התובעת טענה, כי היא פוטרה בניגוד לדין מיד לכשנודע לנתבעת, ביום 20.10.07, על הריונה, ללא שהיתה לנתבעת סיבה אחרת כלשהי לפטרה. מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה לאור שתי תקלות משמעותיות שגרמה בתקופת עבודתה הקצרה בנתבעת, וכי עובר לפיטורין הנתבעת כלל לא ידעה שהתובעת בהריון. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים מיד לאחר גילוי הריון למעסיק: 1. בפנינו תביעתה של התובעת (להלן: "התובעת") כנגד מעסיקתה לשעבר - "דורון" בית הורים בקיבוץ אושה (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצויים בשל פיטוריה לטענתה, בשל הריונה שלא כדין. למען העמד דברים על דיוקם נציין, כי מלכתחילה נכללו בכתב התביעה גם תביעות לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והודעה מוקדמת, אלא שבהמשך חזרה בה התובעת מרכיבי התביעה השונים והוסכם בין הצדדים כי בגין הודעה מוקדמת בלבד זכאית התובעת לתשלום בסך של 250 ₪. אי לכך, בהסכמת הצדדים ולבקשתם, ניתן פסק דין חלקי המורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, והוסכם בין הצדדים, כי הפלוגתא היחידה שנותרה לדיון היא, האם התובעת פוטרה מעבודתה שלא כדין, בשל ההריון, אם לאו. 2. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידו גב' מנדל - מנהלת בית האבות "דורון" (להלן: "גב' מנדל"), גב' חיה- מטפלת בבית האבות (להלן: "חיה"), וגב' אילנה- אחות בבית האבות (להלן: "אילנה"). 3. רקע עובדתי כללי א. הנתבעת הינה בית אבות בכפר אושה, בו טופלו בתקופה הרלבנטית כעשרים וחמישה- שלושים מטופלים. ב. התובעת הועסקה אצל הנתבעת כאחות במשמרות לילה, החל מחודש אוגוסט 2007 ועד יום 19.10.07. ג. קיימת מחלוקת בין הצדדים מתי החלה התובעת עבודתה בנתבעת. לשיטת התובעת היא החלה את עבודתה ביום 1.8.07. לטענת הנתבעת התובעת החלה את עבודתה רק ביום 20.8.07. לעניין זה נציין כבר עתה, כי מקובלת עלינו גרסת התובעת, משעיון בתלושי השכר אשר הונפקו לתובעת ע"י הנתבעת עצמה, מעלה כי בכולם מצויין התאריך 1.8.07 כמועד תחילת העבודה, רישום התומך בגרסת התובעת. הנתבעת מנגד לא הבהירה פשר הרישום שאינו מתיישב כליל עם גרסתה בביה"ד, אף לא הביאה תימוכין כלשהם לביסוס הגרסה לעניין זה ובנסיבות אלו אנו קובעים, כי מועד תחילת העבודה הוא 1.8.07, כגרסת התובעת. ד. בהתאם לסידור העבודה של התובעת היא עבדה בלילות לסירוגין, לילה כן ולילה לא, ובסך הכל עבדה כ 13 - 14 לילות בחודש. ה. בכל משמרת הועסקה אחות אחת ומטפלת אחת, כשהאחות שימשה אחראית המשמרת. הנתבעת ניהלה יומן מרפאה בו נרשמו על ידי האחות מצבו של כל מטופל במשמרתה. עם סיום המשמרת ולסיכומה חתמה האחות על הדיווח ביומן. ו. אין חולק בין הצדדים, כי ביום 29.8.07 התקבלה מטופלת חדשה, אשר לאחר מספר ימים, ביום 1.9.07, אושפזה ולא חזרה עוד לבית האבות. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם קשישה זו נפלה בליל 30.8.07 ממיטתה, בעת שהתובעת היתה אחות המשמרת, אם לאו. ז. אין חולק בין הצדדים, כי התובעת נעדרה ממשמרת לילה אחת כפוף למחלוקת, האם התובעת הודיעה לנתבעת מראש על העדרותה ומה היתה סיבת העדרותה. ח. אין חולק בין הצדדים, כי התובעת פוטרה לאלתר ביום 22.10.07 וכי המשמרת האחרונה שביצעה בנתבעת, היתה ביום 19.10.07. ט. לאחר פיטוריה פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום זכויותיה. בפנייתה טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין, בשל הריונה. הנתבעת, בתשובתה לתובעת, דחתה את טענת התובעת שפוטרה בשל הריונה וטענה כי פוטרה בשל התנהגותה. נפנה, אפוא, להלן לדון במחלוקת זו שבין הצדדים. האם התובעת פוטרה בשל הריונה 4. התובעת טענה, כי היא פוטרה בניגוד לדין מיד לכשנודע לנתבעת, ביום 20.10.07, על הריונה, ללא שהיתה לנתבעת סיבה אחרת כלשהי לפטרה. מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה לאור שתי תקלות משמעותיות שגרמה בתקופת