עיכוב הליכים בוררות

התנאים שנקבעו בחוק לצורך עיכוב הליכים ואשר הינם: א. קיום הסכם בוררות. ב. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו. ג. בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב. ד. המבקש היה מוכן ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיום בוררות. ה. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת ובלבד שהיה זה לפני שטען לראשונה לגופו של ענין בתובענה. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות, לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים בהסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין מוכן לכך". ההלכה הינה, כי הסכמה לבירור סכסוך במסגרת בוררות, היא בעלת משמעות מיוחדת וכי בדרך כלל יכבד בית המשפט הסכמי בוררות. ראה בענין זה בר"ע 843, 844/03, תל ציון שירותי בנייה וניהול בע"מ נ' טרטקובסקי אלכסנדר ואח', שם נקבע, כי אומנם קיום בוררות כרוך בפגיעה מסויימת בזכות הגישה לערכאות, אולם, שיקול זה אינו מכריע והוא נסוג מול כוונתם המשותפת של הצדדים ליצור מנגנון הכרעה מוסכם: "כיבוד ההתחייבות ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות היא הכלל. כוחו של הכלל מתעצם כאשר יתרונותיה של הבוררות מובהקים. זהו המצב ביחס לבוררות בעניינים של מומחיות וזהו המצב כאשר בעלי הדין בחרו להם בוררות קהילתית או בוררות המיוחדת לצרכיהם" בהתאם להלכה זו, בית המשפט יורה בדרך כלל על עיכוב הליכים כאשר קיימת תניית בוררות ומתמלאים התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק, אלא אם כן יוכח כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא ידון בבוררות.עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםבוררות