מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול החלטת רשות בבית משפט אזרחי: בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף, שהוגשה מכח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן-"תקנות סדר הדין האזרחי"). העובדות הצריכות לענין: 1. התובעת הינה בעלת מניות בחברת אלפא קטרינג (להלן:"החברה"). 2. אין חולק כי הנתבעת פעלה בהליכים כלפי התובעת לגביית חובה של החברה הנובע מאחזקת נכס בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה (להלן:"חוב הארנונה") . לטענת התובעת, ב"קליפת האגוז", ההליכים כנגדה ננקטו שלא כדין הואיל והם נוגדים את סעיף 119 לחוק מס הכנסה ובהתאם לו ניתן לנקוט בהליכי גביה כנגד בעלי חברה רק בתנאי שהחברה התפרקה או שבוצעה בה העברת נכסים ללא תמורה- תנאים אשר לא התקיימו במקרה בפני. הסעד המבוקש: 4. נוכח האמור הוגשה על ידי התובעת תביעה במסגרתה עותרת התובעת למתן צו מניעה ולפיו על הנתבעת להימנע מביצוע כל פעולת גבייה כנגד התובעת הנוגעת לחוב הארנונה האמור וכן, למתן צו הצהרתי ולפיו חוב הארנונה אינו חל על התובעת אלא על החברה בלבד. טענות הצדדים לעניין הסמכות העניינית: 6. לטענת התובעת, הואיל וכנגד התובעת ננקטו הליכים לגביית החוב ובכלל זה הוטלו עיקולים שונים, הרי שהתביעה לפסק דין הצהרתי מגלמת בתוכה תביעה כספית. כיוון שכך, הסמכות לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לעניינים מנהלים. 7. הנתבעת מצידה טוענת כי דין התביעה להדחות על הסף מפאת העדר סמכות מקומית וזאת, הואיל והתביעה אינה לסעד כספי אלא לפסק דין הצהרתי ולצו מניעה וזאת, כפועל יוצא מטעות בהחלטתה של הרשות המקומית וכיוון שכך, הרי שהיה על התובעת להגיש התביעה כעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. דיון והכרעה: סמכות בתי המשפט לעניינים מינהליים מוסדרת בסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 (להלן- "החוק") הקובע לאמור: "5. בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית ( להלן- תובענה מנהלית); (4) ענין מנהלי או אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק." "רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ- רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין. "החלטה של רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ- החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל. בתוספת הראשונה לחוק נקבעו העניינים בהם ידון בית משפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירה נגד החלטה של רשות, ובמסגרתם קובע סעיף 8 לתוספת כך:   "רשויות מקומיות- החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה , "אישור" - בכ דרך ולרבות החלטה שלא לאשר." 9. אין חולק כי הנתבעת הינה רשות מקומית. זאת ועוד, אין חולק כי בהתאם לפסיקה הסמכות העניינית הינה נגזרת של הסעד (ראה - ע"א 510/82 רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז(3) 1, עמוד 13-14.) ברע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (19/9/05) נדרש כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) לגדור את גדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים מקום בו הנתבעת הינה רשות מקומית ובהתבסס על ההלכה ולפיה הסמכות הולכת אחרי הסעד איבחן כבוד השופט גרוניס וקבע כי : "כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית. ניתן לראות זאת בבירור משבוחנים את התוספת השלישית לחוק. בתוספת זו (יחד עם סעיף 5(3) לחוק) נקבע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים יש סמכות לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז. זה המקרה היחיד בו בית המשפט לעניינים מינהליים הוסמך, לעת הזו, לדון בהליך נגד רשות מינהלית כאשר הסעד הנתבע בו הינו סעד כספי. אף אם נבחן את הענין מן ההיבט הדיוני, נמצא שאין יסוד לטענה שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בתביעת השבה המוגשת נגד רשות מקומית." כן ראו דברי כבוד השופט עמית בת"א (חיפה) 813/04 - מילגד בע"מ נ' מועצה אזורית מטה אשר (28.4.08): "... ככלל, הסמכות הולכת אחר הסעד, ולכן, תביעת השבה כספית בגין ארנונה שנגבתה שלא כדין, תידון על ידי בית המשפט האזרחי המוסמך על פי סכום התביעה - ע"א 9657/02 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עיריית קרית גת פ"ד נח(6) 164 (2004); ת"א (מחוזי ת"א) 1664/00 מולטיליין סרוויס אינטרנשיונל בע"מ נ' המועצה המקומית גבעת שאול (ניתן ביום 23.9.2007); רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (ניתן ביום 19.9.2005) (שם היה מדובר בתביעת השבה של היטלי סלילה ותיעול)." בבש"א (תל-אביב-יפו) 31452/08 - עיריית תל אביב נ' מרכז משען בע"מ, (16/7/09) הוסיף בית המשפט המחוזי והטעים את הטעם אשר מונח בבסיס ההבחנה הנוגעת לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים כדלקמן: "תביעה שהסעד האופרטיבי שלה הינו כספי, מקומה איננו בבית המשפט לעניינים מנהליים אלא בבית משפט אזרחי לפי סכום התביעה (רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (לא פורסם, 19.9.05), פסקאות 2-3; רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (לא פורסם, 12.7.05) פסקה ד(4)) (בשני סייגים הקבועים בתוספת השלישית לחוק, לפיו בית משפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז, ובתביעה כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו - 2006, שאינם המקרה שלפני). כזוהי תביעת ההשבה והקיזוז כאן; על מנת לזכות בה, יש לקבוע לא רק שגבייתן של האגרות ממשען היתה לא חוקית (השוו לרע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה, פ"ד נד(2) 16 (2000) ודנ"א עיריית חיפה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 332 (2002) בדבר אי חוקיות אגרת אשפה שגבתה עיריית חיפה), אלא גם לערוך ברור עובדתי מקיף ולהביא ראיות האם שולמו אותן אגרות ומה היה סכומן. " מן הכלל אל הפרט: לאחר שבחנתי את הטענות וההלכות הרלוונטיות אשר הובאו לעיל, הנני סבורה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל. כך, התביעה בפני מראשיתה ועד אחריתה נסבה על החלטת הרשות המקומית לנקוט בהליכי גבייה כנגד התובעת, בנסיבות אשר ,לטענת התובעת, מנוגדות לדין. נוכח הביקורת האמורה על החלטת הרשות עותרת התובעת לסעדים הצהרתי ומניעתי, במסגרתם היא מבקשת למעשה לבטל אל החלטת הרשות המנהלית ולהורות - בניגוד להחלטתה האמורה - על בטלות ההליכים ומשכך- הפסקתם. אציין כי ב"כ התובעת , מודע להלכות הנוגעות לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בסעדים הצהרתיים - בהבדל מסעדים כספיים, הפנה בטיעונו בפני לפסקי דין במסגרתם- הגם שנתבע סעד ההצהרתי, נקבע כי הואיל ומדובר בסעד הצהרתי אשר בבסיסו סעד כספי - הרי שהסמכות לדון בסעד כאמור, נתונה לבית המשפט האזרחי. אינני סבורה כי ההלכות אליהן הפנה ב"כ התובעת יש בהן בכדי לסייע לתובעת הואיל ועיון בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובעת מעלה כי בפסקי הדין האמורים , נבחן הסעד לגופו ובית המשפט קבע כי- הגם שהסעד הוגדר כהצהרתי - הרי שהוא בפועל סעד כספי במסווה. שונים הם פני הדברים במקרה בפני בו ,אין מדובר בתביעה כספית במסווה של פסק דין הצהרתי, אלא בתביעה לסעד הצהרתי אשר הגדרת הסעד מגלמת נכונה את מהותו- תקיפה של החלטת הרשות ובקשה להכרזה על בטלותה. כיוון שכך, מצויה התביעה כל כולה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ואין לבית המשפט האזרחי כל סמכות לדון בה. סוף דבר- נוכח האמור והמפורט לעיל, הנני מקבלת הבקשה לסילוקה של התביעה על הסף ומורה על מחיקת התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. רשויות מקומיות