מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטוח חיים סרטן הכבד: עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח חיים. הרקע העובדתי המנוח ז"ל [להלן - "המנוח" או "התובע"] בוטח על ידי הנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, החל מיום 1.1.2005 בפוליסת ביטוח חיים - פרט, שמספרה 15065574 [להלן - "הפוליסה" או "פוליסת ביטוח חיים"]. הפוליסה כללה, בין השאר, את הכיסויים הבאים: אור 1 - ביטוח למקרה מוות על סך 250,000 ₪. מזור 24 - ביטוח למקרה גילוי אחת מ-24 מחלות קשות, על סך 50,000 ₪. שלווה - פיצוי חודשי עקב אבדן כושר עבודה על סך 5,000 ₪ לחודש. כמו כן, בוטח התובע בפוליסה נוספת שמספרה 15066517 "ביטוח סיעודי - דואגים למחר" למתן פיצוי חודשי עקב מצב סיעודי ושחרור מפרמיות עקב אבדן כושר עבודה [להלן - "פוליסת הביטוח הסיעודי"]. עובר לכניסתן לתוקף של הפוליסות, ביום 1.12.2004 חתם המנוח על שתי הצהרות בריאות. כמו כן, חתם המנוח על כתב ויתור על סודיות רפואית. במהלך חודש ינואר 2007, התגלה בגופו של המנוח גידול סרטני ממאיר בכבד. משאובחן כחולה סרטן, פנה המנוח לנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח. ביום 27.2.07 הודיעה לו הנתבעת כי התביעה על פי פוליסת ביטוח החיים לתגמולים עקב מחלה קשה, אושרה, ומחמת עיקולים שרבצו על הפוליסה, לא ניתן היה לבצע התשלום. מאוחר יותר, חזרה בה הנתבעת מעמדתה זו וביום 22.3.2007 שלחה לתובע מכתב דחייה בטענה כי החל משנת 2002 סבל משחמת הכבד, והואיל ולא הצהיר על מחלה זו, הינה מבטלת את חוזי הביטוח, על כל הכיסויים שבהם, מחמת הפרת חובת הגילוי. בעקבות כך, ביום 10.7.07 הוגשה על ידי המנוח התביעה דנן, ביחד עם בקשה להורות על הקדמת שמיעת עדותו של המנוח, אך למרבה הצער, המנוח נפטר ביום 25.7.2007, בטרם התאפשרה גביית עדותו המוקדמת. ההליכים בתובענה עוכבו לצורך השלמת ההליכים להוצאת צו ירושה, וביום 4.6.2008 הוגש כתב התביעה המתוקן על ידי יורשי המנוח [להלן - "התובעים"]. טענות התביעה בכתב התביעה מפרטים התובעים בהתייחס לטענות הנתבעת, כי בשנת 2002 פנה המנוח לקבל טיפול תרופתי בגין פטרת הציפורניים, במסגרתו נערכה למנוח בדיקת דם, בה נמצאה הפרעה בתפקודי הכבד. בדיקת אולטרסאונד שנערכה למנוח נמצאה תקינה. בהמשך, קבל המנוח את הטיפול התרופתי ולאחריו, בבדיקה מיום 29.7.2003 נמצאו תפקודי כבד תקינים. על כן, במועד חתימת המנוח על הצהרת הבריאות, לא היה חולה בשחמת הכבד, ולא קבל כל טיפול רפואי בגין מחלה זו. זאת ועוד, לטענת התובעים, במועד החתימה על הצהרת הבריאות, חתם המנוח גם על טופס ויתור על סודיות רפואית, והנתבעת יכולה הייתה לאסוף את כל החומר הרפואי אודותיו. לאור זאת, טוענים התובעים כי הנתבעת אינה יכולה לחזור בה מקבלת הדרישה, וכי דחיית הדרישה מחוסרת כל בסיס שבדין, והם עותרים לפסיקת ריבית מיוחדת, בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. עוד טוענים התובעים כי יש להחיל בנסיבות העניין את הוראות סעיף 8 ו/או סעיף 19 ו/או סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח ו/או תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאים בחוזי הביטוח) (הוראות בדבר מצב רפואי קודם), התשס"ד-1984, לפיהם תוקף החריג לגבי "מצב רפואי קודם" הינו לשנה אחת בלבד ממועד תחילת הפוליסה, ועל כן מנועה הנתבעת מלטעון לתחולתו של החריג. טענות ההגנה בכתב הגנתה חוזרת הנתבעת על טענותיה כי המנוח נמנע להצהיר בהצהרת הבריאות על ליקויים בריאותיים ו/או מחלות מהן סבל ועל בדיקות שעבר. המנוח הצהיר כי בריאותו תקינה לחלוטין, ועל יסוד הצהרה זו התקבל לביטוח. המחלה שפקדה את המנוח נובעת ממחלה קודמת שהמנוח חלה בה עוד טרם עריכת הביטוח, ועל כן חלות הוראות סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח. באשר למכתב שנשלח למנוח לפיו תביעתו התקבלה, המכתב הוצא בטעות בטרם סיימה הנתבעת את הבירור הרפואי אודותיו, והתובעים מנסים, שלא בתום לב, לזכות בתגמולי ביטוח שאין הם זכאים לו. באשר לדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה, הרי שעל פי הפוליסה, לא מתקיימים התנאים המצטברים המזכים את המנוח בתגמולי הביטוח. הצהרת הבריאות ביום 2.12.04, חתם המנוח על שתי הצהרות בריאות. הצהרת הבריאות לצורך ביטוח החיים, כללה כ- 14 הצהרות המתייחסות למצבו הבריאותי, ונוסחה כך: "איני חולה ולא הייתי חולה או בטיפול בקשר למחלות הבאות", וכאן באה שורה של מחלות כגון: מחלות לב, מומי לב, יתר לחץ דם, סכרת, מחלות ממאירות, גידולים סרטניים, מחלות ניווניות, מחלות כרוניות, מחלות נפש, מחלות מערכת העצבים, שבץ מוחי, כאבי ראש כרוניים, כאבי עיניים והפרעות ראיה, ומחלות של השלד. כמו כן התבקש המנוח להשיב אם חלה באיידס או אם הינו נשא של הנגיף. בהמשך התבקש להצהיר כי "לא עברתי בדיקות (פרט לבדיקות שגרתיות) לגילוי סרטן, מחלה ממארת, מיפוי לב, צנתור,c.t ביופסיה", וכי אינו נוטל תרופות ואינו מקבל טיפול תרופתי. התובע אישר נכונות הצהרות אלו. הצהרת הבריאות לצורך הביטוח הסיעודי כוללת 10 שאלות, עליהן התבקש המנוח להשיב ב"כן" ו"לא". אם אחת התשובות הינה "כן", היה על המנוח להשיב על 8 שאלות נוספות, לגבי מהות המחלה ו/או ההפרעה, מישכה, הטפול שקבל, אשפוזים, חזרות של המחלה ואחוזי הנכות שנקבעו. השאלה הרלבנטית לענייננו הינה שאלה 7 שנוסחה כך: "האם הנך סובל או סבלת בעבר מאחת המחלות/הפרעות להלן:" כאשר לענייננו רלבנטית השאלה בס"ק ה:"מחלות דרכי העיכול, כגון: אולקוס (כיב קיבה או תריסריון), מחלות מעיים, דימום מדרכי העיכול, מחלות כבד וכיס המרה, חול או בדיקות הקשורות במחלת צהבת מסוג hepatitis דם סמוי בצואה או מחלה אחרת". על שאלה זו השיב התובע בשלילה. תצהירי התובעים התובע הספיק לחתום על תצהיר ביום 30.4.07, עליו לא הספיק להיחקר. בתצהירו מציין המנוח כי מזה שנים, הינו נשא של נגיף הפטיטיס B, אך מעולם לפני פרוץ מחלת הסרטן, לא אובחן כחולה במחלת כבד או בשחמת הכבד. בשנת 2002 עבר בדיקה שגרתית אשר למיטב ידיעתו, תוצאתה הייתה תקינה. אילו ידע שהוא חולה במחלת כבד או היה מודע לסיכון כי ילקה במחלת כבד, היה דואג לטפל בעצמו. לאחר פטירתו, הגישה גם בתו תצהיר עדות ראשית. בתצהירה מציינת הבת, קרן אביב-מור, עו"ד במקצועה, כי אביה מילא את הצהרת הבריאות בתום לב וביושר, ללא העלמת פרטים וללא כוונת מרמה. הוא חש עצמו כאדם שבריאותו תקינה, תפקד באופן מלא ועבד, ולא סבל משחמת הכבד, "שטיבה נודע לנו רק אחרי זמן". יחד עם זאת, בחקירתה הודתה, כי לא הייתה נוכחת בעת שאביה חתם על תצהירי הבריאות ואף לא התלוותה אליו לביקוריו אצל הרופא. באשר לאי גילוי העובדה שהוא נשא של הפטיטיס B, בתו של המנוח מסבירה את התנהלות אביה כך, שהוא ידע שהיתה לו דלקת בגלל ההפטיטיס, וכי כל בדיקות הדם שלו עובר לחתימה על הצהרת הבריאות היו תקינות, ועל כן לא גילה כי הוא סבל ממחלת כבד, שכן לגישתה, דלקת זו לא מחלה. ומוסיפה העדה ומציינת, כי אמה נפטרה מספר שנים קודם לכן ממחלת הסרטן. אילו התובע היה יודע על היותו חולה בשחמת הכבד, במיוחד לאור הטענה כי השחמת מגבירה את הסיכון ללקות במחלת הסרטן, היה פונה לקבלת טיפול תרופתי ותזונתי. על רקע זה, היה אביה המום ומופתע לגלות שכל השנים היה חולה במחלת השחמת, והרופאים המטפלים לא יידעו אותו בכך ולא הציעו לו טיפול תרופתי. לדבריה בחקירתה, לאביה נודע כי הינו חולה בשחמת הכבד מאז שנת 2002 רק לאחר שחברת הביטוח דחתה את תביעתו, והוא פנה להתייעצות עם מומחה בבית חולים הדסה. רק אז נאמר לו, שאילו פנה לטיפול רפואי בגין השחמת בשנת 2002, היו משתילים לו כבד ומצילים את חייו. חוות דעת חיתומית מטעם התובעים - פרופ' ארדון רובינשטיין במענה לחוות הדעת החיתומית של פרופ' קרסיק מטעם הנתבעים, שאסקור בהמשך, הגישו התובעים במסגרת ראיותיהם, חוות דעת חיתומית נגדית של פרופ' ארדון רובינשטיין, המשמש כחתם רפואי לביטוח חיים ובריאות בקבוצת שילוח-הראל, ובעבר היה חתם רפואי בחברות: מגדל, אררט המגן והסנה וכן עבור מבטחי משנה. פרופ' רובינשטיין סוקר את ההיסטוריה הרפואית של המנוח, בהתייחס למחלת הכבד. לדבריו, באוגוסט 2002 התובע פנה לרופא בגלל הפרעה בתפקודי הכבד שנתגלתה במסגרת הכנה לטיפול בתרופה אנטי פטרייתית, שדורשת בירור לגבי תפקודי הכבד. הוא עבר בדיקת אולטרסאונד שהראתה ממצא היפראקוגני באונה השמאלית בכבד. הופנה לבדיקת ct ולניקור של הכבד, שהראה פעילות דלקתית בינונית עם מעבר לשחמת בלתי סדירה, על רקע הפטיטיס B. התובע החל לקבל טיפול ב-zoffix עד חודש אוקטובר 2004. ד"ר רובינשטיין מתפלמס בחוות דעתו עם ניסוח הצהרת הבריאות, ומסביר ומתרץ את התשובות שנתן המנוח: -באשר לשאלה בדבר ביצוע בדיקתct וביופסיה, סבור המומחה כי מדובר בהטעיה, שכן "ביופסיה היא מילה לועזית הכתובה בעברית ואינני חושב שאיש שלא מתמצא ברפואה עשוי להכיר מילה זו". -לגבי נטילת תרופות [שאלה 13] - הואיל ועל פי התיק הרפואי חדל התובע לקחת תרופות ב-10/2004, תשובתו השלילית לשאלה, הינה נכונה. -באשר לשאלה 8 - שהינה שאלה פתוחה בה נדרש המבוטח להצהיר כי "אינני חולה בכל מחלה אחרת" - התובע הבין שהמחלה שהתגלתה בשנת 2002, טופלה, ובעת מתן הצהרת הבריאות אינה קיימת. מבחינה חיתומית מציין המומחה מטעם התביעה כי לו כחתם רפואי היה יודע כי לתובע היתה שחמת כבד על רקע וירלי שטופלה תרופתית עד חודשיים לפני הצהרת הבריאות, היה מקבלו לביטוח חיים אך דורש פרמיה ניכרת. פרופ' רובינשטיין זומן נחקר על חוות דעתו. למעשה, בחקירתו הודה פרופ' רובינשטיין כי בעת עריכת הביטוח, לתובע היתה שחמת כבד, שהתפתחה על רקע הפטיטיס B. לפני הבדיקות שבוצעו ב-8/2002 התובע לא נטל תרופות, ולאחר הבדיקות, החל לקבל טיפול בזפיקס שהוא תכשיר אנטי-וירלי שנועד להוריד את הדלקת בכבד ובכך להשיב את תפקודי הכבד לרמתם הנורמאלית. לאור המחלוקת באשר בשאלה, אם בעת החתימה על הצהרת הבריאות צרך התובע עדיין את התרופה לטיפול בדלקת הכבד, הוצג בפני המומחה החומר הרפואי הרלבנטי מתיקו של התובע. הפניה הראשונה לרופא הייתה ביום 20.8.02 [נ/1]. הרופא המטפל מציין כי הבעיות בתפקודי הכבד נמשכו כבר כשנה. התובע נשלח למרפאת כבד [ד"ר אשור] ולא טופל רק על ידי רופא המשפחה. לאחר הבדיקה אצל ד"ר אשור, חזר לרופא המשפחה עם הפניה לביצוע ביופסיה בכבד [נ/2]. החל טיפול בלמיבודין [זופיקס]. הממצא בביופסיה של הכבד היה "צירוזיס פעילה על רקע צהבת B", ונקבע המשך מעקב ובדיקות. הביקור האחרון אצל רופא המשפחה [נ/3] היה ב- 31.10.2004. בפרק הממצאים נרשם: "prescription given without need for int" ובתחתית הרשומה נרשם: "תרופות שהונפקו דרך אלגוריתם: הפקת מרשמים לתרופות קבועות למשך 4 חודשים" וברשימת התרופות מופיעה התרופה zoffix והכמות היא 30 כדורים. כך שברי, כי התובע המשיך להיזקק לטיפול תרופתי גם אחרי 31.10.04, לכל הפחות למשך 30 יום נוספים, קרי: עד 30.11.2004, אם לא למשך 4 חודשים נוספים. פרופ' רובינשטיין עומת בחקירתו עם החומר הרפואי [נ/1-נ/3] ונאלץ להסכים כי התובע היה מקבל מרשם קבוע של זופיקס ל-4 חודשים, ולדעתו, הפעם האחרונה שקבל זופיקס ל-4 חודשים היה בחודש ספטמבר 2004, כך שגם לפי עמדה זו, התובע היה תחת טיפול תרופתי בחודש 12/04, שבתחילתו חתם על הצהרת הבריאות. החתם מטעם התובעים נחקר גם על עמדתו כי למרות היות המנוח חולה בשחמת הכבד, היה מתקבל לביטוח עם תוספת פרמיה ניכרת, ולמעשה חזר בו מעמדתו : "ש: בחוות דעתך אתה מציין שהמנוח היה מתקבל לביטוח חיים בתוספת פרמיה ניכרת. האם זה נכון שביטוח מחלות קשות הוא לא היה מקבל עם שחמת? ת: אם הייתי יודע שאדם עם שחמת מבקש להתקבל לביטוח מחלות קשות, הייתי או מחריג את הכבד או דוחה את קבלתו לביטוח למחלות קשות. ש: כנ"ל לגבי אבדן כושר עבודה? ת: זה תואם שחמת, קרוב לוודאי שלא היה מתקבל לביטוח אובדן כושר" [הדגשות שלי - א.ז]. מכאן, שגם החתם מצד התובעים מסכים, כי לאור קיומה של שחמת כבד, לא היה התובע מתקבל לביטוח מחלות קשות או לביטוח אובדן כושר. המחלוקת נותרה, אפוא, בהתייחס לקבלת התובע לביטוח חיים. לעניין זה הוצגו לפרופ' רובינשטיין ספרי החיתום של מבטחת המשנה סוויס רי. ועל פיהם, חולה בשחמת הכבד לרוב נדחה מקבלת ביטוח חיים או מתקבל בתוספת פרמיה של 250%. על פי ספרי החיתום של מבטחת משנה אחרת, מיוניק רי. אדם הלוקה בשחמת נדחה מקבלה לביטוח חיים. פרופ' רובינשטיין מסביר, כי יש שחמות כבד מילדות, והן לא גורמות לקיצור תוחלת חיים ועל כן, למרות האמור בספרי חתמי המשנה, היה יכול להפעיל שיקול דעת ולקבל אדם הלוקה מילדות בשחמת, לביטוח חיים בתוספת פרמיה ניכרת. לא כן הדבר לגבי שחמת שהתפתחה על רקע הפטיטיס: "אצלו על רקע הפטיטיס בי. קרוב לוודאי שהייתי דוחה". מכאן, שפרופ' רובינשטיין הסכים לבסוף בחקירתו כי היה דוחה את קבלת התובע גם לביטוח חיים בשל היותו חולה בשחמת הכבד, על רקע הפטיטיס בי. הוא הדין לגבי קבלת התובע לביטוח הסיעודי. לאור תוצאות הביופסיה, הודה פרופ' רובינשטיין כי אילו גילה התובע, במסגרת הצהרת הבריאות שנתן בביטוח הסיעודי, כי עבר ביופסיה, כפי שנשאל מפורשות, והיה מקבל את תוצאותיה, היה מקבלו לביטוח חיים בתוספת רפואית עצומה או דחייה, אף שמבטחות המשנה, גם מיוניק רי וגם סוויס רי, נוהגות לדחות קבלה לביטוח במקרה כזה. ובהתייחס להסבר שניסה פרופ' רובינשטיין לתת להתנהגותו של התובע אשר לא גילה כי עבר ביופסיה מחמת היות המושג בלתי ברור לחולה הפשוט, חזר בו מגישה זו לאחר שהוצגו לו טופסי ההסכמה עליהם חתם התובע ואשר כוללים הסבר מפורט ביותר על התהליך. חוות דעת חיתומית מטעם הנתבעת- פרופ' קרסיק הנתבעת הגישה חוות דעת חיתומית שניתנה על ידי פרופ' קרסיק, מומחה ברפואה פנימית וחתם ראשי בחברת הביטוח הנתבעת. בחוות דעתו סוקר פרופ' קרסיק את הטיפול הרפואי שקבל התובע בשנת 2002: בעקבות ממצא מעבדתי של הפרעה בתפקודי כבד וירידה בטסיות הדם, הופנה למומחה לצורך בירור. הבירור כלל בדיקות דם, בדיקות אולטרסאונד של הכבד וביופסיה מן הכבד. בדיקות הדם העלו הפרעה המתאימה לדלקת הכבד. בדיקת האולטרסאונד מצאה גוש באונה הימנית של הכבד. בחקירתו הסביר לאור הממצא שהתגלה באולטרסאונד, של גוש באונת הכבד, נלקחה הביופסיה כדי לשלול סרטן, וזאת לאור העובדה שידוע כי כבד הלוקה בשחמת עלול לעבור השתנות ממאירה. הביופסיה העלתה שחמת כבד עקב דלקת כרונית של הכבד, אשר נגרמה כתוצאה מזיהום ממושך בנגיף דלקת הכבד טיפוס B, והוחל בטיפול אנטי נגיפי בשל השחמת במסגרת מרפאת כבד. התובע היה במעקב על בעיות הכבד, ובשנת 2007 נמצאה רמה גבוהה של סמן סרטן והתגלה הסרטן בכבדו של התובע הקשור למחלת הכבד הנגיפית. מסקנתו של המומחה מטעם הנתבעת הינה, כי התובע נפטר מסרטן הכבד אשר נגרם כתוצאה משחמת הכבד, בה לקה לאחר דלקת כרונית של הכבד, עקב נגיף ההפטיטיס. בעת קבלתו לביטוח בשנת 2005, היה כבר לאחר שנים של דלקת אקטיבית בכבד, משנית לזיהום בנגיף שהביא לשחמת הכבד. בבירור התגלה גוש והתובע טופל בטיפול אנטי נגיפי. במשך שנים קיבל טיפול בזפיקס, הופנה לבדיקת c.t ואולטרסאונד, והיה מצוי במרפאת כבד, ואף עבר באשפוז ביופסיה מן הכבד. שחמת הכבד הינה מחלה הכרוכה בתמותת יתר ובתחלואת יתר, המביאה לכישלון הכבד והשתנות לממאירה. בחקירתו הסכים פרופ' קרסיק כי התובע אמנם לא נשאל ישירות אם הוא סובל מדלקת בכבד, והשאלון נוסח בצורה תמציתית יותר והתייחס ל"מחלת כבד" הואיל ומדובר בהצהרת בריאות מקוצרת. יחד עם