מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על היתר פיטורים של עובדת בהריון: 1. בפנינו ערעור, מכוח סעיף 13 ד' לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים), על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת (הנתבעת 2), מיום 29.5.08, ליתן היתר לפיטוריה של התובעת. 2. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעת 1 העידו רו"ח מקסימו בוגדנוב, מר שלמה מאיר ורו"ח שרית זריהן. מטעם הנתבעת 2 העידה הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, גב' חיה חוגי (להלן: הממונה). במאמר מוסגר יצוין כי אף אחד מהצדדים לא העלה בקשה - בהתחשב באופיו הערעורי של ההליך - להימנע משמיעת ראיות. 3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: א. הנתבעת 1 - מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ - הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק של כלי רכב וחלקי חילוף לרכב (להלן: החברה). ב. התובעת, גב' איריס בירנהולץ, יועצת מס בהסמכתה, החלה לעבוד בחברה ביום 17.7.07, ויועדה לתפקיד של "הכנת דו"חות כספיים וביקורת" במחלקת הנהלת החשבונות (להלן: המחלקה), בכפיפות לסגן ראש אגף הכספים רו"ח מקסימו בוגדנוב (להלן: מקס). ג. שכרה החודשי של התובעת עמד על סך של 10,000 ₪, ובנוסף תנאים נלווים כמפורט בהודעה בדבר פירוט תנאי עבודה שנמסרה לה (נספח א' לתצהירה). ד. בסוף חודש נובמבר 2007 נמסר לתובעת כי אין שביעות רצון מתפקודה המקצועי. לטענת החברה, נלוותה לכך הודעת פיטורים מפורשת, אך לבקשת התובעת הוחלט לתת לה הזדמנות נוספת. ה. ההזדמנות הנוספת לא הועילה לשיפור מיומנויותיה המקצועיות של התובעת, ולכן שבה והודיעה לה החברה על פיטוריה. לטענת התובעת, הודעת הפיטורים נמסרה לה ביום 14.2.08, ורק לאחר שמסרה למקס בעל פה קודם לכן כי הינה בהיריון. לטענת הנתבעת, הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת כבר ביום 24.1.08, כאשר הודעת התובעת על הריונה נמסרה רק ביום 18.2.08, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת שהוארכה לבקשתה. ו. ביום 18.2.08 מסרה התובעת למקס אישור היריון, נושא תאריך 17.2.08, ולפיו "הריני לאשר כי על סמך מסמכים שהוגשו, המטופלת נמצאת בשבוע 5.0 להריונה" (נספח ב' לתצהירה; סעיף 3 לרשימת המוסכמות). בכתב יד הוסף על גבי האישור - "ת. וסת אחרונה 13.1.08". ז. ביום 25.2.08 הובהר לתובעת, כי לאור הודעתה מיום 18.2.08 על היותה בהיריון, "הודעתנו מיום 24.1.08 על סיום עבודתך בחברה מושהית. בכוונתנו לפנות לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת לקבל היתר פיטורין. הינך מתבקשת להגיע לעבודה סדירה עד למתן הודעה אחרת" (נספח ג' לתצהיר התובעת). ח. ביום 6.3.08 פנתה החברה לממונה, בבקשה לקבלת היתר לפיטורי התובעת (נספח א' לתעודת עובד הציבור של הממונה). בתקופת הביניים שעד מתן החלטת הממונה המשיכה התובעת בעבודתה, בתפקיד אחר, ללא שינוי בשכרה ובתנאים הנלווים. ט. ביום 29.5.08 התקבלה החלטת הממונה להתיר את פיטורי התובעת, אך לא ליתן לכך תוקף רטרואקטיבי כי אם ממועד מתן ההחלטה. בהחלטה מפורטים המסמכים והעדויות שהובאו בפני הממונה, וכן נימוקיה כדלקמן (נספח ט' לתצהירי הנתבעת): "1. בהתייחס לטיעונים בבקשת ההיתר נמצא כי פיטורי העובדת נדרשים בגין אי שביעות רצון מרמתה המקצועית. 2. בהתייחס לאסמכתאות נמצא כי העובדת התקבלה לעבודה לצורך החלפת רואת חשבון, העתידה לעזוב בגין לימודים. 3. נמצא כי העובדת איננה רואת חשבון והתמחותה הינה בתחום המיסים. 4. בהתייחס לטיעוני המעביד העובדת הציגה עצמה כרואת חשבון, ואף ברור מעדותה כי התקבלה למשרת רואת חשבון. 5. בהתייחס לגרסת העובדת הביאה לידיעת המעביד כי אין לה הסמכה בראיית חשבון, והובטחה לה הדרכה ע"י רואה חשבון, אשר מעולם לא ניתנה לה. ההדרכה שקיבלה ניתנה לה מעובדת שהינה מנ"ח ולטענתה אין בהדרכה זו לענות על דרישות התפקיד. 6. אני נוטה לקבל את גרסת העובדת לידיעת המעביד תחום התמחותה, משלא נדרשה העובדת להמציא אישור הסמכתה כרואת חשבון. 7. נמצא כי העובדת פוטרה בחודש נובמבר בגין אי שביעות רצון מרמתה המקצועית, פיטוריה הושהו לאור טענת העובדת כי לא קיבלה חפיפה והדרכה מספקת. 8. בהתייחס לעדות העובדת נמצא כי עשתה ככל יכולתה ללמוד בעצמה את החומר, והערות שקיבלה על עבודתה הינן בגין חוסר הדרכה מתאימה. 9. נמצא כי העובדת פוטרה בחודש פברואר 2008, ולבקשתה הוארכה תקופת ההודעה המוקדמת. 10. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת הודיעה העובדת על הריונה. 11. גרסת העובדת היא כי עובדת הריונה הייתה ידועה לממונה הישיר שלה בטרם הודיע המעביד על פיטוריה, אם כי רשמית הודיעה על הריונה לאחר הודעת הפיטורים. 12. גרסת המעביד היא כי עובדת ההיריון נודעה לו לראשונה לאחר הודעת הפיטורים ובמהלך תקופת ההודעה המוקדמת ולאחר הארכת התקופה על פי בקשת העובדת. 13. בשים לב לאישור הרפואי ולעדות העובדת אני נוטה לקבל את גרסת המעביד למועד הידיעה על ההיריון, וזאת בהתייחס למועד בו על פי גרסת העובדת הודיעה על הריונה לממונה הישיר, אשר איננו מתיישב עם האישור כאמור. 14. בבחינת התנהלות הצדדים התרשמותי היא כי במהלך תקופת העסקתה העובדת לא הגיעה לרמה המקצועית הנדרשת לתפקיד לו יועדה, ככל שיהיו הגורמים לכך. 15. בנסיבות אלו, בהן נמצא כי כישורי העובדת אינם עונים לדרישות תפקידה, ומשלא מצאתי קשר בין הפיטורים להיריון, אני מתירה את הפיטורין. 16. בקשת המעביד לפיטורים בדיעבד, דינם להידחות משאין מקרה זה עונה לדרישות סעיף 9 ב' לחוק עבודת נשים, לעניין מועד הפיטורים כנדרש". י. בהתאם להחלטת הממונה, באה עבודתה של התובעת לידי סיום ביום 29.5.08 (נספח י' לתצהירי הנתבעת). במועד זה אף בוצע מולה "גמר חשבון", ושולמו זכויותיה בגין תקופת העבודה וסיומה, לרבות שחרור הכספים שנצברו לזכותה בקרן ההשתלמות ובקרן הפנסיה. יא. התובעת לא ציינה מהו המועד בו ילדה, אך לפי כתב התביעה - מועד הלידה המשוער היה יום 15.10.08. להלן נדון בכל אחת מהמחלוקות העובדתיות, ולאחריהן תובא הכרעתנו. הטענות המקצועיות כנגד התובעת והודעת הפיטורים הראשונה התשתית העובדתית 4. התובעת העידה כי במועד קבלתה לעבודה לא היו לה את הידע והכלים הדרושים לביצוע תפקידה, ולכן סוכם - כחלק מתנאי קבלתה לעבודה - כי תקבל "תקופת חפיפה, לימוד והכוונה מקצועית" (סעיף 5 לתצהירה). עם זאת בפועל, "לא קיבלתי ולו שעה אחת של לימוד ו/או חפיפה" (סעיף 6) וזאת בשל סכסוכים פנימיים בין מקס לבין סגניתו, רו"ח שרית זריהן (להלן: שרית). התובעת הוסיפה כי השקיעה מאמץ משך שעות רבות בניסיונות לשיפור ידיעותיה ועבודתה (סעיף 12), אך היו משימות שלא יכולה הייתה ללמוד ללא יד מכוונת. התובעת אישרה, בחקירתה הנגדית, כי היו טעויות במאזנים ובדו"חות שהוכנו על ידה (עמ' 5), וכי גם לאחר שתיקנה אותם - היו עדיין טעויות נוספות (עמ' 6). התובעת נשאלה בחקירתה גם על שאר השגיאות בעבודתה המקצועית כפי שפורטו בתצהירה של שרית, והשיבה - "לא זוכרת את זה" (שם). 5. התובעת העידה כי לקראת סוף שנת 2007 היה לחץ עבודה רב במחלקת הנהלת החשבונות, כאשר מקס "כדבר שבשגרה צעק ואיים על עובדיו בפיטורין במטרה לתמרץ אותם... גם עליי הוא לא חסך מילים והודיע לי שבקצב הזה לא אשאר עוד הרבה זמן שם" (סעיף 14 לתצהירה). התובעת ציינה כי "אווירה זו" יצרה אצלה "חשש" באשר להמשך עבודתה, למרות שלדבריה לא קיבלה הודעת פיטורים מפורשת (סעיף 15 לתצהירה, וכן בחקירתה הנגדית בעמ' 3). ראוי לציין כי בחקירתה בפני הממונה, שהתקיימה ביום 1.4.08 (נספח ו' לתצהירי הנתבעת), העידה התובעת במפורש כי "בסוף נוב' 2007 פוטרתי לראשונה...". 6. ביום 4.12.07 כתבה התובעת מכתב אישי לסמנכ"ל החברה וראש אגף הכספים מר שלמה מאיר (להלן: שלמה; נספח ב' לתעודת עובד הציבור של הממונה), אותו התחילה במילים הבאות - "בהמשך לשיחתנו משבוע שעבר בה שוחחנו על הודעתו של מקס לפטר אותי, אני מבקשת לעדכן אותך בכמה מהפרטים הבאים...". בהמשך מכתבה מציינת התובעת כי לא קיבלה חפיפה כפי שהובטח לה, ונאלצה ללמוד לבד כיצד להכין את הדו"חות הכספיים. התובעת מסיימת את המכתב במילים - "דווקא אחרי כל הקושי... הוחלט לפטר אותי". התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית האם מכתב זה אינו מלמד כי קיבלה הודעת פיטורים, והשיבה "כתבתי את המכתב כי הרגשתי מאוימת, לא נתנו לי את הכלים שהובטחו לי כדי להכין את הדו"חות... לא חשבתי שלא מרוצים ממני" (עמ' 4). 7. התובעת הוסיפה כי בעקבות פנייתה לשלמה, "נמסר לי כי לאחר שתסתיים תקופת הכנת הדו"חות, לקראת פברואר, אקבל את ההכשרה והחפיפה באופן מסודר" (סעיף 17 לתצהירה). התובעת ציינה כי הדבר נעשה על כורחו של מקס, וגרם ליחסו אליה להפוך ל"בלתי נסבל, משפיל ופוגעני" (סעיף 18). לדבריה, רק לאחר שהודיעה על הריונה, החליטה הנתבעת שלא להשקיע בהכשרתה ולימודה כפי שסוכם. לאור זאת, ולשיטתה, "סיבת הפיטורין אינה אי התאמה, סיבת הפיטורין היא חוסר רצון של הנתבעת 1 להשקיע וללמד אותי את התפקיד" (סעיף 37 לתצהירה). 8. מקס העיד כי התפקיד לו התקבלה התובעת היה תפקיד של עריכת דו"חות כספיים ומאזנים, עריכת ביקורת חודשית בספרים וביצוע פעולות שונות הקשורות להנהלת חשבונות, וכי יועדה להחליף את שרית אשר אמורה הייתה לעזוב את החברה לצורך התמחות בעריכת דין. מקס הבהיר כי המשרה אליה הגישה התובעת מועמדות הינה משרת רואת חשבון, כאשר ציינה בקורות החיים שלה כי למדה ראיית חשבון וייעוץ מס, וכי התמחתה בראיית חשבון - אך היו חסרים לה מספר קורסים לקבלת תואר. לאור זאת, וכן נוכח עברה התעסוקתי, הוחלט לקבלה לעבודה (סעיף 4 לתצהירו). 9. מקס אישר כי ידע שהתובעת לא עסקה בפועל עד קבלתה לעבודה בהכנת מאזנים, וסוכם עימה כי תקבל הדרכה וחפיפה; עם זאת, קיבלה לדבריו את ההדרכה הנדרשת (סעיף 37 לתצהירו) - הן ממנו, הן משרית והן ממנהלת החשבונות גב' אלה רויטמן. לדבריו, למרות ההדרכה שקיבלה התובעת, הסתבר כי רמתה המקצועית - בפרט בהתייחס להכנת המאזנים החודשיים - נמוכה מאוד, ונעשו על ידה טעויות חמורות. בלשונו - "אני ישבתי המון איתה, והסברתי לה ותיקנתי אותה... נתתי לה מאזן שאני עשיתי, כדי שהיא תכין עוד פעם אותו הדבר כדי שתלמד איך עושים את זה... מי שלמד ראיית חשבון 3 שנים יש דברים בסיסיים שהוא צריך לדעת. אני יכולתי ללמד אותה רק דברים מסוימים, אבל את הבסיס אי אפשר ללמד" (עמ' 19; דוגמאות נוספות לטעויות שביצעה התובעת ניתנו על ידו בעמ' 20). 10. מקס הוסיף כי לאור רמתה המקצועית הנמוכה של התובעת לא נותרה לו ברירה, וביום 27.11.07 ערך עימה שיחה והודיע לה על פיטוריה. לדבריו, "היה מכתב שהכנתי ולא נתתי לה כי היא אמרה שהיא רוצה לפנות לשלמה מאיר ולאיתמר (מנכ"ל החברה - ס.ד.מ). אמרתי לה שהמכתב מוכן ותעשה מה שהיא חושבת ושאני משהה את זה בינתיים" (עמ' 20). הפיטורים אכן "הוקפאו" לאחר מכתבה של התובעת לשלמה מיום 4.12.07, ולאחר שהוחלט לתת לה הזדמנות נוספת. 11. שלמה העיד כי התפקיד אליו התקבלה התובעת היה תפקיד "מפתח" במחלקה, אך הסתבר כי "התובעת הייתה חסרת כל יכולת מקצועית... קיבלתי פידבקים מהתחלה על כך שהיא לא קולטת את החומר... הפידבקים של מקס ושרית היו שאינה מתאימה לתפקיד. היא שידרה מוטיבציה רבה ללמוד, על כך אין ויכוח, ולכן נתנו זמן נוסף" (עמ' 9 לפרוטוקול). שלמה הדגיש כי ההזדמנות הנוספת שניתנה לתובעת לא נועדה לאפשר לה זמן "לימוד" נוסף אלא הייתה "צ'אנס נוסף... לספק את התוצרת. אנו לא בית ספר" (עמ' 10 לפרוטוקול). 12. שרית העידה כי הדריכה את התובעת מספר פעמים כיצד יש להכין את הדו"חות הכספיים, וכך גם מנהלת החשבונות אשר הכינה את הדו"חות הללו טרם לכן (עמ' 18). למרות זאת, כאשר בדקה את הדו"חות שהוכנו על ידי התובעת, מצאה בהם טעויות רבות. לדבריה, קראה לתובעת והסבירה לה איך צריך להכין את הדו"חות, אך לאחר שתוקנו הסתבר "שהדו"חות שוב אינם תקינים והטעויות בהם העידו על חוסר הבנה בסיסי" (סעיף 6 לתצהירה). גם לאחר שהוחזרו אליה הדו"חות בפעם השלישית, היו הם שגויים, ולכן הכינה את הדו"חות בעצמה. 13. שרית העידה על טעויות נוספות שמצאה בעבודת התובעת - לגבי חוסר התאמה בין יתרת הקופה במערכת הפיננסית לבין יתרת הקופה במערכת הגזברות (סעיף 8 לתצהירה); בעניין שערוכים משולשים של מערכת ההלוואות (סעיף 9); וכן אי טיפול בהמחאות שחזרו (סעיף 10), והדגישה כי אלו "תמצית בלבד של המקרים בהם נתקלתי" (סעיף 12). לדבריה, "החברות אשר היו באחריותה של איריס היו חברות עם פעילות מעטה ופשוטה ביותר ללא חשבונאות מורכבת, עובדה זו מדגישה את חוסר ההתאמה של איריס לתפקיד אשר לשמו התקבלה" (סעיף 11). הכרעה 14. לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפנינו, שוכנענו כי התובעת אכן לא התאימה מבחינה מקצועית לתפקיד לו נשכרה ולצרכיה של הנתבעת. שלושה עדים מטעם הנתבעת - שלמה, מקס ושרית - העידו על כך תוך הבאת דוגמאות ספציפיות, מבלי שהתובעת ניסתה להתמודד עם טענות אלו או לסתרן. נהפוך הוא - התובעת למעשה אישרה כי לא היו לה את הכלים והידע הדרושים לצורך ביצוע התפקיד, אך הטילה זאת לפתחה של הנתבעת בכך שלא נתנה לה הדרכה מספקת. 15. איננו מקבלים את טענת התובעת, לפיה אי הצלחתה בתפקיד נבעה אך ורק מהעדר הדרכה והכוונה. מקס ושרית העידו, ואנו נותנים בעדויותיהם אמון מלא, כי התובעת קיבלה הדרכה במידה מספקת כפי שסוכם מולה, בהתחשב במטען המקצועי שאמורה הייתה להביא עימה ובעקומת למידה סבירה לה ציפו מאשת מקצוע. אין בכך כדי לשלול את תחושתה הסובייקטיבית של התובעת כי יכולים היו לשבת איתה שעות ארוכות יותר ולהסביר לה לפרטי פרטים את דרך הכנת הדו"חות הכספיים, אך מקובלת עלינו בהקשר זה טענת הנתבעת כי התובעת הגיעה על מנת לעבוד - ולא על מנת ללמוד - ולכן מצופה היה כי לאחר תקופת הדרכה סבירה תוכל לבצע את העבודה לשמה נשכרה. משהסתבר כי התובעת - בהתאם להערכתם העניינית של הממונים עליה - אינה נותנת את המענה המקצועי הנדרש, הוחלט לפטרה, וכך נעשה ביום 27.11.07. 16. אנו נותנים אמון בעדויות מטעם הנתבעת, לפיהן התובעת פוטרה בהודעת פיטורים מפורשת ביום 27.11.07. הדבר עולה גם מדבריה של התובעת בפני הממונה (סעיף 5 לעיל), במהלכם הודתה כי פוטרה לראשונה בחודש נובמבר 2007. הדבר עולה בבירור גם ממכתבה של התובעת לשלמה מיום 4.12.07, בו כתבה במפורש כי פוטרה סמוך טרם לכן וביקשה ממנו כי יתערב למענה. התובעת ידעה לפיכך כי פוטרה ביום 27.11.07, וניסיונה - במהלך עדותה בפנינו - לצייר תמונה שונה תוך ניצול העובדה כי לא קיים מכתב פיטורים בכתב, אינו מתקבל על ידינו ואך פוגע באמינותה. זאת ועוד, העובדה כי התובעת פוטרה כבר ביום 27.11.07 - כחודשיים לפני שהרתה וללא כל קשר להריונה - מלמדת כי חוסר שביעות הרצון מתפקודה המקצועי היה אותנטי, ולא היה קשור כלל להיריון. מועד ההודעה על ההיריון התשתית העובדתית 17. בתצהירה טענה התובעת כי כבר "בראשית חודש פברואר" הודיעה למקס "ולעובדים נוספים" שהינה בהריון (סעיף 20 לתצהירה), וציינה כי הדבר היה כשבועיים לאחר נופשון מחלקתי בים המלח שהתקיים ביום 18.1.08. למרות חשיבותו הרבה של המועד המדויק בו הודיעה לחברה על ההיריון - ומתי ידעה בעצמה כי הינה בהריון - התובעת הסתפקה בתצהירה באמירה הכללית שפורטה לעיל, ולא צירפה לה אסמכתאות כלשהן מלבד אישור ההיריון מיום 17.2.08. 18. בחקירתה בפני הממונה נשאלה התובעת מתי הודיעה לחברה על הריונה, והשיבה - "רשמית הודעתי ב - 18.2.08, אבל מקס בוגדנוב החשב ידע על הריוני עוד מחודש ינואר 2008" (נספח ו' לתצהירי הנתבעת). התובעת נשאלה על ידי הממונה כיצד זה אפשרי בהתחשב במועד הווסת האחרונה (אשר לטענת התובעת הינו 9.1.08 ולפי אישור ההיריון - 13.1.08), והשיבה כי ביום 18.1.08 כל עובדי המחלקה השתתפו בנופשון בים המלח ליומיים בהשתתפות בני הזוג, "ומר בוגדנוב התלוצץ על "כרית אהבה" שהוא מביא לים המלח מדי שנה שכל עובדת שנשענת על הכרית נכנסת להריון, וכאשר חזרתי מהטיול הרגשתי משונה והתחילו לי בחילות ועשיתי בדיקה ביתית... וכעבור כיומיים סיפרתי למר בוגדנוב שאני בהיריון בהתלוצצות". 19. בחקירתה הנגדית בבית הדין נשאלה התובעת מתי נודע לה כי הינה בהיריון, ותשובתה הייתה - "בתחילת ינואר" (עמ' 1). כאשר נשאלה מה תאריך הווסת האחרונה, השיבה - "9.1.08. אם כך, אמצע ינואר" (שם). התובעת נשאלה שוב מתי נודע לה שהיא בהיריון והאם היא משוכנעת בכך, והשיבה - "אני לא זוכרת את התאריך המדויק שנודע לי, אני זוכרת שתאריך הווסת האחרון שלי היה ב - 9.1.08" (עמ' 2). התובעת הוסיפה כי "בתחילת ההיריון יש לי בחילות קשות מאוד... אני פשוט יודעת מהיום הראשון שזה מאחר לי" (שם). התובעת ציינה כי למיטב זיכרונה לא עשתה בדיקת דם לבדיקת היריון, אלא "עשיתי בעצמי בדיקת היריון ביתית" ואף "צילמתי אותה" (עמ' 3), כאשר בהמשך "הרופא עשה לי אולטרה סאונד וראה שק הריון" (שם). ראוי לציין כי התובעת לא הגישה כל מסמך רפואי הקודם במועדו מיום 17.2.08, ולא ניסתה לטעון כי פנתה לרופא נשים טרם מועד זה. 20. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית באיזה תאריך הודיעה לחברה כי הינה בהריון, והשיבה - "לא יודעת את התאריך המדויק אבל אני חושבת שזה היה לקראת סוף ינואר כשהרגשתי מאוד לא טוב... הודעתי לכל המחלקה... כמובן שהודעתי גם למקס כי הייתי צריכה לצאת מוקדם ושיאשר לי לצאת מוקדם. אני לא זוכרת תאריך מדויק שהודעתי למקס" (עמ' 2). התובעת עמדה על כך ש"כולם ידעו" ואף ציינה שם של עובדת "ששמעה כשביקשתי ממקס לצאת מוקדם" (שם). לדבריה, "אני יכולה לתת עוד שמות של עובדים, אבל הפחד הוא שהם יאבדו את מקום עבודתם ולכן אני מניחה שהם לא יעידו לטובתי" (שם). ראוי לציין כי התובעת לא הציגה את דו"חות הנוכחות שעשויים להעיד כי אכן יצאה מוקדם יותר, ובאילו ימים. 21. התובעת שבה ונשאלה בחקירתה כיצד יכולה הייתה לספר על ההיריון בסוף חודש ינואר כאשר מועד הווסת האחרונה היה 9.1.08 (או 13.1.08), ולכאורה ניתן היה לדעת על ההיריון לכל המוקדם כחודש לאחר מכן, והשיבה - "המחזורים אצלי קצרים יותר, אני עומדת על כך שכבר בסוף חודש ינואר הודעתי על ההיריון" (עמ' 7). 22. לאחר סיום חקירתה הגישה התובעת בקשה להגיש תצהיר משלים, ולצרף אליו צילום של בדיקת ההיריון הביתית שערכה לטענתה בחודש ינואר 2008 (הגם שבעדותה בפני הממונה נשאלה על כך והשיבה כי זרקה את הערכה לפח); אישור רפואי של רופא הנשים פרופ' דב דיקר (שאינו הרופא שנתן את אישור ההיריון) לפיו "המחזור החודשי שלה קצר בין 20-21 ימים"; וכן תצהיר של גב' קרן כהן, עובדת לשעבר בחברה (במחלקה אחרת), אשר לפי הנטען שמעה את התובעת מספרת למקס על ההיריון (הגם שטענה זו לא הופיעה בחקירת התובעת בפני הממונה, או בתצהירה המקורי בהליך זה). בקשת התובעת נדחתה מהטעמים הבאים: "מדובר בתביעה שהוגשה לפני כשלוש שנים, כאשר תצהירי התובעת הוגשו לפני כשנתיים. דיון ההוכחות אמור היה להסתיים ביום 13.6.11, ונדחה בשל טעם טכני גרידא (אי התייצבות אחת מעדות הנתבעים). הראיות הנוספות שמבקשת התובעת להגיש יכולות היו להיות מוגשות על ידה במועד שנקבע להגשת תצהיריה, ולא הוצגה על ידה כל סיבה מדוע לא הוגשו זה מכבר. היענות לבקשת התובעת תחייב מתן הזדמנות לנתבעים לעיין במסמכים נוספים לרבות רפואיים, להגיש תצהירי עדות נוספים מטעמם וכמובן לחקור את גב' כהן ופרופ' דיקר - כל זאת תוך עיכוב משמעותי בבירור התיק וסרבולו. לאור כל זאת, ומבלי צורך לדון בשאלה העקרונית האם ניתן להגיש בבית הדין ראיות שלא עמדו בפני הממונה בעת מתן החלטתה - הבקשה נדחית..." (החלטה מיום 8.8.11). 23. ביום 30.3.08 קיבלה התובעת אישור היריון נוסף (נספח ג' לתעודת עובד הציבור של הממונה), ולפיו "הריני לאשר כי על סמך בדיקות, המטופלת נמצאת בשבוע 11.0 להריונה". חישוב אחורנית מעלה כי מועד הווסת האחרונה לפי אישור זה הינו 13.1.08. מועד זה תואם, לכאורה, גם את מועד הלידה המשוער עליו נמסר בכתב התביעה. 24. מקס העיד כי "לפני יום 18.2.08, לא היה ידוע לי ולמיטב ידיעתי, גם לא היה ידוע לאף גורם אחר בחברה, דבר הריונה של התובעת. ההריון גם לא נראה על התובעת" (סעיף 26 לתצהירו, וכן בעמ' 21 לפרוטוקול). מקס אף הכחיש מכל וכל כי התובעת יצאה מוקדם יותר מהעבודה בשל בחילות, או כי סיפרה לו שאינה מרגישה טוב (עמ' 22). 25. גם בחקירתו הנגדית עמד מקס בתוקף על כך שהתובעת לא סיפרה לו דבר על הריון טרם יום 18.2.08, לרבות במהלך שיחתם הטלפונית (שתפורט להלן) מיום 14.2.08. לדבריו, למעשה גם ביום 18.2.08 לא "סיפרה" לו התובעת על ההיריון, אלא הניחה על שולחנו בהפגנתיות את אישור ההיריון. מקס אישר כי במהלך הנופשון המחלקתי בים המלח, שהתקיים ביום 18.1.08, התלוצצו עובדי המחלקה על כך ש"כל פעם שאנו יוצאים לים המלח או לאיזה חופש רואת החשבון שיושבת במקום הזה נכנסת להיריון... כל פעם שיוצאים לים המלח שואלים מי נכנס להיריון השנה" (עמ' 22). עם זאת, עמד על כך שהתובעת לא אמרה לו דבר על ההיריון לאחר הנופשון, וכדבריו - "היא הייתה צריכה להיות נביאה..." (שם). 26. שלמה העיד אף הוא כי "ככל הידוע לי, אף גורם בחברה לא ידע על הריונה של התובעת לפני יום 18.2.08, בו הציגה התובעת בפני מר בוגדנוב אישור רפואי" (סעיף 16). הכרעה 27. הצדדים לא חלקו על כך שההודעה ה"רשמית" על ההיריון נמסרה לחברה לראשונה ביום 18.2.08, בהסתמך על אישור הריון מיום 17.2.08. נזכיר, כי לפי האישור הרפואי - התובעת הייתה ביום 17.2.08 בשבוע ה - 5 להריונה, היינו בשלביו המוקדמים ביותר של ההיריון. התובעת טוענת כי מסרה על ההיריון עוד קודם לכן, ולכן הנטל עליה לשכנע כי אכן כך עשתה. 28. התובעת בעדותה לא ניסתה לטעון כי מסרה על ההיריון בעל פה ימים ספורים טרם מסירת המסמך הפורמאלי ביום 18.2.08, אלא עמדה על כך שמסרה למקס על ההיריון כבר בסוף חודש ינואר 2008. בטענה זו אין באפשרותנו לתת אמון, מהטעמים שיפורטו להלן. 29. ראשית, למרות החשיבות הרבה של המועד בו הודיעה התובעת לחברה בכלל ולמקס בפרט על ההיריון - התובעת לא הציגה גרסה עקבית בקשר לכך. כך, בתצהירה טענה כי הודיעה למקס "בראשית חודש פברואר"; בחקירתה הנגדית טענה כי הודיעה למקס לקראת סוף חודש ינואר שכן ביקשה ממנו לצאת מוקדם יותר נוכח הבחילות מהן סבלה (עמ' 2); ובחקירתה בפני הממונה טענה כי ההודעה הרשמית הייתה ביום 18.2.08 אך כבר בחודש ינואר סיפרה למקס כי היא בהיריון "בהתלוצצות", בהמשך לשיחה על "כרית האהבה" מים המלח. היינו, התובעת סתרה את עצמה לא רק לגבי מועד ההודעה אלא גם לגבי נסיבות מסירתה. 30. שנית, התובעת לא הציגה כל מסמך, בדיקה או אישור רפואי שעשויים להעיד כי ידעה על ההיריון כבר במהלך חודש ינואר 2008 כטענתה. גם במסמכים הנוספים שביקשה התובעת להציג לאחר סיום חקירתה, ולא התקבלו כראיות - לא היה מסמך כזה. טענת התובעת כי ידעה על ההיריון כבר בחודש ינואר 2008 אף מנוגדת לניסיון החיים, שכן ככל שמועד הווסת האחרונה טרם ההיריון היה ביום 9.1.08 (לפי עדותה בפנינו) או 13.1.08 (לפי אישור ההיריון) - ניתן היה לבצע בדיקת היריון ביתית רק סמוך למועד הווסת שלאחריה. התובעת עצמה העידה כי היא יודעת שהיא בהיריון "מהיום הראשון שזה מאחר לי", אך לא היה כל "איחור" טרם תחילת-אמצע חודש פברואר 2008, וזאת גם אם נצא מנקודת הנחה כי לתובעת "מחזורים קצרים יותר" כטענתה. לאור זאת, גם אם נאמין לגרסת התובעת כי מיהרה לספר לממונה עליה במקום העבודה ול"כל החברה" (עמ' 2) שהינה בהיריון ברגע הראשון שהדבר נודע לה על סמך בדיקה ביתית, ועוד טרם שראתה רופא נשים - לא שוכנענו כי התובעת עצמה ידעה שהינה בהריון כבר בחודש ינואר 2008. 31. התובעת אף לא הציגה מסמכים שיכולים היו לאשר כי סבלה מבחילות או יצאה מוקדם מהעבודה בתקופה הנטענת על ידה - סוף חודש ינואר 2008. התובעת אמנם הציגה בפני הממונה אישור מחלה לתאריכים 14-26.2.08, אך אישור זה הוצא ביום 26.2.08 באופן רטרואקטיבי לכל התקופה, וכלל לא הוכח כי נמסר לנתבעת בזמן אמת. ממילא, אישור זה מתייחס לתקופה שלאחר הודעת הפיטורים שנמסרה לתובעת, גם לגרסתה. 32. לאמור לעיל נוסיף כי החלטנו להעדיף את עדותו של מקס - אשר עמד על כך שלא ידע כלל על ההיריון טרם יום 18.2.08 - על פני עדותה של התובעת. עדותו של מקס הייתה עקבית וסדורה, ולא נמצאו בה סתירות כלשהן. מאידך בעדותה של התובעת נמצאו סתירות לא מבוטלות, לרבות בנקודות מהותיות דוגמת נסיבות מתן ההודעה על ההיריון וטענתה כי כלל לא פוטרה בסוף חודש נובמבר 2007. התובעת אף העידה בחקירתה הנגדית כי למיטב זיכרונה כלל לא ניסתה לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעת דמי אבטלה (עמ' 7), אך בפועל הסתבר כי הגישה תביעה למוסד (נ/1) - מבלי שטרחה להציג נתונים המלמדים אם התקבלה אם לאו. 33. נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת מסרה לחברה ולבעלי התפקידים בה כי הינה בהיריון ביום 18.2.08, מבלי שהוכחה הודעה מוקדמת יותר. באשר לטענת התובעת כי לא הייתה לה סיבה לבקש "אישור הריון" פורמאלי לולא מקס היה מבקש זאת ממנה - נזכיר כי גם לגרסת התובעת, כבר נמסר לה בשלב זה על פיטוריה. ההצדקה לבקש את אישור ההיריון נבעה לפיכך מכך שהתובעת הייתה זקוקה לאישור על מנת להגן על עצמה מפני הפיטורים. מועד הודעת הפיטורים השנייה וסיבותיה התשתית העובדתית 34. התובעת העידה כי ביום 14.2.08 יצר עימה מקס קשר טלפוני, והודיע לה כי היא מפוטרת (סעיף 22 לתצהירה). בחקירתה הנגדית שינתה את גרסתה, והעידה כי "מקס התקשר ב - 14.2 ונתן לי להבין שאני מפוטרת. הוא לא אמר שאני מפוטרת אלא אני שאלתי אותו. הוא אמר לי פשוט לא להגיע כי אין בשבילי כיסא ושולחן פנויים. שאלתי אם הוא מפטר אותי והוא גמגם "כן כן אל תבואי"" (עמ' 4-5 לפרוטוקול). לדבריה, "אמרתי לו "איך אתה יכול להגיד לי את זה ואתה יודע שאני בהיריון", הוא ביקש ממני לבוא למשרד ושאביא אישור רפואי שאני בהיריון" (עמ' 3). לאור זאת, הגיעה ביום 18.2.08 למשרדי הנתבעת, ומסרה למקס את אישור ההיריון מיום 17.2.08. 35. מקס העיד כי בזמן שחלף מאז הודעת הפיטורים הראשונה הסתבר כי התובעת אינה מוכיחה את עצמה גם לאחר ההזדמנות הנוספת שניתנה לה. לדבריו, "נבדקה עבודתה ונתגלו בה טעויות רבות... התובעת גם לא ביצעה רישום פקודות פשוטות כהלכה עד כדי כך שנאלצתי לעבוד במשך מספר ימים כדי לתקן את הטעויות שנעשו בספרי החברה, וכן על מנת לערוך מאזנים חדשים לשנת 2007" (סעיף 17 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הוסיף כי "המאזן של חודש נובמבר, שעושים אותו בסוף דצמבר, היה קטסטרופה" (עמ' 21) ולכן הודיע לשלמה כבר בתחילת חודש ינואר 2008 - "די אני לא יכול יותר" (שם). 36. מקס הוסיף כי לאור זאת, "ביום 24.1.08 קראתי לתובעת והודעתי לה כי הודעת הפיטורים מיום 27.11.07, אשר הושהתה", תיכנס לתוקף ביום 15.2.08 (סעיף 19). בחקירתו הסביר כי שלמה ביקש ממנו להמתין עם הודעת הפיטורים עד לאחר הנופשון המחלקתי בים המלח אליו הוזמנה גם התובעת, ולכן הודיע לה מספר ימים לאחר שובם מהנופשון. לדבריו, לא הוציא על כך מכתב שכן "מבחינתי היא הייתה מפוטרת, עם מכתב או בלי מכתב. לא ייחסתי חשיבות, אין לי ניסיון הרבה בפיטורים" (עמ' 23). 37. מקס העיד כי בין התאריכים 7-13.2.08 שהתה התובעת בחופשה בחו"ל לבקשתה, ועם שובה ארצה ביום 14.2.08 - כיוון שכבר נקלטה עובדת אחרת לצורך ביצוע תפקידה - יצר עימה קשר טלפוני והודיע לה כי אין עוד צורך כי תחזור לעבודה, ושכרה ישולם לה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. מקס הדגיש כי התובעת לא אמרה דבר על היריון גם במהלך שיחה זו (עמ' 23). 38. שלמה העיד כי בתחילת חודש פברואר 2008 קיימה עימו התובעת פגישה לבקשתה, ובמהלכה חזר על הנימוקים לפיטוריה. לדבריו, "התובעת ביקשה ממני להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת מיום 15.2.08 ועד ליום 29.2.08 ואני נעתרתי לבקשה לפנים משורת הדין ומתוך רצון לעזור לתובעת" (סעיף 6 לתצהירו). שלמה נשאל אם לא ניסה להעביר את התובעת לתפקיד אחר שיתאים לה יותר, והשיב - "לא. הייתי זקוק לאיוש תפקיד ספציפי" (עמ' 10). לכך הוסיף כי התובעת התקבלה לתפקיד של רואת חשבון, עם שכר בהתאם, וכי לא היה לו תפקיד חלופי מתאים להציע לה. שלמה הסביר כי בתקופת הביניים שעד החלטת הממונה ביצעה התובעת עבודות הנהלת חשבונות אקראיות, ו"לא תפקיד ספציפי" (עמ' 11). הכרעה 39. לאחר שקילת הראיות שהוצגו בפנינו, אנו נותנים אמון בגרסת החברה לפיה ההודעה לתובעת על פיטוריה השניים נמסרה לה כבר ביום 24.1.08, מטעמים מקצועיים בלבד, וטרם שהודיעה כי הינה בהיריון. להלן יובאו הנימוקים לכך. 40. ראשית, וכאמור לעיל, עדותו של מקס הייתה אמינה בעינינו, ולא נסתרה כלל. מאידך בגרסתה של התובעת התגלו בקיעים בנקודות משמעותיות, לרבות בהתייחס לתוכן השיחה מיום 14.2.08, ומשכך התקשינו להקנות אמון לעדותה. 41. שנית, גרסתו של מקס לגבי תוכן השיחה הטלפונית הייתה הגיונית יותר. מקס הסביר כי לאחר שמסר לתובעת על פיטוריה, וכאשר שהתה לבקשתה בחופשה בת שבוע - כבר נקלטה בהעדרה עובדת אחרת לביצוע תפקידה. לאור זאת, יצר עם התובעת קשר טלפוני לאחר שובה מחו"ל וטרם ששבה בפועל למקום העבודה, והודיע לה כי אין צורך בחזרתה הפיזית שכן מקומה כבר "תפוס" ואין צורך בעבודתה. התובעת במידה מסוימת אישרה, בחקירתה הנגדית, את גרסתו של מקס, שכן אישרה כי במהלך השיחה מיום 14.2.08 מקס לא "פיטר" אותה, אלא רק הודיע לה שלא להגיע עוד למקום העבודה, כיוון שמקומה הפיזי כבר תפוס. לו הייתה שיחה זו מתנהלת טרם שקדמה לה הודעת פיטורים כלשהי - איננו מוצאים סבירות בגרסת התובעת כי מקס היה מסתפק בהודעה לא מוסברת שלא להגיע פיזית למקום העבודה, ואף אין זה סביר כי היה קולט עובדת חלופית עוד טרם שהודיע לתובעת על פיטוריה. אנו מקבלים לפיכך את גרסתו של מקס לגבי תוכן השיחה הטלפונית מיום 14.2.08, וקובעים כי התובעת לא פוטרה במהלכה אלא כבר ביום 24.1.08 או סמוך לכך. 42. לא נשמט מעינינו כי אין כל אסמכתא בכתב למועד הודעת הפיטורים השנייה, ואף לא מכתב פיטורים, וזאת ללא הסבר מספק. טענתו של מקס כי לא ייחס לכך חשיבות וכי אין לו ניסיון בפיטורים - אינה מהווה הסבר מספק לטעמנו, בפרט כאשר מדובר במקום עבודה גדול יחסית ומסודר. על אף העדרה של אסמכתא, ועל בסיס העדויות שנשמעו בפנינו - שוכנענו כי אכן הייתה הודעת פיטורים בעל פה ביום 24.1.08 או סמוך לכך. אף קיימת לכך אסמכתא מאוחרת, במכתבה של החברה מיום 25.2.08, בו הבהירה לתובעת כי הודעת הפיטורים מיום 24.1.08 מושעית עד לקבלת החלטת הממונה. עוד לקחנו בחשבון, כי גם להודעת הפיטורים הראשונה - שהתובעת הודתה בה כמפורט לעיל - לא נלוותה אסמכתא כתובה כלשהי ולא נלווה אליה מכתב פיטורים. 43. התובעת כלל לא ניסתה לטעון כי שיפרה את יכולותיה המקצועיות במהלך התקופה שחלפה מאז הודעת הפיטורים הראשונה, או כי חדלה לעשות טעויות בהכנת הדו"חות הכספיים. היינו, התובעת המשיכה לטעון, גם בהתייחס למועד הודעת הפיטורים השנייה, כי לא הצליחה בביצוע המטלות המקצועיות שהוטלו עליה מחמת העדר "חפיפה" והדרכה. נזכיר, כי בשלב זה כבר הועסקה התובעת קרוב לשבעה חודשים, זמן סביר מבחינת ציפיית המעסיק כי תוכל לבצע את מטלותיה כהלכה. 44. אנו קובעים לפיכך כי גם הודעת הפיטורים השנייה נעשתה מחמת אי שביעות הרצון מתפקודה המקצועי של התובעת, בהתאם לשיקול דעתם הענייני של הממונים עליה. איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה פיטוריה נבעו מחוסר הרצון להכשירה עת נודע שהיא בהיריון; ראשית, קבענו כאמור לעיל כי פיטורי התובעת נעשו עוד טרם שהודיעה על הריונה. שנית, התובעת היא שטוענת כי אמורה הייתה לקבל את ההדרכה החל מתחילת עבודתה ולמרות זאת לא הודרכה כנדרש; אם משך למעלה מחצי שנה טרם שהרתה לא קיבלה את ההדרכה הנדרשת - כיצד ניתן לקשר את הפיטורים עם העדר רצון להדריכה דווקא בעת הריונה? 45. אנו ממשיכים וקובעים כי בהתחשב בכך שהתובעת התקבלה לתפקיד מקצועי ספציפי אותו נדרשה הנתבעת לאייש, וסמוך לאחר תחילת עבודתה הסתבר כי אינה מתאימה לביצוע התפקיד - לא מוטלת הייתה חובה על הנתבעת לשבצה בתפקיד חלופי. התובעת אמנם שבה והדגישה כי החברה מעסיקה מאות עובדים, אך ניתן להניח כי חלק קטן בלבד מהם הינם רואי חשבון ויועצי מס, ושלמה העיד במפורש כי לא היה כל תפקיד חלופי שניתן היה להציע לתובעת. ממילא, כאשר לא הייתה שביעות רצון מיכולותיה המקצועיות של התובעת, וזאת באופן חד משמעי וגורף - לא הובא כל מקור משפטי המחייב את הנתבעת להמשיך ולהעסיקה. הטענות כנגד החלטת הממונה התשתית העובדתית 46. כאמור לעיל, בקשת החברה לקבלת היתר לפיטורי התובעת הוגשה לממונה ביום 6.3.08. עותק מבקשה זו נמסר על ידי הממונה לתובעת, והיא אף הגיבה עליה במכתב מפורט (מכתב מיום 30.3.08; צורף כנספח לתעודת עובד הציבור של גב' חוגי). 47. ביום 1.4.08 נחקרו התובעת ושלמה במשרדי הממונה, על ידי הגב' אמירה ביבי מטעם הממונה. עם תום החקירות שלחה גב' ביבי לחברה עותק מחקירתה של התובעת וכן ממכתב התובעת מיום 30.3.08, וביקשה התייחסות לאמור בהם. 48. אין חולק כי מקס לא נחקר על ידי הממונה. מקס הסביר כי שהה אותו זמן בחופשה בחו"ל, ולכן שלמה הוא שהגיע למסירת עדות כנציג החברה. גב' חוגי ציינה כי סברה שיש די חומר המצדיק לאשר את הפיטורים גם ללא עדותו של מקס, ולכן לא זימנה אותו למתן עדות לאחר מכן (עמ' 13 לפרוטוקול). 49. ביום 2.4.08 שלחה התובעת מכתב נוסף לממונה, ובו פרטים נוספים (נספח ה' לתעודת עובד הציבור); מכתב זה לא נשלח לחברה לצורך קבלת תגובה. 50. החברה הגישה את תגובתה בכתב לחקירת התובעת, באמצעות באת כוחה, ביום 10.4.08 (נספח ו' לתצהיר התובעת), וצירפה אליה תצהיר של שרית. אין חולק כי לתובעת לא נשלחו עותקים מתגובה זו, או מחקירתו של שלמה, או מתצהירה של שרית. גב' חוגי הסבירה בקשר לכך כי "אנו מפנים לצד זה או אחר, בקשה לתגובה ככל שאותו צד לא התייחס לטיעון מסוים... אין טעם להמשיך בפינג-פונג אלא אם עולים טיעונים חדשים או שלא הייתה להם התייחסות" (עמ' 16). גב' חוגי הדגישה כי לא היה טעם להעביר לתובעת את תצהירה של שרית, שכן "ההחלטה לא נשענת על התצהיר של גב' זריהן. העובדת עצמה אישרה שגב' זריהן העירה לה. לא התייחסתי למהות הטעויות אלא לכך שהיו כאלה" (שם). 51. גב' חוגי נשאלה בחקירתה הנגדית על השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה להתיר את הפיטורים, והסבירה אותם בהרחבה. גב' חוגי הסבירה כי כיוון שהתובעת עמדה על כך שהודיעה על ההיריון בסוף חודש ינואר - וטענה זו אינה סבירה - קיבלה את גרסת החברה לפיה ההודעה על ההיריון נמסרה רק לאחר הודעת הפיטורים. לדבריה, "ראשית השתכנעתי שהפיטורים לא קשורים להיריון. לאחר מכן בחנתי את העדויות והעובדות והתרשמתי שהכישורים שלה לא תאמו את דרישות התפקיד. היא עצמה, בעדותה ובהתייחסות אמרה שחסר לה חומר והיא לא קיבלה הדרכה והיא מתקשה..." (עמ' 13). 52. גב' חוגי הוסיפה כי שקלה אם לסרב ליתן היתר הגם שהפיטורים אינם קשורים להיריון, ועשתה כן בהתחשב בפרמטרים של אופי התפקיד, משך זמן ההעסקה וגיל ההיריון. לדבריה, "במקרה דנן שלושת הדברים לא עמדו לה. אופי התפקיד במקרה שלה, שנוגע לכספים וחייב דיוק וכישורים וכאן השתכנעתי שהיא לא ענתה על הכישורים. משך זמן העסקה היה 7 חודשים, קצר. אם זה היה מספר שנים זה אחרת. גיל ההיריון היה גיל צעיר עדיין, כלומר זה להטיל על המעביד עול שלא מצאתי שהוא מוצדק במקרה דנן" (עמ' 14). גב' חוגי אישרה כי לא פירטה את השיקולים הללו בהחלטתה, אך "הדברים ברורים ועולים מתוך המקרה" (שם). 53. גב' חוגי התייחסה גם לטענת התובעת לפיה לא נאמר לה שהינה זכאית לייצוג משפטי, והסבירה כי "אסור לנו לתת ייעוץ. אנו גם לא מציעים לשכור שירותי עו"ד. זו זכות שעומדת בפני שני הצדדים... אני רוצה לציין שעו"ד לא יכול לייצג את מרשו בזמן מתן עדות - לגבי שני הצדדים, גם אם הוא נוכח הוא לא יכול להתערב" (עמ' 15). הכרעה 54. סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע כי "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהיריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה (סמכות שהואצלה לממונה על חוק עבודת נשים - ס.ד.מ), ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להיריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות". תכליתו של סעיף זה הינה "הגנה על נשים בהיריון לאור ההפליה המבנית שהיא מנת חלקן" (ע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן, מיום 28.12.10; להלן - עניין פלדמן; וכן בג"צ 7000/08 אנריאטה לוי נ. שר הביטחון, מיום 7.6.10; ע"ע 133/09 פאטמה מלחם - מועצה מקומית ג'דידה מכר, מיום 22.1.12). בהתאם, הודגש כי "החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהיריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון" (עניין פלדמן; דב"ע לו/3-78 רחל פאלק - מדינת ישראל, פד"ע ט' 197 (1977)). 55. בפסיקה נקבע, כי אם מגיעה הממונה למסקנה שפיטורי העובדת קשורים להיותה בהיריון, אזי אין מוקנה לה שיקול דעת כלל, והיא אינה רשאית להתיר את הפיטורים. מאידך, ככל שהממונה בדעה כי הפיטורים אינם בקשר להריונה של העובדת, מוסמכת היא, לפי שיקול דעתה, שלא להתיר את הפיטורים או להתירם (ע"ע 1334/02 הלי נוסצקי - מדינת ישראל, פד"ע מ' 16 (2004); להלן - עניין נוצסקי; כן ראו את ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ - זהבה גולדנברג חייט, פד"ע לח 170 (2002); להלן - עניין אופיר טורס; ע"ע 1633/04 אופטיק דורון - מזל זכאי, מיום 6.6.06). השיקולים הרלוונטיים, במקרה שנקבע כי הפיטורים אינם קשורים להיריון, הינם "כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום, ובהליכים שהובילו לפיטורים" (עניין נוסצקי; עניין אופיר טורס; דב"ע מט/3-131 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262 (1990)). 56. עוד נקבע בפסיקה, כי "הסמכות שהוענקה לשר לפי סעיף 9 לחוק להחליט בכל הנוגע לפיטורי עובדת בהיריון, היא למעשה הפעלה של סמכות שלטונית מכוח חוק ועליה לעמוד בכל הנדרש מהחלטה מינהלית" (עניין נוסצקי; עניין אופיר טורס). בהתאם נקבע, כי בחינת תוקפה של החלטת הממונה על ידי בתי הדין לעבודה "תיעשה על פי עקרונות המשפט המינהלי המחייבים מתן החלטה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכות" (שם). 57. להשלמת התמונה יצוין גם סעיף 9 ב' לחוק עבודת נשים, אשר מתייחס למועד תוקפו של היתר לפיטורי עובדת בהיריון, וקובע כדלקמן: "החליט שר התעשייה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) או סעיף 9 א' לגבי עובדת בהיריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואלם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי העניין: המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים או ביום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי העניין, שהעובדת בהיריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לעניין פסקה זו, "יום הפיטורים", "יום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה" - היום שבו היו אמורים הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי העניין, להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9 א'. ...". החברה בענייננו לא הגישה ערעור על החלק בהחלטת הממונה אשר קבע כי אין ליתן להיתר תוקף רטרואקטיבי, ולכן אין צורך כי נבחן את השלכותיו של סעיף זה על ענייננו. 58. בשנת 2007 הוסף לחוק עבודת נשים סעיף 13 ד', אשר קובע כי "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו" (להלן - התיקון לחוק). השלכותיו של התיקון לחוק טרם נדונו בפסיקתו של בית הדין הארצי, ובבתי הדין האזורים ניתן למצוא גישות שונות לגבי משמעותו. בחלק מפסקי הדין נקבע כי התיקון הרחיב את אפשרות התערבותם של בתי הדין בהחלטת הממונה (עב' (חי) 1534/08 מנחם קפלן - אתי קוסמינסקי, מיום 14.6.09; עב' (י-ם) 2990/08 אורית זריבי - עמותת רנה קאסן, מיום 1.9.09; עב' (חי) 4102/07 עו"ד שושי שבח - מדינת ישראל, מיום 16.5.10; להלן - עניין שושי שבח), ובחלק אחר מפסקי הדין נקבע כי לא חל שינוי בעילות ההתערבות (ס"ע (י-ם) 1674/10 בנימין גדעון - מדינת ישראל, מיום 2.1.11; על"ח 38094-01-11 אילנה ריידר - נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ, מיום 26.10.11; ס"ע (ת"א) 30166-10-10 אילנה ברודסקי - פריסקייל סמיקונדקטור ישראל בע"מ, מיום 6.12.11). למרות נטייתנו לבחור בגישה השנייה, אין צורך כי נרחיב בקשר לכך שכן במקרה זה לא היה שוני במסקנותינו גם לפי הגישה המרחיבה. 59. בעניין שלפנינו, טענות התובעת כנגד החלטת הממונה מתייחסות לשני היבטים מרכזיים - הראשון מהותי, האם שיקול דעתה חרג ממתחם הסבירות, והשני פורמאלי, האם נפלו בדרך בירור בקשת ההיתר פגמים מנהליים, שיש בהם כדי לפגוע בזכויות התובעת ולהשליך על תוקף ההיתר. לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי החלטת הממונה ניתנה כדין הן בהיבט המהותי והן בהיבטים הפורמאליים, ומשכך לא הוכחה הצדקה להתערבות בה. להלן נפרט את נימוקינו לכך. 60. בכל הנוגע להיבט המהותי - שוכנענו כי החלטת הממונה הינה סבירה, מידתית, מאוזנת ותואמת את העדויות שנשמעו בפניה והראיות שהוצגו בפניה. הגם שבית הדין אינו אמור להמיר את שיקול דעת הממונה בשיקול דעתו, במקרה זה שמענו את העדויות והתרשמנו גם אנו - מהטעמים שפורטו בהרחבה לעיל - כי לא היה קשר בין הפיטורים להיריון, וכי הודעת הפיטורים ניתנה טרם הודעתה של התובעת כי הינה בהיריון. משנקבע כי הפיטורים אינם קשורים להיריון - הטיל המחוקק על הממונה להפעיל את שיקול דעתה, בהתבסס על כלל הנסיבות לרבות עילות הפיטורים וההקשר הכולל של יחסי העבודה, ולקבוע אם יש להתיר את פיטורי התובעת אם לאו. הממונה הסבירה בפנינו את השיקולים שהביאו אותה לקבוע כי במקרה זה מוצדק להתיר את הפיטורים, ולא מצאנו כי שיקול הדעת האמור חורג ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות. 61. הממונה הסבירה כי לקחה בחשבון את כלל נסיבות המקרה לרבות גיל ההיריון, תפקידה של התובעת, ותקה של התובעת במקום העבודה ועילת הפיטורים. הממונה הסבירה כי שוכנעה כי התובעת אכן אינה מתאימה מבחינה מקצועית לביצוע התפקיד לשמו נשכרה, ולא בכדי ביקשה החברה לפטרה כבר בחודש נובמבר 2007 - ולבסוף נתנה לה הזדמנות נוספת. הממונה עמדה על כך שגם התובעת עצמה אישרה כי אין לה את הכלים והידע המקצועי לביצוע התפקיד, וזאת גם לאחר קרוב לשבעה חודשי עבודה. הממונה לקחה עוד בחשבון כי התובעת הועסקה תקופת עבודה קצרה יחסית בחברה, וכי פיטוריה נעשו בשבועות הראשונים של ההיריון. הממונה ערכה איזון מידתי של כלל השיקולים והנסיבות והגיעה למסקנה כי יש ליתן היתר, אך לא ליתן לו תוקף רטרואקטיבי. בכך הטילה גם על החברה לשאת בחלק מהעלויות החברתיות של האיסור על פיטורי נשים בהיריון ללא היתר. 62. התובעת ביקשה כי נקבע כי "גיל היריון אינו שיקול שהממונה רשאית לשקול", אך לא מצאנו לנכון לקבוע קביעה גורפת כזו. הממונה הסבירה כי הינה משקללת את כלל נסיבות המקרה ובין היתר לוקחת בחשבון אם הבקשה הוגשה בתחילת ההיריון או בסופו. הממונה הסבירה כי יש לכך רלוונטיות גם לצורך זכויותיה של העובדת מול המוסד לביטוח לאומי, וגם כחלק מהאיזון הנדרש בין זכויות העובדת ההרה לבין זכויות המעסיק - ועל מנת שלא להטיל על המעסיק נטל כבד מדי בהמשך העסקתה של העובדת משך חודשים רבים. אין מדובר בשיקול יחיד או מרכזי אלא בשיקול אחד מבין השיקולים אותם שוקלת הממונה במסגרת שיקול הדעת שהקנה לה המחוקק. 63. אף לא מצאנו חוסר סבירות בהחלטת הממונה שלא לחייב את החברה להציב את התובעת בתפקיד אחר. התובעת הדגישה בקשר לכך כי החברה המשיכה להעסיקה בפועל בכל תקופת הביניים שעד קבלת החלטת הממונה, אך עצם מילוי הוראות החוק אינו יכול לפעול לרעת החברה ולשמש ראיה לכך שהתפקיד החלופי בו הוצבה התובעת הינו אכן נדרש, או כי ביצעה אותו בצורה נאותה. החוק אמנם נועד להגן על עובדות בהיריון, אך מבצע איזון בין זכויותיהן לבין זכויות המעסיק, ולא מקנה חסינות מלאה ומוחלטת מפני פיטוריה של כל עובדת רק מחמת שהיא בהיריון (וראו גם את סעיף 45 לעיל בקשר להעדר האפשרות להציב את התובעת בתפקיד חלופי). 64. גם באשר להיבטים הפורמאליים - לא מצאנו פגמים מהותיים בהתנהלות הממונה שיש בהם כדי להשליך על תוקף החלטתה. כפי שעולה מהפירוט לעיל, טרם מתן החלטתה הממונה זימנה את הצדדים למסירת גרסאותיהם, קיבלה מהם מסמכים רלוונטיים, בחנה את לוחות הזמנים ואת כלל הנסיבות הקשורות ליחסי העבודה, ונתנה החלטה מנומקת. להלן נתייחס בקצרה לטענות השונות שהעלתה התובעת בנוגע לדרך בירור הבקשה: א. לא מצאנו כי נפל פגם בכך שהממונה לא קיימה את החקירות באופן אישי, אלא הסתמכה על חומר שנאסף עבורה על ידי הגב' אמירה ביבי. מדובר באילוץ הנובע מהיקף הבקשות המוגשות בפני הממונה, ולעיתים נדרשים בעלי תפקידים לקבל החלטה על סמך חומר שנאסף על ידי הכפופים להם. אין בכך פגם, כל עוד שיקול הדעת הופעל על ידי הממונה עצמה, ובמקרה זה - כך היה ואף לא נטען אחרת. ב. לא מצאנו פגם מהותי בהחלטת הממונה שלא לזמן למתן עדות את מקס, ולהסתפק בעדותו של שלמה כנציג החברה. הממונה הבהירה כי ביססה את החלטתה על עובדות העולות מחקירתה של התובעת עצמה, ולכן לא היה לה צורך לזמן עד נוסף. לפיכך גם אם ראוי היה לשמוע גם את מקס, בהיותו העד הרלוונטי ביותר - לא מצאנו כי פגם זה יורד לשורשה של ההחלטה ומצדיק את ביטולה. ג. באשר לטענת התובעת כי לא התאפשר לה להגיב בזמן אמת על כל טענות החברה - צודקת הממונה, כי אין אפשרות מעשית ל"פינג פונג" אינסופי בין הצדדים ודי כי כל צד יתייחס לטענותיו המהותיות של משנהו (וראו את עניין שושי שבח בקשר לכך, בסעיפים 55-56 לפסק הדין). יתכן לפיכך כי ראוי היה להציג בפני התובעת את עדותו של שלמה כפי שעדותה של התובעת הועברה להתייחסות החברה, אך לא מצאנו כי מדובר בפגם מהותי. התובעת אף לא הצביעה על טענה כלשהי מטענות החברה שלא התאפשר לה להגיב עליה, או על מידע נוסף/שונה שיכולה הייתה להציג בפני הממונה לו מקבלת הייתה את עדותו של שלמה בזמן אמת. ד. לא מצאנו כי בפני הממונה לא עמדו כל הנתונים הרלוונטיים הדרושים למתן החלטתה, או כי התעלמה ממסמכים שהוצגו בפניה. הממונה התייחסה באופן מפורש בהחלטתה לאישור הרפואי כפי שהוצג על ידי התובעת, ומועדו 17.2.08. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת לא נשאלה על ידי הממונה לפשר סמיכות הזמנים בין מועד הווסת האחרונה להודעת ההיריון, וכי לו נשאלת הייתה יכולה הייתה להסביר זאת, אך בפועל התובעת נשאלה על כך במפורש ונתנה הסבר שאינו מספק (עמ' 1 שורות 10-11 לחקירתה בפני הממונה). ה. ייתכן כי הממונה יכולה הייתה להקדיש תשומת לב רבה יותר לאפשרות הצבתה של התובעת בתפקיד אחר, ולהציב בפני שלמה שאלה מפורשת בקשר לכך. עם זאת, מששוכנענו כמפורט לעיל כי לא הייתה אפשרות מעשית לשיבוץ התובעת בתפקיד חלופי - לא מצאנו כי מדובר בפגם היורד לשורשה של ההחלטה. ו. לא מצאנו כי החלטת הממונה אינה מנומקת. גם אם ראוי היה להרחיב במקצת את ההנמקה, ולכלול בה גם את השיקולים שצוינו על ידי הממונה במהלך חקירתה בבית הדין - לא מצאנו כי מדובר בפגם היורד לשורשה של ההחלטה ומחייב התערבות בה. ז. לסיום, לא מצאנו בסיס משפטי לטענת התובעת לפיה הממונה מחויבת למסור לכל עובדת שיש לה זכות לייצוג על ידי עורך דין ולהחתימה בכתב כי היא מוותרת על כך. 65. אין בכל האמור לעיל כדי לשלול את העובדה כי התובעת נפגעה מעצם פיטוריה, ואף ניזוקה כלכלית כתוצאה מהם. ב"כ התובעת הדגיש בסיכומיו כי התובעת עזבה מקום עבודה אחר על מנת להתחיל עבודתה בנתבעת, ומצאה עצמה מפוטרת לאחר זמן קצר כאשר הינה בהיריון, על כל המשתמע מכך לרבות בנוגע לקושי אובייקטיבי במציאת עבודה חלופית. צודק ב"כ התובעת כי התובעת ניזוקה, ועם זאת לא מצאנו כי עומדת לה עילה משפטית המצדיקה את ביטול החלטת הממונה ואת חיוב החברה בפיצויה. עוד נבהיר להסרת ספק כי אין בכל האמור בפסק דין זה לעיל כדי לקבוע כי התובעת אינה אשת מקצוע טובה וראויה, אלא רק כדי לקבוע כי לא התאימה בזמן הנתון לצרכיה של הנתבעת, בהתאם לשיקול דעתם הענייני של מקבלי ההחלטות בחברה. 66. סוף דבר - גם אם נפלו פגמים קלים בדרך בירור הבקשה, שוכנענו כי החלטתה של הממונה ניתנה בגדר סמכותה לפי חוק עבודת נשים וכי הינה מידתית, מאוזנת וסבירה ואין הצדקה להתערב בה. משכך, וכאשר כל הסעדים להם עתרה התובעת נגזרו מעתירתה לביטול החלטת הממונה - התביעה נדחית. בהתחשב בכלל הנסיבות - לרבות נסיבותיה האישיות של התובעת, ולרבות מסקנתנו לעיל כי נפלו פגמים קלים בדרך בירורה של הבקשה על ידי הממונה, גם אם לא כאלו שהצדיקו את ביטול ההחלטה - החלטנו שלא ליתן צו להוצאות. הריוןפיטורים בהריוןפיטוריםערעור