הקטנת היקף משרה בהריון

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי גננת בהריון / הקטנת היקף משרה בהריון: בפנינו תביעת התובעת לפיצוי בגין צמצום היקף משרה בתקופת ההריון, פיטורין שלא כדין, הפסד השתכרות, דמי לידה, אי תשלום תוספת גננת בכירה, הפרשה לגמל, פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת ודמי הבראה. העובדות התובעת עבדה אצל הנתבעת, כגננת, החל מ - 9/2003 ועד 7/2007. התובעת קיבלה מכתב פיטורים ביום 28/5/07. התובעת ילדה (את ילדה השלישי) ב - 7/07. בין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני בית הדין לדיני ממונות ובסופו ניתן פסק דין ביניים בתאריך .3/6/09(להלן:פסק הבורר) המחלוקות האם בתקופה האחרונה עבדה התובעת כממלאת מקום. האם נכונה טענת הנתבעת כי הליך הבוררות בין הצדדים מיצה את כל זכויותיה של התובעת. האם זכאית התובעת לזכויות הבאות וככל שכן באיזה שיעור: א. שכר בגין החודשים פברואר עד אוגוסט 2007. ב. דמי הבראה. ג. תוספת שכר גננת בכירה. ד. פיצוי בגין דמי לידה. ה. פיצויים ללא הוכחת נזק. האם קמה לתובעת שכנגד זכות לפיצוי מאת התובעת (נתבעת שכנגד) בגין הרכיבים הבאים וככל שכן באיזה שיעור: א. פיצוי בגין נזקים כתוצאה מעבודה ברמה נמוכה בתקופת עבודתה ובכלל זה פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב של הנתבעת . ב. פיצוי בגין הפסדים שהיו בשל ניהול הליכי הבוררות. ג. החזרי שכר ורכיבים ששולמו ביתר. הכרעת הדין הבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בי-דין כאמור לעיל, בין הצדדים התקיים הליך בוררות בבית הדין לדיני ממונות "שירת דוד". מהראיות אשר הונחו בפנינו הצטיירה התמונה הבאה: התובעת ובעלה משתייכים למגזר החרדי ולפיכך, לאחר פיטוריה של התובעת, ולאחר שפנייתו אל מנהל הנתבעת, מר פרוש, לא נענתה, פנה בעלה של התובעת אל בית הדין לדיני ממונות, ועתר לקבלת זכויות שונות אשר לגישתו התובעת זכאית להם מכוח עבודתה בנתבעת וסיומה. (נספח ה' לתצהיר מר זאב פרנקל, אשר ייצג את הנתבעת בבית הדין לדיני ממונות). עילת התביעה של התובעת בפני בית הדין לדיני ממונות התבססה רובה ככולה על משפט העבודה המגן. בפני בית הדין התקיימו מספר דיונים בעניינה של התובעת. ביום י"א בסיון תשס"ט (3/6/09) נתן בית הדין שירת דוד פסק דין ביניים בזו הלשון: "א. על רשת הגנים להעביר לגב' שוב את המשכורות ותלושי משכורת שעדיין לא נמסרו לה, בנוסף עליהם לשלם לה בעקבות הפיטורין סך ארבעת אלפים וחמש מאוד (4,500) ₪. ב. על רשת הגנים להעביר לגב' שוב את קרן הפיצויים שעל שמה. ג. באם לרשת הגנים יש תביעה נגדית נגד גב' שוב עליהם להמציא לביה"ד תוך שבועיים הוכחות לחיוב" ביום י"ח בסיון תשס"ט פנה בעלה של התובעת לבית הדין שירת דוד וציין כי לאחר התייעצות עם דיינים חשובים ועו"ד מומחה בדיני עבודה, הוא מבקש דיון נוסף כדי להשיג פסק דין ישר ואמיתי על פי הדינים הקיימים (למעשה על פי משפט העבודה המגן) ולהוכיח לבית הדין כי פסיקתו אינה תואמת את הפסק האמיתי (נספח ד' לתצהיר מר פרנקל). ביום ט"ז בסיון תשס"ט קיים בית הדין דיון בעניינה של התובעת. ביום ד' תשרי תש"ע ענו הדיינים לתובע כי דעתם לא השתנתה (נספח ח' לתצהיר מר פרנקל). לאחר מכן הגישה התובעת תביעה זו אשר בפנינו. לאור פסק הבורר הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. בהחלטת בית הדין מיום 2/6/10 נקבע: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי אין למחוק את התביעה על הסף מאחר ומופיעות בה עילות שאינן באות לביטוי בפסק הבורר. בפסק מופיעה רק סוגיית פיצויי פיטורים והעברת קרן פיצויים. הפסק אינו קובע כל קביעה לגבי דמי הבראה או נזק דמי לידה .ביחס לפיצויי הפיטורים לא ברור מהתביעה בפנינו אם הסכום שקבע הבורר יחד עם הסכום בקרן אינם עולים כדי מלוא הסכום ולא הוכחה בפנינו בהתנגדות פגיעה בזכות קוגנטית. על כן יש מבחינת בית הדין לראות את פסק הבורר כממלא אחר הוראות החוק כל עוד לא בוטל.יתר על כן הפניה אל הבורר היתה וולנטרית של שני הצדדים וקמה חזקת תקינות כל עוד לא הוכח אחרת. לפנינו לא הוכח.על כן בסוגיות בהן הכריע הבורר פוזיטיבית ומשלא הוכחה פגיעה בזכויות , יש מעשה בית דין. 4.. על כן ביחס לפיצויי הפיטורים , החלטת הבורר תמומש והכסף יועבר לתובעת לאלתר יחד עם מכתב שחרור הקרן.זאת יעשה לא יאוחר מיום21/6/10 בדואר רשום או במסירה אישית כדין וידווח לבית הדין ע"י הנתבעת על ביצועה." סך 4,500 ₪ הועבר לתובעת על פי כתב התביעה המתוקן. הנתבעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי על החלטה זו, בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור: "ההלכה מושרשת היא כי סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר (דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם כלפון, פד"ע כב 518). במקרה שלפני, בית הדין האזורי קבע כי "בפסק [הבוררות, ס.א.] מופיעה רק סוגיית פיצויי פיטורים והעברת קרן פיצויים. הפסק אינו קובע כל קביעה לגבי דמי הבראה או נזק דמי לידה". על פני הדברים, לא טעה בית הדין האזורי בהחלטתו מושא הבקשה דנא, באופן המצדיק את הבאת ההליך לפתחו של בית דין זה כערכאת ערעור. אעיר, כי המבקשת טענה שבפסק הבוררות יש פיצוי נוסף על פיצויי הפיטורים, אשר נפסק בסעיף נפרד מהסעיף המורה על שחרור קופת הפיצויים, ועל כן היה על בית הדין לקבל את הבקשה למחיקה על הסף במלואה. נחה דעתי, כי טענה זו מן הראוי לבחון במסגרת ההליך העיקרי, על רקע ההלכה המגבילה את אפשרות העברת המחלוקות שמקורן במשפט העבודה המגן להליכי בוררות (ראו: עע (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניו בע"מ - עראקי יעל (טרם פורסם), 14.9.2009 והאסמכתאות המובאות שם." למעשה, לאור החלטת בית הדין הארצי כאמור לעיל, המחלוקת שנותרה בפנינו להכרעה האם יש לקבל את בקשת הנתבעת למחיקה על הסף ביחס לפיצויי הפיטורים בלבד או ביחס לתביעה כולה. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחומר שהונח בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת בית הדין לפיה על התביעה להידחות על הסף אך ורק ביחס לסוגיית הפיצויים בגין פיטוריה של התובעת. נימוקינו יפורטו להלן. "דוקטרינת "מעשה בית דין" נחלקת לשני ענפים - "השתק עילה" ו-"השתק פלוגתא". הכלל בדבר השתק עילה אינו מאפשר היזקקות לתביעה נוספת בין צדדים או חליפיהם מקום שתביעה אחרת ביניהם, המבוססת על עילה זהה, נדונה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך. הכלל בדבר השתק פלוגתא קובע כי אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, גם אם ישנה אי זהות בין העילות של שתי התביעות. " בר"ע (ארצי) 15310-11-12‏ גדעון גולדפינגר נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, ניתן ביום 15/1/12) המלומדת נ. זלצמן אומרת ביחס לדוקטרינת השתק עילה את הדברים הבאים: "פסק דין תקף וסופי, שניתן לגופו של עניין, מעניק לנתבע חסינות מפני תביעה נוספת של התובע בגין אותה עילת תביעה שהיוותה יסוד להתדיינות נושא פסק הדין" (נינה זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א, 141 עמ' 29). "במסגרתו של כלל מעשה בית דין, בית המשפט בוחן האם העילה שעליה נשענת התובענה הנוכחית כבר מוצתה בפסק דין קודם על ידי בית משפט מוסמך. אם התשובה חיובית, קמה הצדקה למנוע תביעה נוספת" ( ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים - פקיד שומה נתניה, ניתן ביום 4/1/09, נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 61-63 (1991)). ) בתביעתה לבין הדין "שירת דוד" עתרה התובעת לתשלום הרכיבים הבאים: השלמת שכר לחודשים 2/2007 - 8/2007, דמי הבראה לשנת 2007, שכר לחודשים 7/2005 - 8/2005, דמי גננת בכירה, פיצויים על פיטורים בהריון, דמי שחיקה, פיצויים לדוגמא על אי קבלת תלושי שכר, העברת קופת הגמל על שמה של התובעת, תיקון תלושים. בית הדין שמע את העדים מטעם הצדדים, בעלה של התובעת טען בשמה והיה נוכח בדיוני בית הדין. כאמור בית הדין בפסק ביניים קבע, כי על הנתבעת לשלם לתובעת בעקבות הפיטורין סך 4,500 ₪ ולשחרר את כספי הפיצויים הצבורים לטובת התובעת בקרן התגמולים והורה לנתבעת להעביר לידי התובעת את תלושי שכרה. מלשון הפסק "בעקבות הפיטורין" עולה בבירור כי הסך של 4,500 ₪ אשר נפסק לזכות התובעת, מתייחס אך לפיצוי לו זכאית התובעת (לגישת בית הדין שירת דוד) כתוצאה מפיטוריה והדרך בה בוצעו, ויש בפסק הבורר מעשה בית דין ביחס לרכיב זה בלבד. אין לראות בנוסח זה כמתייחס לכלל רכיבי התביעה. כך, בסעיף נפרד הורה בית הדין לנתבעת להעביר לתובעת את תלושי שכרה ובסעיף נפרד הורה בית הדין להעביר לידי התובעת את קופת הפיצויים. יתר תביעות התובעת לבורר לא מוצו ולא הוכרעו. פסק הבורר במקרה דנן אינו מנומק ואיננו כולל הכרעות עובדתיות כלשהן במחלוקות שהובאו בפניו. מעבר לסכומים בעקבות הפיטורים ותלושי השכר של התובעת, פסק הבורר אינו מתייחס לסכומים הנוספים אותם תבעה התובעת בכתב התביעה, ואין כל הכרעה בשאלות אלו, אף שהדיונים בפני הבורר התייחסו גם לרכיבי תביעה אלו. לו היה הבורר מכריע ביתר טענות התובעת כלפי הנתבעת, היו הכרעות אלו מוצאות ביטוין בפסק הדין. משאין מחלוקת בין הצדדים כי תביעת התובעת בבית הדין כללה רכיבים שונים ונוספים על פיצויי פיטורים ופיטורים שלא כדין, ואף בדיוני בית הדין התייחסו אליהם הצדדים, ומשפסק הבורר שותק ביחס לרכיבים אלו, לא ניתן לקבוע מעשה בית דין בהתייחס לרכיבים אלו. כך גם אין מדובר בענייננו בהשתק פלוגתא שכן אחד התנאים לקיומה של השתק פלוגתא הוא שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי. (ע"א 1545-08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ, ניתן ביום 4.3.10 -). עוד יודגש כי לכתחילה לא הייתה סמכות לבית הדין "שירת דוד" לדון בתביעות התובעת הנשענות על משפט העבודה המגן. על אף שלא מצאנו לבטל את פסק הבורר בעילה זו, לא ניתן להתעלם מעובדה זו ויש ליתן לה משקל בבחינת השאלה האם מתקיים השתק עילה אם לאו. שכן, לבית הדין שיקול דעת בהפעלתו של כלל ההשתק עקב מעשה בית הדין, כאשר יש הצדקה לכך מטעמים של תקנת הציבור. בהמשך לאמור לעיל ואף כי פסק הבורר נושא כותרת "פסק ביניים" ומשמעותו שאינו סופי ואחריו התקיים עוד דיון, אולם לאחר מכן אושר הפסק שוב, נקבע לעניין החלטת ביניים של בורר , בהחלטתו של השופט שפיצר ,כתוארו אז, באבחנה מפסק בורר ,בזו הלשון: "פסק בוררות מוגדר בסעיף 1 לחוק הבוררות כ"פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים". הפסיקה השוותה וסיווגה "פסק ביניים" ל"פסק דין חלקי" ו"החלטת בורר" שאינה פסק ביניים ל"החלטה אחרת" (ראה ע"א 3532/02 שרותי בריאות כללית - חניתה מייטלס). 19. . סעיפים 23 ו-24 לחוק הבוררות מאפשרים לאשר או לבטל רק פסק בוררות ובהתאם לכך נפסק על ידי כב' השופט זפט כי אין לבטל את ההחלטות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות. 20. . בסעיף 21 לחוק הבוררות נקבע כדלקמן: "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". 21. . מלשון הסעיף עולה במפורש כי רק "פסק בוררות" מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כ"מעשה בית דין" . גם לאור פסיקה זאת אין מקום לבטל את פסק הבורר , בעניין הספציפי היחיד בו קבע. ערים אנו לטענת התובעת לפיה פסק הבורר בטל מעיקרו מחוסר סמכות, אך אין בידינו לקבלה. אכן, פסיקת בית הדין הארצי קובעת כי תביעה לזכויות הנובעות מחוקי מגן, זכויות קוגנטיות, אינה בת בוררות ומשכך מדובר בבוררות שהתקיימה בחוסר סמכות. אולם, אף על פי כן, קבע בית המשפט העליון כי לא בכל מקרה בו התקיימה בוררות בחוסר סמכות, יש לבטלו: "... אכן, טענת המבקש לפיה מקום שבו פעל בורר ללא סמכות או שמונה שלא כדין נשמטת הקרקע מתחת לפסק הבוררות, אינה משוללת היגיון. טענה זו תואמת את הנחת המוצא בשיטתנו המשפטית לפיה פעולה שנעשתה בחוסר סמכות הינה, בדרך כלל, בטלה מעיקרה. אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המנגנון שנבחר בעניין זה על ידי המחוקק במסגרת חוק הבוררות ועם פסיקתו של בית משפט זה בסוגיה שבנדון. חוק הבוררות אינו קובע שפסק בוררות שניתן בחוסר סמכות בטל מעיקרו וכלל אינו ניתן לאישור, אלא קובע שטענת חוסר הסמכות ו"תאומתה", טענת המינוי שלא כדין - אשר הן הטענות הרלוונטיות לענייננו - מהוות עילות לבקשת ביטול פסק הבוררות (סעיפים 24(2) ו-24(3) לחוק), הכפופות למועדי ההגשה ולצורת ההגשה הקבועים בחוק הבוררות ולשיקול דעתו של בית המשפט בסעיפים 24 ו-26 לחוק. ..... יחד עם זאת, כאשר עסקינן בהליך בוררות שהתנהל באופן ענייני והסתיים בפסק בוררות, ואף נגבו על ידי המבקש כספים על פיו, וכאשר עסקינן בטענות ביטול שנטענות בחלוף זמן רב ממועד מתן פסק הבוררות, אין למהר ולבטל את פסק הבוררות מחמת חוסר סמכות. בכך שונה המקרה שלפנינו - מבחינת המסד העובדתי - מהמקרה שנדון בעניין אמיר, שם עמדה העותרת על טענת חוסר הסמכות מן היום הראשון והליך הבוררות לא עבר בשום שלב מן "הפרוזדור" של הטענות המקדמיות אל "הטרקלין" של הדיון לגופו של עניין. ומכאן גם השוני בתוצאה האופרטיבית בין שני המקרים. יתרה מכך, המקרה שלפנינו והמקרה שנדון בעניין אמיר מייצגים במידה רבה את שתי נקודות הקיצון על ציר הזמן בסוגיית ישיבתו של בית הדין הרבני כבורר בסכסוכים כספיים - נקודת ההתחלה ונקודה הממוקמת לאחר הסיום. בין שתי נקודות אלה נמצאים מקרים "אפורים" רבים אשר מעוררים שאלות מורכבות ואשר יש להניח שחלקם יגיעו בעתיד לפתחו של בית משפט זה. בין היתר, יש לשאול האם יש להבחין בין בעל דין שלא כפר בסמכות בית הדין הרבני לדון כבורר בשום שלב במהלך הבוררות אך העלה את טענת חוסר הסמכות במסגרת בקשת ביטול שהוגשה במסגרת הזמנים הקבועה בחוק (שלא כמו במקרה שלפנינו) לבין בעל דין שלא כפר בסמכות בית הדין הרבני לדון כבורר בתחילת הליך הבוררות, אך בשלב מסוים במהלך הבוררות (אך בטרם סיומה) הופך פניו וכופר בסמכות? מה המשקל שיש ליתן לעיקרון המניעות ותום הלב בשני המקרים הללו? מהו האיזון שיש לערוך בכל אחד מהמקרים בין האינטרס הציבורי לבין הצדק הפרטני של הצדדים עצמם? רעא 4198/10 ‏ ‏ חיים איבגי נ' רחל תהילה גבאי, ניתן ביום 25/12/2012.(דגש שלי ש.ש.). התובעת לא הגישה בקשה לביטול פסק בורר במועד, ואף לא בכלל. רק משהגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בי-דין טענה התובעת פסק הבורר בטל מעיקרו. כאמור, בית הדין קבע בהחלטתו כי פסק הבורר תקף בעניין הפיצויים האמורים בו והתובעת לא ערערה על החלטה זו. גם לאחר החלטת בית הדין הארצי בעניין הבקשה לסילוק על הסף לא הגישה התובעת בקשה לביטול פסק בורר, זאת על אף שהוגש על ידה כתב תביעה מתוקן וחרף מודעותה כאמור בתצהירה בעניין הסילוק על הסף. התובעת אף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר. גם כתב התביעה המתוקן, אינו כולל כל טענה לבטלותו של פסק הבורר. בסיכומיה טענה התובעת באריכות לעניין ביטולו של פסק הבורר, אך כאמור, לאור העובדה כי טענות אלו עלו בסיכומיה, והתובעת מעולם לא הגישה ערעור על החלטת בית הדין לפיה פסק הבורר תקף ביחס לשאלת פיצויי הפיטורים לפחות, לא מצאנו לדון בטענות אלו. כאמור, התובעת טענה באריכות בסיכומיה לביטול פסק הבורר, אולם משבקשה זו לא הוגשה במועדה, חרף הידיעה כאמור בתצהירה מיום 11/4/10(סע' 7 ), אין לדון בטענות אלו. למעלה מן הצורך נציין כי אין אנו לקבל את טענת התובעת לפיה יש מקום לבטל את פסק הבורר בשל העובדה שהתובעת לא הייתה מיוצגת. התובעת, באמצעות בעלה, בחרה ביוזמתה, לפנות לבית הדין של העדה החרדית, לאורך פניותיה של התובעת הן לנתבעת והן לבית הדין שירת דוד, ציינה התובעת כי לאחר ייעוץ משפטי ולאחר שבדקה את זכויותיה היא פונה בדרישה לקבלת זכויותיה. זאת ועוד, בדיון הנוסף שהתקיים בפני הבורר יוצגה התובעת על ידי עו"ד מומחה בדיני עבודה ולא התרשמנו כי בשל חוסר הייצוג קופחו זכויותיה של התובעת. משכך, כאמור, גם נימוק זה אין בו כדי להוות עילה לביטול פסק הבורר. פסק הבורר בעניין הפיצוי בגין הפיטורים נותר על כנו. מעמדה של התובעת והיקף משרתה הצדדים חלוקים בעמדתם ביחס למעמדה של התובעת אצל הנתבעת, בשנת הלימודים 2006/2007, האם הייתה התובעת עובדת קבועה בשכר חודשי או ממלאת מקום בשכר יומי. התובעת טוענת כי החל מחודש 9/2006 עבדה אצל הנתבעת במסגרת קבועה כממלאת מקום על בסיס משכורת חודשית קבועה. התובעת טוענת כי החל מחודש פברואר 2007, החלה הנתבעת להפחית את כמות השעות והימים בהם עבדה התובעת, ונקראה לעבוד ימים בודדים בחודש, כאשר הנתבעת מודעת לעובדה כי התובעת בהריון. הנתבעת טוענת מאידך כי עם סיום שנת הלימודים 2005/2006 פוטרה התובעת כדין, ולאור אי שביעות רצונה של הנתבעת מהתובעת ומתפקודה, לא הייתה כל כוונה לשבץ את התובעת לעבודה בשנת הלימודים 2006/2007. אולם, התובעת, יחד עם בעלה, פנו אל מנהל הנתבעת וביקשו כי התובעת תמשיך לעבוד בנתבעת בפרט לאור מצבה הכלכלי הקשה. בשל מצבה הכלכלי הקשה של התובעת נעתרה הנתבעת לבקשת התובעת להמשיך את העסקתה, אולם כממלאת מקום על פי צורך המערכת בלבד. וכך העידה הגב' שרה זייבלד לעניין זה: "ש. ב 2006 פתחתם גן בחזקיהו המלך. ת. נכון. היה שם גן. לא במקום הגן הזה. הוא היה במחלקי המים. ש. היא עבדה בגן זה, במרחק לא גדול שאמרתם שזה קטסטרופה. ת. שלחנו אותה כמ"מ. היא התחננה על נפשה. זו היתה שטות לתת לה. ..... ש. בשנת תשנ"ז היית בפגישה עם הרב פורוש. ת .לא. היא התחננה גם אלי. המנהל מסר לי מידע. זה מספיק לי. ש. העברתם אותה כמילוי מקום לגנים שונים. לשלושה גנים. ש. שני גנים. אני פקחתי על כולם, היא היתה בשערי חסד בשני גנים, היו תלונות אך על אש נמוכה, משם המשיכה לקטמון..." (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 4-18) ובהמשך: "ש. בתחילת יוני היא כבר ילדה. ת. בשנה זו היא היתה על תקן ממלאת מקום. אני לא זוכרת מתי היתה בשמירת הריון. אני לא זוכרת מתי היא אמרה לי שהיא בהריון. כשזו עובדת קבועה גננת אם, חייבת ליידע אותי מחודש חמישי שהיא בהריון, ואז אמצא לה מחליפה. כשזו גננת ממלאת מקום, אם היא מודיעה לי בזמן אם יש עבודה היא עובדת. כל שנה יוצאות לי בין ששים לשבעים גננות לחופשת לידה. " (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 5-7) התובעת עצמה מסכימה כי בשנת הלימודים 2006/2007 עבדה אצל הנתבעת כממלאת מקום: "ש. בסוף שנת 2006 כשפטרו אותך אחרי הסיפור בגן בנים, נכון שאת ובעלך נגשתם לכב' הרב פורוש ובקשתם שלא יפטרו אותך. ת .כן. לא שלא יפטרו אלא שימשיכו להעסיק אותי. הובטח לי מילוי מקום שלושה חודשים, שלושה חודשים כפול שלוש. ש. בסוף 2006 נגשת לרב פורוש ובקשתם את ובעלך. ת. בקשנו, לא התחננו. בסוף 2006, אחרי גן בנים, ת. דברנו עם שרה זייבלד, היא הבטיחה לי שנפתח גן ובשנה זו היא תתן לי שלושה חודשים על בסיס משכורת קבועה. מאחר ולא נפתחו גנים, נפתח גן באותה שנה אך היו צריכים לתת אותו לאחיינית של סגל. " (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 14-19) ובהמשך: "ת. שרה הבטיחה לי , שכל שלושה חודשים שאת תחליפי מילוי מקום לגננת שיצאה לחופשת לידה, בתלוש זה ימשיך להחשב כמשכורת של גננת קבועה. " (עמ' 14 לפרוטוקול ש' -5) משהתובעת מסכימה כי בשנה זו עבדה כממלאת מקום, נותרה השאלה האם עבדה התובעת על בסיס שכר חודשי או על בסיס שכר יומי. דהיינו - האם זכאית התובעת לשכר חודשי מלא ללא קשר למספר ימי העבודה או שכר יומי בהתאם למספר ימי העבודה. בתלושי השכר של התובעת לתקופה זו צוין "מעמד: בסיס חודשי", זאת בניגוד לתלושי השכר מתחילת עבודתה של התובע בהם צוין "מעמד בסיס יומי". בכרטיס הנוכחות של התובעת לחודש 11/06, אותו מילאה התובעת באופן ידני, ואשר צורף לתצהירו של מר פורוש, ציינה התובעת בכתב ידה "לפי אישורה של הגב' שרה זייבלד, אני אמורה לקבל משכורת של עובדת קבועה..." בכרטיס הנוכחות של התובעת לחודש פברואר נרשם "הפסיקה? כן כמה ליתן לה 13 יום ש. אבל רק מילוי מקום". בפועל קיבלה התובעת החל מחודש 2/2007 משכורת לפי ימי עבודה בפועל. לטעמנו, אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה האם התובעת עבדה על בסיס חודשי או יומי. סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 קובע: "9. הגבלת פיטורים (א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות …". סעיף 9א. (א) לחוק עבודת נשים קובע, "9א. (א) לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה והמסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה" הגב' זייבלד ציינה לעניין זה: "ש. את אומרת שלא ידעת שהיא בהריון. ת. אמרתי שאני לא זוכרת מתי היא אמרה לי שהיא בהריון. במרץ אולי כבר ידעתי. לא זוכרת באיזה תאריך זה היה. ש. כשהיא סיימה את העבודה בקטמון. ת. אז היא באה לספר שהיא בהריון. לא זוכרת מתי זה היה. ש. כשהיא סיימה בקטמון, הבטחת לתת לה משכורת מלאה, וגם משרה לעבודה. היתה לך משרה פנויה בעבורה ולא רצית לתת לה. ת. אמרתי לה שאני לא יכולה להעסיקה והפניתי אותה לרב פורוש, יש לנו מאגר של מ"מ. גם להם צריך לתת עבודה. ש. המילוי מקום שלה נמסר לאחיינית של רחל סגל. ת. לא. יש לי מאגר של מ"מ. אנו נותנים לפי ראיון מילוי מקום. אחיינית רחל סגל קבלה עבודה, רחל לא בקשה ממני להעסיק אותה. פגשתי אותה באירוע ושמתי עליה עין. שבוע אחרי זה רחל התקשרה אלי ואמרה לי קבלת את האחיינית שלי, אמרתי לה מי זאת? היא אמרה לי. ש. במקום לקחת גננת שעבדה אצלך. ת .יש לי מאגר וזכותי לקחת גם אותה. כל גננת מקבלת תפקיד, היא עדיין שייכת למילוי מקום. " (עמ' 34-35 לפרוטוקול)(דגש שלי ש.ש.) אף אם התובעת שימשה כממלאת מקום, עדיין, בנסיבות דנן היה על הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובעת במשרה מלאה עד לסיום שנת הלימודים 2006/2007. בפרט משנלקחה עובדת חדשה למילוי משרה וזאת מבלי שננקוט עמדה לעניין הקרבה המשפחתית נשוא המועסקת. עולה מהראיות אשר בפנינו כי בשנת הלימודים 2005/2006 עבדה התובעת במשרה קבועה, במשכורת חודשית בהיקף משרה מלאה, בשנת הלימודים 2006/2007, עד לחודש ינואר 2007, עבדה בשכר חודשי בהיקף משרה מלאה (כממלאת מקום). החל מחודש פברואר עבדה התובעת באופן חלקי בהתאם לצורכי הנתבעת. משהתובעת עבדה כממלאת מקום ובהיקף משרה מלאה בתקופה כה ארוכה בטרם הריונה, ולאור תקופת העבודה של התובעת בנתבעת (החל מ 9/03) הרי שעל הנתבעת להמשיך ולהעסיקה באותו היקף משרה עד למועד הלידה. לפיכך זכאית התובעת לשכר בגין משרה מלאה לחודשים פברואר 2007 - יוני 2007 ובסך הכל 9187.4 ₪ (השכר ברוטו, בניכוי הוצאות נסיעה, X 5 חודשים, בניכוי הסכומים ששולמו לה בחודשים אלו). סכומים אלו יש לשלם נומינלית בצירוף הצמדה וריבית אולם אין לפסוק עליהם פיצוי בשיעור נוסף של 50% כטענת התובעת. עילה זו היא לבר פסק הבורר ועל כן הנתבעת תשלם בגינה לתובעת. נסיבות סיום עבודתה של התובעת התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן כי הסיבה לפיטוריה שלא כדין היא העובדה כי התובעת הפכה לאם. בסיכומיה טענה התובעת כי פיטוריה נעשו שלא כדין בשל העובדה כי פוטרה בחודש השמיני להריונה ללא היתר כחוק. הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, וכי התובעת היא זו שלא שבה לעבודתה לאחר חופשת הלידה ואף פתחה עסק פרטי. עוד טוענת הנתבעת כי אכן חפצה להפסיק את העסקתה של התובעת, וזאת בשל תפקודה הלקוי ביותר של התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת קיבלה מכתב פיטורים בחודש מאי 2007 בזו הלשון: "לקראת היערכותינו לשנה"ל החדשה, הננו מצטערים להודיעך שלא נוכל להעסיקך בשנה"ל תשס"ח." התובעת ילדה כאמור בחודש יולי 2007. הנתבעת טוענת כי מדובר במכתב פיטורים שגרתי הנשלח כל שנה לעובדי הוראה במעמד זמני וממלאי מקום. "ש. את שלחת מכתב פיטורים לגב' אורה שוב ב 28/5/2007. (נספח ה' לתצהיר). ת. כן. אני לא מדפיסה. יש קלדנית. את המכתב אני מכירה. וזוכרת. ש. למה כתוב עליו 2005. ת. טעות של הקלדנית. זה היה 2007. יש נוסח קבוע של מכתב שמוציאה אותו כל שנה והיא טעתה בתאריך. ש. היא כתבה תשס"ז. ת. כן. הטעות בתאריך הלועזי. ש. ידעתם שב 28/5 היא היתה בהריון בחודשים מתקדמים. ת לא ידעתי את זה. אני לא ידעתי את זה. אני מקבלת רשימה , אני הייתי מעורבת במכתב. אני מוסרת לקלדנית את הרשימה של מי שצריך מרשימה שאני מקבלת ממחלקת שכר. ש. שכוללת את כל העובדות הלא קבועות. ת. מי שהם אומרים לי. אני מעבירה את הרשימה לקלדנית מעבירה למנהל. את אותו דבר אני עושה 22 שנה. אני מקבלת רשימה ממחלקת שכר. שולחת מכתב פיטורים. ש. השמות היו מוכרים. ת. כן. ממלאי מקום, לא קבועים. ש. לגב' אורה שוב שלחת בכל שנה את אותו מכתב. ת. כן. ... ש. ב 31/8 יום לפני שהיתה צריכה לחדש את עבודתה שלחתם לה עוד מכתב פיטורים כשכבר היתה בחופשת לידה. ת. נכון. "(דגש שלי ש.ש.) הרב פרוש, מנהל הנתבעת העיד בפנינו: "ש. אתה פטרת את התובעת בשנת 2007 מעבודתה אצלכם ת. ב 2007 היא עבדה כמ"מ, היא קבלה מכתב סטנדרטי של פיטורים בטעות. ש. היא קבלה גם ב 2004,2005 ת. שולחים לכל ממלאות המקום גם ללא קביעות. ב 2005 כשפטרו אותה היא קבלה מכתב מחזק. שם יש יותר פרטים על הפיטורים. .... ש. אמרת שפטרת אותה ב 2006 עולה מתצהירך שויתרת על הפיטורים, כי העסקת אותה במתכונת אחרת ולכן מעשית לא פטרת אותה ו לכן היית נצרך לפנייה לתמת ב 2007. ת. אני העסקתי אותה במילויי מקום זמנית. לכן לא היה צורך לפטרה. לא היה מקום לפיטורין. היא ידעה שהיא מפוטרת. היא אף פעם לא קבלה משכורת מלאה. אלא עושים לה טובה, היא באה לשלושה חודשים, אני אף פעם לא שולח מכתב פיטורים לעובד שעובד שלושה חודשים במילוי מקום. זה הנוהל אצלנו. כשאדם עובד אצלי במילויי מקום שלושה חודשים אני לא שולח לו מכתב פיטורים כל שלושה חודשים הוא עובד יום פה יום שם. אם אני לא רוצה לתת לו אפילו שיש לי אם אני לא רוצה, כדי שלא אעמוד בתביעות של כל מיני אנשים בסוף שנה אני שולח מכתב גורף של פיטורים אך זה לא אומר שבכלל היה צריך לשלוח לה. אני עושה לפנים משורת הדין. לפי הדין היא לא היתה עובדת שלי. "(דגש שלי ש.ש.) מדברי עדי הנתבעת עולה בבירור כי חקיקת המגן ודיני עבודה אינם נר לרגליהם. חרף זאת נקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בפיטורים מינהליים ובמכתב פיטורים הנשלח מדי לשנה לעובדי הוראה זמניים. על כן יש לראות במכתב זה כמכתב פיטורין לכל דבר ועניין, על כל המשתמע. כדברי מר פורוש יש עובדים שמפוטרים והוא נמנע לתת להם מכתב כדי שלא יהיו תביעות בסוף שנה. אולם המכתב שניתן לתובעת הוא מכתב פיטורים חד משמעית. בחודש מאי 2007 הייתה התובעת בהריון, הנתבעת ידעה כי התובעת בהריון, וכי התובעת במעמד מורה מחליפה משכך ולאור תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת, פיטורי התובעת ללא היתר מטעם הממונה על פי חוק עבודת נשים אינם כדין והיה על הנתבעת להימנע ממשלוח מכתב הפיטורים לתובעת. גם אם לא ידעה הנתבעת כי התובעת בהריון, או שולח המכתב מטעם הנתבעת לא ידע/ה כי התובעת בהריון, הרי שבחודש יוני 2007 פנה בעלה של התובעת אל מנהל הנתבעת מר פורוש, וטען בפניו כי פיטוריה של התובעת אסורים עקב היותה בהריון. במעמד זה היה על הנתבעת לבטל את מכתב הפיטורים לאלתר ולהזמין את התובעת לחזור לעבודה מיד עם תום חופשת הלידה או לפנות לממונה. אף לא אחד מאלה נעשה ע"י הנתבעת. לא הוכח בבדל ראיה כי פעולה זו אכן נעשתה על ידי הנתבעת. למעלה מכך, במכתב שנשלח על ידי הנתבעת לתובעת, ביום 15/1/2008, במענה לפנייתו של ב"כ התובעת, ציינה הנתבעת (באמצעות ב"כ) כי התובעת לא שבה לעבודתה לאחר חופשת הלידה ובמידה ותבקש לעשות כן, תגיש הנתבעת בקשה מתאימה לממונה על חוק עבודת נשים, לפיטורי התובעת (נספח ו' לתצהירו של מר פורוש). בכך יש ביטוי ברור לרצונה של הנתבעת לפטר את התובעת וגם לאור זאת אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה ע"י הנתבעת. האם פוטרה התובעת שלא כדין אמנם, מכתב הפיטורין שקיבלה התובעת בחודש מאי מתייחס להעסקתה של התובעת בשנת הלימודים תשס"ח, המתחילה בחודש 9/2007, בעת שהתובעת בחופשת לידה. בנסיבות אלה, לכאורה אין מדובר בפיטורים בהריון. עם זאת, סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, כנוסחו במועד הרלוונטי לתביעה קבע כדלקמן: "(1) לא יפטר מעביד עובדת בחופשת לידה, בימי היעדרה מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או במשך תקופה של שישים ימים לאחר תום חופשת הלידה או ימי ההיעדרות כאמור, ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות. במנין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא יבואו התקופות