עבודתה הקצרה בנתבעת, וכי עובר לפיטורין הנתבעת כלל לא ידעה שהתובעת בהריון. לטענת הנתבעת, שני האירועים שהביאו במצטבר לפיטורי התובעת הם: האחד - אי דיווח על מטופלת שנפלה ואי רישום אירוע זה ביומן המרפאה בניגוד לנהלים; והאירוע השני - היעדרות התובעת ממשמרת לילה, ללא הודעה מראש וללא תיאום. האירוע הראשון 5. באשר לאירוע הראשון: לטענת הנתבעת, ביום 30.8.07 בעת שהתובעת היתה אחות המשמרת, קשישה ששהתה בבית אבות נפלה מהמיטה, ובניגוד לנהלים ולהנחיות, התובעת לא דיווחה על הנפילה ביומן המרפאה. הנתבעת צירפה את תצהירה של חיה, המטפלת שעבדה באותה משמרת עם התובעת והעידה, כי לאחר שהקשישה נפלה, היא והתובעת הרימו אותה והחזירו אותה למיטה (סעיף 6 לתצהיר). מנגד, התובעת הכחישה בתצהירה באופן כולל את ההאשמות שיוחסו לה בכתב ההגנה ובמכתב הנתבעת אליה מיום 13.12.07 וטענה, כי הקשישה כלל לא נפלה. 6. כאמור, לטענת הנתבעת אירוע הנפילה של הקשישה ארע ביום 30.8.07 ואין חולק בין הצדדים כי התובעת היתה אחות משמרת בערב זה. הנתבעת צרפה לתצהיר מטעמה דפי יומן מרפאה מן התאריכים 29.8.07 - 1.9.07. יומן זה נוהל בכתב יד על ידי האחות ששימשה בכל משמרת, אשר הוסיפה את חתימתה בסוף כל יום בדיווח. שמות המטופלים נמחקו על ידי הנתבעת מטעמים של צנעת הפרט. בכל דף יש שלוש עמודות: בוקר, ערב ולילה. בדף המרפאה מיום 29.8.07 בעמודת הבוקר, צוין: "דיירת חדשה הגיעה אחרי ניתוח שבר בית חולים. נעשה קבלה רפואית." לציין כי ניתן לראות שהמילים "הגיעה" ו"ניתוח שבר" הוספו לאחר שהמשפט הושלם על ידי חץ עליון. כלומר, ללא התוספות הרישום הוא: "דיירת חדשה אחרי בית חולים." אילנה היא האחות החתומה על הדווח בעמודת הבוקר ביום זה. מכל מקום, התובעת לא טענה כנגד נכונותו של רישום זה. בעמודת הערב מיום 30.8.07 אין כל אזכור של אירוע חריג. על עמודה זו חתומה "מרי" והתובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי זו חתימתה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול שורות 13-14). בדף המרפאה מיום 31.8.07 בעמודת הבוקר נרשם: "התלוננה על כאב ברגל." כן דווח כי ניתנה לה תרופה ששמה נרשם באותיות לטיניות מסוג אופטלגין ו"השפעה טובה". במשמרת בוקר ביום זה, חתומה אילנה. במשמרת ערב צוין "עדיין יש כאבים ברגל ימין. נמסר לרופא יש להמשיך מעקב." כן צוין כי המטופלת קיבלה לפני השינה תרופה ששמה נכתב בלטינית, מסוג אופטלגין. ביום 1.9.07 נרשם ביומן המרפאה: "עדין התלוננה לעל כאבים בברך ימין, ברך נפוחה, חום מקומי, ל.ד. 53/108 ...... נמסר לרופא לשלחה לבי"ח לבצע רנטגן, מאושפזת." חתום על ידי אילנה. במשמרת ערב נרשם של אותו יום נרשם: "מאושפזת". לציין עם זאת, כי בעמודות משמרת הלילה בתאריכים 29-31/8/07 נרשם שהמטופלת "ישנה". בחקירתה הנגדית, עת עומתה התובעת עם הרישום ביומן, ממנו עולה לכאורה שהקשישה שנטען כי נפלה אושפזה לאחר שלושה ימים, השיבה התובעת: "ש. אומרת חיה שתעיד פה שהיא היתה איתך מטפלת באותה משמרת ונפלה שם קשישה באותו ערב, ואני יכול להראות לך ביומן הזה ששלושה ימים אחר כך הקשישה אושפזה ולא חזרה. ת. הקשישה לא נפלה. היו הרבה טעויות באותו לילה, התחלתי משמרת בלי להגיד לי שיש קשישה חדשה והיא יש לה רקע של נפילות, ידעתי את זה אחרי, האחות יצאה, בהמשך הלילה ידעתי שיש קשישה חדשה" (ר' עמ' 9 לפרוטוקול שורות 19-24). הנה כי כן, בד בבד עם הכחשתה את נפילת הקשישה, התובעת מסבירה כי לא ניתן לה מידע על רקע הנפילות של האשה. על פי תיאורה זה היא לא ידעה שלקשישה היו בעבר נפילות, ואי העברת מידע זה הוא חלק מהטעויות שנעשו באותו ערב. התובעת חזרה פעם נוספת על כך שלא מסרו לה את כל המידע ביחס לקשישה, עת העידה: "ש. כשאת מתחילה משמרת בבית אבות את מסתכלת ביומן לראות אם היו ארועים מיוחדים יום קודם? ת. זה מה שהאחות צריכה למסור לי. אני ראיתי את השם ביומן אבל לא ראיתי ארוע ושיש לה רקע של נפילות" (ר' עמ' 9 לפרוטוקול שורות 28-31). לא ניתן להתעלם מכך, שהתובעת שבה ומדגישה שלא ידעה על רקע הנפילות. התובעת מתארת את אי מסירת המידע על הרקע הרפואי של הקשישה, כטעות, ככשל בהעברת המידע, וכהסבר לתפקודה. אם אכן הקשישה לא נפלה, כטענתה, לא היתה צריכה להיות כל משמעות לכך שלא מסרו לה על רקע הנפילות של הקשישה. ללא אירוע נפילה, או עניין אחר הקשור לנפילה, אין כל צורך להסביר ולהדגיש כי לא ידעה שהקשישה מועדת ליפול. כנגד טענתה של התובעת, כי לא ידעה על הרקע של הקשישה, הציג ב"כ הנתבעת את יומן המרפאה מיום 29.8.07 שנזכר לעיל, בו נרשם כאמור שהקשישה הגיעה לאחר ניתוח שבר, ועל כך השיבה התובעת: "ש. אני מציג לך את דף היומן מיום לפני כן מיום 29.8. ולגבי אותה קשישה כתוב שהיא חדשה ושהיא הגיעה אחרי ניתוח שבר. ת. זה נייר אחר, אני לא ראיתי את זה. נכון כתוב אחרי ניתוח שבר" (ר' עמ' 10 לפרוטוקול שורות 1-3). כאמור לעיל המילים "ניתוח שבר" הוספו בחץ עליון למשפט, אך גם אם נניח לטובת התובעת כי המילים "ניתוח שבר" לא היו ביומן במקור והוספו לאחר מכן, וכך שהתובעת לא ידעה שהקשישה התקבלה אחרי ניתוח שבר, אין בכך בכדי להסביר את תגובתה הלא עניינית, לפיה לא נמסר לה על הרקע של הקשישה, תגובה הנחזית כהתנצלות. אלא שבכך לא סגי. כאמור, חיה הצהירה בתצהירה, כי לאחר שהקשישה נפלה, היא והתובעת הרימו אותה חזרה למיטה (סעיף 6 לתצהיר). בחקירתה הנגדית העידה חיה לגבי אותו אירוע, כדלקמן: "ש. בסעיף 5 לתצהירך אמרת שבמהלך הלילה נפלה קשישה מהמיטה, איך ידעת? ת. הקשישה צעקה. ש. מי הגיעה ראשונה לקשישה? ת. אני. ש. איפה היתה התובעת? ת. אם אני לא טועה ליד הטלויזיה. ש. מה עשית כשהגעת לקשישה? ת. הקשישה היתה ברצפה. קראתי לתובעת כדי שנרים אותה" (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 6-13, ההדגשה - לא במקור). כמו כן בתצהירה הצהירה חיה, כי ביקשה מהתובעת לדווח על המקרה ביומן אך התובעת סירבה בנימוק שהיא חדשה בעבודה והיא חוששת שיפטרו אותה. התובעת, מצידה, אישרה בחקירתה הנגדית שיש לכתוב אירועים חריגים ביומן המרפאה, אולם היא לא ציינה היומן את אירוע הנפילה כי לא היה אירוע כזה (ר' בעמ' 9 לפרוטוקול שורות 9-12 ושורות 17-18). ואולם, בהמשך העידה התובעת לגבי האירוע המדובר: "שאלתי את חיה והיא אמרה שהיא יום או יומיים, ונכון שהיא ניסתה לרדת ללכת לשירותים, היתה מבולבלת, היה לה שבר ברגל, היא ניסתה לרדת ואנחנו החזרנו אותה. היא ישנה חזק וישנה כל הלילה. זה גם מה שרשמתי" (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, שורות24-26) (ההדגשה הוספה - ע.ק.). בהמשך העידה התובעת לעניין אותה קשישה: "ש. למה לא דיווחת על הארוע הזה, את אומרת שהיתה מבולבלת, ניסתה לרדת מהמיטה? ת. דיברתי עם רונית בטלפון ואמרתי לה שהיה ככה וככה וככה. שהאחות שהיתה במשמרת לילה לא מסרה לי שיש מטופלת חדשה והיא ניסתה לרדת לשירותים והחזרנו אותה למיטה" (ר' עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 4-7). הנה כי כן, בניגוד להכחשתה הגורפת בדבר התרחשותו של אירוע חריג בקשר עם אותה קשישה, אישרה התובעת לבסוף, כי הקשישה ניסתה לרדת לשירותים וכי היא והמטפלת החזירו אותה למיטה. התובעת לא טרחה להסביר מהיכן החזירו את הקשישה והגם שפעמיים חזרה על הטענה כי הקשישה "ניסתה לרדת", לא הבהירה בלשון ברורה וחד משמעית מה היו, אם כן, תוצאות ה"ניסיון" ומה מה קרה בשלב שבין ניסיונה של הקשישה לרדת מן המיטה לבין השלב בו נאלצו השתיים יחדיו להחזירה (מהיכן?) למיטה (ר' לעיל תשובתה המתחמקת כי אירע "ככה וככה"). אין זה סביר בעינינו כי קשישה לאחר ניתוח שבר "דילגה" מן המיטה בקלילות לריצפה, נעמדה ליד המיטה ופשוט חיכתה שיחזירו אותה. אילו ל"ניסיון" הקשישה לרדת מהמיטה כטענת התובעת, לא היה כל תוצאה שלילית, התובעת היתה ממשיכה את התיאור ומפרטת מה היתה תוצאת ניסיונה של הקשישה לרדת, מהיכן ומאיזה מצב החזירו אותה למיטתה. זאת ועוד. התובעת העידה, כי לא רשמה ביומן את אירוע ה"נסיון" לרדת מן המיטה (כך בלשונה), אך לשיטתה התקשרה לרונית, האחות האחראית, כדי להודיע לה על כך: "ש. למה לא רשמת את זה ביומן? ת. כי זה לא נראה לי כארוע חריג. ש. זה היה ארוע מספיק חריג כדי להרים טלפון לרונית ולא מספיק חריג כדי לרשום ביומן? ת. אמרתי לה בטלפון שהדיירת ניסתה לרדת" (ר' עמ' 10 לפרוטוקול,שורות 8-11). הסברה זה של התובעת נשמע יותר מדחוק. שכן אם היא נדרשה להתקשר אל האחות האחראית כדי לדווח לה על המקרה, פשיטא שהיה אירוע בעל משמעות בקשר לאותה קשישה, אשר חייב את רישומו ביומן, וזאת בין אם המדובר בנפילה ממש ובין אם המדובר,לשיטת התובעת, ב"נסיון" לרדת מן המיטה אשר חייב את התערבותה לצורך החזרת המטופלת למיטה. לא למותר לציין, כי בתשובתה לעיל לשאלת ב"כ הנתבעת, לא הכחישה התובעת שאכן המדובר באותה קשישה שאושפזה שלושה ימים לאחר מכן. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו נותנים אמון בגרסתה של הנתבעת כי אכן היה אירוע של נפילת הקשישה ביום 30.8.07 שהתובעת נמנעה מלדווח עליו, כנדרש. האירוע השני 7. לשיטת הנתבעת, הצטרפות האירוע השני לאירוע הראשון, הוביל אותה להחלטה לפטר את התובעת בשל תפקודה הלקוי. וכך, בכל הנוגע לאירוע השני, טענה הנתבעת, כי התובעת לא התייצבה למשמרת שנקבעה לה מראש מבלי להודיע על כך ולטענתה, בשל כך, נאלצה אחות המשמרת, אילנה לשהות בעבודה שתי משמרות רצופות. עוד טענה הנתבעת, כי בשיחה מאוחרת באותו ערב שניהלה אילנה עם בעלה של התובעת הוא מסר לה כי הוא והתובעת שוהים בטיול בירדן. לציין, כי בשום שלב, בין בכתב ההגנה, בין בתצהירי המצהירים מטעמה, לא נקבה הנתבעת בתאריך המשמרת בה מדובר. מנגד, התובעת גם לעניין זה הסתפקה בתצהירה בהכחשה כללית של האשמה המיוחסת לה, ולשיטתה היא אכן נעדרה מן המשמרת שנקבעה לה ליום 21.10.07 אך זאת לאחר שהודיעה לאחות רינה ביום 20.10.07 כי הוא הולכת לבדיקה הקשורה להריונה, וכי בעקבות כך לטענתה ביום 22.10.07 הודיעה לה מנהלת הנתבע כי היא מפוטרת. בכל הנוגע לטיול לירדן, העידה התובעת בחקירתה הנגדית, כי אכן במהלך הטיול לירדן התקשרו אליה מבית האבות והיא השיבה שהיא בטיול: "ש. אילנה אומרת והגישה תצהיר על זה שבזמן שהיית בירדן היית משובצת במשמרת להחליף אותה במשמרת, וכשלא הגעת היא ניסתה להתקשר איתך ולא הצליחה, מה יש לך לומר? ת. אני ביקשתי חופש ונתנו לי חופש, אני לא יודעת אם שמו אותי בסידור, זה אחריות מהם. ש. ממי ביקשת חופש? ת. רונית האחראית. ש. אילנה גם אומרת שאת ובעלך התקשרתם אליה באותו לילה ואמרתם שאתם בירדן. ת. אני זוכרת שהתקשרנו ואמרתי שאנחנו בחופש, בירדן, אבל היה לנו גם חג באותו זמן, אז בגלל החג קיבלתי חופש. אני לא זוכרת איזה חג זה היה, יש לנו שני חגים אחד הקטן ואחד הגדול. אולי זה הקטן" (ר' סיפא עמ' 8 ורישא עמ' 9 לפרוטוקול). בכל הנוגע למועד הטיול, העידה התובעת, כי הטיול לירדן היה בימים 12/10/07-16/10/07 (ר' עדותה בעמ' 8 לפרוטוקול שורות 20-21). התובעת אף הציגה בדיון את דרכונה וב"כ הנתבעת אישר, כי תאריכי היציאה והכניסה לארץ, הנקובים בדרכון, תואמים את טענת התובעת לעיל (ר' דבריו בעמ' 8 לפרוטוקול שורה 24). זאת ועוד, בעדותה בפנינו הוסיפה התובעת, כי לאחר חזרתה מירדן היא עבדה עוד שתי משמרות, ביום 17.10.07 וביום 19.10.07 וכאמור היתה משובצת לעבוד גם ביום 21.10.07 (ר' בעמ' 10 לפרוטוקול שורות 15-16). כאמור, הנתבעת מצידה לא טרחה לנקוב בתאריך המשמרת שבה נעדרה התובעת ללא רשות לשיטתה, וכאשר נשאלה אילנה, על כך בחקירתה הנגדית, השיבה: "ש. אני מסתכלת על התצהיר ואני לא מצליחה להבין על איזה תאריך את מדברת בתצהירך? ת. אני לא זוכרת, זה היה לפני כמה שנים" (ר' עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 16-17). לא זו אף זו, כאשר נשאלה המנהלת הגב' מנדל, האם לאחר חזרת התובעת מהטיול היא עבדה עוד שתי משמרות, השיבה באלו המילים: "מתי היא קיבלה חופש?" (ר' בעמ' 16 לפרוטוקול שורה 4). הנתבעת לא צירפה את דפי שיבוץ העבודה של האחיות, או למצער את יומן המרפאה לחודש 10/07, אשר אין ספק כי היה בידיה להמציאם, בשים לב לכך כי הומצאו על ידה דפיי היומן לימים 29.8.07 - 1.9.07, משסברה הנתבעת מסתמא כי יש בהם כדי לתמוך בטענותיה לגבי האירוע הראשון. אין ספק כי צירוף דפי היומן/שיבוץ המשמרות היה בהם כדי לשפוך אור על הימים בהם עבדה התובעת בחודש זה, לרבות הימים בהם נעדרה עקב הטיול לירדן והימים בהם עבדה לאחר אותה העדרות. כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו [ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 , 658; ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה( 1) 736; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 603- 602]. לנוכח מחדלה של הנתבעת לנקוב מלכתחילה בתאריך ההיעדרות המיוחס לתובעת, ולנוכח מחדלה המצטבר להמציא את המסמכים שיכלו לבסס את גרסתה, לפיה בעקבות ההעדרות בגין הטיול לירדן פוטרה התובעת, ללא כל הסבר - אנו קובעים כי הוכח להנחת דעתנו שהתובעת שהתה בטיול בירדן בימים 12.10.07 עד 16.10.07 , לאחריו עבדה בשתי משמרות נוספות בתאריכים 17.10.07 ו- 19.10.07 וכאמור היתה משובצת לעבודה גם במשמרת הלילה בתאריך 21.10.07. זאת ועוד. גרסת התובעת כי ביקשה אישור לחופשה מרונית, בטרם צאתה לחופשה בירדן, וכי הבקשה אושרה, אף היא לא נסתרה. רונית לא הוזמנה למתן עדות והנתבע גם לא ביקש לאפשר לו את זימונה לצורך התייחסות לגרסת התובעת, שפורטה לעניין זה בחקירתה הנגדית (בשים לב לכך, כי הנתבעת ציינה לראשונה בתצהירים מטעמה (שהוגשו מטבע הדברים לאחר הגשת תצהיר התובעת), כי החופשה אליה יצאה התובעת לכאורה ללא תיאום היא החופשה בירדן ואף בשלב זה לא נקבה במועד בו מדובר. ממילא רק אז התאפשרה שמיעת גרסת התובעת לעניין חופשה זאת). 8. ובאשר להעדרות מיום 21.10.07, הרי שכאמור התובעת הצהירה בתצהירה שביום 20.10.07 הודיעה לנתבעת שלא תוכל להתייצב לעבודה ביום 21.10.07 בשל בדיקה עורפית של עובר לאישה בהיריון. כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית, האם הציגה הפניה לבדיקה, השיבה: "לא הצגתי. אני ב - 19 עבדתי משמרת לילה עד שעה 09:00 בבוקר. יצאתי אם כן העבודה לאחר משמרת זאת בבוקר 20.10. לא הצגתי מסמך לגבי הפניה לבדיקה כי יצאתי מהעבודה והלכתי לרופאה והיא אמרה לי שאני צריכה לעשות בדיקת הריון או היום או מחר, ואמרתי לה מחר, התקשרתי לרינה האחות אחראית משמרת ואמרתי לה שאני מבקשת חופש בגלל שיש לי בדיקה להריון. התקשרתי אליה ב - 20.10 בערב בשעה 19 או 20." (ר' עמ' 8 לפרוטוקול שורות 10-14). עדות זו עולה בקנה אחד עם המסמכים אשר צורפו ע"י התובעת לתצהירה. התובעת צרפה לתצהירה את נספח ב', אישור של הרופאה הגנקולוגית ד"ר סעד אלדין אחלאס מיום 29.10.07 בו נרשם: "הנ"ל נבדקה במרפאתי בכפר יאסיף ב- 21/10/07, בשעה 20:00". לא נעלם מעינינו כי מדובר באישור בדיעבד, אלא שתאריך הבדיקה הנקוב בו תואם את עדות התובעת שלא היתה לה הפניה מראש ותואם, בנוסף, את שלושת צילומי העובר שצורפו אף הם לתצהיר כחלק מנספח ב' ועליהם מצוין שמה של התובעת, התאריך 21/10/07, ושעות הצילום: 20:35:12, 20:35:59 ו - 20:40:03. אי לכך אנו קובעים, כי אכן התובעת נאלצה להעדר מן המשמרת בה היתה משובצת לתאריך 21.10.07 עקב הבדיקה שנדרשה לעבור, בקשר עם הריונה. על פי עדותה של אילנה בתצהירה ובחקירתה הנגדית (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורות 23-25), משמרת ערב שלה היא חמש שעות, החל בשעה 16:00 ועד השעה 21:00 והתובעת היתה אמורה להחליף אותה בשעה 21:00, כך שהשעה בה היתה אמורה התובעת להחליף את אילנה, לשיטת הנתבעת תואמת לשעת הבדיקה שעברה ומסבירה את אי יכולתה להתייצב למשמרת במועד הנ"ל. באשר להליך החלפת משמרות במקרה בו חלתה האחות המשובצת למשמרת, העידה אילנה בעדותה בפנינו: "ש. אם היית אמורה להיות ביום שני במשמרת ולא הגעת בשל מחלה, איפה זה כתוב? ת. אז אני מחליפה משמרת עם מישהי אחרת. אם אני חולה אני מתקשרת שהלכתי לרופא ואני לוקחת חופש מחלה, אני מתקשרת או לנירה או דורון או אחות אחראית ומחליפה משמרת. אי אפשר להשאיר משמרת בלי אחות בכלל. ש. מספיק להגיד רק לאחראית או שצריך גם לנירה או דורון? ת. אם אני סידרתי החלפת משמרת מספיק להגיד לאחראית" (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורה 32 ועמ' 13 לפרוטוקול שורות 1-5). הנה כי כן, על מנת לקבל אישור על היעדרות מפאת מחלה, די בהודעה טלפונית לאחות האחראית. ודוק, לעניין זה גרסת התובעת כי התקשרה לאחות האחראית משמרת להודיע כי היא נאלצת להעדר מפאת בדיקה הקשורה להריונה, לא נסתרה. כך או כך, ברי לאור כל המבואר לעיל, כי אין יסוד לטענת הנתבעת (אם וככל שלכך התכוונה) כי ביום 21.10.07 נעדרה התובעת ממשמרת עקב טיול בירדן, ובכל הנוגע להעדרות מיום 21.10.07 הרי שמבלי לקבוע מסמרות בשאלה, האם התובעת הודיעה על העדרותה לגורם המדוייק בנתבעת, נחה דעתנו , כי למצער היא הודיעה מראש לגורם בנתבעת על העדרותה הצפויה לרגל בדיקה רפואית שנקבעה לה "מהיום למחר", באופן שאף אינו עולה כדי הפרת משמעת. לכך יש להוסיף ולציין, כי תאריך 20.10.07, בו נקבע מועד הבדיקה למחרת, היה יום שבת וסביר להניח, כי אחות המשמרת במועד זה היתה "כתובת" נאותה למסירת ההודעה לנתבעת, משנמסרה ע"י התובעת ללא דיחוי, מיד לכשנקבע התור לבדיקה. אי לכך ולאור כל האמור לעיל במצטבר אנו קובעים, כי איננו נותנים אמון בגרסת הנתבעת בכל הנוגע לאירוע השני, אשר לשיטתה היווה את העילה המצטברת לפיטורי התובעת. 9. העולה מהאמור עד כה הוא שהנתבעת הוכיחה אירוע אחד מתוך שניים עליהם ביססה את עילת הפיטורים. משכך נפנה להלן לדון בשאלה, האם אירוע נפילת הקשישה הינו עילה לפיטורים של התובעת. בחקירתה הנגדית בפנינו אישרה הגב' מנדל, כי אירוע הנפילה של הקשישה, לא היה חמור בעיני הנתבעת עד כדי רישומו בתיקה האישי של התובעת. כאשר נשאלה האם רשמה את אירוע נפילת הקשישה בתיק האישי של התובעת, השיבה: "לא חושבת. אני מסבירה כל היחסים הם קרובים, כי זה מעון קטן. אנחנו מדברים כל הזמן, אני אמרתי לה וכאמור הערתי לה" (ר' עמ' 14 לפרוטוקול שורות 25, 26). הנתבעת מנמקת את אי רישום האירוע בתיקה האישי של התובעת במערכת היחסים בין הצדדים. כלומר, מעצם טיבם של היחסים בין הנתבעת לעובדיה, ובכלל זה יחסיה עם התובעת, שהם יחסים אישיים וקרובים ועל כן לא ראתה הצדקה לרישום בתיק האישי. זאת ועוד. גב' מנדל העידה, כי לאחר אירוע זה, התובעת אף לא הוזמנה לשימוע וכי היא דיברה איתה (ר' בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 15-16). כך העידה במענה לשאלה, האם הוזמנה התובעת לוועדה : "לא חושבת, היא היתה מאוד חדשה בעבודה, והיות והערנו לה גם אחות אחראית וגם אני היא הביעה חרטה והמשכנו הלאה, אמרנו לה שזה לא יחזור ושהיא חייבת לדווח על כל ארוע במשמרת. אני מציינת כי זה מעון קטן, יש בו 20, 25, 30 מטופלים" (ר' עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 18-20). בתצהירה ובסיכומיה טענה הנתבעת, כי בעקבות האירוע עם הקשישה, התרתה בתובעת כי תפוטר, ככל שתהיה עוד בעיית משמעת. לעומת זאת, מעדותה בפנינו, עולה כי בעקבות האירוע העירו לתובעת וכי לדבריה "המשכנו הלאה", ללמדך כי מבחינת הנתבעת לא היה באירוע זה די, לכשעצמו, כדי לנקוט באמצעים כלפי התובעת וכי לאחר שהתובעת הביעה חרטה הצדדים "המשיכו הלאה", וכאמור לשיטת הנתבעת רק בהצטרף אירוע זה לאירוע השני, הוחלט על פיטורי התובעת. משקבענו כמבואר לעיל כי לא היה כלל אירוע נוסף, התוצאה היא שהנתבעת לא הוכיחה את עילת הפיטורים כנטען על ידיה. משכך, נפנה להלן לדון במחלוקת שנותרה בין הצדדים בשאלה, האם התובעת פוטרה בשל הריונה. 10. במהלך עדותה בחקירה הנגדית טענה התובעת, כי לאחר שהודיעה לנתבעת כי לא תוכל להתייצב למשמרת ביום 21.10.07, התקשרה ביום 22.10.07 על מנת לקבל סידור עבודה ונענתה על ידי גב' מנדל, כי אין היא משובצת יותר. לשאלתה לסיבה לאי שיבוצה, ענתה לה גב' מנדל, לטענתה, כי לפי החוק לא מעבידים אשה בהריון (ר' עמ' 8 לפרוטוקול שורות 15-17) וכי היא מפוטרת אפוא. מנגד כאמור טענה הנתבעת, שהתובעת פוטרה בשל שני אירועי המשמעת במצטבר, וכי עובר לפיטורין, היא כלל לא ידעה שהתובעת בהריון. 11. התובעת עבדה בנתבעת פחות משישה חודשים, על כן אין היא נכנסת בגדרו של חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, לעניין פיטורים שלא כדין. בעניין זה נציין כי אין בידנו לקבל את טענת התובעת, לפיה על פי ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים נ' ניצה הולצמן (ניתן ביום 22.9.2003) היא זכאית לפיצוי גם על פי חוק עבודת נשים. באותו מקרה העובדת פוטרה מספר ימים לפני מלאת ששה חודשים להעסקתה ונקבע כי פיטורים במועד זה הינם בבחינת קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב ועל מנת לעקוף את חוק עבודת נשים. שלא כן בענייננו, בו פוטרה לאחר כחודשיים וחצי. אי לכך נפנה להלן לטענות התובעת לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - החוק). סעיף 2 לחוק, אוסר על המעביד לפטר עובד/ת בין היתר מחמת הריון, וקובע: "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: ...... ...... ...... ...... (5) פיטורים או פיצויי פיטורים;". סעיף 9 לחוק קובע כי הנטל להוכיח שלא פעל בניגוד לסעיף 2, חל על המעביד ככל שהתובע הוכיח שאין עילה לפיטוריו, כדלקמן: "9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". על פי הפסיקה, על העובד להציג ראשית ראיה לכך שלא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו לעניין סעיף 9(א)(2) לחוק [ראה: ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ (ניתן ביום 16 במרץ, 2008)] משדחינו כאמור לעיל את טענת הנתבעת באשר לעילת הפיטורים, הרי שהתובעת הציגה ראשית ראיה שלא היה בהתנהגותה ומעשיה סיבה לפיטוריה, ועל כן, נותרה לבחינה השאלה, האם הוכיחה הנתבעת כי לא פיטרה את התובעת בגין הריונה. כאמור, הנתבעת הכחישה שידעה בכלל על דבר הריונה של התובעת. במכתב תשובתה מיום 13.12.07 בתשובה לפניית ב"כ התובעת לתשלום זכויותיה, כתבה גב' מנדל: "כשבוע לפני שפוטרה בגלל האמור לעיל, שאלתי אותה בשיחת חולין ידידותית אם היא בהריון ותשובתה היתה "הלואי והייתי!" ותו לא. לא היתה עוד כל התיחסות לנושא מצידי או מצידה. נודע לי לראשונה על הריונה כשהגיע למעון, כחודש לאחר פיטוריה, לברר משהו בנוגע לתלוש השכר האחרון שלה". גם אם הנתבעת היתה מוכיחה את קיומה של שיחה זו, הרי שבכך גילתה גב' מנדל את דעתה כי הידיעה בעניין הריונה של התובעת היתה רלוונטית מבחינתה או כי למצער חשדה בכך, ויש בכך תנא דמסייע לטענת התובעת. מכל מקום הנתבעת לא הוכיחה קיומה של שיחה זו. כך גם לא הוכיחה את טענתה שדבר ההריון נודע לה רק כשהגיעה התובעת למעון מאוחר יותר, לאחר פיטוריה. נהפוך הוא. חרף עדות התובעת כי מסרה לגב' רינה, אחות אחראית משמרת, בתאריך 20.10.07 (מיד לכשקבעה הרופאה את הצורך בעריכת הבדיקה ומועד עריכתה), כי תיעדר מן המשמרת למחרת בגין בדיקה שעליה לעבור בהקשר להריונה , בחרה הנתבעת שלא להעיד את גב' רינה ולא להביא גרסתה לעניין זה בפני ביה"ד. כך הגם שבמסגרת התצהירים בהגשתם חוייבו הצדדים עוד בטרם ישיבת ההוכחות, הוגש תצהיר מטעם גב' רינה הנ"ל ומטעמים השמורים עם הנתבעת, ויתרה על עדותה, תצהירה אף הוא לא הוגש אפוא וממילא לא נשמעה גרסתה אף לא על דרך השלמת העדות הראשית. בנסיבות אלו, גרסתה הנ"ל של התובעת לא נסתרה אף היא, אם כן. משקרסה גרסת הנתבעת באשר לאירוע השני הנטען, משקבענו כי הנתבעת לא הוכיחה את עילת הפיטורים כנטען על ידיה וכי הובא לידיעת הנתבעת דבר הריונה של התובעת עוד בערב 20.10.07 - ממילא לא נותרה בפנינו סיבה אחרת כלשהי לפיטורי התובעת. בנסיבות אלו, משהנתבעת לא הביאה כל נימוק אחר לפיטורי התובעת, מתחייבת התוצאה שיש לקבל את טענת התובעת כי פוטרה מחמת הריונה [ראה לעניין זה עע 261/08 שבי שומרון אגודה שיתופית להתיישבות נ' רחל סגל (ניתן ביום 29 בינואר 2009) ]. קל וחומר כך, בשים לב לסמיכות הזמנים אשר בין הודעת התובעת על העדרותה בגין בדיקת הריון שעליה לעבור לבין הודעת הפיטורים. לכך יש להוסיף, כי הנתבעת אף לא טרחה ליתן גרסה מלאה ומפורטת באשר למועד בו נמסרה על ידה הודעת הפיטורין לתובעת, ממילא לא טענה למסירתה במועד מוקדם ליום 22.10.07, אף לא לגבי אופן מסירתה ותוכנה. מנגד מקובלת עלינו גרסתה המפורטת של התובעת כי פוטרה לאלתר, בשיחה טלפונית שקיימה עם המנהלת בתאריך 22.10.07 , עת ביקשה לברר את המשמרות בהן שובצה לאחר יום 21.10.07, גרסה שלא נסתרה אף היא בנסיבות. לציין, כי העובדה שאין מחלוקת כי הפיטורין בוצעו לאלתר (אף זאת כגרסת התובעת) כעולה, בין היתר, מהודאת הנתבעת בזכאות התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת, מהווה אף היא תימוכין לגרסה. בנוסף, אין למעשה גם מחלוקת כי הפיטורין בוצעו ללא שימוע , אף זאת כטענת התובעת. מכל מקום, הנתבעת לא טענה אחרת ולא הביאה ראיות לעריכת שימוע בטרם הפיטורין. נחה דעתנו, כי לא רק שהנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כאמור, אלא שהסיבה לפיטורי התובעת אכן היתה נעוצה בהריונה , שהתגלה לנתבעת יום קודם לכן. לציין ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי עפ"י ההלכה הפסוקה, אף לו התקבלה טענת הנתבעת כי התובעת פוטרה, בין היתר, בשל כשל תפקודי, הרי די בכך כי ההריון היווה סיבה אחת בין סיבות נוספות לפיטורין, על מנת להגיע למסקנה דלעיל. אשר על כן אנו קובעים, כי התובעת פוטרה שלא כדין מחמת הריונה, העולה כדי הפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובניגוד לעקרון השוויון הכללי שהוכר ככזה בפסיקה מאז ומעולם, אף בטרם נחקק חוק השוויון וגם לאחריו, לצידו ובנוסף לו (בין היתר בנסיבות בהן, לדוגמה, אין תחולה לחוק). 12. באשר לסעד הנובע מהפרה זו, הרי שלעניין זה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי בסך הכולל של 24,696 ₪. לטענתה שכרה החודשי עמד על 2,058 ₪ בממוצע, אך היא לא טרחה לפרט כיצד הגיעה לסכום הנתבע וממה הוא מורכב. לציין, כי שכר היסוד כעולה מתלושי השכר עמד על ממוצע של 1,390 ₪ בלבד לכל תקופת ההעסקה ( הרכיבים האחרים - גמול שעות נוספות ודמי נסיעות - אינם רלבנטיים לחישוב השכר לעניין זה). מכל מקום, התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי נגרם לה נזק ממוני כלשהו. אשר על כן, במסגרת שיקול הדעת המוקנה לביה"ד, בין במסגרת חוק השוויון ובין מכח עקרון השוויון הכללי, לנוכח החומרה שבעצם האפליה על רקע הריונה של התובעת, אנו סבורים כי זה המקום לפסוק לתובעת פיצוי, חרף מחדלה של התובעת להצביע על נזק מפורש, מה גם משלא נערך לה שימוע בטרם הפיטורין, אף זאת בחוסר תום לב, שלא כדין ובניגוד להלכה הפסוקה, שימוע - שיתכן כי היה בו אף כדי לשנות את התוצאה לו ניתנה לתובעת ההזדמנות להשמיע גרסתה המלאה באשר לאירוע השני לו טענה הנתבעת ובין היתר לעניין קבלת אישור לחופשה מאת רונית, גרסה שלא התבררה כלל באין שימוע. וכך, לאחר שנתנו דעתנו למשך תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת, היקף השתכרותה בתקופה זו מחד, וקביעותינו דלעיל בדבר הפיטורין על רקע ההריון, על האפלייה הכרוכה בכך, כמו גם אי עריכת שימוע בטרם הפיטורין, אנו מעמידים את סכום הפיצוי על סך כולל של 15,000 ₪. 13. סוף דבר. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפיטורין שלא כדין, עקב הריונה ותוך הפרת עקרון השיוויון, בסך כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.10.07 ועד ליום התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 327 ₪ בגין החזר אגרה והוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. 14. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים