מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה ביחס לעסקת קומבינציה: בפני תביעה ותביעה שכנגד ביחס לעסקת קומבינציה שנחתמה בין התובע ואחרים לבין הנתבעת 1. התביעה העיקרית הינה על סך של 738,967 ₪ התביעה שכנגד הינה על סך של 208,077 ₪. 2. העובדות הצריכות לעניין ושאינן במחלוקת: הנתבעת 1 הינה חברה קבלנית העוסקת בבניית בתי מגורים. הנתבעים 2 ו-3 הינם מנהלי המניות בנתבעת 1. ביום 13.12.99 התקשרו התובע ואחיו עם הנתבעת 1, חברה קבלנית, בעסקת קומבינציה עפ"י הסכם קומבינציה (להלן: "ההסכם"), ביחס לחלקה 92 בגוש 6379, הנמצאת ברח' הרמב"ם 43 בפ"ת. במסגרת ההסכם, התחייבה הנתבעת לבנות על החלקה בניין מגורים בן 22 דירות מתוכן עשר דירות עבור בעלי החלקה: התובע, מר יצחק אלגזי והגב' שרה פרנס. בהתאם להסכם, קיבל התובע ארבע דירות בנות ארבעה חדרים בקומה הרביעית בבניין. הואיל ובין התובע לנתבעת 1 נעשו הסכמות החורגות מההסכמים שנעשו בין הנתבעת 1 לבין יתר בעלי הקרקע, חתמו התובע והנתבעת 1 ביום 12.12.99, על תוספת להסכם הקומבינציה. (להלן: "התוספת") ביום 27.8.00 ניתן היתר בניה חלקי לעבודות עפר, כלונסאות ועמודים (להלן:"ההיתר החלקי"). ביום 24.1.02 ניתן היתר בניה לבניית הבנין כולו (להלן: "היתר הבניה") . התובעת בנתה את הבניין. התובענות ההדדיות הוגשו בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים בעקבות אופן מימוש וביצוע ההסכם. למען הנוחות יקרא התובע בשם "התובע" והנתבעים בשם "הנתבעים" בשתי התובענות. טענות הצדדים 3. טענות התובע ב"קצירת האומר": הנתבעת 1 התחייבה למסור לידי התובע את ארבעת הדירות בתוך 18 חודשים ממועד קבלת היתר הבניה כשהן "מושלמות וגמורות וראויות לאכלוס". בפועל, משחלפו חודשים רבים והתברר כי אין בכוונת הנתבעים להזמין ולהתקין את המטבחים שביקש התובע בדירות, נאלץ התובע ביום 13.11.03 להסכים לקבלת החזקה בדירות שלא שהושלמו ובלא שהותקנו בהן מטבחים. מיד לאחר שקיבל חזקה בדירות, נאלץ התובע להשקיע כספים וזמן בהשלמת הדירות בעצמו, ואלו הושלמו רק ביום 1.3.04. היתר הבניה הראשון לבניה בקרקע ניתן ביום 27.8.00. תאריך השלמת הדירה הינו 1.3.04 ולפיכך איחרה הנתבעת ב-24 חודשים במסירת הדירה. בהתאם לסעיף 26 להסכם, חייבים הנתבעים לפצות את התובע בפיצוי מוסכם בסך של 750 דולר בגין כל חודש איחור במסירת כל דירה. לפיכך עומד חובם של הנתבעים בגין האיחור על סך של 72,000 דולר. בסעיף 16ג'4 לחוזה התחייבה הנתבעת 1 כי כל הדירות שיבנו על ידה בבניין יהיו בגודל שווה. בסעיף 30 לחוזה הקומבינציה הוסכם כי 20% מכל תוספת בניה שתאושר ותבנה ע"י הנתבעת 1 במגרש תהיה שייכת לתובע. בפועל התברר כי הנתבעת 1 בנתה דירות גג גדולות, כך שנבנו 86 מ"ר עודפים. התובע כאמור זכאי להירשם כבעלים של 20% מהשטח העודף. בהתאם לחוו"ד השמאי קינר, שווי חלקו זה של התובע בשטחים העודפים הינו 164,000 ₪. בניגוד לאמור לנספח להסכם, לא התקינה הנתבעת מטבחים בדירות וכן לא הותקנו צנרת מים וביום במטבח, כיורי שיש וחיפויי קרמיקה. בהתאם לחוות הדעת מטעם התובע, עלות התקנת הנ"ל הינה בסך 140,000 ₪. בסעיף 4 לחוזה הקומבינציה נקבע כי אם יוגדלו שטחי המחסנים בבניין מעבר לקבוע בסעיף, יוגדלו שטחי המחסנים לדירות התובע בהתאם. שטחי המחסנים בבניין הוגדלו אולם הנתבעת מכרה את השטחים המוגדלים לרוכשי דירותיה ולא הגדילה את המחסנים בדירות התובע. בהתאם לחוות הדעת, שווי המחסנים הינו בסך של 35,000 ₪. בהתאם לסעיף 4א' לחוזה, התחייבה הנתבעת למסור לתובע 4 דירות בנות ארבעה חדרים. בפועל שטח הממ"ד נופל מהשטח המינימאלי הקבוע בדין לשטח חדר, היינו, שטח הממ"ד הינו פחות מ-8 מ"ר. בנוסף, מיקום החלון במטבח נמוך מהנדרש בדין. כתוצאה מאי ההתאמות הנ"ל, נגרמה ירידת ערך לדירות בשווי של 34,000 ₪ כמפורט בחוות הדעת. בהתאם לסעיף 16 ב' לחוזה הקומבינציה, היה על הנתבעת לחלק את החניות בבניין בתיאום עם בעלי הקרקע. למרות פניות חוזרות ונשנות, מסרבים הנתבעים לבצע את חלוקת החניות וכתוצאה מכך נגרמים קשיים ואי נוחות לדיירי הבניין. על פי המוסכם בין התובע לנתבעים, זכאי התובע לקבל ארבע חניות מקורות, כאשר אחת מהן הינה חניה כפולה. קיימים ליקויי בניה ואי התאמות בדירות התובע ובלובי הקומה בה מצויות הדירות. עלות תיקון הליקויים הינה בסך של 24,000 ₪. הנתבעים 2-3 שהינם מנהלי הנתבעת 1 ערבו להתחייבויות הנתבעת 1 לתובע ועל כן חבים הם בפיצוי התובע ביחד ולחוד עם הנתבעת 1. 4. טענות הנתבעים 1 ו-2 בקליפת האגוז : היתר הבניה הראשון מיום 27.8.00 היה לעבודות עפר, כלונסאות ועמודים ולא לבניית הבניין היתר זה נדרש בשל תנאי הקרקע הקשים. היתר הבניה להקמת בנין בן 4 קומות ניתן בתאריך 24.1.02 וזאת מאחר והיו התנגדויות לתכנית שהוגשה ע"י הנתבעת 1 לבניית בניין בן 6 קומות. בניית הדירות הושלמה בתאריך 28.4.03. התובע סירב לקבל את הדירות לחזקתו ורק בתאריך 13.11.03 ניאות לקבלן כאשר במועד זה לא היה כל איחור במסירת הדירות. התובע פנה למטבחי הפורום להזמנת ארונות מטבח לדירותיו אולם דרש ממטבחי הפורום דרישות בלתי סבירות ובגין חילוקי דעות ביניהם לא בוצעה הזמנת הארונות של התובע במטבחי הפורום ובשל כך נגרם העיכוב בהתקנתם. הנתבעת 1 הציעה לתובע זיכוי כספי בגין המטבחים אולם התובע גרם בעצמו לאיחור בהתקנת ארונות המטבח. עפ"י ההסכם שבין הנתבעת 1 למטבחי הפורום זכאי התובע לזיכוי כספי בסך 35,100 ₪ עבור ארבעת המטבחים. שטח הבניה הנוסף נועד לדירות הגג בלבד ולא ניתן לפצל שטח זה לדירות התובע ולא לדירות האחרות בבניין. בנסיבות אלה התובע אינו זכאי לשטח נוסף לדירותיו וגם לא לתמורה כספית בגין השטח הנוסף. התובע קיבל שטח מחסן בהתאם למוסכם איתו בחוזה ואין הוא זכאי לשטח נוסף. חלוקת שטחי המחסן נעשתה עפ"י אחוזי העסקה שבין הצדדים ואין לתובע שום זכות לשטח מחסן נוסף. הממ"ד וכן חלון המטבח נבנו בהתאם לתכנית הבניה. הדירה לפי שטחה כולל הממ"ד, הינה בהתאם למוסכם עם התובע עפ"י הסכם הקומבינציה, לפיכך אין כל ירידת ערך לדירות התובע. התובע קיבל את החניות המגיעות לו בהתאם להוראות סעיף 16(ב) להסכם הקומבינציה. בהתאם לאמור בסעיף 13(ב) להסכם הקומבינציה, המע"מ על שירותי הבניה ישולם ע"י הבעלים תוך 30 ימים מיום מסירת החזקה בקרקע. התובע לא שילם את תשלומי המע"מ והנתבעת נאלצה לשלם במקומו. חלקו של התובע בתשלום המע"מ הוא 40% ולאחר קיזוז 30,000 דולר אשר הובטחו לו בתוספת להסכם, היתרה לתשלום הינה 288,000 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע לסך של 457,885 ₪. בהתאם לסעיף 4(א) להסכם התחייבה הנתבעת לשטח דירה נטו של 89 מ"ר + ממ"ד. בשטח המקרקעין כפי שנמכר לנתבעת לא ניתן היה לנצל את זכויות הבניה באופן ששטחי הבניה יהיה כפי שנקבע בהסכם והיה צורך לרכוש מהעיריה את השטח שהופקע על ידה לצרכי ציבור בסך של 130,347 ₪. הנתבעת שילמה סכום זה בתאריך 25.12.01 על כן חלקו של התובע (40%) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד סכום זה כיום על סך של 62,988 ₪. 5. תמצית טענות הנתבע 3 הנתבע 3 לא היה מעורב בכל שלב שהוא בהתקשרות במו"מ או בביצוע ההסכם אלא צורף כערב במצגי שווא ובהטעיה כחמש שנים לאחר שנכרת ההסכם ופחות משישה חודשים בטרם הוגשה התביעה. נתבע 3 חתם על כתב הערבות בתאריך 30.3.04 וזאת לאחר שהדירות שהחברה בנתה עבור התובע נמסרו לו כבר ביום 13.11.03 ואף המטבחים ושאר ההשלמות הסתיימו בתאריך 1.3.04, קרי כחודש לפני חתימתו על הערת אזהרה. במועד שבו נתבקש הנתבע לחתום על כתב הערבות לא הועלו בפניו כל טענות או השגות על ביצועי הנתבעת או מחדלים המיוחסים לה. הנתבע 3 סבר כי התובע ימנע את רישום הערות האזהרה לטובת קוני הדירות שרכשו דירות בפרוייקט אם לא תצורף חתימתו כערב. אילו היה התובע מעמיד את הנתבע 3 על הטענות נגד הנתבעת הרי שהנתבע 3 לא היה מסכים לחתום. בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד הנתבע 3 כאיש שטח באתרי הבנייה ולא היה פעיל בענייניה ועסקיה של הנתבעת. 6. טענות התובע ביחס לתביעה שכנגד: התובע פנה למנהל הנתבעת כבר בתחילת העבודות להקמת הפרוייקט וביקש לקבל חשבוניות מס ותחשיב המראה את סכום המע"מ החל עליו. מנהל הנתבעת סירב להמציא חשבוניות מס ותחשיב. על כן סוכם כי הנתבעת תקזז את הסך של 30,000 דולר אותו התחייבה לשלם לתובע וכי סכום זה יכסה את מלוא חוב המע"מ בגין העסקה החל על התובע. התובע מעולם לא נדרש לשלם את הסכום הנקוב בכתב התביעה שכנגד בין מע"מ ועל כן אין הוא חייב לשלם ריבית על סכום שמעולם לא נדרש לשלם. הפעם הראשונה בה נזכרה הנתבעת לומר שנרכשו על ידה שטחים כלשהם מעיריית פ"ת בדרך של פדיון הפקעה הייתה בכתב התביעה שכנגד. אם שולמו לעיריה סכומים אלו, הרי שהתובע אינו מחוייב להשיב לנתבעת דבר שכן סעיפים 11 ו-12 להסכם הקומבינציה קובעים כי כל התשלומים לעירית פ"ת חלים על הנתבעת. הנתבעת לא הודיעה מעולם לתובע על ההוצאה האמורה ולא ניתן לחייבו בתשלום ששולם בלא ידיעתו. 7. מסכת הראיות ביום 21.3.06 הורה כב' השופט שטרנליכט על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. חוות הדעת הוגשה ביום 31.12.06 . ביום 18.5.08 הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש כי המומחה מטעם ביהמ"ש נפטר. בהחלטתי מיום 5.4.12 קבעתי כי בנסיבות הכוללות שנוצרו ואשר פורטו בהרחבה בהחלטתי, ינוהלו ההוכחות ללא חוות דעתו של המומחה אשר מונה וכי לא ימונה מומחה נוסף. מטעם התובע נשמעה עדותו שלו, עדותו של עו"ד יגאל יהלומי. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1 ו-2 בעלי המניות בנתבעת 1. כן הוגשו חוות דעת של המהנדס ושמאי המקרקעין גבי קיינר. מטעם הנתבעים הוגשה חוו"ד הנדסית של המהנדס והשמאי דניאל יאסו והמומחים נחקרו בפני. הצדדים סיכמו בכתב. 8. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות באי כוחם של הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות, וזאת לאור הנימוקים שאפרט להלן. פיצוי בגין איחור במסירת הדירות 9. בכדי להכריע בטענות הצדדים בעניין זה יש להשיב, למעשה, על שתי שאלות. האחת - ממתי נמנה מניין החודשים המצויין בסעיף 15 להסכם. השנית- מתי נמסרה החזקה בדירות לידי התובע. סעיף 15 להסכם קובע כדלקמן: "הקבלן ישלים את הבניה תוך 18 חודש ממתן היתר הבניה, כך שהבנין כולו יהיה מוכן וראוי למגורים ואיכלוס במועד זה. אולם איחור של עד 3 חודשים בהשלמת הבניה לא יהווה הפרה המקנה לבעלים זכות לתביעה כלשהי, לרבות לגבי תקופה זו..." סעיף 26 להסכם קובע כי "בגין אחור במסירת כל דירה ישלם הקבלן לבעלים סכום של 750$ לחודש". 10. התובע טוען כי רק ביום 13.11.03 נמסר לו מפתח הדירה וזאת לאחר שורה ארוכה של מכתבים לבא כוחה של הנתבעת בבקשה לקבלת המפתח ולהתקנת המטבחים בדירות. כאשר נמסרו לו המפתחות, היה עליו לטענתו לבצע השלמות לרבות התקנת המטבחים ובפועל רק בתאריך 1.3.04 הסתיימו ההשלמות הנדרשות. לפיכך עומדת לטענתו התקופה הכוללת של האיחור במסירת דירות התובע, מיום 27.8.00 עד ליום 1.3.04 על 24 חודשים בגינם על הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 750$ לחודש בהתאם להסכם ובסה"כ 72,000$ עבור ארבעת הדירות. לשיטת התובע, יש להתחיל את ספירת הימים מהמועד שהתקבל ההיתר החלקי. מאידך גיסא, לטענת הנתבעים לא היה איחור במסירת החזקה, שכן את מנין הימים יש להתחיל ממועד קבלת היתר הבניה ולא ממועד קבלת ההיתר לעבודות עפר, כלונסאות ועמודים. בנוסף טוענים הנתבעים כי האיחור במסירה נגרם עקב התנהלותו של התובע, בין היתר, עקב עבודות מיוחדות שדרש שהחברה תבצע ואשר היו בניגוד למוסכם. 11. כאמור לעיל, לצורך בנית הבניין על המקרקעין הוצאו שני היתרי בניה; הראשון התייחס לעבודות עפר, כלונסאות ועמודים והשני לבניית הבניין כולו. עם קבלת ההיתר החלקי ביצעה הנתבעת 1 עבודות על פי המותר בהיתר זה וסיימה העבודות המותרות במועד. הנתבעת נאלצה להמתין עד שהתקבל היתר הבניה והייתה מנועה מלהמשיך בעבודות הבניה עד לאחר קבלתו. 12. התובע טען בסיכומיו כי "לא יעלה על הדעת שהנתבעת 1 תוכל לעקוף את התחייבותה לסיים את העבודות בתוך 18 חודשים ממועד התחלתן בדרך מלאכותית של פיצול היתר הבניה" אלא שהנתבע 2 הבהיר בתצהירו כי מאחר והיו התנגדויות לתכנית שהוגשה ע"י הנתבעת 1 לבניין בן 6 קומות, הוצא ההיתר באיחור. טענה זו לא נסתרה ועל כן, בעניין זה מבכרת אני את גרסת הנתבעים ועל כן אני סבורה כי יש לפרש את המילים "היתר הבניה", המופיעות בסעיף 15 להסכם, כמי שמתייחסות להיתר הכללי של בנית הבניין ולא להיתר עבודות עפר, כלונסאות ועמודים. זאת הן מניתוח נסיבות העניין והן מנימוקי פרשנות כלליים , ואפרט : היתר לביצוע עבודות עפר, כלונסאות ועמודים לעומת היתר בניה כללי ומפורט, הכולל בנית בנין דירות, מרתפי חניה וחנויות, הינו זניח לעומת ההיתר הכללי. הצדדים לחוזה התכוונו לקצוב את משך תקופת הבניה אולם היה ונוצר פער זמנים בין קבלת ההיתר החלקי לבין קבלת ההיתר הכללי אין ספק שהתכוונו כי פער זמנים זה לא יכלל במניין הימים בייחוד שהעיכוב נבע מהתנגדויות שהוגשו. בנית הבניין ראשיתה בחפירה ובביצוע עבודות עפר ועיקרה בבניה, זוהי מהותו של החוזה. על כן יש לקבוע כי הצדדים התכוונו לכך שמנין הימים לסיום הבניה יחל ממועד קבלת ההיתר הכללי לבנית הבניין כולו, היינו היתר הבניה שניתן ביום 24.1.02. 13. אשר על כן המועדים הרלוונטים לצורך בחינת השאלה האם הנתבעת עמדה במועד המסירה הקבוע בחוזה, הינם כדלקמן : ביום 24.1.02 ניתן היתר בניה. הנתבעת התחייבה לסיים הבניה תוך 18 חודשים מיום מתן היתר הבניה, דהיינו הנתבעת התחייבה לסיים הבניה ולמסור החזקה עד ליום 24.7.03 לנתבעת ניתנו שלושה חודשי איחור, דהיינו מסירת הדירות צריכה היתה להיעשות לא יאוחר מיום 24.10.03. 14. הצדדים חלוקים גם באשר למועד מסירת החזקה בדירות בפועל לידי התובע. לגרסת התובע, משלא התקינה הנתבעת את בדירות המטבחים שביקש, הסכים ביום 13.11.03 לקבלת החזקה בדירות בלא שהותקנו בהן מטבחים וכאשר מצויים בהן ליקויים שונים. לאחר שקיבל חזקה בדירות, השקיע כספים וזמן בהשלמת הדירות בעצמו, ואלו הושלמו לשיטתו אך ביום 1.3.04. הנתבעת טענה מאידך גיסא כי התובע הוא שסיכל את קבלת החזקה בדירות שכן דרש דרישות מוגזמות שאינן מעוגנות בהסכם או בתוספת להסכם ועל כן סירבה הנתבעת להתקין את המטבחים שנדרשו על ידו. בעוד שכבר בתחילת חודש יולי 2003 הוציאה הנתבעת מכתב ובו ציינה כי התובע רשאי לתאם מועד לקבלת החזקה בדירות. במכתב מיום 14.7.03 שכתבה הנתבעת לתובע נכתב כדלקמן: "1. קיבלנו את מכתבך מיום 8.7.03. 2. כידוע לך הדירות מוכנות למסירה החל מתחילת יולי 2003. 3. מסיבות השמורות עימך עד עצם יום זה אתה מסרב לקבלן. 4. מטבחים- מאחר ואינך מעוניין לקבל את אשר הוסכם בחוזה הקומבינציה ואף הודעת לנו ולחברת המטבחים לא לספק את המטבחים כמוסכם, אנו נאלצים למסור לך את הדירות ללא המטבחים, ותפוצה בעלות המטבחים בסך של 5,000 ₪ למטבח כמוסכם בחוזה הקומבינציה. 5. כמובן שמיד לאחר שיותקנו המטבחים, נתקין לך שיש וכיור. 6. לגבי עבודת האינסטלציה, שינוי נקודות החשמל והגז. במשך כל תקופת הבניה ניתנה לך האפשרות לבחור ולעשות כרצונך וכך היה כך שאין לך על מה להלין, אלא על עצמך. 7. הינך מתבקש לתאם עם אורן מנהל האתר מועד למסירת הדירות. 8. כמו כן, אבקשכם להסדיר את תשלום המע"מ בסך של כ-65,000$ אשר החברה שילמה עבורכם והנכם נדרשים לשלם סכום זה במועד מסירת החזקה בדירות". במכתב שכתב התובע לנתבעת ביום 25.7.03, בתגובה לקבלת מכתב הנתבעת, פירט התובע 8 ליקויים ואי השלמות ביניהם גם אי התקנת ארונות המטבח. עיון בליקויים אשר פורטו במכתב זה, מעלה כי אין המדובר בליקויים אשר אינם מאפשרים כניסה לדירה והשלמתם במועד מאוחר יותר. במכתב נוסף שכתבה הנתבעת לתובע ביום 30.7.03, נכתב כדלקמן: "1. בתאריך 14.7.03 נשלחה הודעה ובה התבקש יוסף אלגזי לתאם מועד מסירת הדירות. עד עצם יום זה טרם הגיעו. ...במעמד מסירת הדירות יערך פרוטוקול ובו יצויינו הליקויים הקיימים במידה ויש...". בתגובה למכתב זה, שלח התובע לנתבעת פקס ביום 31.7.03 ובו ציין כדלקמן: "...לא מדובר בליקויים בדירות אלא במצב שלא ניתן כלל לגור בהן כגון: העדר מטבחים וכו'..." בע"א 531/88 מתתיהו עצמון ואח' נ' מרכז כלל ירושלים בע"מ, פ"ד מד (2) 55 נקבע כי סירובו של הקונה לקבל נכס בנימוק כי נותרו ליקויים בנכס, אינו מקנה לקונה פיצוי בשל העיכוב במסירת הנכס, שכן פעולתו נוגדת את החובה להקטין נזקיו. אכן, המקרה שלפנינו שונה שכן לא מדובר אך בטענה לליקויים בנכס אלא אף בטענה ביחס לאי התקנת המטבחים אלא שביחס למטבחים שוכנעתי כי הזמנת התובע חרגה מהמוסכם בתוספת להסכם ועל כן אין בסירוב הנתבעת להתקין המטבחים האמורים משום הפרת ההסכם. ובעניין זה העיד הנתבע 2 ועדותו בעניין זה לא נסתרה: "ש. ..אתה אומר שהוא הלך וביקש משהו אחר, לא מה שהוא הזמין? מה ההבדל? ת. הוא ביקש תוספות ושינויים לא על פי הנספח להסכם. ש. מה הוא ביקש תוספת? ת. לא זכור לי מה הוא ביקש. היה לו תיאבון גדול...הם אמרו לי שיש לו דרישות מעבר למה שחתמנו לו ולכן הם לא מסכימים לספק לו ארונות לפי הדרישות שלו. ש. מאיפה את יודע שהוא ביקש כאלה דברים? ת. כי זה היה החילוקי דעות. מה מגיע לו ומה לא מגיע לו..." (עמ' 19-20לפרוטוקול). ובהמשך- "ת. היה ארונות מגיע לו ארונות סטנדרטיים על פי ההסכם שלי עם מטבחי הפורום שזה 70 דולר למטר ופה המחיר למטר היה 1455, בגלל זה לא הסכמתי לשלם לו את זה...הוא ביקש ארון מטבח מדגם עץ וזה לא מה שסיכמנו.. ש. דגם עץ זה לא סנדוויץ'? ת. מה פתאום. ש. מה ההבדל.. ת. הבדל עצום...ההבדל במחיר בין גוף סנדוויץ לגוף עץ זה פי שלוש וזה לא סיכמנו..הוא רצה לחגוג על החברה במקום שאנחנו סגרנו 70 דולר למטר, הוא רצה מטבח דגם עץ...והוא רצה במקום 70 דולר, 300 דולר וזה מה שהביא אותנו לכל ההתמקחות". (עמ' 21-22 לפרוטוקול). 15. משהתעקש התובע לקבל מטבחים יקרים מאלו שעליהם סוכם עימו בנספח להסכם, הרי שהנתבעת לא הייתה מחויבת לספקם ולא ניתן ליחס לה את ההפרה האמורה ביחס לאיחור במסירת הדירות. זאת ועוד, הליקויים והחסרים שנמנו על ידי המומחה מטעם התובע הינם כאלו שניתן היה לתקנם ולהשלימם ואין מדובר במצב שאי אפשר להכנס לדירה בגינם. על כן, חל האמור בפ"ד עצמון במקרה שלפני. 16. אשר על כן, ומשהוכח, הן באמצעות עדות הנתבע והן באמצעות מכתבים שנשלחו לתובע בזמן אמת, כי הנתבעת ניאותה למסור החזקה בדירות לתובע כבר במהלך חודש יולי 2003, ומשהתובע סירב לקבלן במועד זה בעקבות אי הסכמות ביחס למטבחים ובין ליקויים קלים שניתן לתקנם, הרי שאין המדובר באיחור במסירת הדירות ועל כן ומשבחנתי את הראיות והעדויות בעניין זה, החלטתי לדחות את התביעה בעניין זה. פיצוי בגין אי קבלת חניות 17. סעיף 16 ב' להסכם קובע כי "לכל דירה מדירות התמורה תוצמד חניה". התובע עתר בכתב התביעה לפיצוי בגין אי קבלת חניות כמוסכם, אלא שמעדותו עולה כי קיבל חמש חניות: "ש. אתה קיבלת? ת. אני קיבלתי 5. ש. אז למה אתה טוען שלא קיבלת חניות? ת. כן, אבל לא מקורות. ש. אז קיבלת 5 חניות, כמה מקורות? ת. אחת כפולה ושלוש מקורות. ש. אחת לא מקורה? ת. אחת חצי מקורה. ש. הכל מקורות קיבלת? ת. כן. ש. אז קיבלת? ת. לא קיבלתי, אני לקחתי, לא קיבלתי, זה שלי. יש הסכמה בין כל השנים, כל השנים חתמו וזה מסוכם...אחרי שהוא עזב את המקום, הדיירים הסתדרו לבד.." (עמ' 36 לפרוטוקול). התובע לא העלה כל טענה בסיכומיו ביחס לחניות ועל כן ככל הנראה ויתר התובע על טענותיו בעניין זה. פיצוי בגין אי התקנת מטבחים בדירות 18. לטענת התובע, בניגוד להתחייבויות עמה, לא התקינה הנתבעת מטבחים בדירותיו, כמו כן לא הותקנו צנרות מים וביוב וכן לא הותקנו כיור שיש וחיפוי קרמיקה. בהתאם לחוו"ד מטעמו, הוערכו העלויות בסך של 35,000 ₪ לכל דירה ובסה"כ 140,000 ₪ עבור ארבעת הדירות וזאת, נכון למועד חוות הדעת- 10.12.03. בהתאם לחוות דעתו של שמאי הנתבעים, מר דניאל יאסו, את שווי ארונות המטבח, השיש, הכיור, הברז והחיפוי בסך של 10,650 ₪ ובסה"כ 42,600 ₪ עבור ארבעת הדירות. סעיף 2 לנספח להסכם, אשר נחתם כאמור ביום 12.12.99 קובע כי "לגבי המטבחים סוכם ש-4 הדירות יכללו ארונות מטבח כפי סוכם על 7 מטר למטה + 7 מטר למעלה. ארונות סנדוויץ בכל הארונות". מומחה התובעת, מר קיינר, ציין בעדותו כי התבסס בחוות דעתו על הצעת מחיר שקיבל התובע ממטבחי הפורום ע"ס 33,000 ₪ למטבח. "ש. בסעיף 7.1 באמדן הליקויים והפיצוי כתבת שבגין 4 דירות התקנת ארונות מטבח, שיש וציפוי קרמיקה ניתן פיצוי של 140,000 ₪, על סמך מה, על סמך איזה חוות דעת שהייתה בפניך הגעת ל-140 אלף. ת. הייתה פה בזמנו הצעה של מטבחי הפורום עבור המטבחים של משפחת אלגזי, מדובר ב-33 אלף שקל שזה לא כולל את הציפוי קרמי, כיור, ברזים והצנרת." משנשאל מר קיינר אם ידע כי ההצעה מתייחסת לארון מסוג עץ בעוד בנספח לתוספת סוכם על סנדוויץ השיב כי ההפרש הוא קטן, לדבריו, כמאה דולר למטר: "ש. והאם ידוע לך שההצעה הזאת שהוגשה אל משפחת אלגזי, הכוונה הייתה לארון מטבח דגם עץ, כאשר דגם עץ לעומת המפרט הטכני שחתמנו עליו בנספח, אדון קיינר היית צריך להסתפק בסנדוויץ, דלתות סנדוויץ עולה 70 דולר למטר ולא מאה דולר.. ת. לא מקבל את זה...אם נניח היה ארונות המטבח היו צריכים להיות סנדוויץ..ההפרש הוא קטן ש. מה ההבדל בין ארונות סנדוויץ לגוף מלא עץ? ת. מאה דולר למטר. ש. לפי שיטתך שאם מטבחי הפורום כתבו הצעה שארונות מטבח עולה דלתות עץ עולה 300 דולר למטר ולפי שיטתך עולה ארונות סנדוויץ 200 דולר למטר? ת. 200-250 דולר...זה המחירים של נגרים לארונות סנדוויץ". (עמ' 49-50 לפרוטוקול). כמו כן, משנשאל אם ידע כי ההסכם של הנתבעת עם מטבחי הפורום היה לארונות בשווי 70 דולר, השיב בשלילה: "ש. ידוע לך שהחברה חתמה הסכם עם מטבחי הפורום והתחייבה לספק ארונות לפי 70 דולר למטר? ת. לא ידוע לי. ש...כמה הערכת פה שווי מטר עץ בשקלים? ת. הערכתי ארונות עץ 14 מטר, כולל קרניז וכולל אבזור זה 25,000 ₪...עלות של שיש וכיור וצנרת בסך כולל של 10,000 ₪" (עמ' 52 לפרוטוקול). 19. חוות דעתו של מומחה הנתבעים, דניאל יאסו, התבססה על זכרון דברים שנערך בין מטבחי הפורום לבין הנתבעת. בהתאם לזכרון הדברים, נקבע כי מחיר מ"ר הינו 70%. מר יאסו הבהיר בעדותו כי עבור אדם פרטי תתכן עלות של 15%-25% נוספים ועל כן הוסיף לעלות שצויינה בזכרון הדברים 25% נוספים. 20. משמצאתי כי קיימת בעיה לאמץ את חוות דעתו של מומחה התובע אשר התבססה על הצעת מחיר לארונות עץ, ובנוסף אף לא ניתן לאמץ את חוות הדעת מטעם הנתבעים אשר התבססה על מחירים לקבלן, אני מעמידה על דרך האומדנה את עלות ארונות המטבח לכל דירה בסך של 15,000 ₪. ביחס לעלות אספקת והתקנת שיש, כיור, ברז וחיפוי קרמי, מומחה התובעים העריך זאת בסך של 10,000 ₪ לדירה, ואילו מומחה הנתבעים העריך זאת בסך של 5,260 ₪. אני מעמידה על דרך האומדנה את עלות השיש, הכיור, הברז והחיפוי, ע"ס של 7,000 ₪ לדירה נכון למועד עריכת חוות הדעת. פיצוי בגין תוספת שטחים בקומת הגג 21. לטענת התובע, בהתאם לאמור בסעיף 16ג'4 לחוזה התחייבה הנתבעת כי כל הדירות שיבנו על ידה בבניין יהיו בגודל שווה. בפועל, התברר לו כי בדירות הגג נבנו 98 מ"ר עודפים. חלקו של התובע מהווה 40% מחלקם של בעלי הקרקע ועל כן הוא עותר לפיצוי בגובה 20% משווי השטח העודף. בהתאם לחוות דעתו של מר קיינר, שווי חלק של התובע בשטח העודף הינו 164,000 ₪. הנתבעת טענה מאידך כי התובע אינו זכאי לקבלת פיצוי בגין שווי שטח הבניה שנוסף שכן זה נועד לדירות הגג בלבד, אשר היו שייכות לנתבעת ולא ניתן לפצל שטח זה לדירות אחרות בבניין. בעניין זה דעתי כדעת התובע. העובדה שלא ניתן לפצל את השטח הנוסף לדירות האחרות בבניין, אין בה כדי לשנות דבר ביחס לזכותו לקבלת פיצוי בגין שוויים. סעיף 16ג'4 להסכם קובע לאמור כי: "שטח דירת הגג יהיה זהה לשטח הדירות האחרות בבניין" כמו כן, סעיף 30 להסכם קובע כי "מכל תוספת בניה אשר תאושר מעבר לאמור בהסכם זה יקבלו הבעלים 50%." 22. מהאמור לעיל, עולה כי הנתבעת התחייבה שהדירות בפרויקט יהיו שוות בשטחן ומשלא עשתה כן, זכאי התובע לפיצוי בשווי 20% מהשטח העודף. (40% מתוך מחצית מהשטח העודף, בהתאם לחלקו בקרקע). בהתאם לחוות דעתו של מר קיינר שווי חלק בשטח הנוסף, בהיקף של 98 מ"ר, הינו 164,000 ₪ וזאת לפי שווי של 1,900$ למ"ר. מר דניאל יאסו, המומחה מטעם הנתבעת, ציין בחוות דעתו כי "מדובר בפרשנות משפטית ולא הנדסית" ועל כן לא העריך את שווי השטח הנוסף. מר יאסו צירף לחוות דעתו נספח מיום 19.2.06 שעיקרו חישוב רווח קבלני עבור הוספת חדר לדירה. ב"כ התובע טוען מאידך גיסא כי הרווח הקבלני שהופק ע"י הנתבעת כתוצאה מתוספת הבניה אינה מעניינו של התובע ואין לכך כל נפקות או איזכור בחוזה. כמו כן ציין כי גם עלות הבניה והוצאות הנתבעת 1 בעבורם אינם מעניינו של התובע. מומחה התובע נשאל בחקירתו הנגדית ביחס להערכתו את השטח הנוסף והבהיר כי חישב זאת לפי מחיר למטר: "ש. כאשר מגיע לו 20 מטר לטענתך לפי 1900 דולר מטר, אתה לא לוקח בחשבון הוצאות קבלן, תוספות, הערכת שווי לפי כמה מכרתי את הדירה? ת. אני הולך לפי התמורה שזה 1900 דולר למטר, זה ההסכם. ש. לפי מה חישבת את התמורה של 1900 דולר? ת. זה מחיר פר מטר שהוא מוכר דירה (הקבלן). ש. אז יודע לך בבניין הזה שמחיר דירת הפנטהאוז נמכרה ב-258 אלף דולר, מחיר דירה רגילה ב-200 אלף דולר. אתה טוען שמגיע 1900 דולר למטר? ת. הלכתי לפי שווי מכירת הדירה, השווי היה ב-1900 דולר למטר...המחיר של 1900 דולר למטר בנוי של הדירות בקנייה נשוא השומה, זה המחיר פר מטר דירה שהקבלן משווק ללקוחות" (עמ' 55-56 לפרוטוקול הדיון). 23. בעניין זה דעתי כדעת מומחה התובע אשר העריך את שווי התוספות על פי מחיר למ"ר ולא עפ"י רווח קבלני כזה או אחר. אשר כל כן אני קובעת כי על הנתבעים לפצות, אפוא, את התובע בגין רכיב זה בסכום של 164,000 ₪. פיצוי בגין שטחי מחסן 24. בסעיף 4 א' להסכם נקבע כי לתובע יוצמדו מחסנים בשטח של 12 מ"ר נטו וכי "אם ניתן יהיה מבחינה תכנונית להגדיל את שטח המחסנים עד 6 מ"ר נטו לכל דירה יוגדלו שטחי המחסנים בהתאם". לטענת התובע, שטחי המחסנים בבניין הוגדלו אך הנתבעת מכרה שטחים אלו לרוכשי דירות ולא הגדילה את שטחי המחסנים של התובע. בהתאם לחוו"ד מטעם התובע, שווי שטחי שני המחסנים שנוספו בשטח 6 מ"ר כל אחד הינו 35,000 ₪. בחוות הדעת מטעם הנתבעים ציין המומחה יאסו כי "מדובר בפרשנות משפטית ולא הנדסית". ועל כן לא העריך את שווי המחסנים הנוספים. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי הזכות לתובע יכלה לקום אך ורק אם ניתן יהיה להגדיל את שטח המחסנים ולא את כמותם, כאשר בפועל גדל מספר המחסנים ולא שטחם. במחלוקת זו דעתי כדעת התובע אלא שהחישוב שערך מומחה התובע מתייחס לשווי כלל המחסנים כאשר מתוך סכום זה, זכאי התובע אך ל-20%, היינו לסך של 7,000 ₪ בלבד. פיצוי בגין ירידת ערך עקב אי התאמה 25. בהתאם לסעיף 4 א' לחוזה התחייבה הנתבעת למסור לתובע דירות בנות ארבעה חדרים. לטענת התובע, בפועל שטחו של חדר הממ"ד הינו 7.72 מ"ר בלבד והינו נמוך מ-8 מ"ר שהינו השטח המינימאלי הקבוע בדין לשטח חדר. בנוסף, מומחה התובע ציין כי מיקום החלון במטבח נמוך מהנדרש בתקנות. מומחה התובעים העריך העריך בחוות דעתו כי כתוצאה מאי ההתאמות (גובה החלון וגודל הממ"ד) נגרמה ירידת ערך לדירות בשיעור של 1% ובשווי של 34,000 ₪ לארבעת הדירות. מומחה הנתבעים ציין כי הממ"ד אינו נכלל בשטח המגורים כלל וכי גם בתכנית בממ"ד אינו מופיע כחדר מגורים אלא כממ"ד ועל כן אין לבחון את שטחו במבחן העמידה במידות חדר מגורים אלא במבחן עמידה במידות הנדרשות לממ"ד על פי דרישות הג"א - 5 מ"ר. ביחס לגובה החלון, ציין מומחה הנתבעים כי גובה החלון על פי תקנון התכנון והבניה צריך להיות 200 ס"מ, אלא שמקובל להנמיך מעט את גובה החלון בדירות רבות בהן החלון מצוי בקיר הכיור וזאת לצרכי התקנת ארונות עליונים עם מייבש כלים בגובה הנוח לגישה מעל החלון. מומחה הנתבעים העריך את עלות התיקון בגין גובה החלון בסך של 1,200 ₪ והציע לפצות את התובע במחצית מעלות התיקון. 26. במחלוקת זו, דעתי כדעת מומחה התובעים ואני סבורה כי הממ"ד נכלל בשטח המגורים ועל כן היה על הממ"ד להיות בשטח מינימאלי של 8 מ"ר ומשנבנה בשטח הנמוך מכך, ברי שמדובר בפגם שאינו ניתן לתיקון. כמו כן, גם ביחס לגובה החלון, משהותקן החלון בגובה נמוך מהנדרש בתקנות (1.75 במקום 2.00) הרי שעל הנתבעת לפצות התובע בגין אי התאמות אלו בסך של 34,000 ₪. פיצוי בגין ליקויי בניה 27. מומחה התובע העריך את עלויות התיקונים בסך 24,000 ₪ (כולל מע"מ). מומחה הנתבעים מצא שנותר לבצע מספר תיקונים אשר הוערכו על ידו בסך 1,400 ש"ח (כולל מע"מ). עיון בחוות הדעת מעלה כי לא ניתן לאמץ אף אחת מהן שכן חוות דעתו של מומחה הנתבעים העריכה את עלות התיקונים בעלות נמוכה מאוד ואילו מומחה התובע העריכם בעלות גבוהה ואף הכליל בתוכה תיקונים הנדרשים בלובי וברכוש המשותף. אשר על כן, אני מעריכה את עלות התיקונים הנדרשים בארבעת הדירות בסך של 12,000 ₪. התביעה שכנגד מע"מ בגין שירותי הבניה 28. סעיף 13 לחוזה קובע כהאי לישנא: "א. במידה ויחול מע"מ בגין העסקה נשוא חוזה זה, יחול תשלום המע"מ על מכירת הממכר על הקבלן, כמכירה בעסקת אקראי ממי שאינו עוסק לעוסק, על פי תקנה 6ב' לתקנות המע"מ. ב. המע"מ על שירותי הבניה ישולם ע"י הבעלים במועד בתוך 30 יום מיום מסירת החזקה בקרקע לקבלן לצורך בניה". התובע ציין בתצהירו כי הוא אינו חולק על כך שבהתאם להוראות סעיף 13ב' לחוזה היה עליו לשלם מע"מ בגין שירותי הבניה, אלא שלטענתו, הנתבע ציין בשיחות ביניהם סכומים שונים אולם מעולם לא נמסר לו מהו הסכום הנכון שעליו לשלם ומעולם לא נמסרה לו חשבונית מס בגין שירותי הבניה. כמו כן ציין התובע בתצהירו כי במהלך פגישת המו"מ בין הצדדים, התחייב הנתבע 2, יצחק חלה לשלם לו, מעבר לתנאי החוזה, סך של 30,000$ במזומן. "ובתחילת שנת 2002..הציע חלה כי במקום להמציא לי חשבונית יוסכם על ידנו כי הסך של 30,000 דולר אותו התחייבה נווה איתנים לשלם לי, כאמור בתוספת, יקוזז ע"ח המע"מ וכי סכום זה יכסה את מלוא חוב המע"מ בגין העסקה החל על התובע". בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הסכום היחידי ששולם על ידו לנתבעת בגין המע"מ היה אותו סכום של 30,000$ אשר קוזז בהסכמת הצדדים: "ש. הסכום היחידי שאתה יכול לומר ששולם על ידך, זה בדרך של קיזוז? ת. למעשה הסכום של השלושים אלף דולר, צריך לכסות את כל המע"מ. ש. וזה לפי מה? ת. לפי הדברים שלו...לא עשיתי את החשבונות...אני לא מתמצה בנושא הזה בכלל". (עמ' 39 לפרוטוקול). 29. בדיון שהתקיים ביום 2.11.05 הצהיר ב"כ הנתבעת כי אין בידי הנתבעת חשבונית מס בגין המע"מ. ואכן מלכתחילה לא צירפו הנתבעים כל אישור להוכיח את גובה תשלום המע"מ אלא שביום 20.6.10 הגיש ב"כ הנתבעת מכתב מיום 11.4.02, ממנהל תחום בקח"ש במע"מ פ"ת (נספח א' להודעה מיום 20.6.10) ולפיה "תחוייב החברה (הנתבעת 1 - ר.ע.) בגין עסקת קומבינציה ברח' רמב"ם 43, בסך של 650,815 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, צירף ב"כ הנתבעים את דפי החשבון של הנתבעת מהם עולה כי הנתבעת שילמה למע"מ 8 תשלומים של 90,000 ₪ ובסה"כ 720,000 ₪. 30. טענת הנתבעים מתבססת על נספח א' הנ"ל ולפיו חוייבה הנתבעת בסך של 650,815 ₪ בגין עסקת הקומבינציה שהינו מסמך כוללני אשר מכיל למצער שני רכיבים. האחד- מע"מ בגין רכישת הקרקע, חיוב אשר חל על הנתבעת 1, והשני-מע"מ על שירותי הבניה החל על בעלי הקרקע. מהאמור בסעיף 2 לנספח א' ולפיו "הסכום הנ"ל כולל החיובים המתחייבים על פי חוק מס ערך מוסף..ממועד העליה על הקרקע ועד למועד הוצאת השומה" אני למדה כי המע"מ על שירותי הבניה הינו אך חלק מתוך החיוב בסך 650,815 ₪. התוצאה הינה שהנתבעים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת להוכחת הסכום בו חוייבו עבור מע"מ על שירותי הבניה שהתובע חב בו, ומשלא הוכח האמור, אני דוחה את התביעה שכנגד בגין רכיב זה. רכישת שטחים מעיריית פ"ת 31. לטענת הנתבעים, בשטח המקרקעין כפי שנמכר לנתבעת לא ניתן היה לנצל את זכויות הבניה באופן ששטחי הבניה יהיה כפי שנקבע בהסכם ועל כן עלה הצורך לרכוש מהעיריה את השטח שהופקע על ידה לצרכי ציבור בסך של 130,347 ₪. הנתבעת שילמה סכום זה בתאריך 25.12.01 ועל כן לשיטתה, חלקו של התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 62,988 ₪. לטענת התובע, עד למועד כתב התביעה שכנגד, לא נאמר לו כי נרכשו שטחים כלשהם מעיריית פ"ת בדרך של פדיון הפקעה והוא מעולם לא נדרש לשלם עבור רכישה זו. לטענתו, אין כל אסמכתא כי שולם סכום כלשהו על ידי הנתבעת לעיריית פ"ת בגין פדיון הפקעה. בנוסף טוען התובע כי בהתאם לסעיפים 11-12 לחוזה, חלים התשלומים לעיריית פ"ת על הנתבעת ומקל וחומר שגם פדיון הפקעה כדין היטל השבחה חל על הנתבעת. במסגרת המבוא לחוזה נקבע בין היתר כי "הואיל והקבלן מצהיר כי הוא מכיר את החלקה והוא בדק את זכויות הבניה ואת אפשרויות הבניה עליה והוא בירר וידועים לו החוקים ו/או תקנות ו/או הוראות ו/או תוכניות בנין ערים והחלים על החלקה ועל ניצולה והוא מוותר על כל טענות שהן בכלל זה טענות בדבר אי התאמה ו/או פגם ועל כל ברירה מאיזה סוג שהיא". סעיף 10 לחוזה קובע כי "הקבלן יטפל על חשבונו ואחריותו אצל הרשויות וישיג את כל הרשיונות וההיתרים הדרושים להקמת הבנין". סעיף 11 לחוזה נקבע כי "כל המיסים, האגרות, התשלומים, ההיטלים והוצאות הבניה עד להשלמת בניין המגורים יחולו וישולמו ע"י הקבלן... הקבלן ישא על חשבונו באחריותו המלאה בהוצאות מדידה, תכנון, הכנת תכניות, אגרות, מסים, רשיונות וכל תשלום אחר מכל סוג שהוא, ללא יוצא מן הכלל, שידרש לצורך הוצאת היתר הבניה ו/או בניית הבנין על כל השירותים הנלווים עד וכולל השלמתו ורישומו כבית משותף". 32. לנוכח האמור בסעיפי ההסכם אשר צוטטו לעיל, על הנתבעת היה לשאת בתשלומים אלו אשר שולמו בהיטל השבחה בגין אישור ההקלות (ראה נספח ג'1 להודעת הנתבעים מיום 20.6.00) ועל כן, לא ניתן לחייב את התובע בסכומים אלו או בחלק מהם. חבותו של נתבע 3 כערב 33. לטענת התובע, הנתבעים 2 ו-3 ערבים לכל החייבות של החברה על פי ההסכם ולכן יש לחייבם בתשלום הסכום שייפסק ביחד ולחוד עם החברה, ואכן - בכתב הערבות המצורף להסכם נכתב במפורש כי הנתבעים 2 ו-3 ערבים אישית ביחד ולחוד כלפי התובע לקיום כל אחד מתנאי ההסכם. אלא שהוכח לפניי כי הנתבע 3 לא חתם על הערבות במעמד חתימת ההסכם, אלא מספר שנים לאחר מכן. 34. באשר לנסיבות חתימתו של הנתבע 3 על כתב הערבות המופיע בתחתית העמוד האחרון להסכם הבהיר הנתבע 3 בתצהירו כי "הובהר לי כי חתימתי נדרשת אך ורק כהליך פרוצדוראלי להשלים את התחייבויות החברה הנתבעת 1 כלפי התובע והכל לצורך רישום הערות האזהרה עבור הקונים, הא ותו לא". כמו כן ציין הנתבע 3 בתצהירו כי "במועד שבו נתבקשתי לחתום על כתב הערבות לא הועלו בפני כל טענות או השגות על ביצועי הנתבעת או מחדלים המיוחסים לה. לא הוצגו בפני כל טענות." ועל כן לטענתו הוא אולץ לחתום כערב להסכם, שנים לאחר חתימתו וכשלא היו ידועות לו טענות התובע ביחס להפרות ההסכם. משנשאל הנתבע 3 בעדותו האם הבין על מה חתם, השיב כי לא הבין על מה חתם אך גם לא קרא ולא שאל: "ש. מה הבנת? ת. לא שלא הבנתי, לא קראתי. אמרו לי תחתום פה וזהו.. ש. לא נתבקשת לקרוא? ... ת. כלום. לא הראו לי את החוזה..לא הסבירו לי כלום..אמרו לי צריך לחתום פה, בשורה הזו לצורך רישום הערת אזהרה וחתמתי. ש. אמרו לך את זה מי? ת. אמרו לי את זה גם בחברה וגם עו"ד. ש. מי בחברה? ת. בחברה היו כל מיני נציגים, בעיקר אביעד שטיפל מול אלגזי כשהתעוררו אותן בעיות, ואז אמרו לי שצריך לחתום על הערת אזהרה לצורך..לחתום על הערבות לצורך הערת אזהרה. ש. ..לא קראת את המילים כתב ערבות? ... ת. לא קראתי, אמרו לי תחתום פה, זה לצורך הערת אזהרה בלבד. ש. ותמיד אתה חותם על מסמכים בלי לקרוא?... ת. ...ברגע שאמרו לי תחתום פה והסבירו לי בדיוק לצורך מה זה..אז אם המכשול היחיד לחתום לצורך רישום הערת אזהרה אז חתמתי. ש. את השורה הזאת, גם אותה לא קראת? ת. לא קראתי כי הסבירו לי למה אני חותם לצורך מה. ואמרו לי שזה דרישה של אלגזי, של עו"ד יהלומי לצורך רישום הערת אזהרה...את השורה הזאת לא קראתי כי אמרו לי לפני כן על מה אני חותם. אז באתי וחתמתי.(עמ' 44 לפרוטוקול הדיון). ש...ואתה שאלת, אפילו לא שאלת על מה אני חותם? ת. לא. ש. לא עניין אותך על מה אתה חותם? ת. לא שלא עניין אותי, לא שאלתי. ברגע שהסבירו לי אז ראיתי את הדברים כמו שהם.. ש. ..לא עניין אותך על מה אתה חותם? ת. ..זה לא שלא עניין אותי. הסבירו לי את הדברים. האמנתי וחתמתי מתוך מה שהסבירו לי. בדיעבד, אם יתברר שזה טעות, אז הטעו אותי כולם.. (עמ' 45 לפרוטוקול). ש. ...אתה מן הסתם..בן אדם מבוגר..שאלת מה הם דורשים, שאני אחתום על מה? ת. ..לא שאלתי, חתמתי. (עמ' 46 לפרוטוקול). טענת הנתבע 3 כי לא ידע על מה הוא חותם נוגדת את "חזקת החתימה", ואינה סבירה על פניה כשמדובר באדם העוסק בניהול חברה ועל כן אני דוחה טענה זו. בפסיקה ענפה כבר נקבע כי חזקה על אדם שחתם על מסמך שהסכים לתוכן האמור במסמך. 35. כך ברע"א 8242/05 דואק נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, תק-על 2005(4)1388, 1390, נאמר: "כמו-כן, לגופו של עניין, לפי ההלכה המקובלת, חזקה היא, כי חתימתו של אדם על פני מסמך כלשהו, מהווה למעשה עדות מפורשת, לכך שנתן אדם זה את הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו". וכן בע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2) 77, בעמ' 85: "אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך, שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה". 36. הנתבע 3 שב וטען כי הבין שעליו לחתום על המסמך שכן אם לא יחתום, יהווה הדבר "המכשול היחיד לצורך רישום הערת אזהרה". טענה זו יש לדחות ממספר טעמים. ראשית, אף אם כך נאמר לנתבע 3, הרי שלו היה קורא את שתי השורות בסמוך לפני חתימתו היה מגלה כי חתימתו הינה ערבות "לקיום כל התחייבויות הקבלן על פי הסכם הקומבינציה" ומשלא קרא את האמור, אין לו להלין אלא על עצמו. זאת ועוד, הנתבע 3 טען בעדותו כי מי שאמר לו שחתימתו נדרשת לצורך רישום הערות אזהרה, היו נציגי הנתבעת 1, ועל כן ככל שיש לו טענות ומענות לעניין נסיבות החתימה, היה עליו להפנותן אליהם. 37. זאת ועוד, גם ביחס לטענת הנתבע 3 כי הוסתרו ממנו טענות התובע ביחס להפרות ההסכם בשעה שחתם, הרי שאף טענה זו דינה להידחות שכן לו טרח הנתבע 3 לקרוא את המסמך בטרם חתם עליו, הרי מגלה כי הוא חותם כערב על התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם וסביר כי היה מבצע בדיקות כלשהן בטרם חתם. משבחר לחתום על המסמך ללא שקרא אותו, אין לו להלין אלא על עצמו. סוף דבר 38. אני מקבלת את תביעת התובע באופן חלקי ומחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 305,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת מטעם התובע ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו-כן, ישלמו הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לתובע הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 45,000 ₪ כשסכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד - נדחית. בניהעסקת קומבינציה