לבית המשפט הוגשה תובענת נזקי גוף עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), שהתובע הגיש נגד הנתבעת וזאת בגין תאונת דרכים מיום 27/7/07 (להלן: "התאונה"). התובע נבדק ע"י מומחים רפואיים שמונו על ידי ביהמ"ש, אשר קבעו לו את הנכויות הרפואיות כדלקמן: 10% עבור שבר בכף רגל ימין (פרופ' צינמן). 10% עבור שבר בכף רגל שמאל (פרופ' צינמן). 10% עבור עיוות קשה בבוהן (פרופ' צינמן). 5% עבור שבר בעצם הבריח של כתף ימין, שלא התאחה טוב (פרופ' צינמן). 10% נכות נוירולוגית בגין תסמונת בתר חבלתית עם כאבי ראש וסחרחורות (ד"ר ראדי שאהין). 0% בגין שיתוק קל בעצבי הגפיים התחתונות. 10% נכות פסיכיאטרית בגין סימנים פסיכיאטריים הקשורים לחבלה בראש (כאשר קיימת הסכמה בין ב"כ הצדדים כי נכות זאת חופפת לנכות הנוירולוגית). 45% סה"כ נכות כוללת. 38% סה"כ נכות רפואית משוקללת. ##מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים 38 אחוזי נכות:## עולה כי התובע, יליד 15/11/1981, היה מעורב בתאונה, כאשר רכבו מ"ר 41-708-05, המבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת, התנגש עם רכב אחר ביציאה מכפר סמיע ועקב כך נפצע התובע קשות, הובהל לביה"ח נהריה באמצעות אמבולנס ומשם, עקב פגיעת ראש, הועבר לבי"ח רמב"ם, שם אושפז עד יום 7/8/07 (12 ימי אישפוז). במהלך האישפוז התגלו אצל התובע חבלות ושברים בכל חלקי גופו, כמבואר להלן: שבר בצלעות 2/3 מימין, קונטוזיה ריאתית משמאל ופנוי מוטורקס מימין, שבר בבסיס הגולגולת משמאל עם פניימואצפליס (בועת אוויר) המטומה אפידורלית קטנה משמאל ושבר בעצם הטמבוראלית, שבר בקליביקולה מימין, שבר דו"צ בסקום ללא תזוזה, חשד לשבר באצטבוליס ללא תזוזה ושברים בשתי כפות הרגליים וכן חבלות ופצעים נוספים כפי שפורטו בסיכום המחלה של ביה"ח רמב"ם. עניין עצם היות התאונה תאונת דרכים, הכיסוי הביטוחי של הנתבעת וכן זכאותו של התובע לקבל פיצויים מהנתבעת עפ"י חוק הפלת"ד אינם שנויים במחלוקת. השאלה העומדת להכרעה במסגרת תובענה זו הוא גובה הנזקים שנגרמו לתובע וכן גובה הפיצויים להם זכאי התובע לקבל מהנתבעת. נתונים רלוונטיים: התובע יליד 15/11/81. התאונה היא מיום 27/7/2007, היינו התובע היה כבן עשרים וחמש שנים בעת אירוע התאונה. כיום התובע בן 30 שנים. תקופת אי כושר מוסכמת, עפ"י אישורים רפואיים, של כשבעה חודשים, עד ליום 15/2/2008. התובע נבדק ע"י מומחים רפואיים שמונו על ידי ביהמ"ש, אשר קבעו לו את הנכויות הרפואיות כדלקמן: 10% עבור שבר בכף רגל ימין (פרופ' צינמן). 10% עבור שבר בכף רגל שמאל (פרופ' צינמן). 10% עבור עיוות קשה בבוהן (פרופ' צינמן). 5% עבור שבר בעצם הבריח של כתף ימין, שלא התאחה טוב (פרופ' צינמן). 10% נכות נוירולוגית בגין תסמונת בתר חבלתית עם כאבי ראש וסחרחורות (ד"ר ראדי שאהין). 0% בגין שיתוק קל בעצבי הגפיים התחתונות (ד"ר שאהין). 10% נכות פסיכיאטרית בגין סימנים פסיכיאטריים הקשורים לחבלה בראש (כאשר קיימת הסכמה בין ב"כ הצדדים כי נכות זאת חופפת לנכות הנוירולוגית). 45% סה"כ נכות כוללת. 