זאת, ההצהרה מנוסחת באופן שמאפשר למבוטח גילוי נאות. התובע השיב בשלילה לשאלה אם עבר ביופסיה. התובע גם לא גילה כי הוא נוטל תרופות וכי הינו סובל ממחלה בכבד. אם מצבו הרפואי היה ידוע לנתבעת, לא היה המנוח מתקבל לביטוח חיים מזור או אבדן כושר עבודה, לא במגדל ולא בכל חברת ביטוח סבירה אחרת. ראיות הנתבעים בנוסף לחוות הדעת החיתומית של פרופ' קרסיק, הגישה הנתבעת גם את תצהירה של נורית ברניצקי, המשמשת כראש מחלקת חיתום ביטוח חיים במגדל, ואת תצהירה של רבקה אלגרט, ראש צוות תביעות ביטוח חיים בשמג"ד חברה לניהול תביעות בע"מ, אשר טפלה בתביעת התובע בעודו בחיים. גב' ברניצקי שופכת אור על התנהלותה של הנתבעת לקראת עריכת הפוליסה. לדבריה, אין הנתבעת נוהגת לאסוף חומר רפואי אודות כל מי שמבקש להתקבל לביטוח חיים או בריאות, ובמידה והצהרת הבריאות הינה 'נקיה', ואין בה כל אינדיקציות המעידות על הצורך באיסוף חומר רפואי, אין הנתבעת נוהגת לעשות כן. אף שהצהרת הבריאות מקוצרת, היא מורכבת משאלות שמענה נכון עליהן נותן אינדיקציה טובה ביחס למצבו הרפואי של מבוטח. כך למשל, ביצוע בדיקת CT וביופסיה, אינן בדיקות שגרתיות, והן עשויות להעיד על בעיה. כך גם טיפול תרופתי קבוע. והואיל והמנוח לא הצהיר עליהם, ולא על קיומה של מחלה כלשהי, לא היתה אצל הנתבעת אינדיקציה לאיסוף חומר רפואי. בחקירתה הסבירה, כי אילו השיב התובע כי עבר בדיקת CT וכי ביצע ביופסיה, היה מתבקש להמציא מידע נוסף. כך גם לגבי אשפוז, לרבות אשפוז יום, אם התובע היה מגלה כי אושפז לצורך ביצוע בדיקת הביופסיה, היה נדרש להמציא את הדו"ח מבית החולים. בחקירתה נדרשה להסביר, מהן בדיקות שגרתיות והשיבה כי : בדיקות דם, א.ק.ג, אלו בדיקות שגרתיות. אקו לב, מיפוי לב, CT וביופסיה, אלו אינן בדיקות שגרתיות, אלא בדיקות שנעשות במסגרת בירור רפואי, ועל כן יש מקום לגלות את עצם ביצוען, אף אם התוצאות תקינות. בתצהירה מציינת גב' ברניצקי כי התובע חתם על הצהרת בריאות נוספת במקביל, לצורך הביטוח הסיעודי, במסגרתו שלל כי הוא סובל ממחלת כבד, וכי עבר בדיקות הקשורות להפטיטיס מכל סוג. לאחר הגשת התביעה, משנאסף החומר הרפואי אודותיו, הסתבר כי המנוח סבל מזיהום ממושך בנגיף הפטיטיס B ואף עבר בירור לתפקודי כבד, כולל בדיקת אולטרסאונד וביופסיה של הכבד. ממצאי הבדיקות העלו כי התובע סובל משחמת כבד פעילה בשל הזיהום הנגיפי, והוא אף היה בטיפול תרופתי ממושך. במישור החיתומי, מצטרפת גב' ברניצקי לחוות דעתו של פרופ' קרסיק ומציינת, כי אילו היה התובע מצהיר על מצבו הרפואי האמיתי, לא היה מתקבל כלל לביטוח חיים ואובדן כושר עבודה, או לביטוח מחלות קשות, אף לא תמורת דמי ביטוח מרובים יותר, שכן השחמת הינה מחלה חשוכת מרפא, המהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות סרטן כבד, וזאת בהסתמך על ספרי החיתום שצורפו לתצהירה. ספרי החיתום הללו היו משנת 2009 אך בעדותה ציינה כי לגבי שחמת הכבד [צירוזיס] לא חל שינוי בתנאי החיתום משנת 2004. העדה הנוספת, רבקה אלגרט, העידה על הטיפול בתביעתו של המנוח. לאחר שהתקבלה הדרישה, ולשם בירור החבות, כנהוג במקרים אלה, התבקש התובע להעביר מסמכים שונים ובמקביל, הוזמנו תיקיו הרפואיים. במקביל, נערך בירור מול מחלקת העיקולים, על מנת לבחון אם על הפוליסה רובצים עיקולים ואם - במידה ותאושר התביעה - ניתן יהיה לשלמה למבוטח. הבדיקה העלתה כי על הפוליסה רובצים עיקולים ועל כן הוצא לתובע מכתב על מנת שיפעל להסרת העיקולים. בטעות נרשם במכתב כי התביעה אושרה לתשלום, למרות שטרם הושלם הבירור. העדה חוזרת ומציינת כי מדובר בטעות אנוש וכי הטעות תוקנה במהירות האפשרית מייד עם גילוייה. באשר לבירור הרפואי, הסבירה העדה בחקירתה, כי החומר הרפואי מגיע בחלקים, וכי כל החומר נאסף עד חודש מרץ. המכתב השגוי לפיו התביעה התקבלה הוצא בטעות, לפני שהתקבלה התשובה מפרופ' קרסיק. במקביל, הועבר החומר הרפואי לבדיקה פנימית של רופא כדי לבחון את הזכאות לגופה, בהתייחס לפוליסת מחלות קשות, והרופא אכן אישר כי התובע לקה בסרטן ועמד בתנאי הזכאות. דיון כעולה ממכלול העדויות, התצהירים, חוות הדעת והחומר הרפואי שהוצג, המנוח היה נשא של הפטיטיס B שנים רבות, והיה מודע להיותו נשא של נגיף ההפטיטיס. כתוצאה מהנגיף, לקה בשנת 2002 בדלקת כבד אשר אובחנה על רקע בדיקות לתפקודי כבד שביצע התובע, לצורך קבלת טיפול תרופתי נגד פטרת. הסיבה בגינה אובחנה הבעיה בכבד, אין בה כדי לשנות לענייננו. בניגוד לעמדה אותה ניסו התובעים להציג, כאילו מדובר בבדיקה שגרתית ובעניין רפואי בנאלי כמו טיפול בפטרת הציפורניים, הוכח, כי נערך לתובע בירור רפואי מעמיק: הוא נשלח על ידי רופא המשפחה לרופא מומחה לבעיות כבד [ד"ר אשור], ביצע בדיקת אולטרסאונד של הבטן העליונה במסגרתה התגלה גוש באונה של הכבד. בעקבות ממצא זה, וכדי לשלול ממאירות, נשלח לבצע, במסגרת אשפוז יום, בדיקת ביופסיה של הכבד.המנוח קבל הסבר מפורט אודות הביופסיה, כעולה מטופס ההסכמה עליו חתם. תוצאת הביופסיה הראתה ממצא של שחמת כבד, והתובע החל בטיפול תרופתי קבוע בזופיקס, כדי לטפל בדלקת ולהחזיר את תפקודי הכבד לרמתם התקינה. התובע היה מודע לקיומן של בעיות בכבד. התובע טופל על ידי מומחה בתחום ספציפי, ולא רק על ידי רופא המשפחה. גם אם לתובע לא נאמר בהאי לישנא כי הוא סובל מ"שחמת כבד" - התובע ידע כי תפקודי הכבד לא היו תקינים, וכי קבל טיפול תרופתי בשל כך. כשאיבר אינו מתפקד כראוי, הוא "חולה" בלשון בני אדם, ועל כן סביר כי התובע ידע כי יש לו "מחלת כבד" אף אם שמה של המחלה לא היה נהיר לו. התובע ידע כי יש לו דלקת בכבד, על כך העידה גם בתו. הטענה כי דלקת אינה מחלה, זו היתממות שלא ניתן להסכים לה, במטריה בה עסקינן. נסכם ונאמר, כי בעת החתימה על הצהרות הבריאות: המנוח ידע הוא נשא של הפטיטיס B. המנוח ידע כי התפתחה אצלו דלקת בכבד על רקע ההפטיטיס. המנוח ידע כי עבר בדיקות בעניין הכבד: בדיקות דם, בדיקת אולטרסאונד, CT וביופסיה, והיה מודע היטב לטיבן של הבדיקות. המנוח נטל תקופה ממושכת של כ- 3 שנים, כולל במועד החתימה על הצהרות הבריאות, תרופות שנועדו לטפל בדלקת בכבד. על רקע מצב עובדתי זה, יש לבחון את טענות הצדדים: טענות סף התובעים טוענים כטענת סף בכתב התביעה המתוקן, כי אין הנתבעת רשאית לחזור בה מעמדתה הראשונית לפיה התביעה התקבלה. טענה זו נדחקה לשולי טענות התובעים בסיכומיהם - וטוב שכך. השתכנעתי כי מדובר בטעות בתום לב של פקידת מחלקת התביעות, שכל רצונה היה להסב את תשומת לב התובע לכך, כי על הפוליסה רובצים עיקולים, וכי עליו לטפל בהסרת העיקולים. ברי, כי במועד זה הבירור הרפואי טרם הסתיים, עדיין לא התקבלה עמדתו של פרופ' קרסיק ועל כן, מדובר בטעות קולמוס. טענת סף נוספת בפי התובעים הינה, כי אין לאפשר לנתבעת לטעון טענות החורגות ממכתב הדחייה ששלחה הנתבעת לתובע ביום 22.3.07, לאחר השלמת הבירור הרפואי, במסגרתו טענה כי היות והתובע לא הצהיר על היותו חולה במחלת שחמת הכבד החל משנת 2002, הפוליסה מבוטלת. הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענות נוספות בדבר אי גילוי ביצוע בדיקות: CT וביופסיה ואי גילוי נטילת תרופות ואשפוז, ומאחר ולא טענה כי לאחר משלוח מכתב הדחייה התגלו עובדות חדשות אלו, שלא ניתן היה לגלותן בטרם משלוח מכתב הדחייה, אין לאפשר לה להעלות טענות אלו במסגרת התביעה. התובעים מסתמכים לעניין זה על הנחיות שהוציא המפקח על הביטוח ביום 9.12.98, מכוח סמכותו לפי החוק לפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, לפיהן: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". הוראות אלו סויגו בהנחיית מאוחרת יותר לפיה מבטחת תוכל להעלות נימוקים נוספים רק מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר מתן הודעת הדחייה או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו נדחתה התביעה. טוענים התובעים, כי הואיל ובמועד משלוח מכתב הדחייה היה כל החומר הרפואי מונח מול המבטחת, לרבות עמדתו של פרופ' קרסיק, כפי שהעידה גב' אלגרט, הרי שאין לאפשר לנתבעת לטעון כל טענה החורגת מן הנימוק היחיד המופיע במכתב הדחייה, בהעדר נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל. במכתב הדחייה ששלחה הנתבעת לתובע ביום 22.3.07 נכתב כי:"מבדיקת תיקן הרפואי החלקי שיש בידנו, בשלב זה, עולה כי טרם עריכת הביטוח לפחות משנת 2002 סבלת משחמת בכבד. בהצהרות הבריאות אותן מלאת ביום 2.12.04 ואשר על בסיסן נערכו הביטוחים, לא הצהרת על כך. אי לכך הננו מבטלים את חוזה הביטוח על כל נספחיו וזאת בהתאם להוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, בגין הפרת חובת הגילוי. נוכח נימוקים אלה ולאור העובדות החדשות באשר להעלמת המידע אשר יש בידינו כיום, עלינו לדחות את התביעה לתשלום פיצוי עקב אובדן כושר עבודה ואף לדחות את תביעתך לתשלום סכום ביטוח בגין מזור 24. יתר על כן, דין תביעתך להידחות גם נוכח הוראות סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח. אין במכתבנו זה כי להוות וויתור ו/או למצות את מלא הטענות העומדות לרשות חברתנו עפ"י תנאי הפוליסה ו/או הדין" [להלן - "מכתב הדחייה"]. עם קבלת מכתב הדחייה, פנו ב"כ התובע לנתבעת במכתב מיום 25.3.07, עליו נענה ב"כ התובע במכתב מפורט מיום 12.4.07, אשר צורף לתיק המוצגים מטעם התובעים, ובו פירוט הטענות לדחיית דרישתו של התובע לתשלום תגמולי ביטוח, טענות שהועלו גם בכתב ההגנה. וכך נאמר בו: "..בניגוד גמור לאמור במכתבך, מרשך בחר להצהיר ביודעין במסגרת שתי הצהרות בריאות נפרדות שנחתמו על ידו באותו היום, במסגרת בקשות לערוך ביטוחים בחברתנו כי: אינו סובל ממחלה ממארת אינו סובל ממחלת כבד אינו חולה בכל מחלה כלשהי לא עבר בדיקות לרבות בדיקת ביופסיה לא אושפז בבית החולים ב-5 שנים אחרונות. על בסיס הצהרותיו האמורות הרצ"ב, התקבל משך לביטוחים בחברתנו. להפתעתנו, מבירור שערכנו במסגרת בדיקת החבות, עלה כי מרשך סובל ממחלת שחמת הכבד וכי אבחנה זו עלתה עוד בשנת 2002, לאחר שבוצעה בדיקת ביופסיה....תמוה בעיננו כיצד מרשך טוען שלא ידע אודות ממצאי הבדיקה אולם אף אילו היה הדבר נכון, בוודאי היה מודע לעצם ביצוע הבדיקה או האשפוז שעבר לצורך ביצועה. לאור כל האמור לעיל, נדמה כי לא יכול להיות חולק כי מדובר בהפרה בוטה של חובת הגילוי המוטלת על המבוטח, באופן הפוטר את חברתנו מכל חבות" [להלן - "מכתב התשובה"]. מכתב התשובה נשלח לב"כ התובע 3 חודשים לערך בטרם הגשת תביעתו לבית המשפט. הרציונל שעמד מאחורי הנחיות המפקח על הפיקוח, המחייב את המבטחת לפרט את כל הנימוקים והטעמים לדחיית התביעה, הוסבר בבר"ע 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין[]: "הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות, הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יכול להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה לבית המשפט". הנחיות המפקח על ביטוח נועדו, בין השאר, לאפשר למבוטח להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולכלכל צעדיו בתבונה, בטרם יגיש תביעתו לבית המשפט. לכאורה, על פי לשונה הדווקני של הוראת המפקח על הביטוח, אין לאפשר לנתבעת לעלות טענות נוספות הנוגעות לאי גילוי מצבו הבריאותי של התובע, מאחר ובמכתב הדחייה התייחסה אך ורק למחלת שחמת הכבד, ולא טענה לאי גילוי בדיקות ה- ct הביופסיה והטיפול התרופתי. אלא שלטעמי, את הנחיות המפקח יש לפרש לאור תכליתן של ההנחיות, שהייתה לאפשר למבוטח לשקול את צעדיו וכדאיות הגשת התביעה טרם פנייתו לבית המשפט. תכלית זו הושגה במלואה שעה שמכתב התשובה של הנתבעת לב"כ התובע, כלל פירוט רחב של טעמי הדחייה, ולמעשה יש לראות את שני המכתבים, מכתב הדחייה ומכתב התשובה, כמהלך דיוני שלם אחד בו נפרשה עמדת חברת הביטוח בפני המבוטח במלואה, ואפשרה לו לשקול את מלא השיקולים הרלבנטיים בטרם יפנה לבית המשפט. לכן העלאת הטענות בדבר אי גילוי הבדיקות והטיפול התרופתי במסגרת המשפט, אין בה כדי להפתיעו. הטענות המלאות בדבר אי גילוי נפרשו בפני באי כוחו של התובע, קרי: הגורמים המקצועיים שטפלו בעניינו, ואפשרו לו להגיע להחלטות באשר להמשך ההליכים, כפי שאכן עשה בפנייתו למפקחת על הביטוח ואחר כך, בפנייתו לבית המשפט. זאת ועוד. גם אם תמצי לומר, כי אין לאפשר לנתבעת לטעון כל טענה מלמד אי גילוי מחלת שחמת הכבד, הרי שבמסגרת בחינת מצבו התודעתי של התובע ותום ליבו בעת מילוי הצהרת הבריאות ואי גילוי העובדה שהוא לוקה בשחמת הכבד, יש להתחשב בתשובות הנוספות שנתן בשתי הצהרות הבריאות, כדי להגיע למסקנות מושכלות, כפי שאתייחס לכך בהמשך. הפרת חובת הגילוי חובת הגילוי המוטלת על המבוטח קבועה בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 בו נאמר: "(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - עניין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה". אי גילוי על פי סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, יכול להתקיים בשתי דרכים: הדרך האחת, הקבועה בס"ק (א) הדן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שהציג מבטח לפני מבוטח בעניין מהותי, דהיינו: בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את חוזה הביטוח בכלל או בתנאים שנקבעו בו. ונקבע, כי שאלה גורפת הכורכת עניינים שונים ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה מלאה וכנה אלא אם כן הייתה השאלה סבירה בעת כריתת חוזה הביטוח. הדרך השנייה לאי גילוי קבועה בס"ק (ג) והיא מקום שמבוטח מסתיר מהמבטח עניין מהותי מתוך כוונת מרמה. דין ההסתרה כדין תשובה שאינה מלאה ואינה כנה. תוצאות הפרת חובת הגילוי נקבעו בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כך: "(א) ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא הייתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח." לענייננו רלבנטיות רק הוראות סעיף 7(ג) שכן מקרה הביטוח, קרי: גילוי מחלת הסרטן אצל התובע ארע לפני שבוטלה הפוליסה מחמת אי גילוי. על פי הוראות סעיף 7(ג) אין על המבטחת חבות לתשלום תגמולי ביטוח מלאים אלא מופחתים, בשיעור יחסי כיחס דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אילו ידע המבטח את המצב לאשורו. המבטח יהיה פטור לחלוטין מחובת התשלום, אם התשובה ניתנה בכוונת מרמה או שמבטח סביר כלל לא היה מתקשר בחוזה הביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. במקרה זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששלם עבור התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח. עוד קובעות הוראות חוק חוזה הביטוח, כי המבטח לא יהיה זכאי לתרופות הנקובות בסעיף 7, אם המבטח ידע על המצב לאמיתו בעת כריתת חוזה הביטוח והוא שגרם לכך שהתשובה לא הייתה מלאה וכנה או שהעובדה שעליה ניתנה תשובה שלא הייתה מלאה וכנה, חדלה להתקיים ולא השפיע על על מקרה הביטוח, ובלבד שלא הייתה כוונת מרמה מצד המבוטח. האם הפר התובע המנוח את חובת הגילוי? הפרת חובת הגילוי מתייחסת אך ורק ל'עניין מהותי' שיש בו כדי להשפיע על נכונות מבטח סביר לבטח את המבוטח. המבחן לקיומו של עניין מהותי הוא אובייקטיבי, וכל עניין שיש בו כדי להשפיע על תוחלת הנזק, וסיכויי התממשותו הוא עניין מהותי [ראה: ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ] מצב בריאותו של מועמד לביטוח חיים, ביטוח הכולל גם כיסוי למחלות קשות ואבדן כושר עבודה הוא עניין מהותי. כך גם מצב בריאותו של מועמד לביטוח סיעודי, הוא עניין מהותי שמצוי בלב ההכרעה אם לקבל המועמד לביטוח, אם לאו. הצהרת הבריאות הרלבנטית לפוליסת ביטוח החיים של התובע, היתה הצהרת בריאות 'מקוצרת' בעגה של אנשי הביטוח, והיא כללה 13 שאלות בלבד, כאשר כל אחת ואחת מהן מתייחסת לעניינים מהותיים. 7 השאלות הראשונות בהצהרת הבריאות התייחסו למחלות בתחומים ספציפיים, אך בכך לא סגי. כיוון שגם מחלות אחרות או בעיות בריאותיות בתחומים אחרים יכולים להשפיע על נכונותה של מבטחת סבירה לקבל מועמד לביטוח חיים, ביטוח מחלות קשות ואובדן כושר עבודה, כללה הצהרת הבריאות גם 7 שאלות נוספות, במסגרתן נדרש המועמד לביטוח לגילוי ייזום. שאלות אלו התייחסו לאשפוזים, בדיקות בלתי שגרתיות, תוך ציון הבדיקות שלגביהן נדרש המידע, ניתוחים שהמועמד עבר או עתיד לעבור, תרופות וטיפולים רפואיים שהוא מקבל. שאלות אלו נועדו להוות אינדיקציות לבעיות בריאותיות אחרות ולהפנות את תשומת ליבה של המבטחת לצורך בבירור נוסף. כל אחת ואחת מן השאלות התייחסה לעניין מהותי, בין אם נגעה בשורש העניין - למחלה ספציפית ובין אם נועדה כדי להפנות את תשומת לבה של המבטחת למצב רפואי המצדיק בירור נוסף בטרם קבלה לביטוח. אינני מקבלת את עמדת התובעים אשר טענו כי ההצהרה בסעיף 8 ["אינני חולה בכל מחלה אחרת"] הינה שאלה גורפת, ועל כן בהתאם להוראות סעיף 6(ב) לחוק, לא היה על התובע לציין דבר. השאלה גם אינה עמומה או סתומה. היא כתובה בלשון המובנת לכל, ומפנה את המבוטח לגלות, גילוי יזום, מצבים תחלואתיים שונים שלא פורטו בשאלות הראשונות. מצב של דלקת מתמשכת בכבד, בגינה עבר התובע בדיקות - לרבות בדיקה פולשנית, ונטל תקופה ממושכת טיפול תרופתי, לרבות במועד חתימת הצהרת הבריאות, הינו מצב של מחלה, שעל התובע היה לגלות באופן יזום, גם אם לא היה מודע לכך כי מדובר בשחמת הכבד, ולא ידע לכנותה בשם זה. לטעמי, יש בשאלות האחרות, ולעניינו שאלה 10 ["לא עברתי בדיקות (פרט לבדיקות שגרתיות) לגילוי סרטן, מחלה ממארת, מיפוי לב, צנתור, CT וביופסיה"] ושאלה 13 ["איני נוטל תרופות ואיני מקבל טיפול רפואי"] כדי לכוון את המועמד לביטוח לתשובה שעליו לתת גם לשאלה 8, שכן ברי, אם בשל מצב בריאותי מסוים נדרש לבדיקות לא שגרתיות או לטיפול רפואי, מדובר במצב בריאותי חולני שעליו חלה חובת הגילוי היזום. המסקנה המתבקשת הינה, כי בתשובותיו בהצהרת הבריאות שניתנה לצורך קבלתו לביטוח החיים, לא השיב תשובה מלאה לשאלות 8, 10 ו-13. נשאלת השאלה - אם השיב התובע בתם לב? כאמור, נתלים התובעים בטענה שמעולם לא הודע לתובע כי הוא חולה ב'שחמת הכבד'. שמה של המחלה בה לקה החל משנת 2002, הובא לידיעתו רק בדיעבד, לאחר גילוי מחלת הסרטן, משנדחתה דרישתו לתגמולים מחברת הביטוח. התובע היה מודע לכך שיש לו דלקת בכבד, אך מאחר וזו טופלה בכדורים ותפקודי הכבד חזרו לרמה תקינה בשלבים שונים של הטיפול התרופתי, סבר התובע כי "דלקת" אינה בבחינת מחלה, שיש לגלותה במסגרת התשובה שנתן לשאלה 8. הנני סבורה, כי ניתן ללמוד על תום ליבו ומצבו התודעתי של התובע לא רק מתשובתו לשאלות בדבר מחלת כבד או מחלה אחרת, אלא גם מתשובותיו לעניין אי גילוי בדיקתCT וביופסיה, ולעניין קבלת טיפול תרופתי. התובע היה מודע לשתי הבדיקות, שאינן שגרתיות, אלא בדיקות המשך שנדרשו על ידי רופא מומחה בעקבות ממצא שהתגלה באולטרסאונד. אין מדובר בבדיקת סקר או בבדיקה שגרתית שמפנה אליה רופא המשפחה אלא בדיקות אליהן הופנה על ידי רופא מומחה למחלות כבד. לא ניתן על ידי התובעים הסבר מניח את הדעת לאי גילוי ביצוען של אותן בדיקות. הוא הדין לעניין הטיפול התרופתי. הטענה כי הנתבעת נסמכת על רישום בכרטיס הרפואי על מרשמים שהונפקו על ידי הרופא, ולא על עדות בדבר נטילת התרופות, אינה ממין התשובה. כל בר דעת צריך להבין מתוך השאלה: "איני נוטל תרופות ואיני מקבל טיפול רפואי" כי הכוונה היא להתוויה הרפואית, ולא לנטילה בפועל של התרופות, ועל כן הטענה כי לא הוכח שהתובע נטל את התרופות בפועל, להוכחת תום ליבו במתן התשובה השלילית לשאלה זו - לא תצלח. זאת ועוד. במקביל להצהרת הבריאות לצורך ביטוח החיים, מושא דיוננו, חתם התובע במקביל ובאותו היום, על הצהרת בריאות נוספת, מפורטת, לצורך קבלתו גם לביטוח סיעודי. במסגרת אותה הצהרת בריאות, התובע נשאל במפורש, אם הוא סובל ממחלות דרכי העיכול, ובכלל זה, מחלות כבד ומחלת צהבת מסוג hepatitis, והשיב בשלילה. הטענה בדבר אי ידיעתו כי הוא סובל מ"שחמת כבד" לא תצלח שעה שנשאל באופן כללי למחלות כבד, ולכן אי ידיעתו את שם המחלה לא מעלה ולא מוריד. ובעיקר, אין כל הסבר מדוע התובע לא השיב נכונה על השאלה הברורה והמפורשת ביותר, אם הוא לוקה ב-hepatitis, שעה שאין חולק כי התובע היה מודע לכך היטב. כך שלא ניתן לייחס לתובע תשובות שגויות מחמת אי ידיעתו את שם המחלה בה לקה, או אי הבנת המושג "ביופסיה", כפי שניסה פרופ' רובינשטיין לטעון- ללא הצלחה. מדובר בהתנהלות שיטתית של אי גילוי מצבו הבריאותי לאשורו, כעולה גם מהצהרת הבריאות הנוספת, ויש בה כדי להצביע על חוסר תום לב רציף ומתמשך. זאת ועוד. לטעמי התקיים גם האמור בסעיף 6(ג) לחוק חוזה ביטוח, הדן ב"הסתרה בכוונת מרמה" מצב המנוח, את מצבו הרפואי לאשורו. על יסוד "ההסתרה בכוונת מרמה" קבע בית המשפט: "היסוד הראשון שבו נוקב סעיף 6(ג) לחוק הוא יסוד ההסתרה. כדי להגיע למסקנה בדבר הפרת חובת הגילוי היזום, לא די בכך שבית המשפט יקבע כי מידע בעניין מהותי לא נמסר למבטח, אלא שנדרש שבאי הגילוי יידבק כתם מוסרי הטמון ב"הסתרה". אכן, דומה כי לפחות במישור הלשוני קיים הבדל בין "אי גילוי" שמטבעו יכול להיות פסיבי, לבין "הסתרה" המרמזת על פעולה שפעל המסתיר למנוע היחשפותו של מאן דהוא למידע או לדבר מה אחר שבידו. ההסתרה נתפסת איפוא, כמצויה בדרגת חומרה העולה על אי גילוי" [ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל פיאמנטה, תק-על 2006(1) 1806]. הטענה שהתובע היה, כפי שטוענים התובעים, אדם ישר מן היישוב, שהשיב על הצהרות הבריאות כפי שהשיב, מאחר ולא ירד לסוף דעתה של המבטחת בניסוח שאלותיה, הינה טענה שיש לדחותה. המנוח לא התבקש "לפרש" את מצבו הרפואי, אלא לדווח עליו. העובדה שהתובע הרגיש עצמו כאדם בריא, אינה מהווה הצדקה לאי מתן תשובות כנות ומלאות לשאלות שנשאל. גם אם תמצי לומר, כי התובע לא גילה גילוי יזום כי הוא "חולה במחלה אחרת", בשל אי ידיעתו כי מחלתו היא מחלת שחמת הכבד, הרי שבהתנהלותו הוכח יסוד שיטתי של הסתרה, כעולה מ-2 ההצהרות שחתם באותו היום, של מצבים ודברים שלית מאן דפליג, כי התובע היה מודע לקיומם, כמו: היותו לוקה ב-hepatitis, העובדה שהוא עבר בדיקות CT וביופסיה, ונטילת התרופות המתמשכת. השיטתיות שבאי גילוי העובדות, מלמדת על כוונתו של התובע להסתיר מן המבטחת, בכוונת מרמה, כל מידע המתייחס לבעיות הכבד. המסקנה המתבקשת הינה, כי התובע הפר את חובת הגילוי במתן תשובה שאינה מלאה ואינה כנה לעניינים מהותיים בהצהרת הבריאות שנדרשה הן לצורך ביטוח החיים, כולל מחלות קשות ואבדן כושר עבודה, והן לצורך הביטוח הסיעודי, והסתיר מן המבטחת מידע בעניינים מהותיים, מתוך כוונת מרמה. בהתאם להוראות סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, תהיה הנתבעת פטורה לחלוטין מחובתה לשלם לתובעים תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח החיים, באם יוכח כי התקיימו אחד משני הדברים: אי הגילוי היה בכוונת מרמה מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. הנני סבורה כי שני הדברים התקיימו בענייננו, אף שדי בהתקיים אחד מהם כדי לפטור את הנתבעת מחובת תשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסות. כאמור, התנהלותו של המנוח היתה התנהלות של הסתרת המצב הרפואי לאשורו, והשיטתיות שבאי הגילוי בשתי הצהרות הבריאות שנחתמו במקביל, מלמדת על כוונת מרמה, ולא על שגגה בתום לב. באופן מובהק יותר הוכח, בין השאר, גם באמצעות עדותו של מומחה החיתום מטעם התובעים, פרופ' רובינשטיין כי מתקיים גם התנאי השני המזכה את הנתבעת בפטור. טוענים התובעים בסיכומיהם, כי הנתבעת לא הוכיחה התקיימותו של תנאי זה, וכי לצורך הוכחתו, היה עליה להציג מקרים דומים בהם מיאנה להתקשר בחוזה ביטוח או את ספרי החיתום למועד ההתקשרות. את אמירתו של פרופ' רובינשטיין פוטר ב"כ התובעים כ"אמירה בעלמא" המשקפת את דעתו של המומחה בלבד ואינה משקפת את התנהלותה של המבטחת. טענות אלו יש לדחות מכל וכל. לא היה כל מקום להציג מקרים דומים בהם מיאנה הנתבעת להתקשר בחוזה הביטוח. התנהלות כזו שמציעים ב"כ התובעים גובלת בהפרת חסיונות רפואיים של מועמדים לביטוח. תנאי ההתקשרות בפוליסות הבטוח של חברת ביטוח סבירה, נקבעים בהתאם לתוחלת הסיכון להתרחשות הנזק המחושבת על פי ספרי החיתום, המוצאים על ידי חתמי המשנה. ספרי החיתום קובעים את תנאי החיתום לכל חברות הביטוח, ויש בהם כדי לשקף את ההתנהלות של "מבטח סביר". הן גב' ברניצקי ראש מחלקת החיתום בנתבעת והן פרופ' קרסיק, שהינו חתם רפואי, העידו באופן חד משמעי, כי אילו ידעה הנתבעת את מצבו הרפואי של התובע לאשורו, לא היה התובע מתקבל לביטוחים שנערכו לו: לא לביטוח חיים, לא לבטוח מחלות קשות ולא לאובדן כושר עבודה. במסגרת חקירתו הנגדית, נאלץ בסופו של דבר גם פרופ' רובינשטיין, החתם שהעיד מטעם התובעים, להסכים לכך שמועמד לביטוח הלוקה בשחמת כבד, לא היה מתקבל לביטוח מחלות קשות, או מתקבל תוך החרגת מחלות הקשורות לכבד, וכך גם לגבי אבדן כושר עבודה, ש"קרוב לוודאי לא היה מתקבל לביטוח אבדן כושר עבודה", ולגבי ביטוח חיים, גם כן קרוב לוודאי שהיה נדחה. כן הודה המומחה מטעם התובעים, כי ספרי החיתום של מבטחי המשנה, דוחים קבלתו לביטוח של מועמד הלוקה בשחמת כבד, ובכך לא חל כל שינוי עם השנים. עדותו הובאה בהרחבה בפרק הדיון בחוות דעתו, ואין צורך לחזור על הדברים. התוצאה הינה כי הוכח כי לא הנתבעת ולא כל מבטח סביר אחר, היו מבטחים את המנוח בביטוח חיים, בביטוח מחלות קשות, ובביטוח אבדן כושר עבודה, לו היו מודעים למצבו הרפואי. פועל יוצא ממסקנה זו הוא, כי בדין בטלה הנתבעת את פוליסות הביטוח שהוציאה למנוח, ודין תביעת התובעים - להידחות. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת, לרבות בשכר טרחת עורך הדין, בסכום כולל בסך 35,000 ₪. רפואהביטוח חייםכבדסרטן