האמורות בפסקה זו. סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים קובע מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור. (2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" - תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; התובעת קיבלה מכתב פיטורים במהלך ההריון, ופיטורי התובעת נכנסו לתוקף במהלך חופשת הלידה, ולפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין התקופה המזכה בסך של 16,684 ₪ (שכר קובע של 3707 ₪ (ללא נסיעות) שכר עבודה של 60 ימים. וכן הודעה מוקדמת של 30 ימים, הכל בתוספת 50% כחוק- שיעור שמצאנו מוצדק בנסיבות לעיל.) הנתבעת תשלם לתובעת בגין התקופה המזכה, עילה שלא נידונה ע"י הבורר או בפסק הבורר, בסך של 16,684 ₪. שימוע התובעת פוטרה ללא שנערך לה שימוע. הנתבעת טוענת מנגד לאור העובדה שהתובעת עבדה כממלאת מקום בלבד, והתובעת לא פוטרה אלא התפטרה לא היה מקום וצורך לערוך לה שימוע. בפסק דין בעניין עב (ת"א) 302419/98 מרדו אילנה נ' מדינת ישראל משרד החינוך, נקבע: "קיים הבדל מהותי בין עובד קבוע לעובד מ"מ. : 1. עובד מ"מ מוזמן לעבודה ישירות על ידי מנהל בית הספר ולא על ידי אגף כוח אדם בהוראה... 4. עובד הוראה קבוע משובץ מראש לשנת הלימודים כולה, בעוד שממלא מקום אינו משובץ כלל לעבודה אלא מוזמן על פי צורכי בית הספר. ולעיתים בהתראות קצרות...". אולם, סבורים אנו כי בנסיבות מסוימות, למשל בנסיבות בהן עובד ממלא מקום באופן קבוע ועל בסיס יומיומי, יש מקום לעריכת שימוע, על אחת כמה וכמה כאשר הוחלט על הפסקה מוחלטת של עבודת התובעת כעבור מספר שנים. מנגד, אכן, כטענת הנתבעת, התובעת פוטרה בתום שנת הלימודים תשס"ו (יולי 2006) ופנתה לנתבעת לביטול פיטוריה. בשיחה זו התובעת ובעלה ביקשו ממר פרוש להמשיך ולהעסיק את התובעת עקב מצבה הכלכלי הקשה ומר פרוש הסכים להעסיק את התובעת כאמור, כממלאת מקום אקראית בלבד.כך גם יודעה על הטענות נגדה . בענייננו יש די בכך כדי לקיים את חובת השימוע בנסיבות דנן. השתלשלות זו אהדדי אינה מצדיקה פסיקת פיצוי בגין אי עריכת שימוע. רכיב זה בתביעה נדחה. פיצוי בגין הפסד השתכרות התובעת טוענת כי לאחר פיטוריה מצאה את עצמה חסרת כל וחסרת מקור פרנסה משלא נמצא המעסיק המוכן להעסיק אותה כאם לתינוק שזה אך נולד. הנתבעת טוענת כי התובעת לכתחילה לא התכוונה לשוב לעבודתה ואף פתחה גן פרטי משלה. כאמור, בגין פיטוריה של התובעת במהלך חופשת הלידה, זכאית התובעת לפיצוי בגין פיטורים בתקופה המוגנת. שיעור הפיצוי (150%) מהווה את מענה להפסד השתכרות בתקופה המוגנת. אין לתת שכר לתקופה שמעבר לכך, שכן ממילא בתקופה זו הייתה רשאית הנתבעת לפטר את התובעת. יתרה מכך, שוכנענו כי פיטורי התובעת אינם קשורים להריון ואין מקום לפיצוי נוסף. מכל מקום פסק הבורר התייחס לתשלום בגין פיטוריה ורכיב זה כלול בו על כן לא נפסק ברכיב זה תשלום כלשהו. תשלום הפרש דמי לידה כפי שמצינו לעיל, היקף משרתה של התובעת הופחת בחודשים האחרונים להריונה. כפועל יוצא דמי הלידה אשר קיבלה הנתבעת מהמוסד לביטוח לאומי היו נמוכים בשיעור ניכרה מדמי הלידה להם הייתה זכאית לו הייתה הנתבעת מעסיקה אותה כדין (בהיקף משרה מלא). לפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגובה יתרת דמי הלידה. כפי שעולה מאישור המוסד לביטוח לאומי, נספח יג לתצהיר התובעת, דמי הלידה שולמו לתובעת בעד 49 יום, על בסיס שכר בסך של 56.95 ₪ ליום. אולם, אילו הייתה הנתבעת מעסיקה את התובעת על בסיס משרה מלאה, דמי הלידה היו מחושבים על בסיס שכר בסך של 123.56 ₪ ליום עבור 98 ימים (3707 ₪ כפול שלוש לחלק ל- 90). הפרש דמי הלידה עומד על סך של 9,319.50 ₪. חישוב הביטוח הלאומי נעשה לפי תלושי שכר בחודשים אפריל מאי יוני 2007. אולם הנתבעת טוענת, כי לצורך הקטנת הנזק , היה על התובעת להגיש תלושי שכר בגין 10 חודשי עבודה מלאים מתוך ה 14 שקדמו ללידה, ולאו דוקא את התלושים האחרונים ואז הייתה מקבלת דמי לידה מלאים. טענה זו אינה מתיישבת עם סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995 הקובע:"(א) שכר העבודה הרגיל , לעניין סעיף 53 הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע שנה שקדם ליום הקובע , בתשעים." סעיף 53 קובע כי "דמי הלידה הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת אך...," דהיינו הקטנת השתכרותה בחודשים אלו פגעה בגמלתה בשיעור לעיל. נכון כי תקנות הביטוח הלאומי(אמהות) , תשי"ד - 1954 מאפשרות אופן חישוב שונה בנסיבות של ירידת שכר בשלושה חודשים אחרונים לפני לידה אולם אלו בשיקול דעת ולא בכל נסיבה . מכל מקום קבענו לעיל כי שכרה המלא לא שולם לה , שלא כדין ועל כן על הנתבעת לשלם בגין השלמה זו. עילה זו לא נידונה ע"י הבורר. הנתבעת תשלם סכום זה של 9,319.50 ₪ לתובעת. תשלום בגין פגרת הקיץ יולי-אוגוסט 2005. התובעת טענה כי על אף שהייתה עובדת מן המניין בשנת הלימודים 2004/2005 לא שילמה לה הנתבעת בגין חופשת הקיץ. הנתבעת טוענת מנגד כי בשנת הלימודים תשס"ה הייתה התובעת עובדת במעמד יומי, ושכרה היומי למעשה כולל את השכר האמור להשתלם לתובעת בחודשי הקיץ. טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת והיא נדחית. דמי הבראה התובעת טוענת כי בשנתיים האחרונות לעבודתה לא קיבלה דמי הבראה. הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת קיבלה דמי הבראה בחודשי יולי 2006 (לשנת 2006). לגבי שנת 2007 טוענת הנתבעת כי התובעת לא עבדה באופן מלא כל חודשי שנת הלימודים ואף על פי כן קיבלה את שכרה המלא, ובכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת לקיזוז הסכומים שמגיעים לתובעת מדמי הבראה בגין השכר שקיבלה התובעת ביתר. אכן, מתלוש השכר של התובעת לחודש יולי 2006 עולה כי התובעת קיבלה דמי הבראה לשנה זו. הנתבעת מסכימה שהתובעת לא קיבלה דמי הבראה לשנת 2007, לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת דמי הבראה עבור שנת 2007 ובסך הכל 3195 ₪ ( 9 ימים בשנה לעובד הוראה X 355 ₪). הפרשה עבור קופת גמל התובעת טוענת כי הנתבעת החלה להפריש לקופת הגמל עבור התובעת, רק החל מפברואר 2006 ולכן עותרת התובעת לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופה שקדמה לכך. הנתבעת טוענת ובצדק, כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה להפרשות לקופת גמל. משהתובעת לא הוכיחה את זכותה להפרשות לקופת גמל לתקופה שעד 2/2006, תביעתה זו נדחית. התביעה שכנגד פיצוי בגין פגיעה בשם טוב. בתביעה שכנגד טענה הנתבעת כי התובעת ביצעה את עבודתה באופן לקוי, ברמה נמוכה ביותר וכתוצאה ספגה הנתבעת ביקורות קשות מהפיקוח (משרד החינוך) הורי הילדים והילדים עצמם. למעשה טוענת הנתבעת, זו הייתה הסיבה לפיטוריה של התובעת. הנתבעת טענה כי נדרשה על ידי משרד החינוך לפטר את התובעת. הנתבעת טוענת כי הורים רבים התלוננו על התובעת, וכתוצאה נפגע שמה הטוב של הנתבעת בקרב כלל ההורים. הנתבעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪. לבית הדין הוגשה תעודת עובד ציבור של מפקחת גני הילדים שאינם רשמיים, הגב' פרידה קופשיץ, וכך ציינה הגב' קופשיץ: " לאור קבלתן של תלונות מצד הורים בגן לגיל 3 בגבעת מרדכי... בו שימשה כגננת הגב' אורה שוב... נשלחתי על ידי המפקחת לברר את הדברים. הסברתי את דבר התלונות לגננת, והיא השתדלה לעשות כמיטב יכולתה, שאלה אותי שאלות כיצד לנהוג ועמדה איתי בקשר עד סוף אותה שנת לימודים. ... אני מצידי ביקרתי מספר פעמים בגן כדי ללוות את הגננת במסגרת תפקידי. ככל הידוע לי , המפקחת המליצה לבעלות שלא להמשיך ולהעסיק את הגננת בשל התלונות שהתקבלו לגביה גם במשרד החינוך...." הגב' דינה לוין מטעם הנתבעת העידה בפנינו: ש. את יכולה לומר איזה תלונה את טפלת בה. ת. קבלתי תלונות בטלפון. ש. תלונה בכתב. ת. היו. לא הבאתי לכאן. ש. אין שום תלונה בכתב. ת. בתצהיר הצהרתי שהיו תלונות בטלפון. ש. אני שואל על תלונות בכתב. ת. אני לא זוכרת. ש. תגידי תלונה באיזה יום איזה גן ואיזה הו רה. מתי בדיוק. ת. לא זוכרת לא תאריך ולא את שם ההורה. הצהרתי שהיו תלונות והרבה תלונות. את הגן אני זכרת זה היה גן בגבעת מרדכי, שהיא נעלה את בת אחת ההורים. אני לא בדקתי. זה לא תפקידי. ש. אם המציאה סיפור של נעילה בתוך גן, אתם משתמשים בסיפור הזה. ת. היתה גם תלונה על גן בקטמון. ש. התלונה בגבעת מרדכי הגיעה מהורה של ילד אחר. ת. לא. האמא בעצמה דברה אתי. גם בקטמון היו תלונות. ש. בקטמון היו רק שבחים. מי שעבד בצמוד העיד, את מבלבלת עובדות. תגידי שמות. ת. אמרתי שאני אמסור למפקחת וזהו. הענישה ילד בצורה חמורה. שמה אותו במטבח. לא זוכרת. היו תלונות נגד הגננת. " הגב' זייבלד אמרה: ת. היו צעקות והיו תלונות שהגיעו למשרד החינוך והגיעו בזרם. אני הייתי שם הרבה ולא הגעתי סתם לשם. הגיעו דוחות ממשרד החינוך, גב' קופשיץ הגיעה לשם ונשלחה על ידי רחל סגל בגלל תלונות הורים והיא שמעה צעקות. ש. הגב' קופשיץ אמרה שהיא השתדלה לנהל את הגן כמו שצריך. כך היא כתבה בתע"צ שלה. ת. אני לא חוזרת בי. היו צעקות. העבודה שלה לא היתה נכונה. גב' קופשיץ... לא סמנתי אותה לפני כן כמו שאתה אומר. ש. נשלחו מדריכות לגן בקטמון. ת. כן. נשלחה פרידה קופשיץ היתה ה שנייה, היתה מיכל דשט. היתה עוד מדריכה חוץ מפרידה נשלחו שתי מדריכות. פרידה חזרה מזועזעת ורחל אמרה עכשיו תפטרי אותה אל תחכי. ש. תציגי דוח בכתב. ת. לא הבאתי. אני חוזרת בי. רחל אמרה אחרי האירוע עם הילד שננעל. בסוף שנת הלימודים. זה היה בקטמון. שנה אחרי. באותה שנה בסוף שנת הלימודים רחל אמרה לי לפטרה. שנה אחרי היתה בעיה של נעילת ילד. ש. למה נסגר הגן בקטמון. ת. עקב אי רישום, וההורים אמרו בגלל הגננת. ש. תני שם של הורה אחד. ת. אני לא מציינת בפניי שמות הורים. ובהמשך אמרה ת. שאלתי את ההורים, הורים התקשרו אלי. אני לא זוכרת מי ההורים. אני לא רשמתי. ש. בשנת תשנ"ז היית בפגישה עם הרב פורוש. ת .לא. היא התחננה גם אלי. המנהל מסר לי מידע. זה מספיק לי. ש. העברתם אותה כמילוי מקום לגנים שונים. לשלושה גנים. ש. שני גנים. אני פקחתי על כולם, היא היתה בשערי חסד בשני גנים, היו תלונות אך על אש נמוכה, משם המשיכה לקטמון ושם היה אירוע מאד חמור. אני לא הייתי נוכחת בו . היה מכתב של הורים, טלפונים נזעמים של הורים. ש. מכתב מתשס"ז מגב' זאדה, ת. אני לא זוכרת את המכתב. אני מניחה שהוא נמצא. יש מכתב יותר חמור, של גב' ליסון, והיתה עוד אמא. מתוך קבוצת הורים יש גם הורים מרוצים. לא אמרתי שכולם לא היו מרוצים, ללא יוצא מן הכלל. מאד קל לכתוב מה שרוצים כשהגננת מבקשת. היה מכתב על סגירת ילד, אין לי את המכתב. התיק הזה נעלם, איך? אנו לא יודעים. כל המסמכים נעלמו. ...."(דגש שלי ש.ש.) עיון מעמיק בכל העדויות (ראה הדגשות לעיל), בדבר התנהלותה של התובעת מעלה כי עדי הנתבעת הזינו זה את זה במידע, וייתכן שהיו תלונות והתובעת הודתה על אירוע אחד לזמן קצר אולם, אין אף תלונה בכתב , לא הוצג אף מסמך, לא הובא אף הורה , ולא נרשם דבר בתיק העובדת באופן המצופה מרשת חינוך לרשום במצב כמו זה הנטען. על כן יש ליתן משקל מוגבל מאד לאמירות החמורות שאין להם תשתית ראייתית כלל. גם תעודת עובד הציבור אינה מצביעה על ההעצמה שנעשתה בעדויות העדים לכאורה להתנהלות התובעת. מנגד,מטעם התובעת העידו הגב' ברוריה מנדלסון והגב' נעמה וינוגרד. הגב' מנדלסון ציינה את הדברים הבאים: "ת. היא הייתה גננת מחליפה בגן שבתי הייתה בשערי חסד ברח' הרן היא הייתה גננת מחליפה, את הגננת הקבועה אני מכירה טוב, היא הייתה גננת מצוינת, וכשהיא עזבה אמרתי שבשמחה אתן לה מכתב המלצה. שיהיה לה אם תצטרך בהמשך. במכתב כתבתי שהיא עבדה מאלול עד חשוון. תשס"ז. ש. שמעת טענות של הורה נגד תפקודה. ת .לא שמעתי כלום, אחותי הייתה בגן והכירה את אורה, אני לא שמעתי תלונות. אך שמעתי , בתור אימא דברים חיוביים מאמהות אחרות. " הגב' וינוגרד אמרה: "ש. מציג לך מכתב שנשלח לגב' שרה זייבלד הנחזה כחתימתך. ת. נכון. ש. הרקע לכתיבתו. ת. אורה היתה גננת של בתי, בגן של קרית הילד, בשכונת קטמון, זה היה גן מעורב, אך בשנה עליה אנו מדברים, הפרידו בקבוצות. משהו שהנחיתו אותו עלינו ב 1/9 כהודעה, זו היתה התייחסות של קרית הילד להורים בקטמון, להרגשתי. לא אמרו לנו מי תהיה הגננת, אורה היתה חדשה. היה לי שם ילד בשנה קודם, שינו את המתכונת והפרידו, גם הגן המבנה היה חדש, הם שכרו דירה, זה היה ממש תת תנאים, כדי להתחיל את השנה, בתור הורים, דעתנו לא היתה נוחה מהשינוי, לא כל כך מהשינוי כמו מהפתאומיות שלו וחוסר הארגון לקראתו. לא הודיעו לנו, לא התארגנו בזמן, לא היו צעצועים בגן, לא היה גן זו דירה שהוסבה לגן, תוך ימים, למרות זאת, באנו באוירה לא טובה לשנה הזאת. אורה השתלבה מיד לעסק, קלטה את הילדים. הילדים גם הרבה שמעו בבית את אי הנחת מהשינויים, הרגישו שזה מבנה לא מותאם, למרות זאת זה הלך בזריזות היא השתלטה על הכל, גם על המבנה החיצוני וגם על קבוצת הבנים, הפרידו אותם מהבנות, הם הוציאו את השלווה, והיא השתלטה על העניין, בני מאד אהב אותה. היתה שנה נהדרת. ש. האם ידוע לך על הורים אחרים, על תלונה כלפיה. ת. ממש לא. הייתי מקושרת הייתי בשיח עם שאר ההורים, היתה קבוצה לא כל כך גדולה לכן היתה תקשורת. היתה אוירה מאד טובה, זה בא לידי ביטוי במסיבות , היתה הרגשה טובה, הילדים באו לגן בשמחה, לי זו זכורה כשנה נפלאה. " דברים ברוח זו ציין גם מר אפרים וולף: ת. (העד קורא). אני עומד מאחורי המכתב שכתבתי משבח את עבודת התובעת. ש. מה אתה עשית בגן. ת. שמשתי כרב גן, הגעתי ארבעה בקרים בשבוע, מתפלל עם הילדים שר ולומד כמה משניות. אחרי כמה פעילויות למדתי עם הילדים פרטנית. בצהרים, למדתי דבר הלכה עם הילדים. ש. פעילויותך נעשתה באותו מבנה של התובעת ת. כן. ... ש. ספר על תלונות הורים אם היו. ת. לא. אני לא זוכר שום תלונה של הורים, על אורה. דברו אתי על עבודתי לא על עבודתה. ש. מה היתה האוירה בגן. ת. כמו שכתבתי במכתב. התרשמתי מאד לטובה, יש לי שבעה ילדים שלי, אני התרשמתי מאד לטובה מהגן, מהשקט שהיה, הדברים התנהלו, היא היתה בעלת בית , הדברים התנהלו לא בצעקות,בכלל לא. הילדים באו שמחים ומאושרים. זו היתה התרשמותי גם בתור אבא ואדם. לא היו צעקות בגן. ממש לא."(דגש שלי ש.ש.) עדות הרב הנה כשל מי ששהה הרבה זמן במקום ביומיום ויש בה לחזק את טענות התובעת . שתי האמהות הנן בלתי תלויות ואינן בעלות עניין וגם לכך יש ליתן משקל נוסף. הנה כי כן, למעט תעודת עובד ציבור,של גב' קופשיץ , לא הביאה הנתבעת בפנינו כל ראיה אשר יש בה לתמוך בטענותיה. הנתבעת טענה כי התקבלו אצלה תלונות בכתב אך אין כל מסמך אשר יש בו כדי לתמוך בכך. כך, עדות הנתבעת "לא זוכרות" מי ההורים שהתלוננו, הגב' חנה שגב עליה סומכת הנתבעת טענותיה לא זומנה להעיד בפני מטעם הנתבעת. מאידך, התובעת הביאה בפנינו שלושה עדים, אשר העידו על תפקוד ראוי ונאות ועדותם לא נסתרה ויש לזקוף זאת לזכותה. לטעמנו, גם אם תפקודה של התובעת היה טעון שיפור, הנתבעת לא הוכיחה את ההתנהלות השלילית לה טענה, לא הוכיחה כל פגיעה בשמה ולא הקימה כל תשתית לזכאותה לפיצוי הנטען על ידה ברכיב תביעתה זה.התביעה שכנגד נדחית וגם הטענות שבבסיסה שלא הוכחו. שכר ששולם ביתר הנתבעת טוענת עוד כי בשנת הלימודים תשס"ז שילמה לתובעת שכר ביתר ועותרת להשבתו. טענה זו יש לדחות מכל וכל. כפי שמצינו לעיל, על הנתבעת היה להעסיק את התובעת בהיקף משרה מלא ולא לפגוע בהיקף המשרה של התובעת, עד למועד הלידה והתובעת זכאית לשכר מלא עד למועד הלידה. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת שכר מלא בחודשים 2/2007-6/2007 ולכן תביעתה להשבת שכר ששולם ביתר נדחית. פיצוי בגין ניהול הליכי בוררות הנתבעת טוענת כי כל עוד מתכחשת התובעת להליכים שנוהלו בפני הבורר, הרי שבשל התנהלות התובעת נגרמו לנתבעת נזקים בגין קבלת ייעוץ משפטי וחשבונאי, ומתן עדות בפני הבורר, ובסך הכל 25,000 ₪. ראשית נציין כי הנתבעת לא הוכיחה את שיעור הנזק אותו היא תובעת אף לא בבדל ראיה ולו משום כך דין תביעתה ברכיב זה להידחות. שנית, סבורים אנו כי מדובר בזכותה הטבעית של התובעת לפנות לבית הדין שירת דוד למיצוי זכויותיה מול הנתבעת או לכל ערכאה . העובדה כי נפלו, לגישת התובעת, פגמים בהליך הבוררות והיא פנתה לבית הדין לעבודה לקבלת מזור אין בה כדי לאיין זכותה זו. אין בה כדי להקים לנתבעת כל זכות לפיצוי בגין כך. אף תביעתה זו נדחית. עוד נציין כי משקבענו שפסק הבורר תקף בכל הנוגע לסוגיית פיטוריה של התובעת, הרי גם מטעם זה אין מקום לפיצוי הנתבעת. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. פרש שכר בגין משרה מלאה לחודשים פברואר 2007 - יוני 2007 ובסך הכל 9187.4 ₪ ב. תשלום בגין התקופה המזכה והודעה מוקדמת בסך של 16,684 ₪. ג. הפרש דמי הלידה בסך של 9,319.50 ₪. ד. דמי הבראה עבור שנת 2007 בסך 3,195 ₪ ה. כל שאר רכיבי התביעה של התובעת נדחו כל אחד מנימוקיו לעיל . ו. התביעה שכנגד נדחית במלואה . סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/11/09 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובע בסך 7,650₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הריוןמשרהשינוי היקף משרההרעת תנאים בהריון