מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רישיון נהיגה פסול - תאונת דרכים: התובע, יליד 1988 נפגע לטענתו בתאונת דרכים אשר התרחשה ביציאה ממוסך בו בוצע, זמן קצר קודם לכן, תיקון לטרקטורון אשר בבעלות אמו. התביעה הוגשה כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים לאירוע את הטרקטורון בו נהג התובע. הנתבעת הכחישה את חבותה לאירוע וטענה כי בעת התאונה לא אחז התובע ברישיון נהיגה תקף, זאת מאחר ובתקופה הרלוונטית לתאונה נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לפי גזר דין של בית המשפט לתעבורה בקריית גת מיום 10.10.07. נוכח הכחשת הנתבעת את חבותה וטענתה כי התובע נהג בעת שרישיונו נפסל, הוריתי על פיצול הדיון כך שתחילה נדונה שאלת החבות במסגרתה בורר עניין פסילת הרישיון. פסילת רישיון הנהיגה של התובע ואלו העובדות העולות מן הראיות שהוגשו: ביום 6.8.06 בעת תדלוק בתחנת דלק, ניתן לתובע דו"ח תנועה ע"י שוטר תנועה בגין נסיעה פרועה בעת הכניסה לתחנת הדלק. ביום 22.11.06 הוגש כנגד התובע כתב אישום בגין נהיגה בקלות ראש המהווה סיכון לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, והוא הוזמן להישפט על אשמה זו ביום 30.11.06 בבית המשפט לתעבורה בקריית גת. ביום 28.11.06 הגישה עו"ד דורית פורר (להלן: "עו"ד פורר") בשמו של התובע, בקשה דחופה לדחיית מועד דיון וציינה כי לא תוכל להתייצב במועד שנקבע. ביום 4.12.06 נתנה החלטתה של כב' השופטת יששכר-שורץ לפיה נדחה הדיון ליום 20.9.07. על גב ההחלטה נכתב בכתב יד "נשלח לצדדים בשרת פקסים". בצדו השני של הדף ובכתב יד שונה נכתב: "1. שוחחתי עם מיטל מזכירת דורית וביקשתי שישנו ב-IRM את הפרטים של העו"ד. 2. אמרתי למיטל שלא יגיעו ושישלח ... (המילה האחרונה אינה ברורה). ביום 20.9.07 ניתן ע"י כב' השופטת יששכר-שוורץ פסק דין כנגד התובע בהעדר התייצבות. בפסק הדין נקבע כי בהעדר התייצבות מטעם התובע יש לראות הודייה בעובדות הנטענות בכתב האישום והוא הורשע בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. במסגרת גזר הדין הוטל על התובע קנס בסך 1,000 ₪, והוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים וכן פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים. ביום 10.10.07 הגיש התובע בעצמו בקשה שכותרתה: 'בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר' במסגרתה טען כי לא קיבל זימון לדיון שנקבע ליום 20.9.07 וכי נמנעה ממנו האפשרות להתגונן. בסייפא לבקשה עתר התובע מבית המשפט "לשקול לבטל את שלילת הרשיון, להפחית את סכום הקנס ולשקול גם את ביטול תקופת התנאי". במועד זה הפקיד התובע את רישיון הנהיגה שלו בבית המשפט. בעת הפקדת רישיון הנהיגה קיבל התובע אישור על הפקדת הרישיון בו צויין "בכל מקרה אינך מורשה לנהוג עד תום תקופת הפסילה". התביעה התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין וטענה כי מועד הדיון נקבע תשעה חודשים וחצי קודם הדיון וכי היה על התובע לברר מה המועד החדש שנקבע לדיון. ביום 18.10.07 נפגע התובע בתאונת הדרכים נשוא התביעה, בהיותו הנהג. ביום 22.10.07 נתנה החלטת כב' השופטת יששכר-שוורץ לפיה המועד הובא לידיעת באת כוחו של התובע ובנסיבות אלו, היה על התובע או באת כוחו להתייצב לדיון. לגופו של עניין נקבע כי אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, אין הגנה לגופו של עניין ולא נגרם עיוות דין שכן העונש הוא במתחם הסבירות ועל כן דחתה כב' השופטת יששכר-שוורץ את הבקשה. ביום 14.11.07 הגיש התובע באמצעות בא כוחו החדש, עו"ד חודורוב, בקשה שכותרתה: 'בקשה לאפשר דיון בבקשה לביטול פסה"ד'. התביעה נתנה הפעם הסכמתה באופן חריג לביטול גזר הדין ועיכוב ביצוע עד לקיום דיון במעמד הצדדים. ביום 15.11.07 ביטלה כב' השופטת יששכר-שורץ בהסכמת התביעה, את גזר הדין שניתן ביום 20.9.07 ונקבע מועד חדש לדיון. ביום 22.11.07 גזר בית המשפט את דינו של התובע בנוכחות בא כוחו והטיל עליו קנס בסך 500 ₪ וכן פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים. תצהיר התובע התובע מתאר את מסכת האירועים אשר הובילה לשלילת רישיונו ואת השתלשלות העניינים לאחר מתן גזר הדין במסגרתו נשלל רישיונו באופן הבא: בתאריך 6.8.06 בזמן תדלוק הטרקטורון שלו בתחנת דלק ניתן לו דו"ח תנועה ע"י שוטר תנועה. השוטר מסר לו את כתב אישום במקום. על גביו צוין כי עליו להתייצב כדי להישפט על האשמה בבית המשפט בקריית גת בתאריך 30.11.06. יומיים טרם מועד הדיון אשר נקבע ליום 30.11.06 יצרה אמו של התובע קשר עם עוה"ד פורר על מנת שתייצגו בדיון שנקבע. מאחר ועו"ד פורר לא הכירה את התיק היא הציעה לדחות את הדיון והגישה בקשת דחייה דחופה. לטענת התובע, מאחר ובמועד