מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא התנגדות לבניית בניין גבוה: 1. תכנית ל"ד/מק/23/425 שהיוותה שינוי לתכנית לד/15/425 אושרה למתן תוקף ביום 7.9.11, פורסמה בעיתונים ביום 18.11.11 (עיתון "הארץ"; עיתון "חדשות העיר" ו"כל אלערב" בשפה הערבית) ובילקוט הפרסומים ביום 5.1.12 (י.פ. 6355). (להלן: "תכנית לד/23/425" או "התוכנית"). 2. בהתבסס על התכנית החליטה ועדת המשנה לתכנון ובניה של הועדה המקומית לוד (להלן: "הועדה המקומית"), ביום 25.12.11, ליתן למשיבה 2 (להלן: "מגדלי מירב") היתר בניה לבנית בית מגורים משותף בן 10 קומות, 18 יח"ד (קומת קרקע + 9 קומות טיפוסיות) בגוש 4016 חלקה 31 מגרש 5; חלקה 32 מגרש 5 (להלן: "המגרש"). 3. לטענת העותר נמנעה ממנו הזכות להגיש התנגדות לתכנית והוא עותר לביטולה ולהחזרת הדיון בה לוועדה המקומית על מנת שתדון בהתנגדותו. לחלופין הוא מבקש להורות על קבלת ההתנגדות שהוגשה על ידו. 4. ביום 27.6.12 התקיים דיון בבקשה לצו ביניים שהוגשה על ידי העותר והצדדים הסכימו כי הדיון בצו הביניים ובעתירה יישמעו יחדיו. בסיום הדיון ניתן על ידי צו זמני, האוסר על הוועדה המקומית להנפיק למגדלי מירב היתר בניה המתייחס לבקשה 201167 ולהחלטת הועדה המקומית מיום 25.12.11 עד למתן פס"ד בעתירה. הרקע התכנוני והליכי אישור תכנית לד/מק/425/ 23 5. תכנית לד/15/425 שאושרה בשנת 2000 קדמה לתכנית נשוא העתירה (להלן: "התכנית הקודמת"). עפ"י התכנית הקודמת ניתן לבנות על המגרש, 68 יח"ד ב - 9 קומות + עליית גג, בשני בניינים. 7,140 מ"ר שטח עיקרי למגורים ושטחי מסחר. מגדלי מירב לא מיצתה את מלוא זכויות הבניה על פי התוכנת הקודמת, והיא בנתה על המגרש, בהתאם להיתר בניה שניתן לה, בנין הכולל שני אגפים ובו 64 יח"ד ב-8 קומות מעל קומה מסחרית. סה"כ נבנו על פי ההיתר 5,240 מ"ר שטח עיקרי ו-500 מ"ר למסחר. 6. במסגרת תב"ע לד/425/ 19 (להלן: "לד/19") שונה ייעודו של מגרש מס' 11 הסמוך למגרש 5 משצ"פ לשפ"פ על מנת שישמש כמגרש חניה שישרת את באי המרכז המסחרי ובנייני המגורים. 7. בדצמבר 2010, הגישה מגדלי מירב לאישור הועדה המקומית את תב"ע לד/23/425 שהיא תכנית בסמכות הועדה המקומית ובה התבקשה תוספת של 14 יחידות דיור ללא הגדלת שטחי הבניה ושינוי קווי בניין. ביום 29.12.10 החליטה הועדה המקומית להפקיד את התכנית. ביום 4.5.11 לאחר קבלת הסכמת ממ"י, בעל המקרקעין, אישררה הועדה המקומית את ההחלטה בדבר הפקדת התכנית. הודעה על ההפקדה פורסמה ב-3 עיתונים ובחזית המגרש הוצב שלט ובו הודעה על הפקדת התכנית. בד בבד עם פרסום התכנית להפקדה, ובהתאם לסעיף 109 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן "חוק התו"ב"), העבירה הוועדה המקומית הודעה בדבר הפקדתה של התכנית למנהל התכנון במשרד הפנים (נספח ט' לתגובת המשיבה 1). ביום 28.6.11 הודיעה יו"ר הועדה המחוזית לוועדה המקומית כי התכנית טעונה אישור שר הפנים לפי סעיף 109(א) לחוק התו"ב, ודרשה כי התכנית תתוקן בהתאם להנחיות המתכננת האזורית בלשכת התכנון במשרד הפנים (נספח י' לתגובת המשיבה 1). הערות מתכננת המחוז הוטמעו בתכנית והועברו לבדיקה חוזרת במשרד הפנים. ביום 9.10.11 התקבל אישורה הסופי של יו"ר הוועדה המחוזית לתכנית ( נספח י"א לתגובת המשיבה 1). ביום 7.9.11 התקבלה בוועדה המקומית החלטה על אישור התכנית. ביום 18.11.11 היא פורסמה למתן תוקף בעיתונות וביום 5.1.12 בילקוט הפרסומים. טענות העותר 8. לטענת העותר, נמנעה ממנו זכות ההתנגדות לתכנית. לטענת העותר, אישור התכנית, המהווה למעשה אישור לבנות מבנה נוסף על המגרש, כאשר המרווח שבינו לבין המבנה הקיים קטן מ-10 מ' (כפליים מהמרווח של קו הבנין הקדמי למבנה הקיים), מהווה סטיה ניכרת לתכנית המתאר לד/מח 1004 שפורסמה ביום 18.4.00 ואינה בסמכות הוועדה המקומית. לטענת העותר, הוספת בניין המגורים הנוסף מחייב הקצאת מקומות חניה בהתאם לתקן החניה וכאלה לא אושרו. התכנית תגרום להפרעות בתפקוד החיים השוטפים, זיהום אויר, וחסימת אור לשאר הבניינים הקיימים. 9. העותר, תושב העיר לוד, מתגורר בסמיכות לבניינים שנבנו על המגרש ידי מגדלי מירב. לטענת העותר, לאחר שנבנו שני הבניינים הראשונים התעוררה בסביבה מצוקת חניה. את מצוקת החניה פתרה עירית לוד באישור תכנית לד/19/425 אשר שינתה את ייעודו של מגרש 11 משצ"פ לשפ"פ על מנת שישמש כמקום חניה לבאי המרכז המסחרי. 10. לטענת העותר, נודע לו בחודש יולי 2011 כי מגדלי מירב מקדמת את תכנית לד/23/425. העותר פנה, באמצעות בנו, לוועדה המקומית וביקש לקבל לידיו עותק מהתכנית כדי שיוכל לבחון אותה, ואת זכותו להגיש התנגדות. לטענתו, נמסר לבנו, על ידי אדריכלית העיר, כי התכנית לא אושרה על ידי שר הפנים והוחזרה למגדלי מירב לצורך תיקונה בהתאם לדרישות שר הפנים. משכך, כך נאמר לבנו, אין צורך להגיש התנגדות לתכנית שאינה קיימת. לטענת העותר, אדריכלית העיר נענתה לבקשת בנו להודיע לו מתי יהיה ניתן להגיש התנגדות ו"הבהירה כי תודיע לו בהתאם." 11. משלא קיבל כל הודעה בדבר הפקדת התכנית שב העותר, ביום 5.9.11, למחלקת ההנדסה וגילה לתדהמתו כי מגדלי מירב כבר הגישו לשר הפנים תוכנית מתוקנת שהתקבלה בוועדה המקומית להגשה ככל הנראה ביום 22.8.11. 12. מיד עם היוודע הדבר לעותר, הוא הגיש לוועדה המקומית, ביום 7.9.11 (במסירה אישית), מסמך הנושא כותרת "התנגדות ביניים לתכנית לד/מ/23/425" בה פרט את השתלשלות האירועים והוסיף כי נאמר לו שהתכנית כבר אושרה. העותר ציין כי בכוונתו להגיש התנגדות מפורטת באמצעות ב"כ ואף לצרף חוו"ד מומחה והוא מבקש שבועיים לצורך הכנת ההתגדות עם חוות דעת. ביום 13.9.11 הגיש העותר נימוקי התנגדות מקצועיים שנערכו ע"י אדריכל רם עצמון מטעמו. ביום 27.9.11 הוגשה התנגדות מפורטת ע"י ב"כ דאז של העותר (נספח ח' לעתירה). 13. הוועדה המקומית סירבה לקבל את ההתנגדות המפורטת מיום 27.9.11 ולפי טענת העותר אדריכלית הועדה המקומית הבהירה לו כי חלפו 30 הימים בהם ניתן להגיש התנגדות ותם המועד להגשת ההתנגדות. רק לאחר הסברו של ב"כ העותר דאז כי ההתנגדות הוגשה עוד ביום 7.9.11, על ידי העותר עצמו, הסכימה האדריכלית לקבל את ההתנגדות המפורטת, מבלי שנאמר לב"כ העותר, ולו ברמז כי התכנית כבר אושרה. לאחר הגשת ההתנגדות, המתין העותר לדיון בהתנגדות. 14. לטענת העותר משלא קיבל זימון לדיון בהתנגדות פנה לברר את הסיבה ונדהם לגלות, ביום 7.12.11, כי התכנית אושרה על ידי הועדה המקומית עוד ביום 7.9.11, מבלי שהוועדה המקומית דנה בהתנגדותו ומבלי שהתייחסה אליה. לטענת העותר, אישור התכנית מבלי שנדונה התנגדותו הוא בניגוד לחוק וככל הנראה ממניעים נסתרים. לטענת העותר, אישור תכנית לד/23/425 מיטיבה כספית עם מגדלי מירב ופוגעת בעותר בפרט ובאוכלוסיית לוד בכלל. הוועדה בהתנהגותה, מנעה מהעותר את זכותו, המעוגנת בחוק, להגשת התנגדות, ומנעה ממנו לקבל את יומו ולדון בהתנגדות. 16. לטענת העותר התכנית אושרה (ביום 7.9.11) תוך 14 יום מיום הגשתה (22.8.11), בעוד שעל פי חוק התכנון והבניה הזכות להגיש התנגדות היא תוך חודשיים מיום פרסום ההודעה על הפקדת התכנית. זאת ועוד, התכנית אושרה בידיעה כי העותר הגיש התנגדות ביום 7.9.11, בתוך המועדים הקבועים בחוק להגשת התנגדות. 17. הוועדה המקומית ניסתה להטעות את העותר שעה שסירבה ביום 27.9.11 לקבל את התנגדותו בטענה כי תמו 30 הימים להגשת התנגדות. 18. התכנית אושרה ביום 7.9.11, שעה שנאמר אישית לב"כ העותר דאז שעה שביקר במשרדי הוועדה המקומית ביום 27.9.11 כי המועד האחרון להגשת התנגדויות מסתיים ביום 22.9.11. 19. מיד עם היוודע לעותר דבר אישור התכנית, ביום 7.12.12, הוא פנה, באמצעות בא-כוחו ליו"ר הוועדה הממונה בעיר לוד, למהנדס הוועדה המקומית וליועצת המשפטית בבקשה לקבל הסברים לגבי התנהלות הוועדה ובדרישה להחזיר את הדיון לוועדה המקומית לשמיעת התנגדותו. פנייתו נותרה ללא מענה. ביום 5.2.12 נשלחה תזכורת ליו"ר הוועדה המקומית. גם פנייה זו נותרה ללא מענה. 20. ימים ספורים לפני הגשת העתירה, נודע לעותר כי התוכנית אושרה על דרך המחטף ובסתר ופורסמה בי.פ. 6355 מיום 5.1.12, תוך התעלמות מפניותיו. 21. העותר צפה כי המשיבים יטענו כלפיו טענת שיהוי ולענין זה טען, כבר בכתב העתירה, כי הסתמך בתום לב על הוועדה המקומית שתפעל כפי שרשות מינהלית חייבת לפעול ולא תפגע בזכויותיו החוקתיות. זאת ועוד, טענת שיהוי נבחנת על פי שלושה פרמטרים ובחינת פרמטרים אלה במקרה דנן מצדיקה את דחיית טענת השיהוי. תגובת הוועדה המקומית 22. יש לדחות את העתירה מחמת השיהוי הרב בהגשתה. תוכנית לד/23/425 פורסמה למתן תוקף במהלך חודש ינואר 2012 והעתירה הוגשה בחלוף חצי שנה, שיהוי רב שאף העותר היה מודע לו ומצא לנכון להתייחס אליו כבר בעתירתו. 23. גם אם השיהוי בהגשת העתירה מוצדק, לאור פניותיו המוקדמות של העותר לוועדה בניסיון לייתר את העתירה, חטא העותר בכך שלא פנה בבקשה למתן ארכה להגשת העתירה באיחור. בפרק הזמן שחלף מאז אושרה התכנית שהיא בבחינת חיקוק נוצר שינוי במצב המשפטי, בפרט כלפי מגדלי מירב שבקשתה להיתר מכוח התוכנית אושרה, והיא פעלה להשלמת כל התנאים שנדרשו לצורך מתן היתר. 24. הליך אישור התוכנית נעשה כדין והתנגדות העותר לתוכנית הוגשה בשיהוי ניכר. כפי שהעותר מציין בעתירתו, המסמך המתיימר להיות התנגדות הוגש רק ביום 7.9.11. בהתאם להוראות 102 לחוק התו"ב ניתן להגיש התנגדות תוך חודשיים מיום פרסום ההודעה בדבר הפקדת תוכנית. הפרסום המאוחר ביותר בעיתון, חל בענייננו, ביום 3.6.11 וניתן היה להגיש התנגדות לכל המאוחר עד יום 3.8.11. 25. באשר לטענת העותר, לפיה הבין מאדריכלית העיר כי הליכי ההתנגדות מושהים, אלו טענות שנטענות בעלמא, אינן נכונות בעליל ומוכחשות. זאת ועוד, על פי האמור בעתירה, ידע העותר כבר בחודש יולי 2011 על קיומה של התוכנית ועל מגבלת 60 הימים הקבועה בחוק להגשת התנגדויות. 26. גם אם המסמך מיום 7.9.11 היה מוגש על ידי העותר במועד, ממילא היה נדחה על הסף באשר הוא לא עמד בתנאים הבסיסיים לעניין אופן ניסוחן והגשת התנגדויות לתוכנית כמפורט בסעיף 103א לחוק התו"ב. המסמך נוסח באופן סתמי מבלי להיות מלווה בתצהיר לאימות העובדות, והוא מהווה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. יתרה מכך, בגוף המסמך מאשר העותר כי נאמר לו בפרוש, על ידי אדריכלות העיר, כי התוכנית אושרה. 27. גם המסמך מיום 13.9.11, שהוכן ע"י אדריכל רם ערמון, שכלל לא התקבל בוועדה המקומית ואינו נושא חותמת "נתקבל", אינו עונה על הכללים הנדרשים להתנגדות. רק המסמך מיום 27.9.11 ערוך באופן שעשוי היה לעמוד בתנאים להגשת התנגדות. אך מסמך זה הוגש מאוחר מדי והדבר הובהר לעותר בפירוש על ידי אדריכלית במחלקת התכנון, כפי שאף הוא מודה. הטבעת חותמת "נתקבל" על המסמך מיום 27.9.11 אין בה ממילא אינה מעידה דבר למעט על עצם עובדת קבלתו של המסמך בוועדה המקומית. 28. הטענות לגופן שהועלו בהתנגדות מטעמו של העותר דינן להידחות. א. בכל הנוגע למרחק בין הבניינים, הגם שמרחק זה יצטמצם ויעמוד על 7.5 מ' עדיין הוא גבוה מהמרחק המינימאלי לקו בנין צדדי העומד על 3 מ'. צימצום קו הבנין יאפשר את ניצול שטחו של המגרש באופן מיטבי והדבר מצוי בסמכות הוועדה המקומית. ב. הטענה כי צמצום קווי הבניין מהווה סטיה ניכרת מתכנית איננה ממין העניין שכן סטייה ניכרת מתכנית נבחנת ביחס להקלה או לשימוש חורג ולא ביחס לתכנית חדשה. גם עניין זה עמד לנגד עיני הוועדה המחוזית שאשרה את התכנית. ג. באשר למצוקת החניה הנטענת, יש לדחות את הטענה מכיוון שבמתחם קיימים די והותר מקומות חניה בהיקף העולה בקנה אחד עם תקן החניות העדכני שנקבע בתכנית לד/19/425. במסגרת הבקשה להיתר שהגישה מגדלי מירב, היא נדרשה להציג פתרונות חניה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) ובמצורף לבקשה להיתר הוגש על ידה נספח חניה בו סומנו פתרונות החניה שהיא מבקשת לייעד עבור כל יחידת הדיור הנוספת. תגובת מגדלי מירב 29. מגדלי מירב היא חברה העוסקת ביזום פתוח ובניית פרויקטים למסחר ומגורים. תגובתה דומה בעיקרה לתגובת הוועדה המקומית ובנוסף טענה את הטענות הבאות: על פי היתר הבניה שהיה בידה, בנתה מגדלי מירב, במגרש, מבנה אחד בעל שני אגפים והוקצו מקומות חניה לכל יחידות הדיור ע"פ התקן ותכניות בנין עיר תקפות. אין ולא היתה מצוקת חנייה באזור המגרש. הכשרת מגרש 11, לחניה, נעשה ביוזמת עירית לוד והוועדה המקומית שהורו למגדלי מירב לקבל את המגרש, בהקצאה, במסגרת תב"ע לד/19/425 ולפתח תמורתו מתחם של פארק ציבורי לרווחת התושבים, להקים חדרי חשמל ומתחם חניות לציבור מהם נהנה גם העותר שמחנה שם את רכבו. טענת העותר כי בחודש ספטמבר 2011 גילה להפתעתו כי ביום 22.8.11 הוגשה תוכנית מתוקנת בטעות יסודה. מעולם לא הוגשה תכנית מתוקנת. מעיון במסמכי התכנית נמצא כי ביום 22.8.11 נחתם תקנון התוכנית על ידי מגדלי מירב, כעורכת התכנית - כיזם, ועל ידי אדריכל התכנית ונראה כי העותר נסמך על מועד זה כיום הגשת התכנית לוועדה המקומית. במסגרת התכנית לא התבקשו זכויות נוספות והיא מבוססת על זכויות קיימות בתב"ע הקודמת. התבקשה רק תוספת של יח"ד ללא תוספת זכויות ושינוי בקווי בנין, נושאים שהם בסמכות הועדה המקומית. בהתאם להוראות ס' 109 לחוק התו"ב נבדקה התכנית על ידי הועדה המחוזית וזו נתנה את אישורה לאחר שקיבלה מענה להבהרות שהתבקשו (נספחים י"ד וט"ו לתגובת מגדלי מירב). דיון והכרעה על העובדות 30. העובדות שפורטו על ידי העותר בעתירתו הן מעורפלות, חלקיות ובחלקן אף בלתי מבוססות ובלתי מדויקות. כך למשל נטען בעתירה כי ההיתר הראשון שניתן למגדלי מירב התייחס ל-68 יחידות דיור בעוד שבפועל ההיתר התייחס ל- 64 יחידות דיור. בסעיף 12 לעתירה חזר העותר על הטענה וטען כי מגדלי מירב בנו שני בנייני מגורים "במכסה המקסימלית המותרת". עוד נטען בעתירה כי על פי תקן החניה היה על הקבלן הבונה לדאוג להקצאת 68 מקומות חניה לכלל דיירי בנייני המגורים ו-20 מקומות חניה נוספים שישמשו את השטחים המסחריים אף על פי כן עיריית לוד אישרה את הבניה בידיעה על קיומו של מחסור ממשי במקומות חניה במקום. העותר לא הבהיר אם בפועל כלל היתר הבניה את מספר החניות הנדרש על פי התקן ואם לא מהו החסר. העותר לא הבהיר בעתירתו מהיכן לקוח נספח ג' לעתירה שהוא על פי הנטען "עותק מקומות החניה הנדרשים כפי שאושרו על ידי עיריית לוד". בסעיף 5 לעתירה נטען כי במעמד הגשת ההתנגדות המפורטת לא נאמר לעותר ולו ברמז שהתכנית כבר אושרה, ובסעיף 28 לעתירה טען כי העותר נדהם לגלות ביום 7.12.11 שהתכנית אושרה, בעוד שבפנייתו לוועדה מיום 7.9.11 מצוין כי "נאמר לי שהתכנית אושרה". על אף האמור, בכל מקום בו קיים ספק בשאלת העובדות הנכונות אתייחס לעובדות המיטיבות יותר עם טענות העותר כאל הטענות הנכונות. לגופו של ענין 31. לאור האמור לעיל, אני יוצאת מתוך הנחה, כי אדריכלית העיר הבטיחה לעותר להודיע לו לכשתוגש תוכנית מתוקנת, בהתאם להוראות שר הפנים, ולא עמדה בהבטחתה, מבלי שאקבע כי אכן ניתנה הבטחה כזו, או שהוגשה תכנית מתוקנת. בסיבות אלה השאלה היחידה הצריכה לדיון היא האם הוגשה העתירה בשיהוי המצדיק את דחייתה על הסף. 32. שיהוי - תקנה 3 לתקנת בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א- 2000 מורה כי עתירה תוגש ללא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ובכל מקרה לא יאוחר מ-45 יום מיום שנודע לעותר על ההחלטה המינהלית הניצבת בבסיס העתירה. בעע"מ 1981/02 קיסר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מ.י. משרד הבטחון אמר ביהמ"ש את הדברים הבאים: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מַלְכַּת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית-משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3(ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית-משפט "אם ראה הצדקה לכך". בעת"מ (ת"א) 1204/02 לינוי אילוז נ' הוועדה המחוזית תל - אביב קבע בית המשפט: "לפי תקנה 3(ב) לתקנות היה על העותרים להגיש את העתירה ללא שיהוי, ובכל מקרה לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שקיבלו הודעה עליה, או מיום שנודע להם עליה, לפי המוקדם. גם אם נניח, לטובת העותרים, כי התכנית לא פורסמה כדין, היה עליהם להגיש את העתירה לכל המאוחר בתוך 45 יום מתחילת העבודות. העותרים לא עמדו בלוח זמנים זה, ואף לא הגישו בקשה להארכת מועד לפי תקנה 3(ג) לתקנות. בקשה כאמור הועלתה בעל פה במהלך הדיון בעתירה על ידי בא כוחם, וזאת מבלי להודות בכך שהיא נדרשת ורק "למען הזהירות". נוכח לוח הזמנים עליו עמדנו, אין ספק כי הגשת בקשה כאמור היא תנאי מוקדם להגשת העתירה ולדיון בה." העותרים, כפי שיובהר להלן לא רק שהגישו את עתירתם בשיהוי המצדיק את מחיקת העתירה על הסף, הם אף לא הגישו בקשה להארכת מועד, למרות שהיו מודעים לעובדה שהעתירה מוגשת בשיהוי. 33. טענת השיהוי נבחנית על פי שלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי - המתמקד בבחינת התנהלות העותר ובשאלה אם התנהגותו מצביעה על ויתור זכותו לפנות לערכאות. שיהוי אובייקטיבי - מתמקד בבחינת הפגיעה שנגרמה לאינטרס הציבורי ולצדדים שלישיים, ככל שהיא קיימת, עקב הגשת העתירה באיחור. פגיעה בשלטון החוק - בחינת מהותה של העתירה מבחינת החשש לפגיעה בשלטון החוק. היחס בין שלושת היסודות ייקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבות הענין. בהפעלת מערכת האיזונים ייבחן בית המשפט בעקר את הייחס בין הפן האובייקטיבי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק (ראה עת"מ 7142/01 הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה ואח' נ' החברה להגנת הטבע). בענייננו, בחינת השיהוי הסובייקטיבי מלמדת כי לכל המאוחר ביום 7.12.12 "העותר נדהם לגלות" כי התוכנית אושרה על ידי הועדה המקומית עוד ביום 7.9.11, מבלי שהתייחסה להתנגדותו ומבלי שדנה בה. למרות האמור לא פנה העותר לביהמ"ש בעתירה על מנת לעצור את פירסומה של התכנית תוך 45 יום, אלא בחר לפנות לוועדה המקומית ולהתלונן על התנהלותה הבלתי סבירה ולדרוש כי התכנית תחזור לדיון בוועדה המקומית לצורך דיון בהתנגדותו (סעיפים 28,29 לעתירה). ושוב לא הזדרז העותר והמתין חודשיים תמימים לתשובתה של הוועדה המקומית. גם בחלוף החודשיים לא פנה העותר בעתירה לבית המשפט אלא במכתב תזכורת שנשלח ביום 5.2.12 ושוב המתין למעלה מחודשיים עד שהגיש את עתירתו. בפרק הזמן מאז שנודע לעותר דבר אישור התכנית ועד שהגיש את עתירתו חלפו למעלה מ-4 חודשים, המצב שונה והתכנית הפכה בת תוקף, מעמדה כחיקוק והמציאות המשפטית השתנתה כלפי כולי עלמא. התנהלות העותר גם אם אינה מלמדת על זניחת עתירתו מצביעה על התנהלות איטית שאין לה כל הסבר, במהלכה השתנה המצב כפי שצוין וכפי שעוד יפורט. בחינת השיהוי האובייקטיבי מלמדת כי לא רק מעמדה של התוכנית השתנה ובפרק הזמן שחלף היא פורסמה וקיבלה תוקף אלא גם מצבה של מגדלי מירב (צד ג') השתנה ובפרק הזמן שחלף מאז שנודע לעותר על אישור התכנית הגישה מגדלי מירב, בהסתמך על התכנית, בקשה להיתר שאושרה על ידי הועדה המקומית. מגדלי מירב פרטה במהלך הדיון את הנזקים שנגרמים וייגרמו לה כתוצאה מהשיהוי בהגשת העתירה במידה והעתירה תתקבל. בכלל זה ציינה כי מגדלי מירב כי התכוונה להתחיל בהליכי הבניה בתקופת הקיץ, היא החלה בהליכי שיווק ובהליכי ליווי בנקאי שם התחייבה להמציא היתר בניה תוך חודש ימים. בהתייחס לפגיעה בשלטון החוק יש להדגיש כי התכנית עברה את כל שלבי התכנון כחוק ולא הוגשה לה כל התנגדות (למעט התנגדות העותר). הטעון העובדתי עליו נשענת ההתנגדות וטענות ההתנגדות לגופן מעורפלות וכלליות כפי שהצבעתי לעיל בפרק "הטעון העובדתי". הועדה המקומית התייחסה בתגובתה לכל נימוקי ההתנגדות שהועלו על ידי העותר ומבלי להביע דעה נראה שכל הטענות נבחנו על ידי הוועדה המקומית עובר לאישור התכנית ובנסיבות הענין אין המדובר בפגיעה כה חמורה המצדיקה להורות על ביטול אישורה של תכנית, שמעמדה כמעמד חיקוק, והחזרת הדיון בה לוועדה המקומית. איזון בין היסודות לפיהן נבחנית טענת השיהוי מצביע על שיהוי ניכר שאין לו כל הסבר, פגיעה משמעותית במגדלי מירב שהסתמכה על התכנית שקיבלה תוקף ומאידך פגיע מזערית, אם בכלל, בעותר. כל אלה מביאים למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת השיהוי. 34. כפי שצוין לעיל, העותר היה ער לטענת השיהוי שתטען כלפיו, אף על פי כן לא מצא לנכון להגיש בקשה להארכת מועד ואף מטעם זה היה מקום לדחות את העתירה על הסף. 35. לא אוכל לסיים מבלי להביע דעתי על ההתנהגות הראויה לביקורת של הוועדה המקומית שלא השיבה לעותר על ההתנגדות שהגיש. גם אם סברה הוועדה המקומית שההתנגדות הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה ויש לדחותה מטעם זה בלבד, היה עליה להשיב לעותר ולהעמידו על עמדתה ולא לנהוג בהתעלמות כפי שעשתה. התנהלותה של הוועדה המקומית תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות. 36. סוף דבר, העתירה נדחית. העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. לוועדה המקומית סך של 2,500 ₪. למגדלי מירב סך של 12,500 ₪. הצו הזמני האוסר על הוועדה המקומית להנפיק למגדלי מירב היתר בניה המתייחס לבקשה 201167 ולהחלטת הועדה המקומית מיום 25.12.11, שניתן על ידי - בטל. בניהבנייןהתנגדות לבניה