דריסת עובד עם מלגזה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מלגזה עלתה על רגל של עובד:   1. התובע נפגע בתאונת דרכים בתאריך 8.9.98 כאשר מלגזה נסעה במקום עבודתו של התובע ועלתה על רגלו, כתוצאה מכך נשברה רגלו של התובע. התובע יליד 23.10.73.   2. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חובת הנתבעים לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו עקב תאונת הדרכים.   3. התובע אושפז בבית החולים הדסה עין כרם למשך 13 יום היינו עד ליום 20.9.98.   4. עד לתאונה עבד התובע כפועל במחסן הלחמים של מאפיית ברמן בירושלים. התובע היה עובד משעות הערב, בערך מהשעה 18:30 ועד למחרת בבוקר בערך עד לשעה 05:00.   א. הנכות הרפואית 5. ביהמ"ש מינה כמומחה רפואי את ד"ר א. פרנקל שהוא מומחה בתחום האורטופדיה ובתחום הכירורגיה האורטופדית. ד"ר פרנקל ערך חוות דעת בתאריך 26.11.00. על פי חוות הדעת נגרם לתובע שבר באיזור קרסול ימין. נעשה קיבוע באמצעות שני ברגים ונמצאה הסתיידות מסויימת. ד"ר פרנקל מציין כי הטיפול בשבר היה באמצעות ניתוח וקיבוע על ידי שני ברגים ולאחר מכן הרגל הושמה בגבס. בהמשך קיבל התובע טיפול פיזיוטרפי. ד"ר פרנקל מציין כי התובע מתלונן על כאב בקרסול. בבדיקה מצא נפיחות קלה, רגישות קלה וכאב קל בתנועה כאשר בצילומים נמצאה הסתיידות. לאור כל אלה קבע ד"ר פרנקל כי לתובע נגרמה נכות לצמיתות של 10% לפי סעיף 35(1)(ב), מותאם, בנספח לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו-1955. בנוסף, קבע ד"ר פרנקל נכויות זמניות של 100% ל-6 שבועות, 50% ל-6 שבועות, 20% ל-4 חודשים, ולאחר מכן נכות צמיתה של 10% כאמור לעיל. ד"ר פרנקל מעריך כי סביר שהתובע יזדקק לטיפול תרופתי מידי פעם, וטיפול פזיוטרפי בעלות משוערת ממוצעת של 500 ₪ לשנה. כמו כן, הוא מעריך כי במצבו סביר שיסבול מכאב, קושי בעמידה והליכה ממושכות, במאמץ, בריצה, בקפיצה וכדומה.   6. הצדדים קיבלו את דברי ד"ר פרנקל ולא חלקו על קביעותיו.   הנכות התפקודית 7. אין חולק כי מדובר בנכות שיש לה השלכה תפקודית. ראשית, ניתן ללמוד זאת מאותו סעיף בנספח הליקויים לתקנות הנ"ל שעל פיו קבע ד"ר פרנקל את הנכות, מדובר בתיאור נכות הקובע השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי של התנועות כמובן כאשר הדבר מותאם לסוג הפגיעה של התובע. שנית, ד"ר פרנקל עצמו מתאר את טיב המגבלות שיש להן השלכה תפקודית. שלישית, מדובר באדם שעד לתאונה היה איש עבודת כפיים, עובר לתאונה עסק בעבודה פיזית במאפיית ברמן, ועל כן אין חולק כי מדובר בפגיעה תפקודית.   8. באשר למהות הפגיעה והשפעתה על התובע, יש להביא בחשבון מספר גורמים. ראשית, יש לשקול את טיב המגבלות שמצא המומחה אצל התובע, וכאמור הצדדים לא חלקו על האמור בחוות הדעת. שנית, יש לשקול את נתוניו האישיים של התובע היינו גילו, השכלתו, ומקצועו. אין חולק כי מדובר באדם צעיר יחסית בעת אירוע התאונה, אולם נתוניו האישיים מלמדים כי מקצועו הן בעבר והן הצפוי הוא בתחום עבודת הכפיים. מכאן, להגבלות שמצא ד"ר פרנקל יש משמעות תפקודית רבה יותר אצל תובע זה מאשר תובע שמקצועו והשתכרותו אינה בתחום עבודת הכפיים.   9. מקובל עלי כי לעיתים הנכות הרפואית אינה תואמת דווקא את הנכות התפקודית, ולעיתים בהתקיים נסיבות שונות יכולה הנכות התפקודית להיות גבוהה יותר או נמוכה יותר מהנכות הרפואית. בדרך כלל מדובר במקרים בהם נקבעת נכות רפואית גבוהה יחסית בעלת השלכה תפקודית ניכרת כי אז עולה הנכות התפקודית על הרפואית. אינני סבור כי זה המקרה שלפנינו. לא מדובר בנכות שמשפיעה משך כל שעות פעילותו או פעולתו של התובע, אלא כפי שמצא המומחה מדובר בקושי בעמידה והליכה ממושכות, מאמץ, ריצה, וקפיצה. לאור זאת אינני סבור שיש לקבל את טענת התובע כי מדובר בנכות תפקודית בשיעור של 25%.   10. התובע, כאשר העיד בביהמ"ש, וכן בתצהירו נטה לתאר את נכותו באופן מוגזם ביותר. התובע מנסה לשייך את פיטוריו ממאפיית ברמן לנכותו, אולם בד בבד הוא אומר כי שירות התעסוקה הפנה אותו לעבוד כעוזר טבח או לעבוד בבניין. משמע כי גם אלה סברו שהתובע כשיר לעבודות פיזיות.   11. אינני מקבל את טענת התובע כי איבד לחלוטין את יכולתו לעבוד בעבודות פיזיות, נכון הדבר כי הדבר יקשה עליו, וכי יתכן ויגרם לו הפסד השתכרות מסויים עקב נכותו דבר שיש להביאו בחשבון לצורך קביעת הנכות התפקודית.   12. הנתבעת טענה כי יש לקבוע נכות תפקודית השווה למחצית מהנכות הרפואית. לטענת הנתבעת, מדובר בנכות רפואית נמוכה יחסית שאין לה השפעה תפקודית ניכרת ועל כן לאור הפסיקה מקובל במצבים אלה לקבוע נכות תפקודית שהיא נמוכה מהנכות הרפואית. אוסיף ואומר, כי יש להביא בחשבון את גילו של התובע, ויכולתו למצוא מקומות עבודה שאינם דורשים מאמץ פיזי רב, כגון שמירה, או ניקיון.   13. לאור דברי לעיל בנוגע למקצועו של התובע והמגבלות שגורמת הנכות הרפואית ויתר השיקולים שהובאו, אני סבור כי במקרה זה יש להעמיד את הנכות התפקודית בגובה של שלושת רבעי הנכות הרפואית היינו 7.5%.   ג. בסיס השכר 14. המוסד לביטוח לאומי כאשר העריך וקבע את הפיצוי המגיע לתובע, קבע לתובע הכנסה ¼ שנתית לפני התאונה בשיעור של 13,387 ₪ היינו 4,462 ₪ לחודש.   15. ב"כ התובע במסגרת סיכומיו בחן את תלושי השכר של התובע החל מיום עבודתו ועד לתאונה ומצא כי ממוצע השכר היה 4,100 ₪ לחודש. עוד מצא כי שכרו של התובע היה בעליה מתמדת וזאת על פי הנקוב בתלושי השכר ביחס לשוויה של שעת עבודה. כמו כן, העידו שני עובדים נוספים שעבדו עם התובע במאפיית ברמן ומעדותם עלה כי שכרם גבוה יותר.   16. לעניין שני העדים, מדובר בעדים מטעמו של התובע, כאשר לגבי עד אחד עלה כי הוא מכיר היטב את התובע. כמו כן, לגבי עד שטען כי הוא מרוויח שכר כ-7,600 ₪ חודש הסתבר שהוא עובד גם כמפעיל מחשב והוא יודע עברית לפחות באופן המאפשר לו להפעיל את המחשב. גם לגבי העד השני עלה כי הוא פועל ותיק יותר ומבצע עבודות נוספות מעבר לעבודות שביצע התובע. עוד עלה מהעדויות כי התחלופה של הפועלים במאפיית ברמן היא רבה ועל כן אין כל וודאות שהתובע היה ממשיך לעבוד שם עד היום.   17. הצמדת השכר שנקבע בביטוח הלאומי להיום מביאה לסכום של 5,200 ₪ לחודש.   18. מחקירת התובע עלה כי כיום אינו יכול לעבוד אצל מעבידים יהודים במערב ירושלים מאחר ומסיבות כלשהן הוא אינו זכאי לקבל תעודת יושר ממשטרת ישראל דבר שהוא תנאי הכרחי כדי להתקבל לעבוד אצל מעסיקים יהודים. הנתבעת טוענת כי יש להביא בחשבון נתון זה לצורך הפחתת בסיס השכר שהרי ידוע שאצל מעסיקים ערבים ישתכר התובע סכומים פחותים בהרבה. אל מול טענה זו יש להביא בחשבון את טענת התובע כי סביר להניח שעם השנים שכרו היה עולה.   19. לאור כל זאת, אני קובע כי בסיס השכר של התובע לעניין תביעה זו יעמוד על סך של 4,500 ₪.   ד. סכום הפיצויים וראשי הנזק 20. כאב וסבל - לאור אחוזי הנכות היינו, 10% ו-13 ימי אשפוז סכום של 21,400 ₪.   21. הפסד השתכרות בעבר - התובע טוען בעדותו כי לא חזר לעבודה עד היום, וכי אינו מסוגל לעבוד עקב נכותו. אינני סבור כי יש לקבל עדות זו שהיא מופרכת ומוגזמת וחסרת כל קשר לנזק האמיתי שנגרם לו כעולה מחוות הדעת הרפואית. בנסיבות אלה, אני מקבל את דברי המומחה באשר לנכויות הזמניות שקבע לתובע. כמו כן, אני מקבל את העובדה שכל עוד התובע סבל מנכות של 50% לא היה מסוגל לעבוד, היינו מדובר על תקופה של 3 חודשים מלאים בהם לא יכול היה לעבוד. לאחר מכן, סבל התובע מנכות של 20% במשך 4 חודשים, ועל כן זכאי התובע לפיצוי בשיעור זה. לאחר חלוף תקופה זו, היינו לאחר חלוף 7 חודשים מיום התאונה זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 10% היינו 450 ₪ לחודש מאז ועד היום, בסה"כ תקופה של 49 חודש. לכל הסכומים האמורים יש להוסיף ריבית כדין. לאחר חישוב כאמור מתקבל סך של 46,700 ₪.   22. הפסד השתכרות לעתיד - לאור מקצועו של התובע כאיש כפיים יש להניח שהיה עובד עד גיל 65. התובע כיום בן 29.5, ולפיכך לפניו עוד 35.5 שנות השתכרות. לפי הפסד חודשי של 450 ₪, מתקבל סך של 88,400 ₪.   23. עזרה וסיעוד - התובע לא הביא ראיה כלשהי כי קיבל עזרה בתשלום וכן לא הביא עדים כי נעזר בבני משפחתו מלבד עדותו שלו. יחד עם זאת, לאור הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע, גובהן ומשכן יש לקבל כסביר כי נעזר באביו ואמו ובני משפחה אחרים שסעדו אותו. באשר לעתיד, אינני סבור כי התובע זכאי לפיצוי עבור עזרה שוטפת אלא אך ורק לביצוע עבודות קשות במיוחד. לאור זאת, אני קובע פיצוי גלובלי של 15,000 ₪.   24. ניידות - אינני סבור כי הנכות שנקבעה מגבילה את התובע להתנייד כך שיהיה הצורך באמצעים מיוחדים. גם לדברי ד"ר פרנקל התובע אינו מוגבל בהליכה רגילה וכן לא עולה מחוות הדעת כי התובע אינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית, או כי יש צורך בשימוש מוגבר באמצעי תחבורה. לאור זאת, לא ראיתי מקום לפצות את התובע בסכום כלשהו בראש נזק זה.   25. ניכוי תקבולי המל"ל - על פי דרישת הנתבעת בסיכומיה הזהה לאמור בסיכומי התובע יש לנכות שך של 17,200 ₪.   26. לסיכום, לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 154,300 ₪, בצירוף 13% מסכום זה בתוספת מע"מ כשכר טרחת עו"ד, ובתוספת הוצאות המשפט. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.  דריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה