התובע עבד במשמרות, כל משמרת 12 שעות. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא עבודה במשמרות של 12 שעות: 1. בפנינו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו של התובע וסיומה. רקע עובדתי 2. הנתבעת הינה חברת שמירה אשר סיפקה שירותי שמירה במקומות שונים וביניהם פרויקט של חברת חשמל באזורי הדרום בו עבד התובע. 3. התובע עבד כשומר במתקנים של חברת חשמל באזור הדרום מיום 1.6.01 עד 19.4.09. 4. התובע עבד במשמרות, כל משמרת 12 שעות. 5. על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה מיום 25.9.73 שמספרו 7019/72 שהיה בתוקף במועד עבודתו של התובע. (להלן: "צו ההרחבה"). 6. בחודש מאי 2009 קיבל התובע פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה בסך כולל של 5,529.36 ₪. 7. התובע העיד בפנינו ומטעם הנתבעת העיד מנהל סניף באר-שבע, מר מני ראובן (להלן:"מר ראובן"). היקף משרתו הקובע של התובע 8. התובע טוען כי כפי שעולה מתלושי השכר, שכרו לא היה קבוע והשתנה מדי חודש בשים לב למספר המשמרות שבצע מידי חודש. 9. לטענתו בכל עמדת שמירה עבדו 3 שומרים במשמרות של 12 שעות ועבדו במשך 24 שעות והתחלפו ביניהם. (עמ' 7-8 לפרוטוקול) 10. המשמרת של התובע החלה בדרך כלל בשעה 12:00 והסתיימה בשעה 24:00. 11. הנתבעת ניהלה דף נוכחות בו נרשמו שמות השומרים, תאריכי תחילת השמירה וסיומה, ומקומות השמירה . הדף נחתם על ידי השומר והאחראי (ת/9). 12. הצגת ת/9 היה תנאי לקבלת השכר. 13. התובע מפנה לשינויים שחלו בשכרו במשך תקופת עבודתו/ עד לחודש 4/2005 צוין רק שכר עבודה כולל. החל מ-5/2005 שולם שכרו על בסיס שכר יסוד שהשתנה מידי חודש בחודשו ופורטו תוספות שונות כגון, ש.נ. גלובלי; חופשה, נסיעות ו"תוספת המיוחדת" ששולמה לו מידי חודש באופן קבוע ללא תנאי. 14. לפיכך טוען התובע כי יש לכלול ה"תוספת המיוחדת" בשכרו הרגיל. 15. באשר למספר המשמרות העיד כי עבד 24 משמרות בחודש של 12 שעות, אך הוסיף כי לעיתים עבד יותר משמרות ולפעמים פחות.(עמ' 8 לפרוטוקול). 16. שכרו שולם לו לפי משמרת כאשר שעור השכר למשמרת נקבע לפי מקום המשמרת והמרחק, ובלשונו: "לכל מקום יש מחיר". התובע אשר כי קבל סך 350 ₪ עבור משמרת של 12 שעות כאשר עבד במתקן פארן ואם עבד קרוב יותר, קבל פחות. (עמ' 9 לפרוטוקול). 17. כאשר עבד פחות משמרות קבל הדבר ביטוי בשכרו, כך גם כשעבד יותר משמרות, למשל ההבדל בין שכר יולי 2006 לאוגוסט 2006 (עמ' 9 לפרוטוקול). 18. הנתבעת טוענת כי השכר הקובע של התובע הינו שכר היסוד שמופיע בתלושי השכר ללא תוספות, כאשר שכר היסוד הינו שכר מינימום בהתאם לשיעורו בתקופה הרלוונטית .נטען מפי הנתבעת כי לתובע שולמה תוספת של 9% לשכרו החודשי בגין שעות נוספת כפי שנקבע בסעיף 10.2(א) לצו ההרחבה, והתובע קיבל התשלום בהסכמתו ולא תבע בתביעתו הנוכחית גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אף כי לפי גרסתו עבד מדי יום 3 שעות נוספות. 19. באשר לתוספת המיוחדת הצהיר מר ראובן כי מדובר בתשלום שהתייחס לשעות עבודתו של התובע מעבר למשרה מלאה בהתאם לתעריף הכולל שעות נוספות, שאינן נלקחות בחשבון לצורך חישוב זכויותיו. כן הצהיר כי מדובר בתוספת הכוללת בחובה הפרש בתעריף הנסיעות כאשר עבד בעמדה רחוקה עבור הדרישה של נסיעה ארוכה לעבודה (ס' 3 לתצהירו). 20. מר ראובן הודה בחקירתו כי אינו יכול להעיד על אופן שכרו של התובע אלא ברמה העקרונית, שכן אינו חשב שכר. לגרסתו מדובר בשכר מינימום כאשר מספר הימים שהתובע עבד בכל חודש הינה תוצאה של חלוקת שכר המינימום בשכר מינימום שעתי (עמ' 15 - 16 לפרוטוקול). 21. אך באשר למהות "התוספת המיוחדת" העיד מר ראובן כי "זו תוספת שנקבעה לפי מרחקים. זה אומר שעובד שגר בירוחם ועובד בפארן זכאי לתוספת בגין נסיעות שהם באים" והוסיף: " זו תוספת בגלל המרחק המשולמת בנוסף לדמי נסיעות ובגין אוכל ודלק ודברים כאלה ועלות הנסיעה היא חלק מהתוספת המיוחדת" (עמ' 16 לפרוטוקול). כשנשאל מדוע לא שולמה "התוספת המיוחדת" בחודש מרץ 2009 השיב כי התובע עבד קרוב לבית בדימונה. 22. מר ראובן לא ידע להעיד אם התובע חתם על מסמך בדבר תנאי עבודתו שכן לא עבד באותה עת בנתבעת. 23. נציין כי מעדותו של מר ראובן עולה כי לנתבעת מערכת נתונים ודווח הנקראת "שומרית" , ושם נרשמו פרטי העובדים, מקומות העבודה , מספר ימי עבודה, חופשות וכו' (עמ' 14 לפרוטוקול) אולם דוחות אלה לא גולו לתובע למרות שניתן צו גילוי מסמכים הדדי במסגרת הדיון המקדמי . כמו כן לא צורפו ולא צוינו בתצהירו של העד. 24. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח הקף משרתו ותנאי שכרו. 25. באשר להיקף משרתו, הוכח בפנינו כי אכן התובע עבד 20 משמרות בנות 12 שעות בחודש. גירסתו זו נסמכת על האמור בת/9, למשל בחודש ינואר 2009 נרשם כי עבד 20 משמרות מתוכן 3 שבתות. 26. הנתבעת לא הציגה מטעמה ראיות לסתירת הגרסה בדבר שעור המשמרות, למרות שהיו בידיה רישומים של שעות עבודתו ופירוט שכרו של התובע. עובדה זו פועלת לחובתה. 27. אמנם התובע העיד כי לפעמים עבד פחות משמרות ולעיתים יותר, אך לאור הראיות שבפנינו שלא נסתרו על ידי הנתבעת בראיות מהימנות אשר יכולות היו לעזור בקביעת שעור הממוצע של מספר המשמרות שעבד התובע ולו בשנת עבודתו האחרונה, אנו קובעים כי מאחר והתובע עבד 20 ימים (משמרות) בחודש במשמרות של 12 שעות כל משמרת, מדובר ב80% משרה. (20/25) 28. ובאשר ל"תוספת המיוחדת" יש לקחת בחשבון תוספת זו כחלק משכרו החודשי הרגיל של התובע לצורך חישוב זכויותיו. הוכח בפנינו וכן גם עולה מתלושי השכר כי ה"תוספת המיוחדת" שולמה מדי חודש בחודשו לתובע באופן קבוע, ומר ראובן לא ידע להעיד על הבסיס לחישובה, אופן החישוב של חלק הנסיעות הכלולות בה, לגרסתו. העד הוסיף כי לא יכול להיות שקיים חודש בו לא הגיע לתובע תוספת מיוחדת. (מ' 16 לפרוטוקול). 29. זאת ועוד. מתלושי השכר עולה כי התובע קיבל מדי חודש גם ש.נ. גלובליות בשיעור של 9% משכר היסוד. לפיכך גם לא הוכחה גרסת הנתבעת כי בתוספת הנ"ל כלול שכר עבור שעות נוספות שעבד התובע מעבר למשרה מלאה, כפי שטען מר ראובן תחילה בתצהירו ולא חזר על גרסה זו בעדותו. 30. לדעתנו כאשר מדובר ב"תוספת מיוחדת" ששולמה לתובע ללא תנאי באופן קבוע ובגין עבודתו הרגילה בשמירה או באבטחה כאשר לא פורט כלל אופן חישובה, כי אז יש לכלול אותה כחלק מהשכר הרגיל של התובע בנוסף לשכר היסוד שפורט בתלושי שכרו. 31. התובע ערך בסיכום טענותיו חישוב לפיו שכרו החודשי הממוצע ל-12 חודשי עבודתו האחרונים הינו בסך של 7,022 ₪, אולם אין לקבל גרסתו במלואה שכן ה"תוספת המיוחדת" שנכללה בחישוביו שולמה לו עבור 12 שעות משמרת יומיות ואילו לצורך חישוב המשכורת הקובעת יש לקבוע משכורת עבור 8 שעות יומיות. 32. לפיכך חישוב המשכורת הקובעת של התובע הינה: א. יש לחלק את השכר הממוצע (יסוד +תוספות) בסך 7,022 ₪ של השנה האחרונה ב- 240 שעות משמרת חודשיות. (20 משמרותX 12 ש'). ב. לפיכך השכר השעתי הינו בשיעור 29.2 ₪ . ג. השכר היומי הינו בשיעור 233.4 ₪ ( 8שעות X29.2ש"ח). ד. השכר החודשי הקובע הינו 5391 (29.2 ש"חX186שעות ) כפול 80% משרה, היינו סך של 4,313 ₪. פדיון חופשה 33. התובע טוען כי לא יצא לחופשה במהלך עבודתו ולא קיבל דמי חופשה בגין חופשה שנתית. לטענתו הרכיבים שפורטו בתלושי השכר "חופשה בתשלום", "חופש ניצול" או "חופשה שנתית" לא ברור כיצד חושבו ועל בסיס מה נרשמו. נטען כי מדובר ברישום פיקטיבי ושלא על פי סעיף 26 חופשה שנתית, תשי"א - 1951 בדבר חובת ניהול פנקס חופשה. 34. התובע תובע פדיון חופשה בגין 63 ימים עבור 4 שנות עבודתו האחרונים. 35. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל מלוא דמי החופשה במהלך עבודתו וכן פדיון חופשה בחודש 5/09 במסגרת גמר חשבון. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע דמי חופשה ביתר ובסך 800 ₪ ודורשת קיזוזם. 36. אכן הנתבעת לא הציגה ראיות מטעמה באשר למספר ימי החופשה שקיבל התובע בפועל במהלך עבודתו שכן תלושי השכר אינם מפרטים הימים אלא רק סכומים (למעט מרץ 2009.) הנתבעת יכולה היתה לפרט על פי הדוחות והנתונים המדויקים עפ"י דוח "שומרית" שניהלה על פי עדות מנהלה בפנינו.(עמ' 14 לפרוטוקול) אולם למרות האמור לעיל, אין אנו נותנים אמון בגרסת התובע כי לא זוכה בחופשה או בתמורתה בזמן עבודתו. ראשית, התובע הודה בעדותו בקבלת חופשה במרץ 2009 בגין 13 ימים. ( עמ' 12 לפרוטוקול) שנית, במשך כל תקופת עבודתו שולמו לו כספים על חשבון חופשה בכינוי זה או אחר, התובע לא הלין על כך ואף אישר קבלת כל הסכומים שפורטו בתלוש השכר. שלישית, מר ראובן העיד כי התובע קבל מידי חודש בחודשו יום או יום וחצי חופשה (סעיף 3 לתצהיר) ואף התובע העיד בפנינו כי לא עבד כל יום אך לטענתו בגין הימים שנעדר לא קבל תשלום. עדות זו לא הוכחה ואינה אמינה עלינו. 37. מדובר בעובד שעבד על בסיס שעתי/יומי , ולפיכך יש לקחת בחשוב הפדיון את התשלומים ששולמו לו במהלך 4 השנים האחרונים לעבודתו בגין חופשה מאחר ולא הוכח כי מדובר בתשלום פיקטיבי. 38. לעניין מספר ימי הפדיון, יש לערוך החישוב לפי ימי העבודה שפורטו בצו ההרחבה, ככל שאלה מיטיבים עם התובע, לעומת ימי החופשה על פי החוק. 39. מדובר בתקופת זכאות מ -1.1.06 עד 21.4.09. שכן התובע זכאי לפדיון בגין 3 שנים ממועד ניתוק יחסי העבודה, לרבות השנה השוטפת הקודמת לשנה האחרונה שבה ניתן היה לצבור ימי החופשה השנתית על פי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית. 40. נזכיר כי מיום 1.1.06 "שנת עבודה" לצורך חישוב הזכאות חופפת את השנה הקלנדרית. 41. עפ"י צו ההרחבה התובע היה זכאי ל - 14 ימי חופשה (שנה חמישית) ו-19 ימי חופשה לכל משנות העבודה השישית, השביעית והשמינית. מאחר ועבד בשנה השמינית 4 חודשים בלבד, זכאי ל- 6 ימי חופשה לשנה זו. 42. סה"כ זכאי התובע ל- 58 ימי חופשה X 233.4 ₪ ובסך של 13,537 ₪. 43. הנתבעת טענה באופן לקוני להיקף משרתו של התובע, אך לא ציינה מה היה ההיקף לגרסתה. לעניין ימי הפדיון, הנתבעת הודתה ולו באופן חילופי בזכאות התובע ל- 56 ימי פדיון עבור 3 שנים, ולא לקחה בחשבון במניין הימים את השנה השוטפת. בנסיבות אלה, אין מקום לקזז מ-58 ימי הפדיון שנפסקו לזכות התובע, ולו בשל היקף משרתו. יחד עם זאת, יש לקזז מסכום הפדיון את הסך 9,494 ₪ ששילמה הנתבעת לתובע בגין ניצול ימי חופשה במשך 3 שנות עבודתו האחרונות כפי שטענה ולא נסתרה בחישוב אחר. 44. לפיכך, זכאי התובע לפדיון חופשה בסך של 4,043 ₪. פדיון דמי הבראה 45. התובע תובע 14 ימי פדיון הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות וטוען כי הסכומים שפורטו בתלושי השכר ברכיב ההבראה הינם פיקטיביים . כמו כן טוען כי לא סוכם עמו כי יקבל דמי הבראה לשעורין והדבר נעשה רק כדי להפחית השכר. 46. טענה זו של התובע יש לדחות כי לא הוכחה. התובע קיבל במשך כל תקופת עבודתו תשלומים על חשבון דמי הבראה ולא הלין על כך. לא הוכח גם כי מדובר בתשלומים פיקטיביים שכן הוכח וכך נקבע על ידנו, כי שכרו של התובע היה מורכב משכר יסוד ותוספות שונות בתלושי השכר. התובע לא כלל תוספות שטען כי הן פיקטיביות, למעט התוספת המיוחדת, במשכורתו הקובעת וגם לא הגיש תביעה נפרדת לתשלום אותן תוספות בגין. לפיכך מעבר להעלאת הטענה היא לא הוכחה. 47. גם הפניית התובע לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, לא חלה במקרה הנדון ואינה רלוונטית. 48. הנתבעת טענה כי התובע קיבל סך של 7,899 ₪ בגין דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו ולפיכך לטענתה יש לדחות תביעתו ולקזז הסכומים ששולמו לו ביתר ולו בגין אותה תקופה. 49. לא מצאנו כל עילה להשיב לנתבעת סכומים שלטענתה שולמו לתובע ביתר ולו מהטעם כי לא הוצגו בפנינו יומני העבודה או הדוחות של התובע על פיהן נערך החישוב, כדי לאמת הגרסה בדבר התקופות בגינן שולמו דמי ההבראה לרבות הימים ואופן החישוב. 50. יחד עם זאת, התובע לא הוכיח זכאותו לקבלת פדיון דמי הבראה בנוסף לסכומים ששולמו לו במהלך עבודתו ולפיכך דין תביעתו ברכיב זה להידחות. הפסד יום מנוחה שבועי 51. התובע תובע פיצוי בגין אי מתן יום מנוחה שבועי על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. התובע תובע בגין כל שבוע פיצוי של 376 ₪ עבור יום עבודה X 278 שבועות ובסך של 104,528 ₪. 52. לגרסת התובע עבד 20 משמרות בחודש במתכונת קבועה של 12 שעות לפי ת/9 והנתבעת לא הביאה ראיות לעניין שעות עבודתו, ולא סתרה גרסתו אף שהנטל מוטל עליה. 53. לגרסת התובע, הוכיח כי עבד ביום המנוחה השבועי מבלי שניתנה לו חופשה בת 36 שעות על פי החוק או פיצוי בגינה. 54. הנתבעת חולקת על זכאות התובע לפיצוי כספי. לגרסתה, על פי האמור בתלושי השכר התובע קיבל יום מנוחה שבועי עבור כל שבוע עבודה אף ביתר, שכן התובע עבד לעיתים 20 ימים ולעיתים פחות, על פי גרסתו. 55. אכן התובע העיד כי לא עבד כל יום וכי קבל יום מנוחה אך לא כל שבוע. (עמ' 10 לפרוטוקול). לפיכך, לא הוכיח הבסיס העובדתי לטענתו כי לא קיבל מנוחת פיצוי. 56. זאת ועוד. התובע אף לא הוכיח עילה משפטית לפיצוי כספי בגין עבודה במנוחה שבועית, על פי סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה שכן הפרת הוראת סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה אינה מקנה פיצוי כספי של שווי יום עבודה כפי שתבע התובע. יתרה מכך. החוק אינו מקנה זכאות לפדיון הזכות בגין אי מתן מנוחת פיצוי בשל העובדה כי מדובר בהעבדה בנגוד לחוק ולתכליתו למתן מנוחה בעין וקבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה סנקציה עונשית על הפרתו ברכיב זה. המרת המנוחה בפועל בתמורה כספית מסכלת את התכלית החקיקתית העומדת בבסיס הוראה זו. 57. לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית. הפרשות לקופת גמל 58. התובע תובע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בשיעור של 6% משכרו על פי צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה לרבות צו ההרחבה בדבר הגדלת שעור ההפרשות לכל המבוטחים בפנסיית יסוד לשיעור 6%. 59. התובע תובע פיצוי בגין 7 שנות עבודתו בסך של 9,129 ₪ לאחר קיזוז הכספים שנצברו לזכותו בקופת גמל ושהופרשו על ידי הנתבעת. 60. הנתבעת חולקת על זכאותו וטוענת כי לא ערך את החישוב הראוי הן באשר לשיעור השכר והן באשר לאופן החישוב שיש לערוך על פי עבודה של 8 שעות יומיות כאמור בצו ההרחבה. לטענתה, במהלך התקופה ממרץ 2004 עד לניתוק יחסי העבודה השתכר התובע סך של 213,037 כאשר בחישוב הנ"ל נלקחו בחשבון כל ימי החופשה שנוצלו על ידו לרבות גמול חג והנתבעת הפרישה סך של 14,402 ₪ ולכן אין התובע זכאי לסכומים נוספים. 61. לאור שעור השכר הקובע שנקבע בפסק דין זה לרבות הקף משרתו של התובע והוראת צו ההרחבה הרלוונטי לתקופת עבודתו של התובע בדבר הרכיבים שיש לכלול במשכורת הקובעת לצורך ההפרשה לגמל, התובע היה זכאי לפיצוי אף מעבר לסכום שתבע בתביעתו, אולם על פי הפסיקה אין לזכותו מעבר לסכום שתבע לאחר שקוזז מהסכום שעור ההפרשות של הנתבעת. (הסך של 14,402 ₪) 62. לפיכך אנו מזכים את התובע ביתרת פיצוי בסך של 9,129 ₪. לצורך הקלת החישוב הננו מזכאים את התובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה בגינה תבע, הייו מיום 1.1.06 ועד לפירעון המלא בפועל. תוספת וותק 63. הנתבעת לא שילמה לתובע תוספת וותק כפי שזכאי על פי צו ההרחבה. כך עולה מכתבי הטענות לרבות תלושי השכר של התובע. 64. על פי התיקון לצו ההרחבה מיום 28.3.79 (פורסם בי"פ 2532 ביום 27.4.79 ) זכאי התובע לתוספת וותק החל מהשנה השנייה לעבודתו. שעור התוספת נקבע בסעיף ט"ו לצו ההרחבה בשיעור של 1.48 לירות ליום עבודה. 65. בתקון לצו ההרחבה מיום 1.2.83 (י"פ תשמ"ג 2956) נקבע כי תוספת וותק ותוספת משפחה יועלו ב - 25% . 66. התובע תובע סך של 15,091 ₪ בגין תוספת ותק על פי החישוב שערך בכתבי טענותיו תוך פרוט הסכום השנתי. 67. הנתבעת חולקת על זכאות התובע לתוספת בשל ערכה הכלכלי הפעוט ותומכת טענתה בפסיקת בית הדין האזורי לעבודה. כמו חולקת על אופן החישוב וצרפה לתצהירו של מר ראובן חישוב נגדי. (נספח ד' לתצהיר) . 68. התובע לא הוכיח שעור הסכומים שתבע. לא פורט אופן החישוב השנתי. לא נשמעו ראיות בנושא שכן התובע העיד כי כל החישובים נעשו על ידי ב"כ. גרסת הנתבעת לרבות נימוקיה ואופן החישוב עדיפים ונכונים. הנתונים וחישובי הנתבעת תואמים את השעורים בצו ההרחבה, היינו העובדה כי שעור התוספת היומי עמד על סך 0.48 ש"ח ליום גם לאחר תוספות היוקר וזאת עד ליום 1.3.04 מועד בו נפסקו תשלומי תוספות היוקר. הגרסה וחישובה לא נסתרו. 69. לפיכך זכאי התובע לתוספת וותק בסך של 584 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה בגינה תבע , היינו מיום 1.1.06 ועד לפירעון המלא בפועל. תוספת משפחה 70. התובע תובע תוספת משפחה על פי האמור בצו ההרחבה וציין כי אשתו עקרת בית שאינה עובדת. 71. התובע אכן הוכיח מעמדה של אשתו כמי שאינה עובדת. עובדה זו עולה מתלושי שכרו ומתצהירו שלא נסתר ואף לא נחקר. 72. ובאשר לאופן החישוב, התובע לא השכיל להוכיח כיצד חשב הזכות על בסיס שנתי. החישוב נעשה ללא כל פירוט. התובע לא יכול היה להעיד על אופן החישוב. הנטל להוכיח שיעור התוספת חל על התובע. 73. אומנם, הנתבעת בסופו של יום הודתה כי בשכר היסוד לא נכללה תוספת משפחה, אולם אין די בכך כדי לחייבה בתשלום התוספת שתבע התובע בתביעתו מבלי לבחון את אמיתות החישוב. 74. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית. דמי נסיעה 75. התובע תובע הפרשי דמי נסיעה ל - 7 שנות עבודתו בסך של 25,489 ₪ בגין נסיעות למקום עבודתו וחזרה בשיעור של קצובת נסיעה יומית מרבית בסך 22.70 ₪ במכפלת 1881 ימי עבודה שטוען כי עבד, בקיזוז דמי הנסיעה ששולמו לו במהלך עבודתו ( 17,210 ₪). 76. הנתבעת טוענת כי לתובע שולמו דמי נסיעה לפי ימי עבודתו בפועל וכן סכום מסוים במסגרת ה"תוספת המיוחדת". עוד נטען כי כאשר לא היתה תחבורה ציבורית למקום עבודה מרוחק, התובע נסע באמצעות הסעה שארגנה הנתבעת. (סעיף 12 לתצהיר מר ראובן) 77. על פי צו ההרחבה על המעביד מוטלת החובה לשלם לעובד הוצאות נסיעה הקשורות בעבודה מצד העובד למקום עבודתו מחוץ לגבולות העיר ובלבד שהעובד ישתמש באמצעי התחבורה הזולים ביותר בנסיבות המקרה. 78. נטל הראיה מוטל על התובע במקרה זה להוכיח שעור החזר ההוצאות שתבע לרבות התקופה ומספר ימי העבודה שכן במסגרת תלושי שכרו צוין בפרוש כי קבל דמי נסיעה לפחות מחודש אוקטובר 2005. 79. התובע תובע החזר הוצאות נסיעה ל-1,881 ימי העבודה בקיזוז דמי הנסיעה ששולמו לו במהלך עבודתו, אולם לא השכיל להוכיח כי אכן עבד 1,881 ימים וכי בגין אותם ימים זכאי היה להחזר הוצאות הנסיעה לרבות השיעור. 80. לא נסתרה גרסת הנתבעת בדבר הסעה למקומות עבודה מרוחקים. 81. הנתבעת לא הציגה בפנינו דוחות נוכחות, לרבות כל הנתונים בדבר חישוב שכרו של התובע לרבות הבסיס לדמי הנסיעה ששולמו לו בפועל. כמו כן, לא הוכיחה הנתבעת הבסיס לחישוב התוספת המיוחדת ורכיב הנסיעות הכלול בה. על פי תלושי השכר הוכח כי התובע לא קיבל דמי נסיעה עד ספטמבר 2005. 82. בנסיבות אלה, אף אם לא הוכיח התובע מלוא תביעתו, יש לזכאותו בכפוף לתקופת ההתיישנות (17/3/04), שיעור הקצובה היומי והקף משרתו בסך של 5,000 ₪ החזר הוצאות נוסף לדמי הנסיעה שקיבל במהלך עבודתו. דמי חגים 83. התובע תובע דמי חגים על פי הוראות צו ההרחבה למשך 7 שנות עבודתו עבור 10 ימים מדי שנה בין אם חלו בשבת אם לאו וללא קשר אם עבד ערב החג או למחרת החג. התובע טוען כי דרישה זו אינה כלולה בצו ההרחבה. 84. התובע תובע תשלום בין 52 ימים ופירט לראשונה בסכומי טענותיו את ימי החג בגינם תובע הפדיון. 85. הנתבעת חולקת על זכאותו וטוענת בין היתר כי אינו זכאי לדמי חג בגין הימים בהם עבד בפועל. כן חולקת על אופן החישוב, מספר הימים והתנאים לקבל דמי חג שטען להם התובע. 86. התובע זכאי ל- 9 ימי חג בשנה על פי הסכם המסגרת לקיצור שבוע העבודה ושהוחל על ענף השמירה. 87. צו ההרחבה מזכה עובד בדמי חג החל מהחודש הרביעי לעבודתו והוא חל גם לגבי חגים אשר חלים בשבת. אין בו כל הוראה על כך שהזכאות מותנית בכך שהעובד יעבוד ערב החג או למחר, ואין בו הוראה השוללת הזכאות מקבלת דמי חג עבור ימי חג בהם עבד העובד בפועל וקבל שכר.(ע"ע 300360/98 נחום צמח- ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ). 88. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע במהלך עבודתו דמי חגים בסך 643 ₪ (ס' 13 לתצהירו). 89. במקרה שלפנינו התובע זכאי לפדיון 37.5 ימי חג על פי שעור השכר היומי שקבענו לרבות הקף משרתו. לפיכך זכאי לדמי חג בסך של 8,776 ₪ (37.5 X 233.4) ולאחר קיזוז של 643 ₪ זכאי לדמי חגים בסך של 8,133 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממחצית התקופה היינו מיום 1.1.06 ועד לתשלום המלא בפועל. ניכויים שלא כדין 90. התובע לא הוכיח שעור הסכומים שתבע בגין ניכויים שלא כדין. לא פרט אופן חישוב הסכום בגין כל רכיב ולא הוכיח הפן העובדתי והמשפטי בטיעוניו להשבת הכספים. 100. די בכך כדי לדחות תביעתו ברכיב זה. התביעה לפיצויי פיטורים 101. התובע עבד מטעם הנתבעת במתקן פארן של חברת חשמל משנת 2006 עד לחודש אפריל 2009, עת הפסידה הנתבעת את המכרז למתן שרותי שמירה. באפריל 2009 החל לעבוד בדימונה עד יום 21/4/09 בה הסתיימה העבודה במקום. לגרסתו, הנתבעת לא הציעה לו עבודה חילופית וכן לא שילמה לו שכר החל מאותו מועד. התובע רואה בהתנהלות זו של הנתבעת כפיטוריו. 102. לטענת התובע, הודיע לנתבעת כי מוכן להמשיך לעבוד אך בתנאי כי ישולם לו שכר לתקופה מ-21/4/09 בה לא עבד שכן לא הוצעה לו עבודה. לאחר שהתובע נוכח כי הנתבעת אינה מתכוונת להציע לו עבודה אחרת, פנה יחד עם עובדים אחרים ליעוץ משפטי וביום 4/6/09 נשלח מטעם ב"כ מכתב דרישה לתשלום השכר וכן בקשה להודיע אם הנתבעת מבקשת להמשיך ולהעסיקו או שמא אין לה עבודה נוספת. (ת/3 לתצהיר התובע). 103. התובע חולק על גרסת הנתבעת כי הוצעה לו עבודה אחרת במהלך חודש אפריל 2009 וכי סרב וביקש להתפטר מעבודתו. 104. בסיכום טענותיו טוען לזכאות לפיצויי פיטורים בשל פיטוריו ולחילופין בשל התפטרות בדין פיטורים, שכן הנתבעת לא סיפקה לו עבודה ולא שילמה לו שכר מיום 21.4.09 למרות שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן ולתקן דרכיה. 105. הנתבעת טוענת, כי התובע עבד בדימונה חודש אחד בלבד ואכן מדובר בעמדה זמנית. לגרסתה, לא הייתה כל מניעה שהתובע ימשיך בעבודתו בעמדות אחרות והנתבעת טוענת כי במהלך חודש אפריל הודיעה לתובע בעל פה כי מקום עבודתו בדימונה הוא זמני וייסגר ולקראת סוף החודש יוחלט לאיזה מתקן יעבור. לגרסתה, הוצעו לתובע מספר עבודות עוד לפני שהעמדה נסגרה, אולם התובע סירב וביקש להתפטר וביקש לערוך לו גמר חשבון. הנתבעת באמצעות מר ראובן טוענת כי הופתעה לקבל את מכתבו של בא כוח התובע מיום 4.6.09, כחודש וחצי לאחר שהתובע עזב את עבודתו, בו צוין בין היתר כי התובע מעוניין להשתבץ לעבודה ובתנאי כי הנתבעת תשלם לו את שכר העבודה בתקופה בה לא עבד. בתגובה לקבלת המכתב הנ"ל זומן התובע למשרדו של מר ראובן והציע לו שוב להשתבץ לעבודה ונתן לו אף מכתב שיבוץ ביד (נספח ב' מיום 9.6.09 לתצהיר). עוד נטען, כי במקביל וביום 14.6.09 ענה סמנכ"ל הנתבעת לתובע מכתב תשובה כאשר גם במסגרת התכתבות זו ענה הסמנכ"ל שהתובע יכול לחזור לעבודתו (נספח ג' לתצהיר מר ראובן) וגם במכתב זה צוין כי התובע בעבר הודיע לנתבעת כי לא ישוב לעבודתו עד שלא ישולם לו שכרו. 106. הנתבעת חולקת על זכאות התובע לקבלת שכר עבור תקופה בה לא עבד וסירב לשוב לעבודה. 107. התובע נשאל בחקירתו הנגדית מתי הודיע לנתבעת כי מתכוון להמשיך לעבוד אבל דורש שישלמו לו את שכר העבודה, והשיב: "בחודש רביעי. לא זוכר אם חודש רביעי בסביבות חודש רביעי" (עמ' 10 לפרוטוקול). ש. אבל בחודש רביעי אתה עוד עבדת בפארן ובדימונה? ת. בפארן עבדתי לא בדימונה. בדימונה סגרו את העמדה. הגענו למשרד היה מנהל חדש (שנמצא באולם) אמרתי לו אנחנו שבוע בלי עבודה אומר בינתיים אין עבודה אז אמרתי לו בינתיים אם אין עבודה כמה שנשב בבית תשלם אמר אני לא יודע, אני חדש, אני לא משלם. בסוף אמר לנו כי מזמין לכם את הסמנכ"ל מירושלים שיסגור איתכם. הגענו הגיע הסמנכ"ל אמרתי לסמנכ"ל, אני רוצה 3 דברים או עבודה או שכר מינימום או מכתב פיטורין מה שמגיע לנו. הסמנכ"ל, אומר לי אני לא יכול לשלם לכם שכר מינימום אמרתי לו שייתן לי מכתב פיטורין ושישלמו מה שמגיע לנו. הוא אמר שהוא ישלם לנו 2,500 ₪" לשאלת בית הדין "אני לא יודע מה כתוב בתצהיר".(עמ' 11 לפרוטוקול). 108. נשאלת השאלה האם בנסיבות שתוארו לעיל יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו. 109. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובמכלול נסיבות המקרה הספציפי, אנו בדעה כי אין לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו. לא הוכח מעשה פוזיטיבי של הנתבעת ממנו ניתן להסיק כי פיטרה את התובע או ביקשה לפטרו. לא שוכנענו כי לנתבעת היתה מוטיבציה שלא להמשיך ולהעסיק את התובע ואנו בדעה כי בשל מחדלה של הנתבעת התובע בסופו של יום התפטר בדין פיטורים. 110. מהראיות שנשמעו בפנינו אנו מאמינים כי הוצעה לתובע עבודה חילופית אולם לא הוכח כי במועד סיום העבודה בדימונה, כאשר מדובר במקום עבודה זמני לאחר שהתובע עבד מספר שנים באותו מקום עבודה קבוע, אכן סוכם עם התובע עתידו התעסוקתי בנתבעת. לא פורטו בפנינו אילו מקומות עבודה הוצעו לו טרם סיים עבודתו בפועל בעמדת דימונה (21.4.09). נטען באופן כללי על הצעות ורק במכתבו של מר ראובן לתובע מיום 3/5/09 צוין במפורש כי ביום 3/5/09 הוצעה לתובע עבודה במשאבי שדה. היינו, מדובר בהצעה כעבור כשבועיים ימים ממועד בו שבת התובע מעבודתו. טענת מר ראובן כי הוצעה לתובע עבודה במשאבי שדה באופן אוטומטי במהלך עבודתו, לא הוכחה. למותר לציין לא הועלתה בתצהירו אלא רק בעדותו במובן של "שיפוץ" הגרסה במידה מסוימת. 111. מר ראובן העיד בפנינו כי אמר לתובע ולעובדים האחרים כי יעברו למשאבי שדה לפני תום העבודה בדימונה. אולם, לא פירט עובדה זו בתצהירו וכל שהעיד כי "אנחנו דיברנו עוד לפני שהסתיימה העבודה ואחרי שבוע הם סיימו לעבוד. הם הגיעו למשרד והצעתי להם עוד פעם" (עמ' 13-15 לפרוטוקול). 112. גרסה זו, אינה עולה מהאמור במכתבו של מר ראובן מיום 9.6.09 שכן שם צוטט כי הצעה זו הוצעה לתובע ביום 3.5.09. 113. אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע שכר החל מ-21/4/09 בטענה כי לא עבד בפועל וביקש לסיים עבודתו, טענה שלא הוכחה אלא מדובר בסירוב הכפוף לתנאי של קבלת שכר או פיצוי בגובה השכר. 114. לאחר שהוכח בפנינו כי הצעה קונקרטית שמית ומפורשת לא הוצעה לתובע קודם ל-3/5/09 והתובע סרב להצעה בטענה כי תנאי להמשך עבודתו היה תשלום שכרו ואפילו שכר מינימום כפי שהעיד בפנינו, אנו סבורים, כי סירובה של הנתבעת לשלם לתובע שכר באופן קטגורי גם אם טרם סוכם עמו על המשך עתידו התעסוקתי, הינה בבחינת התנהגות שלא כדין בשים לב לתקופת עבודתו הארוכה של התובע בנתבעת ובאותו מקום עבודה עד לאפריל 2009. 115. גם אם העיד התובע כי ניהל שיחה עם הסמנכ"ל עוד כשעבד בדימונה (עמ' 10 לפרוטוקול), אולם סירב להמשיך לעבוד שכן הובהר לו כי לא יקבל שכר עד למועד בו תתקבל הסכמתו להתייצב במקום עבודה חלופי, כאשר הפסקת עבודתו בפועל ביום 21.4.09 באתר דימונה הייתה מסיבות שאינן תלויות בו ולנתבעת היה זמן רב כדי להסדיר את המשך העסקתו של התובע קודם להפסקת עבודתו בפועל, אנו בדעה כי בנסיבות אלה התובע היה זכאי להתפטר בדין פיטורים. 116. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים לפי מכפלת שכרו הקובע בסך של 4,313 ₪ במכפלת 7.891 שנים ובסך של 34,033 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.09 עד לפירעון המלא בפועל. התביעה לשכר עבודה 117. אין חולק כי התובע לא עבד בפועל מיום 21/4/09 . 118. התובע תובע שכר בגין שלושה חודשים מיום 21.4.09. 119. אנו בדעה, כי יש לזכותו בשכר עבור חודש ימים שכן במועד זה היה ברור לתובע כי לא ישולם לו השכר כתנאי להמשך עבודתו. לא הוכחה עילה לזכאותו בשכר של שלושה חודשים. התובע פנה גם על פי גרסתו לייעוץ משפטי לאחר שהוצעו לו כבר מקומות עבודה חלופיים והוא סירב בשל העובדה כי הובהר לו שלא יקבל שכר עבודה ימי הבטלה בהם לא עבד. 120. לפיכך, זכאי לפיצוי בגובה שכר בסך של 4,331 ₪. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת 121. לאחר שנקבע בפסק דין זה כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר בדין פיטורים, אין הוא זכאי להודעה מוקדמת ולתמורתה כפי שתבע. 122. הנתבעת תובעת תשלום הודעה מוקדמת מהתובע בטענה כי התפטר מעבודתו. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, לא מצאנו מקום לזכאותה בהודעה מוקדמת שכן התובע הודיע לנתבעת סמוך למועד הפסקת עבודתו בפועל כי יסרב להמשיך לעבוד אלא אם ישולם לו שכרו. היינו, הנתבעת היתה מודעת לעמדתו של התובע שקיבלה גם ביטוי בפגישה עם הסמנכ"ל ובמכתבי בא כוחו. 123. לפיכך, אין לזכות התובע בגין הודעה מוקדמת ואין לזכות את הנתבעת בקיזוז הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לתובע בפסק דין זה. אי מתן הודעה לפי חוק הודעה לעובד 124. התובע לא השכיל להוכיח זכאותו לקבלת פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב - 2002. 125. התובע טוען בעילה זו, כי אם היה מקבל הודעה על תנאי עבודתו יכול היה לעמוד על זכויותיו החוקיות ולפיכך זכאי לפיצוי בגובה משכורת חודשית. לחילופין נטען כי על הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לו מאי ידיעת זכויותיו בשיעור השווה לכל הסכומים שבית הדין יפסוק לזכותו לרבות זכויות נלוות שניתן היה לקבוע אותן במהלך תקופת עבודתו בלבד או בגין התיישנות. 126. הנתבעת טוענת, כי יש לדחות התביעה בעילה זו ומפנה למועד תחילת עבודתו של התובע והעובדה כי לא היה מחובתה לשמור עותק מההודעה לעובד שנמסרה לתובע לטענתה. הנתבעת טוענת כי על התובע הנטל להוכיח כי לא קיבל הודעה שכזו שכן התיקון לחוק מאוגוסט 2011 בדבר נטל ההוכחה על המעסיק, לא חל על המקרה שלפנינו. 127. לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאנו כל עילה ראויה במקרה הנוכחי לזכות התובע בפיצוי. התובע לא הלין על כך שלא קיבל תלושי שכר או לא קיבל את שכרו במועד. אכן, תלושי השכר של התובע לא מילאו אחר דרישות החוק באשר לפרטים אשר מחובת המעסיק לפרט בתלוש וזאת בגין רוב תקופת עבודתו של התובע. אולם, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בגין מחדלה של הנתבעת במקרה הנדון. התובע יכול היה לתבוע הפרשי שכר או זכויות אחרות בתביעתו הנוכחית לאור תלושי השכר שהיו בחזקתו וקבלת ייעוץ משפטי טרם הגיש התביעה. לפיכך, טענתו כי יכול היה לתבוע זכויות נוספות על פי האמור בתלושי השכר ולא היה מודה כי קיבל המשכורות כפי שהיה זכאי, אינה סיבה לזכותו בפיצויי נוסף. 128. לפיכך, התביעה ברכיב זה - נדחית. סוף דבר 129. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים - א. פדיון חופשה בסך של 4,043 ₪ צירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ב. פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 9,129 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.1.06 ועד לפירעון המלא בפועל. ג. תוספת וותק בסך של 584 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.1.06 ועד לפירעון המלא בפועל. ד. החזר הוצאות נסיעה בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ה. דמי חגים בסך של 8,133 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.1.06 ועד לפירעון המלא בפועל. ו. פיצויי פיטורים בסך של 34,033 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. ז. שכר בסך 4,331 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.5.09 ועד לפירעון המלא בפועל. 130. יתר תביעות התובע נידחות. 131. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפירעון המלא בפועל. 132. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.שעות עבודה ומנוחה