אשר נקבע לדיון טרם נתנה החלטה בבקשת הדחייה, יצרה אמו של התובע קשר עם בית המשפט בקריית גת ושם נמסר לה כי יש שביתה במערכת בתי המשפט וכי אין צורך להגיע לדיון וזימון למועד חדש יישלח. התובע מציין כי בדיעבד נודע לו כי ביום 4.12.06 נתנה החלטה הדוחה את הדיון ליום 20.9.07, אלא שהוא לא קיבל הזמנה להתייצב לדיון ובאת כוחו לא הביאה את העניין לידיעתו. לטענת התובע, ביום 9.10.07 קיבל להפתעתו באמצעות הדואר הודעה על גזר הדין שניתן ביום 20.9.07 אשר לפיו, בין היתר, נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים החל מיום 20.9.07. ביום 10.10.07 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו. לטענת התובע, הפקידה לה מסר את הבקשה ציינה בפניו כי אין זימון לדיון לא לתובע ולא לבאת כוחו ואין אישור מסירה ואמרה לו שהוא אינו צריך להפקיד את רישיונו עד מתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין. התובע מתאר את הסיטואציה האמורה: "הפקידה הושיטה לי את הרישיון בחזרה ואמרה "תיקח תיקח". התובע מסביר כי חרף עמדתה של הפקידה כי אין צורך להפקיד את הרישיון, החליט לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט והפקיד את רישיונו. יחד עם זאת מציין התובע כי לאור דבריה המפורשים והבטוחים של המזכירה, הניח כי רישיונו תקף כל עוד לא תינתן החלטה אחרת וכדבריו: "אני לא ידעתי שאסור לי לנהוג בנסיבות העניין. ידעתי שאני נוהג ללא הרישיון עצמו מבחינה פיזית וזה כשלעצמו דבר פסול אבל היה לי ברור שמבחינה חוקית הרישיון שלי לא שלול ותקף לכל דבר. זה היה נראה לי בלתי הגיוני וסביר שאהיה בשלילה כאשר בכלל לא זומנתי לדיון ולא היה אישור מסירה ושפטו אותי שלא בפניי בלי שיכולתי בכלל להגן על עצמי וכך גם אמרה לי המזכירה". תצהיר הגב' תמר וייס, אמו של התובע מלבד תצהירו של התובע הוגש תצהיר ותצהיר משלים של אמו, הגב' תמר וייס, אשר לוותה את הטיפול בעניינו, החל מההתקשרות עם עו"ד פורר ועד מתן גזר הדין השני. הגב' וייס מפרטת בתצהירה את השתלשלות העניינים כמפורט בתצהיר התובע, תוך הוספת דגשים בעניינים שונים. הגב' וייס מציינת בתצהירה כי ביום 9.10.07 התקבל בדואר רשום, גזר הדין הראשון, אשר ניתן בהעדר התייצבותו של התובע. הגב' וייס מצהירה כי ביום שלאחר קבלת גזר הדין התקשרה לביתה של עו"ד פורר במטרה לברר עמה כיצד קרה שניתן פסק דין כנגד התובע בהעדרו, בעוד היא מייצגת אותו. לתמיכה בטענתה כי במועד זה יצרה קשר טלפוני עם עו"ד פורר בידיעה שהיא עדיין מייצגת את בנה ובמטרה לברר את פשר גזר הדין שניתן בהעדרו, צירפה תעודה בדבר רשומה מוסדית של שיחות יוצאות. הגב' וייס הפנתה לתרשומת שיחה מיום 10.10.07 שבוצעה מקו הטלפון בביתה לקו הטלפון בביתה של עו"ד פורר בשעה 08:09 בבוקר. הגב' וייס מציינת כי לאחר שיחה שארכה מספר דקות שאלה עו"ד פורר האם ברצוננו שהיא תמשיך לייצג את התובע גם בבקשה לביטול פסה"ד, אך מאחר ולא קיבלה הסבר מניח את הדעת לעובדה שהתקבל פסק דין בהעדר התייצבות, הודיעה לה כי אינם מעוניינים בהמשך ייצוג על ידה. הגב' וייס מדגישה כי בשיחה זו הודיעה לעו"ד פורר לראשונה על רצונה בהפסקת הייצוג על ידה וכי הייצוג לא הופסק קודם לכן. חקירת התובע התובע נחקר ממושכות סביב פועלו בתקופה שממועד הגשת הבקשה לדחיית מועד דיון שנקבע ליום 30.11.06 ועד שנודע לו על גזר הדין שניתן בהעדר התייצבותו ומתשובותיו עולה שלא עשה דבר. כשנשאל מדוע לא ניסה לברר עם עו"ד פורר מהו המועד הנדחה השיב כי שיער שאם היא תדע משהו היא תעדכן אותו. התובע מסר בחקירתו גרסה מפורטת לשיח שהתנהל בינו לבין המזכירה בבית המשפט לתעבורה, כאשר הגיש את בקשתו לביטול גזר הדין שניתן בהעדר התייצבות, במהלכה, לטענתו, המזכירה אף החזירה לו פיזית את רישיונו וכדבריו: "היא לקחה את הרישיון, נכנסה למשרד עם הבקשה שהגשתי, תיקנה את הבקשה לערעור לביטול פס"ד, את הרישיון החזירה לי ואז אמא שלי ואני לא הבנו. אמא שלי שאלה אותה מה יהיה אם נשאיר פה את הרישיון. היא אמרה שפסה"ד לא נכנס לתוקף ואם יתפוס אותי שוטר אני אקבל קנס, כאילו הרישיון בבית... השארתי לה אותו כי היא אמרה לי שפסה"ד לא נכנס לתוקף ואני רציתי להיראות טוב בפני השופטת ואז השארתי את הרישיון". במענה לשאלת בית המשפט האם המזכירה אמרה לו במילים ברורות כי הוא יכול לנהוג השיב בחיוב. כשהתבקש להסביר מדוע הפקיד בכל זאת את רישיון הנהיגה, השיב כי אמא שלו סברה שכך "יראה ילד טוב" בעיני השופטת. התובע ציין כי לאחר קבלת הייעוץ הנטען ע"י המזכירה, לא פנה לגורם מקצועי כלשהו לצורך התייעצות כיצד עליו לנהוג. כשעומת עם העובדה שהמשיך לנהוג ביודעו כי אינו מורשה לנהוג עד תום הפסילה השיב: "בגלל שהגשתי בקשה לביטול פס"ד זה נראה לי הגיוני. אתה מגיש את הבקשה הזאת, פס"ד התוקף שלו נדחה, עד שאתה מקבל תשובה על הבקשה שלך. הפקידה הפכה את התיק וראתה שאני לא ידעתי על זה שהיה משפט". התובע אישר בחקירתו כי בעת הפקדת הרישיון קיבל טופס בו נרשם כי אסור לו לנהוג, אך ציין כי לא קרא את שנכתב בו מאחר ונאמר לו שפסק הדין לא נכנס לתוקף לאור הבקשה שהגיש והוא הניח שרישיונו בתוקף. כשהתבקש להסביר מדוע לא פנה לעו"ד פורר שתנחה אותו כיצד לפעול, הסביר כי אמו יצרה איתה קשר אולם לאור האופן שבו טיפלה בתיק עד לאותו שלב והעובדה שנגזר דינו בהעדר התייצבות, העדיפו שלא תמשיך לייצג. במענה לשאלת בית המשפט מדוע לא פנה לעו"ד אחר השיב כי באותו הזמן לא חשבו על זה אלא ניסחו את הבקשה בעצמם והגישו אותה. התובע התבקש להתייחס לסעיף 2 לבקשה שהגיש עו"ד חודורוב לקיום דיון בבקשה לביטול פס"ד בו צוין כי באת כוחו הקודמת לא התייצבה לדיון מאחר ולא היה לה קשר עמו, גרסה העומדת בסתירה לגרסת עו"ד פורר כי לא התייצבה מאחר ולא קיבלה זימון.התובע לא ידע ליתן הסבר לנוסח הבקשה וציין כי אמו היתה בקשר עם עו"ד פורר. התובע התבקש גם להתייחס לחקירתו במשטרה והנתונים שמסר במסגרתה והוא אישר כי ההודעה במשטרה נמסרה לאחר שהתייעץ עם עו"ד חודרוב. התובע אישר את נכונות אמירתו במסגרת זו כי בעת התאונה ידע שהוא בפסילה. כשנשאל מדוע לא ציין במסגרת ההודעה את השיחה אשר היתה לו לטענתו עם פקידת ביהמ"ש ואת אמירתה כי הוא יכול להמשיך לנהוג, השיב כי החקירה במשטרה התקיימה זמן קצר לאחר ניתוח הראש שעבר וכי היה מבולבל ומפוחד. בהמשך ציין כי אמר זאת לשוטר, אך אינו יודע אם זה נרשם. חקירת הגב' וייס העדה אישרה בחקירתה כי במהלך השנים לא עשתה ניסיונות לאתר את הפקידה אשר לטענתה ולטענת התובע ציינה בפניהם כי משהוגשה בקשה לביטול פסה"ד רשאי התובע להמשיך ולנהוג עד למתן החלטה בבקשה. בנוסף ציינה כי לא פנתה לגורם מקצועי לברר האם הייעוץ שניתן לתובע באשר לאפשרות להמשיך ולנהוג אכן נכון וכדבריה: "לא הלכנו לבדוק. היא אמרה לי עד שהשופטת נותנת פס"ד הוא יכול לנהוג, ממש ככה אמרה לי, וזה לא משנה אם תשאירי את הרישיון אצלי או אצלך, אז אמרתי שישאיר אותו בביהמ"ש". במענה לשאלת ביהמ"ש מדוע התעקשה להשאיר את הרישיון בביהמ"ש חרף דברי הפקידה השיבה כי הבינה שיש צורך להפקיד את הרישיון אך סברה במקביל כי התובע רשאי להמשיך לנהוג. חקירת עו"ד פורר עו"ד פורר זומנה להעיד מטעם התובע. בחקירתה נשאלה רבות אודות ייצוגה את התובע, ובמיוחד אודות השלב בו החלה בייצוגו והשלב בו הפסיקה לייצגו. עו"ד פורר מציינת כי 3 ימים קודם הדיון שנקבע בבית המשפט לתעבורה ליום 30.11.06 פנתה אליה אמו של התובע בבקשה שתייצגו אך מאחר והפניה אליה נעשתה בסמיכות רבה לדיון ולא היה באפשרותה להתייצב במועד שנקבע, הודיעה כי תוכל להגיש בקשה לדחיית מועד דיון. לטענתה, החתימה את אמו של התובע על יפוי כוח, מאחר ובאותו מועד היה התובע קטין, לצורך הגשת בקשת הדחייה בלבד. בהקשר זה יוער כי ביום החתימה על ייפוי הכוח הפך התובע בגיר. לטענתה, סוכם כי לאחר שתוגש בקשת הדחייה ייפגשו ויסדירו את המשך הייצוג ואת עניין שכר הטרחה, אלא שיום לפני המועד שנקבע לפגישה התקשרה אמו של התובע וביטלה את הפגישה והודיעה שתיצור קשר בהמשך על מנת לתאם מועד חדש, אלא שבמקום לתאם מועד חדש לפגישה, התקשרה אמו של התובע ביום שלמחרת והודיעה כי החליטו לפנות לעו"ד אחר. לטענת עו"ד פורר, בשיחה זו הסבה את תשומת לבה של האם לכך שיש לעקוב אחר ההחלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון. בהתייחס לייפוי הכוח אשר הוגש לתיק בית המשפט לתעבורה בקרית גת, מאשרת עו"ד פורר כי לא צוין בו כי הוא מוגבל להגשת בקשת הדחייה בלבד. עוד אישרה עו"ד פורר בחקירה כי לא יידעה את בית המשפט לתעבורה כי ייפוי הכוח שהגישה לתיק הינו לצורך דחיית הדיון בלבד, אך חזרה וטענה בעדותה כי אמו של התובע ידעה כי ייפוי הכוח ניתן לצורך הגשת הבקשה לדחיית מועד בלבד. במענה לשאלת בית המשפט מדוע לא ביקשה להשתחרר מייצוג ומדוע לא הודיעה לבית המשפט כי היא אינה הכתובת להמצאות בתיק השיבה כי מכיוון שאמו של התובע הודיעה לה כי פנו לעו"ד אחר והיה לה ברור שייצוגה התמצה בהגשת בקשת הדחייה, לא ראתה צורך בכך. בהתייחס לקבלת החלטה בבקשה האמורה ציינה כי הודיעו למזכירתה טלפונית כי הדיון נדחה וכי תשלח הזמנה למועד אחר בהמשך, אלא שלא נשלחה הזמנה. עו"ד פורר ציינה בחקירתה כי ביום 1.12.06 עבר משרדה לכתובת אחרת וכי בעקבות מעבר זה הוחלף גם מספר הפקס שלה וציינה כי יתכן וזו הסיבה לכך שההודעה בדבר המועד הנדחה לא התקבלה אצלה. חקירת עו"ד חודרוב עו"ד חודרוב זומן להעיד על ידי הנתבעת. הוא התבקש להתייחס לשלב שבו החל לייצג את התובע וציין כי היה זה לקראת סוף חודש 10/07, כאשר התאריך הרשום על ייפוי הכוח עליו חתום התובע הוא 28.10.07. לדבריו, נעשתה אליו פניה לראשונה לאחר התאונה מיום 18.10.07. עו"ד חודרוב הסביר כי אמו של התובע פנתה אליו במטרה שיבטל את פסק הדין שניתן ביום 20.9.07. עו"ד חודרוב העוסק לדבריו בדיני תעבורה מאז שנת 1986, העיד כי לראשונה פנתה אליו אמו של התובע רק לאחר התרחשות התאונה נשוא התביעה, ביום 24.10.07. עו"ד חודרוב אישר כי לא הייתה אליו פניה קודמת מצד התובע או אמו בקשר לתיק זה. כאשר התבקש לטפל בביטול פסק הדין, היה ברור לו כי ניתנה כבר החלטה ראשונה, הדוחה את הבקשה שהגיש התובע בעצמו, ועל כן הגיע להסכמה מוקדמת עם התביעה על ביטול גזר הדין בלבד, ורק לאחר שקבל ההסכמה כאמור, הגיש הבקשה החוזרת לבית המשפט, ובהגינותו ציין כי אלמלא קיבל את הסכמת התביעה לביטול גזר הדין, לא היה מגיש כלל הבקשה החוזרת לבית המשפט. בהיותו עורך דין העוסק בדיני תעבורה, התבקש עו"ד חודרוב להתייחס למעורבותן של פקידות בית המשפט בקשר להפקדת רישיונות והמידע שהן נותנות לנאשמים לגבי הפקדה לאחר הגשת בקשה לביטול פסק דין וכדבריו: "הפקידות לא מחייבות להפקיד את הרישיון וגם לא לשלם את הקנס עד היום וגם לא מבקשות את ר.נ מהאזרח כשהן יודעות שיש גזר דין הטומן בחובו פסילה בפועל גם כשהיא רואה שיש גזר דין. לפעמים אני שומע שהיא אומרת אתה לא חייב להפקיד את הרישיון אם הגשת בקשה לביטול פס"ד זה כאילו הבקשה מתלה את גזר דין. זו תפיסה לא נכונה. לדעתי, עד היום הן נוהגות כך". העד גם נשאל על הפרקטיקה הנוהגת על ידו בעת הגשת בקשות לביטול גזר דין, אם הוא נוהג להפקיד את רישיון הנהיגה והשיב: "אין תנאי מוקדם להגשת בקשה לביטול פסק דין להפקדת רישיון [ו] לתשלום הקנס. אדם שסבור שלא אשם בכלל, למה שיתחיל לרצות את העונש", ורק לאחר שבית המשפט תמה על עמדתו, שינה את גישתו והוסיף: "המזכירויות אינן מונחות להתנות בקשה לביטול גזר דין בהפקדת הרישיון, ככל שיש פסילה. אם כי לדעתי האישית שיש להתנות כי צריך לכבד את גזר הדין". ולחיזוק תשובתו האחרונה הודה כי גם הפסיקה מחייבת הפקדת הרישיון, אף שלדבריו לא כל השופטים מתנים דיון בבקשה לביטול פסק דין בהפקדת הרישיון. עוד נשאל עו"ד חודרוב על הפרקטיקה הנוהגת לפי מיטב ניסיונו בבית המשפט בקרית גת לעניין בקשות דחייה והשיב, כי עד שמערכת נט המשפט נכנסה לאיזור הדרום ב-2009, נהוג היה לוודא דרך מרכז המידע אם בקשת הדחייה התקבלה, ואם לא ניתן היה לקבל תשובה, על עורך הדין להתייצב לדיון. באשר להתפטרות מייצוג, אישר עו"ד חודרוב כי יש לבקש רשות מבית המשפט להתפטר מייצוג, ועורך הדין מחויב להצהיר אם הנאשם יודע על מועד הדיון, כדי שניתן יהיה לשפטו בהעדרו. חקירת הגב' ליאת בן יונה, אחראית הדרכה והטמעה של מערכת נט המשפט במחוז דרום העדה ציינה בחקירתה כי במועדים הרלוונטיים, דוורו לצדדים החלטות באמצעות שרת פקסים ממוחשב. העדה התבקשה להסביר בחקירתה כיצד ניתן היה במועד הרלוונטי לוודא כי פקס שוגר והגיע ליעדו והשיבה כי היה מקובל להוציא אחת ליומיים דו"ח של שרת הפקסים ובו מופיעים השיגורים אשר לא צלחו, ואותם היו מדוורים מחדש. העדה ציינה כי מקרה בו הדיוור באמצעות שרת הפקסים כשל שנית, היו מדוורים באמצעות פקס ידני. העדה הסבירה כי תנאי לשיגור החלטה הוא קיומה של החלטה מוקלדת במערכת הממוחשבת, כאשר החלטה אשר קיימת בכתב יד בלבד, מטבע הדברים, לא ניתנת לשיגור באמצעות שרת הפקסים אלא לאחר שהוקלדה והיא מצויה במערכת. כשנשאלה האם קיים פלט המאשר כי הדיוור בוצע בהצלחה השיבה כי במערכת הממוחשבת אשר הייתה בשימוש במועד הרלוונטי לא התקבל אישור אוטומטי אלא היה צורך בפעולה יזומה, כניסה לדו"ח השיגורים ובדיקה מהן השליחות שכשלו. חקירת הגב' מרים כרמלי, מזכירה ראשית בבית משפט השלום בקרית גת בניגוד לעדותו של עו"ד חודרוב על התנהלות המזכירות בבית המשפט לתעבורה בקריית גת, העידה גב' כרמלי כי שעה שמגיע אדם להפקיד את רישיונו בעקבות החלטה שיפוטית השוללת את רישיון הנהיגה שלו, מתנהלת המזכירות כך: "אם יש גזר דין צריך לכבד אותו. לא משנה מה. אם הוא מגיש בקשה לביטול גזר הדין, זה היינו הך, כל עוד פסה"ד שריר וקיים נוהגים על פיו עד להחלטה אחרת". כשהתבקשה להתייחס למקרה הספציפי של התובע ולטענתו כי המזכירה אמרה לתובע ולאמו כי מאחר ואין אישור מסירה של ההזמנה לדין אין תוקף לפסק הדין השולל את הרישיון וכי הוא רשאי להמשיך לנהוג, השיבה כי התנהלות כזו אינה מתאימה לעובדות בית המשפט וכי אמירה כזו אינה מתיישבת עם העובדה שהפקידה לקחה בסופו של דבר את רישיון הנהיגה של התובע. בחקירתה הנגדית התבקשה להתייחס לטענתו של עו"ד חודרוב כי המזכירות נוהגות לומר לאנשים המגישים בקשה לביטול גזר דין כי הינם רשאים להמשיך לנהוג והשיבה בצורה נחרצת: "זה לא נכון. אין דבר כזה, זה לא נכון, בפירוש לא נכון. העובדה שבתיק זה הפקידו את הרישיון, אם זה היה נכון אז הייתה משאירה לו את רישיון הנהיגה ואומרת לו תנהג. יתכן שהיא תגיד לו גם תפקיד את רישיון הנהיגה וגם אתה יכול לנהוג? זה לא מתיישב עובדתית..." העדה התבקשה להתייחס לתרשומת בכתב היד שעל גב ההחלטה מיום 4.12.06 ולפיה ההחלטה נשלחה לצדדים בשרת פקסים והסבירה כי המזכירה שטיפלה בתיק שלחה את ההחלטה באמצעות שרת הפקסים, כלומר שיגור ממוחשב. לדבריה, אם השיגור היה נכשל הוא היה מופיע בפלט השגויים שמוצא ביום שלמחרת והיה נשלח שנית בפקס ידני או בדואר רשום. בהקשר זה היא מציינת כי לו היה המשלוח באמצעות שרת הפקסים נכשל, היה נרשם בכתב יד לצד הרישום על המצאה באמצעות שרת הפקסים, על הדרך בה נשלחה ההחלטה בפעם השנייה. בהעדר רישום כאמור היא מניחה כי המסמך שוגר בהצלחה. דיון והכרעה סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע רשימת נפגעים שאינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה. אחד המקרים המנויים בסעיף זה הינו: "מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה" (ס"ק 3). מקרה נוסף המנוי בסעיף 7 הינו: "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פק' הביטוח או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב (ס"ק 5). משמעותה של הוראת זו היא שמי שנוהג ללא רישיון או ללא ביטוח חשוף לכך שייאלץ לשאת בנזקיו שלו ואף של ניזוקים אחרים. בענייננו, וכמפורט בהרחבה בפרק "פסילת רישיון הנהיגה של התובע", בעת התרחשות התאונה לא היה רישיונו של התובע בתוקף, זאת בעקבות גזר הדין של בית המשפט לתעבורה בקרית גת מיום 20.9.07 אשר גזר על התובע, בין היתר, פסילת רישיון למשך 3 חודשים, גזר דין שניתן בהעדר התייצבות של התובע. שורה של מחדלים היא שהובילה לגזירת דינו של התובע בהיעדר התייצבות ולהמשך הנהיגה ברכב חרף העובדה שרישיונו נשלל והופקד בבית המשפט, כפי שיפורט להלן. אי התייצבות מטעם התובע או באת כוחו למועד הדיון הנדחה כמפורט בהרחבה בתיאור השתלשלות העניינים, עו"ד פורר הגישה בקשה לדחיית הדיון אשר נקבע ליום 30.11.06. ביום 4.12.06 נתנה החלטה בבקשה במסגרתה נקבע מועד חדש לדיון, אלא שהן עו"ד פורר והן התובע טוענים כי החלטה זו לא הומצאה לידם. בצדה של ההחלטה נרשם בכתב יד כי דוורה באמצעות שרת הפקסים וכן תועדה תרשומת שיחת טלפון עם מזכירתה של עו"ד פורר ולפיה אין צורך להתייצב לדיון שנדחה והודעה בדבר המועד החדש תשלח. חרף הזמן הרב שחלף ממועד הגשת בקשת הדחייה ועד המועד הנדחה, לא עשו התובע ובאת כוחו מעשה כלשהו בכדי לברר מה עלה בגורל אותה בקשה ומהו המועד שנקבע לדיון, עד שנודע לתובע כי ביום 20.9.07 ניתן גזר דין בעניינו בהעדר התייצבות, עם קבלת גזר הדין בדואר רשום ביום 9.10.07. הן לתובע והן לעו"ד פורר הסבר לפסיביות שנקטו ואי בירור המועד הנדחה. התובע טוען כי מאחר והיה מיוצג ע"י עו"ד פורר הניח כי ברגע שיקבע מועד חדש לדיון היא תביא את הדבר לידיעתו ומשכך ראה עצמו פטור מלבדוק האם נתנה החלטה. עו"ד פורר טוענת מנגד כי ייצוגה את התובע התמצה בהגשת בקשת הדחייה וכי לאחר מכן ביטלה אמו של התובע את הפגישה אשר נקבעה לצורך הסדרת ייצוגה את התובע וסיכום נושא שכר הטרחה, והודיעה לה על פנייתם לעו"ד אחר ועל הפסקת הייצוג על ידה. מלבד הטענה כי ייצוגה הופסק טוענת עו"ד פורר כי לא קיבלה את ההחלטה בדבר המועד הנדחה, כאשר היא מעלה את האפשרות שהחלטה זו לא התקבלה לאור מעבר משרדה לכתובת אחרת והחלפת מספר הפקס. מערכת היחסים בין עו"ד פורר לבין התובע, באמצעות אמו, לא הוסדרה בהסכם שכר טרחה כתוב וחתום. יחד עם זאת, יפוי הכח שנמסר על ידי עו"ד פורר לבית המשפט, לא הוגבל לבקשה לדחיית הדיון. אדרבא, הבקשה התבקשה על רקע העובדה, שעו"ד פורר היא זו שלא יכולה הייתה להתייצב לדיון במועד שנקבע ורצונה לבחון את חומר הראיות טרם הדיון. מכאן, שאין בסיס לטענה, כי הייצוג ניתן לצורך דחיית הדיון בלבד, שכן אלמלא קבלה על עצמה עו"ד פורר לייצג את התובע בפני בית המשפט, לא היה כלל צורך בדחייה. זאת ועוד, עו"ד פורר חדלה לייצג את התובע מבלי שקיבלה את רשותו של בית המשפט להפסקת הייצוג, בניגוד לסעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. היה עליה להודיע לבית המשפט בצורה מסודרת על הפסקת הייצוג, למסור את פרטי התובע ולהורות למזכירות להמציא לו ישירות את הזימון לדיון הנדחה. אשר על כן, יש לראות את עו"ד פורר כמי שייצוגה את התובע לא הסתיים עם הגשת בקשת הדחיה, ומחדלה לברר את מועד הדיון הנדחה, יש לזקוף לחובת התובע. וגם אם נכונה טענתה, כי העתיקה את משרדה לאחר הגשת בקשת הדחיה, ועל כן לא קבלה את הזימון למועד