידות במחוז עולה כי במפת המשבצת משק העזר היחיד שקיים אינו מגרש 98. גם ברשימת משקים לפי חברים במושב מחודש יוני 2009, לא נכלל מגרש 98. עד לשנת 1986 הותר לכל מושב להקים בתי מגורים השייכים לאגודה בתחום המשבצת לצורך מתן דיור בשכירות בלתי מוגנת לנותני שירותים למושב (בעלי מקצוע). בהחלטה 339 ניתנה אפשרות, בין היתר, למחזיקים במגרשי מגורים מבונים אשר כבר אכלסו את המגרשים ובנו מבנה או תוספת על חשבונם להסדיר את זכויותים באותם מגרשים. אחד התנאים בלעדיו לא ניתן היה להחכיר את המגרשים לבעלי מקצוע היה קבלת המלצת האגודה (סעיף 2(א) להחלטה 339). למינהל אין קשר ישיר עם המתגוררים בבית המקצועי והוא אינו מודע לזהות המתגוררים במקום. על מנת להסדיר את הזכויות במגרשים המבונים נתקבלה החלטה 339. החלטה 339 בוטלה בהחלטה מס' 438 מיום 1.4.90. בהחלטה מס' 454 מיום 2.7.90 הוארך מועד החלטה 438 ללא תאריך סיום, אולם עיקרי הדברים בה לא שונו עד לאישור החלטה מס' 914. ממסמכי המינהל עולה כי האגודה ביטלה באופן מפורש את המלצתה להחכרת המגרש למנוח כמשק עזר. רק בשנת 2006 החל המנוח להתעניין מחדש בשאלת זכויותיו במקרקעין ורק בשנת 2007 המליצה האגודה להקצות את המגרש למנוח. ביום 5.11.01 התקבלה במועצה החלטה מס' 914 שביטלה את החלטות 438, 454 (אשר רק מכוחן ניתן היה להקצות מגרשים). החלטה 914 קבעה את מדיניות החכרת המגרשים לבעלי מקצוע והאריכה את תוקפן של החלטות 438 ו - 454 לפרק זמן של שנתיים מיום קבלתה, היינו עד ליום 5.11.03. החלטה 914 מפנה לתנאי ההחכרה הנהוגים באותה עת לגבי החכרת מגרשים למגורים במושבים. תנאי ההחכרה הרלוונטים קבועים היום בהחלטת מועצה מס' 1180 (מיום 12.3.09) ובהוראת אגף חקלאי 101 מיום 2.5.10. ממכתב המנוח מיום 22.4.1987 ליו"ר ועד המושב עולה כי המנוח הבין כי הוא מוּכּר כ"בעל מקצוע", ראה עצמו ככזה וידע כי האגודה לא המליצה להחכיר לו את המגרש. בחקירתו חזר המנוח על כך שהוא קיבל בית של בעל מקצוע. מיום 30.6.91 (מועד הפגישה של סגן מהנדס המחוז לאיכלוס פרוגרמות ותקציב במשרד הבינוי והשיכון) ועד לשנת 2006, נראה כי לא נעשה דבר בעניינו של המנוח. העניין התעורר לראשונה בשנת 2006 כאשר פנה המנוח לועדה המקומית בבקשה להיתר לתוספת בניה והתבקש להביא אישור זכויות ממינהל מקרקעי ישראל. כל רצונו של המנוח התמקד ברצונו לבנות בית חדש או לשפץ ולהרחיב את ביתו ולוּ היה עולה בידיו לשפץ את ביתו, התובענה לא היתה מוגשת כלל. מאז מכתב הביטול ישב המנוח "בחיבוק ידיים" ולא עשה דבר. עד למועד הגשת התובענה לא פנה המנוח למינהל ולא העלה טענה כי הוא היה זכאי לחוזה משק עזר מלכתחילה. כל טענותיו של המנוח לאגודה בשנות ה - 80 התמקדו ברצונו לבנות מגרש כמו בעלי המקצוע האחרים (וכאמור במכתבו לאגודה מיום 22.4.87). לייעוד התכנוני אין רלבנטיות בבחינת שאלת זכויות המנוח במגרש. בתשריט ותקנות תכנית תגפ/438 (מיום 28.10.54) מגרש 98 מוגדר כשטח למשק עזר (ואין כלל שטחים לבעלי מקצוע). ביום 19.6.75 פורסם ברשומות תקנון מס' בר / 438 / 2 לתכנית מפורטת תגפ / 438 שהגיש ועד המושב. מטרת התכנית היה "ביטול הוראות בניה מס' תגפ / 438 והמרתן בהוראות חדשות שתצורפנה לתכנית המאושרת תגפ / 438". לוח האזורים שצורף לתקנון לא נקבעו ייעודים של משקי עזר. לפיכך, הוראות תכנית תגפ / 438 תוקנו במסגרת תקנון בר / 438 / 2 בשנת 1975 שקבע כי ייעוד השטחים המסומנים בכתום בהיר בתשריט של תגפ/ 438 יהיה מגורים לבעלי מקצוע או לבנים (ולא משקי עזר). הפרצלציה במושב נרשמה לפי משמ / 142 / בר, ובניגוד לטענת המבקשים לפיה על פי תכנית זו מגרש 98 הוא משק עזר, לפי תכנית זו סומנו הייעודים אזור מגורים לבעלי מקצוע, משקי עזר ומשתכנים בסימון אחד ולא ניתן לקבוע לפי תכנית זו כי המגרש הוא משק עזר. על פי מפת המשבצת מוגדר המגרש מגורים לבעלי מקצוע. לא ניתן לטעון היום כנגד תכנית בר / 438 / 2 וככל שהמנוח רצה לתקוף את שינוי הייעוד של המגרש בתכנית זו, היה עליו לעשות זאת לפני עשרות שנים במועד הקבוע בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. מכּתב התשובה של האגודה עולה כי האגודה מתייחסת למגרש המנוח כמגרש של בעל מקצוע והמנוח קיבל זכות בר רשות שאינה ניתנת להורשה והאגודה לא מסכימה לגריעת השטח עליו בנוי הבית המקצועי ממשבצת האגודה. למנוח לא היתה זכות כלפי המינהל וממילא גם ליורשיו, המבקשים, אין זכות כזו. המינהל אינו יכול לסטות מהחלטותיו ונהליו ובהתאם להחלטות המינהל התקפות נכון להיום ניתן להקצות למי מיורשיו של המנוח מכוח עצמו מגרש כמגרש מבונה למגורים לפי החלטה 1180 והוראת אגף 101 בכפוף למילוי התנאים הקבועים בהם, לרבות המלצת האגודה. לא ניתן להקצות את המגרש כמגרש מבונה למגורים לכלל יורשי המנוח שכן בהתאם לסעיף 5.3.2 להחלטה 1180 ההקצאה הינה למומלצי האגודה שהינם יחידים. להמלצת האגודה במכתבה מיום 27.3.07 והמלצת הסוכנות מיום 28.2.08 אין כל משמעות, כאשר אין החלטת מועצה המאפשרת הסדרת זכויות במשק עזר. וממילא בשני המכתבים הללו הותנתה "ההסכמה" גם בקבלת האישור של המינהל. המינהל לא התרשל בכך שלא חתם עם המנוח על חוזה למשק עזר בתקופה שמיום המלצת הועדה (31.12.86) ועד ליום מכתב הביטול (24.2.87) - מהמסמכים הקיימים לא ניתן ללמוד שהמלצת הועדה נשלחה למינהל בזמן אמת. גם לוּ ידע המינהל על ההמלצה בסמוך למועד שניתנה, סביר להניח שלא היה עולה בידיו להסדיר את זכויות המנוח בפרק זמן כה קצר של חודשיים וחצי ומדובר בפרק זמן סביר. אין זה ודאי שמרגע שניתנו המלצת הועדה והמושב, החוזה היה נחתם מול המינהל אלמלא בוטלה המלצת המושב. המנוח מבקש להיכלל בהחלטה 1178 הקובעת כי היא תחול רק על מי שמחזיק או זכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר ומבקשת להורות למינהל לחתום על חוזה חכירה אישי עם המינהל מכוח סעיף 1.4 להוראת אגף חקלאי 109. אולם, המנוח לא היה זכאי להחזיק בחוזה של משק עזר בעבר, וזכויותיו לא הוסדרו במינהל. על פי החלטות המינהל התקפות כיום, אין עוד אפשרות להקצות את המגרש כמשק עזר. החלטה 1178 והוראת אגף 109 אינן חלות על המבקשים ואינן רלבנטיות לגביהם: האמור בהחלטה 1178 לגבי מי שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר מתייחס למי שהוכר בפועל כבעל משק עזר ואף התייחסו אליו ככזה ומסיבות שונות לא נחתם החוזה בפועל. מבחינת המינהל המנוח לא היה זכאי לכך. החלטה 914 קבעה כי לא ניתן יהיה עוד להחכיר מגרשים מבונים בהתאם להחלטות קודמות (438, 454 שהחליפו את 339) ונקבעה תקופת ביניים של שנתיים בה ניתנה אפשרות לסיום הסדר הזכויות בהתאם להחלטות קודמות. כל פרשנות אחרת של החלטה 1178 והוראת אגף 109 מעקרת מתוכן את החלטה 914 וההחלטות שבאו לאחריה. פרשנות המבקשים, פותחת פתח לכל בעלי המקצוע שפספסו את ההזדמנות להסדיר זכויות כמשק עזר בעבר, לעקוף את החלטה 914 ולטעון היום כי הם מילאו תיאורטית בעבר את התנאים לקבלת זכאות למשק עזר, ועל אף שלא פעלו להסדרת הזכויות, יש להתעלם מכך ולראות בהם כמי שזכאים לקבל חוזה של משק עזר. בניגוד לטענת האגודה, חתימה על הסכם חכירה וגריעת המגרש משטח המשבצת לא יפגע בתקן המגרשים להם זכאית האגודה להפנות ללא צורך במכרז. תמצית טענות המשיבה 2 לפי הוראות חוזה המשבצת בהיות האגודה בת רשות במשבצת האגודה, מנועה האגודה להעביר את זכותה במשבצת מבלי לקבל את אישור הסוכנות לכך. על פי רישומי הסוכנות, מגרש 98 הוא חלק מהמשבצת שהועמדה לשימוש האגודה, עליו בנוי בית שנועד לדיור נותני השירותים למושב המכונים "בעלי מקצוע". בהתאם לאמור במכתב הסוכנות מיום 28.2.08, הסוכנות אינה מתנגדת שבית מקצועי 98 יהפוך למשק עזר, בכפוף לקבלת הסכמת האגודה והמינהל ובהתאם לקיום הליכי התכנון הנדרשים, לפיכך היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. תמצית טענות המשיב 3 זכותו של המנוח התיישנה ודין התובענה להדחות על הסף. החל ממכתב המנוח מיום 22.4.87, ולכל הפחות מיום 30.6.91, לא עשה המנוח דבר בנוגע לנכס נשוא התובענה ולא פעל לקידום זכויותיו. משנת 1987 ועד להגשת התובענה חלפו כ - 23 שנים וחלפה תקופת ההתיישנות לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). כללי ההתיישנות בחוזה בר רשות הם אלו החלים על חוזים ומיטלטלין ומדובר בתקופת התיישנות של 7 שנים. זכות המנוח היא זכות בר רשות שאינה ניתנת להורשה: המנוח קיבל זכות בר רשות זמנית להתגורר במבנה בית מקצועי השייך לאגודה, מעין בר רשות של בר רשות. בסעיף 6(ב) להסכם התחייב המנוח שלא להעביר זכויות בנכס לאחר. זכות בר רשות ניתנה למנוח כזכות אישית. זכות בר רשות אינה נמנית עם הזכויות הקנייניות כמפורט בחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 ואינה ניתנת להעברה (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נ"ו(6) 295, 314, ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 447). ליורשי המנוח אין כל עילת תביעה עומדת ודין התובענה להדחות על הסף. בעבר ביקשה האגודה לבוא לקראת המנוח לפנים משורת הדין תוך התחשבות במצבו הסוציו-אקונומי הבעייתי והסכימה לתת לו רשות שימוש למגורים בלבד בבית המקצועי. באותה תקופה, האגודה החזיקה במספר בתים מקצועיים, אולם משום שלא היה צורך בתושבים בעלי מקצוע, האגודה אפשרה לחלק מהבנים של חברי מושב, שמצבם הכלכלי היה רע, להתגורר בבתים מקצועיים אלו. אין לקבל את טענות המנוח כאילו ההסכם "מוטעה": המנוח חתם על ההסכם מרצונו החופשי לאחר שפנה לאגודה שתסייע לו מול הסוכנות. המנוח לא הפנה את הסוכנות ל"אי דיוקים" בהסכם. המנוח לא יכול להעלות טענות בנוגע להסכם שנחתם ביוזמתו ובהסכמתו המלאה לאחר כ - 26 שנה ממועד החתימה עליו. סעיף 7(א) להסכם קובע כי המשכירה רשאית לדרוש מהמנוח לפנות את הנכס במידה ובוצעו בו שינויים בניגוד להוראות סעיף 6(ד), כפי שאכן נעשה. המנוח לא היה חבר באגודה (אלא בן של חברי אגודה) ואין בכינוי "חבר" על ידי האגודה בכדי לצרפו לחברות. זכותו כבר רשות הינה מכוח זכותה של האגודה בקרקעות המשבצת. המנוח לא שילם דבר בגין הקצאת הבית המקצועי, לא השתתף בכיסוי חובות האגודה ולא היה שותף לכל זכות באגודה ונכסיה. האגודה השקיעה כספים בנכס ומשלמת מיסים. דמי החכירה בגין הבית המקצועי משולמים למינהל על ידי האגודה ולמנוח חובות אצל האגודה בגין החזקה והשימוש בבית המקצועי. המנוח מעולם לא היה חקלאי ולא הוכחו כל הכנסות או הוצאות מחקלאות או שיווק תוצרת חקלאית. המפות עליהן מבקש המנוח להסתמך הן מפות תכנוניות ולא קנייניות ולא ניתן להסתמך עליהן בטענה כי מדובר במשק עזר. בהמלצה השניה התנתה האגודה את אי התנגדותה לרישום זכויות בבית המקצועי על שם המנוח בשני תנאים - חתימת המנוח על הסכמי האגודה וקבלת אישור המינהל וכל הגורמים המוסמכים. אולם המנוח סירב לחתום על ההסכמים הנהוגים והמקובלים באגודה. מלכתחילה האגודה לא הסכימה להפוך את השטח למשק עזר, והמנוח מנסה להיתפס לאי דיוקים שנפלו במכתבים שכתבו חברי הועד שאינם משפטנים. הסעד המבוקש על ידי המנוח בדבר "חתימה על הסכם חכירה למשק עזר" אינו אפשרי ואינו ישים היום וגם אם יוכיח המנוח את כל טענותיו, לא ניתן להיענות לסעד המבוקש: על פי החלטות המינהל כיום ותשובת המינהל, לא ניתן עוד להקצות מגרשי מגורים מבונים כמשק עזר, אלא כמגרשי מגורים בלבד. האגודה לא מסכימה לגריעת השטח עליו בנוי הבית המקצועי ממשבצת האגודה. כשייחתם הסכם חכירה עם המינהל בנוגע לשטח, השטח יגרע ממשבצת האגודה וישפיע על אפשרויות עתידיות של האגודה בנוגע לפיצול או בניה בשטחה. מתן זכויות למי מהיורשים יפחית מתקן המגרשים להם זכאית האגודה להפנות ללא צורך במכרז והדבר יגרע מזכויות האגודה בתב"ע. בשטח המדובר יש בית מגורים המוחזק על ידי המנוח כששאר המגרש ריק. המנוח דורש זכויות בחוזה חכירה על כל השטח, ומבקש אפשרות לבנות יחידה נוספת על חשבון כלל החברים והאגודה. בחוזה המשבצת האחרון שנחתם בין האגודה למינהל, נקבע כי האגודה תשלם למינהל דמי שכירות עבור משק עזר אחד, והכוונה אינה למשק 98. ההמלצה הראשונה בוטלה על ידי האגודה במכתב הביטול. במכתב המנוח לאגודה מיום 22.4.87, הבין המנוח עצמו כי הוא מוכר כבעל מקצוע, ראה עצמו ככזה ואף ידע כי האגודה לא המליצה להחכיר לו את המגרש. המנוח ובני משפחתו מופלים לטובה ויש להם נכסים באגודה - הורי המנוח והורי רעייתו קיבלו זכויות בנחלה באגודה. לאח המנוח זכויות בנחלה המבקש 2 (בן המנוח) גר בנחלה. כל בעל זכויות בנחלה קיבל מגרש לבניה למגורים בגודל של כ - 500 מ"ר בהרחבת המושב. החלטה מס' 46 של המינהל אינה בתוקף כיום ומהווה הרחבת חזית. תמצית טענות המבקשים בתשובה לטענות המשיבים תשובה לטענות המינהל: המנוח קיבל מהאגודה זכות להתגורר במשק עזר וזכות זו ניתנת להורשה. מעמדה של האגודה, בכל המתייחס להקצאת מקרקעי המשבצת, הוא מעמד של גורם ממליץ בלבד ותפקידו להמליץ אך לא לקבוע. לכן, היה על המינהל לפנות לאגודה ולברר מה עמדתה בדבר החתמת המנוח על הסכם חכירה למשק עזר, אולם המינהל לא עשה זאת. משניתנה עמדת האגודה לפיה היא מסכימה היה על המינהל לפעול להחתמת המנוח על הסכם חכירה. ההמלצה הראשונה של האגודה הינה בלתי חוזרת וכאשר המינהל קיבל הודעה מהאגודה כי חזרה בה, היה על המינהל לפנות לאגודה בשאלות מדוע המליצה ולברר את העניין גם מול המנוח. המינהל הוא הבעלים והאגודה והסוכנות אישרו את החתימה על הסכם חכירה של משק עזר, אולם המינהל לא קיים את התחייבותו. המנוח לא זנח את זכותו למשק עזר ופנה, באמצעות ב"כ, לועד המושב ביום 1.9.2000. תשובה לטענות המושב: המושב לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. המנוח לא זנח את זכותו - לאור התנהגותו לאורך השנים, הפנִיות של מזכיר המושב יחד עם בנו של המנוח, המבקש 2, אל הסוכנות ואל המינהל ולאור מכתבי ההמלצה של המושב (האחרון משנת 2007). כאשר קיבל המנוח את הזכות להתגורר במשק עזר לא היו במושב בתים מקצועיים אלא רק משקי עזר ומשקים רגילים. הזכות למשק עזר שהוענקה למנוח היא זכות "מעין קניינית" הניתנת להורשה. מלכתחילה היה המגרש משק עזר, עד לשנת 1975, ואז שונה בתקנון ההגדרה לבית מקצועי. בשנת 1996 חזרה ההגדרה במקרקעין למשק עזר וזו ההגדרה עד היום. עדים מטעם המבקשים העידו ונחקרו: המנוח - מר עטיה X, מר זהבי בן צבי - מזכיר המושב (להלן: "מר בן צבי"). מטעם המינהל העידו ונחקרו: גב' דנה חן (להלן: "גב' חן"), מר דב וידר - גיאוגרף (להלן: "מר וידר"). מטעם המושב העיד ונחקר: מר שלום עטיה - יו"ר ועד המושב (להלן: "מר עטיה"). דיון והכרעה זכויות המנוח במגרש לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפניי, אני סבור כי במקרה מיוחד זה שלפני, גם אם מלכתחילה הוענקה למנוח באופן פורמאלי, זכות למגורים בבית שבמגרש כ"בית של בעל מקצוע", הרי במהלך השנים (ולכל המאוחר בשנת 1986) הובהר כי זכויות המנוח במגרש הינן ל"משק עזר"'; אני סבור כי יש לקבל את טענת המנוח כי הסכם השכירות נחתם עימו רק לצורך קבלת ההלוואה לבניית הבית ואין בו כדי ללמד על זכויותיו במגרש לאורך השנים. גם אם בכותרת ההסכם צוין כי הוא "הסכם שכירות בעל מקצוע" הרי שבהסכם עצמו לא מפורטת עבודת המנוח, באילו ישובים הוא נדרש לתת שירות, מה שווי דמי השכירות שעליו לשלם ובסעיף 3א להסכם צוין כי "ביום 20.8.68... לא היה דייר שהיה זכאי להחזיק בדירה" והצהרה זו אינה נכונה לגבי המנוח שגם לדעת האגודה התיישב במגרש החל משנת 1956. כבר בימים עברו, נחשב המגרש נשוא המחלוקת כמגרש שהינו משק עזר. ביום 28.1.54 פורסמה ברשומות תוכנית תגפ / 438 (להלן: "התוכנית"). מטרת תוכנית זו היא לסמן את האזורים במושב ולממשם בשטח על ידי בניית בתים וסלילת כבישים לפי התוכנית. על פי טבלת סימון אזורים, ישנם 22 משקי עזר המסומנים בצבע כתום בתשריט (שקיבל את אישור הקרן הקיימת לישראל ביום 27.1.52) כאשר מגרש 98 נשוא הבקשה מופיע בתשריט כ"משק עזר". המינהל אינו כופר בעובדה זו אך לטענתו לייעוד התכנוני אין רלבנטיות בבחינת שאלת זכויות המנוח במגרש וכי בסופו של דבר נרשמה הפרצלציה במושב לפי תכנית משמ / 142 / בר, ובניגוד לטענת המבקשים לפיה על פי תכנית זו מגרש 98 הוא משק עזר, לפי תכנית זו סומנו הייעודים אזור מגורים לבעלי מקצוע, משקי עזר ומשתכנים בסימון אחד ולא ניתן לקבוע לפי תכנית זו כי המגרש הוא משק עזר. בהתאם לאמור לעיל גם המינהל אינו שולל את האפשרות, כי גם כיום בהתאם לתוכנית התקפה לא ניתן לשלול את הפרשנות כי מגרש 98 מוגדר מבחינה תכנונית כמשק עזר. המנוח העיד בפניי כי הוא סיים לימודי חקלאות (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 24 - 25) ועסק בגידול עגבניות ופלפל במגרש (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 30 - עמ' 15 ש' 5, עמ' 18 לפרוטוקול ש' 11 - 12) וכי הוא בנה בביתו חדר נוסף, מטבח ושירותים על חשבונו (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 5 - 10). מההמלצה הראשונה של האגודה, עולה כי ביום 20.6.1986, לכל המאוחר, התכוונה האגודה לשנות את זכויות המנוח במגרש לכאלו של "משק עזר". על ההמלצה הראשונה חתום ועד האגודה כולל חתימה וחותמת של המושב. במכתב הביטול הורה ועד המושב לבטל את ההמלצה היות וההמלצה לא קיבלה את "אישור ועד ההנהלה והגופים המוסמכים", אולם בהמלצה הראשונה לא צוין כי הפנייה מותנית באישור "ועד ההנהלה והגופים המוסמכים" ולא הובהר בפניי איזה אישור נוסף דרוש כדי לאשר המלצה זו, בזמן שההמלצה נחתמה על ידי ועד האגודה שהוא הגוף הביצועי האחראי על ביצוע החלטות האגודה. המסקנה כי במועד ההמלצה הראשונה ראתה האגודה במגרש כמיועד למשק עזר, מתחזקת גם לנוכח העובדה שלמרות מכתב הביטול, בהמלצה השנייה ציין יו"ר ועד האגודה במכתבו למינהל כי הועדה המליצה בשעתו (כאשר הכוונה להמלצה הראשונה) להקצות את המגרש למנוח ולהפכו למשק עזר וכי המגרש "מוכר כמשק עזר באגודה". בחקירתו נשאל מר בן צבי מה המשמעות של האמירה בהמלצה השניה כי "המגרש מוכר כמשק עזר באגודה" והוא התקשה להסביר מדוע ציין במכתב "משק עזר" וכדבריו: "ת. יכול להיות שאני טעיתי פה בהגדרה של הבית הזה. המטרה שלנו הייתה באותה תקופה לעזור לו לבנות בית כי הוא חי שם בתנאים נוראיים. אני לא יודע להגיד לך למה כתבתי משק עזר, אבל המטרה הייתה לבנות בית." (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 14 - 16). כשנשאל מר עטיה, מדוע האגודה המליצה בשנת 1986 שבית 98 יהיה משק עזר, השיב: "אני לא הייתי אז בוועד" (עמ' 43 לפרוטוקול ש' 24 - 25) וגם כשנשאל מדוע בשנת 1987 חזרה בה האגודה מהמלצתה השיב: "אני לא בייתי (צ.ל. הייתי - י' ש') באותה תקופה בועד, אמרתי לך את זה" (עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 26 - 27). רק בשנת 2007 התמנה מר עטיה לראשות הועד, מכאן שאין הוא יכול להצהיר על התקופה שקדמה לכך לרבות על כוונות האגודה במכתביה משנת 1986 (ההמלצה הראשונה) ומשנת 1987 (מכתב הביטול) כאמור בסעיף 13ג לתצהירו. כשנשאל מר עטיה בחקירתו לגבי משמעות ההמלצה השניה והאמירה כי "המגרש מוכר כמשק עזר באגודה", השיב כי בהמלצה השנייה צויין המגרש "כְּ" - משק עזר, והכוונה אינה למשק עזר אלא בית של בית מקצוע. אני סבור כי אין לקבל פרשנות מאולצת זו שבאה להתמודד עם אמירה מפורשת. נציגי האגודה יודעים להבחין היטב, בין המונחים "בית מקצועי" ל"משק עזר" ובהמלצה השניה ציינו כי בעבר האגודה "המליצה להפכו כמשק עזר", כי "מר עטיה X מחזיק במגרש זה מעבדו ונוהג בו כבעלים ממש", כי "ועד האגודה רואה במר עטיה X כבעל מגרש 98 ומבקש ממינהל מקרקעי ישראל לאפשר לו להרחיב את ביתו, בתנאים כפי שאושרו בהחלטת המינהל מתאריך 28.10.86" וכי "לאגודה אין התנגדות שהמגרש יירשם על שמו של עטיה X...". כלומר, האגודה ראתה במנוח כבעלים של ממש במגרש וממילא התכוונה כי זכויותיו במגרש יהיו זכויות של בעלים וזאת מעבר לזכויות מגורים בבית, ולהבדיל מהמצב הקודם שהמנוח לא הומלץ לחתום על הסכם חכירה עם המינהל (כאשר הכוונה למכתב הביטול) בהמלצה השנייה היתה כוונה לשנות מכך ולאפשר לו זאת כפי שהומלץ בהמלצה הראשונה. על משמעות ההמלצה השנייה ניתן ללמוד גם מתשובת הסוכנות בתיק זה. בתשובת הסוכנות (סעיף 5ה) צוין כי: "בשנת 2008 האגודה והמבקשת פנו לסוכנות וביקשו את הסכמתה כי המגרש ייהפך למשק עזר. הסוכנות הודיעה, במכתבו של עו"ד יובל ייני, כי היא אינה מתנגדת שהמגרש יהפוך למשק עזר בכפוף לקבלת הסכמת האגודה, המינהל ובהתאם לקיום הליכי התכנון הנדרשים." (ההדגשה במקור). כלומר, הסכמת הסוכנות במכתבה מיום 28.2.08 ניתנה בעקבות פנייה אקטיבית של המנוח להכיר במגרש כמשק עזר. מר בן צבי, נציג האגודה, אף לא שלל את האפשרות שהוא זה שהתלווה למנוח באותה פנייה לסוכנות, כמו גם למקומות אחרים (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 2 - 5) ומר עטיה העיד שהוא הורה למר בן צבי להתלוות לבנו של המנוח לסוכנות או למינהל (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 19 - 21). כשנשאל מר בן צבי האם אי פעם ועד האגודה המליץ לסכונות או למינהל שבית 98 יוכר כמשק עזר הוא לא שלל את האפשרות והשיב: "אני לא יודע, לא זוכר" (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 14 - 15). לטענת האגודה, בהמלצה השניה היא התנתה את אי התנגדותה לרישום הזכויות במגרש על שם המנוח בשני תנאים, כאשר אחד מהם הוא חתימת המנוח כל הסכמי האגודה, אולם המנוח סירב לחתום על הסכמים אלו, ולכן כעת חוזרת בה האגודה מההמלצה השניה. אני סבור כי אין לקבל עמדה זו של האגודה. אמנם מר עטיה הצהיר (סעיף 11 לתצהירו) כי: "למותר לציין כי המנוח סירב לחתום על ההסכמים הנהוגים והמקובלים באגודה", אולם, כשנשאל בחקירתו על כך לא ידע לפרט באילו הסכמים מדובר והפנה להסכם השכירות כבעל מקצוע, וכדבריו: "ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך - מצטט את השורה האחרונה. על איזה הסכמים ומסמכים מדובר? על מה אתה מדבר פה ת. הוא השכיר את הבית הזה מהסוכנות, כשכיר בבית 98. הוא חתם על המסמך הזה שהוא גר שם כבעל מקצוע." (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 30 - עמ' 45 ש' 2). לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי כוונתה הראשונית של האגודה בהתאם להמלצה הראשונה היתה באמת להפוך את המגרש ל"משק עזר". מהמלצה זו לא יכלה האגודה לחזור, בייחוד שלא נתנה כל הסבר לחזרה זו וטעמיה נותרו עימה. לאגודה היה אסור לחזור בה בין היתר לנוכח אינטרס ההסתמכות שיצרה אצל המנוח שהתגורר במושב משנות ה- 50, וכן לנוכח העובדה שגם חזרתה מההמלצה במכתב הביטול לא היתה חזרה אמיתית, כנה ועניינית אלא התבססה על "חילוקי דעות עם ועד האגודה" (כפי שציינה האגודה בעצמה בהמלצה השנייה). לפיכך, גם אם המכתבים המוקדמים ביחס למנוח ורעייתו נוקטים במונח "בית מקצועי", הרי שמעמד המגרש שוּנה בהמשך למעמד של "משק עזר". אמנם ההסכם בין המנוח לבין הסוכנות קובע לכאורה כי מעמדו של המגרש הינו של "בית מקצועי", אולם בהמשך התייחסו הגורמים השונים למגרש כאל "משק עזר". כלומר, התנהגות הצדדים במהלך השנים מצביעה על כך שהם בעצם ביטלו בהתנהגותם את הסכם השכירות והתכוונו להכיר בזכויות המנוח במגרש כשל "משק עזר". החלטות המינהל כאמור לעיל, ביום 28.10.86 נתקבלה במועצה החלטה 339 בעניין הסדר מגרשים בנויים במושבים. החלטה זו איפשרה לעובדי ציבור ובעלי מקצוע במושבים לחתום עם המינהל על הסכמים לרישום הבתים בהם התגוררו על שמם, ואף קבעה את גובה דמי החכירה שישולמו עבור מגרשים שנבנו ואוכלסו בין השנים 1978 - 1985. ביום 4.1.1990 התקבלה במועצה החלטה 438 שעניינה "הודעה על החלטה בדבר הסדר החכרת מגרשי מגורים בנויים במושבים (הוראת שעה) לפי חוק מינהל מקרקעי ישאל, התש"ך - 1960", אשר האריכה את תוקפה של החלטה 339 עד ליום 30.6.1990. החלטה זו גם שינתה את גובה דמי החכירה שישולמו. ביום 2.7.1990 התקבלה במועצה החלטה 454 שעניינה "הודעה על תיקון החלטה בדבר הסדר החכרת מגרשים בנויים במושבים לפי חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך - 1960", המאריכה את תוקף החלטה 438 גם לאחר יום 30.6.1990 ולא צוין בה תאריך סיום. החלטות אלו, שמכוחן התאפשרה החכרת מגרשים לבעלי מקצוע שאינם בעלי נחלה חקלאית, אינן בתוקף עוד לאור החלטה 914 שהתקבלה במועצה ביום 5.11.01 שעניינה "ביטול החלטות 438, 454 בעניין הסדר החכרת מגרשי מגורים בנויים במושבים", אולם בהחלטה זו ניתנה ארכה של שנתיים ימים להסדרת רישום החכירה לפי ההחלטות שבוטלו עד ליום 5.11.2003. מיום 5.11.03 מוחכרים מגרשים לבעלי מקצוע באותם תנאים שהם מוחכרים לכל אדם הבא למושב מבחוץ, לפי המלצה של המושב. לטענת המינהל, כיום אין יותר הקצאות למשקי עזר ומה שמוקצה הם מגרשי מגורים בלבד והמינהל מסכים להקצות מגרש מגורים עד גודל של 500 מ"ר. מדיניות המינהל כיום בעניין החכרת המגרשים ל"בעלי מקצוע", הינה השוואתם בכל העניינים, לרבות בעניין גודל המגרש להחכרת מגרשים בהרחבות, על פי החלטה 1180 שעניינה "בנייה למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה שיתופית חקלאית". בהתאם למסקנתי לעיל, ההמלצה הראשונה של האגודה ניתנה ביום 20.6.1986 והופנתה לועדה. החלטת הועדה להמליץ בפני המינהל להקצות את המגרש בהתאם לתנאי החלטה 339 ניתנה ביום 31.12.1986. באותו מועד היתה בתוקף החלטה 339 ומדיניות זו השתנתה רק עם קבלת החלטה 914 (ביום 5.11.2001). כאשר הוגשה בקשה למינהל מקרקעי ישראל על מדיניות קיימת של המועצה, ולאחר הגשת הבקשה שונתה המדיניות, יש להחיל את התנאים שנהגו בעת הגשת הבקשה למינהל (ראה: ויתקון, עמ' 267, ת.א. (ת"א) 2773/00 בוקר נ' מינהל מקרקעי ישראל (כב' השופטת ברון) (14.9.06), ע"א (מחוזי - ת"א) 2595/00 מינהל מקרקעי ישראל נ' לאור (7.8.05)). המינהל מנוע מלטעון כי בינתיים חל שינוי במצב וכיום חלות על נשוא הבקשה החלטות מועצה אחרותבפסיקה נקבע שאם הבקשה היתה מוצדקת על פי המצב המשפטי בעת הגשתה, אינטרס "ההסתמכות" הוא אינטרס לגיטימי של הפרט, שההגנה עליו עומדת ביסודם של דיני המשפט החוקתי והמינהלי (ראה: בג"צ 2832/96 יוסף בנאי נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(2) 582, 594). בת.א. (מחוזי - ת"א) 1858/02 שביט בנימין ואח' נ' רשפון מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית (28.3.07), קבע השופט בנימיני ביחס ליישום החלטה 438 כי: "לפיכך, התובעים זכאים כיום לדרוש שהמינהל ינהג בהם על פי החלטה 438 - הן בנוגע לגודל המגרש שיוחכר להם, והן בנוגע לאופן חישוב דמי החכירה המהוונים שיגבו מהם. התובעים היו זכאים לכך בעת שביקשו זאת מן המינהל, בטרם פג תוקפה של החלטה 438. המינהל, אשר דחה את בקשתם המוצדקת לקבל חכירה על מלוא שטח המגרש, איננו רשאי לטעון כיום כי בינתיים חל שינוי במצב, וכיום חלה עליהם החלטה 914. כך פסקו בתי המשפט כי יש להחיל את תנאי החכירה שנהגו בעת הגשת הבקשה למינהל, כאשר הסתבר שהמינהל דחה את הבקשה שלא כדין, ובינתיים השתנו תנאי החכירה על פי החלטות המינהל". (ההדגשה שלי - י' ש') בת"א (מחוזי - חיפה) 914/05 סיוון ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (21.10.10), קבע השופט גרשון (פיסקה 12ג' לפסק הדין): "בתי המשפט פסקו לא אחת כי יש להחיל את תנאי החכירה שנהגו בעת הגשת הבקשה למינהל, ולא בכדי נפסק כך. אכן, לבנם של התובעים, התובע מס' 3, ישנה זכות לחכור את המגרש והוא אף קיבל את המלצת האגודה לעשות כן. ברם, הוא רשאי לעשות כן רק בתנאים שיהיו תקפים במועד החתימה על חוזה החכירה. אין חולק כי לתובע מס' 3, כצאצאם של התובעים, ישנה זכות לחכור את המגרש (ראו: סעיף 2(ג) להחלטה 438). ואולם, החלטה 914, אשר נכנסה לתוקפה לאחר סיום תקופת המעבר ביום 5.11.03, קובעת בסעיף 2 כי "החל מתאריך החלטה זו יחכיר המינהל מגרשים מבונים במושבים בתנאים שיהיו נהוגים באותה עת לגבי החכרת מגרשים למגורים במושבים". בהקשר זה, מקובלת עלי טענת הנתבע בסיכומיו לפיה כל פניה אל המינהל הינה פנייה עצמאית ונפרדת אשר נבחנת ומטופלת בהתאם להחלטות התקפות באותה עת. הלכה היא כי פעולת הגוף המנהלי נבחנת בהתאם למצב החוקי במועד הגשת הבקשה ולא ניתן להסתמך על דין שכבר אינו בתוקף, בפרט בנסיבות שלפנינו כאשר הגעתי למסקנה שהמינהל פעל כדין במסגרת שתי ההמלצות הראשונות (ראו: בג"ץ 653/79 עזריאל נ' מנהל אגף הרישוי, פ"ד לה(2) 85, 98). החלטות המינהל מבטאות את מדיניות מועצת מקרקעי ישראל, וטבעה של מדיניות הוא להשתנות מעת לעת (ראו, למשל, ע"א 2104/99 רמת מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' נ' אברהם ויעל פלד ואח' ( ניתן ביום 30.3.03))." במקרה שלפניי, יש לבחון את פעילות המינהל בהתאם למצב החוקי שהיה קיים במועד ההמלצה הראשונה לועדה, כלומר בהתאם להחלטה 339. המינהל מנוע מלטעון כי בינתיים בוטלה החלטה 339 וכי כיום חלות החלטות מועצה אחרות שאינן מאפשרות החכרת מגרשים לבעלי מקצוע. לפיכך, יש לבחון האם בשעתו, בעת מתן המלצת הועדה למינהל, נתקיימו לגבי המנוח תנאי החלטה 339. לצורך בחינה זו, יובא להלן נוסח הסעיפים הרלבנטיים מההחלטה: "2. מגרשים קיימים ומבונים אשר המבנה ו/או התוספת (לפחות חדר) נבנו ע"י הדייר ועל חשבונו יוחכרו למחזיקים בהם על פי הכללים הבאים: א. החכרת המגרשים תעשה בתנאי שתתקבל המלצת האגודה, ובהעדרה בהמלצת מזכיר התנועה ההתישבותית אליה משתייך הישוב, וכן בקבלת אשור מנהל אגף חוזים ובטחונות של הסוה"י לגבי התאריך הקובע של האכלוס ו/או הבניה על ידי המחזיק או כל הוכחה אחרת להנחת דעת המינהל על מועד הכניסה למגורים בבית (אם היה קיים) או על מועד קבלת המגרש, על המשכיות ורציפות המגורים (כגון אשור על תשלום מסים, רשיונות בניה, תעודת זהות - מקום מגורים, וכד'). ב. החכרת המגרשים תהיה מותנית ביעודם למגורים על פי תב"ע, ועל פי גבולותיהם בתכנית. ג. צאצאים יכנסו ל"נעלי" ההורים. ד. לגבי מגרשים שנבנו ואוכלסו עד 31.3.72 תנתנה שתי אפשרויות להסדר, לפי בחירת המחזיק, כדלקמן: 1) המגרש יחושב כמשק עזר וישולמו דח"ש לפי מחירון משקי עזר הצמוד לנחלה חקלאית, במידה ולא בוצעה העברת זכויות. יגבו דח"ש מתאריך 1.10.71, בקזוז דח"ש ששולמו ע"י האגודה עבור תקופה זו, אם שולמו בעד המגרש, לפי מחירון בעלי מקצוע. .... ז. החכרת מגרשים קיימים ומבונים כאשר המבנה שייך לאגודה, החל מתאריך 1.4.85, תעשה רק בהמלצת הועדה הבינמוסדית לבניה חריגה במושבים ואשור האגודה ו/או הסוכנות היהודית עפ"י הכללים הנהוגים. ... 4. לא יוקצו יותר מגרשי בניה פנויים לאגודות במושבים למטרת הקמת בתי מגורים לבעלי מקצוע..." (ההדגשה שלי - י' ש'). בהתאם לסעיף 2 להחלטה 339, נדרש שהמבנה או התוספת (לפחות חדר) יבנו על ידי הדייר: המנוח העיד בפניי כי כשקיבל את הבית היה בו חדר אחד והוא בנה חדר, מטבח ושירותים בערך בשנת 1974 (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 5 - 10). אמנם, מר עטיה ציין בחקירתו כי המנוח לא בנה שום דבר (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 3 - 5), אולם, כאמור מר עטיה נתמנה ליו"ר ועד האגודה בשנת 2007 ואיני סבור שהוא יכול להעיד בודאות מה עשה המנוח בביתו בתקופה שקדמה לכך ובחלוף למעלה מ - 30 שנה מבניית התוספת. בהתאם לסעיף 2(א) להחלטה 339, החכרת המגרש תעשה בתנאי שתתקבל המלצת האגודה ובהעדרה המלצת מזכיר התנועה ההתישבותית אליה משתייך היישוב וכן אישור מנהל אגף חוזים ובטחונות של הסוכנות לגבי התאריך הקובע של האכלוס או הבניה על ידי המחזיק או כל הוכחה אחרת להנחת דעת המינהל על מועד הכניסה למגורים בבית: בהתאם למסקנתי בפרק הדיון הקודם, המנוח קיבל את המלצת האגודה להחכרת המגרש בהמלצה הראשונה שלא בוטלה. בהמלצה זו צוין גם מועד הכניסה לבית במשפט "גר במושב בן זכאי משנת 1956 בבית מקצועי מס' 98...". כמו כן, במכתב הסוכנות מיום 23.1.83 (על גבי מכתב האגודה מיום 16.1.83) צוין כי המנוח הוא "מתיישב בבית מקצועי ותיק מ 1956". בהתאם לסעיף 2(ב) להחלטה 339, החכרת המגרשים תהיה מותנית ביעודם למגורים על פי תב"ע. מחלוקת הצדדים בהקשר זה נוגעת לשאלה האם ייעוד המגרש היה למשק עזר או לבעלי מקצוע. לטענת המנוח, המקרקעין מיועד למגורים לפי תב"ע תגפ/438 מיום 28.1.54, בר/ 438 / 2 מיום 19.6.75, בר / 438 / 6 מיום 13.2.86, משמ / 142 / בר מיום 10.11.96 וייעודו הוא משק עזר. בהקשר זה העיד מטעם המינהל הגיאוגרף, מר וידר, ובהתאם לתצהירו תוכנית תגפ/438 בוטלה בתקנון מס' בר / 438 / 2 מיום 19.6.75 ובתקנון זה נקבע "כי הייעוד של השטחים המסומנים בכתום בהיר בתשריט של תגפ/ 438 יהיה מגורים לבעלי מקצוע ו/או לבנים (ולא למשקי עזר)". כפי שכבר קבעתי לעיל, גישת המינהל לא ניתן לקבוע כי המגרש תכנונית הינו למשק עזר אך גם לא ניתן לשלול זאת וגם לגישת מר וידר כמפורט לעיל, בכל מקרה ייעוד המגרש הוא בכל מקרה למגורים כנדרש בסעיף 2(ב) להחלטה 339. בהתאם לסעיף 2(ז) להחלטה 339, החכרת המגרשים תעשה רק בהמלצת הועדה הבינמוסדית לבניה חריגה במושבים ואישור האגודה ו/או הסוכנות היהודית על פי הכללים הנהוגים. המלצת הועדה ניתנה כאמור ביום 31.12.86 ואישור האגודה ניתן כאמור בהמלצה הראשונה. לאור האמור לעיל, המנוח עמד בכל התנאים והיה זכאי כי המגרש יוחכר לו בהתאם לתנאים בהחלטה 339. גב' חן, נציגת המינהל אישרה בחקירתה הנגדית כי המינהל אכן קיבל בחודש דצמבר 1986 את אישור הועדה הבין מוסדית (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 16 - 17). בתחילה העידה הגב' חן כי למרות הפנייה של האגודה לועדה, המינהל לא החתים את המנוח על הסכם חכירה כי הוא לא קיבל פנייה רשמית להסדר הזכויות, אולם כשנשאלה כיצד המינהל היה מסדיר זכויות במגרשי מגורים לפי החלטה 339 השיבה שאינה יודעת (עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 4 - 15) ובהמשך ציינה שאינה יודעת "איך זה עבד אז. אז לא עבדתי במינהל אבל הדבר היחיד שהתקבל זה המלצה של ועדת בן הרוש. המינהל כנראה לא הספיק לפנות או לדרוש את יתר המסמכים ולכן לאחר 3 חודשים הועדה שלחה את ביטולה." (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 27 - 29). בהמשך עדותה העידה גב' חן כי ייתכן שהסיבה שהמינהל לא טיפל בהמלצת הועדה לפני שהגיע מכתב הביטול מטעם האגודה, היא עומס של פניות וכדבריה: "ש. את אומרת שלא הגעתם לתיק בגלל עומס אבל התכוונתם ליישם את מה שהמועצה המליצה.ת. אני לא יכולה לחזות את כוונת המינהל. גם אם היו כל המסמכים יכול להיות שעדיין לא היינו מטפלים בתיק בגלל עומס. אני לא יכולה לצפות מראש." (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 21 - 24).מעבר לאמור אציין, כי קיימות סתירות נוספות בעדותה של גב' חן. מצד אחד, השיבה שהפעם הראשונה שנודע למינהל שהמנוח מחזיק בבית מספר 98 היתה בשנת 2007 (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 27 - 28), ומצד שני, אישרה שהמינהל ידע שהמנוח מחזיק בדירה משנת 1956 (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 3 - 4). גב' חן הצהירה (סעיף 19 לתצהירה שצורף לתשובת המינהל) כי: "ביום 27.3.07 נשלח למחלקה החקלאית במינהל מכתב מהאגודה (אשר נתקבל ביום 28.3.07) בו נכתב בסעיף 4, בניגוד לכל התכתובות שפורטו לעיל, כי "המגרש מוכר כמשק עזר באגודה"... בסעיף 6 למכתב מבקשת האגודה כי המינהל יאפשר למנוח להרחיב את ביתו, בתנאים כפי שאושרו בהחלטת המינהל מיום 28.10.86...". אולם בניגוד לאמור בתצהירה, בחקירתה החוזרת השיבה בשלילה לשאלה האם המינהל קיבל באיזה שהוא שלב פנייה מאיזשהו גורם והוגשה בקשה להסדיר זכויות של המנוח במשק עזר (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 24 - 26). מהמקובץ לעיל עולה המסקנה המתבקשת, כי גם אם אקבל את עמדת האגודה כי היא חזרה בה מההמלצה הראשונה במכתב הביטול, עדיין המינהל היה צריך לפעול לפי האמור בהחלטה 339, ולא להיעתר למכתב הביטול. על פי ההלכה, מעמדה של האגודה, בכל המתייחס להקצאת מקרקעי המשבצת, הוא מעמד של גורם ממליץ בלבד. טרם הקצאת המקרקעין נדרשת עמדת האגודה אך לא הסכמתה והסמכות להקצאת המקרקעין ולהתקשרות עם מתיישב בהסכם חכירה, מצויה בידי מינהל מקרקעי ישראל שבידיו כוח ההכרעה (ראה: עניין אהרונסון, ע"א 3962/97 בארותיים מושב עובדים להתיישבות חקלאת שיתופית בע"מ נ' ארד, פ"ד נב(4) 614, ה"פ (ת"א) 851/95 פלד נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"מ תשנ"ח (3) 114). בת"א (מחוזי - י"ם) 7148/05 נחמה אהרונסון ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (2.9.2008) נקבע כי "... מעמדה של האגודה, בכל המתייחס להקצאת מקרקעי המשבצת, הוא מעמד של גורם ממליץ בלבד" וגם בע"א 8871/08 רמת רזיאל נ' נחמה אהרונסון ואח' נקבע כי תפקיד המושב הוא להמליץ אך לא לקבוע. בה"פ (נצ') 345/97 ברבירו נ' כפר יהושע, פ"מ תשנ"ט (2) 817 נפסק ביחס להמלצת האגודה להחכרת המגרשים שנדרשה בהתאם לאמור בהחלטה 438 : "מהחלטה 438 עוד עולה, כי מועצת מקרקעי ישראל התוותה דרך לשם ביצוע רישום החכירה. נקבעו עקרונות לפיהם, בין היתר, החכירה תירשם בתחום השטח המוחזק על-ידי המתיישב לאחר קבלת המלצת האגודה. להמלצת האגודה אין כוח מחייב, שאם תאמר כך, הרי שהתוצאה היא שכוח ההכרעה עובר מן המינהל לאגודה, ואין הדברים כך. אין בהחלטה 438 כדי להפוך את האגודה לרשות מוסמכת לצורך הקביעה מי יירשם כחוכר ובאיזה שטח. תפקיד זה מסור בידי מינהל מקרקעי ישראל והאגודה הינה גוף ממליץ בלבד. כן עולה מהחלטה 438 עצמה, הקובעת שהחכירה תירשם בתנאי שתתקבל המלצת האגודה (סעיף 2(א) להחלטה). מכאן שתפקידה של האגודה להמליץ על תושבים המחזיקים בקרקע שלגביה תירשם זכות חכירה. בעניין זה נאמר בפרשת בארותיים [1], בעמ' 620 מפי כבוד השופט אור כי: "הסמכות לקבוע מדיניות קרקעית לא הועברה לידי המושבים. מה שנמסר לכל מושב ומושב, ולכך עוד אדרש ביתר פירוט בהמשך... רשימת מועמדים מומלצים להתיישבות במסגרתו. להמלצה זו אין כוח מחייב. הסמכות לקבוע מדיניות קרקעית כוללת, הייתה ונשארה בידי מועצת מקרקעי ישראל, ובידה בלבד". ובהמשך הוא מוסיף כי: "כוח ההחלטה על ההתקשרות עם מועמד פלוני בהסכם חכירה נשמר למינהל מקרקעי ישראל, ונשאר בידיו בלבד. בשל כך, אין בהחלטה 737 משום התפרקות מזכותו (וחובתו) של המינהל שלא להתקשר בהסכם חכירה עם מומלץ פלוני, אם ההתקשרות עמו אינה תואמת את מדיניותו בניהול מקרקעי ישראל. באופן דומה, גם בעקבות החלטה 737, שמורה למינהל הסמכות שלא להתקשר בהסכם חכירה, מקום שבו ההמלצה של האגודה השיתופית על מועמד כזה או אחר נגועה בפגמים כמו שרירות, הפליה וחוסר תום-לב. המינהל, ולא האגודה, נשאר לכל אורך הדרך הגוף היחיד, אשר יש בידיו סמכות ההחלטה על ההתקשרות" (שם [1], בעמ' 622). כך גם בענייננו, לאגודה היכולת להמליץ על מועמד זה או אחר כדי לסייע למינהל בתהליך הסבוך והמורכב של רישום זכויות המתיישבים. אין לראות בכך האצלת סמכותו של המינהל לאגודה אלא סיוע בלבד. אין בכוחה של המלצה להכריע ולהנהיג מדיניות. בהקשר זה יפים דבריו של כבוד השופט ברק בבג"ץ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות [4], בעמ' 422: "...חזקה על החוק שהעניק את הסמכות, כי תכליתו הינה לאפשר לבעל הסמכות להיעזר באחרים לביצוע סמכותו. חזקה זו נובעת ממציאות החיים והשלטון. ריבוי הפעילות השלטונית, הסיבוך שבה, התשתית העובדתית המקיפה המשמשת לה בסיס, כל אלה מחייבים, למען יעילות פעולת השלטון, כי הרשות השלטונית תוכל להיעזר באחרים בביצוע תפקידיה...". המלצת האגודה כמוה כעזרה בפעולה שלטונית הדורשת בסיס עובדתי סבוך, ועל-כן אין בכוחה של ההמלצה לשנות זכויותיו של המבקש. יש להבחין בין מערכות היחסים השונות הקיימות בין המבקש לבין כל אחד מן המשיבים. במסגרת יחסי המבקש - המשיב 2, פועל המינהל על-פי החלטה 438 ומבקש להסדיר זכויות תושבים המחזיקים בשטח על-פי החלטות והנחיות מועצת המינהל כמתווה מדיניות. במסגרת יחסי המבקש - האגודה - המשיב 1, פועלת האגודה להעברת אינפורמציה לבעל השטח אודות המחזיקים בקרקע ושטח החזקתם. תפקיד האגודה הוא טכני בלבד, ההחלטה המחייבת מתקבלת אצל בעל הקרקע. היחס שבין המינהל למבקש עובר באופן טכני דרך האגודה. המבקש ינק את זכויותיו מרישיון שניתן לו בדרך של השתק על-ידי בעל הקרקע באמצעות האגודה. משהסכים המינהל לרשום את זכותו של המבקש כזכות חכירה, לא נמצא כל הסבר להקטנת השטח שבו החזיק המבקש משך כ - 40 שנה." (ההדגשה שלי - י' ש'). דברים אלו יפים גם לעניין שבפניי, שכן החלטה 438, אמנם החליפה את החלטה 339, אולם התנאים להחכרת המגרשים (כאמור בסעיף 2 להחלטה), לרבות המלצת האגודה, לא שונו בהחלטה 438. לפיכך, ברגע שניתנה למינהל המלצת הועדה היה על המינהל לפעול להחכרת המגרש למנוח כמשק עזר. בהקשר זה יצויין כי בהתאם לסעיף 26 לחוזה המשבצת במקרים מסוימים המינהל רשאי לפעול גם ללא הסכמת האגודה והגב' חן אף אישרה זאת בחקירתה (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 9 - 13). החלטה 1178 ביום 5.1.09 נתקבלה במועצה החלטה מס' 1178 בעניין "משקי עזר". סעיף 1 להחלטה קובע כי: "החלטה זו תחול רק על מי שמחזיק או שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר...". מכוח החלטה 1178, הוציאה מנהלת האגף החקלאי את הוראה 109 בעניין משקי עזר, שמטרתה "... לקבוע את כללי הטיפול בבעל זכויות במשק עזר ו/או למי שזכאי לחתום על חוזה כזה." לפי סעיף 1.4 להוראה 109: "יש לפעול לחתימת חוזה חכירה אישי עם כל בעל משק עזר." סעיף 3 להוראה 109 שעניינו "הסדרת זכויות וחתימה על חוזה" קובע כי: "3.1 המינהל יפעל לחתום על חוזה חכירה למטרת משק עזר עם כל מחזיק בנכס כנ"ל בתחום המשבצת הזכאי לחוזה משק עזר. לפיכך, יש להודיע לאגודות כי במועד הקרוב של חידוש חוזה המשבצת, יהיה עליהם למסור רשימה מפורטת של בעלי משק העזר הנכללים בחוזה המשבצת. הודעת האגודה צריכה לכלול את שם בעל משק העזר, מספרי ת.ז., זיהויו עפ"י תב"ע, גודלו, מועד מסירת משק העזר לזכאי,ומועד האיכלוס לראשונה. 3.2 מיד עם קבלת הרשימה יקבלו הזכאים הודעה על היותם מומלצים לחתימת חוזה חכירה ישירות עם המינהל. המחלקה החקלאית תכין עסקאות לאישור במחוז. עם אישור העסקה, תודיע המחלקה החקלאית למומלצים/זכאים לבעלי משקי העזר על אישור העסקה והזמנתם למשרדי המחוז על מנת לחתום על חוזה חכירה. 3.3 פנה בעל משק עזר הנכלל בחוזה המשבצת של האגודה ביוזמתו, בבקשה לחתום על חוזה חכירה ישיר עם המינהל ימציא אישור האגודה והסוה"י (לפי הצורך) על זכאותו לחתימת חוזה אישי למשק עזר. 3.3.1 במקרים בהם האגודה מסרבת לאפשר לבעל הזכויות במשק העזר לחתום על חוזה ישיר עם המינהל, יפנה המחוז לאגודת הישוב בבקשה לקבל נימוק/הסבר לסירוב. במידה וההסבר/הנימוק לא יהיה עניני, מוסמך המחוז לבצע עסקה ללא הסכמת האגודה עפ"י סעיף 26 לחוזה המשבצת." (ההדגשה שלי - י' ש') לטענת המבקשים, יש לראות במנוח כ"מי שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר" בהתאם להחלטה 1178 ויש להחיל עליו את הוראה 109. סעיף 3 להוראה קובע את הסדרת הזכויות וחתימה על חוזה ולפיו המינהל יפעל לחתום על חוזה חכירה למטרת משק עזר עם כל מחזיק בנכס בתחום המשבצת הזכאי לחוזה משק עזר. לפי סעיף 3.1 להוראה על המינהל להודיע למושב כי במועד הקרוב של חידוש חוזה המשבצת יהיה על האגודה למסור רשימה מפורטת של בעלי משק עזר ולפי ידיעת המנוח, המינהל לא ביקש מהמושב רשימה של בעלי משק עזר. לפי סעיף 3.3 להוראה, במידה ובעל משק עזר הנכלל בחוזה המשבצת של האגודה פונה מיוזמתו למינהל בבקשה לחתום על חוזה חכירה ישיר, עליו להמציא את אישור האגודה והסוכנות על זכאותו לחתימת חוזה אישי למשק עזר - לטענת המנוח הוא פנה מיוזמתו למינהל מספר רב של פעמים וביקש לחתום על חוזה חכירה ישיר בנוגע למשק עזר והמציא למשיב את אישור האגודה והסוכנות, אולם למרות זאת, המינהל לא החתים את המנוח על חוזה שכזה. סעיף 3.3.1 להוראה מאפשר למינהל להחתים את המבקש על הסכם חכירה אף אם האגודה מתנגדת ללא נימוק ענייני ובמקרה דנן האגודה אישרה כאמור את זכאות המנוח לחתום על הסכם חכירה. מנגד לטענת המינהל, המנוח לא היה זכאי להחזיק בחוזה של משק עזר בעבר והחלטה 1178 והוראה 109 אינן חלות על המבקשים. קבלת פרשנות המבקשים תעקר מתוכן את החלטה 914 וההחלטות שניתנו אחריה ותפתח פתח לכל בעלי המקצוע שפספסו את ההזדמנות להסדיר זכויות כמשק עזר בעבר, לעקוף את החלטה 914 ולטעון היום כי על אף שלא פעלו בעבר להסדרת הזכויות, יש להתעלם מכך ולראותם כמי שזכאים לחוזה של משק עזר. סעיף 3 בחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך - 1960 קובע כי "הממשלה תמנה מועצת מקרקעי ישראל שתקבע את המדיניות הקרקעית שלפיה תפעל הרשות, תפקח על פעולות הרשות ותאשר הצעת תקציבו שייקבע בחוק" (ההדגשה שלי - י' ש'). מתוקף סמכותה לקביעת המדיניות הקרקעית לפיה יפעל המינהל, קובעת מועצת מקרקעי ישראל, מעת לעת, כללים המכונים ״החלטות מועצת מקרקעי ישראל״. במספר פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי "אל החלטות מועצת מקרקעי ישראל מקובל להתייחס כאל הנחיות מינהליות" (ע"א 4071/02 קיבוץ מפלסים נ' מנהל מיסוי מקרקעין באר שבע (12.9.2006) בפסקה 14 לפסק הדין, וראו גם: ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 11 (2002)). גישה שונה מעט נוקט המלומד י. דותן בספרו הנחיות מנהליות (1996) (להלן: "דותן"). שם מציין המחבר כי החלטות מועצת מקרקעי ישראל אינם הנחייה מנהלית אלא "מעין תקנות". שכן, במובחן מהנחיות מינהליות אשר הסמכות לקובען אינה מפורשת בחוק והן נקבעות במסגרת הפעלת סמכותה הכללית של הרשות לפעול בתחום סמכותה, חוק רשות מקרקעי ישראל מקנה למועצת מקרקעי ישראל סמכות מפורשת לקבוע כללים בתחום סמכותה (דותן, בעמ' 47). בת"א (מחוזי - מרכז) 15417-06-09 עוגן נדל"ן מניב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (2.3.2011) פסק כב' השופט בנימין ארנון ביחס לאופן פירוש החלטות המועצה: "החלטות מועצת מקרקעי ישראל יוצרות כללים נורמטיביים הנושאים עמם חיוב משפטי, ולפיכך כללי הפרשנות המקובלים לגבי חיקוקים וכללים היוצרים נורמות משפטיות רלוונטיים גם לגביהן. כידוע, פרשנותו של כל כלל נורמטיבי מתחילה בבחינת נוסחו אך אין היא מסתיימת בכך. כאשר בוחנים את החלופות הפרשניות השונות אשר לשון הכלל מאפשרת - יש לאמץ, כפרשנות משפטית מחייבת, את הפרשנות המגשימה באופן המיטבי את תכליתו ומטרתו של הכלל הנורמטיבי. אשר על כן, אף את החלטותיה של מועצת מקרקעי ישראל יש לפרש על פי נוסחן כך שתוגשם תכליתן (ראו: ע"א 4127/95 זלקינד נ' בית זית - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נב(2), 306 (1998))." (ההדגשה שלי - י' ש'). בה"פ (מחוזי - י-ם) 8473/09 מיטל (ברכה) חוטר נ' מינהל מקרקעי ישראל (24.7.11), קבעה השופטת כנפי - שטייניץ: "מוקד המחלוקת היא סוגיית פרשנותו של ס' 3.3 להחלטה 1180. מדובר בהחלטה של מועצת מקרקעי ישראל, הגוף המינהלי המתווה את מדיניות הקצאת הקרקעות של המינהל. בדונו בפרשנות החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ראה בית המשפט העליון בהחלטות אלה "הנחיות מינהליות", ופסק כדלהלן: "בבואנו לפרש את סעיף 13 להחלטה 612, נקודת המוצא כבכל טקסט אחר, הינה לשון הסעיף. הפרשנות חייבת לעגן את עצמה בלשון הטקסט, והלשון היא המסגרת אשר בגבולותיה נעשית מלאכת הפרשנות...הבחינה הלשונית אינה אלא תחילת המסע הפרשני, ולא סיומו. כך הדבר לגבי פרשנות דבר חקיקה, וכך גם, ואולי אף ביתר שאת, לגבי הנחיות מינהליות, שמטבען מאופיינות הן בחוסר פורמאליות וביתר גמישות... ככל שעולות מהלשון אפשרויות פרשניות שונות, מתחייבת הכרעה ביניהן באמצעות כלים פרשניים נוספים." "משראינו כי אין בלשון סעיף 13 כשלעצמה כדי להכריע בשאלת פרשנות הסעיף, עלינו לפנות, במסגרת מלאכת הפרשנות, לתכלית ולמטרות העומדות ביסוד הסעיף והחלטה 612 כולה" (ע"א 4127/95 זלקינד נ' בית זית-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', פ"ד נב(2) 306 (1998). דעה מעט שונה ביחס למעמדן של החלטות מועצת מקרקעי ישראל הביע המלומד יואב דותן, בספרו הנחיות מינהליות (תשנ"ו), ולפיה מדובר בנורמות שתוקפן הנורמטיבי "חזק" מזה של הנחיות מינהליות, והן מהוות "מעין תקנות" (בע' 44-51). יחד עם זאת, בין אם מדובר בהנחיה מינהלית, ובין אם מדובר ב"מעין תקנות", נקודת המוצא לתהליך הפרשנות הוא לשון ההנחייה. ככל שאין בלשון ההנחייה כדי להכריע בסוגיית הפרשנות, יש לפרשה לאור תכליתה ומטרותיה. יובהר עם זאת כי לא ניתן "לכפות" על ההנחיה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונה." (ההדגשה שלי - י' ש') לשון סעיף 1 להחלטה 1178 היא כדלקמן: "החלטה זו תחול רק על מי שמחזיק או זכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר". לפי הבחינה הלשונית ההחלטה חלה גם על מי ש"זכאי להחזיק" חוזה תקף למשק עזר, משמע אין חובה כי לבעל הזכות יהיה חוזה אלא די בכך שיהיה זכאי לכך. גם הוראה 109 קובעת בסעיף 1.1 כי: "מטרת הוראת אגף זו לקבוע את כללי הטיפול בבעל זכויות במשק עזר ו/או למי שזכאי לחתום חוזה כזה". הגב' חן העידה כי תכלית החלטה 1178 נועדה להסדיר זכויות לאנשים המחזיקים במשקי עזר, וכי מבחינת המינהל הכוונה במונח "זכאי" היא ל"מי שמחזיק חוזה חכירה או מי שיש לו מסמכים שמא/שרים מבחינת המינהל שהוא זכאי להחזיק, שהיה בתהליך." (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 22 - 27) וכי מבחינת המינהל המנוח לא היה "זכאי" להחזיק בחוזה חכירה למשק עזר. כשנשאלה הגב' חן מה היה מניח את דעת המינהל כדי לאשר שהמנוח "זכאי" נכון לשנת 2009 השיבה כי: "ת. לעניות דעתי, אם יש אישור כלשהו רשמי של המינהל להיותו זכאי, שמתבסס על אישורים שהמינהל בזמנו דרש" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 1 - 3). אני סבור כי לפי עקרונות הפרשנות שצוינו לעיל, לאור לשון סעיף 1 להחלטה 1178 ותכלית ההוראה כפי שצוינה בעדות גב' חן, יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה תקף למשק עזר. כפי שפורט בהרחבה לעיל, המנוח אכן היה בתהליך של חתימה על חוזה חכירה ותהליך זה הופסק שלא מיוזמתו אלא בשל אי תקינות של פעולות המינהל שהתעלם מהמלצת הועדה. המנוח גם הציג אישורים בדבר זכאותו לחוזה חכירה למשק עזר כאמור, אישור הועדה וההמלצה הראשונה כדרישת החלטה 339. איני סבור כעמדת המינהל, כי מתן פרשנות מעין זו לביטוי "זכאי" להחזיק חוזה למשק עזר פותחת פתח לכל בעלי המקצוע שלא הסדירו זכויות במשק עזר בעבר לעקוף את החלטה 914, היות והחלת החלטה 1178 בנסיבות המיוחדות של המנוח הינה לנוכח העובדה שהמנוח היה בתהליך של הסדרת הזכויות במגרש כמשק עזר והמינהל הוא זה שלא פעל כהמלצת הועדה וכהמלצת האגודה במועדים הרלבנטיים. מעבר לכך יצויין, כי מעדות הגב' חן עולה כי גם כיום המינהל אינו דואג להקפיד על מילוי הוראה 109 שמהווה הוראת אגף פנימית שלו. כך למשל, על פי סעיף 3.1 להוראה 109 על המינהל להודיע לאגודה במועד הקרוב של חידוש חוזה המשבצת יהיה על האגודה למסור רשימה מפורטת של רשימת בעלי משק עזר. הגב' חן העידה כי חוזה המשבצת האחרון הסתיים ביום 30.9.2002 ועד היום לא נחתם חוזה חדש, וכי משנת 2002 המינהל לא פנה לוועד המושב במטרה לקבל רשימה של הזכאים לחתום על חוזה חכירה (עמ' 34 ש' 29 - עמ' 35 ש' 11). התיישנות לטענת המבקשים, טענת ההתיישנות היא טענה מקדמית והמושב היה צריך לטעון כשהוגש כתב התשובה הראשון. ביום 26.5.10 הגיש המושב כתב תשובה לבקשה. בכתב תשובה זה לא נטענה טענת התיישנות. הטענה הועלתה לראשונה בכתב התשובה המתוקן שהוגש מטעם המושב ביום 9.12.10 בעקבות החלטתי מיום 31.10.10. בדיון מיום 24.3.11, שנתקיים לאחר פטירת המנוח וקבלת צו ירושה בעניינו, ציין ב"כ המושב כי: "למרות שזו זכותנו להגיש עכשיו כתב הגנה מתוקן, אני מבקש לראות בכתב התשובה המקורי ככתב תשובה לכתב התביעה המתוקן" (עמ' 25 ש' 20 - 21) וב"כ המינהל ציינה כי: "אני מבקשת שכתב התשובה שלי יהיה כתב תשובה לכתב התביעה המתוקן בכפוף לשמירה על טענת התיישנות" (עמ' 25 ש' 24 - 25). טענת ההתיישנות לא צוינה גם בכתב התשובה הראשון שהגיש המינהל וגם לא בסיכומים שהוגשו מטעמו. בהתאם לסעיף 3 לחוק ההתיישנות, יש להעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה ולכל המאוחר בכתב הטענות של הטוען לה (ראה: ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, עמ' 784). במקרה שלפניי, יש לראות בכתבי התשובה הראשונים שהגישו המינהל והמושב בבחינת ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות והזדמנות זו הוחמצה, מה גם שהטענה הוזנחה בסיכומי המינהל. לפיכך, דין הטענה להדחות. זכויות המבקשים לטענת המבקשים, הזכות שהוענקה למנוח, היא הזכות למשק עזר וזכות זו היא זכות "מעין קניינית" הניתנת להורשה. לעומת זאת, לטענת המושב הזכות שהוענקה למנוח היא זכות בר רשות ובשל היותה זכות אישית, היא אינה ניתנת להורשה. לאור מסקנותיי לעיל, ביחס לתחולת החלטה 339 על המנוח וביחס להיותו זכאי לחתום על חוזה חכירה למשק עזר, אני סבור כי זכויות אלו עברו ליורשיי המנוח. בסעיף 2ג להחלטה 339 נקבע כי: "צאצאים יכנסו ל"נעלי" הוריהם". כלומר, אילו היה המינהל והאגודה פועלים כנדרש בהחלטה 339 ומחשיבים את המגרש כמשק עזר, היו המבקשים "נכנסים לנעלי" המנוח ומקבלים את זכויותיו במשק העזר. לפיכך, אני סבור כי היורשים זכאים לזכות במישרין מכח החלטה 339 אך בכל מקרה, זכויות אלו של המנוח עברו ליורשיו. בנוסף ולמעלה מן הצורך, סעיף 20 ה(3) להסכם המשבצת קובע כי: "במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר - רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על - פי חוזה זה כבר - רשות לכל דבר ועניין: ... (3) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויות השימוש במשק עזר שלו ליורשיו." (ההדגשה שלי - י' ש'). בהמרצת הפתיחה עתר המנוח כי בית המשפט יצווה על המינהל להכין הסכם חכירה עם המנוח לגבי משק מס' 98 במושב ולהחכיר את משק 98 כמשק עזר למנוח בתנאים המקובלים (כאמור בסעיף 4 לעיל). סעד זה נשמט מסיכומי המבקשים ובהתאם לדין מוחזקים המבקשים כמי שזנחו סעד זה המורה למינהל להכין הסכם חכירה עם המנוח. בנוסף, בסיכומים צוין כי יש "לראות במנוח כמי שהיה זכאי לחתום על הסכם חכירה למשק עזר עוד משנת 1956 בתנאים שהיו מקובלים בהתאם להחלטה מס' 46 בהתאם להחלטה מס' 339" (ראה סעיף 5 לעיל), אולם החלטה מס' 46 לא אוזכרה בהמרצת הפתיחה והמבקשים העלו טענות ביחס אליה רק בסיכומים באופן המהווה הרחבת חזית ולכן אין ליתן צו בהתאם להחלטה מס' 46. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן; יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה חכירה תקף למשק עזר משנת 1956 ביחס למגרש 98 במושב בתנאים שהיו מקובלים בהתאם להחלטה 339. על המינהל להעביר את זכויות המנוח במגרש 98 למבקשים. למניעת ספק, אין בקביעה האמורה לעיל כדי להכשיר העברת המגרש על שם המבקשים וזאת תעשה בכפוף לכל נוהל או הוראת דין ובכלל זה כללי המינהל בקשר להעברה, אישורי המיסים הנדרשים, ואישורי הרשויות. בהתחשב בדרך ניהול התובענה, הסעד המבוקש והתוצאה, זכאים המבקשים להוצאות ושכ"ט עו"ד. עם זאת, לא מצאתי מקום לזכות או לחייב את המשיבה 2 בהוצאות שכן מחד היא חויבה, אך מאידך היא לא התנגדה לבקשת המנוח לרברת המגרש ע"ש המנוח כמשק עזר בכפוף לקיום נוהלי המינהל הדרושים, וגם בהליך שבפניי הביעה הסכמתה לתוצאה אליה הגעתי. לפיכך, המשיבים 1 ו - 3 ישלמו למבקשים כולם ביחד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך הכל 90,000 ₪ (הוצאות בסך כולל של 18,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 72,000 ש"ח). ההוצאות ושכ"ט ישולמו בהתחשב בחלקו היחסי של כל אחד מהמשיבים 1 ו - 3, כדלקמן :המשיבה 1 30,000 ₪ (הוצאות 6,000 ₪, שכ"ט עו"ד 24,000 ₪), המשיבה 3 60,000 ₪ (הוצאות 12,000 ₪, שכ"ט עו"ד 48,000 ₪). ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין וממועד זה ואילך יתווסף לסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.מושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי