פיטורי עובדת שנכנסה להריון

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובדת שנכנסה להריון: 1. בפנינו תביעה בה עותרת התובעת לקבוע, כי פוטרה מעבודתה סמוך לפני תום 6 חודשים לעבודה ומשפיטוריה היו בקשר להריון, בהתנהגות שלא בתם לב ולפיכך, עתרה לחיוב הנתבעת בפיצוי בסך 101,113 ₪. התובעת החלה לעבוד בנתבעת במחלקת שימור לקוחות ביום 10.1.10, "במשרת אם" (07:30 - 14:30 ללא ימי ו') בהיותה אם לתינוק בן 3 חודשים. התובעת הייתה עובדת מצטיינת ויחסיה עם הממונים היו מעולים. בסוף אפריל הודיעה לממונה עליה, הגב' מעיין פלג ("מעיין"), כי הינה בהריון (נאלצה להודיע, כי חשה ברע, בבחילות ולכן נאלצה לקום מהעמדה שלה, בניגוד להוראות). ממועד זה החלה סדרת התנכלויות שהובילו לפיטוריה, פיטורין שנבעו אך מהריונה. 2. הנתבעת בהגנתה עתרה לסילוק התביעה על הסף, משעסקינן בתביעה שהיא שימוש לרעה בהליכי בית משפט מתוך ניסיון לסחוט כספים בסכומים מוגזמים, בציינה שכר שאינו נכון (שכרה הממוצע הוא 2,458 ₪), כשבמכתב ב"כ נדרשו סכומים (ובעילות) שונים. התובעת הועסקה מ-10.1.10 ועד 25.6.10 (5 ח' ו- 15 יום), מתוכם כחודש הכשרה. לא התנכלו לתובעת. כבר בחודש אפריל זומנה לשיחה עם מעיין, הועלו טענות כנגד תפקודה, התובעת זומנה לשיחת שימוע ליום 6.6.10 וביום 20.6.10 התקיימה שיחת פיטורין, שלאחריה קיבלה מכתב הפסקת עבודה ומכתב מתקן. 3. ביום 6.7.11 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשמת ע. ריכטמן. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מר עוזי ידיד, מנהל אגף שכר בנתבעת (עוזי"), מר שמעון הרץ, סמנכ"ל מערכות מידע ("שמעון", שלאור ויתור ב"כ התובעת לא העיד) ותצהיר מר שרון אלימלך, מנהל מוקד שימור ו-166 פרטי ("המנהל"; "המוקד"). ביום 13.9.12 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים. לבקשתה הגישה התובעת סיכומיה בכתב ביום 4.11.12. סיכומי נתבעת הוגשו ביום 13.12.12. 4. ולהכרעה - א. הפסקת העבודה טוענת התובעת, כי התקבלה לעבודה "במשרת אם" (07:30 -14:30 בלא יום ו'), כי היתה עובדת מצטיינת וכי בסוף אפריל 2008 הודיעה למעיין על הריונה, כי נאלצה להודיע על הריונה בשל בחילות שחשה ולכן נאלצה לקום מעמדתה (דבר האסור עפ"י הוראות העבודה). אז החלה סדרת התנכלויות, שהובילו לפיטוריה. הואיל וחשה ברע, נעדרה 3 ימים בחודש מאי ונדרשה לצאת לגיבוי במקומה או להשלים השעות; נאמר לה כי מעתה "כל האמהות" יתחילו לעבוד פעם בשבוע משמרת ערב "ובאופן מפתיע אף היא נדרשה לכך", אלא, שהיא הבהירה לממונים כי החלה לעבוד בנתבעת במשרת אם ואף עזבה מקום עבודה טוב רק בשל שעות לא נוחות (אינה יכולה להעזר בבני משפחתה) ומבחינתה שעות העבודה קריטיות אך הנתבעת לא חזרה בה מדרישתה. בנוסף, נאמר לה ע"י הממונה (מעיין), כי העדרויותיה לא מתאימות ואם תמשיך בהעדרויות בלא שתשלים השעות - "אמרר לך את החיים עד שלא תרצי להמשיך בעבודה". בעקבות זאת, דרשה לקיים שיחה עם שרון, הממונֶה על מעיין, והנתבעת הפכה זאת לשיחת אזהרה (בהבטי השיחה נדון בהמשך). לו ידעה התובעת, כי תאלץ לעבוד במשמרת ערב פעם אחת בשבוע, לא היתה מתחילה לעבוד בנתבעת (ולו מהטעם שהשתכרה 22 ₪ לשעה ולשמרטף שילמה 35 ₪ לשעה). בסופו של דבר, ביוני מצאה הנתבעת תרוץ: שיחה לא טובה שהיתה לתובעת (כשהתובעת מבצעת כ-60 ביום); נטען כי היא מנתקת שיחות לפונים, דבר שמעולם לא קרה לה. באותו רגע נאמר לה שהיא הולכת הביתה, ישולם לה היום ולמחרת עליה להתייצב לשיחת שימוע. למחרת לקתה בחום גבוה ביותר ונעדרה שבועיים. כשחזרה ב-20.6 נאמר לה כי היא מפוטרת. עד כאן בתביעתה. בתצהירה הכחישה, כי טרם חודש מאי נאמר לה שתדרש למשמרת ערב ואף אֵם שעבדה עימה (כ-9) לא נדרשה לכך. כל העדרויותיה נבעו מחוסר יכולת להגיע לעבודה ומהעובדה שחשה ברע עקב ההריון, על כל ההעדרויות הודיעה בזמן, לא נהגה להעדר ממשמרות ערב ולא התחצפה לממונים עליה. גם לא ניתקה טלפונים ללקוחות ולא פעלה על דעת עצמה כלפי לקוחות. רק משהודיעה על הריונה ונתבקשה ע"י מעיין לעזוב העבודה מיזמתה ומשסירבה "להצעה" זו נדרשה כחלק מההתנכלות כלפיה להתחיל לעבוד במשמרות ערב. לא אחרה, למעט שמעיין היתה כותבת שהתובעת "יוצאת הרבה לשירותים" (כמובן בשל ההריון). בדר"כ הגיעה כ-20 דק' טרם המשמרת (שהחלה 7:45). מותר היה לצאת לשירותים רק בזמן הפסקת הצהריים ו"באחת הפעמים", אחמ"ש (לא צויין מתי ומי) אמרה לה שניצלה ההפסקה בזמן המצטבר של הליכה לשירותים. לא נכון שהודיעה על הריונה רק ב-4.5. ב- 4.5 יצאה לבדיקה, חזרה אח"כ ואף נשארה שעה נוספת מעבר לשעות העבודה ע"מ להשלים זמן יציאתה, עשתה כל מאמץ להשאר בעבודה, אף שהנתבעת הפרה ההסכם עמה ודרשה ממנה לעבוד במשמרת ערב. הנתבעת הכחישה טענות התובעת, טענה כי התובעת החסירה באופן קבוע ממשמרת ערב, בניגוד להסכם העסקתה, תוך הוצאה שיטתית של אישורי מחלה; אחרה למשמרות ללא הודעה מראש ותוך התחצפות לממונים עליה. והחמור מכל - ניתקה טלפון ללקוחות, ואחרים צורפו לשירותים בתשלום ללא ידיעתם - התנהגות חסרת אחריות, מזלזלת ובלתי מקצועית. לאחר שלא חל שיפור חרף אינספור התראות - קוים שימוע והיא פוטרה ובלא קשר להריונה. פיטוריה תקופה כה קצרה לאחר קורס הכשרה של כחודש בתשלום מלא - איננה מאינטרס הנתבעת, מה גם שהתנהלות התובעת מנוגדת להסכם העסקתה. הוסיפה הנתבעת וטענה, כי גרסת התובעת לגב' קרן אור סותרת גרסתה למעיין (ג' להגנה). כך גם ברור כי זומנה לשיחה עם מעיין עוד קודם להודעתה על הריונה - הנתבעת העלתה את חוסר שביעות רצונה מתפקוד התובעת (21.4; נספח ד', שם). בהתאם, זומנה לשיחת אזהרה, לא הפנימה הטענות והמשיכה בהתנהלותה. לבקשתה התנהלה שיחה נוספת ב-23.5.10 עם שרון וגם אז נדרשה לעבוד בהתאם לסטנדרטים, אך ללא שינוי. כן נטען לתפקוד בלתי מקצועי כלפי הלקוחות. ולעמדתנו - ראשית, התובעת חתומה על הסכם עבודה - עובדה "שלא ממש נזכרת" בגרסתה. כך גם הסכם לא צורף (משום מה) לתביעתה. כל שטענה, הוא כי החלה לעבוד ב"משרת אם" שהוגדרה על ידי הנתבעת - הא ותו לא! גם בתצהירה, חרף צרוּפו לכ"ה - לא מצאה להוסיף התייחסותה (נוסח זהה מתביעתה נרשם גם בתצהירה וגם בסיכומיה). אין חולק, כי התובעת עברה את שלבי הקבלה והחלה בקורס הכשרה. כבר בהודעה זו צויינו במפורש שעות הפעילות במוקד, כולל הדרישה ל-2 משמרות ערב בשבוע לפחות. כהסתייגות לקורס ("אילוצי הגעה") - צויין כי בימי שישי לא תוכל להגיע בשל "חוג עם הילד". באילוצי הגעה לעבודה צויין "משרת אם" - לא צויינה כלל משמעות מונח זה (ובפועל, אף לא צויין כאילוץ למהלך הקורס) - ב"רחל בתך הקטנה", כי הודיעה שלא תעבוד במשמרות ערב כלל! אין גם בפנינו מי רשם "משרת אם" [הגם שמכתבי היד שע"ג נ/1 נדמה (לכאורה), כי הרישום נעשה בכתב ידה של התובעת - מכל מקום, לא נרשם ע"י נציגת הנתבעת (החתומה על הסכם ההעסקה וכללי ההעסקה)]. התובעת אינה נותנת גרסה ברורה בענין זה. ובעניין זה הנטל עליה, ונטל מוגבר - משעסקינן בהסכם בכתב - ומבקשת היא לטעון כנגדו. ונזכיר - אם טענה התובעת בפתיח תביעתה, כי "משרת אם" משמעה משמרת בוקר מ-07:30 - 14:30 - ברי כי אין באיזשהו מסמך רישום (ודאי לא הסכמה) כי כך הוגדרה משרתה כי כך הוסכם! גם אין בפנינו עדות של מוקדניות אחרות (אמהות, ונוסיף: או אבות) לפיה, כך הוגדרה משרתן/משרת אם ע"י הנתבעת ולוּ ע"מ להוכיח טענת התובעת ולסתור טענת הנתבעת (ס' 29 להגנה). כך גם - אין בפנינו עדות מטעמה, כי הצהירה שעזבה מקום עבודה בגלל שעות לא נוחות וכי "בשל כך" (שעות העבודה בבוקר) הסכימה לעבוד בנתבעת ומנגד, לא נסתרה גרסת הנתבעת כאמור כפי שהופיעה גם בתצהיריה (שרון, ס' 12), כמו גם טענתו כי רק הוא רשאי היה לאשר לה או למוקדן אחר ("נציג שירות" בתצהירו) עבודה רק במשמרת בוקר. הנה כי כן - לא הוכח בפנינו כי עם קבלתה לעבודה, הוסכם כי תועסק אך ורק במשמרות בוקר. התובעת אף לא טענה, כי נקשר בין הצדדים הסכם אחר, מאוחר יותר, ולוּ הסכם בהתנהגות. הנה כי כן - לא שוכנענו כי זו (כטענת התובעת) היתה הסכמת הצדדים בכריתת הסכם ההעסקה. אין חולק עם זאת, כעולה מדוחות הנוכחות (נ/2 לשרון) - כי בפועל, לא הועסקה התובעת במשמרת ערב. כך למעט, בחודש הראשון להעסקתה [כחודש הכשרה מ-10.1.10 ועד 2.2, עם מספר מועט של "חריגים" נוספים (ובהקשר זה; ואיננו דנים עתה בשאלת איחורים והיעדרויות)] סיימה התובעת יום יום את עבודתה בסביבות השעה 15:00. כך, לא מצאנו כי מ-25.2.10 ואילך עבדה ולו יום אחד בשעות הערב. לכך יש להוסיף כי עפ"י ההסכם - רשאית הנתבעת לשנות סדרי העבודה וקשה בנסיבות לומר שיש בעמידה על הדרישה (והתחייבויות שבנ/1) כי תיתן התובעת משמרת ערב אחת בשבוע (כאם), תחת 2 בשבוע, כמצויין בהסכם - ודאי לא הפרה הנתבעת את ההסכם בדרישתה, כי תעבוד משמרת ערב. לא הוכח כלל כי זה היה ההסכם, ממילא, לא הנתבעת הפרה אותו! בהקשר זה משהנטל על התובעת - דווקא "חדלה" היא בראיותיה בהיבט נוסף -התובעת טענה הרי בתביעתה כי נאמר לה (סוף אפריל - תחילת מאי) כי כל האמהות יתחילו לעבוד פעם בשבוע במשמרת ערב [ואף הנתבעת "חדלה" בכך - ולא הראתה כי שובצו אמהות כל העת/רק מאותה עת] ולמצער, כי שוּבצה (רק) התובעת למשמרות ערב! [טענת "בדיקה" שטוענת לה התובעת - אף היא "אמורפית" ואין לה בדל ראיה]. אלא, שאין חולק עובדתית, כי בפועל התובעת לא עבדה ולו פעם אחת במשמרת ערב. כאן המקום להזכיר - הגם שמעיין לא העידה בפנינו - תכתובת שנתנה לנתבעת, בכתב יד, תוך ציון ותאריכים שונים/רישומים/מחיקות - היא לכאורה תרשומת אותנטית. ועוד בהקשר זה - הפניית הנתבעת לגרסאות סותרות של התובעת (מחד - לגב' קרן אור ומאידך - למעיין), הועלתה עוד בהגנה [סעיפים 35-36; נספחים ב' וג'] - אלא, שהתובעת מתייחסת לענין זה בתצהירה רק באמירה שהראשונה הציגה לה (אפשרות) שבעלה "לא יעבוד.." - הא ותו לא. בל נשכח כי בעת הגשת תצהירה (כך יש להניח) - לא ידעה מי יהיו עדי הנתבעת - אעפ"כ, זו בלבד התייחסותה. הנה כי כן - לא שוכנענו כי הוסכם בין הצדדים כי לא תעבוד משמרת ערב, לא בתחילת העבודה ולא עד לסיומה. כך גם, התובעת לא מצאה להכחיש את דבריה של גב' קרן אור בנספח ב' להגנה ובפועל - עפ"י הראיות (גם ללא כתביה של מעיין) - הוברר כי הוציאה אישורי מחלה (כפי שנטען בפני קרן אור). ובהקשר זה - אין בפנינו ולוּ אישור מחלה אחד הקובע מחלתה בהקשר להריון (ואשור מחלה המציין כי התובעת בהריון ניתן רק ב-13.6.10, כשלאחריו - אין ציון כאמור). [יצויין כי הריון נזכר לראשונה בהפנייה להתייעצות מומחה (כירורג), ע"י רופא המשפחה ב- 24.5.10 - אישור שוודאי לא נמסר לנתבעת משאיננו אישור מחלה!] הנה כי כן, אין כל קשר בין העדרויותיה של התובעת, להריונה - בניגוד לנטען/"נרמז" על ידי התובעת בכתביה שבפנינו. וודאי אין ללמוד מאישורי המחלה, כי ידעה הנתבעת עוד בסוף אפריל (ולמעשה עד מחצית יוני) כי התובעת בהריון! ודאי כך, ככל שתתקבל טענת התובעת על העדר עדותה של מעיין (ובהתאם, על אי התייחסות לרישומיה, משלא העידה) - שהרי רק מעיין יכול שתתמוך בטענת התובעת לעיתוי ידיעתה על הריונה! אין חולק עם זאת, כי בראשית מאי (ובכך מודה הנתבעת) - ידעה הנתבעת, כי התובעת בהריון מדברי התובעת למעיין, וכאמור שלא ב"ביסוס" רפואי. ועוד בהקשר זה - משמקובלים עלינו רישומי מעיין כרישומים אותנטיים ככאלה שנרשמו בזמן אמת - אין חולק כי תלונות-טענות הנתבעת להתנהלות התובעת קדמו לידיעתה על הריונה. ונזכיר - הנתבעת קיבלה על עצמה (מההסכם) כי התובעת אינה עובדת ביום ו'. דא עקא, עיון בנ/1 ממש אינו מלמד על עובד (חדש מצטיין/ עם אופק קידום וכיוצ"ב) המקיים המתחייב. כבר בחודש פברואר - מרץ ניכרים אחורים/ העדרויות/החתמת כרטיס שלא כמבוקש (ואף לא, לשיטתה, כשעת תחילת עבודתה/משמרתה). אין חולק כי ראוי שעובד יקדים הגעתו לעבודה - אלא שכבר בחודש עבודתה (בפועל) הראשון (ראה סוף פברואר-מרץ) - לא נתנה התובעת 5 משמרות בשבוע ונרשמו 3 ימים "ללא דיווח", כמו גם 3 ימי איחור... בל נשכח, כי משעבדה התובעת מ-10.1.10 - צברה סה"כ עד מחצית אפריל, 4.5 ימי מחלה ועד 25.6 סה"כ 8.25 = (5.5X1.5) ימי מחלה. ממילא, מבחינת הנתבעת כמעסיק - נעדרה התובעת מעבודתה הרבה מעבר לזכאותה (ובלא הקשר כאמור להריונה!). גם איננו מקבלים הטענה, כי "אצה" לנתבעת הדרך לפטרה, בטרם "תחולת" חוק עבודת נשים. בל נשכח, לשיטת התובעת, כי משהודיעה למעיין בסוף אפריל על הריונה (תצהירה ס' 16; וכאמור, אין בפנינו ולו בדל תמוכין לכך; כמו גם לנו לא "ברור" כלל וכלל, כי הודיעה על בדיקת "שקיפות עורפית" אחרי שכבר הודיעה על הריונה....- ודאות/מסקנה אלה אינם נהירים לנו. ואגב כך, דו"ח הנוכחות ל-4.5 לא ממש מאשש טענת התובעת, שהרי אינה מצביעה על עובד שהחליף אותה בזמן הבדיקה, במשמרת הבוקר ומנגד, נעדרה שעתיים ו"השלימה" פחות משעה (ולא "שעה נוספת" כטענתה) ובפועל, לא נתנה באותו יום שבע שעות עבודה! גם אין בפנינו תעודת מחלה לאותו יום, ואף לא ל-11.5, עת עבדה סה"כ 4:15 שעות ...(מה שמתאים לרישומי מעיין ;נ/25) (ובמאמר מוסגר - אין לטענה, כי מדובר בבדיקה בתשלום על פי החוק - כדי לשנות לענייננו). לו אכן, כטענת התובעת - יכלה הנתבעת לעשות כן עוד בראשית חודש מאי - ולא "להמתין" עד סוף יוני 2010 (כמחצית החודש טרם 6 חודשים...). כך - דווקא נספחי התובעת (א'-יח') מלמדים אותנו יותר מכל, כי אין כל שחר לטענתה, כביכול, מנוי וגמור היה עם מעיין (ומעיין איננה הנתבעת) להוציא התובעת מעבודתה, ודאי לא התכתובות שלאחר סוף אפריל - ראשית מאי. ראשית, ניכר בכל ההודעות שצורפו, כי עסקינן בבחינה יומיומית ושבועית שביצעה מעיין על עבודת כ"א מאנשי הצוות שלה. שנית, ניכר כי לא חששה להתלהב/להחמיא/לנזוף/לעודד ולהבהיר כי ניתן וצריך לשאוף (להשיג) תוצאות טובות יותר. שלישית, ניכר כי מעיין מחמיאה לתובעת בכל עת שיעדיה הושגו/שהשגיה ראויים לציון ולהערכה. רביעית, לא נשמעה בפנינו אמירה, כי התובעת לא עמדה במשימותיה (באופן מלא), כי נתנה שרות גרוע (או טוב; באופן מוחלט), או כי תמיד טרקה הטלפון או הרימה קולה על לקוחותיה. הנתבעת טענה לתקלות שונות בהתנהלותה; איחורים/העדרויות ממשמרות תוך הטלת "האחריות" למציאת פתרון על הנתבעת (מעיין)/ניתוק שיחה ללקוח/צעקות על לקוח ולטעמנו והעיקר - חוסר יכולתה לקבל הביקורת, להפנימה, ולהביע נכונות (כנה) לתיקונה! במכלול כל אלה - לא שוכנענו, כי יש איזשהו קשר, ולו דל ביותר - להריונה. [ואגב כך: גם אין בפנינו כי היה לתובעת "הריון קשה" כנטען בסיכומיה!]. בהקשר זה יש להזכיר - התובעת התקבלה לעבודתה כאם לתינוק בן 3-3.5 חודשים! משמע, א-פריורית, לא היתה איזשהי "הסתייגות" של הנתבעת מהעסקת "הורה". כך, גם טענות הנתבעת הכלליות ביחס לעובדיה - נכון טענה התובעת בסיכומיה, כי אין ללמוד מהן או כי יש לדחות טענת הנתבעת בהקשר להעסקת עובדות רבות, שהרו בעת עבודתן וחזרו לעבוד בנתבעת - אלא שכך נטען ע"מ להצביע על העדר "סבירות" לטענת התובעת, הגם שברי כי מכך שעובדת אחת עבדה בעת הריונה (ואף אם פוטרה בעת הריונה) - אין בכך כדי ללמדנו שאף עובד/ת אחר/ת פוטר/ה בשל הריון! משכך, ומנגד, אין בפסיקה אליה הפנתה התובעת כדי לסייע לטענות שבתביעה דנא, שהרי לא הוכח כלל בפנינו כי 2 שיקולים נשקלו בענייננו (הריונה ותפקודה). לא נסתרה טענת אלימלך, כי שיבץ למשמרות ערב בשל עומסי עבודה במאי וכי כמו התובעת שובצו אמהות אחרות (עמ' 9-10). לא נסתרו הטענות והראיות שהועלו כנגדה עוד בעת עבודתה בנתבעת - וזה העיקר. אגב כך, ראוי להזכיר כי גם בשיחת האזהרה וגם בשימוע - אין טענה כי פיטוריה/אזהרתה - בשל הריונה המה. וכאן באים אנו לדון בנספח כ' לתובעת: התובעת בתביעתה טוענת, כי השיחה שהתקיימה ב-28.4 היתה ביזמתה, כשהנתבעת "הפכה" אותה לשיחת אזהרה. ונבהיר -בתביעתה טענה כי "בסוף חודש אפריל" (מתי?) הודיעה על הריונה למעיין, ואז החלה "סדרת התנכלויות", עד כי דרשה לקיים שיחה עם שרון -שאכן התקיימה ב-28.4.10. (ההדגשות הוספו). מתי החלה הנתבעת בסדרת התנכלויות, עד שהתובעת ביקשה שיחה עם שרון וכזו אף התקיימה - והכל עוד טרם הסתיים חודש אפריל?! - בעמימות גרסתה של התובעת בהקשר זה ובהעדר פרטים מדוייקים/מכומתים - גרסתה לא נשמעה משכנעת כלל ועיקר. ובאשר "לפרוטוקול השיחה" (כהגדרת התובעת), שהתובעת תיקנה אותו "באופן אשר משקף באופן אמיתי את מה שנאמר באותה שיחה" (סעיף 9, נספח יט' לתביעה - כ' לתצהירה, ההדגשות הוספו; טענה עליה חזרה באופן זהה בתצהירה): ראשית, לא השיבה מיד לשאלה וכשהוסברה לה השאלה שוב אז השיבה כי "הוא משקף, כולל תיקוני, את מה שהיה בשיחה". שנית, רק מה שהיא תיקנה זה היה "מהות השיחה" (שם, שורה 5); אח"כ, שוב אישרה כי נספח כ' "משקף את מה שהיה בשיחה" (שם, שורה 19) וכי זה (מה שכתוב כ"נדון") לא היה נושא השיחה (שו' 22). - לפתע, למדנו, כי נספח כ' לטעמה של התובעת - הוא רק חלקית נכון, וכי עוד דברים היה עליה למחוק, ואף שכתבה בתצהירה, כי הפרוטוקול (לאחר תיקונה) משקף את מה שהיה בשיחה - כל הטקסט המודפס לא מדוייק, לא תיקנה את מה שהיה צריך לתקן (לא ידעה זאת עד לדיון) והכל עד כי: היא לא כתבה את מה שכתוב בסעיף 23 לתצהירה, התייחסה רק לכותרת... - הנה כי כן לא רק שהתובעת לא שכנעה אותנו כלל ועיקר - אין לשכוח כי היתה מיוצגת ותוך 3 שבועות מהפסקת עבודתה פנתה, באמצעות עו"ד, לנתבעת. הנתבעת, באמצעות ב"כ, הגיבה והתייחסה לאותה "שיחת אזהרה" - אלא, שלא הניבה תגובתה אלא את התביעה שבה נטען במדויק כבתצהיר - קרי: התובעת הסתייגה רק מהכינוי שניתן לשיחה. דא עקא, הגם שאין שחר לטענותיה בבית הדין בהקשר זה ולא שוכנענו מטענתה החדשה כלל ועיקר, הרי לא רק שלא מחקה את הנדון/הנושא של השיחה, אלא שתיקנה אף בתוכן המכתב ולא הסתפקה במחיקת המילה אזהרה, אלא הוסיפה כי השיחה התקיימה "בעקבות" בקשה שלה וכן המילים "לשוחח עם מנהל מחלקה בשל אי שביעות רצון מהמנהלת הישירה תוך כדי השיחה דובר גם על : "..... ובכך, לא רק שלא תוקן הנוסח של הפרוטוקול, אלא ההפך, בתוספת שהוסיפה התייחסה גם לטקסט המודפס, בכך שציינה כי תוך כדי השיחה דובר גם על מה שכתוב בפרוטוקול! משמע, לא רק שגרסת התובעת לא משכנעת ולא אמינה - אלא, מיניה וביה, התוספת שלה עצמה - מאיינת היא את טענתה שבפנינו; התובעת בפועל אישרה כי הנושאים שנדונו בשיחה הם אלה שצויינו בנספח יט' לתביעתה! אלא, שהתובעת לא מדגישה את העיקר - אף אם השיחה נתקיימה רק משזו היתה בקשת התובעת לא מצאה התובעת לתקן את הפרוטוקול כך שהעלתה בפני שרון הטענות, כי מעיין מתנכלת לה (סדרת התנכלויות) מאז שהודיעה לה על הריונה (ומתי)!! הנה כי כן - די גם באמור כדי להוכיח כי אין כל קשר בין הודעה על הריונה לבין ההחלטה על פיטוריה. ועוד - לא בכדי עומתה עם נספחיה היא (עמ' 7 שורות 22-25), כשהשאלה היא איך מחד, מצרפת היא הנספחים להוכחת היותה עובדת מצטיינת, ומאידך, איך טוענת היא כי אותה מעיין ששיבחה אותה, היא גם זו שפתחה ב"סדרת התנכלויות" כנגדה! - אלא שאין היא משיבה לשאלה, אלא רק משיבה "כן זו אותה אחת ששלחה את המיילים וניסתה לפטר". אין לקבל גרסתה, שהרי כשקיבלה את הפרוטוקול - כשהבינה כי "מכינים את השטח" - גם אז, לא תיקנה את תוכנו/מהותו של הפרוטוקול! ועוד נזכיר - התובעת לא הצליחה לסתור טענות הנתבעת לכשלים בתפקודה כמתחייב מתפקידה - לא בשיחת האזהרה ולא בשיחת השימוע לקראת פיטורין. כך, לא שוכנענו כלל ועיקר (טענה שאף לא הוכיחה) כביכול, עשתה כל שביכולתה לעמוד בדרישה לעבוד במשמרת ערב, ואולם הדבר הקשה עליה מאוד - אלא שאין חולק כי לא עבדה ולו פעם אחת במשמרת ערב. גם עמדת התובעת בהקשר לשיחה מיוני, עת זומנה לשימוע למחרת והיא מספרת שלמחרת חלתה ולקתה בחום גבוה ביותר ונעדרה שבועיים - אלא שבפנינו אין אישורי מחלה לתקופה שעד 13.6.10 ! (ובמאמר מוסגר: עד 31.5.10 ודאי "סיימה" התובעת מלוא זכאותה לתקופת העבודה כולה...). גם עיון בפנייתה מ-13.6.10 לגסטרואנטרולוג (שניתנה בשעה 11:21) נרשם כי ב-7.6 נבדקה בחדר מיון ונרשם חום 38.3 אתמול. ובלא שנחרוג מענייננו, לא רק שאין מדובר בחום גבוה ביותר, הגם חום (גבוה), אלא החום החל דווקא ב-6.6! כך גם לא הוגש אישור לפנייתה (הזמנתה) לבי"ח אסף הרופא (ס' 39 לתצהירה). עוד מצאנו להתייחס בקשר לפרק זה בהכרעתנו - מתרשומת השיחה מ-6.6 (נ/29) עולה כי לתובעת אין ממש מענה לביקורת שהושמעה כלפיה והיא מפנה לכולי עלמא - אך לא מצאה להפנים הביקורת, ליתן מענה ענייני לכל הערה והיא חוזרת על כך כי עבודתה מעולה, כי השגיה מעולים וכיוצ"ב, ושוב - מעלה טרונייתה כנגד מעיין על שישבה והאזינה לשיחות. כמדומה, שרון במילותיו מבהיר, כי "תפיסתה" אינה מקובלת עליו (כך בנ/29, כך בנ/30) כהתנהלות ראויה של נציג שירות ואינו יכול "לקזז" אחד מול השני... מעניין לציין עוד - התובעת מגישה תמלול שיחה שהקליטה מהשיחה בה הודיע לה שרון, כי פוטרה (ואגב כך, אינה מבהירה כיצד הקליטה בהיבט הטכני). אלא, שמעניין לציין, כי אין בתמלול אינדיקציה לעיתוי השיחה מחד ומאידך, נטען על ידי המתמלל, כי תמלל "שיחות שהתקיימו במהלך חודש יוני 2010 - ולנו הוגש תמלול שיחה אחת בלבד. עוד עולה, ומהתמלול כי התובעת היתה ערה לכך כי ב-6.6 התקיימה שיחת שמוע. כך עולה, כי שרון, כממונה, לא קיבל מהתובעת, כנציגת שירות, הסברים ראויים (שלא ממש הכחישה הנטען) והסברו ברור ומובן (עמ' 5 שורות 14-16, 18-22,28, עמ' 6 שורות 12-8, עמ' 7 שורות 8-7). ועל כל אלה - אין לשכוח כי הנתבעת לא הלינה על יעדים שהשיגה התובעת. לאור כל אלה - מששוכנענו, כי התובעת פוטרה ללא קשר להריונה, וכי החלטת הפיטורים שהתקבלה על ידי שרון התבססה על תפיסתו את התפקיד והתפקוד הנכון לנציג שירות - ראויה התביעה לדחייה. מקובלת עלינו טענת הנתבעת ולפיה, לא עבר הנטל, על פי חוק שיוויון הזדמנויות, לנתבעת להוכיח כי התובעת לא פוטרה בשל הריונה, משהתובעת לא הרימה (ולו במעט) הנטל הראשוני להוכיח כי לא היה במעשיה כדי פיטוריה. הנה כי כן - ראויה התביעה לדחייה. ב. כללי עדות התובעת לא הרשימה כלל ועיקר באמינותה. ניכר היה בתובעת, כי רואה היא רק את "האמת" כפי שנוחה היא לה ואינה בוחלת ב"הגמשתה" לצרכי תביעתה. כך, התובעת דבקה בענין אחד והוא "מצויינותה" - כשמחד, אין חולק, כי השגיה במכירות היו מהטובים במוקד, אלא שברי כי גם מוקדן אינו נבחן רק בפרמטר אחד בלבד (בענייננו, מכירות) וכי אין יכול העובד להחליט (על עצמו) כי הוא "עובד מצטיין". חרף הטענות וההסברים למכלול היבטים ונסיבות - נותרה התובעת בהגדרתה העצמית. אי אמינותה הובררה במלואה בהסבריה לענין נספח כ' - ולא בכדי הקשינו בענין, שהרי גרסתה החדשה אין לה זכר או רמז ולו קלוש - בכל כתביה! ומנגד, לא לחלוטין נהיר מדוע לא נשמעה גרסתה של מעיין בפנינו. ברי, כי העובדה שאיננה עוד עובדת הנתבעת (ואף אם כבר היתה כזו בעת הכנת התצהירים) - אין בה כדי "להצדיק" העדר גרסה מטעמה (ואיננו נצרכים לכך, לעובדה כי עד אחר, בעת כזו או אחרת, אף הוא כבר לא עובד הנתבעת...). ומנגד, שרון הוא שקיים עם התובעת השיחה, הוא הממונה והוא האחראי ובעל הסמכות שהחליט בסופו של יום על פיטוריה, כשבפניו היו הן טיעוני מעיין והן טיעוני התובעת. ובהקשר זה - איננו מייחסים אותו משקל לטענה, להעדר תצהיר מאת הגב' קרן אור - משעסקינן במסמך (נ/3) - הודעת דוא"ל ששלחה ב-9.5.10 שעה 13:42 לשרון, שנושאו "מורן תמיר - 9.5.10" - וכך נתייחס אליו. עסקינן בהודעה שקיבל העד ישירות, בתוקף תפקידו, ע"י עובדת במש"א בנתבעת המפרט שיחה ביניהן ב-2 נושאים (משמרות ערב ושכר). וככזה, הן לעיתוי והן לתוכנו - ובשים לב לכך שלא סביר, כי כל מי שגרסתו היוותה בסיס להליך יעיד בפנינו (לקוחה/לקוח שהלין, שהיה מרוצה וכיוצ"ב) - לפיכך, בהקשר זה, לא מצאנו פגם כלשהו באי העדתה של הגב' קרן אור. בל נשכח כי התובעת, בתביעתה, דווקא התייחסה (בהבט שמצאה לנכון) לשיחתה עם גב' קרן אור. ובאשר לעדות עוזי, ככל שנוגעת היא לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת - ברי כי אין הן מידיעתו. בל נשכח עוד כי גם התובעת עצמה נסמכת על נספחים שלא היא כתבה, אלא היתה מכותבת להם (לדוגמא, נספח ח'). ג. התובעת טענה כי שכרה הקובע הוא 3,700 ₪ לחודש בממוצע. הנתבעת טענה כי השכר הקובע עומד ע"ס 2,458 ₪. התובעת לא נתנה גרסת עובדה ברורה בהקשר זה ואין די לכך, לטעמנו, בצרוף תלושי השכר ומנגד, אין די ברכוז שצרף ידיד לתצהירו. עוד ראוי לציין, כי יש טעם בטענת הנתבעת, משהתובעת בחישוב תביעתה התעלמה מהיקף משרתה.... עוד ראוי לציין - אף אין זה ראוי כי הוציאה הנתבעת מכתב פיטורין בו ציינה מועד הפסקת העבודה לאלתר. אלא, שהנתבעת תיקנה מכתבה והוסיפה לו את תקופת ההודעה המוקדמת, כמתחייב, ובכך תיקנה את מחדלה. ד. לאור כל האמור - משהתובעת לא הוכיחה כטענתה ומשעדותה לא שכנעה כלל ועיקר, משלא הוכח כי פוטרה עקב הריונה או ע"מ "להתחמק" מתחולת חוק עבודת נשים - אין לנו אלא לדחות התביעה. בנסיבות אלה, ומשעתרו הצדדים להוצאות - תשא התובעת בהוצאות הנתבע לנהול ההליך בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא הפרשי ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל . הריוןפיטורים בהריוןפיטורים