הנדחה, היה עליה ליידע את בית המשפט בכתובתה החדשה ובמספר הפקס החדש. מחקירת הגב' בן יונה והגב' כרמלי עולה כי במערכת הממוחשבת אשר פעלה במועד הרלוונטי, לא התקבלה הודעה אוטומטית במקרה של אי השלמת הדיוור באמצעות שרת הפקסים וניתן היה לגלות תקלה של אי העברה רק באמצעות בדיקה יזומה של דוחות שרת הפקסים, פרוצדורה אשר הייתה מתבצעת בתדירות יומיומית או אחת ליומיים. עוד עלה מהחקירה כי במקרה של כשל בדיוור באמצעות שרת הפקסים, נהוג היה לערוך תרשומת בכתב יד על גב ההחלטה ולציין כיצד בוצעה ההמצאה בסופו של דבר. בענייננו, ישנו רישום ידני כי בוצעה המצאה באמצעות שרת הפקסים ואין כל עדות מאוחרת לכשל בדיוור ולניסיון לבצע המצאה חוזרת בדרך אחרת.נוכח שינוי כתובת משרדה של עו"ד פורר וכפועל יוצא מכך שינוי פרטי ההתקשרות ובהעדר רישום בדבר כשל בדיוור, הרושם המתקבל הוא כי בוצעה המצאה באמצעות שרת הפקסים, כפי שנרשם בכתב יד לצד ההחלטה, אלא שהחלטה זו דוורה בהתאם לפרטי ההתקשרות אשר היו מעודכנים במערכת ואשר לא עודכנו ע"י עו"ד פורר עם המעבר למשרדה החדש. ככל הנראה זו הסיבה ששיגור הפקס אשר לכאורה בוצע בהצלחה לא הגיע בסופו של דבר לידיה של עו"ד פורר. יחד עם זאת, אין בכל זה להואיל לתובע, שכן את מחדליה של באת כוחו, יש לזקוף לחובתו, ולכאורה, פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות אינו בטל מעיקרו, אלא לכל היותר, ניתן היה לביטול, לפי שיקול דעת בית המשפט. הפקדת רישיון הנהיגה ע"י התובע עם היוודע לתובע גזר הדין שניתן בעניינו, הגיע כבר ביום 10.10.07 למזכירות בית המשפט לתעבורה בקרית גת, על מנת להגיש בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 20.9.07, במסגרתה ציין כי לא קיבל זימון לדיון וכי נמנעה ממנו האפשרות להתגונן. במועד זה, הפקיד התובע במזכירות בית המשפט את רישיון הנהיגה שלו. התובע תולה את העובדה שהמשיך לנהוג חרף גזר הדין המורה על פסילה בייעוץ שנתנה לו מזכירה בבית המשפט אשר אמרה לו, לטענתו, שלאור העובדה שהגיש בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו הוא רשאי להמשיך לנהוג. יתרה מזאת, התובע טוען כי המזכירה השיבה לו פיזית את רישיון הנהיגה שלו תוך אמירה כי הוא יכול להמשיך ולנהוג, אלא שבהמלצת אמו ועל מנת "להיראות טוב בפני השופטת" החליט להפקידו בכל זאת. חרף גרסתו לאותו שיח שהתנהל כביכול בינו לבין המזכירה, אשר בהתבסס על דבריה, המשיך, לטענתו, לנהוג, נמנע התובע מלנסות ולברר את פרטי אותה מזכירה ולזמנה לעדות. בעניין זה העידה המזכירה הראשית כי המזכירות אינן נוהגות לתת הנחיות כאלה או אחרות כמו זו שהתובע טוען שנאמר לו וכן חידדה את הסתירה הפנימית שבדברים וטענה כי לא יתכן שהמזכירה הנחתה אותו להמשיך לנהוג בעוד שבפועל רישיון הנהיגה שלו נותר מופקד בבית המשפט. לא מקובלת עלי לחלוטין גרסתו של עו"ד חודרוב שנאמרה על יסוד ניסיונו כביכול, כי אין מקום להפקדת רישיון הנהיגה, שעה שבאים לבקש ביטול פסק הדין מחמת אי קבלת זימון לדיון, ובפרקטיקה גם אין דורשים זאת. רק לאחר שבית המשפט תמה על עמדתו של עורך הדין המכובד, חזר בו מעמדתו, הודה כי גם הפסיקה מחייבת הפקדת הרישיון וכי גם הוא למעשה דוגל בכך שיש להפקיד את רישיון הנהיגה, שכן יש לכבד גזרי דין של בית המשפט. גם עדותם של התובע ואמו, לעניין האמירה שנאמרה כביכול על ידי המזכירה, כי התובע רשאי להמשיך לנהוג חרף הפקדת רישיונו בבית המשפט, אינה מהימנה עלי. ראשית, אמינה עלי עדותה של גב' כרמלי אודות נהלי המזכירות בבית המשפט שבתחומו היא משמשת כמזכירה ראשית, ובוודאי מודעת לכל הנהלים וההנחיות הפנימיות. לא יעלה על הדעת, כי מזכירה תיתן הוראה הסותרת את פסק הדין של בית המשפט. שנית, אינני מוצאת כל היגיון בהפקדת רישיון הנהיגה, שכולו אמירה של כיבוד גזר הדין שמשמעותו אי נהיגה בתקופת הפקדת הרישיון, ["כדי שיראה טוב בעיני השופטת"] עם נהיגה בפועל. היעלה על הדעת כי בית המשפט יקבל התנהלות שכולה הצגת מיצג שיקרי בפני בית המשפט, תוך שיתוף פעולה של גורמי המערכת? אין כל ספק בדבר כי לתובע הייתה ידיעה ממשית אודות פסק הדין שניתן בעניינו והעונשים אשר נגזרו עליו וביניהם פסילת הרישיון למשך 3 חודשים, קביעה זו היא קביעה שיפוטית. אף אם סבר התובע, על יסוד אמירה שנאמרה על ידי המזכירות כי בהעדר אישור מסירה של ההזמנה דין פסק הדין להתבטל, לא היה רשאי להסתמך על ייעוץ זה, והא ראיה, שתחזיתו התבדתה, ובית המשפט בהחלטתו מיום 22.10.07 דחה את הבקשה! התובע ואמו הודו כי לא התייעצו עם עו"ד טרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ואף לא לאחריה, עד לאחר קרות התאונה. התובע, מתוך שקול דעת שגוי לחלוטין בחר לטענתו, להעדיף אמירה סתמית שביכול נאמרה לו על ידי המזכירה, עובדה שאינני מקבלת, על פני גזר דין ברור ומפורש של השופטת יששכר-שורץ. זאת ועוד, התובע בחר להתעלם מההנחיות המופיעות באישור על הפקדת רישיון הנהיגה וההנחיה החד משמעית הברורה והמפורשת כי בכל מקרה אינו מורשה לנהוג עד תום תקופת הפסילה. התובע גם נמנע מלהתייעץ עם גורם מקצועי כלשהו אשר יכול היה להאיר את עיניו ולהבהיר לו כי גזר הדין שניתן הינו מחייב וכל עוד לא שונה בהחלטה מאוחרת הוא מחוייב לנהוג לפיו וכי אין לאמירה, המלצה או הנחיה כזאת או אחרת של מזכירה בבית המשפט משקל כלשהו. זאת ועוד, בסופו של דבר ובתום השיח שהתנהל עם אותה מזכירה, הפקיד התובע את רישיונו בכל זאת. לאור העובדה שרישיון הנהיגה הופקד בסופו של השיח שהתנהל עם המזכירה, לא ברור כלל ועיקר כיצד סבר התובע שהוא רשאי להמשיך ולנהוג וזאת כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה. סיכומו של דבר, הרושם המתקבל מהעדויות השונות הוא כי בוצעה המצאה של ההחלטה בדבר המועד הנדחה, אשר ככל הנראה לא התקבלה אצל עו"ד פורר נוכח שינוי פרטי ההתקשרות עמה. אינני מקבלת את טענת באת כוחו דאז של התובע, עו"ד פורר, כי ייצגה את התובע רק לצורך הגשת הבקשה לדחיית מועד הדיון. וגם אם נכון היה הדבר, היה עליה לפנות לבית המשפט ולבקש להשתחרר מן הייצוג וכל עוד לא עשתה כן, יש לראותה כמי שייצגה את התובע גם בהמשך ההליך, ומחדלה לברר את המועד הנדחה של הדיון ולמסור את כתובתה החדשה, לצורך קבלת הזימון הנדחה, נזקף לחובת התובע. התובע אשר ידע על גזר הדין ותקופת הפסילה אשר נקבעה בו עשה דין לעצמו והמשיך לנהוג חרף העובדה שרישיונו הופקד בבית המשפט, כאשר מחד, הוא מבקש להציג מיצג שקרי לבית המשפט כאילו הוא מכבד את גזר הדין, ופועל להפקדת הרישיון ומן הצד השני, ממשיך לנהוג כמקודם. כל הסבר שהוא לא יכול להוות הצדקה להתנהגות כזו, והנני קובעת כי התובע ידע היטב כי נאסר עליו לנהוג, ואף הפקיד את רישיונו, אך הוא בחר לעשות דין לעצמו, במודע וביודעין כי בהתנהגותו הוא גם מטעה את בית המשפט, בהציגו מיצג כאילו הוא מכבד את פסק הדין, כאשר בפועל הוא לא עשה כן. האם בעצם העובדה שגזר הדין מכוחו נפסל רישיונו של התובע ניתן בהעדר התייצבות ובוטל לאחר מכן והעובדה שגזר הדין אשר ניתן במקומו לא הורה על פסילת הרישיון, יש כדי להוביל למסקנה כי בעת התאונה היה לתובע רישיון נהיגה תקף? בית המשפט העליון דן במספר הזדמנויות בנושא שלילית הפיצויים מנהג שנהג ללא רישיון נהיגה תקף, בהתאם להוראת סעיף 3(7) לחוק הפיצויים, במקרים בהם הפסילה בוטלה בסופו של דבר. ברע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דהן, פ"ד נז(1) 503, דן בית המשפט העליון במקרה ייחודי בנסיבותיו בו נהג נפגע בתאונה בעת שהיה בפסילה. לימים בוטל עונש הפסילה וכן ההרשעה כולה נוכח העובדה שהנהג הועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירה אשר כבר הורשע ונענש בגינה, כך שלמעשה עמד בפני "סיכון כפול". בית המשפט דן בהשפעת ביטול הפסילה על תקפות רישיונו של הנהג בעת התאונה ושאלת זכאותו לפיצויים וקבע כי בנסיבות העניין פסק הדין בטל מעיקרו וביטול הפסילה פועל באופן רטרוספקטיבי. בית המשפט הדגיש כי תוצאת הבטלות נובעת מהנסיבות הייחודיות והבלתי רגילות של המקרה אשר הובילו למסקנה כי פסק הדין שניתן כנגד הנהג ניתן ללא סמכות, בהיותו מעמיד את הנהג בפני "סיכון כפול" ביחס לעבירה שכבר הורשע בגינה ומשכך הוא בטל מעיקרו ואין לראות בנהג כמי שנהג בתקופת פסילה. בית המשפט הדגיש כי יש להבחין בין פגמים שונים שנפלו בהליך כאשר כל פגם יוליד תוצאה שונה: "בטלות פסק הדין הינה פונקציה של מהות הפגם. לפגמים שונים תהינה נודעות תוצאות בטלות שונות... אחידות ונוקשות בכללי הבטלות עשויים להוביל לתוצאות הפוגעות בעקרי הצדק. יש לבחון בכל מקרה לגופו מהם שיקולי המדיניות הרלוונטיים... כך, למשל, לשם בחינת תוצאת הבטלות, יש להבחין בין סוגים שונים של פגמים - פסק דין אשר ניתן בחוסר סמכות, פסק שנפלה בו טעות או פסק שבוטל בערעור, כל אחד בנסיבותיו הוא. לעיתים, אף לפגם מאותו הסוג תהיינה תוצאות שונות בהתחשב בנסיבות המקרה..." גם ברע"א 4288/04 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עיזבון המנוחה לובה מובסיסיאן ואח' [ 31.10.07] שב בית המשפט העליון והדגיש כי מקרה דהן היה חריג בנסיבותיו ועל כן בטלותה של ההרשעה והפסילה הוחלו באופן רטרואקטיבי: "ענייננו-שלנו שונה בתכלית השינוי מן המקרה שנדון בעניין דהן, שם בטלותה של ההרשעה (והפסילה) היתה בטלות מדעיקרה שפועלה רטרואקטיבי. בפרשה שבפנינו, גזר-הדין שהורה על הפסילה לא ניתן בחוסר סמכות, אף לא היתה בו שגגה דיונית או מהותית. "ביטול פסלות הרישיון" - כלשונו של בית המשפט קמא - "נעשתה תוך פניה לרחמי בית משפט ומשיקולים אשר כאמור הם חיצוניים לעובדות המקרה", לאמור: הרצון להעביר את נטל הפיצוי אל חברת הביטוח... הרשעתו של המשיב 2 בעבירה של נהיגה בזמן פסילה לא בוטלה, ובית המשפט העליון אמר על כך מה שאמר - כמפורט לעיל. לאור כל אלה, אין מנוס מלראות במשיב 2, לצורך התביעה לפי חוק הפיצויים, כמי שלא החזיק ברישיון נהיגה וכמי שנהיגתו לא היתה מכוסה על-ידי פוליסת הביטוח". בע"א 10752/06, שוקי טל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, ( 28.6.12) נדון מקרה דומה בו אדם נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתקופה שהיה נעדר רישיון נהיגה בר תוקף בהתאם לגזר דין של ביהמ"ש לתעבורה אשר פסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה, פסילה אשר בוטלה בגזר דין מאוחר יותר בהסכמת המדינה. בית המשפט העליון סקר את פסקי הדין שנתנו במקרים דומים וקבע: "המערער מנסה להיבנות בנושא זה מפסק הדין בעניין דהן, ולגזור גזירה שווה לעניינו. לא ניתן לעשות כן. באותה פרשה עמד הנשיא א' ברק (אליו הצטרפו, בהסתייגות מסוימת, חברי, השופט (כתארו אז) א' ריבלין, והשופט י' טירקל) על הכלל לפיו: "מי שלוקח את החוק לידיו (תרתי משמע) ונוהג אף שהוא מצוי בפסילה, מוצדק וראוי הוא לשלול ממנו את הפיצויים על-פי החוק" (שם, בעמ' 513). בענין דהן נפסק עוד כי העובדה שפסק דין שבגדרו נפסל רישיונו של הנהג מבוטל - אין משמעה שבאופן אוטומטי רואים לפתע את מי שנהג בתקופת פסילה כאילו נהג כאשר רישיון בכיסו, לעניין חוק הפלת"ד. כפי שהודגש בעניין דהן: כל מקרה ונסיבותיו, כל פסק דין שבוטל, פגמיו ותוצאותיו (שם, בעמ' 514). לעניין זה אין דומה הרשעה הבטלה מעיקרה לשינוי בגזר הדין מטעמים אחרים. נסיבותיו של עניין דהן, כך נמצא, היו: "מיוחדות, במובן זה שאין עוד חולק כי עונש הפסילה שהוטל על המשיב היה שלא כדין, שעה שהוא כבר הורשע באותה העבירה ונענש בגינה" (שם, בעמ' 513). בנסיבות אותו מקרה, נמצא כי את פסק הדין המבטל את ההרשעה יש להחיל לא רק באופן פרוספקטיבי אלא גם רטרואקטיבית, על מנת שלא להעניש את הנהג פעמיים - הן בהרשעתו ב"סיכון כפול", הן בשלילת זכאותו לפיצויים" (ההדגשה אינה במקור). בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור תוך שהוא קובע כי הצלחתו של המערער להביא לביטול רכיב הפסילה בגזר הדין שנים לאחר שניתן גזר הדין המורה על פסילת הרישיון, לא יכולה לשנות בדיעבד את מעמדו של המערער כמי שנהג במועד הקובע ללא רישיון, לצרכי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד ובהתאם לכך אין הוא בבחינת זכאי במשמעות החוק האמור. הכלל הוא כי נאשם שהורשע בדין על ידי בית משפט מוסמך, צריך לנהוג על פי פסק הדין, כל עוד לא עוכב ביצועו או בוטל. כל מסקנה אחרת טומנת בחובה סכנה של עשיית דין עצמי, דבר הפוגע ביציבות המשפטית ויוצרת בעיה של חוסר וודאות באשר לצד החייב בתשלום הפיצויים. בענייננו ושלא כמו במקרה דהן האמור אשר נסיבותיו היו יוצאות דופן והביאו בסופו של יום לביטול ההרשעה מחמת חוסר סמכות מעיקרא, פסק הדין אשר ניתן כנגד התובע ביום 20.9.07 ניתן בסמכות והוא אינו בטל מעיקרו. זאת ועוד. הכרעת הדין לא בוטלה, והרשעתו של התובע נותרה על כנה, תקפה ובסמכות מלאה, ורק גזר הדין בוטל בהסכמת המדינה, משיקולים של גילוי חמלה כלפי התובע, לאחר שנפגע קשה בתאונה נשוא התביעה, ועל יסוד הרקע המשפחתי שפורט בבקשה. אין לביטול גזר הדין שהטיל על התובע עונש פסילה תחולה רטרואקטיבית למועד התאונה, שעה שבמועד זה עמד פסק דינו של בית המשפט מיום 20.9.07 בתוקף ובסמכות. לאור האמור לעיל ומשהתובע ידע במועד התאונה כי רישיונו נפסל והוא אף הפקידו בבית המשפט ולאור העובדה שפסק הדין אשר ניתן בהעדרו של התובע ביום 20.9.06 ניתן בסמכות ואין מדובר בפסק דין אשר יש לראותו כבטל מעיקרו, הרי שאין תחולה רטרואקטיבית לביטול גזר הדין ויש לקבוע כי במועד התאונה לא היה רישיונו של התובע בר תוקף, ונהיגתו הייתה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח בר תוקף. בהעדר רישיון נהיגה תקף, פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת אינה תקפה בהיות הכיסוי הביטוחי מותנה ברישיון נהיגה תקף תוך שמצויין בפוליסה מפורשות התנאי כי האדם הנוהג לא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון עפ"י הוראה שבחיקוק, פסק דין, החלטות בית משפט או רשות מוסמכת אחרת. לפיכך ובהתאם לסעיפים 7(3) ו- 7(5) לחוק הפיצויים, התובע אינו זכאי לפיצוי מכוח חוק זה ומשכך, דין התביעה להידחות. בהתחשב במכלול נסיבות התובע, חסד הנני עושה עמו ופוסקת לחובתו הוצאות בסכום מינימלי בסך 5,000 ₪ [כולל שכ"ט עו"ד תאונות דרכים] בלבד. משפט תעבורהתאונת דרכיםרישיון נהיגה