מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסרת תנאים מגבילים בחלופת מעצר: בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 12.12.12 בת"מ 5604-07-11, שבגדרה נדחתה בקשת העורר להסרת כל התנאים המגבילים שהושתו עליו במסגרת חלופת המעצר.    1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, איומים, לקיחת שוחד ועבירה של מרמה והפרת אמונים. כתב האישום מתייחס לשלושה אישומים: על-פי הנטען באישום הראשון, העורר, שכיהן כראש עיריית קלנסווה, צילם באמצעות שותפיו מפגש בין אחד מחברי מועצת העיר קלנסווה (להלן: איאד) לבין אישה בשם אימאן עת שהשניים התחבקו. לאחר מכן, כך נטען, סחט העורר את איאד לתמוך בהצבעה במועצת העיר בעמדת העורר, תוך שהעורר מאיים על איאד כי תיעוד המפגש האמור יוצג בפני אשתו של איאד. לפי האישום השני, העורר דרש וקיבל מקבלן, אשר ביצע עבור עיריית קלנסווה עבודות בנייה, שוחד בתמורה להסכמת העורר לאשר את ביצוע התשלום על ידי העירייה בגין עבודות הבנייה האמורות. בהתאם לאמור באישום השלישי, העורר ביצע הליך כוזב במטרה לממן מכספי עיריית קלנסווה את מערכת המיגון המותקנת בביתו. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. העורר הגיש ערר לבית משפט זה וטען לקיומן של חלופות מעצר מתאימות. כב' השופט, א' א' לוי, קיבל את הערר במובן שיתאפשר לעורר להציע חלופת מעצר שתיבחן על-ידי בית המשפט המחוזי (בש"פ 5853/11). עם זאת, בית המשפט הדגיש כי חלופת המעצר שתוצע צריכה להבטיח שלא יהיה ביכולתו של העורר להשפיע על העדים הנמצאים בקלנסווה. לפיכך קבע בית המשפט כי על החלופה להיות במקום המרוחק לפחות 60 ק"מ מקלנסווה, במעצר בית מלא, באיזוק אלקטרוני ובהשגחת מפקחים. בעקבות החלטה זו, הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 18.8.11, על שחרורו של העורר למעצר בית בנצרת בתנאים המגבילים כדלקמן: עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלא, באיזוק אלקטרוני ובפיקוח צמוד של אחד מארבעת מפקחיו; כן נדרשה הפקדת סך של 60,000 ₪ במזומן; התחייבות עצמית וערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים על סך של 100,000 ₪; עוד נאסר על העורר ליצור קשר עם מי מעדי התביעה והוטל על העורר עיכוב יציאה מהארץ. 3. כעבור חודשים ספורים הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו, וביקש כי יותר לו לשוב ולעבוד כראש עיריית קלנסווה פעמיים בשבוע. הבקשה נדחתה ברובה, למרות שהותר לעורר לעשות שימוש בטלפונים ובאינטרנט כפוף לתנאים שנקבעו. ערר שהוגש על ידי העורר נדחה בהחלטתי מיום 11.12.11 (בש"פ 8970/11), וזאת בשל היעדר עילה המצדיקה את ההקלה המבוקשת, כדוגמת שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות, וכן בשל החשש הקיים לשיבוש מהלכי משפט. לאחר תקופה של כחצי שנה נוספת שב העורר והגיש בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי לבחון את תנאי מעצר הבית באופן שיותר לו לשהות בעיר קלנסווה ולשוב ולשמש בה כראש עיר, ולו באופן חלקי. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 8.5.12, דחה את הבקשה בקובעו כי בשלב זה, כאשר משפטו של העורר טרם החל, אין בנמצא שינוי נסיבות המאיין את החשש לשיבוש מהלכי המשפט ולהשפעה על העדים, טעם אשר עמד בבסיס איסור כניסת העורר לקלנסווה. ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה אף הוא. בהחלטת כב' השופט י' דנציגר מיום 11.6.2012 (בש"פ 4313/12) נקבע כי היות שהעורר לא ויתר על העדתם של כל העדים המתגוררים בקלנסווה, עומד בעינו החשש להשפעה על עדים, ומשכך בדין לא נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העותר להתיר את כניסתו לקלנסווה ולשמש בה כראש עיר. עם זאת, נקבע כי בחלוף פרק זמן משמעותי נוסף ייתכן ויהיה מקום לבחינה מחודשת של הבקשה. 4. בחלוף שלושה חודשים נוספים הגיש העורר בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בה ביקש שוב להקל בתנאי מעצר הבית ולהתיר לו לעבוד במשרד עורכי דין בטירה. בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי יש לאזן בין הצורך לאפשר לעורר לפרנס את משפחתו לבין החשש להשפעה פסולה על העדים הצפויים להעיד במשפטו. ערר שהגיש העורר לבית משפט זה התקבל באופן חלקי ביום 24.9.12 (בש"פ 6747/12). השופט ס' ג'ובראן קבע בהחלטתו כי האיזון בין הצורך לאפשר לעורר להשתלב במעגל העבודה ולפרנס את משפחתו, בין היתר לאור התדרדרות במצבה הכלכלי של משפחתו לאחר הגשת כתב האישום, בצירוף חלוף הזמן המשמעותי, לבין הרצון למנוע השפעה על העדים במשפטו של העורר, מוביל למסקנה כי ניתן להקל במידת מה בתנאי שחרורו. נוכח האמור, נקבע כי העורר יוכל לצאת בין השעות 7:00-19:00, בליווי אחד המפקחים, לעבודה במשרד עורכי דין בטירה, וכי האיזוק האלקטרוני יבוטל. יתר התנאים המגבילים נשארו בתוקף, ונדרשה הפקדת סכום נוסף על סך 20,000 ש"ח. 5. בחודש נובמבר 2012 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את כל התנאים המגבילים שהושתו עליו. עוד לפני הדיון בבקשה, נתנה המשיבה את הסכמתה שיותר לעורר לשוב ולהתגורר בקלנסווה, אך זאת בתנאי מעצר בית, כאשר יותר לו לעבוד במשרד עורכי דין בטירה בין השעות 7:00 ל-19:00 וזאת תחת פיקוח. המשיבה התנגדה להסרת יתר התנאים המגבילים. בית המשפט המחוזי נתן את הדעת לכך שעדותם של כל העדים המתגוררים בקלנסווה, מבין העדים שהעורר לא ויתר על עדותם, הסתיימה, ושבעניינו של הנאשם השני בתיק מושא הדיון הוסרו כל התנאים המגבילים. כן עמד על כך שהעילה שהוזכרה על ידי המדינה לאורך ההליכים להשתת תנאים מגבילים היתה חשש משיבוש הליכים ולא ממסוכנות. לפיכך, הורה בית המשפט להקל הקלה נוספת בתנאים המגבילים המוטלים על העורר באופן שיותר לו לצאת מביתו אף בשעות הלילה, בלווי של אחד המפקחים. עוד קבע בית המשפט כי בעתיד יהיה מקום לדון בהסרת יתר התנאים המגבלים. מכאן הערר שבפני. 6. לטענת בא-כוחו של העורר, לא מתקיימת בעניינו של העורר אף אחת מהעילות המנויות בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). באשר לחשש להשפעה על העדים, נטען כי לכל הדעות חשש זה הוסר עם סיום העדתם של כל עדי התביעה המתגוררים בקלנסווה או כאלה שקשורים לפעילות העירייה. לעומת זאת, בנוגע לעילת המסוכנות, לה טענה המשיבה בדיון האחרון בבית המשפט המחוזי, נטען כי עילה זו מעולם לא שימשה בסיס להטלת תנאים מגבילים על העורר. לטענת הסנגור, המשיבה לא הציגה כל חומר המבסס את עילת המסוכנות. העורר נעדר עבר פלילי והעבירות המיוחסות לו אינן מצביעות על מסוכנות הנשקפת ממנו. עוד קובל בא-כוח העורר על היעדר הגיון פנימי בהוראת בית המשפט המחוזי להתיר לעורר לצאת מביתו בלילות בליווי מפקח, תוך שנאסר עליו לצאת מביתו בבוקר, זולת יציאה מתחומי קלנסווה לצורך עבודה בטירה. לטענתו, הצורך לעבוד דווקא בטירה נבע מחשש לשיבוש הליכי המשפט שבא לידי ביטוי בהטלת איסור על העורר להיכנס לקלנסווה, ועתה, כשהחשש האמור התאיין ומשכך הותר לעורר לשהות בקלנסווה, ואף לצאת את ביתו בלילות, כלל לא ברור מהי ההצדקה לאלצו לעבוד בשעות היום דווקא מחוץ לקלנסווה.   7.        בא-כוח המשיבה טען מנגד כי החלטת המעצר בנוגע לעורר התבססה על שתי עילות - הן עילת המסוכנות והן עילת השיבוש. לטעמו, שתי העילות מתקיימות גם כיום, אם כי לא בעוצמה המצדיקה מעצר ממשי, אך בעוצמה המצדיקה תנאים מגבילים. יתרה מזאת, טוען בא-כוח המדינה כי החשש לשיבוש מהלכי המשפט עדיין קיים, שכן אפשרות שיבוש מסוימת קיימת אף לאחר תום פרשת התביעה ואף בשלב הערעור. באשר לחוסר ההיגיון, הקיים לטענת העורר בהשארה על כנם את הגבלת תנועת העורר בעיר קלנסווה בשעות היום, מדגיש בא-כוח המדינה כי ההיתר לעבוד בטירה ניתן לעורר רק לפני שלושה חודשים. מכאן, כך נטען, ראוי ללכת עקב בצד אגודל ולא להסיר בתוך פרק זמן כה קצר את כל התנאים המגבילים.    8.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו. אכן, החשש המרכזי שעמד בפני הערכאות בהליכי המעצר של העורר היה החשש מפני שיבוש מהלכי משפט. עם זאת, גם החשש ממסוכנותו של העורר עמד בפני בית המשפט (ראו למשל בבש"פ 5853/11, פסקה 3). לטעמי, חששות אלו עודם קיימים, אם כי בעוצמה פחותה, הן לאור העובדה שנשמעו בדיון בבית המשפט כמעט כל עדי התביעה, והן לאור חלוף הזמן. אעיר כי לטעמי שיבוש מהלכי משפט יתכן גם בשלב פרשת ההגנה וגם בשלב הערעור, אם כי ברור שחשש זה פוחת ומקבל משקל נמוך יותר (ראו בש"פ 7838/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ( 22.10.09)). מהות העבירות והמעשים המיוחסים לעורר מצביעה באופן כללי על חשש גבוה יחסית לשיבוש מהלכי משפט. לפיכך, לטעמי, גם בשלב זה של המשפט, כאשר החשש לשיבוש פוחת בעוצמתו, לא ניתן לשחרר את העורר מכל הגבלה שהיא. 9. עם זאת, לאור העובדה שהמדינה הסכימה למעצר בית בתחומי העיר קלנסווה, ולאחר שבית המשפט קמא הורה על הקלה בתנאי שחרורו כך שיוכל להסתובב בעיר בשעות הערב והלילה בליווי מפקח, צודק הסנגור בטענתו שאין היגיון בכך שההגבלה לגבי שעות היום נותרה בעינה. האם ניתן לטעון ברצינות כי החשש לשיבוש והמסוכנות קיימים רק בשעות היום אך לא בשעות הערב והלילה? כמו כן יש להזכיר כי העבירות המיוחסות לעורר קשורות במילוי תפקידו כראש העיר. מאחר שהעורר אינו משמש עוד בתפקיד זה החשש ממסוכנותו בהקשר זה פחתה. 10. המסקנה העולה מן הדברים היא כי יש להורות על הסרת ההגבלות על העורר גם במהלך היום, כך שיוכל הוא לשהות בתחומי העיר קלנסווה כרצונו. עם זאת, על העורר לשהות במהלך כל שעות היממה בליווי אחד מהערבים המפקחים. כמו כן יפקיד העורר סך של 20,000 ₪ נוספים על הסכום שכבר הפקיד בזמנו בקופת בית המשפט. דומני כי בכך יהיה ניתן לאיין את החששות שעודם קיימים בנוגע לעורר. במובן זה הערר מתקבל.   חלופת מעצרשחרור ממעצרתנאים מגביליםמעצר