התובעות טוענות כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות עימן וכי הנתבעת לא פינתה את הנכס במועד. לפי חוזה השכירות מועד הפינוי חל ביום 31/12/2008. בלית ברירה ולאחר שהבינו התובעות כי אין בדעתה של הנתבעת לפנות את הנכס, נתנו הסכמתן להארכת תקופת השכירות עד ליום 31/3/2009 וזאת בכפוף לעמידתה בהוראות חוזה השכירות. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי פינוי נכס מסחרי בשכירות בזמן: מבוא וטענות הצדדים בתמצית מבוא בפניי מתבררות שתי תביעות כספיות אשר אוחדו: בת.א 4762-02-09 עותרות שלוש החברות: נבשר השקעות בע"מ (להלן:"התובעת 1"), מ.ש.ר השקעות בע"מ וב.ה.א.מ נכסים חיפה בע"מ (להלן ביחד:"התובעות") לסעד כספי ולצו פינוי נכס והשבת המצב לקדמותו מאת החברה Construction Corporation Ltd China Civil Engineering (להלן:"הנתבעת"). בת.א 13487-05-09 עתרה הנתבעת בתביעה נגדית לסעד כספי כנגד התובעת 1 ומר משה שפרן. התובעות הינן חברות בע"מ המאוגדות כדין בישראל ובמועד הרלוונטי לתביעה, בעלות הזכויות בנכס מקרקעין המצוי ברח' מקלף 5 (בצ'ק פוסט) בחיפה (להלן:"הנכס"). מדובר במבנה בשטח של כ- 1,200 מ"ר. הנתבעת, חברה זרה הרשומה בישראל הינה חברת בנייה שהוקמה בשנת 1979 כחברת בת של חברת הרכבות הממשלתית של הרפובליקה העממית הסינית ועיקר עיסוקה בעבודות הנדסה אזרחית ותשתיות ברחבי העולם. לטענתה, החל משנת 2006 שימשה כקבלן הכרייה בפרויקט "מנהרות הכרמל" כלפי הקבלן המבצע, שהיא שותפות בין החברות סולל בונה בע"מ לבין אשטרום חברה להנדסה. בעקבות חיפושיה של הנתבעת מבנה בו תוכל לשכן את הפועלים המובאים על ידה מסין לשם ביצוע העבודות במנהרת הכרמל, נחתם ביום 22/2/2007 בין התובעות לנתבעת חוזה שכירות (להלן:"חוזה השכירות"). בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים בתקופת השכירות ועם סיומה, הוגשו התובענות דנן. בפניי התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו: מר יוסף אגבריה, מהנדס אזרחי ומי שערך חוות דעת מומחה מטעם התובעות בגין הנזקים הנטענים (להלן:"המומחה"); מר משה שפרן, מנהל התובעות 1 ו-2; מר ג'יאנג אמין, עובד בנתבעת ומכהן כמנהל המסחרי שלה ועו"ד אייל הראל אשר משמש כיועצה המשפטי של הנתבעת החל מחודש 9/2007. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב. טענות התובעות בתמצית לטענת התובעות, בהתאם לחוזה השכירות הושכר הנכס לנתבעת לתקופה של 21 חודשים החל מיום 1/4/2007 ועד 31/12/2008 בדמי שכירות חודשיים של 25,168 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו כל חודשיים מראש. התובעות טוענות כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות עימן וכי הנתבעת לא פינתה את הנכס במועד. לפי חוזה השכירות מועד הפינוי חל ביום 31/12/2008. בלית ברירה ולאחר שהבינו התובעות כי אין בדעתה של הנתבעת לפנות את הנכס, נתנו הסכמתן להארכת תקופת השכירות עד ליום 31/3/2009 וזאת בכפוף לעמידתה בהוראות חוזה השכירות. בין הוראות אלו נדרשה הנתבעת להמציא ערבות בנקאית, פוליסת ביטוח מבנה, לתקן נזקים, לשלם דמי שכירות עד לחודש 12/2008, ולהפקיד מראש עבור 2 חודשי שכירות קדימה. לטענת התובעות, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא פינתה את הנכס כדין. התובעות מצרפות חוו"ד מומחה לפיה הוצאות תיקון הליקויים שנגרמו למבנה על ידי הנתבעת וההוצאות שיידרשו לשם החזרת המצב לקדמותו נאמדו בסך של 225,698 ₪. התובעות מוסיפות וטוענות כי הנתבעת חייבת בתשלום דמי שכירות בגין חודש 12/2008 בסך של 29,069 ₪ כאשר כפועל יוצא מאי תשלום כאמור, הרי שהנתבעת הפרה חובתה להפקדת בטוחה לשני חודשי שכירות מראש. כמו כן, לנתבעת חוב בגין שימוש בנכס מחודש 1/2009 ואילך המסתכם בסך של 277,000 ₪ בצירוף מע"מ. בידי התובעות סך של 58,138 ₪ שווה ערך לשני חודשי שכירות אשר הינו סכום שהופקד בידי התובעות כבטוחה בעת כניסת ההסכם לתוקף. בכתב תביעתן מודיעות התובעות כי סכום זה יקוזז כנגד חלק מחובה של הנתבעת (התובעות מבהירות כי אין המדובר בערבות הבנקאית, אותה הנתבעת לא הפקידה). התובעות מתנגדות לטענת הקיזוז של הנתבעת בעניין הוצאות בגין דרישות כיבוי אש, אשר נוצרו בעקבות שיכונם של 160 עובדים בנכס מה שהעלה את הצורך בהתקנת דלתות אש ומילוט מתאימות ונוצרה דרישה למערכת כיבוי אש אוטומטית ללוח חשמל חדש. כך גם דין התביעה הנגדית להדחות. טענות הנתבעת בתמצית הנתבעת מתנגדת לטענות התובעות. לדידה, מטרת השכירות היא לאפשר מגורים לעובדי הנתבעת בנכס כאשר לפי מצגי התובעת 1 המטרה הזו היתה כשרה וחוקית וללא שנדרשו פעולות מיוחדות לכך. הנתבעת טוענת כי באחריותן של הנתבעות היה למסור לנתבעת את הנכס כאשר הוא מתאים מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו ותכונותיו למטרת שכירות. אחריות בה לא עמדו התובעות. בסמוך לכניסת עובדי הנתבעת לנכס התברר לנתבעת שהמושכר איננו כשיר ומורשה לשמש למטרת השכירות. בכך הפרו התובעות את חוזה השכירות הפרה יסודית. הנתבעת מעידה על עצמה כי הינה חברה שנטלה על עצמה אחריות לבצע פרויקט תשתיות יוקרתי במדינת חוץ אשר לשווקיה היא מנסה לחדור ומסתכנת בחוסר יכולת לבצע את אחת ממנהרות הכרמל מחמת שאין לה מקום חוקי לשכן בו את עובדיה. כמו כן, החברה הינה "שגרירה" של הממשלה הסינית ולא היתה לה כל כוונה לעשות שימוש בלתי חוקי בנכס. לטענת הנתבעת, מפנקס המקרקעין שהתגלה לנתבעת בדיעבד, עולה כי הבעלות בנכס רשומה של שם ש.י.פ.ק בע"מ ולתובעות 2 ו-3 אין כל עילת תביעה כנגדה או כל זיקה משפטית או יריבות ועל כן, יש לסלק תביעתן על הסף. יצוין כי טענה זו נזנחה בשלב הסיכומים. הנתבעת מתנגדת לטענת התובעות לפיה עליה היה להעביר להן ערבות בנקאית וטוענת כי התובעת 1 ויתרה על הדרישה לקיים את הפקדת כתב הערבות במעמד חתימת החוזה. כמו כן, חולקת על טענת התובעות לפיה עליה היה להשיב את הנכס לקדמותו. בעניין זה מפנה הנתבעת לסעיף 8.3 עד סעיף 8.5 לחוזה השכירות וטוענת כי הורשתה לבצע שינויים במושכר בהסכמה מוקדמת של התובעת 1 כאשר לאחר שאלו בוצעו הפכו לרכושה של התובעת 1 ללא זכות של הנתבעת לדרוש עלות השינוי. החוזה אינו קובע את חובת השבת המושכר לקדמותו ויש לפרש את סעיף 8.3 לחוזה כך שההתייחסות תהיה למצב המושכר לאחר שינויים שבוצעו שמושכר בהסכמת התובעת 1. עוד טוענת הנתבעת כי בהתאם לאופציה להארכת תקופת השכירות, מועד פינוי הנכס הוארך, היה בהסכמת התובעת 1 וסוכם עד ליום 31/3/2009. הנתבעת מתכחשת לטענות התובעות באשר לחובות הכספיים. לטענתה, היתה זכאית לקזז את דמי השכירות בגין חודש 12/2008 וחודשים נוספים כנגד הנזקים שנגרמו לה על ידי התובעת 1. הנתבעת מכחישה את הטענה לפיה גרמה נזק לנכס ואת החובה לתקנו. באשר לתשלום בגין שני חודשי שכירות מפנה הנתבעת לסתירה בטענות התובעות כאשר מחד טוענות כי הנתבעת לא הפקידה בטוחה לשני חודשי שכירות ומאידך, טוענות כי בידיהן סכום של כ 58,138 ₪ השווה ערך לשני חודשי שכירות. הנתבעת טוענת בהרחבה, בסיכומיה, לחוסר תום לב בניהול משא ומתן מצד התובעות כאשר התובעות הציגו מצג שווא לפיו הנכס מותאם למגורים. על כן, על התובעות לשאת בתוצאות ולפצות את הנתבעת בשל הפרתו היסודית של חוזה השכירות. הנתבעת טוענת לקיזוז ההוצאות שנגרמו לה בעקבות הפעולות שנאלצה לבצע בכדי להכשיר את הנכס למגורי עובדיה ולמנוע פינוים מהנכס. בד בבד, מגישה תביעה כספית בגין פעולות כספיות אלה. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הפרת חוזה השכירות והחיובים מכוחו. לאחר ששקלתי טענות הצדדים וחומר הראיות שבפניי, קביעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה הנגדית להידחות, הכל כפי שיפורט להלן. דיון סוגיית הארכת חוזה השכירות עיון בטענות הצדדים מעלה כי למעשה המחלוקת הינה בעניין קיום חוזה השכירות בכל הנוגע להמשך השכירות בנכס לאור הסעיף הדן באופציה להארכת השכירות ולאחריות מי מהצדדים בגין השבת הנכס לקדמותו. ברע"א 1784/98 עמידר נ' אליעזר מנדה ואח', פ"ד נג(4), 315, קובע כב' הנשיא ברק: "בין הצדדים נכרת חוזה שכירות. תקופת השכירות נקבעה לשלושים וחמישה חודשים. בחלוף התקופה המשיכו הצדדים בקשר השכירות. במצב דברים זה, "רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני" (סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971). הוראה זו הינה בעלת אופי דיספוזיטיבי (ראו סעיף 2(ג) לחוק השכירות והשאילה). הצדדים יכולים לקבוע מועד אחר לסיום שכירות שהתארכה. זאת הם לא עשו. מכיוון שכך, עומד למשכיר הכוח להפסיק את חוזה השכירות על ידי מתן הודעה לשוכר תוך זמן סביר". אופציה להארכת שכירות הינה הברירה הניתנת לשוכר בהסכם השכירות להאריך תקופת השכירות או לסיימה במועד המוסכם. לקיומה של האופציה ערך כלכלי כאשר למעשה האופציה מאפשרת לשוכר להוסיף שיפורים שונים למושכר היות וניתנת לו האופציה ליהנות מהשקעותיו לפרק זמן נוסף "במושכר עיסקי האופציה מאפשרת לשוכר להמשיך וליהנות בתום השכירות מהמוניטין שרכש בסביבתו של המושכר." (ראה בספרו של ד"ר ש. לרנר, שכירות נכסים, תש"ן- 1990, בעמ' 68). בענייננו, האופציה להארכת השכירות הוסדרה בחוזה השכירות. בעניין זה טוענות התובעות כי השכירות בנכס לא הוארכה בהסכמה אלא שהנתבעת המשיכה להחזיק בו ללא כל זכות בחוזה. חרף זאת, תוך לחץ שהפעילה הנתבעת, התובעות הסכימו להארכת החוזה ב-3 חודשים נוספים מיום 1/1/2009 ועד ליום 31/3/2009 ובתנאי שהנתבעת תעמוד בהתחייבויותיה. התובעות אשר סבורות כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה, מוסיפות בעניין וטוענות כי במצב דברים זה הודיעו לנתבעת על ביטול הסכמתן המותנית להארכת חוזה השכירות. הנתבעת התעלמה מהתראות התובעות לפינויה מהנכס והמשיכה להחזיק בנכס וללא הסכמת התובעות. לטענת התובעות יש להחיל את הוראות סעיף 10.4 לחוזה השכירות לפיו על הנתבעת לשלם סך של 2,000 ₪ ליום החל מיום 1/1/2009 ועד למועד הפינוי בפועל של הנכס לאחר שהושב המצב לקדמותו. הנתבעת מתנגדת וטוענת כי הגם שהחוזה הוארך בהסכמה הרי שזכותה להארכת החוזה עוגנה בחוזה השכירות. הנתבעת מפנה למכתב מיום 30/11/2008 (נספח טז' למוצג נ/9) בו אישר מר שפרן את המשך השכירות. הנתבעת טוענת כי לאחר שמר שפרן הבין כי יש בכוונת הנתבעת לתבוע ממנו את נזקיה שנגרמו עקב הצורך לשמר את ההחזקה בנכס כמקום מגורי עובדיה ולקזז הסכום כנגד דמי השכירות, פעל לביטול הסכמתו להארכת החוזה. בסעיף 6 לחוזה השכירות, המסדיר את תקופת השכירות נרשם (הדגשה לא במקור): "The property is hereby leased to the lessee for period of 21 months commencing on 1/4/07 and terminating on 31/12/08 with an option to prolong the leasing period of 9 moths' with the same price' at the discretion of the lessee…on condition that the lessee fulfils its all obligation as defined in this agreement and gives the lessor an early written notice of at least 2 months in advance, before 31/12/08" סעיף 10.4 לחוזה השכירות קובע (הדגשה לא במקור): "In the event that the lessee fails to vacate the property upon termination or expiration of the period of lease the lessor shell be entitled in addition to any other remedy available to it under the law to take immediate possession of the property and the lessee will pay to the lessor for every day after the evacuation date an amount of NIS 2,000" אין חולק כי בהתאם לאופציית הארכה ניתן להאריך את תקופת השכירות למשך 9 חודשים כאשר כתנאי להארכה על השוכר למלא כל התחייבויותיו וליתן למשכיר הודעה מוקדמת של כחודשיים בטרם סיום תקופת השכירות. במידה והשוכר מסרב לפנות את המושכר ישלם למשכיר של 2,000 ₪ בעבור כל יום לאחר מועד הפינוי המוסכם. מכאן, עולה השאלה האם עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה, כתנאי להמשך הארכת תקופת השכירות? ערבות בנקאית ופוליסת ביטוח למבנה הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי התובעות ויתרו על הדרישה לקיים את כתב הערבות עוד במעמד חתימת חוזה השכירות וכי החזקה במושכר נמסרה למרות שלא היתה בידיה הערבות הבנקאית והמועד למסירה נדחה בהסכמה עד שהנתבעת תארגן את הנפקתה מהבנק. בינתיים נכנסו עובדי הנתבעת למושכר והתברר כי הנכס אינו כשיר ומורשה לשמש למטרת השכירות. בנסיבות אלו, נמנעה הנתבעת מהפקדת הערבות הבנקאית. בסיכומיה זנחה הנתבעת את טענותיה בעניין ומתמקדת בטענת חוסר תום הלב בניהול המשא ומתן עת שהתברר כי הנכס אינו מורשה למטרת מגורים. התובעות מתנגדות לטענת הנתבעת לפיה התובעות ויתרו על הדרישה להמצאת ערבות ופוליסה. לטענתן, הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה בעניין. התובעות מפנות לסעיף 12.1 לחוזה השכירות אשר אינו מאפשר ויתור או מחילה על הפרה. כמו כן, טוענות כי ביום 30/11/2008 התרו התובעות בנתבעת כי היא מפרה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם בכך שאין היא ממציאה ערבות ופוליסה. מכאן, שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות ולא התקיים התנאי להארכת תקופת השכירות. הכרעה העדים אשר נחקרו: המומחה, מר שפרן, מר ג'יאנג ועו"ד הראל, לא נחקרו בעניין העברת ערבות בנקאית ופוליסת ביטוח מבנה מהנתבעת לתובעות או בסוגיית ויתור על המצאת מסמכים אלה לתובעות. הוצג מכתב מיום 6/8/2008 מאת מר שפרן בו הינו מודיע על הפרות הנתבעת את חוזה השכירות. מר שפרן מפרט בין היתר כי טרם המציאה הנתבעת כתב ערבות בנקאית או פוליסת ביטוח (נספח ח' למוצג נ/9). מאוחר יותר, במכתב מיום 30/11/2008 (נספח טז' למוצג נ/9) מאשר מר שפרן לנתבעת את המשך השכרת הנכס על ידי הנתבעת. להלן נוסח המכתב (הדגשה לא במקור): "קיבלתי את הודעתכם על המשך שכירות עד סוף מרץ או עד סוף אפריל 2009. הריני מאשר בזאת את המשך השכירות כבקשתכם בכפוף לעמידה בכל תנאי החוזה." לאחר מספר ימים, ביום 8/12/2008, פונה מר שפרן במכתב נוסף לנתבעת בו מבטל אישורו להארכת חוזה השכירות וזאת לנוכח אי תשלום שכר הדירה והפרת החוזה (נספח יז' למוצג נ/9): "..בפגישתי עם נציגכם אתמול (7/12/08) התברר לי כי לקראת סוף תקופת השכירות - בכוונתכם להתחמק מתשלום שכ"ד בטענות שונות ומשונות. הריני להודיעכם כי האישור להמשך השכירות הנ"ל בטל ומבוטל בזאת. בנוסף הריני להבהיר כי העיכוב בתשלום השכ"ד גורם לי נזק עצום ובמידה ולא תשלמו את השכ"ד מיידית, בכוונתי לתבוע אתכם... האמור לעיל הוא בנוסף לכל הפרות ההסכם שפורטו במכתבי מתאריך 6/8/08". נוסח חוזה השכירות בכל הנוגע להארכת השכירות והסנקציה בעת הפרת התחייבויות לפי החוזה ברורים. במידה והנתבעת לא מקיימת התחייבויותיה לפי החוזה אזי לתובעות הזכות לביטולו. התכתבויות מר שפרן עם הנתבעת מבהירות כי אכן הטעם לביטול הארכת השכירות הינו אי עמידתה של הנתבעת בהתחייבויותיה, בין היתר, להפקדת ערבות בנקאית ופוליסת ביטוח מבנה. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת טענתה לפיה התובעות ויתרו על הפקדת ערבות בנקאית ופוליסה. די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם לחוזה השכירות והתובעות פעלו כדין עת שהודיעו על ביטול הארכת תקופת השכירות. למעלה מן הנדרש יצוין כי נוכח העדר תשלום דמי השכירות של חודש 12/2008 ונוכח העדר הפקדה מראש של שני חודשי שכירות נוספים, עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת אלא שנומקו על ידי הנתבעת בהודעת קיזוז בגין נזקיה (נספח יח' למוצג נ/9), הרי שגם כך, נוצרת הפרת חלק מתנאי ההסכם. מכל מקום, כפועל יוצא מהאמור לעיל, טענת התובעות באשר להפעלת סעיף 10.4 לחוזה השכירות, שעניינו הסנקציה בגין אי פינוי במועד, להתקבל. סוגיית השבת המצב לקדמותו התובעות טוענות כי הנתבעת ביצעה פעולות חלקיות בלבד להשבת מצב הנכס לקדמותו. בעניין זה מפנות התובעות לחוות דעת המומחה וטוענות כי על הנתבעת לשלם להן סך של 152,000 ₪. לטענתן, המצב אותו קיבלה הנתבעת את הנכס היה לאחר ביצוע השינויים ביחס לתשריט שצורף לחוזה השכירות (מוצג נ/1) ובהתאם להוראות הנספח בכתב יד לחוזה. סימן B הינו האזור לאחר הריסת הקירות הפנימיים וסימןA הינו אזור בו גם בוצעה הריסת חלק מהקירות. הנתבעת מתנגדת לערכה הראייתי של חוות הדעת מטעם התובעות ונמנעה מהגשת חוו"ד נגדית. לטענתה, בהתאם לחוזה השכירות אינה מחויבת להחזיר את הנכס למצב קודם שקיבלה אותו לחזקתה. זאת ועוד, הוסכם כי הנתבעת תבצע שיפוץ מקיף על חשבונה ושיפוץ זה יהפוך הלכה למעשה לנכס של המשכיר. יש לקרוא את העסקאות בין הצדדים ובין התובעת 1 לבעלי הנכס כעסקאות "Back To Back" בכל הקשור לאומד דעתה של נבשר בקשר להחזרת הנכס לקדמותו. לחילופין, טוענת הנתבעת כי על רקע העיקול הזמני שהוטל על חשבון הבנק ובעקבות בקשתה של נבשר שבו נתפסו 400,000 ₪ הסכימה הנתבעת לפעול להחזרת המצב לקדמותו ובלבד שיוסר העיקול הזמני. חרף זאת, לא הסיר מר שפרן את העקול הזמני שהוטל לטובתו. הכרעה סעיף 8.3 לחוזה השכירות קובע: "The lessee will keep the property in its present condition" התובעות טוענות כי יש לפרש ולראות בסעיף זה, מעבר להסכמה להותיר על כנו את הנכס, גם הסכמה להשבת המצב לקדמותו. אין בידי לקבל טענה זו. עיון בחוזה השכירות מלמד כי יש ממש בטענת הנתבעת לפיה אינה חייבת בהשבת המצב לקדמותו. לא ניתן לקרוא את סעיף 8.3 במנותק מיתר הסעיפים בחוזה הדנים במצב בו הנכס שונה על ידי השוכר. כך, בהתאם לסעיף 8.4 לחוזה הורשתה הנתבעת לבצע שינויים בנכס ועל פי הוראות סעיף 8.5 שינויים כאלה, לאחר שבוצעו, יהפכו לרכוש התובעת ומבלי שתהיה לנתבעת הזכות לדרוש את עלות אותו שינוי. בנוסף, מהראיות עולה כי כוונת הצדדים באשר להסכמה להותיר על כנו את הנכס התכוונה למצב שיהיה לאחר ביצוע השינויים בנכס והתאמתו לשיכון עובדי הנתבעת. שהרי ביצוע החלוקה הפנימית של הנכס לחדרונים והפיכת הנכס למתאים למגורי עובדי הנתבעת היו מוסכמים וידועים עוד מחתימת החוזה. יתרה מכך, הצדדים אף הסכימו אילו פעולות יעשו על ידי התובעת (כגון הנמכת התקרה וביצוע עבודות חשמל שונות) ומכך עולה כי יתר הפעולות לשינוי הנכס תבוצענה על ידי הנתבעת. זאת עולה מהראיות כדלקמן: א. מוצג נ/1 שהינו תשריט החלוקה של הנכס שעל גביו מופיעה החלוקה הפנימית של הנכס. ב. עדותו של מר שפרן כאשר נשאל לגבי מוצג נ/1 ופרט את האמור לעיל. (ש' 12-16 בעמ' 15 לפרוטוקול). ג. נספח לחוזה, מסמך הכתוב בכתב יד, אשר מר שפרן מאשר כי הינו חלק מהחוזה ובו מפורטות כאמור הפעולות שעל התובעת לבצע בנכס (צורפו שני עותקים מהמסמך בסוף נספח א' למוצג ת/2). ד. עדותו של מר ג'יאנג המאשרת את האמור כאשר נשאל לגבי מוצג נ/1 והשיב כי על הנתבעת היה לבצע (ואכן בוצע) תיחום וחלוקת השטח, לפי תוכנית שהנתבעת ערכה, למעט כמה קירות שהנתבעת ביקשה שיישארו (ש' 22-28 בעמ' 28, ש' 5-6 ש' 11-12 וש' 21-22 בעמ' 29 לפרוטוקול). כסיכום ביניים - מהראיות ומחוזה השכירות עולה כי נושא השבת המצב לקדמותו אינו עולה מהוראות חוזה השכירות ואף לא היתה זו כוונת הצדדים בעת חתימתו. בכך נדחות טענות התובעות בכל הנוגע לחיוב הנתבעת להשבת המצב לקדמותו ככל שהינו נובע מחוזה השכירות. יחד עם זאת מהראיות עולה כי בשלב מאוחר יותר ועל רקע עיקול זמני שהוטל על חשבון הנתבעת בבנק לאומי הוסכם כי הנתבעת תפעל להשבת הנכס לקדמותו ומנגד מר שפרן ידאג להקטנת היקף העלויות בחוות הדעת ולהסרת העיקול (סעיפים 65-69 לתצהיר מר ג'יאנג מוצג נ/8). גרסה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של מר ג'יאנג ואף קיבלה חיזוק במכתבו של מר שפרן מיום 30/3/2009 (מוצג נ/5) כדלקמן: "1. בהמשך לפגישתנו בתאריך 26/3/09 ולבקשת נציגי "חברת CCECC" הריני מאשר כי במידה ועובדי חברת CCECC יהרסו ויפנו לחלוטין את כל הקירות והיציקות בשני המתחמים המסומנים בקווים אלכסונים וכן יהרסו ויפנו את כל הקירות המסומנים בשחור, אני כמובן יפחית (כך במקור, י.מ.) מהתביעה את סעיפים 1-6 בשמאות המצורפת לתביעתי." למעשה נערך בין הצדדים הסדר נוסף שמטרתו היתה להסיר העיקול הזמני שהוטל על הנתבעת בתנאי שהנתבעת תשיב מצב הנכס לקדמותו. בעקבות זאת, פעלה הנתבעת להשבת המצב לקדמותו (סעיף 67 למוצג נ/8) כאשר במכתב מיום 5/4/2009 (נספח יג' למוצג נ/7) מאשר מר שפרן (הדגשה לא במקור): "עובדי חברת CCECC הרסו ופינו את הקירות והיציקות כפי שסוכמו איתי ולשביעות רצוני". לכאורה ונוכח המכתבים לעיל, הרי שמר שפרן אישר כי הנתבעת פעלה להשבת מצב הנכס לקדמותו ולשביעות רצונו. חרף זאת, בכתב תביעתן טוענות התובעות לנזקים ולהשבת מצב המצב לקדמותו ומצרפות חוו"ד מומחה מיום 19/1/2009 והשלמה לחווה"ד שנערכה ביום 25/11/2009 ולאחר שהנתבעת פעלה לביצוע חלק מהעבודות. מר שפרן נחקר בעניין. בחקירתו הנגדית מאשר כי תיקן בעצמו את "המצב", השלים את רוב התיקונים באמצעות פועלים אך אין בידו קבלות. (ש' 9-25 בעמ' 24 לפרוטוקול). עיון בחוו"ד המומחה מלמד כי המומחה נסמך בחוות דעתו על נתונים שניתנו על ידי מזמין חוות הדעת מר שפרן. למומחה לא הוצגו אסמכתאות או תמונות מהן יכול היה המומחה להתרשם מהנכס בטרם ביצעה בו הנתבעת עבודות (ש' 20-22 בעמ' 9 לפרוטוקול). אם כן, אין בחוו"ד המומחה להועיל באשר לסוגית "השבת המצב לקדמותו". נוכח האמור לעיל, קביעתי היא כי אמנם היתה לנתבעת חובת השבת המצב לקדמותו מכוח הסדר שהושג בין הצדדים מאוחר לחוזה השכירות ואולם, עם זאת, מהראיות עולה כי הנתבעת פעלה בהתאם להסדר ומכתבו של מר שפרן לנתבעת מיום 5/4/2009 בו הינו מאשר כי הנתבעת ביצעה שינויים בנכס לשביעות רצונו, לא נסתר. טענות התובעות בסוגיה הנדונה לא הוכחו דיין, התובעות אינן מצרפות קבלות שיש בהן כדי להעיד על התיקונים שבוצעו על ידן להשבת המצב לקדמותו ואין די בחוות הדעת שהוגשה, נוכח האמור. לסיכום סוגיה זו הרי שהטענה כי הנתבעת לא פעלה להשבת המצב לקדמותו, לא הוכחה במידה הנדרשת. סוגיית תשלום דמי שכירות לחודש 12/2008 ועד לחודש 4/2009 - למול טענות הקיזוז התובעות טוענות כי הנתבעת חייבת בדמי שכירות עבור חודש 12/2008 סך של 29,069 ₪, הוא הסכום הרגיל שנקבע בחוזה השכירות בגין כל חודש שכירות. כמו כן, בגין החודשים 1/2009 ועד לתום חודש 3/2009 (המועד בו פונה הנכס): בעבור תקופת השכירות שהוארכה שלא בהסכמתן סך של 2,000 ₪ ליום, ובמידה ותתקבל טענת הנתבעת באשר להארכת החוזה בהסכמה - אזי יש להעמיד את הסכום על 29,069 ₪ לכל חודש למשך 3 חודשים אלה. התובעות מתנגדות לטענת הקיזוז של הנתבעת, לפיה יש לקזז סכומים אותם שילמה להתאמת הנכס מול דמי השכירות וטוענות כי סוגיית ייעוד הנכס הינה עניין בין התובעות לעירייה ובפועל לנתבעת לא נגרם נזק. לעניין הדרישות הנוספות להתאמת הנכס שעלו על ידי כיבוי האש, הרי שהנתבעת התאימה את הנכס למגורי עובדיה ובכלל זה יצרה "חלל פתוח" כמעט לחלוטין אשר הצריך פעולות נוספות למיגון הנכס. התובעות לא קיבלו על עצמן התחייבות לביצוע פעולות נוספות שינבעו מעבודות שתבצע הנתבעת ומכאן, שאין לקבל טענת הנתבעת בעניין. באשר לטענות הנתבעת לפעולות הכספיות שביצעה, הרי שלא הוכחו דיין. בהתייחס לחודש 4/2009 - התובעות טוענות כי הואיל והנכס לא הוחזר לתובעת במצב בו נמסר לא ניתן היה לעשות בו שימוש ויש לחייב את הנתבעת בגין החודש בו הושבת הנכס. ביחס לטענה זו יצוין כבר כעת כי אין בידי לקבל טענה זו לתשלום בגין חודש זה ולזאת נוכח קביעתי לעיל כי לא הוכח כנדרש כי הנתבעת לא השיבה מצב הנכס לקדמותו כמוסכם בין הצדדים. הנתבעת טוענת מאידך כי אינה חייבת בדמי השכירות, כנטען, ומבקשת לקזז דמי השכירות כנגד הנזקים אותם תיקנה בעצמה. לטענתה, נגרם לה נזק כאשר התובעות פעלו בחוסר תום לב עת שלא התאימו את הנכס למטרת מגורים, כנדרש. נזק אשר מסתכם בסכום של 134,606 ₪ לא כולל מע"מ, שהוצא על ידי הנתבעת בכדי להתאים את הנכס למגורי עובדיה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כפי שהוסכם מראש ובחוזה השכירות, הרי שמטרת השכירות היא לאפשר מגורים לעובדיה. למעשה התובעות, באמצעות מר שפרן יצרו מצג שווא לפיו הנכס מותאם למגורים. לאחר הודעות מטעם הרשויות השונות של ניתוק מים וחשמל ופינוי הנכס הנתבעת נאלצה לבצע את הפעולות הכספיות הבאות: התקנת יציאת חרום, התקנת דלת אש, הקמת מערכת מתזים, התקנת מפסק חשמל אוטומטי, התקנת מערכת גילוי וכיבוי, תשלום חודשי בגין הצבת איש בטיחות במושכר, עלות מר איתן לידור, שכר עבודה וייעוץ בגין הפעילות של יועץ החברה, תשלום עבור עבודת עו"ד אייל הראל שנעשתה במטרה להביא לפתרון שיאפשר המשך מגורי עובדי הנתבעת בנכס. למעשה, הנתבעת אינה מכחישה את הטענה לפיה לא שילמה את דמי השכירות הנטענים אלא טוענת לזכותה לקזז דמי השכירות לנוכח מחדלי התובעות אשר לא פעלו בהתאמת הנכס למגורים וכפי שהוסכם בחוזה השכירות. הכרעה ממסכת הראיות ומסעיף 5 לחוזה השכירות עולה כי מטרת החוזה היתה למגורי עובדי הנתבעת. נשאלת השאלה כיצד עניין זה משפיע על שאלת התשלום והקיזוז הנטען. ממוצג נ/2 וחקירתו של מר שפרן עולה כי התובעת 1 שכרה את הנכס מהבעלים המקורי (חברת ש.י.פ.ק.בע"מ) בסמוך למועד החתימה על חוזה השכירות מול הנתבעת (יומיים קודם, ביום 20/2/2007) כאשר מטרת השכירות המוצהרת הינה "לשכן בו, בכפוף להוראות כל דין, עובדים זרים מענף הבניין". יתרה מכך, הצהירה התובעת 1 כי ידוע לה ביחס לנכס כי הנכס "במצבו הנוכחי אינו מתאים לכל שימוש, לא כל שכן לשימוש של מגורים" (עמ' 1 למוצג נ/2). מר שפרן אישר בחקירתו כי הסכם זה נחתם לצורך ובהקשר לחתימת חוזה השכירות עם הנתבעת (ש' 9-18 בעמ' 17 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר שפרן באשר לסעיפים האמורים בהסכם עם ש.י.פ.ק וייעוד הנכס, השיב כדלקמן (בעמ' 18 לפרוטוקול): "ש. למה חתמת על חוזה שבו אומר לך אדון ארונסון ברחל בתך הקטנה שאתה יודע שבמצבו הנוכחי הוא לא מתאים לאותו שימוש שהוא השימוש שלשמו השכרת את הנכס לסינים? ת.        הסעיף הזה בכלל לא מדבר על שימוש תכנוני. הוא מדבר מבחינת מצבו הפיזי. ש.        ומה מבחינה תכנונית? ת.        לא כתוב פה כלום. הסעיף הזה לא מדבר על זה. ש.        אני מפנה להואיל השני מלמעלה. הכוונה היתה לאותם סינים? ת.        בודאי. ש.        מה היה היעוד התכנוני/משפטי של הבניין הזה במועד ביום 20/2/07? ת.        היתה על זה מחלוקת ארוכה ביני לבין עיריית חיפה... בתב"ע המקום מיועד בשימוש גם למגורים וגם לתעשיה ומסחר. ש.        שלושת השימושים האלה רשומים בתב"ע? ת.        כן. והראשון כתוב מגורים. ש.        תואיל להסביר אם היה צריך לשלם פה תשלום כלשהו כדי להכשיר למגורים? ת.        תשלום למי? כדי לתת שימוש חורג? לא. ש.        אז אתה בעצם אומר שבשעה שאתה חתמת על החוזה עם הסינים בעצם אפשר היה להשתמש בנכס הזה למגורים? ת.        להבנתי כן. ש.        מה טענה העירייה? ת.        היא טענה לאחר שחתמתי על החוזה שהיתר הבניה ולא התב"ע הוצא למלאכה, אבל אין שום בעיה לעשות שימוש חורג ואני לא אצטרך לשלם כלום. " בנוסף, לתיק הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם נציג האגף לרישוי ופיקוח על הבנייה בעירית חיפה (מוצג נ/3). כך גם הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מזכירת ועדת הערר של משרד הפנים במחוז חיפה (מוצג נ/4). מהנספחים שצורפו למוצגים אלה ניתן ללמוד כי השימוש שנעשה בנכס לצורך מגורים לא תאם את השימוש המאושר באותן רשויות שניתן במקור לצרכי מסחר ותעשיה. כך למשל נרשם במכתב מיום 14/8/2007 מאת אגף הרישוי ופיקוח על בניה לתובעת 2 (נספח ד' למוצג נ/3): "בביקורת מפקח משרד זה ביום 19/6/07 במקום הנדון נמצא כי במקום המיועד למסחר הינכם משתמשים למגורי עובדים זרים ללא היתר בניה כחוק...". כמו כן נספח א' למוצג נ/3 מעיד על פניית התובעות או מי מטעמן לגורמים בעיריית חיפה לשם קבלת אישור לשינוי ייעוד הנכס למגורים עוד ביום 8/2/2007, קרי אף בטרם חתימת חוזה השכירות. נספח ז' למוצג נ/3 מעיד על כך שהתקיימו פגישות בין מר שפרן לגורמים בעיריית חיפה בעניין בקשה להתאמת הנכס למגורי פועלים שהוגשה על ידו. בנוסף, מר שפרן אישר בחקירתו כי כחלק מעבודתו הינו עוסק בקידום תב"עות בעירית חיפה (ש' 23-24 בעמ' 17 לפרוטוקול) וכן כי יזם את ההליכים בוועדת הערר המחוזית (ש' 9-10 בעמ' 22 לפרוטוקול), זאת כפי שעולה גם ממוצג נ/4. כסיכום ביניים עולה מתוך מכלול ראיות אלה כי אכן היתה בעייתיות עם ייעודו של הנכס לצרכי מגורים מול הרשויות וכי התובעות או מי מהן ולרבות מר שפרן הם שטיפלו בעניין זה מול הרשויות. לפיכך, האחריות בנושא זה של ייעוד הנכס למגורים, חלה על התובעות. מנגד ויחד עם האמור, כפי שקבעתי לעיל, הוסכם בין הצדדים כי על הנתבעת היתה מוטלת מלאכת התאמת הנכס לצרכיה, קרי מגורי עובדיה. על כן יש לבחון האם ההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעת ואשר את קיזוזן ואת עלותן הינה דורשת, נובעות משאלת ייעוד הנכס אשר האחריות לגביו חלה על התובעת (כטענת הנתבעת) או נובעות מהתוספות וההתאמות שביצעה הנתבעת אשר האחריות לכך חלה עליה (כטענת התובעות). בהתייחס לכך, מהראיות עולה כדלקמן: -מר אמין ג'יאנג, בחקירתו מעיד על הפעולות שבוצעו להתאמת הנכס למגורים על ידי הנתבעת עצמה. מחקירתו עולה כי העבודות להן היתה אחראית הנתבעת בוצעו כ"תוספת" לפעולות שביצעו התובעות ולנוכח שינויים בנכס אשר הנתבעת אחראית להן. מר ג'יאנג נשאל והשיב (ש' 12-28 בעמ' 30 לפרוטוקול): "ש. למען האמת האם מר שפרן בנה את המערכת החשמל בתוך החדרים ושילם על כך ולא CCECC. מה ידוע לך שקרה בפועל? ת. אני לא זוכר בדיוק. אני זוכר שעל פי החוזה תפקידו לבצע את זה. כנראה שהאמת היא זו שחלק מעבודות החשמל והתקנת החשמל ביצע מר שפרן וחלק ביצענו אנחנו בעצמנו על פי הצרכים. .. ש. זה נכון שבשלב מסוים ביצעתם עבודות מסוימות הנוגעות למערכת המתזים? ת. נכון. אנחנו ביצענו, אבל זה היה לקראת הסוף. כמעט לקראת סוף תקופת השכירות. ש. האם נכון שכאשר ביצעתם את אותן עבודות הנוגעות למתזים לא ביצעתם אותה מאפס אלא רק היה עליכם לערוך תוספות. ת. כן." אין מחלוקת ואף לא נטען אחרת, כי הנתבעת קיבלה את הנכס לידיה לאחר שהתובעות ביצעו את הנדרש מהן בהתאם לחוזה השכירות, כך שיתר הפעולות עקב ביצוע החלוקה הפנימית של הנכס היו באחריות הנתבעת. יתרה מכך, כמפורט לעיל, בהתאם לסעיף 8.5 לחוזה השכירות הנתבעת היא שלקחה על עצמה את האחריות ואת העלויות של התאמת הנכס לצרכיה, כאשר נקבע כי אם יערך שינוי בנכס עלותו תחול על הנתבעת והיא לא תהא רשאית לדרוש השבת עלויות השינוי. לתמיכה בטענתה לתשלום בגין פעולות שבוצעו בנכס מצרפת הנתבעת חשבוניות (צורפו למוצג נ/7) כגון: התקנת מערכת ספרינקלרים, חיתוך קירות גבס, פינוי פסולת, התקנת חלון חדש, התקנת דלת אש, התקנת מפסק חשמל אוטומטי והתקנת מערכת גילוי וכיבוי. כמו כן, הנתבעת מצרפת "הצעת מחיר לשמירה" וחשבוניות בגין שמירה, הגם שמר ג'יאנג בחקירתו לא ידע להצביע על קבלות לתשלומים שבוצעו בגין השמירה. כך גם לא הוכחה דיה הטענה כי הוצב במקום "איש בטיחות אש" באשר לא הובא לעדות אותו אדם או נציג אותה חברה ולא ניתנו לכך ראיות מספיקות. מר איתן לידור אשר שמו הוזכר רבות כמי שטיפל ופיקח על עניין דרישות כיבוי האש ואף צורפה חשבונית אשר נטען כי שולמה לו עקב עניין כיבוי האש (סעיף 44.1 למוצג נ/8, נספח ט'7 למוצג נ/7) לא הובא לעדות - דבר אשר פועל לחובת הנתבעת הואיל ועדותו נדרשת בעניין ולא היתה כל מניעה ממשית להביאו (ש' 25-28 בעמ' 19, ש' 1-13 בעמ' 20, ש' 24-27 בעמ' 31, ש' 21-24 בעמ' 35, ש' 27-28 בעמ' 36 וש' 1 בעמ' 37 לפרוטוקול). זאת, מעבר לכך שהחשבונית שצורפה עניינה ב"ייעוץ עבור בניית מנהרות הכרמל" ולא הוכח ההקשר הנטען לכיבוי האש. ממוצג נ/4 עולה כי דרישות כיבוי האש נבעו דווקא מדרישות בטיחות למבנה לאור אופן שיכונם של העובדים ולא מסוגיית ההיתר החורג מהיעוד המקורי. כך לדוגמה נקבע בהחלטת ועדת הערר המחוזית מיום 31/7/08 :"2. על אף שלא הוצא היתר, הסכימה המשיבה (קרי, הועדה המקומית לתכנון ובניה - י.מ.) להסתפק, בשלב זה, באישור רשות הכבאות, כי המבנה בטוח למגורי אדם. רשות הכבאות ערכה בדיקה, ומצאה ליקויים המצריכים תיקון, על מנת שניתן יהיה לאשר את הבניין כבטוח... הליקויים טרם תוקנו, על כן הוציאה המשיבה הודעת ניתוק לתשתיות החשמל והמים". "4. בדיון שבפנינו הבהירה המשיבה כי היא מוכנה שלא לנקוט באמצעים דרסטיים של ניתוק מתשתיות של המבנה, על אף שמדובר בשימוש חורג בהיקף משמעותי, ובלבד שלא יועמדו העובדים הזרים בסיכוני בטיחות חמורים...". לסיכום סוגיה זו עולה כדלקמן: מחד, הוכח כי התובעות פעלו ברשויות לשם התאמת הנכס לצרכי מגורים ולמניעת פינוי העובדים מהנכס. מאידך, פעולות הנתבעת בנכס והוצאותיה עקב כך נבעו מהצורך שלה להתאמת הנכס לצרכיה, בעקבות שינויים שביצעה מיוזמתה לצורך אכלוס עובדיה ועל מנת להטיח את בטיחותם. על כן, בגין פעולות אלה אין התובעות מחויבות בתשלום. טענת הנתבעת לקיזוז תשלומים אשר נבעו מדרישת מכבי האש בשל אי התאמה לייעוד הנכס לא הוכחה דייה, כאשר הנטל בסוגיה זו מוטל על הנתבעת. נהפוך הוא, מראיות עולה כאמור כי הרשויות היו מוכנות להתגבר על חוסר ההתאמה בייעוד הנכס ובלבד שאופן ודרך השימוש בו יהיו בטיחותיים. שעה שהנתבעת נטלה על עצמה את אופן השימוש בנכס ולרבות כמות העובדים ששהו בו, אופן חלוקתו, עריכת פוליסת ביטוח וכו' - היא שאחראית גם לנושא בטיחות עובדיה. לכן, הגם אם נתגבר על טענות התובעות באשר לערכן הראייתי של החשבוניות וההוצאות הנטענות בהעדר העדת עורכי המסמכים, עדיין לא הוכח ברמה הנדרשת כי על התובעות הנטל לשאת בתשלומים. יצוין כי טענת הנתבעת שהועלתה בתצהירו של מר ג'יאנג בעניין גובה התשלום היומי המוסכם בהתאם לחוזה השכירות (סעיף 73 למוצג נ/8) נזנחה בסיכומיה, כך שאין ליתן לה משקל. כך גם, לאור הקביעות דנן, מתייתר הצורך לדון בטענות הנתבעת באשר להעדר תום לב במשא ומתן, שכן אין בהן בכדי לשנות מהמסקנות דנן. לסיכום פרק זה - הנתבעת לא עמדה בנטל להוכחת טענתה לקיזוז ולהוצאות הנוספות ועל כן חייבת בתשלומי דמי השכירות, בהתאם לחוזה השכירות, לחודש 12/2008 סך של 29,069 ₪. בעבור תקופת השכירות שבין חודש 1/2009 ועד סוף חודש 3/2009 שהוארכה שלא בהסכמת התובעות, הינה חייבת סך של 2,000 ₪ ליום (ביחד: 180,000 ₪). סה"כ לסעיף זה : 209,069 ₪. נזקים לאיטום המבנה התובעות טוענות בסיכומיהן כי הנתבעת גרמה לנזקים לאיטום המבנה ומפנות לחוו"ד מטעמן. יוזכר שוב כי לאור קביעתי לעיל מתייתר הצורך בדיון בחלק בחוות הדעת אשר מתייחס לנזקים המיוחסים להשבת המצב לקדמותו. בענייננו נותרה שאלת הנזק לאיטום הגג. התובעות טוענות כי נושא הנזקים לאיטום המבנה הועלה בפני הנתבעת עוד במכתב מיום 6/8/2008 (נספח ב' למוצג ת/2) אך הנתבעת לא פעלה לתיקון הנזק. מדובר בנזק בסך של 61,490 ₪ לפני מע"מ. המומחה בחקירתו הבהיר כי ראה וצילם את המקומות בהם נראו הפגמים (ש' 21-27 בעמ' 11 לפרוטוקול). הנתבעת בסיכומיה אינה מתמודדת עם הנטען באשר לנזק שנגרם לאיטום הגג ובכך נזנחו טענותיה, ככל שהיו בעניין. יוצא כי טענת התובעות לא נסתרה ובעניין זה יש לאמץ את קביעת המומחה לעניין עלות הנזק לאיטום הגג בסך של 61,490 ₪ לפני מע"מ, קרי: סך של 71,328 ₪. הפקדה מראש עבור שני חודשי שכירות אין חולק כי בידי התובעות נותר סך של 58,138 ₪ שווה ערך לשני חודשי שכירות אשר הופקד בידי התובעת 1 כבטוחה בתחילת חוזה השכירות. סכום זה מופקד ללא קשר לבטוחה הנוספת של הערבות הבנקאית שלא הופקדה על ידי הנתבעת כאמור. סכום זה של 58,138 ₪ יופחת מחיוביה של הנתבעת. סוף דבר התובעות בת.א. 4762-02-09 הרימו את הנטל הנדרש להוכיח כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם לחוזה השכירות למען הארכת תקופת השכירות. הוכח כי על הנתבעת לשלם דמי השכירות לתקופה שבין חודש 12/2008 ועד לתום חודש 3/2009, ועלות הנזק שנגרם לאיטום הגג בתקופת שכירות הנכס. מאידך, טענת התובעות באשר לחובת הנתבעת להשבת המצב לקדמותו, נדחית. התביעה בת.א. 13487-05-09- נדחית. לפיכך התביעה בת.א. 4762-02-09 מתקבלת בחלקה ובאופן הבא: על הנתבעת לשאת בתשלום: בגין דמי השכירות - סך של 209,069 ₪. בגין נזק לאיטום הגג - סך של 71,328 ₪. סיכום ביניים - 280,397 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 58,138 ₪. סה"כ לתשלום - 222,259 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. על כן הנני מורה כי הנתבעת בת.א. 4762-02-09 תשלם לתובעות, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מהיום, סך של 222,259 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, בהתאם לתקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 ונוכח זכיית התובעות בתביעתן, ימשיך העיקול הזמני שניתן ביום 16/2/2009 לעמוד בתוקפו עד לביצוע פסק הדין במלואו. פינוי מושכרפינוי מקרקעיןשכירותפינוי