מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הרשעה בנהיגה בשכרות על בסיס בדיקת מאפיינים: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט בן-יוסף), בעפ"ת 21090-03-11 מיום 7.4.11, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב (השופט צימרמן) בתת"ע 21998-10 מיום 3.3.11 (הכרעת הדין מיום 30.12.10). הבקשה עניינה הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בהסתמך על בדיקת מאפיינים והתרשמותם של השוטרים במקום.  רקע והליכים ב. נגד המבקשת הוגש לבית משפט השלום לתעבורה כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 בצירוף סעיף 34ד לפקודה; זאת בשל סירובה להיבדק בבדיקת "ינשוף". המבקשת זוכתה מעבירה זו, מאחר שלא הוכח כי הוזהרה כנדרש מפני משמעות סירובה לבדיקה (ראו סעיף 64ב (ב2) לפקודה). עם זאת, נוכח בדיקת המאפיינים שנערכה לה, תוצאותיה, התרשמות השוטרת שערכה את הבדיקה, וגרסת המבקשת בבית המשפט שנמצאה בלתי מהימנה - הרשיעה בית המשפט בנהיגה תחת השפעות משקאות משכרים, עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בית המשפט דחה את גרסת המבקשת בבית המשפט, לפיה מחצית כוס המשקה ששתתה בערב האירוע, הכילה תמהיל של משקה אלכוהולי (וודקה) ומשקה לא-אלכוהולי, שכן בגרסתה בזמן אמת לא ציינה זאת, אף שהיה בכך כדי לסייע לה. גרסת המשיבה, שעלתה אך בסיום חקירתה הנגדית, לפיה התקשתה במבחני היציבה עקב נכות נדחתה אף היא, בנימוק שהמבקשת לא המציאה מסמכים התומכים בכך, ונוכח העיתוי המאוחר בו הועלה ההסבר.  ג. ביום 3.3.11 נגזר דינה של המבקשת. בין היתר, נשקל לחומרה עברה התעבורתי, הכולל 13 הרשעות קודמות. מנגד נשקלו לקולה נסיבותיה האישיות, ובכלל זה היותה אם חד הורית לשני ילדים. לפיכך, הושתו על המבקשת פסילה בת 11 חודשים מקבלת רישיון או החזקתו; פסילה מותנית בת 4 חודשים למשך 3 שנים; קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו; ומאסר מותנה בן חודשיים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא תנהג בשכרות, תחת השפעת משקאות משכרים או בזמן פסילה. ד. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 7.4.11; בהתייחסו לכך שהמבקשת עמדה באחד מסעיפי בדיקת המאפיינים (הבאת אצבע לאף) קבע בית המשפט, כי בדיקה זו אינה עומדת לבדה, וביתר המבחנים - האובייקטיביים והסובייקטיביים - כשלה המבקשת. נקבע גם, כי טענת המבקשת באשר לסיבת התנדנדותה לא נתמכה במסמכים רלבנטיים. לבסוף נקבע, כי עיקר ערעורה של המבקשת נסב על קביעות עובדתיות הנסמכות על ממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, ובאלה תטה ערכאת הערעור שלא להתערב. לעניין עונשה של המבקשת נקבע, כי נוכח חומרת העבירה ועברה התעבורתי - לא קמה עילה להתערבות בעונשה. הבקשה ה. בבקשה חוזרת המבקשת על הטענה, כי חוסר יציבותה במהלך בדיקת המאפיינים נבע מנכותה, ומגובה נעלי העקב שנעלה - 10 ס"מ. עוד נטען, כי המבקשת צלחה את המבחן "הקשה ביותר" בבדיקת המאפיינים - הוא מבחן הבאת האצבע לאף. כן נטען, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית באשר למיומנותם של שוטרי תנועה לבצע בדיקת מאפיינים, וליכולת לבסס הרשעה על סמך בדיקה זו והתרשמות השוטרים. דיון והכרעה ו. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בסופו של יום הבקשה עוסקת בעיקר בקביעות עובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, לפיהן התנהגות המבקשת בערב האירוע, כפי שתוארה על-ידי השוטרת שנכחה במקום, ובדיקת המאפיינים שנערכה לה, מוכיחות מעבר לספק סביר, כי נהגה תחת השפעת משקאות משכרים. גרסת המבקשת בבית המשפט לעניין תמהיל המשקה נמצאה לא אמינה, וכך גם הסברה לסיבת חוסר יציבותה. כאמור, מדובר בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות, שנבחנו על-ידי שתי ערכאות; במעין אלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב - קל וחומר ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 5402/09 נבון נ' מדינת ישראל; רע"פ 5517/07 זלה נ' מדינת ישראל). ז. אף לגופם של דברים אין מקום להיעתר לבקשה. הקביעות לגביהן משיגה המבקשת, נומקו כדבעי, ונתמכו בחומר הראיות ובממצאי מהימנות של בית משפט לתעבורה. כך למשל, נדחתה גרסת המבקשת לעניין הסיבות לחוסר יציבותה, כיון שהסבר זה לא ניתן בערב האירוע, והועלה אך לקראת סיום חקירתה הנגדית, מבלי לתמוך זאת בהדגמה או במסמכים רפואיים. נציין, כי גם בפנינו לא הובאה כל אסמכתא לעניין מצב רגליה של המבקשת, והדברים נותרו בלא ביסוס. כך גם הוסבר, כי נסיון המבקשת למזער את כמות האלכוהול שצרכה עובר לאירוע לא הועלה בזמן אמת. מנגד, התרשמות השוטרת מהתנהגות המבקשת בערב האירוע שתוארה כעליזה, חוצפנית וחסרת סבלנות - נרשמה בזמן אמת, ונמצאה אמינה. ח. כאמור, לטענת המבקשת מעלה בקשתה שאלה עקרונית באשר ליכולת לבסס הרשעה על סמך התרשמותם של שוטרים מן הנבדק, ומיומנותם בביצוע בדיקת מאפיינים. המבקשת סומכת טענתה זו על כך שהשוטרת שערכה את בדיקת המאפיינים, לא התייחסה לנכותה. לעניין נסיבות המקרה הקונקרטי נזכיר, כי בית המשפט לתעבורה דחה את גרסתה הכבושה של המבקשת בנוגע למצב רגלה, ובענייננו גם אין המבקשת טוענת שהציגה הסבר זה בפני השוטרים במקום או שביקשה לחלוץ את נעלי העקב במהלך הבדיקה. מעבר לכך בדיקת המאפיינים והתרשמות השוטרים, משקפים מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים לבחינת שכרותו של אדם. אמנם אין מדובר בממצא מדעי, אך בית משפט זה עמד לא פעם על כך, שלשם בחינת שכרותו של אדם ניתן להתבסס על מבחנים אלה, ואין הכרח כי ייתמכו בראיות מדעיות (ראו למשל רע"פ 6669/09 אלייה נ' מדינת ישראל). הדברים עולים גם מפסק דינו המעניין של השופט ד"ר סטולר בעפ"ת 27570-11-10, אליו הפנה בא כוח המבקשת; מובאה שם מדברי הנשיא שמגר בבר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 463, 467 מטעימה, כי הוכחת  ריכוז אלכוהול בדם אינה תנאי בל יעבור להרשעה בהקשר לשכרות, וניתן להביא ראיות אחרות, והדברים ידועים. השופט סטולר אמנם מדגיש את חשיבות מיומנותם של השוטרים העורכים בדיקת מאפיינים, ומזכיר תהליך הסמכה בארה"ב שאינו קיים בישראל. ברי כי יש צורך בהכשרה הראויה לשוטרים לשם המקצועיות והמיומנות; אך בשורה התחתונה, בדיקת המאפיינים כבודה במקומה וכוחה עמה, ואגייס אף כאן את השכל הישר ונסיון החיים לעמוד לימינה, אף כי עדיפות תדיר - גם כדברי הנשיא שמגר בעניין עודה - ראיות מדעיות (עמ' 468).    ט. אף באשר לגזר דינה של המבקשת אין מקום להתערבות. מעבר לכך שטענות בנוגע לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 5578/10 רבייב נ' מדינת ישראל; רע"פ 5494/10 חושיה נ' מדינת ישראל), לא מצאתי כי בענייננו נפל פגם באופן בו איזן בית המשפט לתעבורה בין נסיבותיה האישיות של המבקשת לבין חומרת העבירה ועברה התעבורתי. י. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. משפט פלילימשפט תעבורהשכרותהרשעהערעורבדיקת שכרות (אלכוהול)