במסגרת בקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון: (א) האם הניחה המשיבה תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרשת המשיבה לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה. המבקשים, מצידם, יוכלו להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניחו תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר. (ב) האם הראתה המשיבה שאם לא יינתן הצו היא תתקשה במימוש פסק הדין; (ג) האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה או המבקשים. במסגרת בחינת מאזן הנוחות, על בית המשפט לבחון נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול (ד) האם עמדה המשיבה בדרישות תום הלב וניקיון הכפיים. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לביטול צו עיקול: להלן החלטתי בבקשת המבקשים להורות על ביטול צו העיקול: המשיבה, יוניברסל מקאן בע"מ, אשר עוסקת בתחום הפרסום והמדיה, והמבקשת 1, מטר פלוס בע"מ, אשר עוסקת בתחום הפקות המקור, נקשרו ביניהן ביום 10.6.2007 בהסכם לשיתוף פעולה, כאשר בהסכם נקבע מנגנון שהוגדר כ"מרכז רווח", באמצעותו אמורים היו הצדדים להסדיר את הפעילות הכספית ולחלוק ברווחים. שיתוף הפעולה בין הצדדים כאמור הגיע לקיצו ביום 1.4.2011 במסגרת הסכם שהוגדר כ"הסכם היפרדות" (להלן - "הסכם ההיפרדות"), אשר כלל הוראות שונות על-פיו אמורים היו הצדדים להסדיר את הפסקת ההתקשרות ביניהם. כל אחד מהצדדים נטל על עצמו חיובים שונים, חלקם חיובים הצופים פני עתיד. בהתאם לסעיף 4.1 להסכם ההיפרדות "בתמורה להעברת מלוא הזכויות בפריטים למטר כאמור, תשלם מטר למקאן סכום של 1,000,000 בתוספת מע"מ (להלן: התמורה) ₪ על פי הפירוט כדלקמן: 4.1.1 400,000 ₪ במהלך התקופה שעד ולא יאוחר מיום 31.12.2011" (הוראת סעיף 4.1.2 אינה רלבנטית להליך הנוכחי על כן היא אינה מובאת כאן); בסעיף 7.1 להסכם ההיפרדות נקבע כי "חוב מטר בגין מקדמה הינו 680,000 ₪ .....", אשר חלקו (סך של 80,000 ₪) ישולם על דרך של קיזוז (סעיף 7.2.1 להסכם ההיפרדות), בעוד ש"יתרת חוב המקדמה תשולם ב - 24 תשלומים חודשיים שווים במהלך השנים 2012 ו - 2013 ... החל מחודש ינואר 2012" (סעיף 7.2.2 להסכם ההיפרדות). המבקש 2 ערב לקיום מלוא התחייבויות המבקשת 1, כאשר המבקשת 3 ערבה לקיום ההתחייבויות בסעיף 7 להסכם ההיפרדות. בהסכם ההיפרדות כלולות הוראות המתייחסות לאפשרות לפיה המשיבה תהא זכאית לרווחים נוספים מהפעילות המשותפת, בעוד שככל ש"ייווצר מתחום הפעילות, רווח, כהגדרתו בסעיף 4.5 להסכם (ההסכם משנת 2007, י.נ.), תהא זכאית מטר לבונוס השני והמפורט בסעיף 4.4 להסכם" (סעיף 8 להסכם ההיפרדות). לצורך קיום התחייבויות שונות על פי הסכם ההיפרדות נקבעו בסעיף 9 להסכם ההיפרדות - שכותרתו "שקיפות ועיון במסמכים" - הוראות בדבר זכאותו של כל צד לקבל לעיונו מידע ומסמכים רלבנטיים. בכל הקשור להתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה כלפי המבקשת 1, נקבע כי "מקאן תעביר למטר ו/או לעמי כל מסמך או דו"ח או מידע שיידרש .... מקאן מתחייבת לשתף פעולה ולפעול בשקיפות מלאה ולהמציא כל מסמך או דו"ח שיידרש ...." (סעיף 9.2 להסכם ההיפרדות). המועד שנקבע לתשלום הסך של 400,000 ₪ חלף, כאשר המבקשת 1 נמנעה מביצוע התשלום; כמו כן, המועד לביצוע התשלומים הראשונים של החזר דמי המקדמה הגיע, כאשר המחאות שנמסרו למשיבה חוללו. בנסיבות כאמור, המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה כספית ע"ס 1,000,000 ₪ (המשקף את הסך של 400,000 ₪ וכן את דמי המקדמה, במלואם, כאשר הבסיס להגשת התביעה בגין מלוא שיעור דמי המקדמה הוא גילוי דעתם של המבקשים שדמי המקדמה לא ישולמו), ובמקביל עתרה בבקשה להורות על הטלת עיקול זמני על זכויות המבקשים אצל מחזיקים שונים. ביום 14.2.2012 ניתן צו עיקול זמני (להלן - צו העיקול). המבקשים עתרו בבקשה לביטול צו העיקול, בין היתר, על יסוד הטענה לפיה המשיבה נמנעה מלפעול בהתאם להתחייבויותיה על פי הסכם ההיפרדות ולחשוף בפני המבקשת 1 נתונים ומסמכים רלבנטיים, ועל יסוד הטענה בדבר זכאות לביצוע קיזוז. המצהירים מטעם הצדדים נחקרו והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. הדין: במסגרת בקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון: (א) האם הניחה המשיבה תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרשת המשיבה לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 522). המבקשים, מצידם, יוכלו להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניחו תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר (ר"ע 490/86 יונה יונה נ' דן מקמילן (פ"ד מ(4) 115); (ב) האם הראתה המשיבה שאם לא יינתן הצו היא תתקשה במימוש פסק הדין; (ג) האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה או המבקשים. במסגרת בחינת מאזן הנוחות, על בית המשפט לבחון נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ); ו - (ד) האם עמדה המשיבה בדרישות תום הלב וניקיון הכפיים. דיון: בהסכם ההיפרדות נקבעו מועדים מדויקים לביצוע תשלומים שונים על ידי המבקשת 1 (והערבים - כל אחד כפי החלק עליו התחייב בהסכם האמור); אין מחלוקת לפיה סך של 400,000 ₪ (שאמור היה להיות משולם לא יאוחר מיום 31.12.2011) לא שולם. אין גם מחלוקת לפיה המחאות שנמשכו לפקודת המשיבה - בגין תשלום חוב דמי המקדמה עבור החודשים הראשונים - חוללו. עובדות אלו נזקפות לחובת המבקשים. המבקשים מסבירים את הימנעותם מלכבד את ההתחייבויות הכספיות כאמור, בעיקרם של דברים, על יסוד הטענה לפיה המשיבה נמנעה מלכבד את התחייבויותיה ולגלות למבקשים נתונים רלבנטיים. הסכם ההיפרדות נפרש על פני מספר עמודים, העיון בו מעלה שהוא נערך על ידי משפטנים, כאשר בהסכם קבועות הוראות ברורות באשר למועדים הרלבנטיים והוא אינו כולל הוראות לפיהן ביצוע ההתחייבויות הכספיות בגינן הוגשה התביעה מותנה בקיומן של התחייבויות כלשהן מצד המשיבה. מעבר לאמור, נסיבות העניין מלמדות שהמבקשים עצמם ידעו שעליהם לשאת בתשלום הסך של 400,000 ₪ עד ליום 31.12.2011 וכן להתחיל בביצוע התשלומים בגין חוב דמי המקדמה, שהרי המבקשת 1 פנתה אל בית המשפט, עוד קודם למועד האחרון הקבוע בהסכם ההיפרדות לתשלום הסך של 400,000 ₪, במסגרת הליך 52638-12-11, בבקשה למתן סעד זמני להורות כי "ביצועו של הסכם שנחתם בין המבקשת למשיבה ביום 1/4/2011, יעוכב עד להכרעה בתביעת המבקשת למתן חשבונות" וכי "המבקשת אינה חייבת לפרוע את התשלומים המותנים להם התחייבה במסגרת הסכם שנחתם ביניהם לבין המשיבה ביום 1/4/2011, וזאת עד להכרעה בתביעת המבקשת למתן חשבונות המוגשת בד בבד עם בקשה זו". בהחלטתו מיום 29.12.2011 דחה ביהמ"ש (כב' השופטת רחל ערקובי) את הבקשה וקבע, כי משמעות הבקשה הינה שינוי נסיבות הסכם ההיפרדות, כל זאת כאשר לא נקבע בהסכם כי תשלום החיוב הכספי על-ידי המבקשים מותנה במתן חשבונות מצד המשיבה. בעיקרם של דברים, כשם שההתחייבות להסדרת תשלומים שונים מהווה חלקי מרכזי ובלתי נפרד מההוראות שקיבלו על עצמם המבקשים במסגרת הסכם ההיפרדות, כך הוא הדין גם ביחס להוראות המחייבות שקיפות ומתן אפשרות לעיין במסמכים, אשר נטלה על עצמה המשיבה כלפי המבקשת 1 (כאמור, בהסכם ישנה גם הוראה המזכה את המשיבה בקבלת מידע, מסמכים ודוחות מהמבקשת 1). עם זאת, בעוד שההוראות המורות על ביצוע תשלומים שונים על ידי המבקשים הן הוראות דווקניות, ברורות וקצובות במועדים (שחלפו ו/או החלו), על כל הכרוך והמשתמע מכך, הרי שהליך חשיפת המסמכים והעיון בהם לא נתחם במסגרת קצובה וברורה, וממילא כל עוד לא נחשפו המסמכים (לשם מיצוי הליך זה הגישה המבקשת 1 תביעה כנגד המשיבה) לא ניתן להגיע למסקנה לפיה התגבשה זכותה של המבקשת 1 לקבלת כספים מאת המשיבה. המבקשים טוענים בסעיף 14 לכתב הסיכומים מטעמם, כי "ברור שהמשיבה 1 (המבקשת 1, י.נ.) זכאית לבצע את הסכם ההיפרדות על דרך קיזוזם של סכומים המגיעים לה, כאשר סכומים אלו לאשורם אינם ידועים לאור העובדה כי המבקשת מסתירה מידע ומסרבת לחשוף את הדוחות המאושרים שלה". בהתאם לדין, טענה בדבר זכות קיזוז יש להעלות כדרך בה נטענת תביעה (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו(3) 518). טיעון בדבר זכות קיזוז - ערוך ומפורט בהתאם לדרישות הדין - לא הוצג על ידי המבקשים, על כל הכרוך והמשתמע מכך. אין די בטיעון כללי - הגם שהוא מבוסס באופן חלקי על נתונים כספיים שהתקבלו מדיווחים שמסרה המשיבה. בהיעדר פירוט מספק, אין צורך להכריע - בשלב זה של ההליך המשפטי - בכל הקשור לטענת המבקשים לפיה טרם נערכה התחשבנות סופית (כאמור, המשיבה טוענת כי החיובים בהסכם ההיפרדות הינם חיובים מוחלטים, תולדה של התחשבנות שנערכה זה מכבר), אין צורך להכריע בשאלה האם הועמסו על "מרכז הרווח" חיובים מופרזים או שאינם רלבנטיים למוסד זה ואין מקום להכריע בטענה לפיה דיווחים שמסרה המשיבה הינם דיווחים כוזבים, שהרי גם אם ניתן לקבל את הטיעונים כאמור, אין מדובר בטיעונים מבוססים (חלקם נסמכים על נתון כספי במועד נתון, ללא התייחסות למסכת הנתונים החשבונאית המלאה, ר' למשל הטענה בדבר העלמת סך של 430,000 ₪ מהמבקשת 1, בכל הקשור לפעילות "מרכז הרווח" בשנת 2009, כאשר בשלב זה של ההליך עדיפה עלי טענת המשיבה, לפיה נתונים המתייחסים לפעילות "מרכז הרווח" עד למועד החתימה על הסכם ההיפרדות הובאו בחשבון במסגרת ההתחשבנות הכוללת, על פני גרסת המבקשים) באופן מספק להוכחת עילת קיזוז. סעיפים 4.3 ו - 7.4 להסכם ההיפרדות אומנם הקנו למבקשת (כמו גם למבקש 2, כאמור בסעיף 7.4 להסכם ההיפרדות) זכות לתשלום החיובים הכספיים "... בכל דרך או מכל מקור אחר", אולם בשעה שהמועד לביצוע התשלומים השונים הגיע ועד למועד כאמור לא התגבשה עילת קיזוז ברורה ומוצקה, לא ניתן להכיר בטענת קיזוז כאמור כפוטרת את המבקשים מביצוע התשלומים שמועדיהם הגיע. אשר לטענה לפיה החיוב בביצוע תשלומים שונים הינו חיוב לטובת "מרכז הרווח" ולא לטובת המשיבה, הרי שבכל הקשור לחיובים בגינם הוגשה התביעה - החיוב לשאת בתשלום סך של 400,000 ₪ והחיוב בתשלום דמי המקדמה - עמדת המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיו הברורות של הסכם ההיפרדות (ר' ההוראה בסעיף 4.1 להסכם ההיפרדות, שם נקבע: "בתמורה להעברת מלוא הזכויות בפריטים למטר כאמור, תשלם מטר למקאן ...."; ההדגשה שלי - י.נ.) ועם התנהלות המבקשים 1 ו - 2, בכל הקשור לתשלום חוב דמי המקדמה (ר' צילום ההמחאות - הן ההמחאות המשוכות על ידי המבקשת 1 והן ההמחאות המשוכות על ידי המבקש 2, בהן הנפרעת הינה המשיבה עצמה). עלה בידי המשיבה להניח תשתית עובדתית מספקת לביסוס יסוד ההכבדה: שיעור החוב הינו בסכום גבוה (1,000,000 ₪); המבקשים נמנעים מתשלום החוב, כל זאת בניגוד להוראות ברורות עליהן התחייבו במסגרת הסכם ההיפרדות; המבקשים פנו אל ביהמ"ש (במסגרת תיק 52638-12-11) בבקשה לפטור אותם מהתשלומים אשר מועדיהם הגיעו. ביהמ"ש דחה את הבקשה, כאשר על אף האמור נמנעו המבקשים מלכבד את החלטת ביהמ"ש ואף נמנעו מלציין, במסגרת הבקשה לביטול צו העיקול, כי פנייה כאמור אל ביהמ"ש נעשתה על ידם ונדחתה; המחאות שנמסרו על ידי המבקשת למשיבה חוללו מחמת היעדר כיסוי מספיק (הן המחאות שנמשכו על ידי המבקשת 1 והן המחאות שנמשכו על ידי המבקש 2 (אין די בטענה כללית לפיה ההמחאות חוללו מחמת מתן הוראת ביטול בלבד. ביטוי לכך אינו עולה מצילום ההמחאות); די בנתונים כאמור כדי לבסס את יסוד ההכבדה. אשר לשעבוד הקיים לטובת המשיבה, מעבר לעובדה ששעבוד זה נועד להבטחת חלק מהחוב בלבד, הרי שלנוכח טיב הנכסים ששועבדו לטובת המשיבה, היכולת להביא למימוש השעבוד הינה מוגבלת ביותר. אין מדובר בבטוחה זמינה הניתנת למימוש וודאי ובתוך פרק זמן סביר ואין מקום להסתפק בשעבוד שניתן. לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו בפני, נחה דעתי שעלה בידי המשיבה להניח תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. כמו כן, הראתה המשיבה שאם לא יינתן הצו היא תתקשה במימוש פסק-הדין, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה ובכל הקשור ליסוד תום הלב, לא מצאתי שיש לשלול מהמשיבה את הזכות להבטיח את ביצוע פסק-הדין באמצעות צו העיקול, מחמת הטעות בכל הקשור להטלת עיקול על זכויות המבקשת 3 בשיעור העולה על ערבותה. לא שוכנעתי שהמשיבה פעלה בזדון או שנגרם למבקשת 3 נזק כלשהו. אשר לשעבוד שלא נזכר בבקשה להטלת צו העיקול - אני סבור שהיה על המשיבה לציין את דבר קיומו של השעבוד באופן מפורש בבקשה כאמור. עם זאת, מאחר והבטוחה כאמור נזכרה בהסכם ההיפרדות, אשר היה בפני ביהמ"ש, וצו העיקול ניתן על אף קיומה של הבטוחה, אין עילה לשלול מהמשיבה את הזכות להבטיח את ביצוע פסק-הדין באמצעות צו העיקול, מחמת ההימנעות מליתן התייחסות פרטנית לשעבוד במסגרת הבקשה להטלת צו עיקול זמני. אשר על כן, הבקשה לביטול צו העיקול - נדחית. צו העיקול יוותר על כנו (בכפוף להחלטה שניתנה ביום 12.3.2012, עמ' 19, ש' 1 - 3). המבקשים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה ע"ס 10,000 ₪. תשלום ההוצאות ייעשה בתוך 20 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צוויםעיקול