38% סה"כ נכות רפואית משוקללת. ראיות הצדדים: מטעם התובע: העיד אך התובע עצמו, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית, בצירוף מסמכים ועליו הוא נחקר נגדית. התובע גולל בתצהירו את התרחשות התאונה, את פציעתו הקשה, אישפוזו הממושך בביה"ח, את הניתוח שעבר בביה"ח, היותו בגבס לתקופה של כחודשיים, ריתוקו למיטה לתקופה ממושכת, הליכתו עד היום אך בעזרת קביים וכן את הטיפולים שהוא קיבל וממשיך לקבל לרבות אצל רופא משפחה, רופא אורטופד, טיפולים פסיכיאטריים וכן טיפולי פיזיותרפיה רבים. כן תיאר התובע את מגבלותיו הגופניות וטען כי עקב התאונה הוא לא עבד מאז התאונה ועד היום. כן מסר התובע בתצהירו כי סיים אמנם כיתה י"ב אך לא צלח באף בחינת בגרות וכי לא רכש לו עובר לתאונה כל מקצוע. כן הוסיף התובע בתצהירו: "ערב התאונה עבדתי בעבודות ניקיון תחזוקה, צבע ועוד, בחברות כוח אדם. מגיל צעיר עבדתי בעבודות שונות המחייבות כוח פיזי, נעילת נעליים גבוהות, עמידה ממושכת, הרמת משא ועוד. לציין כי למשך כשנה וחצי לפני התאונה עבדתי באופן רצוף ומתמשך והתחלתי לתכנן את החיים שלי באופן רציני על מנת לבנות בית ומשפחה עם בת הזוג שלי, כל העבודות שלי היו עבודות פיזיות אשר חייבו עמידה ממושכת והרמת משקל כבד, כך כאשר עבדתי במפעל שטראוס באמצעות ל.מ. שירותי כוח אדם וכך גם כאשר עבדתי בחברת אברהם אוסקר ובחברת נ.ד.ד. ובכל עבודה אחרת. לציין גם כי היו לי עבודות מזדמנות בבניין אצל קבלנים בכפר". כן התובע ציין בתצהירו כי מאז התאונה ועד היום הוא לא עבד וכן הוסיף: "לציין כי חיפשתי מקום עבודה המתאים להגבלות שלי אך לצערי לא הצלחתי למצוא. נבחנתי על מנת לעבוד בחברה לתקשוב אך נכשלתי בבחינה. ביקשתי לעבוד כמוכר בחנות בכפר אך גם אז לא הצלחתי להתקבל, הן בגלל פגיעתי והצורך לעבוד ולסדר סחורה בחנות ולהעלות על סולם, אך גם בגלל הקושי בחישובים. רציתי לעבוד בחנות פלאפל בכפר אך לאחר מספר ימי ניסיון התבקשתי להפסיק עקב הקושי שלי בעמידה ממושכת. פניתי לשיקום תעסוקתי ועברתי הליך הערכה תיפקודית ואלה היפנו אותי בחזרה לשירות התעסוקה, אך טרם מצאו לי מקום עבודה מתאים. מצ"ב אישור המרכז לאיבחון הכשרה ושיקום תעסוקתי בעכו. פניתי למחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית וביקשתי עזרה למצוא מקום עבודה, אלה הפנו אותי למקום אחד וגם שם לא הצלחתי למצוא עבודה". כן העיד התובע כי הוא נזקק לעזרת צד ג', כאשר למשך שנה הוא כמעט ולא יכול היה לזוז ממיטתו, כאשר בני ביתו עזרו לו בנדון וגם לאחר מכן הוא נזקק לקביים למשך שנה וחצי נוספים וגם עד היום ולעתיד הוא נזקק ויזדקק לעיתים להשתמש בקב, עקב מגבלותיו וגם נזקק לעזרת הזולת וכי מאז חתונתו, שהיתה ביום 26/10/2007, אשתו הינה בבחינת מלווה צמוד שלו, כאשר הדבר היה ע"ח עבודתה. כן העיד התובע כי רישיון הנהיגה שלו פקע עקב מגבלותיו הגופניות, כך שהוא תבע פיצויים עבור ניידות והפסד הנאה בחיים. לתצהיר התובע צורפו מסמכים רבים, לרבות רפואיים. מטעם הנתבעת: לא העידו עדים אם כי הוגשו תעודות עובד ציבור של פקידי מל"ל לגבי: אי הגשת התובע לתביעת דמי אבטלה. זכאות התובע ובת זוגו לגימלת הבטחת הכנסה. קביעת דרגת נכות כללית בשיעור של 28%, שאינה מזכה בקבלת קיצבת נכות כללית. כן הוגש מטעם הנתבעת תיק המל"ל ובו רישומים לגבי היסטוריה תעסוקתית של התובע עובר לתאונה. תמצית טיעוני התובע: התובע טען כי מדובר בתאונה אשר בה נפגע קשות כמתואר בסיכום המחלה של בי"ח רמב"ם, אושפז לתקופה של 12 יום, נתגלו אצלו שברים רבים, לרבות שבר בגולגולת, עבר ניתוחים, היה בגבס ורותק למיטה מיוחדת תקופה של כחודשיים, היה בתקופת אי כושר מלאה כשבעה חודשים, נגרמה לו נכות אורטופדית, נוירולוגית ונפשית בדרגה מאוד גבוהה, כך שכושר עבודתו נפגע כמעט לחלוטין והוא לא חזר לאיתנו ולעבודתו החל מיום התאונה ועד היום והוא ממשיך לקבל טיפולים רפואיים, לרבות נפשיים, וכן נזקק לעזרת צד ג', בני משפחתו וגם מוגבל בניידות, לאור שלילת רישיון הנהיגה שלו. ב"כ התובע טען כי מדובר בבחור צעיר, כבן 25 בעת התאונה, כאשר לפני כן לאור חוסר השכלתו וחוסר רכישת מקצוע, עבד בעבודות פיזיות אצל מעבידים שונים וכי לאור מגבלותיו בגין התאונה הוא איבד כושר השתכרותו לחלוטין. מכאן ביקש ב"כ התובע לקבוע לתובע נכות תפקודית, יותר מהנכות הרפואית שנקבעה (38% משוקללת) ולהעמידה על שיעור של 60%. ב"כ התובע הציע להעמיד את הפסד ההשתכרות לעבר בשיעור של 6,000 ₪ נטו לחודש ולעתיד על שיעור של 7,000 ₪ לחודש ומכאן הוא גזר וביקש לפסוק לתובע את הפיצויים הבאים: 389,807 ₪ - עבור הפסד השתכרות לעבר. 1,125,574 ₪ - עבור הפסד השתכרות לעתיד. 76,889 ₪ - עבור כאב וסבל. 578,291 ₪ - עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. 400,000 ₪ - עבור ניידות. 174,268 ₪ - עבור הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים. 250,000 ₪ - עבור התאמת דיור והוצאות ושונות. 50,000 ₪ - עבור הפסד הנאות. 3,044,829 ₪ - סה"כ פיצויים. ב"כ התובע אישר קבלת תשלום תכוף בסך של 9,000 ₪ ובשיערוך סך של 12,217 ₪ והסכים כי סכום זה ינוכה מהפיצויים המגיעים לתובע. ב"כ הנתבעת התנגד לניכוי גימלת הבטחת הכנסה ששולמה או שתשולם לתובע, אלא אם ביהמ"ש יכיר לתובע אובדן מלוא כושר ההשתכרות לתובע. תמצית טיעוני הנתבעת: ב"כ הנתבעת טענה כי אין לתת אמון בעדות התובע הואיל ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאין לה כל סיוע וזאת עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות. כן טענה ב"כ הנתבעת כי התובע לא הביא עדים רלוונטיים כגון מעסיקיו לשעבר שיעידו לגבי סיבות פיטוריו וכן עדים שיאשרו כי הוא אכן ביקש לעבוד ולהתפרנס, אך הדבר לא אופשר לו עקב נכותו. בכל מקרה טענה ב"כ הנתבעת כי עדותו של התובע הינה בעייתית ולא אמינה, כאשר הוא הרבה לא לזכור דברים לרבות סיבות פיטוריו וכי עברו התעסוקתי מראה כי מדובר באדם עצלן, בטלן, שביקש לא לעבוד וכי הוא מנצל את התאונה, בכך שהוא לא עובד, למרות שיש לו כושר עבודה, על מנת להעצים את הפיצויים המיוחלים. הנתבעת טענה כי הנכות המשוקללת הינה בשיעור של 37.6%, אך נכותו התפקודית הינה הרבה פחות מכך, כאשר התובע יוכל לעבוד בעתיד כגון זבן בחנות, קופאי, פקיד, סוקר טלפוני, כשומר בקניון וכו'. ב"כ הנתבעת טענה כי התובע לא היה יציב בעבודתו והוא חסר חריצות ומוסר עבודה, כאשר הציג תלושי שכר לתקופה של כשנה וחצי עובר לתאונה ומהם ניתן לדלות שהוא עבד אך 13 חודש בהם, היינו ממוצע של 18 יום לכל חודש עובר לתאונה. מכאן הציעה ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע על בסיס שכר ממוצע של 3,800 ₪, עבור תקופת אי כושר מלאה לתקופה של שישה וחצי חודשים ובסה"כ 24,700 ₪ והחל מסיום אותה תקופת אי כושר מלאה ועד היום, סכום גלובלי של 40,000 ₪ ובסה"כ 64,700 ₪ הפסד שכר עבור תקופת העבר. לגבי תקופת העתיד טענה ב"כ הנתבעת כי התובע לא הוכיח שהוא בכלל חיפש עבודה והוא יושב בחוסר מעש, ללא קשר לנכותו, בציפייה לקבל פיצויים מנופחים, כך שהציעה לפסוק לו, על דרך ההערכה, סכום גלובלי של 60,000 ₪. ב"כ הנתבעת המשיכה וטענה כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בפועל בעניין עזרת צד ג', שניתנו, אם בכלל, ע"י בני משפחה. אף לא הוכיח מאומה בעניין ניידות, הפסד הנאות, התאמת דיור והוצאות שונות והציעה לפסוק, בהערכה גלובלית עבור הנ"ל או חלק מהם סך כולל של 12,000 ₪. ב"כ הנתבעת טענה כי בקשת התובע לפסוק לו פיצויים עבור הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים הינה מרחיקת לכת, כאשר עתידו המקצועי הוא כלל לא ברור ועברו התעסוקתי הינו דל, כך שלא הציעה לפסוק לו מאומה. בעניין כאב וסבל מסרה ב"כ הנתבעת כי הפיצויים המגיעים לתובע הם בסך של 76,463 ₪. ב"כ הנתבעת ביקשה לנכות מהפיצויים תשלום תכוף משוערך בסך של 12,217 ₪ וכן גם תשלומי מל"ל של הבטחת הכנסה בהיקף של 758,194 ₪, לפי חוו"ד אקטוארית שצורפה. כן לאחר שמיעת הראיות ולאחר הגשת סיכומיה ביקשה ב"כ הנתבעת לאפשר הגשת ראייה נוספת והיא תמונות של התובע, כשהוא ליד סוס, רוכב על סוס, מצטלם על אופנוע וכן מבלה בחיק הטבע, וזאת לשם תמיכה בטיעוניה כפי שהועלו בסיכומיה. ב"כ התובע התנגד לקבלת ראייה כנ"ל. דיון והכרעה: בפתח סיכומיה העלתה ב"כ הנתבעת ואף הרחיבה בנדון, כי עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות, כך שאין מקום לקבוע או לבסס עובדות עפי"ה. אינני סבור כי סעיף 54 לפקודת הראיות הינו רלוונטי לעניינו כאשר מהותו של אותו סעיף שאל לביהמ"ש להכריע תובענה עפ"י עדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע, אלא אם הסביר ופירט מה הניעו להסתפק בעדות בודדת זו. בעניינו לא מדובר בעדות יחידה, שעפי"ה יש להכריע את גורל התובענה כי אם במכלול ראיות, לרבות הודאת הנתבעת בעצם התרחשות התאונה והמון ראיות נוספות. אין מקום לדרוש ותכליתו של סעיף 54 הנ"ל אינה מכוונת לכך, שעבור כל פרט עובדתי בתובענה יהיה חיזוק נוסף מעבר לעדותו של התובע. בהחלט ביהמ"ש יכול לאמץ את עדותו של התובע כאמינה, זאת אף שלא נתמכה בראייה נוספת, זאת כאשר: "ערכה של עדות בעל פה ומהימנותם של עדים הם עניין של ביהמ"ש להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". (סעיף 53 לפקודת הראיות). נקודה נוספת שיש להתייחס אליה, בטרם דיון לגופו של עניין, היא בקשת ב"כ הנתבעת לקבל כראייה תמונות של התובע, כפי שפורסמו ברשת facebook בהם מצולם הוא עם סוס, רוכב על סוס, יושב על אופנוע וכן מבלה בחיק הטבע, אף שב"כ התובע התנגד לכך. אינני סבור שיש משקל רב או אף משקל כלשהו לתמונות הנ"ל, זאת הואיל וגם אדם בעל מוגבלויות או אף נכות גבוהים זכאי לבלות ולהינות מהחיים ואין בדבר כדי להשליך בהכרח על כושר השתכרותו. לפיכך הינני נכון לראותם כחלק מחומר הראיות אשר בתיק זה, זאת אף שהם לא הוגשו בדרך הרגילה המותרת. התובע ועברו בטרם אירוע התאונה: התובע יליד יום 15/11/81, תושב כפר סמיע, כיום נשוי + 1 וביום התאונה, 27/7/07, היה רווק מאורס ובן כ- 25 שנים. התובע העיד על עצמו ועל עברו התעסוקתי ואמר כי סיים כיתה י"ב, ציוניו היו נמוכים, נכשל בכל המקצועות, אין לו תעודת בגרות, לא רכש מקצוע ועבד בעבודות פיזיות כגון ניקיון, תחזוקה, צבע וזאת באמצעות חברות כוח אדם או בעבודות מזדמנות בכפר. וכן הוסיף בסעיף 5 (ד) לתצהירו כי: "לציין כי למשך כשנה וחצי לפני התאונה עבדתי באופן רצוף ומתמשך החלתי לתכנן את החיים שלי באופן רציני על מנת לבנות בית ומשפחה עם בת הזוג שלי. כל העבודות שלי היו פיזיות אשר חייבו עמידה ממושכת והרמת משקל כבד, כך כאשר עבדתי במפעל שטראוס באמצעות ל.מ. שירותי כוח אדם וכך גם כאשר עבדתי בחרת אברהם אוסקר נ.ד.ד ובכל עבודה אחרת". אכן ניתן לומר כי לא ניתן להגדיר את התובע כאדם מוצלח בלימודים וכן גם לא ניתן לקבוע כי מדובר באדם חרוץ במיוחד בחייו ובעבודתו, כאשר תחילת תקופת הבגרות שלו (הוא לא שירת בשירות סדיר בצה"ל מטעמים שלא הובהרו) הוא עבד בעבודות פיזיות מקוטעות ובסה"כ יכל להציג אישורי עבודה ותלושים אך לתקופה של כשליש מתקופת הבגרות בטרם התאונה (29 חודשים מתוך כ- 96 חודש), אך ניתן לקבוע, גם לאור דו"ח רציפות ביטוח כי אכן לפני כשנה וחצי מיום התאונה חלה תפנית ברצון התובע לעבוד ולהתפרנס, זאת כנראה לאור אירוסיו והצורך להכין את בית המגורים המשפחתי, כאשר עולה שהוא כמעט עבד ברציפות חודש חודש, אם כי לא מלאים וכאשר שכרו שולם לפי יומית כמקובל בחברות כוח אדם. אין להוציא מכלל אפשרות כי אי עבודת התובע לחודש מלא של עבודה נבע מסיבות של מעסיקיו חברות כוח אדם ולא מתוך בטלה. כן אפשר בהחלט לתת אמון בגירסת התובע שהוא עבד בעבודות מזדמנות אצל מעבידים שונים בכפר, כגון פלאח וחטיב, שלא נתנו לו תלושי שכר מטעמים שלהם וכנראה גם לא יכלו להגיע לביהמ"ש לשם מסירת עדות, הואיל ועבודות התובע אצלם היתה "שחורה" ולא דווחה על ידם, כך שאין מקום לבוא בטרוניה כלפי התובע בכך שלא הביאם למתן עדות. כן הינני בדעה כי אין לזקוף לחובת התובע שהוא עבד במספר מקומות עבודה ולא רצוף אצל מעביד אחד, הואיל והדבר אך נובע כנראה עקב סיבות הקשורות למעבידים/חברות כוח אדם או המפעלים, זאת אף שהתובע לא הציג מכתב פיטורין. מכל מקום הגדרת ב"כ הנתבעת לתובע כבטלן, כעצלן ובעל מוסר עבודה לקוי, ואף לתאר כך גם בני משפחתו ואולי כל הכפר כולו (ראה עמ' 5 לסיכומי הנתבעת) הינו בעיניי מרחקי לכת ואין לו מקום. כאמור מדובר בבחור שלא צלח בלימודיו בבי"ס תיכון, לא רכש מקצוע ויכול לעבוד אך בעבודות פיזיות אצל חברות כוח אדם וכאשר אופי העבודה וזהות מעבידים חייבו החלפת מעבידים לעיתים קרובות. מכל מקום כשנה וחצי לפני התאונה ניתן להבחין כי חלה תפנית ברציפות עבודה, אם כי מספר ימי העבודה של התובע בכל חודש לא היו מלאים. עפ"י תלושי השכר שצורפו על ידי התובע הוא עבד בחודש קרות התאונה (07/07) כשבועיים במשכורת נטו של כ- 3,000 ₪ ובחודש לפניו הוא עבד 10 ימים בחברת כוח אדם אחרת ושכרו היה כ- 2,600 ₪. מכאן אין לי אלא להסיק כי התובע הפנים, עוד לפני קרות התאונה, כי עליו לעבוד לשם פרנסה והקמת בית ומשפחה וכי כושר השתכרותו היה בכל מקרה מעל שכר מינימום הקיים במשק. לפיכך יש לקבוע כי כושר השתכרותו של התובע, עובר לאירוע התאונה, גם לאחריה ועד היום היה בין שכר מינימום, העומד כיום ע"ס 4,200 ₪ לבין שכר ממוצע במשק, העומד כיום ע"ס 8,400 ₪ והינני קובעו בזאת לסך של 6,000 ₪ נכון להיום, כאשר הינני לוקח בחשבון לעניין קביעת שכר זה גם רכיב הריבית שהיה מתחייב. התאונה, הנכות הרפואית שנקבעה בצידה וכן הנכות התפקודית הנגזרת: כפי שתואר לעיל מדובר בתאונה קשה, שבה נגרמו לתובע פגיעות גופניות קשות, כמעט בכל חלקי גופו, מכף רגל ועד ראש, תרתי משמע. גם הנכות המשוקללת הרפואית הינה גבוהה (38%) והיא גם בתחום האורטופדי (שתי כפות הרגליים והכתף - 35% כולל) כאשר גם בצידה נכות נפשית בשיעור של 10% וכן נכות נוירולוגית, חופפת, בשיעור של 10%. אין לי כל ספק, גם לא מהותו והשכלתו או ליתר היעדר השכלה וגם היעדר מקצוע של התובע, כי לנכות הנ"ל השלכה משמעותית על כושר השתכרותו של התובע. נזכור כי האופציה היחידה בפני התובע היא אך עבודות פיזיות, כאשר הנכויות הנ"ל פוגעות הן בכושרו המוטורי והן בכושרו הקוגניטיבי. מכאן יש "לעגל" את הנכות הרפואית לנכות תיפקודית של 40% לפחות ומכאן לגזור את הפסד ההשתכרות הן לעבר והן לעתיד. הפסד השתכרות לעבר: התאונה היתה ביום 27/7/07 כאשר למשך שישה חודשים וחצי הציג התובע אישורי מחלה אותנטיים, כך שהפסדיו בגין תקופה זו הם: 39,000 ₪ = 6,000 ₪ X 6.5. מיום 15/2/08 ועד היום יש 57 חודש, כך ולפי שיעור נכות של 40% ומשכורת קובעת של 6,000 ₪ , הפסדיו הם: 136,800 ₪ = 40% X 57 X 6,000 ₪. לפיכך סה"כ הפסדו של התובע לתקופת העבר נכון להיום הינם בסכום: 175,800 ₪ = 136,800 + 39,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: התובע טען כי מאז יום התאונה ועד היום אינו עובד, אף הוצגו מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בטענתו שלא צלח להשיג עבודה. כן נרשם בלשכת התעסוקה כדורש עבודה ולשם קבלת גימלת הבטחת הכנסה, אך הרשויות לא הצליחו להשימו בעבודה כלשהי. בכל זאת אין מקום לאשר לתובע הפסד השתכרות מלא לתקופת העתיד ומנגד גם אין מקום לפסיקת הפסד גלובלי של 60,000 ₪, כפי שהוצע ע"י ב"כ הנתבעת ! כן יש מקום כי הפסד ההשתכרות שלו יהיה כשיעור נכותו התפקודית. קבענו כבר כי שיעור נכותו התיפקודית של התובע הוא 40% וכושר השתכרותו לתקופת העבר הינה 6,000 ₪. אין מקום להשאיר אותו כושר השתכרות על כנו, כאשר אך טבעי הוא שעם הזמן כל אדם רוכש לעצמו יותר ניסיון ובצד זה גם קידום וגם הטבות בגין וותק בעבודה. הינני סבור כי לגבי העתיד יש לקבוע לתובע כושר השתכרות שהינו אך פחות בכ- 1,000 ₪ מהשכר הממוצע במשק והינני קובעו בזאת לסך של 7,000 ₪. מהיום ועד גיל הפרישה המקובל (67 שנים) נותרו לתובע שלושים ושש שנות עבודה, וכך ולפי מקדם היוון המתאים, הפסדיו לעתיד הינם כדלקמן: 739,140 ₪ = 263.9786 X 40% X 7,000 ₪. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים: אין להתעלם משיעור הנכות הגבוה וכן מהפסדי הפרשות מעביד, לפי פנסיה צוברת, שהינם בשיעור של 11.5%. לפיכך יש להכיר לתובע הפסד אותם הפרשים עבור פנסייה צוברת ולאחר היוונם הם: 85,001 ₪ = 263.9786 X 11.5% X 2,800 ₪. פיצוי עבור כאב וסבל: כמעט שאין חולקין לגבי שיעור הפיצויים הלא ממוניים (כאב וסבל) כאשר לתובע 12 יום אישפוז ו- 38% נכות, כך שיש לקבוע לתובע פיצויים מעוגלים בסך של 77,000 ₪ נכון להיום. פיצוי עבור עזרת צד ג', בעבר ובעתיד: כאמור הפגיעה הגופנית היתה קשה והיא היתה בין היתר גם בגפיים התחתונות. התובע היה מרותק למיטה תקופה של כחודשיים ובהמשך התהלך בעזרת קביים לתקופה ממושכת וגם כיום הוא נעזר בקב לעיתים. כן רישיון הנהיגה שלו נשלל עקב מגבלותיו ועקב אי התאמה אישיותית. אין ספק כי התובע נעזר בצד ג' בעבר, גם ע"י אשתו ובני משפחתו כאשר אשתו אך עובדת בעבודה חלקית, כאשר הדבר נובע, מן הסתם, כתוצאה מעזרתה לבעלה וכן מביצוע פעולות שהיה התובע, כאב המשפחה, מבצע. מאידך, לא הוגשה תשתית ראייתית סדורה לגבי העלות או ההשקעה באותה עזרת צד ג'. משכך הם פני הדברים לא נותר לי אלא לפסוק פיצוי עבור עזרת צד ג' עפ"י האומדנה, לפי השכל הישר וניסיון החיים. עבור תקופת העבר הינני פוסק לתובע סכום ממוצע של 500 ₪ עבור כל חודש ובסה"כ: 31,500 ₪ = 63 X 500 ₪. יש לפסוק עבור עזרת צד ג' לגבי העתיד סכום מופחת של 400 ₪ לכל חודש ולאחר היוון מתאים, לפי תוחלת החיים הממוצעת של גבר בישראל (80 שנים), לארבעים שנה הפיצוי המגיע הוא: 151,736 ₪ = 279.3418 X 400 ₪. פיצויים עבור ניידות: ב"כ התובע ביקש לפסוק עבור התובע סך של 400,000 ₪ עבור ניידות זאת לאור הפגיעה הקשה שהיתה לו ולאור כך שרישיון הנהיגה שלו נשלל בעקבות כך. הבאתי את מרכיב הניידות במסגרת ראש הנזק של עזרת צד ג', לפיכך אין להוסיף מאומה בנדון. פיצויים עבור הוצאות שונות והתאמת דיור: גם בעניין ראש נזק זה לא הונחה תשתית ראייתית סדורה בדבר הפסדים שנגרמו לתובע, כגון התאמת דיור והוצאות שונות. עולה גם כי התובע השלים את ביתו, מעל או ליד דירת הוריו, לאחר התאונה, כאשר לא יכול להצביע על הוצאות מיוחדות שנגרמו לו עקב כך לרבות לא בעניין התאמת מיטה מיוחדת. כן מרכיב ההוצאות הרפואיות מכוסה על ידי קופת החלולים לפי חוק ביטוח בריאות. מאידך אין ספק כי נגרמו לתובע הוצאות נסיעה, גם לאור הטיפולים הרפואיים והפיזיוטרפיים הרבים שהיו לו וכן אין להוציא מכלל אפשרות שהוא הכניס אבזר זה או אחר כגון מעקה/משענת בחדר האמבטיה או במדרגות. לפיכך הינני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 15,000 ₪ נכון להיום. סיכום ההפסדים שנגרמו לתובע בגין התאונה: 175,800 ₪ - הפסד השתכרות לעבר. 739,140 ₪ - הפסד השתכרות לעתיד. 85,001 ₪ - הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים. 77,000 ₪ - פיצוי עבור כאב וסבל. 31,500 ₪ - פיצויים עבור עזרת צד ג' לעבר. 151,736 ₪ - פיצויים עבור עזרת צד ג' לעתיד. 15,000 ₪ - פיצויים עבור הוצאות והתאמת ציוד. 1,275,177 ₪ - סה"כ פיצויים. האם יש לנכות גימלת הבטחת הכנסה שהתובע או אשתו קיבלו וייתכן שייקבלו בעתיד? ב"כ הנתבעת ביקש לנכות מהפיצויים המגיעים לתובע את שווי גימלת הבטחת הכנסה שהתובע קיבל או עתיד לקבל, שלפי חוות דעת אקטוארית שהיא צירפה,הם בשווי של 758,194 ₪. ב"כ התובע התנגד לניכוי כנ"ל וטען שאפשר להורות על ניכוי גימלת הבטחת הכנסה, שאין הנתבעת אמורה להחזיר למל"ל בכל מקרה, רק באם יוכח כי תשלום הגימלה, כולו, נובע מהפגיעה בתאונה ורק באם יאושר לתובע הפסד הכנס מלא. הינני סבור כי הדין עם ב"כ התובע. אין חולקין כי התובע קיבל גימלת הבטחת הכנסה, ששיעורה הוא כ- 2,500 ₪ לחודש, החל מחודש 10/08, ולאחר שהתחתן. בתעודת עובד הציבור של המל"ל מיום 22/4/12 נרשם: "מר טרודי הנ"ל הגיש תביעה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה לו ולמשפחתו בתאריך 30/11/08. תביעתו אושרה לפי תקנה 6 ד' מחודש 10/08 בעילת דורש עבודה, בת זוג בהריון, בחודש 11/08 האישה ילדה ולמשך שנתיים זכאותה לגימלה היא בעילת אם לילד, הם מקבלים גימלת הבטחת הכנסה עד היום, כאשר התובע כל הזמן הזה אינו עובד ואילו בת הזוג עובדת לסירוגין מחודש 8/11 בשכר נמוך המזכה השלמה". הינה כי כן מהנאמר לעיל לא עולה כי תשלום גימלת הבטחת הכנסה מקורו והינו עקב הפגיעה בתאונה כי אם מספר מרכיבים לה: היעדר מציאת עבודה עבור התובע, אישה בהריון, לידת בן וכאשר האישה - אמו של הילד - עובדת בשכר נמוך המזכה השלמה. לפיכך הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי תשלום גימלת הבטחת הכנסה מקורו בפגיעה בלבד וגם לא הוכיחה כי אי מציאת העבודה עבור התובע מקורה בנכות שנגרמה לתובע. כן לגבי העתיד, עם שינוי הנסיבות, אין כל ביטחון כי התובע ימשיך לקבל הבטחת הכנסה, כך שלא ניתן להוון גימלה עתידית לא מובטחת. כן יש לא מעט הגיון בטענה שהיה אפשר להורות על ניכוי גימלת הבטחת הכנסה רק באם התובע יוכיח הפסד הכנסה מלא, ובעניינו הדבר לא הוכח וגם לא אושר, כי אחרת יוצא התובע מפסיד: מצד אחד מנכים ערך מלא של גימלת הבטחת הכנס שניתנה עקב חוסר השתכרות מלא ומצד שני אושר לו ע"י ביהמ"ש אך פיצוי חלקי עבור הפסד הכנסה (בעניינו 40%) ! בעניין ניכוי גימלת הבטחת הכנסה אין לי אלא לצטט דברים שנאמרו בע"א 5012/90 פאול טרכטנברג נ' שמיר חב' לביטוח, תק. על 94 (2) עמ' 558: "... כדי שגימלה ששולמה ע"י המוסד לביטוח לאומי תהא בת ניכוי מהפיצויים, שומה על מבקש הניכוי להוכיח כי אותה גימלה שולמה לנפגע עקב הפגיעה המשמשת בסיס לפסיקת הפיצויים. הכלל הוא כי ניתן לנכות מן הפיצויים סכומים ששילם המיטיב לניזוק רק כאשר מוכח קשר סיבתי בין ההטבה לבין נזק הגוף שסבל הניזוק עקב התאונה (ראו לדוגמא ע"א 331/75, מבטחים נ' פלאצ'י, פד"י לב (1) 63). במילים אחרות, לגבי גימלה המשתלמת על פי חוק הבטחת הכנסה יש לבחון אם הזכאות לגימלה עפ"י חוק זה קשורה למקרה הנזק נשוא התביעה". לפי תעודת עובד הציבור של המל"ל הנ"ל, כלל לא הוזכר עניין התאונה והפגיעה של התובע בה, כי אם צויין כי הבסיס לתשלום הגימלה לו ולבני משפחתו היא היותו רשום כדורש עבודה, ללא קשר לנכות, היותו נשוי לאישה בהריון ולאחר מכן לידת הבן וכן גם לאור העובדה כי אשתו עובדת בשכר נמוך והיא זכאית להשלמה. במילים אחרות לא ניתן לשלול ואף יש מקום להניח כי אילולא הנתונים הנ"ל התובע לא היה זכאי לקבל גימלת הבטחת הכנסה זאת חרף התרחשות תאונת הדרכים. לפיכך וכאמור אין מקום להורות על ניכוי תגמולי הבטחת הכנסה שהתובע קיבל או עתיד לקבל. בשולי הדברים אעיר שאם הייתי מקבל אה הבקשה לניכוי תגמולי הבטחת הכנסה של מ"לל אזי חישובי לעניין הפסד השתכרות,הן לעבר והן לעתיד, היו שונים ולא מן הנמנע שהייתי מאשר לתובע שיעור הפסד יותר גבוה,אולי אף מלא ,זאת הואיל ואישור גימלת הבטחת הכנסה באה בעקבות קביעת המ"לל שלתובע אין כל הכנסה מעבודה ואף שנירשם לשם קבלת כל עבודה אפשרית. ניכוי תשלום תכוף: אין חולקין כי התובע קיבל תשלום תכוף סמוך לאחר התאונה בסך של 9,000 ₪, אשר ערכם דהיום הוא סך של 12,217 ₪. סה"כ הפיצויי הוא כאמור סך של 1,275,177 ₪ ₪ ולאחר ניכוי סך של 12,217 ₪ נותר לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,262,960 ₪. התוצאה: הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,262,960 ₪. כן הנתבעת תשלם לתובע את אגרת ביהמ"ש ששולמה על ידו וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 40 יום, אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות