מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חיסיון על משכורת לעובד: .1במסגרת הליכי בוררות המתנהלים בין עירית תל-אביב-יפו (להלן העיריה), לבין ארגון העובדים בעירית תל-אביב (להלן - ארגון העובדים), ביקש ארגון העובדים, להזמין כעד לבוררות, את מר דן גבעול, מנהל החברה לאוטומציה במנהל השלטון המקומי בישראל בע"מ (להלן - מר גבעול). מר גבעול נתבקש להביא עמו לישיבת הבוררות האמורה את המסמכים הבאים: "מצבת כח האדם בחברה לאוטומציה תוך פירוט התפקידים והדרגות וכן נתונים מדוייקים, מלווים במסמכים, על שכרם לרבות תוספות והטבות למיניהן המשולמות לעובדי החברה". לבקשה האמורה צורף עותק משטר הבוררות, אשר ממנו אנו למדים, כי נשוא הסכסוך בין העיריה לבין ארגון העובדים הינו אופן הפרשנות בדבר הסכם שנחתם ביניהם, בכל הקשור במבנה השכר של עובדי המרכז העירוני למיכון. כן צורף לבקשה מכתב חתום בידי מנכ"ל עירית תל-אביב, אשר ממנו אנו למדים, כי העיריה החליטה למעשה להשוות את תנאי שכרם של עובדי המיכון שלה לשכרם של עובדי החברה לאוטומציה. .2לאור מהות הדרישה שהופנתה אל מר גבעול, קבעתי בהחלטתי מיום 5.4.1987, כי מן הראוי יהיה לשמוע את עמדתו של מר גבעול, והוריתי להזמינו לדיון, ואכן דיון כזה התקיים, כאשר מר גבעול היה מיוצג בו ע"י עו"ד גב' בש. ב"כ העיריה השאירה את ההכרעה בענין לשיקול דעת ביתהמשפט. מן הראוי לציין, כי העיריה אינה חברה במרכז השלטון המקומי, ופעולות המיכון שלה מתבצעות ישירות ע"י עובדיה. .3סלע המחלוקת בענייננו סובב, איפוא, בעיקרו, סביב טענת חסיון של מר גבעול. לטענת ב"כ ארגון עובדי העיריה, הרי טענת חסיון יכולה לקום למר גבעול אך ורק מכוח החסיונות המנויים בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971[4] (להלן - פקודת הראיות), סעיפים 44-51, והם כוללים: .1 חסיון לטובת המדינה (סעיף 44). .2 חסיון לטובת הציבור (סעיף 45). .3 ראיות מפלילות (סעיף 47). .4 חסיון עו"ד (סעיף 48). .5 חסיון רופא (סעיף 49). .6 חסיון פסיכולוג (סעיף 50). .7 חסיון כהן דת (סעיף 51). לטענת ב"כ ארגון העובדים, הרי המקרה של מר גבעול, אינו נופל במסגרת אד מן החסיונות האמורים, ולפיכך חייב הוא להתייצב ולהביא עמו את כל המסמכים שנתבקש להביא. לעומתו, טוענת ב"כ מר גבעול, כי קיימת לזה האחרון זכות חסיון המעוגנת בהוראות סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981[5] (להלן - החוק), שזו לשונו: " .2פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: ... (8) הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע". לטענת ב"כ מר גבעול, הרי במסגרת היחסים שבין עובד למעבידו, קיים הסכם במשתמע, שלפיו שכרו הוא בגדר עניינו הפרטי והדיסקרטי של אותו אדם (עובד), והראיה - שתלושי השכר מגיעים במעטפה סגורה. כנגד הטענה הנ"ל של ב"כ מר גבעול, טוען ב"כ ארגון העובדים, כי אין הם מבקשים שמות ופרטי שכר, אלא אך ורק דירוג והטבות, ולפיכך, אין המדובר בענייננו בפגיעה באדם מסויים. בהמשך החלטה זו, ארחיב את הדיבור בטיעוניו של ב"כ ארגון העובדים. .4נשאלת השאלה, האם טענת חסיון פורמלי הינה העילה היחידה המאפשרת לעד לסרב להעיד או להציג מסמכים, או שמא מסור הענין לתחום שיקול דעתו של בית-המשפט. א. השאלה הראשונה, שברצוני להתייחס אליה, היא האם רשימת החסיונות שבפקודת הראיות הינה רשימה סגורה, ואין בלעדיה, או שמא לאו. התשובה לכך היא שלילית. הרשימה האמורה אינה סגורה. ד"ר י' זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה רביעית) [6] עמ' 346- 347מתייחס לשאלה זו, תוך כדי שהוא קובע מפורשות, שהרשימה בפקודת הראיות אינה סגורה: "עד לשנת 1968לא היו עילות החסיון מוגדרות, לא בתקנות ולא בחיקוק אחר, אך בעקבות הנוהג של בתי-המשפט האנגליים, הוכרו שלוש עילות עיקריות, היינו, שהמסמך נכתב עקב חליפת מכתבים לשם קבלת עצה משפטית... בשנת 1968תוקנה פקודת העדות וסעיפים 44- 52[נוסח חדש] שבה קובעים עכשיו עילות חסיון, לטובת המדינה, לשם מניעת הפללה, לעורך-דין, רופא, פסיכולוג וכהן דת. אך בצידן של אלה קיימות גם עילות שזכרן אינו בא בחוק...". (ההדגשה שלי - א' ה'). גם כב' סגן הנשיא ד"ר א' וינוגרד, בת"א (ת"א) 2284/83 המרצה (ת"א) 9187/83 מפעל מתכת נען נ' הידורפלן ואח' [1], התייחס לשאלה של עילות חסיון, תוך כדי שהוא קובע שרשימת עילות החסיון בפקודת הראיות אינה רשימה סגורה ובצידן של אלה קיימות גם עילות שנתגבשו בפסיקה (עמ' 404-405). ממה נפשך, אם ההלכה קובעת, כי קיימות עילות חסיון שנתגבשו בפסיקה, הרי על אחת כמה וכמה יש לצרף לרשימה האמורה גם עילת חסיון אשר המחוקק מכיר בה מפורשות, ואין כל משמעות לעובדה שלא מצאה את פירוטה בפקודת הראיות. לפיכך, כאשר קבע המחוקק בסעיף 2(8) לחוק [5] כי פגיעה בפרטיות הינה גם הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, הוסיף הוא עילת חסיון נוספת ומפורשת לאלה המנויות בפקודת הראיות, והיא הקשורה למעשה בצנעת הפרט, בזכותו של אדם לשמירת הפרטיות שלו. הווה אומר, צודקת ב"כ מר גבעול, כי האחרון יכול לסמוך על הוראות סעיף 2(8) לחוק בטענת החסיון שהוא מעלה. ב. השאלה השניה אשר ברצוני להתייחס אליה, היא האם במקרה דנן, על בית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולבטל את הבקשה להזמנתו של מר גבעול להעיד, תוך כדי חיובו להמציא את המסמכים שנדרש להמציא. אם נזכור, הרי הרצון להזמין את מר גבעול להעיד, נובע מכך שעירית תל-אביב וארגון העובדים, הגיעו להסכם להשוות את שכרם של עובדי המינהל של העיריה לשכרם של עובדי החברה, שמר גבעול משמש כמנהל כללי שלה. הווה אומר, להפעיל את שיטת ההצמדה הנקוטה במגזרים רבים של המשק הישראלי. נכון אמנם, כי בעקרון, אין למנוע מבעל-דין להגיש ראיות ולשם כך להזמין עדים, ברם, עדיין נשאלת השאלה, מה המשקל שעל בית-המשפט לייחס לענין פרטיות המסמכים או למניעת הפגיעה בפרטיות של הזולת - והנ"ל כאשר בית-המשפט יבוא להחליט בשאלה האם להרשות את גילוי המסמכים, או לאו. לפני שאתייחס להוראות סעיף 2(8) לחוק [5], ברצוני לתת את דעתי לפסק-הדין בענין [3] [1977] .morgan v. Morganהעובדות שם היו כלהלן: בין בעל ואשה התנהלו הליכי גירושין. לצורך ההכרעה בשאלת הסדר היחסים הכספיים ביניהם - הזמין הבעל את אבי אשתו להעיד ולהציג מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי (של האב), ועל כוונותיו להוריש מרכושו לבתו. השופט watkinsקבע שם, כי אין מחלוקת על-כך, שעדותו של האב הינה חשובה ביותר, ובלשונו שם (עמ' 517מול האותיות F-E): In my opinion the evidence he could give would be both relevant" ."and admissible חרף מסקנתו הנ"ל, ממשיך שם כב' השופט watkinsואומר, כי חייבת גם להישאל שאלת החדירה לתחום הפרט, וכדבריו (עמ' 518מול האות A): ."? Is the privacy of a person to be so invaded" תשובתו של כב' השופט watkinsהיתה, כי אין לאפשר חדירה כזאת, ובבטלו את ההזמנה להעיד, הוא אומר בעמ' 518מול האות F): Although i bear in) is the in my opinion, the paramount consideration(mind the importance of the evidence to the respondent Right of the individual. I do not see why a stranger to this suit . Should be forced to divulge evidence of this kind against his"will (ההדגשה שלי - א' ה'). היינו, בענין ,morganיש לנו עילת חסיון שזיכרה אינו בא בחוק, ואשר מטרתה למנוע חיוב של אדם זר להליכים משפטיים, לגלות מסמכים הנוגעים למצבו הכלכלי. פן אחר של היבט הפרטיות הינו הפן הנובע משיטת ההפניה מחוזה אחד לחוזה אחר (היינו שיטת ההצמדה), ואסביר את דברי, תוך הדגמת הפן האמור: ראובן ולוי, מתקשרים בהסכם של עובד ומעביד, ולפיו הם קובעים שהשכר שישולם ללוי יהא זהה לשכר שהוסכם שישולם לשמעון, בהתאם להסכם שהתקשרו ביניהם גדעון ושמעון. גדעון ושמעון, אינם ערים כלל ועיקר לחוזה בין ראובן ולוי, ואלה מזמינים את גדעון להעיד על פרטי ההסכם שבינו ובין שמעון. נשאלת השאלה האם יחוייב גדעון, חרף התנגדותו, להופיע ולהעיד על פרטי ההסכם שבינו לבין שמעון. סבורני כי התשובה לכך היא שלילית. באם נחייב את גדעון להעיד, הרי נפגע בזכויות הבסיסיות והאלמנטריות המוקנות למתקשרים בחוזה, והזכאים לשמור לעצמם את תנאי ההסכם שנכרת ביניהם, ואין להכריחם לגלות פרטים אלה, במשפט או בהליך אחר, כולל בוררות, ואשר הם זרים לו לחלוטין. לדעתי, אין כל חשיבות לעובדה, כי בענייננו מדובר בתנאי השכר או בטבלאות השכר והעבודה של קבוצת עובדים יותר גדולה. אין, ולא יכולה להיות, כל משמעות או הבחנה בין הסכם השכר המתייחס לעובד אחד, או לקבוצה של עובדים. העקרון הקובע והמנחה הוא ענין שמירת הסודיות ואיהפגיעה בפרטיות. לדעתי, תנאי שכרו של אדם או הפרט בין כיחיד ובין כחלק מקבוצה, הינם בבחינת סוד ביחסים שבינו לבין מעבידו, וקיימת הסכמה משתמעת במסגרת היחסים האמורה, שאלה לא יתגלו; ואין להכריח לגלותם. אין כל משמעות לטענתו של עו"ד דוידוב, לפיה אין ארגון העובדים מבקש שמות או פרטי שכר, אלא רק דירוג והטבות של עובדי החברה לאוטומציה. העובדה שאין הוא מבקש את שמות העובדים, אין לה כל חשיבות. הקובע הוא הרצון לדעת את תנאי השכר של קבוצת עובדים מסויימת. לדעתי, ללא הוראה מפורשת בחוק זכאי מר גבעול, כי תנאי שכרם של אותה קבוצת עובדים העובדת בחברה לאוטומציה ישמרו בסוד והוא לא יחוייב לגלותם. כל האמור לעיל, נאמר תוך התעלמות מהוראות סעיף 2(8) לחוק, על אחת כמה וכמה מתחייבת המסקנה האמורה לאור ההוראות המפורשות בסעיף 2(8) לחוק, האוסרת פגיעה בפרטיות ע"י הפרת חובת הסודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם. מוסיף ב"כ ארגון העובדים, וטוען, כי הוראות סעיף 2(8) לחוק, אינן חלות בענייננו, מאחר ואין המדובר בפגיעה באדם מסויים, מאחר והמדובר בתנאי השכר של קבוצת עובדים. בסעיף 2(8) לחוק, נקבע כי פגיעה בפרטיות, מתבצעת ע"י הפרה של חובת הסודיות "לגבי ענייניו הפרטיים של אדם". הפירוש שב"כ ארגון העובדים מנסה ליתן להוראות סעיף 2(8) לחוק, הינו בגדר פירוש מלאכותי, ואסביר את דברי: ההבחנה שאליה שואף ב"כ ארגון העובדים, דינה להידחות. אין כל משמעות לעובדה, כי המדובר בעניינם הפרטי של קבוצת אנשים, מאחר ויש להתייחס לכל אחד ואחד מן העובדים של החברה לאוטומציה כאל אותו "אדם" כאל אותו פרט הנזכר בסעיף 2(8) לחוק. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות, איפוא, את בקשתו של ב"כ ארגון העובדים, להזמין את מר גבעול להעיד. אני סבור, כי בענייננו, קיימת עילת חסיון למר גבעול, לא להופיע ולהעיד לגבי תנאי שכרם של עובדי החברה לאוטומציה, מאחר ויש להתייחס לכל אחד ואחד מן העובדים כאל "האדם" הנזכר בסעיף 2(8) לחוק. .5אין אני יכול לסיים החלטה זו מבלי להתייחס לפסק-דין שניתן ע"י בית-הדין הארצי לעבודה, בתיק מו/29-4, פרושן ואח' נ' מועצת פועלי חיפה ואח' [2]. מדובר בפסה"ד בערעור שהגישו המערערים שם, שהינם מנהלים חברת החשמל, שהיא עצמה לא היתה צד להליך, לבטל את הזמנתם להעיד באותו הליך ואשר במסגרתו נתבקשו להביא, בין היתר, טבלאות שכר של עובדי חברת החשמל. להלן בקצרה, העובדות שם: בין בתי הזיקוק בחיפה בע"מ (להלן - בתי הזיקוק), שהינה חברה ממשלתית כמשמעה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה- 1975(להלן - חוק החברות הממשלתיות) לבין עובדי בתי הזיקוק, התברר סכסוך בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, שעניינו היה דרישת עובדי בתי הזיקוק לתוספות שכר. הסעיף הרלבנטי שם, אשר עליו ביססו העובדים את דרישתם, היה הסעיף הבא בהסכם הקיבוצי שביניהם, ואשר זו לשונו: "עם זאת מוסכם בזה כי אם לעובדים בחברות ממשלתיות או באחת מהן תינתן תוספת האיזון או כל תוספת אחרת במקומה בנוסף להסכם המסגרת יחול הדבר גם על עובדי בתי הזיקוק לנפט בע"מ ובכך יבוטל האמור בסעיף "ב" דלעיל". עילת התביעה נגד בתי הזיקוק היתה תשלום תוספת, ששולמה בחברת החשמל, שגם היא חברה ממשלתית כמשמעה בחוק החברות הממשלתיות. במסגרת הדיון בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, וכדי להוכיח את תביעתם, הזמינו עובדי בתי הזיקוק, כעדים מטעמם את: מר עמוס פרושן, יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל; מר יצחק חופי, מנכ"ל חברת החשמל ואת חשב המשכורות של חברת החשמל. כל העדים האמורים, התבקשו להביא עימם טבלאות דירוג וכל מיני מסמכים נוספים אחרים, אשר פורטו בהזמנות שנשלחו אליהם. העדים האמורים הגישו בקשה לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, לבטל את הזמנתם, תוך כדי שהם טוענים טענות שונות, ובין היתר, את הטענה של פגיעה בצינעת הפרט, מאחר ותנאי עבודתם של עובדי חברת החשמל הינם חסויים. בית-הדין האזורי לעבודה דחה את בקשתם של העדים לבטל את הזמנתם, ועל ההחלטה האמורה הוגשה בקשה לרשות לערער, שנדונה בתיק מו/ 29-.4 בית-הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור. העובדות שם היו שונות לחלוטין מן העובדות בענייננו ואין להקיש מהן לענייננו. שם היה מדובר בשתי חברות ממשלתיות, וזו היתה, למעשה, נקודת המוצא של בית-הדין הארצי לעבודה, לדחיית ערעורם של העדים. בפני בית-הדין הארצי לעבודה נטענת גם כן טענת החסיון, וכך נאמר שם מפי כב' הנשיא גולדברג (סעיף 11): "העדים הסתמכו על שורה של תקדימים שעניינם שמירת צנעת הפרט. ונציין כאן שניים מהם בלבד: nasse& morgan v. Morgan research . 1028A.c(1980). אין לנו צורך להתייחס בהליך זה לשאלה האם חסויים תנאי העבודה במפעל שאינו "שירות ציבורי" במשמעות הרחבה של הביטוי "שירות ציבורי" שבסעיף 10(ב) לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, וזאת מן הטעם שחברת החשמל ובית הזיקוק שניהם "שירות ציבורי" המה, כך שנותר לנו לבחון אם יפה הטענה ל"שירות ציבורי" כאמור". כפי שקבעתי לעיל, העובדות בפסק-הדין הנ"ל של בית-הדין הארצי לעבודה, היו שונות לחלוטין מן העובדות בענייננו, ולפיכך אין להקיש מהן בשום פנים ואופן לענייננו. .6לאור כל האמור לעיל, אני מבטל את בקשת ארגון העובדים בעירית תל-אביב-יפו, להזמין את מר גבעול להעיד בפני הבורר מר רוממיה הלוי סגל. אין צו להוצאות.חיסיוןמשכורת